{"bookId": "kabala-7fde0ed3d45f", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר אמרי שפר — חלק ב", "hebrewTitle": "חלק ב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-7fde0ed3d45f/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-7fde0ed3d45f/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ב \nכל נביא שניבא השם צריך שידע תחילה כח הכישוף ומהותו ומאין התחייב עליו מציאותו. \nומפני שצריך לנביא לדעת זאת הידיעה הנביאים המלמדים את בניהם את תלמידיהם דרכי \nהנבואה מחוייבים למסור להם ידיעת מהות גופם תחילה ולפיכך דרכי חכמת הרפואות מפני \nשהיא בנויה כולה בלא ספק על החכמה הטבעית מועילים לאדם דרכיה בידיעת השם גם מפני \nשכל הגוף בעל אברים נספרים. והיו יג' צלעות דבקות לצד ימין בחוליות של חוט השדרה \nשהם י\"ח. גם צלעות לצד שמאלם והיה כל זה המספר לעניין נספר מופלג אצל הסופר והיה \nסוד שם השפע , סימ\"ן סופ\"ר יו\"ד מספרי\"ם נספרי\"ם: \nצריך מלמד הנבואה לתלמידו ללמדו חכמת המספר שהרי האברים רמ\"ח והכל בעל מספר והוא \nמכלל החכמה הלימודית. וכן צריך ללמוד חכמת השיעור וחכמת התבונה להבין מה שיורהו \nהשפע בעת קבלו הפעל ממנו. אך החכמה האלהית צריכה לדעתה על כל פנים כראוי מפני \nהשמירה מהטעות גם מלאכת ההיגיון מועלת לזה גם כל חכמה קודמת מפני עומק זו: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואמנם יש חכמות רבות שאינם צריכות להקדימן לעניין הנבואה מפני שאינם הכרחיות אצל \nהנביאים לדעתן. ויש מהן רבות שהם הכרחיות ולא יתנבא שום נביא עד שידעם והידיעה בכל \nחכמה היא שיהיה היודע אותה חזק בה ואמיץ עד שיהיה ניכר לחכמה שהוא חכם גדול בה: \nאבל להגיע אל תכליתה אי אפשר זה לשום חכם וכל שכן אם כן תכלית ידועה לשום חכם בשום \nחכמה מן החכמות אבל הידיעות מתחלפות ביודעים והם מדרגות מדרגות זו למעלה מזו בכל \nמין ומין ממיני המלאכות ומניני החכמות. וכך קרה למידות הגופניות אע\"פ שיש גבולים \nלכל אחת מהם. וכן המידות הנפשיות בעצמן. ולפיכך מועילות החכמות להיותן הקדמות להשגת \nהנבואה למתנבאים. ואמנם נרמזו בתורה חכמות רבות ונמסרו בקבלה פרטית כגון המספר \nוהשיעור וכיוצא בהם הרבה. והתורה אומרת נפלאות בחכמת המספר והנה הזמן כולו נספר \nונקרא הסופר שהוא הכוונה והוא הלבלר סופר מפני שכותב האותיות אחד לאחד: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וכן המספר בדבור דברים מוציאם מפיו אחד לאחד ועל כן יקרא דבורו ספור דברים. וכן \nהחושב בלבו יחשוב האותיות מחוברות אחת אל אחת ותהיה המחשבה השכלית חושבת בעניינים \nכולם הנחשבים בחשבונות חשבון אחר חשבון ועל כן נקרא החשבון מספר: \nולפיכך חילק ספר היצירה כל החכמות אל שלשה ספרים וקראם בחילוקו ספר ספר וספור. ואם \nלא ידע אדם חכמת השיעור והמספר איך ישמר מצוות לא תעשו עול במשפט במידה ובמשקל \nומשורה. ואיך יהיה לו כל דבר משוער בשלמותו באומרו על זה מאזני צדק אבני צדק איפת \nצדק והין צדק יהיה לכם. וכאומרו לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך \nבביתך איפה גדולה וקטנה אבן שלמה וצדק יהיה לך. איפה שלמה וצדק יהיה לך. ונתן טעם \nלשכר זאת השמירה ואמר למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יי אלהיך נותן לך: \nוגילה עוד ואמר כי תועבת יי אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול. ראה אם יש צורך לפי \nהנגלה לדעת פרטי אלו המידות וכל שכן שיש צורך לדעת סתריהם כי הם עניינים כפולים \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נגלים ונסתרים גופנים ונפשיים. וראה אם לא היינו מקובלים משיעורו של מקוה שהוא מ' \nסאה איך היינו יודעים אותו: \nוהנה קבלו חכמינו ז\"ל מן הנביאים כל השיעורים ומהם קבלנו אנחנו היום ומתלמידיהם \nומספריהם. והודיעונו כי הכור הוא ל' סאין. והלתך חצי הכור. והאיפה עשירית הכור שהוא \nג' סאין. והסאה ו' קבין. והקב ד' לוגין. והלוג ו' ביצים. רביעית הלוג ביצה ומחצה, \nוהיא רביעית של תורה האמור בכל מקום. וההין יב' לוגין דכתיב ז\"ה. ושיערו חכמינו ז\"ל \nשיעוריהם על אילו ועל הדומים להם ושמו גם כן שיעור האמה שהוא ו' טפחים. והטפח ד' \nאצבעות בגודל. ועיין בסדר קדשים וטהרות שנקראו חכמה ודעת, ותמצא שם בחכמת המספר \nוחכמת השיעור במידות פלאות תמים דעים: \nוהכל בתחילה מקובל ואחר כך מושכל כי כן דרך כל מספר ונתיב כל שיעור. והם הדברים \nשעליהם העולם מתנהג ואיך יתכן להיות הנביא ריקם מהם. ואמנם יש שם ג\"כ חכמות אחרות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אחר אלו צריכות אל הנבואה. והיודע סוד הגלגלים והכוכבים והמזלות הוא המוכן לנבואה \nעם הקבלה בכלל מפני שההנהגה באה מהם לעולם האדם ואיך יתכן להיות הנביא ריק מידיעת \nהנהגת השם את בריותיו ואינו מכיר איכות השגחתו בהם וישלחהו ה' הטוב בעיניך כשישלח \nמלך אל מלך שליח לעניינים שביניהם שיהיה השליח סכל ופתי בענייני המלך ששלחו והלא \nיקרה לשולחו מזה תכלית הבושות כשישאלוהו על הנהגת מלכו ולא ידע להשיב. כל שכן שלוחו \nשל מקום ברוך הוא. ולא עוד אלא ששולחו אל אומה חכמה שיבחנו שליחותו. ואם כן אין שום \nחכם מסופק מזה שכל נביא צריך להיות חכם גדול מופלג בחכמות וכל שכן בידיעת השם: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חלק ג\nלא נסתפק שום חכם מחכמי ישראל הקדמונים ז\"ל וכל שכן שלא נסתפק שום נביא שהנביא אין \nמדרך השם להחכימו לשעתו כלומר שהיה היום עם הארץ גמור ובלילה נבאו השם והשלימו \nוהחכימו ושב חכם גדול. אבל מדרך השם להשלים החכם הגדול המתעסק בחכמת הנבואה והולך \nבה ימים ומבקשה וקבל ידיעת השם בקבלה והשתדל להוציא מה שקבל מן הכח אל הפועל. כי \nמדרכי השם ומרחמיו הרבים וחנינתו את האדם שבראו בצלמו כדמותו להשפיע עליו משפע טובו \nוהוסיף לו חכמה תמיד עת אחר עת עם השתדלות בה. ומפני שהגדולה שבידיעות היא ידיעת \nהשם והוא משתדל בה ונושא ונותן בה בינו לבינו מצליח באמת. והאומרים שיתכן שיהיה לו \nמונע מהשם האלהים שכך היא המידה. אבל יש לה סוד ואם גלינוהו