{"bookId": "kabala-7fde0ed3d45f", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר אמרי שפר — מאמר ג", "hebrewTitle": "מאמר ג", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-7fde0ed3d45f/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-7fde0ed3d45f/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר ג \nדעת הכת השלישית היא חולה בחולי קטן על כן היא קלה להרפא וזה מפני היות לה קצת קבלה \nבידיעת השם המפורש וגם היא איננה מקשה על דעת שתי הכתות הראשונות אבל מודה להם \nכמונו והוסיפה להאמין שהראשונות קצרה יד שכלם להשיג מה שצריך להשיגו. וזאת הכת היא \nהמאמנת סדרי עשר ספירות בלימה ומערכות ענייניהם לפי מה שהם. ואע\"פ שגם היא נחלקת \nלכתות אין לי לפרסם פה: \nהא למדת מדברי אמונות אלו הג' כתות ששלשת מיני השגה הן בין האדם ובין קונו. והרחוקה \nשבהן היא הראשונה והקרובה היא השלישית והאמצעית היא השנית. כל זה לפי חלוקת \nכתותיהן. וכבר הודעתיך שהדבר כן אבל נגלה לזו מה שנעלם מזו ואשר קרה לזו עם זו לפי \nהסדר הנסדר קרה לשלישית עמנו אנחנו בעלי הכת הרביעית ולא שמענו ולא ראינו אנשי כת \nחמישית אבל כל הכתות המאמינות בשם ית' ובהשגותינו אותו הם חלק וענף יוצא משורש אחת \nמארבעת הכתות האלו שכבר זכרנו השתים ואנו בשלישית להודיעה עניינה במאמר זה ודעתינו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "רביעית לכות האלה: \nועתה שים לבך להבין דעת זו הכת השלישית ותדע מדעתה שבעליה ומאמיניה הם חכמי התלמוד \nשהתחכמו בחכמת הפילוסופיאה והשיגו דעת הפילוסופים בכלל ולא התישבה דעתם עם מה שידעו \nמהתלמוד. ועל כן בקשו להם דרך שנית לישב דעתם ומצאו דרך חכמי המחקר אשר הם הנקראים \nפילוסופים. ועדיין לא נתישבה דעתם על הקבלה: \nוצריך שאודיעך בכלל עד מה הגיעה קבלתם ואיך יש שיתוף בינינו וביניהם בעניין קריאת \nשמות הידיעה בסוד ידיעת השם המפורש בשמו ובהסכמה אחת עמנו מצד אחת והוא שהם אומרים \nשקבלו מן הנביאים ומן החכמים, שיש שם עשר ספירות בלימה ועל ידי הספירות ברא הבורא \nהעולם כולו וקראו לכל ספירה וספירהשמות מהם משותפים ומהם מיוחדים. וכששאלנום לא \nידעו היודעים מהם אלה הספירות על אי זה דבר יפלו שמותיהם בעצם. אם על גופים ממש או \nעל חמרים בלי צורות או על צורות בלתי בעלי חמר או על מקרים נשואים על גופים והם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כחות בם. או על נפשות שהם כחות בלתי מתחלקים או על נפשות נפרדות מכל נושא. או על \nדעות הנקראים שכלים נפרדים. אבל אומרים שלפי אמונתם הם עניינים נשפעים מהאלוה ית' \nוהם בלעדיו נמצאים ולא הוא זולתם היום: \nאבל לפני היצירה היו בו ית' מדמיונם בכח והוא אשר הוציאם מן הכח אל הפועל כשרצה \nלברוא העולם. וקוראים שם אחת מהספירות רצון ולא ימצאו בעצמם דרך לקראו נברא גם לא \nימצאו דרך לקראו קדמון וכן קרה להם בשם מחשבה שקראוה כתר עליון והוא אצלם ספירה \nראשונה והעשירית אצלם שכינה וקראוה צדק והשמות ידועים מספריהם והם נבוכים בהם מאד. \nובאמת כי מצד היותם קוראים הספירה הששית אמת גם תפארת אמרו שזה שמו של הקב\"ה הנכבד \nהנכתב ולא נקרא והוא השם המפורש והוציאו עשר ספירות מפסוק לך יי הגדולה והגבורה \nוהתפארת והנה אומרים כי מצד האותיות יושגו הספירות ועם השגת הספירות יושג השם ית' \nוכל זה שאמר מצד האותיות הוא אמת אך יש דרך יותר קרובה להשגה מדרכם באמצעות האותיות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והספירות בעצמם. ובסוף זה הספר אגלה לך דעתי בזה כולו כולל אמיתת כל הקבלה. ואעפ\"כ \nהנה דעתינו ודעת זו הכת קרובות מאד יותר מדעות הכתות שעברו מצד אמונת הספירות \nואותיות ולפיכך אמרתי כי הכת קרובת הרפואה: \n \nשער א \nדע כי חכמי ישראל הקדמונים ז\"ל נחלקו לשלש כתות בחיבוריהם ולא בידיעותיהם חס ושלום. \nכי דעה אחת מיוחדת הייתה להם בידיעת השם על פי השם המפורש. אבל חיברו שלשת מיני \nחיבור (בידיעת) בפירוש התורה על סדר המצוות. והם, חיבור המשנה שחבר רבינו הקדוש, \nוהתלמוד הבבלי, והתלמוד הירושלמי. ואע\"פ שהיו שם מחברים אחרים שחיברו ספרא וספרי \nוחוספתא ובריית' וכיוצא בהם הכל נמשך אחר אחד מן השלשה שרשים הנזכרים. וכן המדרשות \nוהאגדות ודומיהם. וכולם דעתם מיוחדת שווה בעשיית המצוות, שהן עיקר ראשון להשגה \nוהלמוד של התלמוד. עיקר שני להשגה ותלמוד של החכמה. עיקר שלישי והקבלה המיוחדת \nבידיעת השם המפורש המיוחד. עיקר רביעי עם ידיעת סתרי סדרי השמות המפורשים: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ולפי זו הדרך, הלימוד המביא לידי שלמות בפירוש התורה (הוא) נחלק לשלשה מינים כמו \nשזכרנו. והנה רז\"ל וכל הנמשכים אחר דעתם לא נסתפק אחד מהם לעולם שום טעם בידיעת השם \nהנזכרת אבל כולם מסרו קבלה מזה לזה בידיעה זו, בדרך קלה עד שהתפרסמה אצלם ידיעה זו \nבהסכמה גמורה בלתי מחלוקת. כאשר התפרסם אצלם שהאות הראשונה שבאותיות היא הנקראת \nבשמה אלף ומספרה אחד גם הוא סימן למספר אלף ובכל מקום נינקד אלף בניקוד שנינקד אחד \nאלא שהסדר בם הפוך. והאלפים זו מנוקדת בקמץ וזו מנוקדת בסגול. והלמד והחת זו מנוקדת \nבסגול וזו בקמץ, והנה נהפך הסדר. וזה ידוע לכל, שהוא כן ואין מקשה עליו. ואמנם \nטעמיהם נודעים בקבלה ביחוד מזה לזה. וגם התפרסם שצורת הקמץ והצרי שווה לצורת הפתח \nוהסגול בציור קו ושלש נקודות: \nוארבעתם הם שני קוים ושש נקודות והסדר גם הפוך בהם בנקודה אחת יתירה לזה וחסרה לזה \nועל זה היו קטון וגדול גדול וקטון קמץ ופתח וטעמיהם נסתרים מאד ונמסרים בקבלה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מיוחדת ליחידים ולא לזולתם בשום פנים. כי הטעם המתוק לבריאים הוא מר לחולים והכשר \nוהיין