{"bookId": "kabala-75888480a004", "part": "1", "torah": "4", "title": "ספר קלח פתחי חכמה — חלק א:", "hebrewTitle": "חלק א:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-75888480a004/1/4/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-75888480a004/1/4/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק א: \nא. פעולת המאציל ית\"ש, זה פשוט, כי הספירות אינם מה שפועל המאציל ית\"ש, רק שהספירות \nהם המחשבות של הפעולות, והנבראים הן הפעולות של המחשבות: \nב. מה שהוא פועל בסוד הספירות לפי החק שרצה בהם, כי אין זה לפי הכל -יכולת, שבמאמר \nאחד יכול לעשות הכל, בלי חילוק דברים, אך כשרצה לפעול בסוד הספירות, הנה סדר כחותיו \nבו, כמו שכתב בעל ברית מנוחה. פירוש - שרצה לפעול מעט מעט, ולחשוב על כל דבר בפני \nעצמו. לא שהוא צריך לזה ח\"ו, אלא שזה דרך בני אדם. ואלה הם הספירות שאנו מדברים \nמהם, מה שרצה הרצון העליון לסדר פעולותיו בדרך סדר והמשך, כמו אדם שחושב הדברים מעט \nמעט, ועושה אותם מעט מעט. ובהיות הדברים כך, הנה נוכל להבין על כל פעולה כמה כחות \nפעלו בה, מי היה ראשון, ומי אחר כך, ובאיזה דרך פעל, וכיוצא בזה, מה שלא היה אפשר \nלדבר כלל אם היה א\"ס ב\"ה רוצה לפעול בדרך כל -יכול. והנה זה כמו איש שיודע לקרוא כל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המלה בבת אחת, ורוצה לקרוא כל אות בפני עצמו, כמו שעושים הילדים: \nג. הם נתלים אלה באלה, כשמדברים באורות - מה שהוא שורש, ומה שהם ענפים, או כשנאמר \nזו\"נ - הנהגתם מאימא, או או\"א במזלא אתכלילו, וכיוצא בזה כמה ענינים, הכל הוא לפי \nשרצה המאציל ית\"ש לסדר כחותיו בדרך זה, ושם שכח אחד יהיה נתלה בכח אחר, כאדם הזה \nשהוא צריך לכל חלקיו, וחלק אחד תלוי בחלק אחר. דרך משל, כח הדבור תלוי בכח המחשבה, \nכי מי שאינו חושב לא ידבר: \nד. יוצאים בהמשך אלה מאלה. זהו ההשתלשלות שאנו מזכירים. וזה פשוט בכחות הנשמה עצמם. \nדרך משל, כח הזכירה יוצא מן המחשבה והדמיון, וכל כיוצא בזה. וכשנבא לפרטים כגון חסד \nדין רחמים בהנהגה, נבין הדברים מבוארים יותר. כי דוגמא לכל זה נמצא במדות הנפש, \nדהיינו החמלה, הכעס, האהבה, השנאה, החמדה, וכל כיוצא בזה, שם נמצא מדות תלויות זו \nבזו, יוצאות זו מזו, וכל מה שאנו מזכירים בפרצופים: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ה. ומתעלמים הענינים אלה בתוך אלה, זהו ההלבשה שאנו אומרים. ובכחות הנשמה הוא פשוט \nהענין הזה, וכמו דרך משל, האב המייסר את בנו - האהבה הוא הכח הפועל, כי הוא עושה רק \nבאהבתו אותו, אך הוא הפועל בהעלם, והכעס או השנאה הוא הנראה לעינים, שהוא מראה לו \nפנים של זעם, וכן כמה כיוצא בזה. ולפעמים מה שבפנים ומה שבחוץ אינם הפכים, אלא \nשהנסתר הוא מחשבה עמוקה, שאין בעלה רוצה לגלותה, ופועל בדרך אחר, מתגלה לרואים, \nוזהו: \nו. דהיינו שכח אחד הוא הפועל בהעלם, ונראה בגלוי כח אחר פועל, והוא פועל באמת רק \nלפי כח הנעלם בו: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "חלק ב: \nא. ולכן נראו כל הדמיונות האלה בספירות, פירוש - הדמיונות הם כמו שהיו אלה הדברים \nלמטה, כי אלה הדברים למעלה הם שורש לענין ההוא