{"bookId": "kabala-72f6d8494dd9", "part": "1", "torah": "35", "title": "ספר נהר שלום — דף מא עמוד א", "hebrewTitle": "דף מא עמוד א", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-72f6d8494dd9/1/35/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-72f6d8494dd9/1/35/", "segments": [{"index": 1, "he": "דף מא עמוד א\nואלו הם דבריאה וביצירה הם ג' פעמים גבריא\"ל ע\"ה שכולל אותם ובעשיה הוא שם \nכפירירו\"ן ושם קס\"א שג\"כ כולל שם שלהבת אלו ה' שלהביות חשבונם עולה שלשת אלפים \nתרפ\"ה והם מכופלים שהם ז' אלפים ש\"ע כמנין ש\"ע שהעי\"ן עולה לשבעה אלפים ולשבעים \nבלב\"ת אש עולה ג\"כ שלהבת עם ד' אותיות ע\"ב עולה שלהבת כשתסיר ד' יודי\"ן הם ת' נשאר \nמשם ע\"ב ל\"ב הם ש\"ך וי' אותיות של מלוי ע\"ב וד' יודי\"ן ול' במ\"ק הם שבעה הרי שלהבת \nושם ס\"ג עולה ג\"כ שלהבת כיצד תסיר שלשה יודי\"ן ואל\"ף שבאמצע השם ששורש ה\"א היא יו\"ד \nנמצא שהם ד' יודין שהם ת' ונשאר ג\"כ ל\"ב כמו שנשאר משם ע\"ב הרי תש\"ך וי\"ז כו משם \nע\"ב הרי שלהבת. ובשם מ\"ה יש ג\"כ שלהבת כיצד ג' אלפין והיוד של השם הם ת' שכבר אמרנו \nששורש האלפין הוא יו\"ד נשאר מהשם ל\"ב תחשוב בשמות הנ\"ל והוא שלהבת ושם ב\"ן ג\"כ עולה \nשלהבת כשתצייר הב' ההי\"ן בצורת ה' הם שני יודין ויו\"ד ראשונה וכללות השני ההי\"ן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שהיא יו\"ד אחרת (שהם יודי\"ן משני ההי\"ן) הרי ארבע יודין הם ת' נשאר משם ב\"ן ל\"ב \nכשתחשוב מה שלקחנו שהם עשרים נשאר ל\"ב תחשוב כנ\"ל הרי שלהבת (ותכוין שלא להפרידה \nמהגחלת): \nסדר פורים: \nליפשוט לי מר האי ספקא שנפל לי בענין פורים ולתרץ לי קושיא א' שנפל לי בענין פורים \nוהוא כי הנה נודע מ\"ש הרב זל\"ה בפ\"ב משער מיעוט הירח ובשער הכונות כי בזמן גלות בבל \nהיו זו\"ן עומדין אב\"א במוחין דגדלות דאב\"א ובסוף השבעים שנה נסתלקו המוחין מז\"א \nונכנסו בה ואז יצאה הארת מרדכי ואסתר ואח\"ך נגזרה הגזירה ההיא ואז השי\"ת ברחמיו \nהאיר הארת מרדכי ואסתר משמע שהוסיף להאיר בהם הארה מחודשת כי הם עצמם כבר היו \nמגולים מקוד הגזירה אע\"פ שבכאן יש כמה פרטי שאלות אחרות כי כבר היו מרדכי ואסתר \nבעולם מקודם הגלות וכיוצא באלו השאלות אין לנו להתעסק בהם עתה ועי\"ז לא יכלו \nהקליפות לשלוט בהם ואדרבא נהפוך הוא מרוב ההארה ההיא כי נסתמו עיניהם והנה בכל שנה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ושנה שחוזר ונאור אותו האור נסתפק לי אם חוזרים זו\"ן לעמוד אב\"א עם מוחין דגדלות \nדאב\"א והמוחין בה מתחלת ליל פורים וכל היום ההוא מצד עצמו של היום. ונפקא מינה שאם \nכך הוא אין לכוין בק\"ש דערבית וכן בתפילת ערבית ולא בק\"ש דמטה ודקרבנות ודיוצר ולא \nבברכה א' דשחרית עד באהבה. או אם נאמר שאין כל זה נעשה מצד היום עצמו כי הנה באותו \nזמן כל זה כבר היה עשוי מאליו ועיקר של הנס היה אותה ההארה שהוסיף להאיר במרדכי \nואסתר