דף ל עמוד ב ברכות הנזכר וזה לא יצדק אלא בז"ת שלו ממש שעולים ויוצאים דרך פיו לפיה ומשם לז"ת שלה כנזכר שם ומהו ענין ז' נשיקין אחרים שהם נמשכים מראשו אל תוך פיה בסוד הבל ונעשה בה בחי' או"מ כי לא פורש במ"א ובדרוש ד' למעלה מזה נאמר (ע"ב) כי כל שאר ספירות דזו"ן מלבד המוחין שלהם אינו רק בבחינת או"פ ולא באו"מ. גם חילוק נה"י לט"ס שלה יהיה פ"א דיסוד לדעת בברכת סלח ולא נתכונן דעתה אלא באתה חונן לאדם דעת והתחלקות זה מוכרח ולא ניחא לן במאי דאמור התם כפי מה שנמצא כתוב כי אתה חונן בחכמה ודעת שלה דלכך הוא נכלל בחכמה הואיל ודעת אין לה דס"ס הרי דעת יש בה. ובעיקר דינא קשיא שהרי הוא אמר אין דעת נעשה לה אלא מהכתר וכמ"ש בברכת המינים ודקדוקים כיוצא באלוכ רבו עוד לא ידענו ענין הי"ב נשיקין כנגד הי"ב ברכות אמצעיות הנז'. וגם יש לתמוה בנשיקין אלו שנעשות מט"פ נה"י שלו לט"ס שלה והרי הנשיקין הם או מז"ת או מג"ר
דרך פיו לעשות או"פ ואו"מ לז"ת שלה דרך פיה ולא לג"ר כנזכר שם. ועוד שם אמר כי ג"ת נה"י דז"א הם הראשונים מו"ק שהיו בו תחילה והחדשים הנה באו בג' ברכות ראשונות מי"ב אמצעיות כנ"ל וא"כ מהו זה שאמר כי על הצדיקים ותשכון את צמח ואב הרחמן הם ביסוד הוד נצח ות"ת שלו ולמה היו שופר מהופך מסדר האמור בשאר הברכות מלמעלה ואלו להיפך: לב הנה מודעת זאת כי המלאכים מסוד חיצוניות העולמות ובני אדם מפנימיות וכנזכר לעיל סימן י"א ואיך אומר בד"א כי זווג נשיקין בג"ר שממנו נבראו המלאכים ה"ס פנימים וזיווג תחתון דז"ת שממנו הוא סוד ב"א הוא חיצון: לג בשער הפסוקים פרשה וירא ע"פ ותהר ותלד שרה וגו' כתוב לאמר שאע"פ שזו"ן בעת אצי' נתקן הדעת שלהם שהם ב' עיטרין הראשונים עכ"ז צריכין תמיד לקבל כח חדש נוסף כדי שיזדווגו ויולידו בנים ושאין זו"ן מדווגים שום זווג כלל עד שבתחילה יזדווגו או"א וגם או"א אינם מזדווגים עד שתחילה יזדווג א"א מיניה וביה וכעד"ז עד רום המעלות עד
המאציל העליון הנק' א"ס כי הוא לבדו יכול לחדש בכ"י תמיד אורות חדשים ומקבלים זו"ן השפע והכח ההוא ע"י או"א מחדש משורש הב' עיטרין שלהם אשר למעלה למעלה ואז מזדווגים ומולידים נשמות חדשות לתחתונים שהם טיפה מ"ד ומ"ן מן החו"ג חדשים שנמשך להם בדעת שלהם וסיים ואמר שזהו תכלית מה שצריך האדם לכוין ביחוד ק"ש כנזכר במקומו נראה שזהו בהחלט גמור וא"כ לא אתבריר לן מהו זה שאמר לקמיה שזהו בענין נשמות חדשות הבאות מלמעלה בזווג ליל שבת ויום טוב אבל בשל ימי החול כל המ"ן הם מהבירורים של המלאכים ומהם נשמות ההם נעשים בזיווגי החול והוא בסוד אור זרוע לצדיק. ומאד מתפלא זה המאמר כי אאף בימי החול שיש בירור מן מלכי קדם צריך גם המשך מוחין חדשים עד"ז להוליד נשמות בעולם ע"י הזיווגים הנזכר וכמבואר במ"ר עצמו מספר וגם מה ענין זווג א"ז לצדיק לכאן כי הלא הוא בשנה שביעית אין זרע וקציר כו' (שה"ס הבירור שאז נעשים מאליהם ב"מ)