היה קשה מאד בעיני כל \nחכם. ואם לא נגלהו יחשוב השומע שלא ידענוהו ולא נגלה לנו. ואנו יודעים שאנו יודעים \nאותו וכבר נגלה לנו. ואם כן נעשה לישב שתי הדעות נגלהו ברמז ויהיה נגלה למבינו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ונעלם מזולתו. שכן דרך בעלי הסודות ונמשכים בזה אחר מידות השם יתב' שכן עשה בכל \nהמציאות וכך דרכי התורה כולה. והרמז הוא זה. דע כי מידות השם יתברך עם כל בריותיו \nהם נחלקות לשלשה חלקים ראשונים והן לפי היות העולם נחלק לשלשת חלקי נמצאים. ויש \nשקראם שלשת עולמות והם העולם העליון והוא עולם הצורות הנפרדות ונקרא עולם השכל בכלל \nמפני שאין בו שיתוף עם שום חמר שבעולם. והעולם האמצעי הוא עולם הגלגלים הכדוריים \nוהוא עולם מורכב מחומרים וצורות כדוריות והוא בעל חיים מדבר כלומר עולם חי משכיל \nמשיג ויודע. וצורותיו קיימות בחומריהם בלי שנוי חוץ משנוי התנועות שכל תנועה שנוי \nויציאה מן הכח אל הפעל אך השנויים מקריים כי אין שם שנוי עצמים בשום פנים. גם לא \nשנוי מקומות כללים כי אם פרטיים לפי חיוב חלקי התנועות בנקודות החילוף ובנטיות. \nועולם התחתון הוא עולם השפל הזה שהוא עולמנו והוא עולם ההניה וההפסד שהצורות רבות \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והם מתחלפות על חומר אחר תמיד וכל זה כבר התבאר במופתים רבים ובספרים רבים ואין בו \nספק בשום צד: \nוכאשר היה זה החילוק כך בשלשת העולמות חייבה חכמת השם ית' ברצונו לברוא בני אדם \nושיהיה כל אחד מהם מורכב משלשת העולמות האלה שזכרנו. והיה האדם הזה בעל גוף מן \nהעולם הזה. ובעל נפש מן העולם האמצעי. ובעל שכל מן העולם העליון. והתחייב על זאת \nההרכבה להיותו בדמות האלוה בעצמו מצד שאין עליו מכריח זולת עצמו בענייניו והנה הוא \nהכל לעצמו. ומפני ששלשת העולמות נקשרים זה בזה נקשרו ג\"כ שלשת עולמיו של האדם זה \nבזה. ומי שסדר סדרי שלשת העולמות במידותיו סדר ג\"כ שלשת סדרי עולמיו של האדם \nבמידותיו. וכמו שחייב העולמות להיותם נמשכים בכל ענייניהם להדמות אל מידותיו \nבמידותיהם כן חייב האדם להיותו נמשך בכל ענייניו להדמות במידותיו אל מידות השם \nיתב'. עד שחייב השם יתב' להיות אישים מתחלקים חלקים שלמים מאד במין האדם. והם שכל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מחשבותיהם בשם תמיד. ואלה האנשים הם תמיד בעולם השכלים הולכים ובאים והם הנביאים. \nוהיה עוד במין האדם אישים מתגלגלים בנפשותם לפי מחשבותם בחכמות מתחלפות אך אינם \nנפרדים מגלגלי החכמה לעלות בגלגלי הנבואה והיו על זה נקראים חכמים ולא נביאים. והיה \nעוד במין הזה אישים מחגלגלים בגופותם ובצרכיהם לפי מחשבותם ולא השגיחו בעניין נפשי \nולא נפרדו מגלגלי הגופים כולם. הנה אלה נקראו סכלים שדעתם הנטועה בלבם לא עשתה פרי \nולא יתכן לאלה ולדומים להם שחטאו ברצונם בנפשותם לומר להם מכללי העולם האמצעי וכל \nשכן שאינם מן העולם העליון ואלה נקראים באמת הווים ונפסדים: \nוכאשר חילק השם טובו לשלשת העולמות חילק חלק השכל להיותו אתו תמיד וחילק