כנ\"ל וזאת ההארה המחודשת היא אשר מתגלית בכל שנה ביום פורים לכשיכנסו המוחין \nבה בזן הראוי להם והוא בעמידה דשחרית כנודע באופן שאין שום שינוי בין פורים לשאר \nימות השנה רק באותה ההארה שביום פורים עוד תוסיף תת כחה לבלתי תתבטל כל היום ההוא \nמן באהבה דשחרית ואילך עד סוף היום כי אם כפי הספק הא' נמצאו ב' נסים א' להביא \nהמוחין וא' לקיים אותה ההארה כי אין גלות זה דומה לגלות בבל כנודע. ועוד צ\"ל עיון \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "איך קבעו לנו רז\"ל פורים באדר והיה ראוי לקובעו ביום שני דפסח כי בו ביום נתגלית \nאותה ההארה ונתבטלה הגזירה בשלמא באותה השנה הא' של הנס כי בו ביום אשר שברו \nאויביהם לשלוט בהם ונהפוך הוא ש\"ד אבל לדורות אשר קבעוהו להם זכר לאותה ההארה היה \nראוי לקבוע בפסח: \nובענין פסח צל\"ע איך כתב בשער הכונות שבגלות מצרים חזר הז\"א לעיבור ג' גו ג' ואע\"פ \nשאינו כפשוטו שחזר ממש לתוך אימא אלא ר\"ל שנסתלקו כל המוחין ולא נשאר בו כי אם \nמוחין דעיבור שהם אל\"ם ואפי' מוחין דיניקה לא נסתלקו אלא שלא היו פועלים והיו שם \nדוממים בסוד דומי\"ה ושסיבת הגלות היה על עשרה דמים והלא בשער מיעוט הירח כתב שבזמן \nגלות מצרים היו הזו\"ן עומדים אב\"א עם מוחין דגדלות דאב\"א כנודע ואין הה' ספי' \nעליונות דז\"א מאירים בנוקבא העומדת אחורי הנה\"י שלו וסיבת הגלות ת' שנה היה לסיבת \nחסרון הארת הה' ספירות עליונות בד' תחתונות דיליה ששם עומדת הנוקבא ותשובתו הרמתה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כו': \n(א\"ה עיין של\"ו פ\"ב שהניחו בצ\"ע ומצאתי תירוץ לזה בכ\"י משם הרב הגדול חק\"ל כמהר\"ר \nדוד מאגאר זלה\"ה וז\"ל: \nהנה נודע כי סוד יצ\"מ ומה שחזר ז\"א לבחי' עיבור דג' כלול בג' הכל הוא בבחי' פרצו' \nהמוחי' דזו\"ן כי כל דרושי הרב ז\"ל בענין עיבור יניקה ומוחין דחיצוניות ופנימיות \nכולם הם מדברים בענין כללות פרצופי המוחין דזו\"ן כי כל מה שהיה נוגע לפרצוף זו\"ן \nדאצי' ולכל פרצופי בי\"ע שהם חותם פרצופים דאצי' כולם כבר נגמרו ונתקנו בזמן הראוי \nלהם בעת שעלה ברצון המאציל והאציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם בצביונם ובתיקונם \nואי שייך בהם לא מיעוט ולא ירידה ולא גדלות ולא קטנות וכל כוונתינו וכל דרושי הרב \nז\"ל כולם מדברים בפרצוף המוחין דזו\"ן דכל העולמות כי אנחנו בנים לזו\"ן כמש\"ה בנים \nאתם לה' אלהיכם וע\"י מעשינו אנו מתקנים פרצוף המוחין דזו\"ן וזו\"ן שהם בנים לאו\"א \nמתקנים פרצוף המוחין דאו\"א הנקרא גם הם זו\"ן בערך מה שלמעלה מהם וצריכים עיו\"מ והכל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נתקן ע\"י זו\"ן דאצי' שהם בנים שלהם. ועד\"ז או\"א לא\"א ונוק' וא\"א ונוקבה לעתיק ונוק' \nוע\"י ונוק' לא\"ק והכל תלוי כפי מעשינו ופעולתינו ע\"י קיום התורה והמצות וכל מה שאנו \nפועלים בזו\"ן דאצי' כן גורמין ופועלים זו\"ן לאו\"א וכעד\"ז כולם כי מה שנתקן