ומזדווגת עם נשמות הצדיקים שנזרעו בה מעיקרא וה"ס ספיחי שביעית העולים מאליהם שהם מותרין מה"ט ובדרוש ראשון מדרושי הציצית נאמר שמזווג ההוא נברא נשמות הגרים והכא איירינן במציאות כל הבחינות ההם ולא בהערירים כאמור שם: והנה זה החילוק שנכתב בשער הנ"ל כדי לישב מאי דאמור בשער המצות פ' בהר (כ"ז ע"א) במצות השביעית כי אין המשך נשמות חדשות אלא בשבת שאז עולים העולמות במקומם שהיו קודם חטא אדה"ר אבל הנשמות של חול הם מן הבירורים דז"מ. וענין הדבר קשה כפי מ"ש כשאר מקומות הנז' ואגב להורות ולהבין לנו הדרך ישכון אור בענין נשמות חדשים הבאים בזה"ז דיש מקומות שנראה מהם שאינם באים כלל עד ביאת המשיח ובמקומות אחרים נראה שאף בזה"ז באים בשבת דוקא ולא בחול וגם שנראאה לחלק כמ"ש בשער הגלגולים צריך להתיישב בדבר זה עמ"ש בשאר מקומות הנזכר שנראים סותרים כי לעולם א"א להמשיך נשמות אלא ע"י המאציל העליון וזה לא יבצר מלהיות תמיד:
לד יורה ידין מה הם הבחי' הנז' בשער מאמרי הזוהר דף רנ"ד ע"ב שיש במלכים שמהם נעשו המ"ן במל' ובמל' דאו"א ובמל' דז"א עצמו ובנוק' דיליה כנז' שם כו': לה בענין המ"ן והמשכת המוחין והזיווגים של זו"ן יש לנו לדעת כי במ"א אומר שע"י הה"ג שביסוד ז"א המכוון כנגד הדעת דנוק' בהיותה אב"א עמו נבנית בהארתם דרך מחיצות כלי היסוד הזה ואח"כ נבנית פב"פ ומזדווגים ונותן לה אז הה"ג עצמן שהיו ביסוד עד הנה וזו היא ביאה קדמאה שע"י מעלה היא המ"ן אח"כ כשנמשכים להם חו"ג חדשים מזיווגים שלמעלה מהם והוא לוקח עיטרא דחסדים שהם המוחין שלו והיא לוקחת עיטרא דגבורה במוחין שלה ואז מזדווגים והוא נותן טיפת החסדים הנז' מיסודו ליסודה והיא נותנת טיפת הגבורה וממ"ן וממ"ד אלו אחר התלבשם בחו"ג הראשונים העומדים ביסוד שלהם שה"ס מ"ה וב"ן דב"ן הוצר הולד מכאן משמע שבזיווג ב' נוצר הוולד ומעשים בכ"י ע"י סדר התפילות כנזכר במקומו
ובד"א נאמר שא"א להיות כך אלא שאין נעשה נשמת הולד ונוצר עד פעם ב' וענין זה נוהג תמיד כי לעולם אינו נעשה ונוצר ולד ממ"ן הראשונים עד שמשתהים בנוק' ואח"כ בזיווג השני נולדים הראשונים וכפי זה ג"כ יקשה לן שנראים דרושים חלוקים בזה מהם נראה שהנשמות מתהוים מחו"ג החדשים הנמשכים מלמעלה ומהם נראה שנעשים מהבירורים של המלכים דמיתו המבררים ועולים ואם נאמר דהא והא איתנהו אלא שנעשים בזמנים חלוקים שבשבת וי"ט ממעלה ובחול הם ממטה ובהכי מיושב הכל אין הדרושים מוכיחים כן ועיניו תחזינה מישרים:
