{"bookId": "kabala-75888480a004", "part": "1", "torah": "23", "title": "ספר קלח פתחי חכמה — חלק ב:", "hebrewTitle": "חלק ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-75888480a004/1/23/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-75888480a004/1/23/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ב: \nא. ולפי ההנהגה הצריכה - השכר והעונש הצריך, בסוד הבחירה כידוע: \nב. צריך שכל מדרגה תהיה בנויה משניהם, שהרי בכל מדרגה יש עבודה לפי אותה המדרגה, \nוכל העבודה היא בבחירה. ובכל מקום שיש בחירה - יש קלקול ותיקון, שכר ועונש. על כן \nצריך שכל מדרגה תהיה בנויה משניהם: \nג. ואז מצד ב\"ן שבה - ימצאו כל עניני הרע, ומצד מ\"ה - כל עניני הטוב: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "פתח סג\nחיבורי מ\"ה וב\"ן בדרך דו\"ן: \nכיון שההנהגה הולכת כך - בסוד חסד ודין, שורש הטוב ושרש הרע, לכן לכל פעולה צריך \nשני מולידים. ועל כן לא יצא אור אחד אלא על ידי שני אורות שימשיכו אותו. ושני \nהאורות יהיו - אחד זכר מצד מ\"ה, ואחת נוק' מצד ב\"ן. ואז יולידו האור הצריך להיולד - \nבנוי ממ\"ה וב\"ן גם כן: \nאחר שביארנו פעולת מ\"ה וב\"ן מה הם בהנהגה, עתה נפרש ענין התולדות המשתלשלות מהם \nביחד: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, כיון שההנהגה, והיא הקדמה בענין התולדות המשתלשלות מן \nהספירות. ח\"ב, וע\"כ לא יצא, השתלשלות האורות בסוד דו\"ן: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "חלק א: \nא. כיון שההנהגה הולכת כך - בסוד חסד ודין, היינו לשכר ועונש: \nב. שורש הטוב ושורש הרע, כל הדברים האלה הילוך אחד הם, חסד ודין לענין שכר ועונש, \nוכן לענין עבודה - הקלקול והתיקון: \nג. לכן לכל פעולה, כי כל דבר צריך שיצא מוסכם משני צדדין, אם מצד הטוב הוא בא - הוא \nשולט, והרע מסכים על ידו, ואם להיפך ח\"ו - אז הוא להיפך. נמצא שבכל פעולה יש חלק \nמשניהם. וזה בין בפעולות של הנהגת הבריות, כמו בבריות עצמם, שכבר הם יוצאים משורש \nאחד עם הפעולות, כידוע. עד שכל בריה מראה אחת מפעולות ההנהגה. וכן באורות עצמם \nלמעלה המשתלשלים לצורך ההנהגה: \nד. צריך שני מולידים, כי צריך שיהיו סיבות ראויות להמשיך המסובב שלהם, ונקרא לו שני \nמולידים: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "חלק ב: \nא. ועל כן לא יצא אור אחד, ראשית זה הדבר היה באורות העליונים, כמ\"ש למעלה. שהרי הם \nהם המתאצלים לצורך ההנהגה, שלכל אחד יש לו פעולה בפרט. ולא יצא זה האור בהשתלשלות, \nאלא אם כן יהיו לו לשורש שני סיבות ראויות, שניהם להוציא תולדה, אז יצא מורכב \nמשניהם: \nב. אלא על ידי שני אורות, זהו דרך השתלשלות, שהאור מתאצל ויוצא מתוך אור אחר, כיון \nשהוא מסובב