# ספר אמרי שפר — חלק ב

[קריאה בקורא](/reader/kabala-7fde0ed3d45f/1/3/)

<div lang="he" dir="rtl">

חלק ב 
כל נביא שניבא השם צריך שידע תחילה כח הכישוף ומהותו ומאין התחייב עליו מציאותו. 
ומפני שצריך לנביא לדעת זאת הידיעה הנביאים המלמדים את בניהם את תלמידיהם דרכי 
הנבואה מחוייבים למסור להם ידיעת מהות גופם תחילה ולפיכך דרכי חכמת הרפואות מפני 
שהיא בנויה כולה בלא ספק על החכמה הטבעית מועילים לאדם דרכיה בידיעת השם גם מפני 
שכל הגוף בעל אברים נספרים. והיו יג&#x27; צלעות דבקות לצד ימין בחוליות של חוט השדרה 
שהם י&quot;ח. גם צלעות לצד שמאלם והיה כל זה המספר לעניין נספר מופלג אצל הסופר והיה 
סוד שם השפע , סימ&quot;ן סופ&quot;ר יו&quot;ד מספרי&quot;ם נספרי&quot;ם: 
צריך מלמד הנבואה לתלמידו ללמדו חכמת המספר שהרי האברים רמ&quot;ח והכל בעל מספר והוא 
מכלל החכמה הלימודית. וכן צריך ללמוד חכמת השיעור וחכמת התבונה להבין מה שיורהו 
השפע בעת קבלו הפעל ממנו. אך החכמה האלהית צריכה לדעתה על כל פנים כראוי מפני 
השמירה מהטעות גם מלאכת ההיגיון מועלת לזה גם כל חכמה קודמת מפני עומק זו: 


ואמנם יש חכמות רבות שאינם צריכות להקדימן לעניין הנבואה מפני שאינם הכרחיות אצל 
הנביאים לדעתן. ויש מהן רבות שהם הכרחיות ולא יתנבא שום נביא עד שידעם והידיעה בכל 
חכמה היא שיהיה היודע אותה חזק בה ואמיץ עד שיהיה ניכר לחכמה שהוא חכם גדול בה: 
אבל להגיע אל תכליתה אי אפשר זה לשום חכם וכל שכן אם כן תכלית ידועה לשום חכם בשום 
חכמה מן החכמות אבל הידיעות מתחלפות ביודעים והם מדרגות מדרגות זו למעלה מזו בכל 
מין ומין ממיני המלאכות ומניני החכמות. וכך קרה למידות הגופניות אע&quot;פ שיש גבולים 
לכל אחת מהם. וכן המידות הנפשיות בעצמן. ולפיכך מועילות החכמות להיותן הקדמות להשגת 
הנבואה למתנבאים. ואמנם נרמזו בתורה חכמות רבות ונמסרו בקבלה פרטית כגון המספר 
והשיעור וכיוצא בהם הרבה. והתורה אומרת נפלאות בחכמת המספר והנה הזמן כולו נספר 
ונקרא הסופר שהוא הכוונה והוא הלבלר סופר מפני שכותב האותיות אחד לאחד: 


וכן המספר בדבור דברים מוציאם מפיו אחד לאחד ועל כן יקרא דבורו ספור דברים. וכן 
החושב בלבו יחשוב האותיות מחוברות אחת אל אחת ותהיה המחשבה השכלית חושבת בעניינים 
כולם הנחשבים בחשבונות חשבון אחר חשבון ועל כן נקרא החשבון מספר: 
ולפיכך חילק ספר היצירה כל החכמות אל שלשה ספרים וקראם בחילוקו ספר ספר וספור. ואם 
לא ידע אדם חכמת השיעור והמספר איך ישמר מצוות לא תעשו עול במשפט במידה ובמשקל 
ומשורה. ואיך יהיה לו כל דבר משוער בשלמותו באומרו על זה מאזני צדק אבני צדק איפת 
צדק והין צדק יהיה לכם. וכאומרו לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך 
בביתך איפה גדולה וקטנה אבן שלמה וצדק יהיה לך. איפה שלמה וצדק יהיה לך. ונתן טעם 
לשכר זאת השמירה ואמר למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יי אלהיך נותן לך: 
וגילה עוד ואמר כי תועבת יי אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול. ראה אם יש צורך לפי 
הנגלה לדעת פרטי אלו המידות וכל שכן שיש צורך לדעת סתריהם כי הם עניינים כפולים 