לו בענין המ"ן והכלי שלהם אם באנו לברר הספקות שבהם יאריך הסיפור ואין השעה לכך ואוחילה ממנו מענה לשון מרפא בביאורן מזן לזן ביושר לבב ובעל הגמול ישלם לו במדה טובה כפולה ומכופלת בלתי אל המ"ן: לז בענין נשמותיהן של הבאים לארץ שנמשכו מזווג זו"ן רחל אימתי היה כי הלא כל אותם הימים לא היה הזווג כ"א עם פרצוף לאה שאחורי יעקב הנק' דור המדבר וכמה שאלות נמשכים מזה בדרוש המובא בשער הפסוקים פ' שמות בכל בחי' ההם שהיו בזה אין להאריך יורינו מורינו: לח לא נתברר לנו איך היה זיווג יעקב וד"ה ועמידתם אז בפני ז"א ואגב לידע איך עומדים יעקב ורחל בערבית ליל שבת שנאמר שהוא (ע"ב) משובח משל חול שעומדים בכל נה"י דז"א אם הם בימין ושמאל או זה אצל זה דוגמת זו"ן כי אין הכרע מדברי הרב ז"ל כפי הנלע"ד: טל כיצד הוא מדילוג קדושת מנחה של חול וגם כפי הנראה אין צורך לחזרה ולא דמיא לתפילת שחרית דא"כ למה אין חזרה בתפילת ערבית ג"כ:
מ על מאי דאמור רז"ל לא יכנס בירושלים של מעלה כו' דף לא עמוד א ואנן חזינן להיפך כי א"א להזדווג זו"ן עד אחר או"א וכנז' במ"ר: מא בענין דרוש בני גד וב"ר בשה"פ פרשה מטות נאמר שנוק' דז"א תופסת בבריאה ו"ס וחצי כח"ב חג"ת וחצי הנצח וכנגדם שני שבטים הנז' וחצי שבט המנשה מעבר הירדן חוץ לא"י אין זה מכוון עם ד"א דאמרינן להדיא כי היא עומדת באצי' וקומתה כולה תופסת מקום הנה"י דז"א בסוד ד"א של הלכה כנזכר במקומו: מב אין יצוייר כניסת הנה"י דאימא בסוד מוחין דז"א בהיותו בסוד עיבור בתוכה כפי הנראה בחוש הראות: מג בעניןם שמות הדעת דנוק' בימי החול ושבת ויו"ט לא נתכוונו אצלנו יגלה לנו מר דעתו בזה היטב: מד בענין הכריעות וזקיפות של תפלת שהם על סדר קס"א קמ"ג קנ"א וקס"א לבסוף ובע"ש וערב שבועות הם בסדר אחר קס"א פעמיים ואחריהם ירצו קמ"ג קנ"א (ואינו תמיד ומה יום מיומים) ושם נאמר שזה תלוי בשלימות דעת הנוק' שבא לה אז בשבת ושבועות ומה ענין זה
לזה וא"כ מכ"ש לשבת ושבועות עצמן שיש לכוין על סדר הנזכר בעלי דיומא והדבר צריך תלמוד ומורה הנבוכים: מה אם כונת הרי"ו בכל תפילות ר"ה או אם אינו אלא בתפילת שחרית ואם גם בתפילת המוספין: מו איך יופרשו עליות המדריגות של זו"ן בימים של ר"ה ויוה"ך מה שלא נעשה כן בשאר י"ט שכלם שיעלו חיים לא ירדו לא כן בימים ההם של ר"ה כנזכר שם כו': מז ואגב לידע איך אומרים אב הרחמים במוסף של יה"כ כי אז עדיין לא עלה ז"א למקום ההוא וג"כ לא שייך לומר כתר יתנו כו' וכמה בעיות איבעי לן בהנהו יומי כאלו ובכונת השופר עצמו מספר: מח אם נכנסים הל"ם דצלם ביו"ט כמו בר"ה באבות או כסדר השבת: מט מה הם ז' שמות של ז' ברכות דר"ה ויה"ך וח"ה ור"ח ע"ד ז' מרגלאן דשבת ויו"ט כי לא פורש: נ אם יש למנוע מלומר פ' העקידה בשבת וביו"ט גם המזמורים של רננו צדיקים כו' ושל כל יו"ט בכלל כמ"ש בספר חמדת ימים. גם אם י"ל מזמור מספרים כבוד אל כו' בחש"מ כנזכר