המחיים את הבריא הורגים את החולה: \nוככה הן טעמי רוב המצוות כי כל מצווה ומצווה יש לה טעם מעולה מתוק מדבש למכיריו \nויודעיו וכן כח מחיה המתים. ואע\"פ שאי אפשר להיות כל הטעמים שווים כמו שאין כל \nהמצוות שוות. ואיני רוצה לומר בטעמי המצוות לפי פשוטם כמו שבאו במורה נבוכים. אבל \nטעמיהם לפי סתריהם והם שלא נתנו ליכתב אבל נמסרים בקבלה לאיש מפי איש עד משה רבינו \nשקיבלם מפי הגבורה: \nודע כי המצוות כולן יש להן שתי תכליות כלליות. ומפני שהם קשורות זו בזו לפעמים באה \nבדברי התורה והנביאים והכתובים ובמשנה ובגמרא ובמדרשות ובאגדות ובכל חיבור שחיברו \nרז\"ל מרבינו הקדוש עד רב אשי עם הסכמת מי שקדם להם או מי שהיה בדורם או מי שקבל מהם \nונמשך אחריהם עד היום, האחת במקום האחרת. כדי לכלול כל אחת מהן בחברתה ולפעמים באה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לבדה בעבור עצמה לבלתי הורות על חברתה. ולפעמים באה להורות על שתיהן. וזה הדבר הוא \nנמשך בהמשך המידות הנקראות חכמה ובינה ושם שתי התכליות הנזכרות אהבה ויראה. כי זו \nהיא זו וזו היא זו וזו מתחלפת בזו.עד שבאה זו במקום זו: \nואחר זה צריך שתדע כי אהבת השם לאדם יתרה מאד מאהבת האדם לשם והיא המשתפת באמת בין \nשניהם. אבל היראה אין ראוי לומר עליה שהיא מידה משתפת בין שניהם מצד כל אחד ואחד \nמהם , אלא מצד האדם לשם בלבד. ומזה הצד הייתה האהבה סגולה מיוחדת לאדם יותר מעולה \nמן היראה. ודע שכל החכמים הראשונים והאחרונים הסכימו הסכמה כללית שהיראה תלויה \nבשמירת מצוות עשה וכל התורה מלאה מזו ההסכמה והדעת גוזרת להיות הדבר כן לא זולת זה \n. ואם כן נמצאת אומר שהאהבה והיראה צריכות לימוד חזק ומפני שהתלמידים נחלקים לחלקים \nרבים עד שיגיעו אל שתי התכליות האלו צריך שנכתוב בזה שער מיוחד והוא זה השני: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער ב \nזה השער אודיעך בו דעת כל חכם אוהב את קונו ואומר שאחר שהקב\"ה חפץ ורצה לברוא \nהנבראים כולם ובראם כאשר אהב כל נברא מהם ראוי ליחס לו יחס הרצון האלהי בהבראותו \nואם הוא פרטי מכללו מתעצם בעצמו ומכיר עצמו יתחייב ליחס לו הרשות לעצמו מצד השלמת \nעצמו מעצמו מדעתו והרשות ההיא ראוי לתלותה ברצונו מכל צד בלתי מונע משום צד . ולולי \nזה לא למד אדם שום למוד משלים חסרונו. וידוע כי העניינים הנקראים מלאכים בלשוננו הם \nנחלקים לחלקים רבים. וראוי לומר שכל נמצא מתחת הבורא הוא מלאכו ושם מלאך הוא שם \nמשותף. והוא שם נגזר משם מלאכה שהוא ידוע לכל בענייניו. ומלאכת מחשבת נעשת שלמה או \nחסרה לפי אומנה וכוחו ודיעותיו וגם לפי כליו או לפי החומר המקבל צורת המלאכה \nבאמצאות ידי האומן כאשר תהיה נעתקת מלבו עד שתצא לפועל שלם או חסר כפי הסיבות \nהקודמות לפועל שהוא נקרא בשם מלאכה או בשם מעשה ופעל ועשה נפעלים אבל שם מלאכה