{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "29", "title": "שער הפסוקים — סימן ל\"ב:", "hebrewTitle": "סימן ל\"ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/29/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/29/", "segments": [{"index": 1, "he": "סימן ל\"ב: \nויתן אל משה ככלתו לדבר אתו וגו': \n(מזולתו) הנה ר\"ת 'אל 'משה, הוא א\"ם. גם ככלתו לדבר, כלתו כתיב, חסר ו' ונכתב כלתו, \nלרמוז, כי האם העליונה, בינה, היא שנתנה הלוחות למשה, והיא נעשית כלתו. כנודע, כי \nמשה זכה לבינה. גם ר\"ת 'משה 'ככלותו 'לדבר 'אתו, או 'אל 'משה 'ככלתו 'לדבר, יוצא \nמלאך, לרמוז אל מש\"ל בפסוק, ויספר משה לחותנו, כי משה נקרא מלאך. כי עליו נאמר \nבפרשת חקת, (במדבר כ' ט\"ו) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. גם מלת לח\"ת חסר ו', הוא \nבא\"ת ב\"ש אותיות כסא, לרמוז, כי הלחות חוצבו מן כסא הכבוד. (ע\"כ מזולתו): \nענין העגל, צריך לדעת כונת הערב רב מה היתה, בעשותם עתה זה העגל. כבר הודעתיך בפסוק \nויקם מלך חדש על מצרים, ענין בלעם, וענין הערב רב, איך הם מן הסיגים והזוהמא של \nמרע\"ה, אשר נשמתו היתה מן הדעת עצמו דז\"א, מבחי' מוחין דאבא. אבל עדיין היה בהם \nתערובת ניצוצות קדושה, ולכן נזדרז משה בכל כחו, להכניס הערב רב תחת כנפי השכינה. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וכן מצינו בבלעם, שארז\"ל עליו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, ובאומות \nהעולם קם, ומנו בלעם. גם הודעתיך בפסוק ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה, כי לבן \nהארמי נתגלגל בבלעם בן בעור, כי בעור הוא בנו של לבן, ואביו של בלעם. והנה כל אותה \nהמשפחה, הם משורש אחד הנזכר, שהם סיגי נשמת מרע\"ה. והם, לבן, ובעור, ובלעם, ובניו \nיונוס ויומברוס, הנז' בסוף בפרשת תשא. ולכן כלם היו קוסמים ומנחשים גדולים, לא היו \nכמותם בעולם: \nוכבר הודעתיך בשער הגלגולים, וכן במצות ברכת המזון, בפרשת עקב, ענין המגולגלים בכל \nד' בחי', שהם, 'דומם, 'צומח, 'חי, 'מדבר. גם הודעתיך שם, כי לכל בחי' מאלו יש זמן \nקצוב להם, לעלות משם למעלה יתירה. והנה זמן המגולגלים בצומח, הוא בד' חדשים \nראשונים, שהם, ניסן, אייר, סיון, תמוז. והם עולים ומתגלגלים בבעל חי. והנה בעור \nאביו של בלעם, היה מגולגל בצומח, ולא היה לו עדיין תקון לעלות בבעל חי, מרוב זוהמת \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הרע אשר בו. ובלי ספק, כי הוא בחי' עליונה אשר בכל הסיגים שבשרש ההוא, ולכן יונוס \nויומברוס בני בניו, שהיו ראשי הערב רב כנודע, וכן הע\"ר עצמם, כלם היו חפצים בתקונו, \nכי בעלייתו תהיה עלייה להם: \nויביטו ויבינו בקסמים שלהם, כי