שם: נא יבאר לנו עליות חש"מ ואיסור הנחת תפילין אז בדעת רחבה: נב ואננו לא נדע דכפי הטעם האמור בלחש וחזרה יכול לומר הכל בקול רם בשבת ויו"ט ור"ה ויה"ך כי לא באו לכלל חלוקה בזוהר ובתיקונים: גן (כ"ח ע"א) כשחל י"ט בשבת איך תהיה הכונה בהם עיקר כי לא נעלם מ"ש בזה האחרונים מחכמי הדורות כו': דן בענין ג' שמות המתכונים בק"ש בג' תיבות ה' אלהינו ה' פעם אומר שהם ע"ב קס"א ע"ב או"א ודעת המזווג ופעם אחר אומר שהם ע"ב קס"א ס"ג כנזכר במקומותם וכדומה שאר דקדוקים: הן בענין הרמ"ח תיבות דק"ש כפי מ"ש בס' תיקונים ובר"מ דפ' עקב שהם מלבד שית תיבין של פסוק ראשון דיחודא וגם מרן ז"ל מזכיר ששה תיבות הללו אחר ק"ש שיש בהם רמ"ח תיבות בדרוש ט' מדרושי ק"ש שע"ה כדי להשלים רומ"ח ולא פורש אאם אומר אאח"כ פ' הנזכר פ"א או בכונה בלבד ומוהר"ש ויטאל נתעורר בזה ולא הרוה צמאוננו מבארה של מרים ועיני כל אליך ישברו לתת לחמם נאמנים:
נו כריעה וזקיפה דמודים דערבית או אם הוא מתפלל ביחיד בשאר תפילות איך יעשה אם הוא כריעת גוף וזקיפתו דוקא ואין כריעה בראש אלםא היכא דאיכא מודים דרבנן או אם גם אאז כורע וזוקף גם בראשו כשאר כריעות וזקיפות של התפילה ואגב לידע מה נשתנה זו משאר שהיו שתים ביחד ולא מפורדות על סדר הנז': נז אם יש תחת ידו שייכות כונת השמות כגון ז' מרגלאן בברכת תפלות שבת וי"ט עם הזכרת הברכות שהם הויו"ת וכל כיוצא שאינם מענין ההוי"ה עצמה וכן אם מכונים בניקוד שאינו בקריאתו כמשפט יהיה בו עצמו או בהוי"ה אחת בצידה: נח בענין המובא בס' מ"ח כי בברכה ד' של ערבית שבת ה"ס הקדושין שנותן החתן לכלה ויכולו ה"ס עד א' ושלאחר העמידה עד ב' ושל הקידוש עד ג' של הקידושי וברכה ד' של שחרית ה"ס הסבלונות ששולח החתן לכלה ושל מוסף ה"ס שעושה החתן ביום חתונתו ושל מנחה ה"ס יחוד חתן וכלה. ובאתה חוננתנו שאומרים במ"ש ה"ס בעילת מצוה שבועל ז"א. ופורש
ונמצא כפ"ז כל השבת הוא הכנה למ"ש וכן לא יעשה ומה גם שאין דברים הללו מכוונים עם פרק כל כתבי הקדש והיית לנו לעינים לראות: נט בענין המובא בס' חמדת ימים פ"ד מפרקי הרגלים כי בתפלת לחש אשרוה בנוק' בסוד פרצוף ולהשיבה אל דודה פב"פ בסוד חזרת התפילה ומסיים ע"ז כמ"ש הרב ז"ל ואנשי המקום אמרו לא היתה בזה ולא מצאנוה ובעת עמוד להתפלל במלך עוזר כו' חוזרת עמו פנים בפנים ובחזרה היא העולה למעלה כמ"ש במקומו ואם איתא כפ"ז לא היה צריך לחזרה כלל בכל התפילות והוא עצמה כתב שם בפ"ב מפרקים הנזכרים כי בתפילת מעומד היא העולה פנים בפנים ואם זה בערבית שבת וי"ט מכ"ש ביום וא"כ אז חזרה א"צ וחכמים ז"ל לא נתנו דבריהם לשיעורין: ס אם אומרים השכיבנו אבינו כו' בסדר ק"ש שע"ה כפי מ"ש הר"י צמח ז"ל מאחר שהוא מסודר שם ונמשך אחריו בס' מ"ח כי כן הוא כתוב בספרים הישנים שבידינו וסדרוה בסידורים הנמשכים אחריהם:
