{"bookId": "kabala-75888480a004", "part": "1", "torah": "10", "title": "ספר קלח פתחי חכמה — חלק ב:", "hebrewTitle": "חלק ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-75888480a004/1/10/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-75888480a004/1/10/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ב: \nא. ועל פי הדרך הזה, וזהו מ\"ש כבר - שלפי הצמצום נעשה המקום בכל עניניו: \nב. הושם החק, והיינו שתיקון הרשימו שנתקן לעשות עולמות ובנינים, הוא שהוכן ונקבע \nהענין הזה של טוב ורע, כמו שאכתוב: \nג. שסוף דבר נעשה המציאות בסוד טוב ורע, והיינו כי לא נגלה שם מיד ענין הטוב ורע \nממש, אלא דרך אחד הוא שבהתפשטו לפי ענינו - סוף סוף יוצא זה הענין של טוב ורע. \nופירוש כל הענין הזה הוא, כי הנה ידוע שיש היפך ויש מתנגד, והנה מה שהוא רע באמת - \nהוא הס\"א וכל תולדותיו, שהם כל הקלקולים, וזהו ממש היפך השלמות. אך יש מתנגד \nלשלמות, דהיינו שאינו עומד עם השלמות, אבל אינו הפכו. וזה כל החסרונות שאינם רע \nממש, אלא שסוף סוף ישתלשלו מחסרון לחסרון, עד שיצא הרע עצמו. אך כל זמן שאינו אלא \nחסרון ולא רע, לא נוכל לקרוא אותו היפך. והנה עתה צריך שתבין דבר אחד שנתחדש אחר \nהצמצום, והוא קו המדה, וענינו - כח גבולים העושה ההעדרים והחסרונות. וזה, כי הנה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כבר נקבע ענין אחד שלא היה מתחלה, שהוא החסרון, שבתחלה היה הכל שלמות, ואז יצא \nהחסרון. וזה סוד הדין שנתגלה בצמצום, והוא הכח של ההעלמים וההעדרים. ובזה הכח יש \nלעשות כל החסרונות שיכולים לימצא, כמו שנמצאו. אך זה לא הוציא מיד החסרון היותר \nגדול, שהוא ההפכי לשלמות כנ\"ל, אלא היה מוציא חסרונות אחר חסרונות בהדרגה, כולם \nדברים מתנגדים אל השלמות. ובסוף הכל יצא החסרון הגמור, שהוא הפכיי, כדלקמן. והנה \nבתחלת הדברים לא היה עושה אלא חסרון הקטן שבחסרונות, שהוא ההעלם הראשון, דהיינו \nהעלם השלמות. אך מניח הארה והשפעה והשגה גדולה, שהיא הקצה האחרון מה שיוכל להגיע \nהשלם שבנבראים. ואחר כך עשה העלם יותר גדול, שאינו מניח הארה כל כך גדולה, אלא הארה \nפחותה מהראשונה. וכן הולך ועושה העלמים, ולפי ההעלמים הנוספים - כך מתחדשות תולדות. \nואמנם גם בהעלם השני לא נתחדשה עדיין תולדה שנעשה רע וקלקול ממש, אלא חסרון הארה. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ובדרך דה ירד כל המדרגות שירד, בהוסיפו העלם על העלם וחסרון על חסרון, עד שהתחילו \nהקלקולים ממש להתחדש, ואז יצא הרע כדלקמן. נמצא לפי זה, שמיד שנעשה הצמצום, הרי \nנמצא זה הכח של החסרונות שהיה עתיד להוציא הרע, ואדרבא, הכח הזה היה עיקרי מאד \nבפעולות הבאות אחר הצמצום, והיה עומד לרדת ולהתפשט מדרגה אחר מדרגה, עד שיצא הרע. \nאך כאשר לא היתה הכוונה לעשות רק רע, על כן לא הוציא מיד הרע ההפכיי, כי אדרבא, \nהכוונה היא לעשות הטוב והרע ביחד, שזה ההפרש שבין השלמות לבלתי שלם, כי השלמות הוא \nכולו טוב, ובבלתי שלם יש בו טוב ורע. והיינו השלם אין בו אלא שלמות, והחסר יכול \nלימצא