ממנו לפי ההדרגה: \nג. שימשיכו אותו, האור המתאצל הוא ענין פרטי, מקורו מן הרצון העליון, שהוא בעל כל \nהכחות, שהם מתגלים ממנו אחד אחד. ולפי שרצה להראות ההדרגה - שם ההשתלשלות, להראות \nלפי הסדר מהו ראשון, ומהו שני לו. ולהראות המשך זה, צריך שאור אחד ימשיך אור אחר מן \nהמקור העליון, והוא בסוד התחדשות המוחין והזיווג, כדלקמן במקומו בס\"ד: \nד. ושני האורות יהיו - אחד זכר מצד מ\"ה, ואחת נוק' מצד ב\"ן, רצה הרצון העליון \nלהראות ההשתלשלות בהדרגה, כח אחר כח, עד שמגיעים לשלמות, כמבואר למעלה. והוא ענין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בורא בשיתופא דאתוון, שפירשו בתיקונים, שהרבה כחות צריכים להימצא כדי להמציא ענין \nאחד. וצריך לדעת מה הוא כח הראשון, ומה נמשך אחריו, עד שיובן דרך המצאת הנמצא ההוא. \nועל כן הראה הכחות משתלשלים זה מזה, כנ\"ל, והוא בדרך מחשבת בני האדם שיש בה כחות, \nומתחדשים בה התלהטות חדש, שהם המחשבות החדשות, או הידיעות החדשות. אמנם כל פעולת \nהנשמה, או בגוף, או בנשמה, או בהתחבר נשמה עם נשמה, פירוש נפש החיונית עם השכלית, \nוכיוצא, הכל הוא רק בסוד זיווג. והיינו כי כדי להראות ההשתלשלות - צריך שימצא סיבה \nלהשתלשל [נ\"א, למשתלשל], ראויה להוציא אותו, וז\"ס פרצוף. ודרך הוצאת המסובב אינו \nדרך התלהטות גרידא, אלא דרך זיווג ממש, שמתחיל שרשיו במוחי הכח ההוא, נמשך דרך \nהיסודות. ויש שתי סיבות לכל משתלשל - אחת נותנת השורש הכללי, ואחת שנותנת ההכנות \nוהתיקונים הפרטים לכל הכלל ההוא. וה\"ס דו\"ן ממש, שמן הזכר יוצא הזרע, ובנקבה הולך \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ומצטייר ומקבל תיקוניו. ויש שני דרכים בענין זה, שהרי גם הנקבה מזרעת, כמו שאמרו \nרז\"ל, אשה מזרעת אודם וכו', ר\"ל שאפילו בחומר עצמו נמצא חלק גם לנקבה, והוא חלק \nהאודם שבגוף. אך מלבד זה יש שמן הזכר ניתנת כח הצורה בכלל, ור\"ל כח הצורה בכלל של \nדמות אדם נמצא בכח זכר, ופרטיות הציור - מצד הנקבה. ונמצא שכשרצה הרצון העליון \nלהראות כחותיו בדרך זה, אז לקח לו, אף על פי שאינו צריך, דרך המחשבה של בני אדם, \nשמחשבים דבר אחר דבר בסדר והדרגה, אף על פי שבמאמר אחד יכול לברוא את הכל. ורצה \nלהראות ההשתלשלות של כל כח - מהיכן יוצא, מאיזה סיבה כלליו ופרטיו, וכל הדברים מה \nשאפשר להבחין בו. ועל כן סדר כחותיו, אותם המגיעים לענין בריאת העולמות, שיפעלו \nבדרך זה שנקרא דרך דו\"ן, כמו שפועלים כחות הנשמה בנשמה עצמה. ופרצוף - הוא הדרך \nשצריך לעמוד הסיבה כדי שתהיה ראויה להמשיך המסובב שלה ולגלותו. ובזה הדרך מתפרטים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כחות הנשמה עצמם, ואז יש להם כח לחדש, ואם לא - לא היה להם כח. נמצינו למדים שני \nדברים בסוד דו\"ן, א - שתשלום הוצאת המסובב אינו אלא על ידי שנים, מצד ההכנות, וגם \nמצד חלקי המסובב עצמו, ולכן מתחלקים כן - שהזכר ימשיך לובן, והנקבה אודם. הענין \nהאחר - שהזכר משפיע בכלל, והנקבה מציירת, יתבאר לקמן במקומו בס\"ד. אך בכאן די לנו \nלהבחין דו\"ן בענין מ\"ה וב\"ן, שהרי שניהם צריכים להיות סיבה מולדת, אחת חלק אחד \nוהיינו מ\"ה, ואחת חלק אחר והיינו ב\"ן: \nה. ואז יולידו האור הצריך להיולד - בנוי ממ\"ה וב\"ן גם כן, והיינו כי הכוונה הזאת \nהיא, שיהיה גם הנולד מחובר כך. על כן צריך שני מולידים, שיתנו כל אחד חלק בנולד \nההוא: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פתח סד\nסדר המשכת מ\"ה וב\"ן וחיבורם דרך דו\"ן: \nמכלל הספירות שנשברו וירדו מתבררים חלקים מה שמתבררים, ועולים לקבל אורותיהם \nבאצילות, וזה על ידי הנוק' שמעלה אותם כך. וכנגדם יורדים מדרגות מן המ\"ה, כלי ואור, \nומתחברים עמהם, וזה על ידי הזכר שממשיך אותם כך, ונותן אותם בנוק'. אף על פי כן \nבתיקון הכלים העולים על ידי הנוק' נכנס גם הזכר, והוא מתקן הימין שבהם, והנקבה \nמתקנת השמאל שבהם. ואחר כך מתחברים החלקים ביחד. וכן מתחבר מ\"ה עם כל אחד מהם, \nונשלמת התולדה: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, מכלל הספירות, והוא דרך המשך, דרך דו\"ן, איך ממשיכים \nלהוליד האור שצריך להוליד מהם. ח\"ב, אעפ\"כ בתיקון וכו', והוא שגם במה שממשכת הנוק' \n- נכנס הזכר להשלים התיקון: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "חלק א: \nא. מכלל הספירות שנשברו וירדו, והוא ענין הבירור שפירשנו למעלה הנעשה מכללות המ\"ק: \nב. מתבררים חלקים מה שמתבררים, והיינו לקבוע חוקי ההנהגה - הנה מתברר מה שמתברר מכל \nהענינים, מה שהיה כלול במ\"ק, מה שראוי להיות בחק ההוא שרוצה המחשבה העליונה לקבוע \nאותו: \nג. ועולים לקבל אורותיהם, זה פשוט, שהם צריכים לקבל האורות בהם, כדי להנהיג כראוי: \nד. באצילות, באצילות של אבי\"ע הנעשים מבי\"ע, כי עתה המדרגות נתחלפו כבר, והוכנו ד' \nהמקומות אבי\"ע. והכלים שהיו בבחינת ירידה - נחשב להם עליה על כל פנים, שבאים להיות \nהנהגת אצילות, שורש ההנהגה של עכשיו, מקום התאצלות כל האורות: \nה. וזה על ידי הנוק', כל הענינים התלוים בבירורים האלה, בין בעליתם, בין בקבלת \nאורותיהם, כל מה שהוא בחינת ב\"ן, תלוי ענינו בהתעוררות הנוק' המעלה אותם: \nו. שמעלה אותם כך, בכל הפרטים שיכולים להבחין בהם: \nז. וכנגדם יורדים מדרגות מן המ\"ה, נקראים יורדים בסוד מ\"ד, שהרי נמשכים מלמעלה לגבי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הנוק', שהוא מקום קיבוץ האורות, להשתלם בסוד הסיבה המשלמת כנ\"ל: \nח. כלי ואור, זה פשוט לפי ענין ההנהגה: \nט. ומתחברים עמהם, כי הכוונה לעשות מ\"ה וב\"ן