אינו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נפעל אבל משתמש עם עשרת הקונים ומתחלפת בו אות ה\"א לאות ת\"ו בעבור שהוא לשון נקבה: \nואלה השלשה שמות התחלפו מאד בלשון הקודש והם, פעל, מעשה, מלאכה. והנה התורה קראה \nכלל פעולות השם מלאכה ויחסה לו ית' באמרה, מלאכתו אשר עשה. ואמרו חכמים כי מלת \nעשייה, מורה על תיקון הדבר העשוי ובא במעשה בראשית \"ויעש אלהים את הרקיע\". \"ויעש \nאלהים את שני המאורות הגדולים\". \"ויעש אלהים את חית הארץ למינה\". \"נעשה אדם \nבצלמנו\". \"מלאכתו אשר עשה\". וכן גם, \"ביום עשות\". ועוד, \"אעשה לו עזר\". \"חית הארץ \nאשר עשה\". ובאשה, \"מה זאת עשית\". ובנחש, \"כי עשית זאת\". ובמלבוש, \"ויעש יי אלהים \nלאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם\". ובקין, \"מה עשית\". ובבריאת אדם ותולדותיו, \"ביום \nברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו\". ובסוף הפרשה, \"וינחם יי כי עשה את האדם \nבארץ\". ועוד, \"כי נחמתי כי עשיתם\": \nממלת כלם וממה שבא אחריהם תבין סוד מהות המעשה ועל מהו נופל ותבין מהם סוד מעשה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בראשית ומעשה מרכבה וסוד מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ומעשה המשכן שעשה משה רע\"ה \nותדון כל מעשה ומעשה במקומו לפי מה שהוא. ודע כי מעשה כשיחובר לא יחובר ביחוד כי אם \nברבוי כי לא יאמר מעשי מעשו מעשה אלא מעשיי בלשון רבים מעשיו גם כן מעשיה וכן השאר \nכאשר יחוברו אל הקונים. אבל בחוספת ה\"א יאמר מעשה לבד ואין כן בזולתו מכלל י' \nהקונים. ואם כן כל מעשה מסודר על ריבויים אבל פעל יחובר אל אחרים פעלי פעלו פעלה \nוהוא לשון זכר נמצא ממנו לשון נקבה נגזר משם פעלה ויתחלף בחיבור ה\"א בת\"ו פעלתי \nפעלתו פעלתה: \nורמזתי לך אלו השלשה מן הקונים שהם חתומים בשם יו\"ה יה\"ו. ואמנם מלאכה הוא שם מורה \nעל נקבות מלאכתי מלאכתה מלאכתו ואינו מתפעל. הנה גיליתי לך באלה סוד שם מלאך ושהוא \nנגזר ממלאכה ואם כן כל מלאכה ומלאכה שתמצא תדע שהיא שלוחה לנו במקום מלאך מהשם \nואפילו מלאך המוות ומלאך החיים. וכוונתי בכל זה היא להודיעך כי כשברא הקב\"ה את האדם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ברא עמו שני יצרים ונקרא האחד מהם בתורה יצר לב האדם רע מנעריו ואמרו מנעריו כת' \nללמדנו שיש לו נערים ושמשים שמשמשים אותו והם כוחותיו הנשפעים מאתו ומלת רע רביע \nשעה וסודה חיבור כ\"ב אותיות עם רמ\"ח אברים. וכל רמ\"ח הוא חמר אחד ראשון מורכב שלם: \nוראשית זאת הבריה מטב\"ע זה\"ב והוא חצי החשבון הנזכר והוא הכפ\"ל נמצא להפ\"ך. והנו \nעס\"ה או מצ\"ה. אחד הולך לפנים מן אחד עד קל\"ה אשר הוא בקבוצו הק\"ל קה\"ל והוא סוד ה' \nשמות הקודש שעולים ק\"ל וסודו עי\"ן ימנית רואה לפנים מזכה לבעליה. גם ה' שמות הקודש \nשעולים ק\"ל וסודו עי\"ן