אין לו יכולת לעלות משם, אלא ע\"י שיחטיאו ישראל, \nועי\"כ תתגבר הקליפה, ותוכל להוציא את נפש בעור אביהם, מן בחי' הצומח. ויצורף לזה \nהיות החטא הזה נעשת ע\"י אהרן הכהן, קדוש ה'. ויצורף ג\"כ לזה, היות בידם אותו טס של \nזהב, שכתוב בו עלה שור. ואז נתחכמו לעשות העגל ההוא של זהב הנקרא שור, ע\"י הכשפים \nהעצומים אשר בפיהם, המכחישים פמליא של מעלה, ונתחברו כל הסיועים הנז' יחדיו, של \nהקליפה והכשפים, והקדושה של כח אהרן, ושל השם הקדוש שעל הטס ההוא, שבו העלו את יוסף \nמן היאור ועי\"כ, יצא משם שור הזהב, ובתוכו רוחניות וחיות, של נפש בעור אביהם, ועלה \nמצומח לחי, וקבלוהו עליהם למנהיג, שיודיעם עתידות וכל הצריך אליהם, וכל זה ע\"י מה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שהחטיאו לישראל כנז\"ל: \nונפש בעור הרשע, אשר בשור ההוא, הוא שהיה צווח ואומר, אלה אלהיך ישראל, כמ\"ש חז\"ל. \nגם ז\"ס מ\"ש חז\"ל, שהאכילוהו עשבים, כמש\"ה (תהלים ק\"ו) כתבנית שור אוכל עשב. והענין \nהוא, כי כיון שהיה מגולגל בצומח ובעשבים, היה אוכל מהם, להעתיק משם בחי' נפשו \nהמגולגלת שם, וע\"י אכילתו אותם, יחזרו אבר מאברי השור החי ההוא, ויעלה מצומח לבעל \nחי. וכל זה, ע\"י כח הקסמים שלהם. ולכן עשו העגל הזה בחדש תמוז, שהוא החדש האחרון של \nזמן גלגול עליית הצומח אל מדרגת בעל חי: \nלמה יאמרו מצרים 'לאמר 'ברעה 'הוציאם וגו': \n(מזולתו) ר\"ת הוא הבל, והענין הוא, כי כבר ידעת, כי קין רובו רע, והבל הוא טוב, \nומשה הוא הבל, ונאמר עליו ותרא אותו כי טוב הוא. וא\"כ למה יאמרו מצרים, כי הבל שהוא \nמשה מסטרא דטוב, הוציא את בני ישראל ממצרים ברעה, שהוא מסטרא דקין. וכמו שקין הרג \nלהבל בהרים ובשדות, גם פה הוציאם להרוג אותם בהרים. וכמו שקין אתא מסטרא דנחש, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שנאמר עליו ולכל תכלית הוא חוקר, שכוונתו לכלות כל העולם. כן פה נאמר, ולכלותם מעל \nפני האדמה. וכמו שקין כתיב בו הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, כן פה כתיב, \nולכלותם מעל פני האדמה. וא\"כ כדי שלא יחשבו מצרים, שאני מסטרא דרע חס ושלום, לכן \nלמה ה' יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצרים, לכן שוב מחרון אפך. (ע\"כ מזולתו): \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "סימן ל\"ג: \nויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי: \nקשה שלא מצינו מאמר ידעתיך בשם כלל בכל התורה, ואיך אמר ואתה אמרת ידעתיך בשם. אבל \nזה יובן במ\"ש בספר התיקונין בתיקון ס\"ט, כי משה הוא שם בן נח. והענין נתבאר אצלינו, \nכי משה הוא גלגול הבל בן אדם, ואח\"כ נתגלגל בשת אחיו, ואח\"כ בנח הצדיק, שהיו בדורו \nדור המבול, שהם עצמם