דף כט עמוד א דת"י דפרצופי נה"י (דדעת כו' עד דת"ת דיסוד צ"ל אח"כ כו' סכ"י) אח"ך יכוין להמשיך מיסודות דפרצופי חו"ב וחו"ג דב"ן דמ"ה ודב"ן דב"ן דפרצו' חכמות דבינות דישסו"ת בלחש ובחזרה דפרצו' חכמות דחכמות דישסו"ת שבדעת דחו"ב וחו"ג דחכמה דכתר דבינה דב"ן דמ"ה ודב"ן דב"ן דז"א את העשר גבורות דישסו"ת הנז"ל החדשות עם העשר גבורות הישנות וגם העשרה רשמים שלהם והם שלשים גבורות וכללותם וכללות כללותם לפרצוף יסוד דז"א וימשיכם מתתא לעילא כו'. שם אח"ך אחר המשכת הכתר דחו"ב וחו"ג דז"א קודם כונת המשכת הצלם דל' אפשר שחסר זה הלשון ולא כתבו הסופר כי הוא כתוב מבחוץ בגליון וזהו ויכוין לחלק את השליש דאור החוזר דחסד הנז' דת"ת הנז' דת"ת שע"ג הכתר דנוק' לארבעה חלקים ולהמשיך עתה חלק אחד מהארבעה החלקים הנז' לכתר דנוק' ע"כ. שם אחר כונת ההיו"ת דנה"י דצלם דמ' ד"ה ואח"כ יכוין להמשיך הה' גבורות מדעת דז"א ליסוד שלו והם ה' הויו"ת ע"כ כל זה מיותר. שם ד"ו לפרצוף דעת דרחל ויכוין להמשיך מיסוד דז"א הה' גבורות כו' צ"ל השנשים גכבורות דאו"א וכללותם וכללות כללותם לדעות דחו"ב וחו"ג דב"ן דמ"ה ודב"ן דב"ן דרחל העומד מאחור כנגד פרק אא' דיסוד דז"א כו' מכח ריבוי קיבוץ הגבורות: וזוכר חסדי אבות ד"ה עתה יכוין שורשי הגבורות צ"ל השלשים גבורות בדעת דנוק' ולהמשיך הארת השלש גבורות העליונות כל אחת כלולה משלש במלבושי יסודות כו': שם לע' לפרצוף הת"ת יכוין להוציא ג' ספירות מאור גבורה דת"ת הכלולה משלש ומאור שורשי שתי גבורות דנו"ה שבה הכלולה כל א' משלש ושבעה ספירות אחרות כו': ומביא גואל לבני בניהם ד"ה ויכוין להמשיך השתי גבורות התחתונות דנו"ה דנוק' הכלולות כל א' משלש מיסוד דז"א שבדעת. והארת כללות השלשים גבורות ליסוד שלה. שם מס' לפרצוף נצח יכוין להוציא ג' ספירות כו' ומאור גבורה דהוד הכלולה משלש בעוברה דרך הנצח כו': למען שמו שן' ת"ם לפרצוף מלכות עתה יכוין להמשיך כללות הכללות השלשים גבורות לפרצוף המלכות דרחל הנק' שם ויכוין כו' ואח"כ יכוין השני גבורות התחתונות מנו"ה דרחל הכלולות כל א' משלש ליסודה כו': (ע"ב) שים שלום יכוין להמשיך שפע והארה מפרקין תתאין דמוחין דגדלות שבחח"ן בג"ה דת"י דפרצוף נה"י דפנים דחכמה דכתר דבינה דז"א לששים צירופי אלהים שבחח"ן בג"ה דת"י דיסוד דפרצוף חג"ת דאחור דחכמה דכתר דבינה דז"א להמתיקם ולבררם ולהשאיר מהם ביסוד הנזכר חציים שהם שלשים צירופים ושלשים מהם יכוין לדחותם ולהמשיכם לחח"ן בג"ה דת"י דחב"ד ונוק' והם אלו הצירופים מהך' צירופי אלהים דיודי"ן שבחח"ן דיסוד דז"א ימשיך מהם עשרה צירופים הם אל צירופי הי"ט והכ' והמ"ג והמ"ד והס"ז והס"ח והצ"א והצ"ב והקט"ו והקי"ו לחח"ן דחב"ד דנוק'. ומעשרים צירופי אלהים דההי"ן שבבג"ה דיסוד דז"א ימשיך עשרה מהם