ע\"י \nהמאציל יתברך בעת התיקון העולמות הוא זו\"ן הכוללים דכח פרצוף ופרצוף שהם הז\"ת דכל \nפרט ודכל כלל פרטי א\"ק וע\"י וא\"א ואו\"א וזו\"ן דאבי\"ע וכל דרושי הרב ז\"ל כולם הם \nבנויים על ערכי הכנויים כי לפי ערכנו אנחנו בנים לזו\"ן וזו\"ן דאצילות דוקא הם \nהחסרים עיו\"מ וצריכים להשלימם על ידינו אמנם או\"א הם שלמים וכ\"ש הפרצופים שלמעלה \nמהם וזה כלל גדול שכל עבודתינו וכל כוונת התפילות והתורה והמצות הכל הוא בפרצופי \nהמוחין דזו\"ן ובזה אל תתמה במ\"ש הרב ז\"ל שבגלות מצרים חזר ז\"א לבחי' דג' כלול בג' \nתכלית המיעוט בתוך אימא דאצי' מי היה המדבר עם מרע\"ה מי היה מוציא את ישראל ממצרים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואיך נתקיימו כל העולמות בי\"ע עכ\"מ): \nדרוש יקר הערך בענין הדעת: \n(קט\"ו ע\"ב) אמר חיים ויטאל הנני מחבר דרוש יקר הערך בענין הדעת וזולת זה הדרוש אין \nשום ידיעה שורשית בעניני הי\"ס ואכתוב משנלע\"ד בו מכל אשר עיינתי בספר הזה: \nדע כי אע\"פ שהוזכר תמיד היותם י\"ס אינם רק ה' ספירות וכל ספירה הוא פרצוף אחד וכולל \nעשר מדות והם א\"א ואו\"א וזו\"ן וזה פרטם כי ספי' הכתר כוללת עשר מדות ונק' א\"א וספי' \nהחכמה כוללות עשר מדות ונק' אבא וספירת בינה כוללת עשר מדות ונקרא אימא וספי' הדעת \nדחסדים כוללת עשר מדות ונק' זעיר אך כשנאצל לא היו בו רק שש מדות חג\"ת נה\"י שבדעת \nוהם הם החג\"ת נה\"י הנקרא אצלינו מכלל הי\"ס אבל אינ רק מדות ולא ספי' כמו הג' ספי' \nהראשונים וספי' הדעת דגבורה כוללת עשר מדות ונקרא נוק' דזעיר אך כשנאצלה לא היה בה \nרק מדה \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דף מא עמוד ב\nא' לבד העשירית והיא מל' שבדעת הנזכר והיא היא המל' הנק' אצלינו מכלל הי\"ס אבל אינה \nרק מדה א' ולא ספירה ואלו הה' פרצופים נרמזו בשם ההוי\"ה בקוצו של יו\"ד ובד' \nאותיותיו ולפי שהכתר אינו מכלל הי\"ס והושם ספי' הדעת במקומו לכן נרמז בקוץ היו\"ד \nולא באות ממש ונמצא כי עיקר הפרצופים הם ד' או\"א וזו\"ן והם ד' אותיות ההוי\"ה והם \nנכללות בג\"ס בלבד שהם חב\"ד ודעת כלול מב' עיטרין וז\"ס פסוק ה' בחכמה יסד ארץ כונן \nשמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ונמצא כי כל העולמות אינם רק שלשה בחינות חב\"ד \nוהסיבה היא כי שרש הכל הוא החסד והדין והרחמים ולפי שהרחמים מכריע ביניהם ריך \nשימצאו בו ב' בחינותיהם והם חו\"ג תרין דעות ואלו עצמם הם ג' בחי' כהן לוי ישראל והם \nנר\"ן והנה כל פרצוף מאלו הד' כלול מעשר מדות אשר כל העשרה אינם רק ספירה אחת כנזכר \nגם דע כי כל פרצוף היותר זך מתלבש תוך התחתון: \nונתחיל מן הראשון הנה ספי' הכתר היא נשמת האצילות ונחלק לג' מוחין חב\"ד שהם נר\"ן ג' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "חלקי הנשמה כיצד עתיק ונוק' חו\"ב והם נשמה ורוח ואריך ונוק' הם זו\"ן שבכתר ונק' דעת \nונפש ושלשתם ג' חלקי הנשמה אח\"כ ספי' חו\"ב הם רוח