בחי' הערב רב שבדורו של משה, כנז\"ל בפסוק ויקם מלך חדש על \nמצרים. ולפי שנח הניחם למחות בדור המבול וחטא בזה, לכן נתקן במשה, שמסר עצמו עליהם, \nואמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. ואחר כך נתגלגל בשם בן נח. ואל תתמה, איך \nנתגלגל בנח ובשם בנו, שהיו שניהם חיים בדור אחד. כי כבר הודעתיך, כי בחי' כל \nהגלגולים האלה של משה, הם בסוד חלקי נר\"ן שלו, וחלק זה בא באיש א', וחלק זה בא באיש \nאחר. וז\"ש, ואתה אמרת ידעתיך בשם, כלומר כבר הודעת לי, שנתגלגלתי בשם בן נח, שהיה \nנביא, ושם ידעתני ודברת עמי בנבואה. וגם בהיותי מגולגל בנח, אמרת לי שמצאתי חן \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בעיניך. וכמש\"ה, (בראשית) ונח מצא חן בעיני ה'. כי חן, הם עצמם אותיות נח, וזש\"ה \nוגם מצאת חן בעיני: \nוהסירתי את כפי וראית את אחורי: \nכבר נתבאר בפסוק ויקם מלך חדש על מצרים, ענין שרש נשמות מרע\"ה, כי היא מבחי' \nחיצוניות אחורי הדעת, שהוא אחוריים דהויה דיודין מליאים, שהם בגימטריא קפ\"ד. ומבחי' \nפנימיות הבינה, שהוא אהי\"ה דיודי\"ן, העולה קס\"א. והנה קפ\"ד וקס\"א, הם בגימטריא משה, \nולהיותו מאחורי הדעת דז\"א, נאמר לו וראית את אחורי: \nעוד יש בזה בחי' אחרת, מבחי' השגתו, והיא מובנת עם מה שהודעתיך בפרשת עקב, בענין \nהעגל, בפסוקים בעלותו ההרה וגו', ואמחה את שמם. ושם ביארנו, כי היה רוצה הקב\"ה לבטל \nולמחות את רחל התחתונה, הנקרא שם כנודע, והם היו נאחזים בה, ולכן נקראת שמם, שהיא \nמתחת השמים, שהוא בסוף זעיר הנקרא שמים. ולבנות כל ההארות ההם למעלה, בלאה העליונה, \nשעומדת באחורי זעיר, למעלה מן החזה, כנגד הדעת דזעיר, ששם אחיזת משה ע\"ה כנז\"ל. \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ועי\"כ ואעשך לגוי גדול וע\"ש: \nוהנה אחר שמחל להם העון, ואמר סלחתי כדבריך, קיים גם את שתיהם, ולא מחה את רחל \nהתחתונה, וגם את לאה העליונה, תקנה בבחי' פרצוף כולל כל י\"ס, אמנם נשארה באחוריו, \nולא חזרה פב\"פ עם זעיר, כנודע בפסוק ויקם מלך חדש, בדרוש ענין דור המדבר, שהיא לאה \nאשת יעקב וע\"ש. וזש\"ה וראית את אחורי, ואמרו רז\"ל מלמד שהראהו קשר תפילין של ראש. \nוכבר הודעתיך בכמה מקומות, שזו היא לאה, העומדת באחורי הדעת, בבחי' קשר תפילין של \nראש דז\"א, ושם נבנית בבחי' אחור, וראית את אחורי ההם, איך נבנו ונעשו פרצוף גמור. \nאבל לא תוכל לראותה בזמן דור המדבר, בבחי' פב\"פ עם זעיר, וזהו ופני לא יראו: \nוהנה מלת וראית, ר\"ל, כי הנה לאה אינה אב\"א עמו, רק פנים באחור, כי פני לאה כנגד \nאחורי זעיר, כנז\"ל בתחלת דרוש ב', שבפסוק ויקם מלך חדש. ונמצא, כי פני לאה נראים \nבאחורי זעיר וזש\"ה וראית את אחורי, גם כוונתו יתברך להודיעו