והם אלו הצירופים צירוף הכ"א והכ"ב והמ"ה והמ"ו והס"ט והע' והצ"ג והצ"ד והקי"ז והקי"ח לבג"ה דחב"ד דנוק' ומעשרים צירופי אלהים דאלפין שבדת"י דיסוד דז"א ימשיך עשרה מהם והם אלו הצירופים צירוף הכ"ג והכ"ד והמ"ז והמ"ח והע"א והע"ב והצ"ה והצ"ו והקי"ט והק"ך לדת"י דחב"ד דנוק'. ולהשאיר שם בחב"ד דנוק' ט"ו צירופים וחציים שהם ט"ו צירופי שלשה שמות אלהים והם אלו הצירופים חמשה צירופים דחמשה אותיות אלהים דיודי"ן מעשרה צירופים שבחח"ן דחב"ד והם אלו צירופי הכ' והמ"ד והס"ח והצ"ב והקי"ו לחח"ן דפרצוף הגרון דנוק'. וחמשה צירופי חמשה אותיות אלהים דההי"ן מעשרה צירופי שבבג"ה דחב"ד ואלו הם צירוף הכ"ב והמ"ו והע' והצ"ד והקי"ח לבג"ה דפרצוף הגרון דנוק'. וחמשה צירופי חמשה אותיות אלהים דאלפי"ן מעשרה צירופי שבדת"י דחב"ד והם אלו צירוף הכ"ד והמ"ח והע"ב והצ"ו והק"ך לדת"י דפרצוף הגרון דנוק': ומשם יכוין לדחותם לחח"ן בג"ה דת"י דחג"ת ומשם לחח"ן בג"ה דת"י דנה"י ולכלול אותם ביסוד דנוק' ולהשאיר שם ביסוד עשרה צירופים שהם צירופי ב' שמות אלהים שלישים שבהם ושליש מהם והם חמשה צירופי חמשה אותיות אלהים והם אלו צירוף המתחיל באלף מאלהים דאלפי"ן והוא צירוף הכ"ד וצירוף המתחיל בלמ"ד מאלהים דההי"ן והוא צירוף המ"ו וצירוף המתחיל בה"י מאלהים דיודי"ן והוא צירוף הס"ח וצירוף המתחיל ביו"ד מאלהים דההי"ן והוא צירוף הצ"ד וצירוף המתחיל במ"ם מאלהים דאלפי"ן והוא צירוף הק"כ יכוין לדחותם לחח"ן בג"ה דת"י דחב"ד דבריאה. ודי בזה לפי פשט הענין כי לא אוכל להרחיב בו הדיבור ככל הצורך כי בענין זה הואא סוד הנהו תרי עוזלין דאיילתא הנזכר בתוספתא דפ' מצורע והוא במקום שאמרו לקצר. ובע"ה כשאכתוב סדר כונת הק"ש והעמידה כאשר עם לבבי ממילא יתבאר ענין זה עם עניינים רבים גדולים אשר עדיין עין לא ראתה ובחסד עליון בטחתי שיעזרני ע"ד כבוד שמו וזכות מורי יעמד לי שיאמר ה' ית' די לצרותי ויתנהג עמנו במדת החסד אכי"ר: (פ' ע"ב) כתב הרב ז"ל שהג' פעמים קדוש הם בתלת רישין דא"א וברוך באו"א וימלוך בזו"ן ובמ"א נאמר שהג"פ קדוש הם האחד בא"א והב' באו"א והג' בזו"ן וזהו ה' צבאות זו"ן לפי כי גם זו"ן נכללים בהני שלשה קדושות איכו השתא הני תרתי לישני סתרי אהדדי ושניהם לא יכונו וצ"ל כמ"ש בדרוש הדעת שהם ג' נר"ן מלבישים זה לזה בעובי וג' נשמות למעלה וג' רוחות באמצע ושלשה נפשות למטה והם חב"ד חג"ת נהי"ם הנשמה שהיא בחב"ד הם בכתר שהם עתיק ונוק' וא"א ונוקבא הרוח שהוא בחג"ת הם באו"א שהם או"א וישסו"ת הנפש שהיאא בנה"י הם זו"ן שהם זו"ן ויעקב ורחל נמצא שהנר"ן דנשמה הכולל של האורך הם נקראים בכללות כתר דהיינו עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא ובפרטות יש בהם כל פרטות הי"ב פרצופים אלא שכולם הם דעתיק