שלמטה, וממילא מתיחסים להם, וכדלקמן: \n\nב. דהיינו שיהיו אורות מתלבשים בתוך אורות, או יוצאים אורות מאורות, הוא השנים \nשזכרתי למעלה, והם הלבשה והשתלשלות, כי היותם נתלים זה בזה הוא יותר מובן ממה \nשנראה: \nג. והכל בסדר ראיית הנשמה, שמבינה הדברים ההם ברוחניות. והוא מבואר כמש\"ל: \nד. כראיית העין את הנושאים שלו, על כן מדברים על פי ראיית העין, כי הענין שוה: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "פתח יא\nתועלת תמונות הנבואה: \nענין התמונה והדמיון הנמצא בספירות הוא יוצא מספירת המלכות, שהיא שורש לתחתונים, \nומצדה נעשים כולם בצורה שהם נעשים. ועל כן אמרו שאי אפשר לעלות או לקבל אלא בה. \nואפילו בתמונות הדמיונות עצמם נודע חכמה בענין ההנהגה, כי נודע איך צריכה השכינה \nלהנהיג לצורך הענין ההוא. ולהביאו לתחתונים. אבל מתוכה משכילים הדברים למעלה ממנה. \nששם הם כחות ומדות ממש: \nאחר שנתבאר ענין הדמיונות, נבאר עתה מה תועלתם, למה נראים הדברים על ידם: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, ענין התמונה, והוא שורש התמונה. ח\"ב, ואפילו בתמונות, והוא \nהתועלת המגיע לנו מהם: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חלק א: \nא. ענין התמונה והדמיון הנמצא בספירות הוא יוצא מספירת המלכות, והיינו כי כל ספירה \nיש לה סגולה פרטית, ונמשכת הסגולה ההיא גם בכל שאר הספירות. וזאת הסגולה היא פרטית \nלמלכות: \nב. שהיא שורש לתחתונים, שעל כן ראשית הצורה תמצא בה, פירוש - שהיא השורש לצורה ממש, \nולכן היא תתראה בבחינה זאת של דמיון, ותראה גם האחרים בדרך זה, כיון שכולם אינם \nנראים אלא בה: \nג. ומצדה נעשים כולם בצורה שהם נעשים, שהם עוברים רק על ידה ליראות, ומצד זה נראים \nכולם כך, כמראה שמראה הדיוקנאות לפי תכונתו והכנה שלו: \nד. ועל כן אמרו שאי אפשר לעלות או לקבל אלא בה, פירוש, שאי אפשר להשיג אלא כך: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חלק ב: \nא. ואפילו בתמונות הדמיונות עצמם, לא די להבין המדה הנראית והנרמזת בדמיון ההוא, \nאלא שצריך להבין גם כן מה ענין הדמיון ההוא - לרמוז בו המדה: \nב. נודע חכמה בענין ההנהגה, כי מלכות היא שורש התחתונים, וצריך להבין אופני קשרה \nעמהם, ואיך משתרשים בה. ואז כשתראה אחר כך האורות מצטיירים בציורים ההם, אז תבין \nאיך המשך האור ההוא למטה צריך שיהיה דוקא בבחינה זאת, מפני הכנת המלכות וסגולותיה \nהפרטיות. פירוש, דרך משל - אריה ר\"ל חסד או אבא. אבל תבין מהו ענין האריה לפי הצורה \nלמטה, ואז תבין איך שהחסד צריך לימשך בדרך זה למטה על ידי השכינה, שעל כן האריה \nהיוצא ממנו עשוי באותה הצורה: \nג. כי נודע איך צריכה השכינה להנהיג לצורך הענין ההוא, כללו של דבר - הצורה, איך \nנקשרות מדרגות המלכות וסגולותיה לעשות הדבר ההוא: \nד. ולהביאו לתחתונים, זהו דבר עומד באמצע בין ההשפעה והקבלה, כי כחות ההשפעה הם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פשוטים למעלה. אך ברדתם למטה צריך שתתקשר השכינה בקשרים ההם, ואז בסוד זה יוצא האור \nלמקומו לתחתונים: \nה. אבל מתוכה משכילים הדכרים למעלה ממנה, ששם הם כחות ומדות ממש, אבל מתוכה זה \nפשוט, כי ממנה המראות, ומתוכה מבינים