נגלים ונסתרים גופנים ונפשיים. וראה אם לא היינו מקובלים משיעורו של מקוה שהוא מ&#x27; 
סאה איך היינו יודעים אותו: 
והנה קבלו חכמינו ז&quot;ל מן הנביאים כל השיעורים ומהם קבלנו אנחנו היום ומתלמידיהם 
ומספריהם. והודיעונו כי הכור הוא ל&#x27; סאין. והלתך חצי הכור. והאיפה עשירית הכור שהוא 
ג&#x27; סאין. והסאה ו&#x27; קבין. והקב ד&#x27; לוגין. והלוג ו&#x27; ביצים. רביעית הלוג ביצה ומחצה, 
והיא רביעית של תורה האמור בכל מקום. וההין יב&#x27; לוגין דכתיב ז&quot;ה. ושיערו חכמינו ז&quot;ל 
שיעוריהם על אילו ועל הדומים להם ושמו גם כן שיעור האמה שהוא ו&#x27; טפחים. והטפח ד&#x27; 
אצבעות בגודל. ועיין בסדר קדשים וטהרות שנקראו חכמה ודעת, ותמצא שם בחכמת המספר 
וחכמת השיעור במידות פלאות תמים דעים: 
והכל בתחילה מקובל ואחר כך מושכל כי כן דרך כל מספר ונתיב כל שיעור. והם הדברים 
שעליהם העולם מתנהג ואיך יתכן להיות הנביא ריקם מהם. ואמנם יש שם ג&quot;כ חכמות אחרות 


אחר אלו צריכות אל הנבואה. והיודע סוד הגלגלים והכוכבים והמזלות הוא המוכן לנבואה 
עם הקבלה בכלל מפני שההנהגה באה מהם לעולם האדם ואיך יתכן להיות הנביא ריק מידיעת 
הנהגת השם את בריותיו ואינו מכיר איכות השגחתו בהם וישלחהו ה&#x27; הטוב בעיניך כשישלח 
מלך אל מלך שליח לעניינים שביניהם שיהיה השליח סכל ופתי בענייני המלך ששלחו והלא 
יקרה לשולחו מזה תכלית הבושות כשישאלוהו על הנהגת מלכו ולא ידע להשיב. כל שכן שלוחו 
של מקום ברוך הוא. ולא עוד אלא ששולחו אל אומה חכמה שיבחנו שליחותו. ואם כן אין שום 
חכם מסופק מזה שכל נביא צריך להיות חכם גדול מופלג בחכמות וכל שכן בידיעת השם: 
 


חלק ג
לא נסתפק שום חכם מחכמי ישראל הקדמונים ז&quot;ל וכל שכן שלא נסתפק שום נביא שהנביא אין 
מדרך השם להחכימו לשעתו כלומר שהיה היום עם הארץ גמור ובלילה נבאו השם והשלימו 
והחכימו ושב חכם גדול. אבל מדרך השם להשלים החכם הגדול המתעסק בחכמת הנבואה והולך 
בה ימים ומבקשה וקבל ידיעת השם בקבלה והשתדל להוציא מה שקבל מן הכח אל הפועל. כי 
מדרכי השם ומרחמיו הרבים וחנינתו את האדם שבראו בצלמו כדמותו להשפיע עליו משפע טובו 
והוסיף לו חכמה תמיד עת אחר עת עם השתדלות בה. ומפני שהגדולה שבידיעות היא ידיעת 
השם והוא משתדל בה ונושא ונותן בה בינו לבינו מצליח באמת. והאומרים שיתכן שיהיה לו 
מונע מהשם האלהים שכך היא המידה. אבל יש לה סוד ואם גלינוהו היה קשה מאד בעיני כל 
חכם. ואם לא נגלהו יחשוב השומע שלא ידענוהו ולא נגלה לנו. ואנו יודעים שאנו יודעים 
אותו וכבר נגלה לנו. ואם כן נעשה לישב שתי הדעות נגלהו ברמז ויהיה נגלה למבינו 


