# ספר אמרי שפר — קטע 4

[קריאה בקורא](/reader/kabala-7fde0ed3d45f/1/4/)

<div lang="he" dir="rtl">

המספר אמרו שחכמת המספר היא יסוד כל החכמות. והיא חכמה מושכלת מהרה ומופתיה קיימים. 
והנה חכמי התלמוד גילו לנו שבזו החכמה החל הקב&quot;ה עולמו ובה חתמו: 
ודע כי מלת חשבון נגזרה משם מחשבה והיא הצורה הראשונה הנשפעת מהנשמה המשכלת 
וכשהמחשבה זכה מחשבותיה זכות וטהורות ונקיות מכל מבוכה. גם נוכל לומר כי כשהמחשבה 
זכה הנפש זכה מפני שנכיר הנפש מן המחשבה והמחשבה מן הנפש. וכבר התבאר במופת שמידות 
הנפש נמשכות אחר מזג הגוף ואם מזג הגוף בתחילת ההויה הוא מזג זך ונקי ובר מלכלוך 
העירוב העב והגס אשר הוא זרע האדם שממנו נתהוה יתחייב להיותו בעל נפש זכה: 
ומפני היות שרש הנפש הצומחת נשרש בעפר ובמים שהם שני היסודות התחתונים והם עיקר כל 
מזון העפר שרש למאכל והמים שרש למשתה והעפר קר ויבש בטבעו והמים קרים ולחים בטבעם 
הוצרך על זה להתחבר אליהם דבר חם קל עולה ומעלה הבלי המזון שטבעו לרדת לרדת עד המח 
והיה הדבר ההוא דם שטבעו כטבע הרוח חם ולח. ונולדה ממנו כל נשימה להכניס ולהוציא 


האויר המשתנה והמתחלף מהרה ותנועתו יותר מהרה מתנועת המים כמו שאנו רואים זה בנצוץ 
השמש בהכנסו בבית דרך החור או החלון. כי אז מתגלה מציאות האויר לחוש העין. גם אנו 
מכירים בו דמות הקשת כשנשליך עליו מים זכים מעט מעט יחד דרך הזיה עם הפה או עם 
זולתו: 
ודע כי עוד משלמות החכמה הטבעית יש צורך לשתף כח האש שהוא יסוד רביעי עם שלשת 
היסודות במזג הזרע מפני שיהיה חם ויבש עולה ממהר התנועה. והוא הקפיא הזרע בחומו 
ומיבשו עד שבקפואו ישוב חזק כמו הצור. ואז יתהווה ממנו העצם שהמח בתוכו. והמח ההוא 
הוא חוט השדרה אשר הוא יסוד כל הגוף לפי מציאות ארכו. והוא פרי הזרע שממנו נתהווה 
והוא שרש לכל זרע שממנו יתהווה. ועל כן נקרא בשם יצחק ונכלל מן י&#x27; עד ק&#x27;. והוא צ&quot;ח 
בתוך והפכו ח&quot;ץ. מפני שצריך היורה שיורה כחץ בתנועות מהירות. והמהירות מולדת חמימות 
ולפיכך נתהווה יסוד האש מן הגלגל הממהר התנועה סביב מקומו: 


והנה מן עשרה ועד מאה עשר ספירות שניות והנה אברהם שרש ליצחק ויצחק פריו והוא פרי 
ושרש פרי לאברהם אביו ושרש ליעקב בנו. וכאשר אמרה תורה שאברהם הוא ראשית בעלי ברית 
מילה גילתה לנו שממנו ראוי להתחיל למנות יחס האבות שהוא יחס משולש דומה בכל חלקיו. 
ולפיכך אנו אומרים בקבלה אברהם אבינו ויצחק אבינו ויעקב אבינו. ואין אנו אומרים אדם 
אבינו ולא נח אבינו עם היותם שרשים בתולדות. ולא ראובן ולא שמעון אבותינו עם היותם 
שרשים ופירות כי השרש שהוא שממנו ההתחלה לעניין מיוחד לו: 
והנה אברהם אבינו ההתחלה לכל בעל ברית נמול במצוות השם ולפי שיש בסוד ברית מילה 
עיקר אחד ראשון לידיעת הוראת השם המפורש אמר הכתוב, &quot;סוד יי ליראיו ובריתו 
להודיעם&quot;. ויתגלה זה הסוד ממלות עשר ספירות בלימה: 
ומהנה אצטרך להודיעך מה שאפשר לי לגלותו משם המפורש המיוחד וממה שנמשך אחריו להשלים 
בידיעתו אמיתת מהוות שכלך המקיים נפשך לנצח נצחים בחדר הפנימי העליון הנקרא צרור 