חלק הנפש \nלהיות אתו לעתים. וחילק חלק הגוף לבלתי היותו אתו לעולם. והיה עם זה חלק השכל הפך \nמחלק הגוף וחלק הנפש מכריע בינתיים, וכן בעולמות. וכאשר היו העולמות כן ובני אדם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לפי מהות כל איש מאישי המין בעולמות משולש חייבה תולדתו להיות תחילה כולו גוף. ואחר \nכך בעל גוף ונפש. ואחר כך מגביר הנפש על הגוף. ואחר כך בעל גוף ובעל נפש ובעל שכל. \nואחר כך מגביר השכל על הנפש וכל שכן על הגוף. ואחר כך מפריד השכל והנפש מן הגוף בכח \nהאלהות שבו כמו שזכרתי. והכח ההוא הנקרא באדם כח אלהי הוא הכח המביאו לידי נבואה. \nוהוא אם לא מת בתוך לבו עם היותו בעצמו בלתי מקבל מוות הנה יתחייב שיניעהו עד שיקבל \nהנבואה מפיו ואז יקראו שניהם חיים. ומפני שיש מי שלא החיהו בלבו לגמרי אבל ביקש \nלהמיתו והמידה האלוהית מצד הנהגת העולם הגדול לא השפיעה על המידה האלוהית מצד העולם \nהקטן או מצד העולם האמצעי לפי סדר מערכותיו יתחייב שלא יתנבא המבקש הנבואה הפרטית \nמהמידה האלוהית הכללית. ואם הגיע המתנבא אל זאת הידיעה ואל המניעה ישמח במידות השם \nויקבל עליו דינו האמיתי ושכרו אתו ופעולתו לפניו. ואם לא נגלה לו זה הסוד המופלא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ידאג כברוך בן נריה על בקשו הנבואה כשלא ישיגנה כאומרו יגעתי באנחתי ומנוחה לא \nמצאתי. שעל שלא נגלה לו זה הסוד נאמר לו ואתה אל תבקש גדולות אל תבקש. והיודע איך \nמגיע השפע לעולם השכל ולעולם הנפש ולעולם האדם שהוא בעל הגוף והנפש והשכל יבין זה \nהרמז שרמזתי עד תכליתו. אבל לא זולתו בשום פנים בעולם. הנה כבר הרמז כרצונינו ש\"ל \n(שבח לאל): \nומפני שאמרתי להודיע לכל חכם דעת כל הנביאים כולם הראשונים והאחרונים בעניין הנבואה \nושדעת אחת שווה כוללת כל הדעות הנבואיות. אומר בזה החלק השלישי שכל נביא שהתנבא \nמתנבא או יתנבא הוא מכוון בבריאתו כוונה מיוחדת מוספת על הכוונה הכללית שבה נבראו \nשאר אישי מין האדם. וכן כל חכם שהתחכם או מתחכם או יתחכם הוא מכוון בבריאתו כוונה \nמיוחדת מוספת על הכוונה הכללית. אך היא כוונה למטה מכוונת בריאת הנביאים ולמעלה \nמהכוונה הכללית המסדרת הכל. גם שאר אישי מין האדם יש בבריאתם כוונה אחת נבדלת \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מהכוונה הכללית הגבוהה הכוללת שאר אישי מיני בעלי חיים. גם היא נבדלת מהכוונה שבה \nנבראו הצמחים. גם היא נבדלת מהכוונה שבה נבראו המקורים גם היא נבדלת מהכוונה שבה \nנבראו היסודות הארבעה. גם היא נבדלת מהכוונה שבה נברא החומר הראשון: \nוכל אלו הכוונות הנזכרות בזה העניין בכל מקום הן כוונות אלהיות רצוניות שכליות \nתוריות. כלומר מסודרים בסדרים תוריים לא מחייבות מאתו יתברך הכרחיות עלוליות כדעת \nהפילוסופים ולא נבדלות זו מזו בהבדל הדברים שמתחלפים במספר אבל כולן בעלי צורה אחת \nנכללת תחת העצם האלהי שהוא סיבה לכל ואין לן סיבה זולתו: \nוהכוונה הזאת הכללית שמה התוריי ראשית כל הכוונות ולפיכך אמרה התורה, \"בראשית ברא \nאלהים את השמים ואת הארץ\". העליונים כולן והתחתונים כולן. ומפני זאת הכוונה הכללית \nאמרה התורה, \"ראשית בכורי אדמתך תביא\". ואמרה, \"ראשית עריסתיכם חלה תרימו תרומה\". \nכי חלה לשון תחילה וכן ראשית כמו תחילת עניין ואמרה, \"וראשית גז צאנך תתן לו\". \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ומעניין זה בעצמו, \"קדש לי כל בכור פטר כל רחם\". וכן עניין, \"עשר תעשר\". וכל \nהמעשרות. הכוונה התוריית בכולן להודיענו שהוא ית' עילת כל העילות מכל צד ומכל פינה. \nובראשיות הראשונות ציוונו לתתם לו כי הם חלקו הראש, חלקו הראש גם כן לפי ראשית \nהאחרים כולם. ומפני שהעשירי ראש העשרות גם כן אמר לנו השם שגם הוא חלקו וזה מפני \nשלא יחשוב חושב שהשגחתו כלתה מנבראיו. אבל ידע כי הראשונים לו הם וגם האחרונים לו \nהם: \nוהסוד הוא שהראשונים אחרונים הם גם האחרונים ראשונים הם. והכל שלו ית' ועל כן הוא \nאומר תמיד לי הוא כי לי כל הארץ הכל חלקי ואני חלקתי בכל החלקים כולם מראש ועד סוף. \nושם תרומה פירשו שהוא לפי סודו תרי ממאה ויבא זה אחוז אחד מן החמישים כמכם. והנה \nהחמישים חמשה הם כלומר חמשה עשרות. והשיעורים משוערים אחד מששים. גם ששים ששה הם \nכלומר ששה עשרות. והנה היו שרי הצבא שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות. \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "והנה שר האלף שר הצבא הגדול בעל הכוונה הכללית. ושר המאה שר הצבא הקטן ממנו פעל \nהכוונה השנית. ושר החמישים בעל הכוונה השלישית. ושר העשרה בעל הכוונה הרביעית. \nנמצאו אלה שרים מיוחדים. והיה משה אחד מהם והוא שר ששים רבוא שהם שש מאות אלף רגלי \nהגברים לבד מטף. ועל כן נפלו בחלק השם אותיות אהו\"י לכלול כל הכוונות בם הראשונות \nוהאחרונות. רמז להן אחדים ועשרות ומאות ואלפים ורבבות ובחללה אחרונות וראשונות \nוהאמצעיות חמישיות וששיות פנים ואחור. להודיע שהשם ית' סיבה לכל למה שהם ראשונים \nלכלל או לפרט ולמה שהם אמצעיים לכלל או לפרט ולמה שהם אחרונים לכלל או לפרט, שהכל \nבו: \nואמנם האלף גופים של אנשי הצבא הם מאה עשרות שהם בעצמם עשרה מאות. ואם כן יש להם \nלכולם שר גבוה עליהם ולכל מאה מהם שר למטה ממנו. הרי עשרה שרים אחד גבוה ותשעה \nתחתיו. ולכל חמישים מהם שר למטה משל מאה הרי עשרים שרים שר אחד ותשעה עשר תחתיו. \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ולכל עשרה מהם שר למטה משל חמישים . הרי מאה שרים שר אחד ותשעים ותשעה תחתיו. ולכל \nאלף שר צבאו\"ת אחד והוא הנקרא בשם מטטרו\"ן שר הפני\"ם. וכל השרים הנזכרים הם תחתיו. \nושר החמישים אלף שמו סנדלפו\"ן שר האחורי\"ם. וסוד זה שכב\"ת זר\"ע. וסוד זה תשמיש. \nוהמכיר סתרי הנהגת אלה השרים את העולמים כולם על פי הנהגת המידות האלוהיות הוא לבדו \nישיג ענייני הכוונות הנזכרות האלוהיות והוא לבדו שאיפשר שיתנבא אחר ההכנה. ואל תאמר \nאם הכל בכוונה למה תפיל בו אפשרות כי זה לא תבינהו באלף תירוצים עד שתדע כוונתנו \nבמלת כוונה אלהית ובהיותה ראשית