בחיבור אחד, לעשות גוף אחד ממש, ולא \nשיהיה שני גופים נפרדים. יש להקשות, למעלה אמרנו שמ\"ה מברר מב\"ן כראוי לו, וכאן \nאומרים שב\"ן מתברר, ולפי ב\"ן יורד מ\"ה. תשובה, האמת שבתחלה כבר נעשה סידור זה של \nמ\"ה וב\"ן, איזה חלקים ראוים לאיזה חלקים, ומ\"ה הוא המברר לפי ענינו, בסוד טיפת מ\"ד \nדא\"ק שביסמה המ\"ק, כאמור למעלה, בסוד יסוד דא\"ק שביסם את מלכות, שמסוד זה יצא אחר \nכך רדל\"א, כדלקמן. אחר כך היתה כל נוק' מבררת מה שראוי לפי התחלקות העליון השרשי \nשזכרתי: \nי. וזה על ידי הזכר שממשיך אותם כך, בכל הפרטים שלהם, כמ\"ש בנוק'. יא. רנותן אותם \nבנוק', זה הענין שזכרתי למעלה, שמלבד שנוק' נותנת חלק בנולד עצמו, גם מציירת הכל, \nאפילו חלק הזכר. והענין הוא, כי מ\"ה וב\"ן הם מראים עניני הקו והרשימו, שזכרנו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "למעלה. וזה כלל גדול בספירות, יש אורות שהם עצמם העיקרים הראשונים באיזה פעולה, \nנעשה בהם מה שצריך לפי הפעולה ההיא. ויש אורות אחרים שאינם אלא מראים האורות \nהראשונים ההם, ונעשים גם בהם דברים לפי ענין אותם האורות שהם מראים. פירוש - מ\"ה \nוב\"ן שניהם ביחד אורות שיוצאים מא\"ק, שבשניהם יש כלי ואור, שהם מן הקו והרשימו, אלא \nשמ\"ה עשוי להראות הקו, וב\"ן עשוי להראות הרשימו. ולכן עניני הב\"ן, בין אורות, ובין \nכלים, נדונים על פי ענין הרשימו, ונעשים בו מעשים על פי ענינו. ומ\"ה נידון בכל \nחלקיו על פי ענין הקו, שנעשים בו מעשים על פי ענינו. אך מצד עצמם עוד יהיה חילוק \nבאורות ובכלים שלהם עצמם, לפי מה שהם, כי לעולם אור מן הקו וכלי מן הרשימו. אך \nהעיקר - להבין הדברים וה לגבי זה. ותועלת דרך זה הוא, שהרי צריכים לבוא אל האדם \nלמטה, וכל הגשמים, שאינן אלא ציור מכל ההנהגה, ומתנהגים חלקיו ועניניו לפי מה שהם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "רומזים בהנהגה, אף על פי שכולם בעולם השפל הזה. והנה הרשימו הוא פרוט הקו, כי \nהכחות, שהם בכלל אחד בקו, הם מתפרטים ברשימו בכל חלקיו, כמבואר במקומו בס\"ד, בסוד \nנשמה וגוף. ועל כן הזכר ממשיך מ\"ה, וממשיך כח הצורה בכלל, ונוק' ממשכת ב\"ן, וממשכת \nעניני הצורה בפרט, שבה מצטייר הנולד ההוא: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "חלק ב: \nא. אף על פי כן בתיקון הכלים העולים על ידי הנוק' נכנס גם הזכר, והוא מתקן הימין \nשבהם, והנקבה מתקנת השמאל שבהם, זה תירוץ קושיא אחת שנראית לכאורה בדברי הרב הקדוש \nזללה\"ה, שבמקום אחד אומר שנוק' מעלה בירורי ב\"ן, והזכר מוריד מ\"ה, ובמקום אחר אומר \nשאבא מברר החלקים הימינים של ב\"ן, ואי' השמאלים, כאמור בסוד ג' ימי קליטה. והתירוץ \nהוא זה, ההמשכה היא מן הנוק', אך התיקון ובירור של החלקים העולים - נכנס גם הזכר \nבזה, שהוא מתקן הימין, והיא השמאל, ואחר כך מתחברים. והטעם הוא - כדי לתקן חסד דין \nרחמים שבהם, שלא היה מתוקן בתחלה, וצריך להסתדר בהם מן השרשים של זה הענין, דהיינו \nחסד מאבא, דין מאי', רחמים מדעת המחבר. מה שאין צריך מ\"ה, שכבר יצא מתוקן מן השרשים \nכראוי בסוד קוים: \nב. וכן מתחבר מ\"ה עם כל אחד מהם, ונשלמת התולדה, והיינו מה שהמשיך אבא בעצמו כנ\"ל, \nשכבר כלול מכל הבחינות האלה. וכיון שנתקן ב\"ן - אז מתחבר עמו מ\"ה עם כל הבחינות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "האלה המתוקנות: \n \nפתח סה\nענין הדו\"ן שלפני הנקודים ושלאחר התיקון: \nענין הדו\"ן נמצא גם למעלה מזה, כיון שכבר הושמה ההנהגה בסוד חסד ודין. אלא בנקודים \nהיה השינוי, שבתחלה לא היה בהם תיקון דו\"ן, יען יצא הב\"ן לבדו, ואחר כך ניתן בהם \nמ\"ה על ידי התיקון. ולכן כל שורש של דו\"ן שמהאצילות ולמטה תלוי במתקלא, שהוא סוד \nחיבור מ\"ה וב\"ן: \nזה תירוץ קושיא על שאמרנו שדו\"ן נתחדש אחר התיקון: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, ענין הדו\"ן, והוא הקדמה זאת שיש דו\"ך למעלה. ח\"ב, אלא \nשבנקודים וכו', והוא ענין אחד פרטי שיש בנקודים בענין זה, שבו מתורצת הקושיא הנ\"ל: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חלק א: \nא. ענין הדו\"ן נמצא גם למעלה מזה, זה פשוט, שהרי נראה מן הדרושים שכבר היה זיווג \nדע\"ב וס\"ג דא\"ק קודם שיצאו הנקודים: \nב. כיון שכבר הושמה ההנהגה בסוד חסד ודין, וזה ראיה. וגם טעמא דמסתבר על היות \nהזיווג. והיינו שכל ענין זה נמשך מפני שכיון שכל אבר מורכב מחסד ודין, צריך לו שני \nמולידים כנ\"ל. אך הרכבה זאת היתה גם באורות העליונים אחר שנהיה הצמצום, אחר שיש קו \nורשימו, אם כן גם שני המולידים צריך שיהיו: \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "חלק ב: \nא. אלא בנקודים היה השינוי, שבתחילה לא היה בהם תיקון דו\"ן, אם כן קשה איך אנו \nאומרים שדו\"ן תלוי במתקלא, שהיה בזמן התיקון. אלא התשובה היא, שזה הענין אינו כללי, \nאלא פרטי. פירוש - שבנקודים לא היה זיווג אלא אחר התיקון: \nב. יען יצא ב\"ן לבדו, זהו הטעם הפרטי שהיה בנקודים, לפי הכוונה המכוונת בהם, כמ\"ש \nעד עתה: \nג. ואחר כך ניתן בהם מ\"ה על ידי התיקון, שהוא ענין חדש שנתחדש בעולמות האלה, בבחינת \nמ\"ה שנתגלה: \nד. ולכן כל שורש של דו\"ן שמהאצילות ולמטה תלוי במתקלא, שהוא סוד חיבור מ\"ה וב\"ן, \nזהו מה שאנו אומרים שדו\"ן בא מן המתקלא, כי היות למעלה חסד ודין - לא גרם לנקודים \nלהיות בדו\"ן, מפני השינוי שהיה בהם כנ\"ל. רק המתקלא הוא שחידש ענין זה, על כן נתלהו \nבו. וזה פשוט, כיון שהוא נמשך ממנו, הרי יתנהגו אחריו בכל הענין, ובעבור זה נכירהו \nלשורש