כי עד הבחינה ההיא בלבד \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "היה יכול להשיג ולא גם באבא, וז\"ש חז\"ל כי משה זכה לבינה, והוא בחי' לאה זו, הנעשת \nממלכות דאימא, המתלבשת בדעת דז\"א, כמבואר אצלינו במצות ולא ירבה לו נשים: \nויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה: \nכבר הודעתיך כי מ\"ם וסמ\"ך שהיו בלוחות, בנס היו עומדים, הם בינה ותבונה. והם סוד \nמ\"ס של אפרסמו\"ן, הנזכר בס\"ה בפ' תרומה דף קכ\"ז ע\"א וב', ובינה היא ס', שהיא שש \nעליונות, הנקרא בינה. ותבונה היא מ', כי היא כנגד ד' תחתונות דאימא, ובהיות ז\"א \nלמטה, לפעמים אז מתלבשים בו נה\"י דתבונה בבחינת מוחין כנודע. ולפעמים מתעלה למעלה, \nואז ז\"א עולה בנה\"י דאימא, שהיא בינה. ונוקביה עולה בנה\"י דתבונה. והנה משה הוא \nבחינת ז\"א, הנקרא ישראל כנודע. והנה בהיות ז\"א למטה, כי אז מקבל המוחין שלו בהיותם \nמלובשים בנה\"י דתבונה, אין יכולת לקבל הארתו הקרובה אלינו, ואז נאמר כי קרן עור פני \nמשה. ולכן הוצרך שיתעלה ז\"א למעלה בנה\"י דבינה, ונוקביה עלתה בנה\"י דתבונה, ועי\"כ \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "באה ההארה מרחוק, ויכולים התחתונים לקבלה: \nגם יש טעם אחר, והוא, כי עתה נעשו זו\"ן מסך מבדיל, בין הבינה והתבונה, אל התחתונים, \nויכולים התחתונים לקבל הארת בינה ותבונה. וזהו ענין נתינת המסוה על פניו, כי מ\"ס הם \nבינה ותבונה, וב' אותיות ו\"ה, הם זו\"ן, העולים במ\"ס, ונעשים אז חבור מסוה ומסך אל \nהתחתונים כנזכר. ונמצא, כי מעוט יכולת ישראל להסתכל בהארה ההיא, היתה לסיבת עון \nהעגל, ולכן הוצרך מסוה הנזכר: \nעוד יש דרך שני, כי הנה נודע ענין א' זעירא של ויקרא, שרומזת אל הסתלקות השגת משה \nממנו עצמו, ולא נשתייר בו אחר חטא העגל, רק חלק אחד מאלף חלקים שהיו לו בתחלה. והנה \nבתחלה היה משיג אלף חלקים שבעולם הבריאה, הנקרא אלף, בסוד א\"ל שד\"י, שהוא בגימטריא \nמשה. ובמלואם הם בגימטריא אל\"ף, והוא שם עולם הבריאה כנודע, להורות כי משה השיג \nתחלה כל האלף. ואח\"כ לא השיג מן הבריאה, רק מן מטטרון וסנדלפו\"ן, שהם כנגד זו\"ן, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שהם כנגד ב' אותיות אחרונות ו\"ה של ההוי\"ה כנודע, וז\"ס מסו\"ה, כי ר\"ת מ\"ס, מטטרו\"ן \nסנדלפו\"ן, ומקום אחיזתם הוא בשתי אותיות ו\"ה, וחבורם מסוה. גם מסוה בגימטריא אל\"ף, \nוהיא סוד אלף זעירא של ויקרא, שהיא לבדה היה משה משיג בה, אחר עון העגל: \n \nפרשת ויקהל\nסימן ל\"ו: \nוהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים וגו': \nאמר שמואל, הנה למעלה בפרשת תרומה, בסימן כ\"ו בפסוק הזה, נתבאר שם באורך ביאור \nהפסוק הזה. עוד נמצא מכתיבת הרב