ונעלם מזולתו. שכן דרך בעלי הסודות ונמשכים בזה אחר מידות השם יתב&#x27; שכן עשה בכל 
המציאות וכך דרכי התורה כולה. והרמז הוא זה. דע כי מידות השם יתברך עם כל בריותיו 
הם נחלקות לשלשה חלקים ראשונים והן לפי היות העולם נחלק לשלשת חלקי נמצאים. ויש 
שקראם שלשת עולמות והם העולם העליון והוא עולם הצורות הנפרדות ונקרא עולם השכל בכלל 
מפני שאין בו שיתוף עם שום חמר שבעולם. והעולם האמצעי הוא עולם הגלגלים הכדוריים 
והוא עולם מורכב מחומרים וצורות כדוריות והוא בעל חיים מדבר כלומר עולם חי משכיל 
משיג ויודע. וצורותיו קיימות בחומריהם בלי שנוי חוץ משנוי התנועות שכל תנועה שנוי 
ויציאה מן הכח אל הפעל אך השנויים מקריים כי אין שם שנוי עצמים בשום פנים. גם לא 
שנוי מקומות כללים כי אם פרטיים לפי חיוב חלקי התנועות בנקודות החילוף ובנטיות. 
ועולם התחתון הוא עולם השפל הזה שהוא עולמנו והוא עולם ההניה וההפסד שהצורות רבות 


והם מתחלפות על חומר אחר תמיד וכל זה כבר התבאר במופתים רבים ובספרים רבים ואין בו 
ספק בשום צד: 
וכאשר היה זה החילוק כך בשלשת העולמות חייבה חכמת השם ית&#x27; ברצונו לברוא בני אדם 
ושיהיה כל אחד מהם מורכב משלשת העולמות האלה שזכרנו. והיה האדם הזה בעל גוף מן 
העולם הזה. ובעל נפש מן העולם האמצעי. ובעל שכל מן העולם העליון. והתחייב על זאת 
ההרכבה להיותו בדמות האלוה בעצמו מצד שאין עליו מכריח זולת עצמו בענייניו והנה הוא 
הכל לעצמו. ומפני ששלשת העולמות נקשרים זה בזה נקשרו ג&quot;כ שלשת עולמיו של האדם זה 
בזה. ומי שסדר סדרי שלשת העולמות במידותיו סדר ג&quot;כ שלשת סדרי עולמיו של האדם 
במידותיו. וכמו שחייב העולמות להיותם נמשכים בכל ענייניהם להדמות אל מידותיו 
במידותיהם כן חייב האדם להיותו נמשך בכל ענייניו להדמות במידותיו אל מידות השם 
יתב&#x27;. עד שחייב השם יתב&#x27; להיות אישים מתחלקים חלקים שלמים מאד במין האדם. והם שכל 


מחשבותיהם בשם תמיד. ואלה האנשים הם תמיד בעולם השכלים הולכים ובאים והם הנביאים. 
והיה עוד במין האדם אישים מתגלגלים בנפשותם לפי מחשבותם בחכמות מתחלפות אך אינם 
נפרדים מגלגלי החכמה לעלות בגלגלי הנבואה והיו על זה נקראים חכמים ולא נביאים. והיה 
עוד במין הזה אישים מחגלגלים בגופותם ובצרכיהם לפי מחשבותם ולא השגיחו בעניין נפשי 
ולא נפרדו מגלגלי הגופים כולם. הנה אלה נקראו סכלים שדעתם הנטועה בלבם לא עשתה פרי 
ולא יתכן לאלה ולדומים להם שחטאו ברצונם בנפשותם לומר להם מכללי העולם האמצעי וכל 
שכן שאינם מן העולם העליון ואלה נקראים באמת הווים ונפסדים: 
וכאשר חילק השם טובו לשלשת העולמות חילק חלק השכל להיותו אתו תמיד וחילק חלק הנפש 
להיות אתו לעתים. וחילק חלק הגוף לבלתי היותו אתו לעולם. והיה עם זה חלק השכל הפך 
מחלק הגוף וחלק הנפש מכריע בינתיים, וכן בעולמות. וכאשר היו העולמות כן ובני אדם 