החיים לנפש המשכלת. ואומר, שהשם המפורש הוא נפש ישראל וישראל נפש שבעים אומות והנה 
הוא נשמה לנשמות. והאומות נפש לכל חי בלתי מדבר והחי נפש לצומח. והצומח נפש לכל 
מתכת ואין למתכת נפש כי אם מזג ועירוב ארבע יסודות. וכל אלה ימצאו בגוף האדם אחד 
פרטי שלם בשכלו. והשם הוא נפש לכל נפש. והנה נודע שהגוף חתום בו והוא מניע הנפש 
לחשוב כל מה שהיא חושבת באמצעות י&quot;ח אותיות נגלות וד&#x27; נעלמות ובאמצעות מספר עשר 
ספירות. ויש לכל מספר מן אחד עד אלף סגולה שבה יבדל מזולתו. וכן יש סגולות לכל 
ספירה וספירה בעצמותה להבדיל מזולתה. וכן לאותיות ולניקודם ולטעמים ודומיהם. ולא 
היו ספרים מספיקים לכתוב אלו הסגולות והבדלתם. אבל תכלית כוונת זה החיבור להודיע כי 
ידיעת השם וסגולותיו וכוחותיו ופעולותיו והבדלו מזולתו מכל בעל שם: 
ואמנם יבין דעתי זאת הכללית מי שקדמה לו הידיעה במקרא ובתלמוד ובדקדוקם והתפלסף 
וקבל אחר שהתפלסף חכמת הקבלה בספירות ובאותיות, וזולתו לא יבין דעתי עד תכליתה בשום 


צד שבעולם. ואין ספק כי חכמי ספר היצירה נקראים מקובלים ונחלקים לכתות רבות לפי מה 
שהתבאר מספרי מפרשיו. ואיני רוצה להודיע פה חלוקתם כי דעתי יכירוה השלמים שהיא 
כוללת כל דעות הכתות והיא דעת שווה עם דעות החכמים והנביאים ואין בהם אפילו אחד 
מקשה עליה זה על זה וכשיתעורר המקובל משנתו ישיגנה ולא זולתו כפי מה שאמרתי כי 
הסיבה גורמת שידענה ולא חעלם ממנו. גם גורמת שתיטב בעיניו בהכרח בשמעו אמיתת הראיות 
והטעמים הנכונים עליה ועל דבריה: 
ודע שכבר חברתי אני ספרים רבים בזאת הידיעה שהיא ידיעת השם באמת. יש לי היום אחת 
ועשרים שנה והיא משנת א&quot;ל ועד שנת נ&quot;א וסימנך אל נא רפא נא לה. ובתוך זה הזמן משנת 
ל&quot;ט ועד היום שנת נ&quot;א עוד חברתי בזאת הידיעה בעצמה ספרי נבואה שהם פסוקים מעידים על 
ידיעת השם זו. ואין תכלית כוונתי בכל חיבורי כי אם למען ספר שמו בכל הארץ ומצד 
הידיעה השכלית. וחברתי על זה גם ספרים רבים בצורת ספרי חכמה ומהם ארבעה מעולים 


מגלים רוב זו הידיעה. הא&#x27; מהם הוא ספר אור השכל והב&#x27; ספר גן נעול והג&#x27; ספר החשק 
והד&#x27; פרדס הספר והאחרים רבים כמותם. ואין ספק שצריך המקובל הרוצה להשיג זו הידיעה 
לעיין בהם ומהם יתחכם מה. ואני סומך בקצרי זה החיבור על מה שהארכתי באותם החיבורים 
שקדמו לזה. ואמנם המחברים שקדמוני לחבר בזה דבר, כבר הודעתיך שכוונו להעלים זו 
הידיעה בכל כחם ועל כן לא שמוה עיקר נגלה בחיבוריהם, אך כמי שמביא דבר אגב גררא. 
אבל אני שמתיה עיקר ושרש מעת חברי דבר בה בכל מה שחברתיו כמו שאמרתי לך במאמר א&#x27; 
מחיבורי זה: 
ומכאן אני מחל לדבר בידיעת השם כפי יכלת שכלי וכפי כח דעתי, לפי המקובל לנביאים 
ולחכמים ז&quot;ל ולי היום. ואומר, כי השם המפורש הנקרא האל הגדול הגבור והנורא והוא שם 
מיוחד לו קדוש ומקודש בכל שמותיו יתברך. והוא סגולה להם והוא אצל כל שם משמותיו 
הקדושים כמלך עם משרתיו ואצל שאר שמות העצמים זולת עצמו יתברך כנפש המלך עצמו בעצמו 