בו חסרונות רבים, זה קשה מזה. וכשתדקדק, תמצא שזה בא ממה שלא נעשה מיד \nההפכיי, שהוא הרע הגמור, אלא העלם. ואז מה שנשאר עדיין מן שלמות שלא נתעלם כלו - \nזהו הטוב, ומה שחסר ממה שהיה השלמות - זהו הרע. והנה בהעשות ההעלם הראשון לבד, אז \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מה שנשאר מן השלמות הוא הרבה, ומעט הוא חסר. ונוכל לומר, שלא יש חסרון - אלא ההכנה \nמה שיש בו שישתלשל ממנו הרע, כיון שכבר הוא העלם, מה שלא היה משתלשל מן השלמות כלל. \nוזה שאמרנו למעלה שאין בו החסרון, אלא שיש העלם. אחר כך נעשה העלם שני, ועדיין מה \nשנשאר מן השלמות הוא הרבה, ומה שחסר הוא מעט, וכן יורד מדרגות. אך בכל פעם מתמעט \nהנשאר מן השלמות, כי זאת דוקא היא פעולת ההעלם. עד שסוף דבר - מה שנשאר מן השלמות \nהוא מועט, ומה שחסר הוא חסרון גדול, שיתחיל להיולד ממנו הרע. ועם כל זה מה שיוכל \nלצאת ממנו אינו אלא התחלת רע. וכמו שמתגבר ההעלם לרדת עוד מדרגות, ימצא סוף סוף \nשיהיה מציאות חסרון כל כך גדול שיולד ממנו הרע ממש, הוא ההפכיי לשלמות שזכרתי. \nנמצאו בכאן שני דברים הנמצאים בכל הדרגה, הא' - הוא קו המדה, והוא העושה ההעלמים \nבשיעורים. הב' - הטוב ורע, והוא מה שנשאר מן השלמות לפי ההעלם הנעלם, ומהחסרון \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שחסר. ותבין שהחסרון שנעשה בצמצום הוא הנקרא שורש שרשי הרע, כי סוף דבר כשיתגבר זה \nלגמרי - יצא ממנו התפשטות אחת שהוא רע. נמצא שבצמצום הושם החק - שסוף דבר נעשה \nהמציאות בסוד טוב ורע, והחק הזה הוא ענין מציאות הנשאר מן השלמות, והחסרון המחודש, \nשנמצאו ביחד, שהנשאר מן השלמות אחר כך היה מוציא כל התפשטות הקדושה, שהוא הספירות \nוכל מה שמדברים בהם, והחסרון היה מוליד תולדה חדשה, כמו שהוא גם כן חדש, והיינו \nהס\"א, כמ\"ש לקמן: \nד. גם זה לעומת זה, לא די שנעשה הרע, אלא שנעשה מקביל לטוב, כדי שבהיות הדברים \nמקבילים זה כנגד זה - נמצא מקום לעבודה, כמ\"ש במקומו. ור\"ל שלא ניתן שליטה לטוב \nמאליו, שאז אפילו שהיה רע בעולם - היה משועבד אליו. אלא גם את זה לעומת זה עשה \nהאלקים, והיינו בכח שוה, במדרגות שוות, בפעולה שוה, שכל דבר מה שיש בטוב - יהיה ברע \nכנגדו, שאם הוא יפעל בעולם - יבטל הטוב ההוא. ושיהיה כח לרע לקטרג על הטוב, שלא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "להניח לו מקום לפעול, אלא אם כן יהיה נעזר מן התחתונים, עד שימצא עבודה ממש לאדם \nבתתו מקום לטוב, והרחיקו הרע. רק שלוש הבדלות גדולות יש ביניהם תחלה, ומהם נמשכות \nאחר כך הבדלות אחרות רבות עד אין תכלית. הבדלה הא', שהספירות הם רצונו של המאציל \nית\"ש שהוא האדון היחידי, והס\"א אינה אלא בריאה אחת שרצה וברא אותה האדון על כל, \nכמ\"ש, \"עושה שלום ובורא רע\". והיא משועבדת לאדון היחיד, צריכה לו, ואינה אלא שומרת \nמשמרתו שהוא רוצה בכך. ונמשך מזה הבדלה הב', שכח הספירות הוא משוער לפי הרצון, \nפירוש - שהאדון ב\"ה אינו רוצה לפעול אלא כך, אבל אם היה רוצה, ובכל מקום שירצה, הרי \nהוא מגביר כחם כרצונו. ומה שבכח שיש