דאצי' ונחלקים לג' מוחין חב\"ד שהם \nנר\"ן ג' חלקי הרוח. כיצד או\"א חו\"ב והם נשמה ורוח והדעת שהוא זו\"ן שבהם שהם ישסו\"ת \nנק' נפש ושלשתם שלשה חלקי הרוח ואח\"כ ספירת הדעת היא נפש דאצי' ונחלק לשלשה מוחין \nחב\"ד שהם נר\"ן ג' חלקי הנפש. כיצד זו\"ן חו\"ב והם נשמה ורוח והדעת של הדעת שהוא זו\"ן \nשבהם הם יעקב ולאה ונקראים נפש ושלשתם הם ג' חלקי הנפש וכל הבחי' הנזכרי' כלולים \nמעשר ומתלבשים זה בתוך זה ונמצא כפי זה כי הדעת בכל מקום הוא זעיר שבבחינה ההיא \nוא\"כ כמו שזעיר היה בו בתחילה קטנות שהם ו\"ק ואח\"כ נתוספו בו ג\"ר כן ב' הבחי' יש שם \nבדעת דעת עליון כח\"ב שבו דבוק תחת או\"א ודעת תחתון שהם ו\"ק והם למטה בז\"א בקטנותו: \nונבאר עתה כל זה בפרטות פרצוף אחד שהוא זעיר וממנו תקיש בכללות כל הפרצופין יחד דע \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כי ז\"א הוא פרצוף אחד כולל עצמות וכלים (קט\"ז ע\"א) והכלים שבו הם נכללים בג' כי \nהכבד למטה וכולל עשר מדות שהם כל האיברים ומתלבש ע\"י הורידין שב בכל הגוף והלב גבוה \nממנו וכולל עשר מדות ומתלבש תוך בחינת הכבד ע\"י הדפקים שבו ומתפשט בכל הגוף והמוח \nגבוה מכולם וכולל עשר מדות מתלבשים תוך בחי' הלב ע\"י הגידים המתפשטים ממנו ומתפשט \nבכל הגוף ועד\"ז ממש נחלק העצמות בג' נשמה ורוח ונפש מתלבשים זה בתוך זה ומתפשטים \nבכל הגוף לכן הכבד משכן הנפש והלב משכן הרוח והמוח משכן הנשמה והנה בהיות זעיר בזמן \nהעיבור ג' כלילן בג' אין לו אלא נפש ובזמן היניקה שנתפשטו שש קצוותיו יש לו גם רוח \nובזמן הגדלות יש לו גם נשמה כי גדלו בו ג\"ר שבו ונשלם לעשר מדות: \nונבאר עתה ענין הגדלות הנקרא מוחין והטעם הוא כי המוחין הם כלי של הנשמה וכמו \nשהנשמה נחלקת בנר\"ן שבה כן המוחין נחלקים בג' והם חב\"ד שבו ונודע כי כל מוח מאלו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כלול מעשר מדות ומתלבשים זה בתוך זה בכל הגוף דזעיר כיצד מוח חכמה תוך מוח בינה \nומוח בינה בתוך הדעת וא\"כ אע\"פ שהדעת הוא זעיר שבג' חלקי הנשמה הנה כלול מעשר אלא \nשהוא כדמיון הזעיר שיש לו תחילה ו\"ק ואח\"כ ג\"ר כן מוח הדעת יש לו ו\"ק ונקרא דעת \nתחתון כי הוא נשמה לו\"ק זעיר ודעת עליון והוא ג\"ר שבו שהם חב\"ד שבדעת ואלו עומדים \nלמעלה תחת תרין מוחין חו\"ב דזעיר וכאשר נגדל הזעיר ויש לו ג\"ר ונמצא סמוך ראאשו תחת \nאו\"א ממש לוקח דעת העליון העומד שם ג\"כ. ועוד דע כי כמו שזעיר הוא בן אחד שנולד \nמזווג או\"א כן הוא הדעת נולד ע\"י זווג חו\"ב ב' מוחין דזעיר וכמו שנולדה נוקבא דזעיר \nעמו כן עיטרא דגבורה שבדעת נולדה עם החסדים שבדעת מזווג חו\"ב וב' העיטרין נולדים \nתאומים כדמיון זעיר ונוקביה ואח\"כ ננסרים ומתפרשאן ואז דעת החסד נשאר בזעיר ודעת \nהגבורה ניתן לנוקבא הארותיו בתחלה שלא ע\"י זווג לבנין פרצופה ואח\"כ בעת הזווג נותן \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "לה הגבורות עצמם עכ\"ז נשארים בו