עם עצמו וצל שאר שמות העצמים התארים הנקראים מקרים כשכלו של המלך עם נפשו. והנה 
השכל והנפש והגוף של המלך שלשה עצמים במשלנו נבדלים באמיתת מהותם ובעצמותם ושכינתם 
יחד. אלא שהגוף שוכן בהיכלו שהוא היכל המלך וחדרו המיוחד לו לשכינתו מכל בתי 
מדינתו. והוא מקום מיוחד מן המיוחד ששם כסאו שאינו כולל כל ההיכל אבל הוא מעולה מכל 
מקומות היכלו לעניין ישיבתו עליו וכסאו אינו מכלל עצמי ההיכל כי ההיכל הוא בית שיש 
לו ארבע רוחות וגג וקרקע: 
והנה ו&#x27; צדדים הנקראים מן שש קצוות מעלה ומטה שהם רום ותחתיהם הגג והקרקע כפי מנהג 
המלכים וכדרך בתי בני אדם הבנויים לפי הרוב מאבנים ליסודות ומטיט וסיד וכן לקירות 
הבית ועצים שהם קורות ולוחות לגג ורעפים עליו וידוע כי הגג שהוא מכסה לבית ארבע 
זויותיו העליונות שהם סוף ארבע צלעות אחרונות של הבית שהם הזויות שבהם הקוים שבהם 
נשלם שטח הגג. הגג אין תכליתו להגן על בני הבית מרוח אבל להגן עליהם מגשם ומטר ושלג 


וברד ואבני אלגביש ודומיהם. שהם עניינים יורדים ממעלה למטה ומתהווים בקצת ימות השנה 
אבל ארבע רוחות הקירות שהם רוח מזרחית ורוח דרומית ורוח מערבית ורוח צפונית. שהם 
נקראים פנים וימין אחור ושמאל, לבניין הבית הוכנו לשמירה מרוחות רעות וקשות הנמשכות 
בקצת ימות השנה גם כן. וכל זה טבעי גם יש שם שמירה מחיות רעות ומאנשים רעים גנבים 
ולסטים. אבל קרקע הבית אינו מפני שמירה מאלה העניינים אבל הוא לבדו המקום שבעל הבית 
דורך עליו ומתנועע בו ומתקן בו צרכיו כולם ועל הקרקע יאמר בפרט שהוא שוכן בו אבל על 
החמש קצוות לא יאמר בהם שהוא שוכן בם כי אם בכלל שאנו אומרים פלוני שוכן בבית 
הפלוני. ואע&quot;פ שאינו שוכן כי אם בחלק ממנו וזה לא יקשה בעיניך שהרי כך אנו אומרים 
על כל אחד ואחד מכחותיו הפרטיות שהרי האדם אינו רואה כי אם בחלק מיוחד לראות מכלל 
גופו והוא העין ואנו מייחסים הראות לכללו ונאמר ואברהם רואה. ויהיה שם אברהם שם 


העצם לאדם אחד בכלל עצמו כי אין לו חלק מיוחד שיקרא אברהם שם העצם. ואם כן הוא שם 
כללי כולל כל כללי חלקיו של זה האיש הפרטי בעצמו. ויהיה שם רואה על כלל עינו שהוא 
שם מיוחד לאבר הראות בכללו. ועוד תדע שעם כל זה עדיין אין שום דרך שיראה האיש הזה 
כי אם בחלק אחד מחלקי העין והוא החלק האמצעי הפנימי הנסבב משאר חלקיו והוא הזך 
הנקרא בת עין או בבת עין. ומזה תבין סוד בת קול הנשמע לאוזן גם כן: 
וממשלי הבית הנזכר ומעניין היכל הבית ומסוד כסא המלוכה שהמלך יושב עליו לעתים תבין 
סוד גוף המלך ועניין נפשו וצורך שכלו הנזכרים ותבין שהם שלשה עצמים מתחלפים במהותם 
ושכינתם יחד. ותדע יחס זה אצל זה וערך זה לזה לפי המשל. כי אין דמיון ביניהם ולא 
יחס אמיתי ולא ערך צודק. וכן תבין משלשה שמות הקודש שהם מיוחד ומכונה מיוחס המיוחד 
ראשיתו י&#x27;. והמכונה ראשיתו א&#x27; וסופי שלשתם הי&quot;ם. והוא שטעון בקיעה לעבור גאולים 