ונוק' ואריך ונוקבא וכן הנר"ן דרוח הכולל של האורך הם בערך הכולל נק' או"א שהם חג"ת דהיינו א"א וישסו"ת ובפרטות יש בהם כל פרטות הי"ב פרצופים אלאא שכולם הם דאו"א וישסו"ת וכן הנפש רוח נשמה דנפש הכולל של האורך הם בערך הכולל נקראי' זו"ן שהם נה"י דהיינו זו"ן ויעקב ורחל ובפרטות יש בהם כל פרטות הי"ב פרצופים אלאא שכולם דזו"ן ויעקב ורחל והג"פ קדוש הם בג' נשמות דעובי דכללות שהם כתר דשלשה בחינות והם חב"ד דג' הבחינות והם עתיק ונוק' ואריך ונוק' דג' הבחינות דכללות ולכן כתב הרב שהם כולם באאריך דהיינו כתר יען הוא בכתרים דכולם ויען הראשון הוא בנשמה דנשמה דכללות שהוא כתר דכתר חב"ד דחב"ד עתיק ונוק' וא"א ונוקבא דעתיק ונוק' וא"א ונוק' והב' הוא בנשמה דרוח דכללות שהוא כתר דחב"ד דחג"ת עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא דאו"א וישסו"ת הג' הוא בנשמה דנפש דכללות שהוא כתר דזו"ן חב"ד דנה"י עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא דזו"ן ויעקב ורחל לכן אמר הרב שהקדוש הא' באריך והב' באו"א והג' בזו"ן והני תרי לישני לא פליגי אהדדי ותרוייהו איתנהו וכולם דברי אלהים חיים ובברוך הג' רוחות דעובי שבכללות שהם או"א וישסו"ת דג' הבחינות ובימלוך הג' נפשות דעובי דכללות שהם זו"ן ויעקב ורחל: עוד כתב הרב שצריך להמשיך לנוקבא בשלשה קדושות תלת דף כט עמוד ב מוחין דחב"ד ובמקום אחר כתב שהג' קדושות בחכמה וברוך בבינה ובימלוך דעת ובמ"א כתב כי כל כלות הקדושה הוא להמשיך לנוק' מוח דדעת ממוח הדעת דדכורא ובמ"א כתב להמשיך לה תלת מוחין חב"ד מחג"ת דז"א וצ"ל שכל ההמשכה בכללות הקדושה הוא מחב"ד דדעת התחתון דז"א שהם תרי עיטרין ודעת והם ג"פ תתאין דחג"ת ונק' חג"ת בערך חו"ב ודעת העליון שהם ג"פ עילאין דחג"ת ונקראים חב"ד ומאלו החב"ד כבר נמשך בב' הברכות ראשונות אמנם עתה בקדושה כוונתינו היא להמשיך לנוק' ג' מוחין חב"ד מהדעת התחתון דז"א הנקרא חג"ת והג' מוחין הנזכר כל א' כלול מג' דהיינו חב"ד והג' קדוש הוא להמשיך לנוק' מחב"ד דחכמה דדעת התחתון הנקרא חג"ת דז"א בחג"ת הא' חכמה דחכמה השני בינה דחכמה השלישי דעת דחכמה לחב"ד דחכמה דדעת התחתון הנקרא חג"ת דיעקב ורחל ובברוך מחב"ד דבינה דדעת הנז' דז"א לחב"ד דבינה דדעת הנזכר דיעקב ורחל וזה בלשה תיבות ברוך כבוד ה' ברוך דעת דבינה כבוד בינה (פ"א ע"א) דבינה ה' חכמה דבינה ובימלוך מחב"ד דדעת דדעת הנז' לחב"ד דדעת דדעת דיעקב ורחל באופן זה בימלוך מוח בינה וחצי השמאלי דדעת ובה' מוח חכמה וחצי הימני דדעת: אלו השאלות מצאתי בע"ת תונס יע"א. שנשאלו להרב שמ"ש נר"ו מהכא להתם ממני יצאו הדברים אני הצעיר יוסף הכהן נר"ו: שאלה (א) בענין מצב העולמות ואופן הלבשתם בש' הקדמות ענף ה' שחוט הא"ס המתלבש בתוך א"ק ע"ס רגליו והם מגיעים