(ע"ב) סא מה נשתנה הלילה בסילוק הנר"ן בעת השינה כמ"ש בק"ש שע"ה שמסתלק הנפש ואח"כ הרוח כו' מסלוק תוספת הנר"ן בשבת שהוא ממעלה למטה ומסתלקת הנשמה ביום א' כו': סב בנוסח הקדיש אם י"ל מכל או מן כל וכן חי העולמים בציר"י או אם בפת"ח ולא נעלם מ"ש המקובלים הקדמונים והפוסקים והמדקדקים אבל שותא דמר בעינא למי מקדושים אפנה על ימין ואימינה: סג יש מקום לתמוה עמ"ש הרב ז"ל שלא היה מקפיד מלומר קדושא דסדרא בקול רם שהוא הפך מ"ש בזוהר תרומה דאסיר שהוא בסגיאין ולא ביחיד ובזה אמרו הפוסקים שהביא הרב"י בסי' נ"ט וכמבואר בס' היכל הקדש סי' כ"ט וכ"כ בס' כנפי יונה ח"א. ויש לעיין ממ"ש הרב חמדת
דף לא עמוד ב ימים מפרקי של השבת גבי בריך שמיה דמארי עלמא כו' בחילוק הצבור מהיחיד בלשון תרגום שהוא היפך בזוהר כו' ואשרי תבחר ותקרב כו': סד אם יש טעם עפ"י דברות קדשו לב' ימים טובים בח"ל ואגב להורות לנו מ"ש בחמדת ימים על חילוק קריאת המגילה לכרכים המוקפים חומה לכפרים כו' דתלי טעמא בסוד המעקה שבין עולם לעולם ולא פי' אותו שם במקומו: סה בענין תחום שבת במ"א אומר שהוא שיעור חצי הוד ופעם אחר אומר שהוא חצי יסוד ויותר מהמה יקשה לנו אומרו שה"ס תח"ש מדרבנן שיעור שתי מילין כי כל ספי' היא פרסה והרי אמרו אלפים אמה מיל שיעור תח"ש ולא ב' מילין כמ"ש בש"ס: סו אאם י"ל ברכת מעין ז' בליל פסח כשחל בשבת ולסמוך על הרב חמדת הימים שאומר כן הפך פסק ש"ע ההולך אחר רוב בנין ורוב מנין: [הגהה - ע"ד הספר חמדת ימים אשר מרן המחבר הקדוש מביא אותו ספרו זה כמה פעמים בל יפלא לאמר הלא הגאון יעב"ץ ז"ל דבר סרה עליו ואמר כי המחבר חה"י היה אותו נביא השקר
נתן שר"י לכן מוכרח אנכי להודיע בשערי בת רבים כי בעזר השי"ת חברתי קונטרס על דבר זה ושמה הראתי לדעת בעזהשי"ת אשר לשא התחולל עליו הגאון יעב"ץ ברוח סועה וסער אשר באמת לא דובים ולא יער ויהי ברדפו אחרי הצבאים השבתאים הפראים וישב את שביו גם להצדיק בעל חמה"י (כאשר עשה עוד לגאוני ארץ ולקדושי עליון) אך באמת לא כן הוא ולא קלע אל המטרה כי הראתי בראיות נשגבות בעזהשי"ת אשר הרב חמדת ימים פלפל בחכמה עם הגאון מהר"ש הלוי ז"ל בעוד הגאון מהר"ש הלוי ז"ל היה בחיים חיותו וידוע אשר מהר"ש הלוי ז"ל נפטר שנת שצ"ה טרם נולד נתן. ועוד כמה ראיות באופן אשר המחבר חה"י היה גדול מאד בתורה ובחסידות צא וראה את הגאנים אשר נתנו הסכמתם על ספרו חה"י וגם הר"י אלגאזי כותב בהקדמתו לספר חה"י שיגע שתי שנים לסדרו בכדי לזכות את הרבים (כן כתב אלי ידידי הרב הג' מקובל אלקי מו"ה שלמה עלייאשאוו שליט"א משאוויל אשר יש לו ספר