שרשיהם כדי שלא יהיה גם הוא דעתו קלה והנה כיון \nשהדעת התחתון הוא בחי' זעיר שבדעת נמצא כי דעת עליון שהוא חב\"ד שבדעת שהם או\"א של \nהדעת תחתון יתלבשו בתוכו ונמצא כי בו\"ק זעיר מתלבש דעת תחתון ולפנים ממנו יתלבשו \nו\"ק הדעת העליון ויהיו נשמה אליו כדרך או\"א אשר מתלבשים שש קצוותיהם בלבד תוך זעיר: \n\n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כלל העולה כי בחי' הדעת של זמן הגדלות דז\"א הוא בחינת חלק הנפש של הנשמה ונק' בחי' \nזעיר של הנשמה ונחלק לב' בחי' חב\"ד שבו נקרא דעת עליון והם או\"אא ודעת שבדעת וז\"ת \nשבו נקרא דעת תחתון שהואא זעיר שבדעת ובהיות ז\"א גדול מתלבש דעת תחתון בו\"ק וו\"ק \nשבדעת עליון מתפשטים תוך דעת התחתון וג\"ר שבדעת העליון נשארים מגולים למעלה בראש \nז\"א (ונק' ב' מוחין חו\"ב דז\"א) וו\"ק של ב' מוחין חו\"ב דז\"א מתלבשים בתוכם ועד\"ז \nיהיה בבחי' ג' מוחין דיניקה וג' מוחין של עיבור בהיות הז\"א קטן כי הדעת שבהם הוא \nחלק הנפש של הרוח או חלק הנפש של הנפש ומזה תקיש לבחינת הדעת של כללות עולם האצי' \nכלו ביחד באופן כי לעולם הדעת בחי' זעיר ברא דאו\"א בכ\"מ שהוא וכנזכר איך ג' מוחין \nחב\"ד נשמה ורוח ונפש והנה כמו שנתבאר כי מוח הג' הנקרא דעת כלול מעשר מדות ויש בו \nב' בחי' דעת כן כל מוח מהשנים (ע\"ב) אחרים הנקרא חכמה או בינה כלול מעשר ויש בו דעת \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כלול מב' בחינות ונמצא כי כשמזדווגת איזה מדה מעשר מדות שיש בפרטות איזה פרצוף עם \nחברתה כגון מוח חכמה דזעיר עם מוח בינה שבו מזדווג ע\"י בחי' הדעת שבו עצמו רוצה \nלומר ע\"י היסוד שבסוף הדעת התחתון שבמוח החכמה אלא שלהיותם בחי' מוחין אין אנו \nמזכירין שם יסוד שהוא בחי' ו\"ק תחתונות וכשמזדוג הזעיר עם לאה שהם פרצופין נבדלים \nונפרדין אז מזדווגים בחי' ג' המוחין שלו ע\"י הדעת שהוא המוח הג' כלו וגם בזה יהיה \nפירושו ע\"י היסוד שבדעת העליון שבמוח הג' הנק' דעת אך אינו נקרא בשם יסוד להיותו \nבחי' מוחין דזעיר וכשמזדווג זעיר עם רחל אז הזווג ההוא ע\"י היסוד תחתון דזעיר אשר \nבו מתלבש נשמתו שהא יסוד הדעת התחתון ועד\"ז למעלה באו\"א כי כשמזדווג אבא עם אמא הוא \nע\"י היסוד העליון שבו אשר בסוף דעת דאאבא עצמו הנקרא דעת עליון ובהזדווגם יחד בבחי' \nשש קצותיהם הנקרא ישסו\"ת אז הוא ע\"י היסוד התחתון שהוא יסוד הדעת התחתון ולהיות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "או\"א בחי' מוחין של כללות האצילות לכן אין נזכר היות זווגם ע\"י היסוד שבהם אלא שם \nדעת אפילו בזווג שש קצותיהם שהם ישסו\"ת משא\"כ בזעיר שזווגו העליון הוא ע\"י הדעת שבו \nוהתחתון ע\"י יסוד ממש שבו כנזכר ונמצא כי כשאנו אומרים שמזדווגגים או\"א ע\"י הדעת \nהוא ע\"י דעת שבו שבפרצוף אבא עצמו ולא ע\"י הדעת אשר תחת או\"א שהיא בחי' ג\"ר דגדלות \nדז\"א כנז\"ל כי זה נקרא בן שלהם ואינו יסוד שבהם עצמם בפרצופים ואמנם עולה הוא תוך \nדעת