לפי מהות כל איש מאישי המין בעולמות משולש חייבה תולדתו להיות תחילה כולו גוף. ואחר 
כך בעל גוף ונפש. ואחר כך מגביר הנפש על הגוף. ואחר כך בעל גוף ובעל נפש ובעל שכל. 
ואחר כך מגביר השכל על הנפש וכל שכן על הגוף. ואחר כך מפריד השכל והנפש מן הגוף בכח 
האלהות שבו כמו שזכרתי. והכח ההוא הנקרא באדם כח אלהי הוא הכח המביאו לידי נבואה. 
והוא אם לא מת בתוך לבו עם היותו בעצמו בלתי מקבל מוות הנה יתחייב שיניעהו עד שיקבל 
הנבואה מפיו ואז יקראו שניהם חיים. ומפני שיש מי שלא החיהו בלבו לגמרי אבל ביקש 
להמיתו והמידה האלוהית מצד הנהגת העולם הגדול לא השפיעה על המידה האלוהית מצד העולם 
הקטן או מצד העולם האמצעי לפי סדר מערכותיו יתחייב שלא יתנבא המבקש הנבואה הפרטית 
מהמידה האלוהית הכללית. ואם הגיע המתנבא אל זאת הידיעה ואל המניעה ישמח במידות השם 
ויקבל עליו דינו האמיתי ושכרו אתו ופעולתו לפניו. ואם לא נגלה לו זה הסוד המופלא 


ידאג כברוך בן נריה על בקשו הנבואה כשלא ישיגנה כאומרו יגעתי באנחתי ומנוחה לא 
מצאתי. שעל שלא נגלה לו זה הסוד נאמר לו ואתה אל תבקש גדולות אל תבקש. והיודע איך 
מגיע השפע לעולם השכל ולעולם הנפש ולעולם האדם שהוא בעל הגוף והנפש והשכל יבין זה 
הרמז שרמזתי עד תכליתו. אבל לא זולתו בשום פנים בעולם. הנה כבר הרמז כרצונינו ש&quot;ל 
(שבח לאל): 
ומפני שאמרתי להודיע לכל חכם דעת כל הנביאים כולם הראשונים והאחרונים בעניין הנבואה 
ושדעת אחת שווה כוללת כל הדעות הנבואיות. אומר בזה החלק השלישי שכל נביא שהתנבא 
מתנבא או יתנבא הוא מכוון בבריאתו כוונה מיוחדת מוספת על הכוונה הכללית שבה נבראו 
שאר אישי מין האדם. וכן כל חכם שהתחכם או מתחכם או יתחכם הוא מכוון בבריאתו כוונה 
מיוחדת מוספת על הכוונה הכללית. אך היא כוונה למטה מכוונת בריאת הנביאים ולמעלה 
מהכוונה הכללית המסדרת הכל. גם שאר אישי מין האדם יש בבריאתם כוונה אחת נבדלת 


מהכוונה הכללית הגבוהה הכוללת שאר אישי מיני בעלי חיים. גם היא נבדלת מהכוונה שבה 
נבראו הצמחים. גם היא נבדלת מהכוונה שבה נבראו המקורים גם היא נבדלת מהכוונה שבה 
נבראו היסודות הארבעה. גם היא נבדלת מהכוונה שבה נברא החומר הראשון: 
וכל אלו הכוונות הנזכרות בזה העניין בכל מקום הן כוונות אלהיות רצוניות שכליות 
תוריות. כלומר מסודרים בסדרים תוריים לא מחייבות מאתו יתברך הכרחיות עלוליות כדעת 
הפילוסופים ולא נבדלות זו מזו בהבדל הדברים שמתחלפים במספר אבל כולן בעלי צורה אחת 
נכללת תחת העצם האלהי שהוא סיבה לכל ואין לן סיבה זולתו: 
והכוונה הזאת הכללית שמה התוריי ראשית כל הכוונות ולפיכך אמרה התורה, &quot;בראשית ברא 
אלהים את השמים ואת הארץ&quot;. העליונים כולן והתחתונים כולן. ומפני זאת הכוונה הכללית 
אמרה התורה, &quot;ראשית בכורי אדמתך תביא&quot;. ואמרה, &quot;ראשית עריסתיכם חלה תרימו תרומה&quot;. 
כי חלה לשון תחילה וכן ראשית כמו תחילת עניין ואמרה, &quot;וראשית גז צאנך תתן לו&quot;. 