חה"י עם הקדמת מהר"י אלגאזי ז"ל) וגם המחבר מקדש מלך על הזוהר מביא אותו יותר מחמישים פעמים ומבאר ע"פ דברי קדשו מאמרים הרבה מזוה"ק וגם מרן המחבר קורא אותו ואת הקדוש בעל משנת חסידים בשם מקובלים אחרונים ופסק כמותו לקמן לענין אמירת מגן אבות בשביעי של פסח שחל להיות בשבת אף שהוא נגד פסק הש"ע. וגם הרב הקדוש בכל שמן משחת קודש על שיר השירים מביא אותו כמה פעמים וגם הרב החביד אמיתי בעל יוש"ה מביא אותו בספרו הטהור לענין נוסח אתה כוננתה ביוה"כ לומר הנוסח כפי מה שאיתא בספר חה"י. וגם בצוואה שלו סי' ג' מזהיר לבניו שראשון לכל ספרי מוסר ילמדו ספר חה"י ואחריו ראשית חכמה עיי"ש וגם הגאון בעל חיי אדם מביא אותו שני פעמים בהלכות יוה"כ וגם הגאון ר' יעקב מקארלין ז"ל מביא אותו בספרו קהלת יעקב לענין רב יוסף מהדר אפי וגרס בברכות דף ח' ומביא בשמו דבר יקר אשר הראשונים לא עמדו ע"ז וכותב ע"ז שהוא דבר נחמד וגם הרב
עיקרי דינים והרב זכור לאברהם מביאים אאותו להלכה הרבה פעמים ועוד הרבה והרבה מחברים מביאים את דברי קדשו. וגם עוד הראתי לדעת בקונטרס שלי אשר המעשה הובא בקהל חסידים בשם הבעש"ט ז"ל לענין הספר חה"י הוא דבר שלא הי' בעולם דאל"כ לא הי' מביאים דבריו מגדולי וקדושי החסידים כאשר הכל הראתי שמה ואין פה להאריך. וגם ע"ד הקושיות אשר מקשים עליו מובן אף לבר דעת קטן כי המה מהבל יחד ואין כדאי לענות על הבלים כאלה עכ"ז הראתי שמה איך דאין התחלת קושיא למי שמבין מעט מכתבי האר"י הקדוש. סוף דבר מובן לכל אחרי שהגאונים הנ"ל המביאים דברי קדשו אשר הרבה מהם היה קרובים בזמן ובמקום להמחבר חה"י יותר מהגאון יעב"ץ א"כ החולק על ספר חה"י ומבזה אותו ח"ו הרי הוא כחולק על כל הגאונים הנ"ל ומבטל בלבו את כל הגאונים הנ"ל והוא בכלל זילזול הורים ומורים שבווידוי יוה"כ. ואשרי להמתדבק לספר הקדוש חה"י. והשי"ת ברוב רחמיו
וחסדיו ינחנו בדרך אמת אמן. ומי שרוצה לידע הדבר באריכות ואם רק האמת דורש בלי שום עקשות ח"ו יכול לבוא בכתובים אלי אל אדרעס שלי. מנחם מענכין היילפרין מהוראדנא]: סז לפרש לנו התפילה שיסד האדון על סדר ורחץ כו' ועל מה אדניה הוטבעו מפני שיש בה דברים מעלומי עין קורא בה בפרטי פרטים שלא נודעו אצלינו וימחול על הטורח משא מצרים כו' ואגב יורינו ההפרש שכתוב בס' משנת חסידים וחמדת ימים בענין התקדש ליל חג על מי נסמך ועל ברכת העומר לבני ח"ל אם לא יברך עד אחר הסדר דליל שני כמ"ש בח"י או יברך אחר תפילת ערבית כמו בשאר ימים ואין לשנות: סח בענין הנענועים שמנענעים בחג בברכה והלל איך מתיישב מ"ש בספר התי' ור"מ עם האמור בכונת הרב ז"ל ולא נעלם בזה מ"ש מהר"ש ז"ל ומפרשי התיקונים וכן צירופי השמות שלא נתכוונו כפי מ"ש בס' יצירה כי צירוף הא' שהיא יה"ו אמרינן התם שהוא ברח מזרח ובנענועים לצד דרום כו' וכעין זה יתמה כל מעיין בס"ה פ' בראשית דף כ"ו גבי דגלים