עצמו דאבא להיותו שם בחי' מ\"ד כנודע אבל הזוג עצמו לעולם אינו אלא היסוד והדעת \n(נ\"א או הדעת) הנכנסים בנקודת ציון יסוד הנקבה ועי\"כ הוא החבור והזווג וכן בהזדווג \nב' מוחין חו\"ב דזעיר זה עם זה הוא ע\"י הדעת או היסוד שבמוח החכמה לא ע\"י הדעת שהוא \nהמוח הג' כי זה הוא בן שלהם ולא \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דף מב עמוד א\nיסוד את דעת מכלל פרצופים ומבשרינו נחזה אלוה כי אין זווג איש עם אשתו ע\"י הבנים \nשלהם כי אם ע\"י היסוד של עצמם. והנה גם בענין המוחין דזעיר יש חילוק א' וצריך לבארו \nוהוא כי נודע שיש לזעיר ב' בחינות מוחין ג' מצד אבא וכלם נקרא מוח א' חכמה דזעיר \nוג' אחרים מצד אימא וכלם נקרא מוח אחד בינה דזעיר והנה אלו החכמה עם הבינה בהזדווגם \nיחד הוא ע\"י מוח הג' דאבא הנק' דעת דמוחין מצד אבא כי הדעת הזה הוא מן כללות עשר \nמדות שבג' מוחין אלו ואמנם כשמזדווגים ב' בחינות חו\"ב פרטיות ששניהם מצד מוח חכמה \nהכוללים אינו אלא ע\"י הדעת הפרטי שבחכמה הפרטית שבג' מוחין דאבא ולא ע\"י מוח הג' \nממוחין דאבא הנקרא דעת בפ\"ע בן להם כנז\"ל והנה הם דעת א' מצד אבא מוח הג' שבג' \nהמוחין ההם והוא כולל ה' חסדים וה' גבורות ודעת ב' מוח הג' שבג' המוחין שמצד אימא \nוגם הוא כולל חסדים וגבורות וכל דעת מאלו נחלק לב' בחי' דעת עליון ודעת תחתון \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כנז\"ל. וכפי זה צריך להודיע ענין אחר כי ברוב המקומות שתמצא בס\"ה ובספרינו זה ענין \nג' מוחין דזעיר אין הכוונה אלא על כללות כלם רוצה לומר כי כשמזכיר חכמה דזעיר ר\"ל \nכללות ג' מוחותיו שמצד אבא כי כולם נקרא חכמה סתם דזעיר והיא נשמה לנשמה שבו \nוכשמזכיר בינה דזעיר ר\"ל כללות ג' מוחותיו שמצד אימא והם נשמה שבו וכפי זה יצא לנו \nטוב טעם למה אי אנו מונין את הדעת לספירה בפ\"ע מכלל הי\"ס דזעיר והוא כי כפי האמת \nאין בו רק ב' מוחין (קי\"ז ע\"א) מוח חכמה דמצד אבא הנכלל מג' מוחין פרטיים חב\"ד שבה \nומוח בינה דמצד אמא הנחלק לג' מוחין פרטיים חב\"ד שבו ואמנם בחינת מוח ג' דעת כלול \nמג' מוחין אחרים פרטיים אין בו כי אאין למעלה בחינת פרצוף דעת זולת ב' פרצופים של \nאו\"א כי הדעת שבזעיר אינו רק מבחינת השני דעות שיש ב' המוחין שבו מצד או\"א ולא \nמפרצוף ג' זולת ב' פרצופי או\"א באופן כי חו\"ב דמצד אבא נקרא חכמה שבו וחו\"ב דמצד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אימא נקרא בינה שבו ודעת דמצד אבא ודעת דמצד אמא הם דעת שבו אך כפי האמת חב\"ד דאבא \nנקראא חכמה שבו וחב\"ד דאימא נקרא בינה שבו אך מוח שלישי בפ\"ע לכשיהיה בחינת דעת \nזולת ששה מוחין הנזכר אין בו וא\"כ צריך לבאר כי כמו שבפרטיות הפרצוף יש דעת בפ\"ע \nלמה לא יש בכללות י\"ס עולם האצילות בחי' דעת בפ\"ע והענין הוא כי פרצוף ז\"א כלו הוא \nנקרא דעת וכמו שנתבאר אצלינו כי כל האצילות נקרא חב\"ד שהן נר\"ן. (ע\"כ מצאתי כתוב \nמהדרוש הזה): \n", "en": ""}]}