הכחות והנהגותיהם: \n \nפתח יב\nכללות כל המציאות - דמות אדם: \nכללות כל ההנהגה הסובבת עד תשלומה, וכן כללות כל הנמצאים, הוא רק ענין אחד וסדר אחד \nשתיקן המאציל ית\"ש, שתכליתו הוא ההטבה השלמה בכל מיני שלמות. ותנאי הסדר הזה הם כל \nהבריות ומשפטי הנהגתם. והוא סוד דמות אדם במנין אבריו, וסדר קשריהם כמו שהם בו ממש. \nולכן א\"ק, שהוא כללות הכל, הוא כללות סדר זה של דמות זה. נמצא שלא המציא המאציל \nית\"ש אלא מציאות אחד, שהוא סדר דמות אדם. וכל מה שיש במציאות כולו ביחד, בין \nבבריות, בין בהנהגה, אינו אלא סוד דמות זה שלם: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, כללות כל ההנהגה, והוא שכללות כל ההנהגה הוא ענין אחד. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ח\"ב, והוא סוד דמות אדם, והוא שכל זה הוא סוד דמות אדם: \nחלק א: \nא. כללות כל ההנהגה הסובבת עד תשלומה, פירוש - כל המעשים שנעשו ושעתידים ליעשות עד \nסוף העולם: \nב. וכן כללות כל הנמצאים, כל האורות למעלה, וכל הנבראים למטה, בין בגופים, ובין \nבחוקות טבעם: \nג. הוא רק ענין אחד, לא תחשוב מפני שאתה רואה כל כך בריות - שיהיו מינים רבים, זה \nלדבר אחד, וזה לדבר אחר, אך שלא יכנסו תחת ענין אחד להיות כמו ענפים לשורש, כי \nהרבוי הבלתי מסודר ומתיחד בקצהו לא ישובח. ר\"ל דרך משל, אדם אחד אפשר שיהיה לו \nידיעות רבות, שיהיה צורף, שיהיה מצייר, שיהיה מנגן, ויעשה כל הדברים האלה. אך נאמר \nלמה עשה כל אלה? לפי שכל אלה ידע, ולולי היה יודע עוד - יותר היה עושה. והנה אין \nצורך למצוא קשר בין ידיעה לידיעה, וממילא בין מעשה למעשה, כי מה שידע - עשה. אך \nהקב\"ה הנה עשה כל כך בריות, אם כן נאמר שהם לפי כל כך ידיעות גדולות שיש לו, כמו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "האדם הצורף המצייר והמנגן, שהיה יודע כל זה ועשאו? הנה מיד יקשה, \"וכי סיימתינהו \nלכולהו שבחי דמרך\"? אין לו ידיעות חוץ מאלה ח\"ו? אם כן למה עשה כל כך ולא יותר? או \nלמה לא דבר אחד לבד? אך הענין הוא - שאינו כך, ואינם דברים נפרדים על פי טעמים \nמפורדים, אלא טעם אחד לבד יש לכל, והוא ענין אחד לבד שמתפרט בענפיו, בכל כך ענפים \nכמו כל כך בריות שיש. אך עתה לא תשאל - ולמה לא יש יותר? כי לענין שאליו כיוונה \nהמחשבה העליונה בכל רובי הדברים אלה - היה צריך כך דוקא: \nד. וסדר אחד שתיקן המאציל ית\"ש, שתכליתו הוא ההטבה השלמה ככל מיני שלמות, זהו גדר \nכל הענין הזה - סדר שלם שתכליתו ההטבה השלמה. כי הנה [נצרך] להקים בענין הזה כל \nהחלקים האלה שיהיה שלם, שתכליתו תהיה ההטבה השלמה, בכל מיני שלמות: \nה. ותנאי הסדר הזה הם כל הבריות ומשפטי הנהגתם, והוא מ\"ש, כי הבריות עצמם הם רמזי \nההנהגה, ובנוים על פיה בכל משפטיהם, וכל המעשים הנעשים הם חלקי ההנהגה עצמה: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "חלק ב: \nא. והוא סוד דמות אדם, שהוא שנאמר בו, \"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו\", הרי שהדמות הזה \nהוא כולל סוד כל הכחות הקדושה: \nב. במנין אבריו, כמו שמפרטים כל פרצוף בפני עצמו בסוד תרי\"ג אורות שהם תרי\"ג אברים, \nכן בכלל. - כל המציאות הנמצא הוא כללות תרי\"ג