עד תחתית עיגולי ע"י ובוקעים כל עיגולי אבי"ע ונכנסים בתוכם ואם כן איך יצדק (ע"ב) היות עולם העשיה נאחז בעקב א"ק כמ"ש במ"א והובא בס' ע"ח מצורף לזה הבנת לשון הזהב האמור שם בחוטר ב' המתחיל נבאר אצי' עליון כו' וז"ל בצמצום הב' ירדו החיצוניות של צד פו"א דנה"י דא"ק כו' שהוא קיצור ממ"ש בס' מ"ש ש"ב ח"אא פ"ג ומקשה אחת הם. גם מ"ש שם במ"ש שנלע"ד ששמעתי כי מקום בי"ע הוא אחורי אלו העיגולים הניקודים שהוא ממש בחי' החיצוניות הזה שעלה וכאן נראה להיפך כי מקום בי"ע הוא למטה בחלל הנז' הניח בצ"ע אינו מובן לפע"ד כי כפי מ"ש בסדר הלבשת העולמות זב"ז כנזכר: (ב) מדוע לא נזכר דעת בעולם העקודים עם היות שלא נמצא בו הכתר שנשאר בשורשו בפה א"ק כמבואר בשער הקדמות בענין מי ולא מטי: (ג) דעת הנקודים ג"כ תמוה בענין הכלי שלו כי לפי יציאת המלכים נראה שיש לו כלי בפ"ע ונשבר ולא נמצא לו נצוצות כפי מ"ש בדרוש רפ"ח ניצוצין וגם אח"כ בתי' ז"א נעשי' חב"ד מחג"ת כו' ואלו דעת ליתא בהאי מניינא ובמ"א נאמר שבא בתוספת ולא מעיקרא וכיוצא בזה לאין מספר: ד בסדר אח"פ דאא"ק נראה להדיא שהעין שלו גרוע מהם שהם טעמים דס"ג והיא נקודה דס"ג ושם נאמר שהעינים בחכמה עיני העדה ובמ"א בענין ד' יסודות ראיה שמיעה כו' נאמר שהראיה בחינת נשמה לנשמה יו"ד שבשם ולמטה ממנה אח"פ בחינת נר"ן: ה למה לא נמנית מדרגה הב' דב"ן שהיא עליונה ממה שתחתיה בכלל הרפ"ח ניצוצין: ו מיתת המלכים אם היו ביושר או בעגולים נראים דרושים חלוקים ממ"אא נראה שהיו ביושר ובמ"א יראה שלא היו אלא בעיגולים כי היושר אחר התיקון נעשה ולא היו קודם לכן ובספר מ"ד נז' בש"ב ח"א ספ"ג כי אם יצאו מתחילה ביושר סוד הרח לא היו נשברים והדברים ארוכים: ז פעמים אומר דג' כלילן בג' דעיבור ז"א הם נה"י בתוך חג"ת ועל הרוב נאמר בהפך דחג"ת בתוך נה"י: ח במ"א איתא שבעת תיקון ז"א נעשים הו"ק שלו ט"ס עד"ז שחג"ת נעשים חב"ד ונה"י חג"ת ונה"י באים בתוספת מאימא ובמ"א אומר שהם מתחלקים לט' פרקים וב"פ נעשים ספי' א' ונעשים בשוה כולם מג"פ ע"י ט"ס דנה"י דאימא המשלימים אותם ע"ד הנז': ט איך יצוייר זווג עו"נ וכן א"א ונוקבא שבהם כיון שמ"ה וב"ן שבהם זה מ"ה וב"ן שלו אב"א והפנים נראים לחוץ וזה מימין ומשמאל ואין מציאת זווג רק פב"פ כנודע: י פעם נאמר כי זווגי אבא ואמא לא פסיק ושל ישסו"ת פסיק ופעם נאמר להיפך וזה של חיות העולמות וזה של נשמות והענין של פרט זה ארוך ומסתעף ממנו פארות יצ"ו תשובה ותשועות אדם באמרות טהורות: יא איך יתיישב מ"ש שבני אדם ה"ס פנימיות העולמות והמלאכים מחיצוניות וגדולים הם הצדיקים מהמלאכים עמ"ש במ"א כי מי שהוא מנפש דאצי' נקרא מלאך דעדיף טפי כמ"ש בשער הגלגולים כו': יב בשער התפילות דרוש ד' מסדר הלילה אמר שאחר ערבית חוזרת לאה באחורי (כ"ה ע"א) ז"א ואינה חוזרת להיות פב"פ עם יעקב בכל אורך ז"א עד אחר חצות לילה ובשער הגלגולים פ"ה מוכח כי לא חזרה באחור וקודם חצות היתה עם יעקב פב"ב למעלה מהחזה דז"א ואחר חצות לילה נתארכה עד למטה כנזכר: יג אורח נשים לבתולה ואיש לא ידעה איך היה מקודם כניסה כמבואר בדרושי מ"ן: יד בספר התיקונים והובא בתחילת שער הקדמות דלבושין דלביש ביומא חדא לא לביש ביומא תניינא כו' ומפורש התם שהם העולמות שבהם מתלבש הא"ס והמכוון הואא בעליתג העולמות למעלה בזמניהם בכל עת וזמן כפי בחי' וא"כ יש לדעת אמאי צריך לכבד את השבת ויו"ט בלבוש האדם יקר ואדרבא נראה להיפך: טו מפני מה אין נמשך מפנימיות או"א אפילו לימות המשיח והרי אז נמשך מפנימיות ע"י שלא נמשך בזמן הזה כמבואר בדרוש ב' מדרושי ק"ש דיוצר וגם שם יש גמגום צריך למודעי: טז עוד שם נאמר שזווג שלאחר חצות לילה הוא גרוע משל ערבית כי זה ממשיך מחיצוניות א"א וזה מחיצוניות או"א ובשער הגלגולים פ"ב אמר בהיפך ע"פ סדר המדריגות יע"ש: יז בענין זווג אב"א יש בו כמה חילוקים ונראים הפכים הנה במ"א אמר כי זווג אב"א אינו כפשוטו וקתני עלה כי הכוונה היא כי הוא נוטל ה"ח והיא ה"ג להשלים אחוריהם ואז חוזרים פב"פ להזדווג ונמצא כי חו"ג אלו בבחינת א' יקראו פב"פ כי הם הגורמים להיות פב"ב ובבחי' א' נקרא אב"א כי עי"ז נגדל ונשלם אחוריהם ובמ"א אומר שכשהם אב"א וצריכים אז להזדווג עולין בהיכלין דאו"א ומזדווגים שם ובערך שאם היו אז במקומן נשארים אב"א נקרא הזווג ההוא אב"א אע"פ שעלו אז ונזדוגו פב"פ בהיכלות או"א דא"א להיות הזווג אב"א כנזכר שם ובשער הקדמות בדרוש המתחיל ונחזור שנית לבאר היטב ההפרש שיש בין ד' עולמות אלו כו' כתוב שזווג זו"ן בהיות הנוק' קצרת הקומה מהחזה ולמטה אפילו פב"פ נקרא זווג אב"א ובשער התפלות נאמר בכמה מקומות זווג דאב"א ולא שייך בהו הני מילי אלא כפשוטו ממש: חי באיזה עת וזמ ישנו לזווג נשיקת הידים האמור דף ל עמוד א בשער התפלה דליל שבת שהוא נושק ידי המלכות כדי להמתיק את ה"ג שה"ס ה' אצבעות היד ע"י ה' מוצאות שיש בפה דז"א וקאמר שזהו הזווג של זמן הגלות בעו"ה שאינו יכול להזדווג עמה בבחי' היסוד שלה ומהו ענין ההיפוך הנז' שם כשהיא למעלה בבינה אז היא יורדת ונושקת ידו ע"ד הנזכר והרי לכל זמן ועת בפרט הזווגים הנעשים בכל הימים כדאיתניהו במקומם: יט בשער הקדמות דרוש פרצוף לאה כתוב שנעשה מידי ז"א עז"ה כי האור שהיה נמשך בפ"א דזרוע ימין חזר ועלה במקום חיבורו אל הכתף וממנו נעשה חסד שלה והאור שהיה יורד בפ"ב עד כף היד חזר ועלה על ראש הפ' כו' ונעשה נצח שלה ועד"ז היה בקו שמאל ואמצעי שלה האמנם חו"ב שלה נעשים מפרקי הידים. והדבר קשה כיון שהידים הם עליונים אע"פ שנראים למטה כנזכר במ"א א"כ יהיו פרקי הזרוע הסמוכים להם שנים