שמאלית רואה לאחור מחייבת לבעליה. והבריה חתומה בהם בסוד \nנשיאות כפים בשתי ידים ימנית ושמאלית והם כף זכות וכף חובה והם מאזני העולם ומאזני \nהשנה ומאזני הנפש. וכאשר מזאת חיבור מלת רע ראוי שתבקש עוד חיבור מלת טוב והוא \nשצריך שנבארהו לך ותדע כי מלת רע סודה בא\"ת ב\"ש הוא מתחלף עם ג\"ז והוא סוד הספירות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שלש עם שבע והוא שאמרתי על י' שמות שעולים ר\"ם. והנה טוב בא\"ת ב\"ש הוא נפ\"ש חבר הכל \nויתחבר מהם סוד תהל\"ה או תהלה. ותכיר מהם כי כל הכוחות העליונים יש להם בריח מבריח \nמן הקצה אל הקצה וכן האמצעיות וכן התחתונות. ושורש הבריח י' נחלק אל ג\"ז ויעלה זה \nלמספר ת\"מ ויצא בעשרות מן ק\"י ד' פעמים ומן נ\"ה ח' פעמים. וזה יצא מחיבור י': \nוהנה כלל כל החיבורים בסימנם יח\"ד והוא סוד כ\"ב אותיות אשר י\"ח מהם נזכרים תמיד בכל \nמקום ואל תטעה במלת יששכר ולא במלת מחצצרים לומר שאינם נזכרים כי אין זה מצד העלמתם \nאלא מצד קושי הזכרתם לא שהוא נמנע כי אם מנהג שנהגו בהם ובדומים להם להקל על המבטא \nכשהשנים ממבטא אחת. וד' מהם נעלמים בטבע הקריאה לפעמים ונזכרים לפעמים כשתוסר מהם \nההעלמה הטבעית שבם והם אותיות אהו\"י אשר שם השם ית' מורכב מהם. וטבע הלשון גוזר זה \nכולו. וזו הדרך ידועה לכל מספרי הדקדוק ואין צורך להאריך בו פה: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ועל כן אשוב למה שהייתי בו בעניין שני יצרים ואומר שהם שתי נקודות זו הפך זו, וזו \nכנגד זו שסביבם הכל מחגלגל ויתחייב מזה היות האחד בתכלית ההרכבה בסוד אלף והאחד \nבתכלית הפשיטות בסוד אחד. וזה העניין יושלם בסוף זה החיבור בידיעה הכללית. אבל \nכוונתי פה להודיעך שכל חכמינו ז\"ל בעלי דעת אחת כשהאדם בעל שני יצרים ואין ביניהם \nחלוקה וקוראים אותם יצר הטוב ויצר הרע או מלאך טוב ומלאך רע או כף זכות וכף חובה \nוהכל שווה: \nוכן קראום במקצת מקומות מלאך החיים ומלאך המוות. ואמנם הרבו להם שמות מתחלפים כדי \nלהוסיף ביאור מזה על זה. וכיוצא בזה עשו הנביאים בשמותיו של הקב\"ה והתחייב מזה \nשיהיה לו שם מיוחד שהוא סגולה לכל שמותיו והוא הכולל את כולם והוא, יו\"ד ה\"א ו\"ו \nה\"א לפי מבטאו והוא יהו\"ה לפי מכתבו והוא עשר\"ה חמש\"ה שש\"ה וחמש\"ה לפי חשבונו. וכן \nדרכי חלוקותיו כמו שהודיעך לפנים: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שער ג \nאחר שידעת מתוך דברי כי כל החכמים מסכימים בלתי מחלוקת שהאדם בעל שני יצרים נקראו \nהאחד מלאך והשני ג\"כ מלאך אל תפלא אם מזאת כתוב מעיד שהאחד מלאך והשני שטן או אם \nקראוהו חכמים שד או מזיק כמו שבא ביהושע הכהן, ובאיוב, ובלעם לעד וכן רבים. וכן בא \nבעלי החלום בסוף ברכות כאן על ידי מלאך, וכאן על ידי שד. אבל תבין מזה כי השטן הוא \nמלאך המוות והוא יצר הרע כמו שהביאו בעל המורה