אברים של דמות אחד כללי. כי כל \nהעולמות אף על פי שבפני עצמם נחשבו לעולמות, אינם אלא אברים של הדמות הכללי הזה. \nוכן הקשר שביניהם והיחס שביניהם הוא סוד הקשר והיחס שבאברים אלה. וזהו: \nג. וסדר קשריהם כמו שהם בו ממש: \nד. ולכן א\"ק, הוא כללות הכל, שהוא כללות סדר זה של דמות זה, דבר זה נראהו לקמן \nברור, שלכללות כל הנמצא נקרא א\"ק. וכל העולמות, עליונים ותחתונים, נבחינם רק לחלקים \nממנו, כענפים מן השורש. אבל כלל הכל הוא הא\"ק זה, והוא כמ\"ש לקמן שעשר ספירות דא\"ק \nממלאות כל החלל, כמו שיתבאר בס\"ד: \nה. נמצא שלא המציא המאציל ית\"ש אלא מציאות אחד, זהו השבח של החכמה העליונה, שלא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עשתה דברים רבים, הולכים על דרכים שונים, אלא מציאות אחד בלבד עשה. אלא שהוא מציאות \nכל כך גדול בכל עניניו, שבפרט אותו יוצאים כל כך פרטים כמו שהם עתה. ונאמר על כך \nשהמציאות הזה הוא דמות אדם אחד, שכל החלקים האלה הנמצאים עתה הם הבונים אותו באברים \nשלו, וזהו: \nו. שהוא סדר דמות אדם, והנה כל מה שנרצה להבין באיזה ענין שנרצה בנמצאים, הכל נבין \nעל סדר דמות אדם זה: \nז. וכל מה שיש במציאות כולו ביחד, בין בבריות, בין בהנהגה, אינו אלא סוד דמות זה \nשלם, הוא מ\"ש למעלה, שלשלמות הענין אשר המציא - צריך כל אלה, בין בבריות עצמם, בין \nבהנהגתם: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פתח יג\nעיגולים ויושר: \nסוד התמונות - מראים הדברים לפי טבע התמונה ההיא למטה ממש. והעיגול מראה הנהגה \nסובבת, בלא חילוק הנהגת חסד דין רחמים, אלא כמו השגחה כללית לפי מהות הספירה ההיא, \nוזה בסוד ההשתלשלות. אך היושר מראה ההנהגה מפורטת לפי חד\"ר - ימין ושמאל ואמצע. וכן \nכל שאר התמונות על הדרך הזה: \nאחר שנתבאר דרך כלל ענין המראה במרכבה, נתחיל לבאר עתה הפרטים היותר עיקרים שצריך \nלהבחין. ראשית הכל הוא הצורה הכללית אשר לספירות, דהיינו עיגולים ויושר: \nחלקי המאמר הזה ב'. ח\"א, סוד התמונות, והוא דרך כלל, איך להבין התמונות של החזון. \nח\"ב, והעיגול, והוא ענין העיגולים והיושר: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חלק א: \nא. סוד התמונה מראים הדברים, כיון שכבר ידענו שהתמונה ההיא אינה אלא הארה ממלכות, \nשמאירה כך בדרך זה, מצד היותה שורש לנפרדים, שבהם התמונה ההיא באמת, הנה נדע מיד \nשהחזון צריך שיתבאר על פי זה. והנה נקרא לתמונה הנראית בחזון - סוד התמונה, לא \nתמונה, כי היא רק הארה אחת בדרך זה, ומודיע שורש התמונה ההיא. ונדע שצריך להבין \nאותו הענין בדרך ההוא: \nב. לפי טבע התמונה ההיא למטה ממש: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חלק ב: \nא. והעיגול מראה הנהגה סובבת בלא חילוק הנהגת חסד דין רחמים, זהו ענין הכולל בכל \nהספירות - שיש בהם עיגול ויושר. והענין הוא, שיש במדרגות שני ענינים, השתלשלות \nוהנהגה, פירוש - עשר ספירות הם בהדרגתם משתלשלות זו מזו, ואין שייך בזה אם אחת חסד \nאו אם אחת דין, כל ספירה שפלה מחברתה, וספירת הגבורה היא משתלשלת מן החסד. וכן \nאמרו, \"המים הרו וילדו אפלה\". וכן על דרך זה באות עשר ספירות - עשר מדרגות זה תחת \nזה. ולפי שיש בהם עוד ענין אחר - שכל עליונה נושאת וסובלת את התחתונה ממנה, על כן \nנציירם זה בתוך זה כגלדי בצלים. אך בהנהגה - הנה גבורה מתעלית לעומת החסד, וגם ת\"ת \nעולה ביניהם, וכן הוד לעומת נצח. וכן בדרך זה שנמצאת ההנהגה עומדת בפרט בסוד חד\"ר. \nוברצות הרצון העליון להראות שני דברים אלה בציורי המראה - הנה שם שתים אלה, עיגולים \nויושר. והעיגולים מראים ההשתלשלות, ויושר - ההנהגה, שבו נסדרות הספירות בסדר הקוים. \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "והנה עניני ההשתלשלות, צריך להבין אותם מן העיגולים, וההנהגה ביושר. והנה תראה כי \nההשתלשלות אינו מחלק בין חסד לדין כלל, כי הגבורה יוצא מן החסד והיא תחתיו, כמו \nהנצח מן הת\"ת והוא תחתיו, או החסד מן הבינה והוא תחתיה. אם כן הענין הוא כך, \nבהשתלשלות אין מחשבין ענין הפעולה, אלא מדרגה לפי הקריבות אל השורש, או בהתרחק \nממנו. וענין המדרגה וסגולותיה אינו ניכר כאן, אלא דרך השגחה כללית לבד. וזה סוד \nתמונת העיגול, שהוא כדור סובב בלא חילוק חלקים, כי אי אפשר לומר לא ראש, ולא סוף, \nולא אמצע, ולא ימין, ולא שמאל. ובראות במרכבה עיגול אחד, מיד יודע שהיא הארה מאירה \nבדרך כללות, לא בדרך פרטות, אלא סובב והולך על כל הנבראים, שלכך הוא מקיף ככדור, \nלהיות מקיף ומביט אל כל המציאות שנכלל בתוכו. אך אין בו חלקים כנ\"ל. וזה לא יורה \nאלא ההבטה שמביט ומשקיף האור ההוא על כל המציאות שבתוכו. אך מה יהיו סגולות המדרגה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ההיא? אין כאן מקומה להיגלות אלא במקום אחר כשיראה האור בצורה אחרת, מחלקת צדדיה \nכראוי. נמצא שהעיגול הוא רק ההשגחה הכללית - הנהגה סובבת בלא חילוק צדדים, פירוש - \nבלא חילוק הנהגות חד\"ר. ועם כל זה יהיה חילוק בין מהות עיגול לעיגול, שזה נקרא \nחכמה, וזה בינה, וזה דעת. ר\"ל לפי שכל הספירות יש להם השגחה כללית על כל הנמצאים, \nונמצאו כל הנמצאים מושגחים מכל העשר בשוה. והשגחות האלה הם העומדות בהדרגה, השגחת \nכתר רחוקה מכולם ומקיפה על כולם, של חכמה בתוכה, וכן על דרך זה עד הסוף. אך בבחינת \nההנהגה אין הפעולה לכולם כך בשוה, אלא לכל אחד כראוי לו, כשיעור הצריך לפי הזמן, \nלפי המעשה. נמצא שכל מדרגה שיש בהנהגה, תפעל או לא תפעל באיזה זמן שיהיה - השגחתה \nיש ודאי בבחינת עיגולים בסוד ההשתלשלות. וזה: \nב. אלא כמו השגחה כללית: \nג. לפי מהות הספירה ההיא: \nד. וזה בסוד ההשתלשלות: \nה. אך היושר מראה ההנהגה מפורטת לפי חד\"ר - ימין ושמאל ואמצע, והיינו כי הצדדים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ימין ושמאל אמצע - ר\"ל חד\"ר, ואז מבחינים בהם השיעורים, לדעת התפשטות זה, והערך \nשביניהם, והתולדות וכל שאר הדברים שמבחינים בפרצופים: \nו. וכן כל שאר התמונות על הדרך הזה, זה פשוט, שהכל מודיע לפי תכונת הצורה, אם אורות \nכללים, אם אורות פרטים, אם מתפשטים ואם לא מתפשטים. דרך משל, כל נקודה היא שורש אור \nעומד למעלה שאינו מתפשט למטה, כל קו הוא אור מתפשט. וכן כל התמונות כולם - כענינם \nממש למטה כך ענינם למעלה: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "פתח יד\nפרטים עיקריים בענין הספירות והנהגותיהן [יד -יז]: \nבנין הספירות - המונח הראשון: \nמה שעומד במציאות בנין הספירות, פירוש - כל מה שהוא בנין כל המדרגות, ענין המדרגות \nעצמן, ענין כל חלקיהם ותכונותיהם וכל קשריהם - זה המונח הראשון של ההנהגה ששם אותו \nהמאציל ית\"ש, לפי שהוא ידע שזהו מה שצריך, לא פחות, ולא יותר, לסבב הנהגה אחת שלמה, \nלבא אל המכוון אליו בבריאתו, שהוא ההטבה השלמה: \nאחר שבארנו ענין התלוי במראה, נדבר מה שתלוי בענין הספירות בעצמם לפי המדות: \nא. מה שעומד במציאות בנין הספירות, פירוש - כל מה שהוא בנין כל המדרגות, הנה המחשבה \nהעליונה שיערה לעשות אדם אחד שיהיה לו שכל ויצר טוב, וגם שיהיה לו יצר הרע שיוכל \nלשלוט בו, ושיערה לתת בידו עבודה לזכות בו. או להענישו עד שיתוקן, ואחר כך לתת לו \nשכר נצחי. וכל הדברים האלה יש להם פרטים רבים לכל אחד. הנה צריך שנבין שהמחשבה \nהעליונה שיערה כמה מדרגות היו צריכות לזה הדבר, ועשאם במנין מדוקדק, אין אחת יותר, \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ואין אחת פחות. הא למה זה דומה? למי שרוצה לעשות איזה דבר באש, אך שלא יהיה אש \nלוהט, הנה צריך שיתן כל כך עצים כמו שיוכל האש להתלהט אך מעט. והנה אם יתן אחד יותר \n- יתלהט יותר, ואם יתן אחד פחות - לא יתלהט כצורך. כך המחשבה העליונה ידעה באיזה \nמדרגה צריך שיהיה בנוי האדם, כדי שיהיה לו כל הדברים שזכרנו למעלה, ועשתה כל כך \nמדרגות, לא פחות ולא יותר, בכל כך קשרים, לא פחות ולא יותר. ועל זה אמרו חכמים, \nוירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד - שלא יאמר אדם, אילו היו לי ג' רגלים וכו', \nוכמו שנפרש במאמר שלאחר זה, שבזה אסור להם לשאול טעם. וזה כי לשער שיעור זה, היה \nצריך לדעת כל מה שידעה המחשבה העליונה, ואי אפשר זה. אלא לאחר שנקבעו המדרגות \nוחיבוריהם, וידענו שכולם הולכים רק אחר הכוונה התכליתית, אז נוכל להבחין הנהגת \nהמדרגות ההם מה ענינם, ואל מה הם מכוונים, ואיך הולכים ומגיעים אל התכלית הכללי. \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "כללו של דבר, כל מה שהוא במציאות הספירות ובנינם - זהו מה שאין לשאול טעם, כי אין \nלך טעם יותר מן המעשה שכך הוא, שבהיות אלה המדרגות כך. ובצאת האדם בהדרגה מהם - הוא \nיוצא בתכונה הזאת, שהיא המבוקשת בו: \nב. ענין המדרגות עצמן, הספירות ומהותם כל אחד בפני עצמו: \nג. ענין כל חלקיהם, התרי\"ג אורות שלהם, מקבילים לאברים בדמות האדם: \nד. ותכונותיהם, הם המשפטים אשר לאורות, מקבילים למשפטי הטבע באדם: \nה. וכל קשריהם, הם המצבים וההתלבשות. כל אלה אין לבקש עליהם טעם, כי הטעם הכללי הוא \n- כי כולם צריכים לעשות המורכב הזה בתכונתו כך כמות שהיא דוקא, שהיא התכונה הנצחית \nלפי העבודה והשלמות כנ\"ל, וכדלקמן: \nו. זה המונח הראשון של ההנהגה ששם אותו המאציל ית\"ש, כי הנה כל מה שאנו מדברים \nבספירות - אינה אלא בחוקות ההנהגה, שכולם מתראים בדרך אורות. והנה החק הראשון שבכל \nהחוקים הוא המונח הזה, הוא האור הראשון, והוא כתר, וכדלקמן: \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "ז. לפי שהוא ידע שזהו מה שצריך, לא פחות ולא יותר, לסבב הנהגה אחת שלמה: \nח. לבא אל המכוון אליו בבריאתו שהוא ההטבה השלמה: \n \n", "en": ""}]}