וראשית לראשית עד הסוף. ואחרית ואחרית לאחרית עד \nהסוף. ודע כי אחר שתדע זה מיד תדע מזה סוד השם המפורש. ותדע שהוא חקוק וחתום בלב כל \nאיש מאישי המין האנושי על פי הגורל שנפל עליו בשלשה רגעים. רגע השימוש בתשמיש המטה \nששמה פוריא. ורגע היצירה בקבל החמר צורת זכר למ' יום או צורת נקבה לפ' יום. בסוד שם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "פורים שהם ימי משתה ושמחה נתחדשו על ידי זכר ונקבה שהם מרדכי ואסתר. והיה המן מפיל \nהפור הוא הגורל. על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור המפורש ליודעיו. ונמצא המן \nעל המטה אשר אסתר עליה. ונהפך הפור ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם \nבהתהפכות להט החרב המתהפכת ושני הכרובים עדים נאמנים. והיו הכרובים פורשי כנפים \nלמעלה: \nורגע הלידה הוא הרגע השלישי המכריע בין שני הרגעים הנזכרים. וסוד רג\"ע ארב\"ע והוא \nמרג\"ל רמז לגמר ביאה. ודע כי סוד פו\"ר הוא מומ\"ר או מורם כולל חיבור הטמ\"א והטהו\"ר \nיחדיו. והנה סוד השם כולו מפור\"ש שהוא המחבר ההויה והגוף טמא ומטמא והתחברה אליו \nהנפש שהיא טהורה ומטהרת. וכשתבין זה הסוד תבין סוד העגל וסוד אפר פרה ולמה מטהרת את \nהטמאים ומטמא את הטהורים. ותבין סוד כל טמאה וטהרה ומהו עניין סוד, \"ולבני הפילגשים \nאשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם\". שפירשו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בו פלג שם בתי' מלמד שפלג להם ומסר להם שמות של טומאה: \nוהוא סוד כוחות כל כישוף וכל חרטום ואשף וכשדאי. אבל על יצחק נאמר ויתן אברהם את כל \nאשר לא ליצחק. כלומר כמו שהוא אין לו כי אם שם המפורש והוא שם בין ארבע אותיות \nויובן משם א\"ל שד\"י שם פריה ורביה כן יצחק מסר לו זה השם המיוחד. וסוד כל ש\"ר פר\"ו \nורב\"ו והוא סוד שם בש\"ר וד\"ם ודעהו, משם בן ע\"ב שהוא שם בן בנ\"ך. והוא סוד השלו\"ש \nוהיחו\"ד כמו אח\"ד אח\"ד אח\"ד רמז ט\"ל שעתיד הקב\"ה להחיות את המתים בידיעת שמו והוא \nסוד גאל\"ה ג' פעמים אל\"ה שהם חצי השם של רי\"ו כי הוא שלם. ו' פעמים אל\"ה ודעם \nוהבינם בסוד שלשים אשר הוא משמש ושמו פר\"ת. וכל שלשים שלשה הם. הנה כבר השלמנו ג' \nחלקים: \nונתחיל בידיעת השם: \nידיעה כללית זאת הידיעה הכללית היא כוללת כל הדעות הקודמות וכל הדומות להם ועדיה \nהגיעה הכוונה האלוהית בבריאת האדם השפל הזה ועליה נאמר, \"ויאמר אלהים נעשה אדם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בצלמנו כדמותנו\". והידיעה הזאת היא ידיעת האדם את קונו על פי ידיעת השם המפורש אשר \nכל השמות תלויים עליו והוא ראשית כל הבריות. ועליו נחקקה רוח הקודש והוא נשמה כוללת \nכל הנשמות. בסוד \"כל הנשמה תהלל יה הללויה\". ועל כן אמר הנשמה בה הידיעה ולא אמר כל \nהנשמה: \nודע כי הנשימות חמש וסימנה ה'. וכבר נאמר בהבראם בהא בראם. גם מלת ה' כוללת השם \nכולו בחשבון המרובע והוא החשבון הנקרא שטח, אשר ארכו ורחבו שווים בו. ודע כי חכמי \n", "en": ""}]}