בתוכו ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ואשר תוך שלשתם ה&quot;ו ד&quot;נ לה&quot;י: 
ודע כי השם הזה הנכבד אמיתתו משולש. כמו שבא בברכה משולשת של ברכת כהנים ובקדושה 
משולשת, מלך, מלך, ימלוך. הוה, והיה, ויהיה. והם שלשת שמות הקודש מצורפים יחד כזו 
הצורה, יה, הו, הו, הי, הו, יה. וכן היה והוה ויהיה. וכן, יה, הי, הו, הו, יה, יה. 
ועוד כן יהיה, והוה והיה. ועניינו, יה, יה, יה, וה, וה, וה. והנו, יהוה, יהוה, 
יהוה. האחד נקרא אלהי אברהם. וסודו כנגד החכמה שהיא חסד שעשה הקב&quot;ה עם אברהם אבינו 
שנעשו שתי כליותיו כשתי מעיינות חכמה מן המעין האחד שתה והתחכם. ומן השני שתה 
והתחסד. והחכמה מושכלת והחסד גופני מורגש: 
והשני נקרא אלהי יצחק. וסודו כנגד הבינה שהיא כח הגבורה והיא מידת הפחד שהוא סוד 
היראה. והנה כח האהבה לאברהם כח הנדיב שהנדיב אוהב ואהוב. ומידת הנדיבות שהיא חסד 
נאהבת לכל שאין אדם בן דעת שלא ישמח עם הנדיב החסיד כי הכל מקבלים תועלתו וכדי 


לבחון מידת הגבורה התחייבה העקידה ליצחק אבינו: 
והשלישי אלהי יעקב בתוספת ו&quot;ו הקשר להודיע שאין אצל שלשת האבות קצוץ נטיעות. אבל 
הספירות אצלם בהם. וסודו כנגד הדעת ועל כן התקיימו שכח הדעת שנים עשר תולדות. 
שאליהם נחלקו כל התולדות שבעולם. וזו היא מידת התפארת. המעידה על שפע הברכה כולה, 
ושמה אמת. וכל התולדות זכרים. ושם תולדת אחת נקבה נולדה אחר תולדת הזכרים. והיו ו&quot;א 
תולדות מאם אחת. גם ו&#x27; משלש נשים שתים שתים. ונניח התולדות שהן חלוקות לפי 
מחלקותיהן אל דרכים ידועים בקבלה בלבד. ונשוב לומר כי מפני שהשם הוא בן ארבע אותיות 
ושלש מהם הוא השם מורכב מהם והן יה&quot;ו ומתחלקים בחותם שש קצוות שש פעמים. כמו שכתוב 
בספר היצירה. ומהם סוד החכמה והתבונה והדעת והגדולה והגבורה והתפארת: 
נאמר בקבלה כי שמו של הקב&quot;ה היא ספירה ששית והיא מידת אמת. ועל כן היה מספר יה&quot;ו 
בכללו בחשבון המרובע עולה כמספר אמת. והוא כ&quot;א פעמים כ&quot;א והוא שם אהי&quot;ה ואם כן ארכו 


ורחבו יחד עולה תמ&quot;א. והוא סוד כ&quot;א נקודות על כ&quot;א נקודות. והם, א&#x27; ב&#x27; ג&#x27; ד&#x27; ה&#x27; ו&#x27; 
על א&#x27; ב&#x27; ג&#x27; ד&#x27; ה&#x27; ו&#x27; מורכב בחשבון המרובע: 
א ב ג ד ה ו: 
א ב ג ד ה ו: 
א ב ג ד ה ו: 
א ב ג ד ה ו: 
א ב ג ד ה ו: 
א ב ג ד ה ו: 
בצורה זו, ו&#x27;, יב&#x27;, יח&#x27;, כד&#x27;, ל&#x27;, לו&#x27;. וסימנם, נכו&quot;ן כסא&quot;ך מאז. וכו, כונ&quot;ן למשפ&quot;ט 
כסא&quot;ו. ומספרם הכללי קכ&quot;ו. והנה, מה שעלה מספר כ&quot;א פעמים כ&quot;א שהוא תמ&quot;א בחשבון 
המרובע, עלה בחשבון המעוקב אשר ארכו ורחבו ועמקו שוים כ&quot;א פעמים תמ&quot;א וסימנם חתום 
בג&#x27; חלקים. והסוד במספרו תחי&quot;ה בעדות הרחב תחיה בעדות העמוק: 
וצריך שתדע ששורש זה המספר הראשון אהי&quot;ה ושרש השני אמ&quot;ת. והנה יחלק לשבעה פעמים 
אמ&quot;ת והם ג&#x27; פעמים ז&#x27; והוא סוד חילוק הספירות אל שלוש ואל שבע. כי ג&#x27; על ז&#x27; ,כ&quot;א. 
וכשתחבר ז&#x27; עם ז&#x27; כלומר י&quot;ד פעמים אמ&quot;ת ויהיה זה יוצא מד&#x27; פעמים יה&quot;ו שהם שני חלקי 
התמונה של החותם וסימנם, למט&quot;ה יהיה המתחייב ממספרם תמו&quot;ת והנשאר מהם תחי&quot;ה. שהוא 