שלו: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פתח סו\nפרטיות ענין דו\"ן - זיווג עיבור ולידה: \nתיקון כל דבר על ידי דו\"ן הוא בסוד זיווג, עיבור ולידה. בזיווג נמשכים החלקים דמ\"ה \nוב\"ן, עד שניתן הכל בנוק'. ושם נמצא בכלל אחד כל מה שצריך לימצא באור ההוא, שלא \nיהיה צריך להוסיף או לגרוע. אחר כך צריך לפרט זה הכלל לחלקיו, ואינו מתגלה בפני \nעצמו, עד שיעמיד כל חלקיו בגילוי שלם. ועל כן עד הזמן ההוא נעלם באור שהוא נתלה בו, \nלקבל ממנו שלמותו, וזה מצד השתלם האורות אלה על ידי אלה. כשהגיע למדרגה שנראו כל \nפרטיו, אך שלא יהיה בכל אחד מהם אלא שיעור הארה היותר קטנה שאפשר להיות, אז הוא \nמתגלה כפני עצמו, כיון שכבר אין יש פרטיות אור ליפרט עוד, אלא להוסיף כח והארה. \nוהתגלותו מן המאור העליון לחוץ - זהו שיקרא לידה: \nאחר שביארנו ענין התיקון בדו\"ן, עתה נבאר פרטיות ענין זה: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, תיקון כל דבר, והוא הקדמה כללית בענין זה, מה שנתקן בדו\"ן. \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ח\"ב, בזיווג נמשכים וכו', והוא פרטיות ההקדמה הזאת: \nחלק א: \nתיקון כל דבר על ידי דו\"ן הוא בסוד זיווג, עיבור ולידה, כי כבר ידענו איך כל זה הוא \nסוד דמות אדם, וכשבאנו לענין זה של דו\"ן, הרי כל עניניו יתנהגו על פי מה שיש בענין \nזה למטה, והיינו זיווג, עיבור ולידה: \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "חלק ב: \nא. בזיווג נמשכים החלקים דמ\"ה וב\"ן, זה כבר מבואר בסוד ההשתלשלות, שאורות יוצאים \nמאורות, וההמשכה תלויה בזיווג, בהתעוררות היסודות שיש להם סגולה לזה, וכמו שנבאר \nעוד במקומו בס\"ד: \nב. עד שניתן הכל בנוק': \nג. ושם נמצא בכלל אחד כל מה שצריך לימצא באור ההוא, שלא יהיה צריך להוסיף או לגרוע, \nזה מבואר כי הנה סיבת המצא האור המשתלשל הוא רק הזיווג. והנה אי אפשר לימצא שום דבר \nבנושא שלא יהיה סיבה מסבבת אותו. כשנשלם הזיווג - הסיבה הראשונה השלימה כבר לתת מה \nשיש לה לתת לו, ואין עוד סיבה אחרת פועלת בו. אם כן אי אפשר לימצא בו עוד שום דבר \nמה שלא נמצא בו כבר. אמנם שלא יהיה סיבה אחרת פועלת בתולדת הזיווג - פשוט הוא, כי \nתולדת הזיווג הוא מה שאי אפשר לצאת ולהמצא אלא על ידי זיווג, שעל כן הושם הדרך הזה \nלהיותו הפרטי של ההשתלשלות. אם כן ודאי הוא שכיון שנשלם הזיווג כבר יש בסיבה שלו כל \nמה שצריך להמצא בתולדה שתבנה משם: \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ד. אחר כך צריך לפרט זה הכלל לחלקיו, זה מבואר, שההדרגה כך הולכת תמיד, שבתחלה יש \nכלל, אחר כך יתפרט הכלל לחלקיו: \nה. ראינו מתגלה בפני עצמו, עד שיעמוד כל חלקיו בגילוי שלם, כיון שבדרך הדרגה אנו \nהולכים, הנה שום אור אינו יכול לפעול פעולותיו