בדברי איוב בחלק ג' על שם ר' שמעון \nואין חולק על זה. ואם כן ראוי שתבין מזה ששתי מחשבות שאדם מוצא בעצמו הן תולדות \nלשני היצרים והם גלגליים נולדו מאמתת השיתוף שבין החמר ובין הצורה. ואם כן האחת \nנוטה אחר החמר והאחת נוטה אחר הצורה. ויתחייב מזה שתהיינה מידות הנפש הנמשכות אחר \nמזג הגוף לפי טבע עירוב הרכבותיו טובות או רעות או בינוניות או נוטות נטיה רחוקה \nלצד זה או לצד זה. ואם תהיה מן המבינים החכמות וזוכים לדעתם תבין מה שאומר בזה בסוף \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "זה הספר בע\"ה. ומפני שתשיג דעתי שם אצייר לך סדר כ\"ז כוחות השנוי שבין כ\"ז מיני בני \nאדם שהם כ\"ז בנים כזבנים כשפנים שהם כשפנים הנבראים משרש שני צלמים. צל\"ם צל\"ם שהם \nצלם ודמות צלם. ע\"ץ הדעת והחיים עם ע\"ץ החיים והדעת עדיהם. והנה יתבאר לך מהרה \nמדברי רז\"ל כי הצירופים והגימטראות אצלם חכמות וכן השמות עד שהביאו מהם ומן הדומה \nלהם ראיות גדולות על אמונתם בם בספרים רבים והם אצלנו היום לראיה ולזכות להכות בם \nחכמי דורנו המכחישים דברינו אחר שמאמינים בשאר דבריהם הקדושים אבל אלה שדברו בם מזה \nהם קדשי קדשים אצלנו ודי לך בזה: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "חלק א \nבאלו החלקים השלשה אכלול לך מה שכל נביאנו ע\"ה מודים בו ונתאמת אצלם שהדבר כן הוא \nכמו שאומר. וזה שכבר נודע לכל נביא מנביאי ישראל שאי אפשר לשום אדם בעולם להגיע \nלמעלת הנבואה אלא אם כן קבל קבלת ידיעת השם והשתדל להשיג אחר שקיבל והיה חכם גדול \nבחכמות המובנות להשגה הקודמות לנבואה. וידעו הנביאים כולם שדרך זו אינה ראויה אלא \nלשמחים בחלקם וכובשים את יצרם וחוקרים החכמות האלהיות והטבעיות והלימודיות מפני שהם \nבלי דעת ואם כן כל שכן אצלם שאם אינם מקובלים מסתרי דרכי הצירופים בשמות ובדומיהם \nשלא יתנבאו לעולם מפני שהם כלי (החכמה) המחשבה והבינה כמו שתשמע לפנים בידיעה \nהכללית שהיא נקראת בסוף הספר והיא עיקר כל הספר גם בעצמה היא לבדה עם אחריתה גדולה \nומעולה בכמותה ואיכותה משאר מה שכולל הספר בחלוקת ענייניו התשעה מפני שכל הכוונה \nבחיבור זה לא (הייתה) היה כי אם בעדה ולולי היא בטל החיבור כמו שלולי אנכי בטלו תשע \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הדברות כי על כן אין בהם ט' כלומר אם התשעה בטלים ואפשר לקיים האחד הוא מחייב \nההשארות לנפש בעצמה כי הוא כמו העצם עם המקרים התשעה שהם צריכים לקיום עצמו ואם בטל \nהוא יבטלו הם והם אינם כן עמו כי אם יבטלו הם הוא לא יבטל כי לא יצטרך אליהם בקיומו \nובזה בעצמו קרא לג' פסוקי ויסע שאין בם ג' מפני ששלושתם שלשה עצמים שכוללים עצמות \nאחת בסוד ג' שמות המיוחדים בברכת כהנים וג' שבפרשת ואלה שמות וג' פעמים שלש קדוש \nבקדושה משולשת: \nוהזיוף הזה דמהו בלעם בשלוש הקוביא שהם שלשה והם אחד. כלומר שלשה עצמות שאמיתת \nמהותם בעצמותם אחד ולא ישתנו בדבר לא בעצם ולא במקרה כי חמרם חמר אחד וצורתם צורה \nאחת וכמותם כמות אחת כי כל אחד ואחד מהם ארכו ורכבו ועמקו שווים. וכיון דאתו לידן \nנימא בהו מילתא מפני שסודם כולל כל הקסמים וכל הנחשים וכל כישוף וזיוף והוא סוד \nחמ\"ר, ח\"ידה מ\"של ר\"מז. ותוכם שדי\"ם. וראשם וסופם, חמ\"ר לז\"ה. וסוד נח\"ש, נ\"דוי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ח\"רם ש\"מתא. ותוכם מרדו\"ת רמז למכת מרדות. וראשם נח\"ש וסופם ימ\"א שצירופו מי\"א והוא \nתרגום של ים ושל מים. והוא גם כן מיא שהוא בלשון יון כישוף: \nואין ספק כי אמיתת הנבואה ומהותה הוא שפע אלהי שכלי שופע מהשם ית' באמצעות השכל \nהפועל בעולם הדברי שהוא עולם האדם. ובעבור שבני הנביאים מקבלים פעלו ומתפעל מהם שכל \nאחד ואחד מהם במעלות מתחלפות לפי הסיבות קראו השפע ההוא האלהי בשמות מתחלפים להורות \nעל חזקת האיש או המקבלו ועל הבדל כוחו מזולתו ובזאת הסיבה קראוהו גם כן בלשון תרגום \nבשמות מתחלפים. ופעם יקראוהו בלשון עברי בשמות נופלים על גופים מיוחדים ופעם על \nמקרים ותארים. ואלה מקצתם, אור יי. שכינה. כבוד יי . רוח יי. רוח קדשו. רוח נכון. \nבית יי. מקדש יי. הר יי. יקרא דיי. שכינתא דיי. מימרא דיי. תרגום. וכן דבר יי. רוח \nפיו. שם יי. וכיוצא בם רבים. ולפיכך יקרא המשיג ג\"כ בשמות מתחלפים, רואה, חוזה, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "צופה, נביא. וכן רבים וכך העניין המושג קראוהו, נבואה, חזון, משא, מראה, חלום. \nהשגה, חכמה, ידיעה, השכל, תבונה בינה, מדע, דעה. ושמא תחשוב שמקצת מאלה וכיוצא בם \nאינם שמות לעניין ההוא אלא לעניין זולתו דע שאינו כן. אבל כל מחשבה וכל חכמה ובינה \nודעת וכיוצא בם כולם הם עניינים נשפעים מהשפע ההוא האלוהי כמו שכל הבריות נבראות \nונמצאות ממנו אלא שהם דבר מדבר עדיו שהוא סיבה ראשונה לכל ית' שמו והתחלפות אישי \nהמינים ומיני הסוגים העליונים הכל משפעו יתברך שפע אחר שפע עד האדם עם כל כוחותיו. \nואמנם יבדלו ענייני השפע זה מזה לפי הבדלי הנבראים. ואז יושם שיעור לכל מין ומין \nהכולל כל אישיו ויהיה שם אחר מבדיל בין המינים כמו שם מחשבה ושם דמיון ושם חכמה ושם \nדעת וכיוצא בם שכל אחד מהם מין כולל תחתיו כל אישיו וגם אלה בעצמם אל מינים מתחלפים \nכמו שם חכמה שכולל מיני חכמות מתחלפות כי הנגר יקרא חכם וכן הסופר וכן החכם הלומד \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "וכן הנביא. כי אי אפשר שינבא כי אם חכם גדול מופלג בחכמה שאין הנבואה שורה אלא על \nחכם גיבור ועשיר. ואם כן כבר התבאר כי דבר יי הנקרא שפע נבואי הוא הפועל כל אלו \nהפעולות שזכרנו ודומיהם באמצאות דבר אחר ובעבור שהנבואה מין מעולה מכל המינים הנק' \nאצל פעל השפע בעצמו נקרא המשיגו נביא: \n \n", "en": ""}]}