להם עתה - נראה שהס\"א יכולה לקטרג להם, שלא \nלהניח להם מקום. אך אם היה רוצה הא\"ס ב\"ה - כבר מגביר כחם כרצונו, ולא היה אפילו \nפתחון פה לסט\"א עוד כלל. מה שאין כן הס\"א, שכחה מוגבל באמת, שאין לה אלא מה שיש בה, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואי אפשר לה לצאת מגבולה כרצונה כלל. הבדלה הג', ששורש הטוב הוא שורש קדום, שלא \nהוצרך לימצא מחדש, ושורש הס\"א הוא מחודש מן הא\"ס ב\"ה, והוא סוד החסרון שנתחדש מאחר \nהצמצום. ודבר זה מתרץ קושי גדול המתראה לכאורה. כי לפי הנראה היה לרע שני מקומות, \nולטוב רק מקום אחד. פירוש - בשלמא אם היינו מפרשים \"גם את זה לעומת זה\" - על הטוב \nורע שבספירות עצמן, דהיינו על הנשאר מהשלמות והחסר כנ\"ל - ניחא, ואז נקרא לס\"א \nתולדות הרע, כמו שקוראים לקדושה תולדות הטוב. אך אינו כן, כי הרי אנו אומרים \nשהקדושה כולה עם הס\"א כולה - הם זה לעומת זה. ויש טעם גדול לומר כך, כי הרי מלבד \nאומות העולם ומלאכי חבלה, יש עוד ענין אחר, שהם עשר ספירות דקליפה, כמפורש בזוהר \nבכמה מקומות, והנה כנגד ישראל ומלאכי השרת יכולים לשים אומות העולם ומלאכי חבלו,, \nשיהיו כנגד השלמות והחסרון, אך עשר ספירות דקליפה כנגד מי? אלא תשובת הקושי הזה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הוא, מה שהקדמתי לך הבדלה ג' שיש בין הקדושה לס\"א, שהקדושה אין צורך לחדש לה שורש, \nאך הס\"א הוצרך לעשות לה שורש גם כן, שאין לה. ועל כן כל החסרונות שבספירות אינם אלא \nשורש הס\"א שמתילד מחדש, אבל ההתפשטות היא הס\"א עצמה. אם כן יש לנו בכאן שני שרשים \nושתי התפשטויות - השורש הקדום ב\"ה האדון היחיד שאין זולתו כלל ועיקר, א\"ס ב\"ה, \nוהתפשטות שלו, שהם הספירות. ובהתפשטות הזה חידש הרצון העליון שורש אחד, שיהיה שורש \nלהתפשטות אחר, שהוא הס\"א עם כל עניניה. נמצא שאין להעריך הספירות עם חסרונותיהם, \nשזה ענף וזה שורש, אלא התפשטות עם התפשטות, דהיינו התפשטות הקדושה, שהוא התפשטות \nהשורש הקדום, והתפשטות הס\"א שהוא התפשטות מה שרצה וחידש הרצון העליון לגלות שלמותו, \nבתקן אותו, כאמור למעלה. וז\"ס ישראל שהם בכורים באמת, כי הלא הקדושה מקדמת תמיד \nלס\"א. ותראה איך יוצאת הס\"א. בתחלה נשאר אור אחד של קדושה, וזהו ההתפשטות מן השורש \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הקדום. אך לפי שבאור הזה יש איזה חסרון, הנה זה החסרון שורש לס\"א. אך אין החסרון \nהזה הענף שיוכל להקביל האור ההוא שבקדושה, אלא הוא שורש אחד, שאחר כך יוציא הס\"א, \nענף מקביל לענף, שהשורש ההוא נולד ממנו. וז\"ס מה שתמצא אחר כך שהקליפות דאצילות \nעומדים כנגד ק\"ק דבריאה, כי אי אפשר לענף של הס\"א להיות כנגד הענף של הקדושה. כי לא \nדי הענף, אלא אפילו השורש עצמו אינו יכול להמצא אלא אחר שכבר נמצא הענף של הקדושה, \nוהיה חסר. אז מן החסרון שבו נולד השורש של הס\"א. ומן השורש יצא אחר כך הענף. וזהו: \nה. דהיינו שיתפשט ענין הספירות, שבכאן נקרא לכל הספירות צד אחד, ולכל הסטרא אחרא צד \nאחר, מן הטעם שזכרנו. כי הדין ושורש הרע שזכרנו