דקאמר התם חסד דרועא ימינא ובההוא זמנא הרוצה להחכים ידרים ומחנה מכאן אשתקיין מיניה וכתוב בתורה שהוא למזרח כו' וכ"ה בפרשת במדבר דקי"ח עם היותם דברים סתומים וחתומים: סט ילמדנו רבינו מאי דאמור באדרות גבי פרצוף ז"א דלא אשתני מא"א וכלא חד ומסטרא דילן דהוו שנין והרי שנינו בתורתו של רבינו האר"י ז"ל אבי (כ"ט ע"א) התעודה כמה שינויים מזה לזה כאמור בדרושים לאין חקר: ע בענין התגין הנוספים בפרשיות של תפילין ומזוזות המובאים בספר מצת שמורים משם כתבי האר"י אם יסכים עמנו האדון שלא לעשות כי לא באו בכלל השערים המצויינים מע"ח ואדרבא מגרעות נתנו כפי הטעם האמור בנתינת התגין על האותיות עליהן איןם להוסיף ובודאי שהם מועתקים מהפוסקים שהזכירום בספרתם כפי מנהג שנהגו הסופרים שלא נחתמו בגמ' עיד רבינא ורב אשי והובא ביתה יוסף והמדקדקים הוסיפו לשים ולתלות עצמן באילן גדול ושוב ראה אותן הר"ן שפירא ז"ל שהם משם האר"י והכניסם בחיבורו מצ"ש ונמשך אחריו במ"ח ואינו
מהראוי וכזאת לא יעשה ואם נתן ל"ו עכב ומגרעות נתן חס ושלום ושב וא"ת עדיף טפי כמ"ש בב"י נ"ט והרי זה משובח: עא איך יצוייר גלגול נפש אדם בדצ"ח ואגב לדעת אם יש גלגול לנפשות או"ה ומהיכן בא להם פריה ורביה דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין כמ"ש בזוהר וגם בלא דעת נפש לא טוב שה"ס הזווג כמ"ש ז"ל בדרושים הרבה: עב יורינו מורינו ענין זיווג יום שמחת תורה במשיב הרוח ומוריד הגשם כי שם צוה ה' את הברכה ולא האריך למעניתו במקום זה ליישבן היטב. עד הנה הגיעו בעיין בבי מדרשא דילן ויותר מהמה רבו כפלים לתושיה ותשובתן הרמתה מהרהתצמח על קל על חמור אחת ואחת הנה מיד תכף לברכה כי כן דרכה של תורה זריזין מקדימין ויפה שעה קודם ואפי' מקצתן קמא קמא בט"ל דיו הלבלר בקולמסו בגלילי אצבעותיו זהב וכסף ובפרט אם טובה יעשה עמנו בכל נפלאות אותיותיו הכמוסים ועמוסים וחתומים באוצרותיו גנזי מלאכי רבנן בהני כבשי דרחמנא לכן בעי עכ"ו ואלו מוסיף על הראשונים שלא לתת חלק בהיכל הקודש:
עג לדעת על מה זה היתה שינוי בהיכלות דיוצר שבת משל חול שקדם היכל אהבה לרצון: עד למה סדר הפרשיות דתפילין לקורא ולא למניח וכן ברצועות ולמה בתפילין דמארי עלמא נכתבו פסוקים אחןרים מי גוי גדול כו': עה אם ניעור בלילה אם יקרא ק"ש שע"ה אם לא ואת"ל קודם חצות או אח"כ ואגב אם נזדמן ט"ק בלילה אם יברך עליו לדעת הרב ז"ל שזמנו אז: עו מדוע לא יועיל תפילין דשמושא רבא בשחרית במקום