ומעניין זה בעצמו, &quot;קדש לי כל בכור פטר כל רחם&quot;. וכן עניין, &quot;עשר תעשר&quot;. וכל 
המעשרות. הכוונה התוריית בכולן להודיענו שהוא ית&#x27; עילת כל העילות מכל צד ומכל פינה. 
ובראשיות הראשונות ציוונו לתתם לו כי הם חלקו הראש, חלקו הראש גם כן לפי ראשית 
האחרים כולם. ומפני שהעשירי ראש העשרות גם כן אמר לנו השם שגם הוא חלקו וזה מפני 
שלא יחשוב חושב שהשגחתו כלתה מנבראיו. אבל ידע כי הראשונים לו הם וגם האחרונים לו 
הם: 
והסוד הוא שהראשונים אחרונים הם גם האחרונים ראשונים הם. והכל שלו ית&#x27; ועל כן הוא 
אומר תמיד לי הוא כי לי כל הארץ הכל חלקי ואני חלקתי בכל החלקים כולם מראש ועד סוף. 
ושם תרומה פירשו שהוא לפי סודו תרי ממאה ויבא זה אחוז אחד מן החמישים כמכם. והנה 
החמישים חמשה הם כלומר חמשה עשרות. והשיעורים משוערים אחד מששים. גם ששים ששה הם 
כלומר ששה עשרות. והנה היו שרי הצבא שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות. 


והנה שר האלף שר הצבא הגדול בעל הכוונה הכללית. ושר המאה שר הצבא הקטן ממנו פעל 
הכוונה השנית. ושר החמישים בעל הכוונה השלישית. ושר העשרה בעל הכוונה הרביעית. 
נמצאו אלה שרים מיוחדים. והיה משה אחד מהם והוא שר ששים רבוא שהם שש מאות אלף רגלי 
הגברים לבד מטף. ועל כן נפלו בחלק השם אותיות אהו&quot;י לכלול כל הכוונות בם הראשונות 
והאחרונות. רמז להן אחדים ועשרות ומאות ואלפים ורבבות ובחללה אחרונות וראשונות 
והאמצעיות חמישיות וששיות פנים ואחור. להודיע שהשם ית&#x27; סיבה לכל למה שהם ראשונים 
לכלל או לפרט ולמה שהם אמצעיים לכלל או לפרט ולמה שהם אחרונים לכלל או לפרט, שהכל 
בו: 
ואמנם האלף גופים של אנשי הצבא הם מאה עשרות שהם בעצמם עשרה מאות. ואם כן יש להם 
לכולם שר גבוה עליהם ולכל מאה מהם שר למטה ממנו. הרי עשרה שרים אחד גבוה ותשעה 
תחתיו. ולכל חמישים מהם שר למטה משל מאה הרי עשרים שרים שר אחד ותשעה עשר תחתיו. 


ולכל עשרה מהם שר למטה משל חמישים . הרי מאה שרים שר אחד ותשעים ותשעה תחתיו. ולכל 
אלף שר צבאו&quot;ת אחד והוא הנקרא בשם מטטרו&quot;ן שר הפני&quot;ם. וכל השרים הנזכרים הם תחתיו. 
ושר החמישים אלף שמו סנדלפו&quot;ן שר האחורי&quot;ם. וסוד זה שכב&quot;ת זר&quot;ע. וסוד זה תשמיש. 
והמכיר סתרי הנהגת אלה השרים את העולמים כולם על פי הנהגת המידות האלוהיות הוא לבדו 
ישיג ענייני הכוונות הנזכרות האלוהיות והוא לבדו שאיפשר שיתנבא אחר ההכנה. ואל תאמר 
אם הכל בכוונה למה תפיל בו אפשרות כי זה לא תבינהו באלף תירוצים עד שתדע כוונתנו 
במלת כוונה אלהית ובהיותה ראשית וראשית לראשית עד הסוף. ואחרית ואחרית לאחרית עד 
הסוף. ודע כי אחר שתדע זה מיד תדע מזה סוד השם המפורש. ותדע שהוא חקוק וחתום בלב כל 
איש מאישי המין האנושי על פי הגורל שנפל עליו בשלשה רגעים. רגע השימוש בתשמיש המטה 
ששמה פוריא. ורגע היצירה בקבל החמר צורת זכר למ&#x27; יום או צורת נקבה לפ&#x27; יום. בסוד שם 