להם ולמעלה מהכתפים ואיך (ע"ב) נשתנה הסדר שהכתפים נעשים מהם חו"ג והזרועות נ"ה דלאה לא כן הסדר האמור גבי או"א בחג"ת דא"א כמבואר בהקדמה א"ז בשער מאמרי הזוהר ובספר מ"ח הובאו הב' סדרים בלאה האמורים בשער הנזכר במ"א ואחת הנה במס' לאה ואחת הנה במס' ערבית: כ אגב גררא לדעת ולהבין כי לפ"ז צריכים הכהנים בברכתן להגביה כפות ידיהם למעלה ראש כדי להשלים פרצוף לאה בחו"ב הנעשית מהם כנז"ל סימן י"ט וכמ"ש בשער תפלות וזה הפך הפוסקים כסברת חכמים דמסכת סוטה פ"ז שאין נושאים כפיהם אלא כנגד כתפותיהם ולא למעלה ראש: אך ואגב מאי דאמור התם בכניסה ל"ם דאבא בז"א י' חסדים וי' גבורות שבדעת והלא ידוע כי אינם רק ה"ח וה"ג בדעת וכן כמה דקדוקים בענין קדימה ואיחור שלא כסדרן דל"ם הנז' לאין מספר: בך בענין זווג הנעשה בתפלת שחרית שהוא של יעקב ורחל פעם א' אומר שהוא בשים שלום ופ"א שנעשה ע"י נפילת אפים ומזה היכא דליכא נפ"א איך לא יהיה אז הזווג ההוא וזה אי אפשר להיות: כג בענין הדורמיטא איכא לעיוני כי הלא הוא אמר כי אז מסתלקין המוחין דז"א בלבושי נה"י דאימא ונתנים לנוקבא לבנותה משלם ויביאה אל האדם ונזדווגו יחד פב"פ וקפריך עלה כיון שנסתלקו המוחין ממנו במה יזדוג עמה ומהדר כי אז עלה הוא יותר ולוקח מוחין יותר מעולין מנה"י דאו"א עילאין זהו תורף מסוף דרוש ב' בענין הלילה ומשער התפילה נראה בזה כי אותם המוחין שבנה"י דתבונה שנסתלקו ממנו אינם חוזרים עוד לביתם ופנים חדשות באו כאן במקומם. ובדרוש השופר של ר"ה נראה להדיא שהם עצמן חוזרים להכנס בו כבתחילה ע"י השופר והיא גופא קשיא דאם לא ישארו בה יחזור הדבר לכמות שהיה וכי ח"ו קצרה ידו דלא סגי בלא"ה ושבדרוש הלילה הנז' עדיף טפי ובזה נתמלא כל הבית אורה ונשאר אותו דרוש של השופר וכל הנמשך אחריו באותו ענין כמעייל פילא בקופא דמחטא מעומק המושג כו': כד גם אינו מבורר איך נבנית לאה ע"י הנסירה ונשלמת מיום הא' של ר"ה מאחורי הז"א כמבואר שם והרי כל אותם האחוריים והדינים נמנים כלם לרחל מאז ועד יוה"כ ולא הניחה ללאה כלום מהם וא"כ איך ובמה נשלמה ונבנית וכל הזווגים הנעשית אז הם עמה כל אותם הימים שבין הכסא לעצרת כנז' שם ואדרבא אנו רואים שבעת הנסירה נכללים שתי אחיות לאה ורחל שתיהם גם יחד והיו אז בחי' אחת או לאה נכללת ברחל או להפך כמבואר בכמה מקומות ובכלל זה יש לדעת מה שלא נזכר בדברי הרב ז"ל חזרת לאה עם ז"א אב"א בשעת הנסירה שנראה ממ"א שהיא תמיד עו פו"א ונבנית מחג"ת שלו המכוונים יחד ימין בימין כו' כאשר נזכר מזה לעיל בסימן י"ט: כה ואגב לדעת כי לפעמים אומר מרן ז"ל כי אי המלכות נוק' דז"א חוזרת עמו פב"פ עד שנגדלת מאחוריו בכל קומתו מראשו ועד רגליו כנזכר בכמה מקומות ובמ"א אומר כי גם בהיותה עדיין אב"א מן החזה ולמטה חוזרת להיות פב"פ הגם שלא נגדלה בכל שיעור קומתו אב"א כמבואר במלך עוזר כו': כו (כ"ו ע"א) בענין המשך מקיפים דמוחין דז"א בברכת אבות ע"י זווג או"א כפי מ"ש בס' מ"ח תפילת שחרית נראה שהם המקיפים שהם מעולים מהפנימים ולז"א באבות דחול שגם הם אינם נמשכים אלא ע"י זווג בחי' אאו"פ דכלי אמצעי שלהם כי באו"מ שלהם אין נמשך לעולם אפי' לבחי' מקיף למקיף דז"א. אמנם מדרושי ר"ה נאמר להדיא שגם אז היה הזיווג או"א בבחינת או"מ שלהם ואמר שצריך לכוין בזה וגם מקיף הוחין הנמשכין אז ממה שבתוך הפנימי יצא לחוץ ע"י הקוצא דשערי וגרוע מהמקיף כנראה שהם שתי בחי' שנעשית בתפילת י"ח וכולהו איתנהו אלא שהלשון לאו רישיה סיפיה כו' וצריכין למודעי ונגר בר נגר: זך בענין קוצא דשערי דא"א דבמקום א' אומר כי אינה מגעת רק עד רישי כתפוי אלא שע"י זווג או"א להשיך מוחין מקיפין דז"א מהפנימית שלו בהתפשט נה"י שלהם למטה נמשכת הנימא עד ערפו דז"א להכות ולהוציא תפילין במצחו ובמ"א אומר דאו"א מכוסים משני צדדים מפנים ע"י הדיקנא דא"א המגעת עד הטיבור ומאחור ע"י הקוצא כנז' ומשם מתחיל רישא דז"א כנזכר: כח בענין המקיפין הנכנסין באבות לא נתברר אמיתות הדבר על מכונו כי כפי מ"ש שם שאין לכוין אז אלא במקיפין דמצד אמא ולא דאאבא עד ברכת כהנים נראה מזה כי בר"ה נכנסים אלו גם דאאבא באבות והם ל"ם דצלם ואמר שם כי אע"פ שברכת אבות דר"ה ביאר כונת מקיפים דמצד או"א כו' ושם לא נתבאר אלא בחינת המקיפים הנ"ל סימן כ"ו שישנם אפילו בימי החול וכמ"ש בדרוש ד' מדרושי תפילת י"ח דשחרית והדברים צריכין תלמוד: כט בענין כונת הרי"ו שאמר בר"ה שאין לכוין בהם אלא ביום הדין וא"כ גם רי"ו שהביא משם הליקוט הזולת בפ' אדני שפתי כו' אע"פ שנכתב שם אין לכוין מהם רק בר"ה וכן עשה הרמ"ח שלא סידר כונת הרי"ו גם שלא פי' הנז' אלא בתפילת ר"ה בלבד אאו אינו אלא של הברכה ראשונה דאבות בר"ה אבל של פסוק הנזכר יש לכוין בו אף בשאר ימים ויש רמז לזה עפ"י שארז"ל מלך נידון בכל יום ודינא דמלכותא ודבר הלמד מעניינו. ואגב אם יש לכוין ברי"ו של ברכת אבות גם בערבית של ר"ה או אינו אלא בשחרית כפי עליות ההם שישנם אז ולא מקודם: ל מה הם ה' אלפין דאהי"ה מכוונים נגד ה' פעמים די"ן של אדנ"י הנזכר בכל מקום שהם מה' שמות אהי"ה שבבינה ואם יראה להגיה במקום ה' צ"ל ג' שמות אהי"ה כו' שבהם ה' אלפין כנז' בשער רוח הקדש יחוד כ"ח אחרון: לא בענין ברכות אמצעיות די"ח שבתפלה כמה שינויים שאינם מובנים אצלינו כי הוא אמר שהג' ברכות ראשונות שהם אתה חונן השיבנו וסלח לנו ה"ס נה"י האחרונים שניתוספו לו אחר התיקון ומהם נעשים חב"ד דנוק' וכל פרצופה משלם ע"י ז"א וענין הארה זו שמאירים הנה"י שלו בט"ס שלה נק' נשיקין וא"כ צריך שיצאו הארות הללו מפיו לפיה וכנזכר בסוף הדרוש ההוא הכולל ענין הי"ח