עד שיהיו מגולים בו כל חלקיו, כי \nכולם צריכים כדי להוציא ממנו הפעולה ההיא. ועל כן עד שאינו כך, לא נוכל למנות אותו \nבין כחות המנהיגים: \nו. ועל כן עד הזמן ההוא נעלם באור שהוא נתלה בו, כבר שמעת איך רצה הרצון העליון \nלגלות הכחות בדרך ההשתלשלות, איך זה יוצא מזה. והנה לא נגלה ענין שיצא שני מן \nהראשון, עד שהוציאו הראשון באמת בכל כחותיו. ועד שלא נשלם כך, הנה אינו אלא מתעלם \nבכח המוציא אותו, עד שיעצור כח - הכח ההוא לגלות כל חלקיו. ואז יראה לחוץ כח הנהגה \nאחת שלמה, שמשתלשלת ממנו. ואז ילך ויתלבש בו, כדרך כל העליונים שמתלבשים בתחתונים \nהמנהיגים אותו. אבל בתחלה אינו אלא נעלם בו, ולא נתגלה לחוץ כלל: \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "ז. לקבל ממנו שלמותו, היינו שיוכל לצאת בהשתלשלות בגילוי כל חלקיו: \nח. וזה מצד השתלם האורות אלה על ידי אלה, והוא סוד ההשתלשלות שזכרתי: \nט. כשהגיע למדרגה שנראו כל פרטיו, היינו כי שני דברים צריך להבין בכל מדרגה, כמות \nהפרטים שבה, וכמות הכח שלהם. כמות הפרטים צריך שיתגלו כולם, כי כל פרט הוא שורש \nלפעולה אחת, או לתנאי פעולה אחת. אך כמות הכח - אין לו אלא לעשות הפעולה עצמה ביותר \nכח או בפחות. על כן גילוי כל הפרטים צריך שיהיה קודם שיגלה האור המשתלשל, כדי שיהיה \nשלם בכחותיו, כי אחר כך לא יהיה נוסף שום גילוי ושום כח, אלא תוספת אומץ בכחות עצמם \n- זה יכול להיות. אדרבא, לפי סדר ההדרגה נבדלים הזמנים, יש זמן גילוי הפרטים, \nובכלות הזמן ההוא אי אפשר לגלות עוד פרטים אחרים, אלא יבוא אחריו זמן תוספת הכח \nבפרטים הגלויים כבר: \nי. אך שלא יהיה בכל אחד מהם אלא שיעור הארה היותר קטנה שאפשר להיות, אז הוא מתגלה \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "בפני עצמו, הוא מה שביארנו. והנה יש בכמות הכח עצמו - הדרגה. אך מיד שמגיע אפילו \nלהדרגה הראשונה, כשיש כל הפרטים, הוא מתגלה בפני עצמו, שכבר הוא הנהגה אחרת שלמה, \nמלבד ההנהגה הראשונה שהוציאתו. יא. כיון שכבר אין יש פרטיות אור להיפרט עוד, אלא \nלהוסיף כח, שאם היה פרטיות, לא היה יכול להיות נוסף. אבל כח והארה יכול להיות נוסף. \nוזה, כי שינוי הכחות מהדרגה להדרגה תלוי בענין ריבוי האורות שבפנים, שהם מרחיבים או \nמקצרים לפי מדת הכלים. אך כמות הכחות תלוי בחלקי הכלים עצמם. ומה שנתחבר לקבוע בו \nהנהגה - נתחבר בתחלה קודם שיצא משם לחוץ, כי כשיוצא - כבר נודע הנהגתו בצאתו, ויורד \nתחת ענפיו, וזה אי אפשר להשתנות ולהתרבות. אך אותה ההנהגה עצמה יכולה לעלות או לרדת \nלפי האורות שבאים ומחדשים הפרצוף עצמו. יב. והארה, כי הוא לפי עצמו הארה לפי צפית \nהמרכבה. יג. והתגלותו מן המאור העליון לחוץ - זהו שיקרא לידה, זה פשוט לפי ענין \nדמות האדם: \n \n", "en": ""}]}