פורים שהם ימי משתה ושמחה נתחדשו על ידי זכר ונקבה שהם מרדכי ואסתר. והיה המן מפיל 
הפור הוא הגורל. על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור המפורש ליודעיו. ונמצא המן 
על המטה אשר אסתר עליה. ונהפך הפור ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם 
בהתהפכות להט החרב המתהפכת ושני הכרובים עדים נאמנים. והיו הכרובים פורשי כנפים 
למעלה: 
ורגע הלידה הוא הרגע השלישי המכריע בין שני הרגעים הנזכרים. וסוד רג&quot;ע ארב&quot;ע והוא 
מרג&quot;ל רמז לגמר ביאה. ודע כי סוד פו&quot;ר הוא מומ&quot;ר או מורם כולל חיבור הטמ&quot;א והטהו&quot;ר 
יחדיו. והנה סוד השם כולו מפור&quot;ש שהוא המחבר ההויה והגוף טמא ומטמא והתחברה אליו 
הנפש שהיא טהורה ומטהרת. וכשתבין זה הסוד תבין סוד העגל וסוד אפר פרה ולמה מטהרת את 
הטמאים ומטמא את הטהורים. ותבין סוד כל טמאה וטהרה ומהו עניין סוד, &quot;ולבני הפילגשים 
אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם&quot;. שפירשו 


בו פלג שם בתי&#x27; מלמד שפלג להם ומסר להם שמות של טומאה: 
והוא סוד כוחות כל כישוף וכל חרטום ואשף וכשדאי. אבל על יצחק נאמר ויתן אברהם את כל 
אשר לא ליצחק. כלומר כמו שהוא אין לו כי אם שם המפורש והוא שם בין ארבע אותיות 
ויובן משם א&quot;ל שד&quot;י שם פריה ורביה כן יצחק מסר לו זה השם המיוחד. וסוד כל ש&quot;ר פר&quot;ו 
ורב&quot;ו והוא סוד שם בש&quot;ר וד&quot;ם ודעהו, משם בן ע&quot;ב שהוא שם בן בנ&quot;ך. והוא סוד השלו&quot;ש 
והיחו&quot;ד כמו אח&quot;ד אח&quot;ד אח&quot;ד רמז ט&quot;ל שעתיד הקב&quot;ה להחיות את המתים בידיעת שמו והוא 
סוד גאל&quot;ה ג&#x27; פעמים אל&quot;ה שהם חצי השם של רי&quot;ו כי הוא שלם. ו&#x27; פעמים אל&quot;ה ודעם 
והבינם בסוד שלשים אשר הוא משמש ושמו פר&quot;ת. וכל שלשים שלשה הם. הנה כבר השלמנו ג&#x27; 
חלקים: 
ונתחיל בידיעת השם: 
ידיעה כללית זאת הידיעה הכללית היא כוללת כל הדעות הקודמות וכל הדומות להם ועדיה 
הגיעה הכוונה האלוהית בבריאת האדם השפל הזה ועליה נאמר, &quot;ויאמר אלהים נעשה אדם 


בצלמנו כדמותנו&quot;. והידיעה הזאת היא ידיעת האדם את קונו על פי ידיעת השם המפורש אשר 
כל השמות תלויים עליו והוא ראשית כל הבריות. ועליו נחקקה רוח הקודש והוא נשמה כוללת 
כל הנשמות. בסוד &quot;כל הנשמה תהלל יה הללויה&quot;. ועל כן אמר הנשמה בה הידיעה ולא אמר כל 
הנשמה: 
ודע כי הנשימות חמש וסימנה ה&#x27;. וכבר נאמר בהבראם בהא בראם. גם מלת ה&#x27; כוללת השם 
כולו בחשבון המרובע והוא החשבון הנקרא שטח, אשר ארכו ורחבו שווים בו. ודע כי חכמי 


</div>