בספירות - הכל נקרא התפשטות אחד מן \nהשורש הקדום, לפי ענין הצמצום שרצה. וכל מה שנוכל להבחין, הוא, שהדין שבספירות יהיה \nהשורש המתחדש לרע, לפי ענין כח החסרונות שנגלה בצמצום. והיינו כי בהתחבר ביחד מה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שנשאר מן השלמות ומה שנתחדש בצמצום, שהוא כח החסרונות - נעשו הספירות. אך הכח הזה \nעצמו יצא בדרך רצון מן הא\"ס ב\"ה. כל מה שנוכל להבחין יהיה - שבספירות יש בהם מה שיש \nמצד המציאות הקדום שכולו טוב, ומה שיש מצד ענין המחודש בכח רצון שלו, שהוא שורש \nהרע, אך הכל התפשטות אחד. אחר כך ענין זה המחודש נעשה שורש לס\"א, ואז יוצאת הס\"א \nעצמה, מקבלת להתפשטות הספירות. ובשתי התפשטויות האלה נאמר, \"גם את זה לעומת זה עשה \nהאלקים\", אך תמיד עם ההבדלות שזכרנו, ועם מה שהתחלתה תמיד שפל מסוף של הקדושה. \nוזהו, \"ויבדל אלקים בין האור ובין החשך\". אך השורש שלה עם השורש הטוב - אסור כמעט \nאפילו לשאול אם יש ערך ביניהם ח\"ו, כי השורש הטוב הוא האדון היחיד הקדמון הנצחי ב\"ה \nוב\"ש לעולמי עולמים, ושורש הס\"א הרעה הוא רק ענין אחד מחודש, שכל מציאותו תלוי רק \nלפי שרצה בזה הרצון העליון. ואם לא רצה - לא היה נמצא. ואם לא היה רוצה - לא היה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מתקיים. וכשלא ירצה עוד בו - לא ימצא עוד כלל, אלא \"בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים \nדמעה מעל כל פנים\": \nו. ענין הספירות בכל מדרגותיהם, ר\"ל התפשטות הטוב בכל מה שהוא מוכן לצורך התחתונים \n- להיטיב להם לפי עניניהם ומצביהם, לפי הצריך להם לקיומם, ולפי התלוי בעבודתם: \nז. וכל תולדותיהם, היינו הבריות הנפרדות, כי כל מה שהוא רק שיעורי הרצון העליון - \nהוא הספירות. ומה שנברא אחר כך - בריאה נפרדת מהם, או תולדה מהם, והיינו הנשמות \nוהמלאכים וכל בריות העולם: \nח. הכל לצד ההטבה, ר\"ל שכל וה נקרא המשך אחד, לפי שאם קטן אם גדול - הכל הוא מציאות \nבריאה מתוקנת, כל חלק ממנה לפי ענינו. מה שאין כן מציאות ס\"א, שהיא כולה מציאות \nקלקול והפסד, על כן נקראת ס\"א, וכדלקמן: \nט. ושיברא בריאה אחת, היינו שאין הס\"א כמו הספירות ח\"ו. שהספירות הם שיעורי הרצון \nהעליון. נמצא שהם אלקות עצמו. מה שאין כן הס\"א, שהיא מציאות נברא שהוציא הרצון \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "העליון, כמו שהמציא כל שאר הבריות יש מאין: \nי. שיהיה בענינה כל קלקולי הטוב, פירוש - זהו מה שכתוב, \"גם את זה לעומת זה עשה \nהאלקים\". כי הכוונה היתה זאת - לעשות הטוב, וכל מה שיוכל להיות הפכו, והיינו כל \nמיני קלקולים. ולכן יש כל כך מדרגות בס\"א, כי כל כך קלקולים אפשר להמצא כשיש מציאות \nשל קלקול בעולם. יא. והיא הנקראת ס\"א, זהו שם המציאות ההפכי הזה. ואמנם נקרא צד אחר \n- להיות ממש ענינו היפך מכל התפשטות הראשונה שזכרנו. והרי נעשית הבריאה על שתי \nהכוונות - אחת למציאות, ואחת להפסד, ונקרא להם שני צדדים: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "חלק ג: \nא. ויהיה הכוונה שיתגבר כח