הגדול ז\"ל שתי שורות אלו, וז\"ל, ירצה, כי ד\"ו \nפרצופים, תואמים מלמטה, בעת אצילותם, מבין תרין דרועין ואילך, כנזכר באדרא רבא. \nוכאשר יהיה הרצון, יהיו תמים גם על ראשו, אפין באפין, ותעלה הכלה במעלות, להיותה \nגדולה כמוהו, כנז\"ל, כמ\"ש בתיקונים בדף ט' ע\"א, בדרוש הרצועות: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "פרשת פקורי\nסימן ל\"ח: \nהנה כל אדנים הם בשם אדנ\"י, ולכן נקראים על שמו אדנים. והנה הם מאה אדנים, כנגד שם \nאדנ\"י, העולה ס\"ה, ועם ל\"ה אותיות שיש בו במלוי מלויו, הרי ק', וכבר נתבאר בפרשת \nשלח לך, בפסוק ועתה יגדל נא כח ה', איך יש ל\"ה אותיות במלוי מלויו וע\"ש: \nאמר שמואל, באופן זה, כי הנה שם אדנ\"י בפשוטו, הוא ד' אותיות, כזה, אדנ\"י. ובמלואו \nהוא י\"ג אותיות, כזה, אל\"ף דלי\"ת נו\"ן יו\"ד. ובמלוי מלויו הוא ל\"ה אותיות, כזה, \nאל\"ף למ\"ד פ\"א, דל\"ת למ\"ד תי\"ו, נו\"ן וא\"ו נו\"ן, יו\"ד וא\"ו דל\"ת: \nאמר שמואל, נלע\"ד להגיה במלואו ולומר, י\"ב אותיות בלבד, ולהסיר היו\"ד היתירה מאמצע \nהדלת. מאחר שבמלוי המלוי, אין אנו מונים אותה. שאם היינו מונים אותה, היו מלוי \nהמלוי מ' אותיות. והשתא אתי שפיר החשבון, ארבעה ושנים עשר וחמשה ושלשים, סך הכל \nנ\"א, וזהו ועתה יגדל נא כח ה' דקאמר כנלע\"ד: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פרשת ויקרא\nסימן א': \nויקרא אל משה וגו': \nבענין א' זעירא דויקרא, הטעם הוא מובן במ\"ש חז\"ל כי אחר עון העגל, כשא\"ל הקב\"ה לך \nרד, נתמעט ממנו תתקצ\"ט חלקים, מן האור הראשון שהיה בו, ולא נשתייר בו רק חלק אחד, \nמכל אלף חלקים הראשונים. ובזה נבין ענין אחד, אל\"ף זו למה זעירא, כי אלף רבתי, היא \nעולה במספר אלף, כי כן במלואה הם אותיות אלף. ואח\"כ לא נשתייר לו רק אלף פשוטה, \nשהוא מספר אחד בלבד, ואז נקרא אלף זעירא. וכבר ביארנו ענינם למעלה, בפסוק ויתן על \nפניו מסוה, וע\"ש. ודע, כי בעון שגרמו ישראל אל משה, שיחסרו ממנו אותם אלף חלקי \nהאורה, ובחסרונו, נחסרו מהם ג\"כ, לכן נכנסו ישראל בגלות הזה האחרון, הנקרא אלף שנים \nדגלותא, כנזכר בס\"ה בפרשת פקודי על פסוק האלף לך שלמה: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "סימן ה': \nוהביא איל תמים מן הצאן: \n(מזולתו) הנה ר\"ת 'הצאן 'בערכך 'לאשם, ר\"ת הבל. וגם ר\"ת 'לאשם 'אל 'הכהן, הוא לאה. \nירמוז למה שידעת, כי משה שהוא הבל, אתדבק בלאה, הנקרא עלמא דאתכסיא: \nא\"ש, לרמוז זה, לכן הלמ\"ד של לאשם, משמשת להבל, ומשמשת ללאה, כנלע\"ד. גם ירמוז אל \nמ\"ש בספר התיקונין תיקון ס\"ט, כי גם הבל נתגלגל בתלת אבהן, וא\"כ נתגלגל ביצחק, ולכן \nנרמז יצחק, באיל תמים זכר, לאילו של יצחק: \n \nפרשת שמיני\n", "en": ""}]}