ההטבה, עד שכל קלקול יחזור לתיקון, והיינו שרק זאת היא \nהכוונה בסוד הקו שמנהג את הרשימו, שפירשנו למעלה: \nב. ואז יוודע היחוד לאמיתו, והיינו הסדר עצמו של ההנהגה נותן שזה יהיה סוף הדברים, \nבסוד התיקון השלם. והיינו כי מצד המעלות שיש לטוב יותר על הרע, שהטוב קדמון והרע \nמחודש, הטוב הוא מה שהוא האדון היחיד, והרע - ס\"א, ס\"מ, עבד נברא, זה יגרום שבהיות \nהמלחמה בין הקדושה וס\"א, הטוב והרע, צריך שהטוב ינצח. אך נצחונו יהיה רק מצד היתרון \nהזה אשר לטוב על הרע שזכרנו. והרי בזה יוודע היחוד באמת, במה שרק מפני המצא רק רשות \nאחת - הוא שסוף הכל הוא תיקון. והיינו כי הנה אנחנו רואים איך הרצון העליון הניח \nלכל כך קלקולים שימצאו בעולם, כמו שנמצאו עד עתה. ואחר כך בסוף הכל ידענו שיעורר \nיחודו, ויתקן הכל בסוד, \"ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד\". והרי מיד יקשה - ממה \nנפשך, או שרוצה הקב\"ה לתקן בדרך בחירת האדם או בכחו, וכי אינו מגיד מראשית אחרית? \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וכיון שידע שסוף סוף צריכים אותו - מתחלה יתקן. אך הענין, כי רצה א\"ס ב\"ה להוציא \nמלב הבריות הטעות של שתי רשויות, פועל טוב ופועל רע, ועל כן שם בתחלה ענין הספירות, \nוהוא ענין אחד שאינו משתמש בו מיחודו ושליטתו השלמה. אלא אדרבא, הוא כח ככח אדם \nגבור שמשים עצמו בנסיון עם כח שכנגדו, שהוא הס\"א, שעשאה בעלת כח כנגד זה. וכבר הראה \nאיך כל מיני כח שבעולם, מה שהוא בבחינת כח לבד, שלא בבחינת שליטה, לא יכול לנצח \nהס\"א. אלא אדרבא, כבר עשתה כל כך קטרוגים שלא היה אפשר להמלט ממנה, עד שהוצרכו לבוא \nאל היחוד. אך כנגד זה בהתעורר היחוד, שהוא יפעול בדרך שליטה, מיד יראה שאין עוד \nמקום לס\"א כלל. ומזה נבין מיד שאין שום כח נצח לס\"א כלל, אלא השליטה והיחוד. למה? \nלפי שכל כח אחר נמצא בה חוץ מזה. אך להיות רשות - צריך שיהיה שליטה גם כן, שליטה \nגמורה. אם כן הס\"א אינה רשות ח\"ו, אלא עבד משועבד שאין בו כח אלא מה שניתן לה, והכח \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שניתן בה הוא גדול, אך שליטה אין לה כלל. ואין אדון שולט אלא אחד לבד, ברוך הוא \nוברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים: \n \nפתח לא\nא\"ק וענפיו [לא -לה]: \nא\"ק הוא סדר הראשון של גילוי שם הוי' ב\"ה בסוד דמות אדם: \nהסדר הראשון שקבל האור הנאצל לעמוד בסוד עשר ספירות בבחינת סדר דמות אדם - הוא נקרא \nאדם קדמון. והוא הסדר של שם הוי\"ה ב\"ה לעולם ולעולמי עולמים. וזה ענין - שכל הסדרים \nוהחוקים כולם נמשכים ובאים תחת סדר ארבעה אותיות אלה. ולפי הסדר הזה הכל נדרש תמיד \nבסוד ארבעה אותיות השם ב\"ה. עד עתה דברנו מן היסודות הראשונים, שהם הרשימו והקו, \nוכל התלוי בזה. עכשיו צריך לפרש הבנינים מה שנבנה מאלה, לפי ההכנה שהוכנה בהם: \nחלקי המאמר הזה הם ג'. ח\"א, הסדר הראשון וכו', יבאר סדר הראשון הנקרא א\"ק. ח\"ב, \nוהוא סדר וכו', יבאר שזהו סדר השם ב\"ה. ח\"ג, וזה הענין וכו', יבאר ענינו של הסדר \nהזה מהו: \n", "en": ""}]}