מספר ז&#x27; פעמים אמ&quot;ת והכל מתגלגל מז&#x27; אל ז&#x27; תמיד. כל הנפרדים מולידים תחי&quot;ה. וכל 
הזוגות מולידים תמו&quot;ת. והוא סוד סכנת הזוגות. והסוד יתגלה ממאמר רז&quot;ל, מאי ליעביד 
איניש ליחי ולימות. ומאי ליעביד איניש ולימות ולחי. וידוע כי הממית עצמו על תלמוד 
תורה לשמה הוא החי הנצחי אשר אין לטבע המוות שולטנות על הדבר ההוא השוכן בו המקבל 
תלמוד התורה והוא הדבר שהבדיל בינו ובין שאר בעלי חיים הבדל ראשון. וגם הבדיל עוד 
הבדל שני בינו ובין שאר האדם. ועוד הבדיל הבדל שלישי בינו ובין שאר עמי הארץ 
הכוללים בני אומתו. ועוד הבדיל הבדל רביעי בינו ובין שאר חכמי התורה שלא למדוה 
לשמה. ועוד הבדיל הבדל חמישי בינו ובין לומדי התורה שלמדוה ופירשוה על דרך חכמת 
חכמי המחקר. ועוד הבדיל הבדל ששי בינו ובין חכמי הקבלה הראשונה שהם חכמי הספירות 
הנזכרים למעלה. והנה היה סגולה מיוחדת ונבדל שביעי מכל הנזכרים והיה מפני דעתו 


התורה שלמדה לשמה. וסוד מלת לשמה שזכרוה רבותינו בכל מקום תמיד הוא שם המפורש שבה 
ועד שהוא במספרו עשרי&quot;ם ושש&quot;ה וסודו כת&quot;ר תור&quot;ה. ועד שני שהמצוות כולן הם תרי&quot;ג והן 
רמ&quot;ח שס&quot;ה: 
יתבאר לך זה ממאמר השם למשה בעת ששלחו אל ישראל להוציאם מגלות ראשון להודיעו שם 
המפורש שהוא סיבת הגאולה לכל בין לכלל בין לפרט בכל זמן שיודע. והוא כמו שאבאר כי 
זהו המקום שראוי לבאר בו זה הסוד המופלא כפי מה שאפשר לכתוב ממנו פה בידיעה כללית 
זו והוא שצריך להעתיקו מפרשת, &quot;ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה&quot;. עם סוד ב&quot;ראשית 
י&quot;הודה ה&quot;באים ש&quot;מור מ&quot;וצא ו&quot;אעידה. להודיע שאלה הם ש&quot;שה ר&quot;אשי ש&quot;טין שהם ש&quot;ר&quot;ש לכל 
התורה כולה והם סימנים מוציאים שתי מלות קדושות. ב&quot;י&quot;ה ש&quot;מ&quot;ו ופירושם ב&quot;י&quot;ה 
י&quot;ה&quot;ו&quot;ה. וסוד הבית רמז לשניהם חצי השם וכולו גם חצי ככולו לפי מבטאו, יו&quot;ד ה&quot;א 
וסוד י&quot;ה&quot;ו&quot;א, ד&quot;, י&quot;ה&quot;ו, א&quot;ד, ראה והבן מהם נפלאות השם והחילוק והחיבור עם התחלפות 


מערכותיהם וסדריהם ותמורותיהם: 
ודע בכלל ראשון כי סוד שמ&quot;ו נחלק אל רכ&quot;ה ואל קכ&quot;א בהיות חצי השם הראשון ארכו ורכבו 
שווים אשר זו אמיתת צורתו וכן השני בדמות סדרן זה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 
יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה יה: 


הנה אלה השמות הקדושים יעוררו שכלך עם מה שתשמע מסתרי סדריהם המופלאים: 
והשתכל בסדר חצי השם השני גם כן בהיות ארכו ורכבו שווים בו כצורת מספרו זה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה וה: 
ואחר שציירתי לך אילו הצורות לפי מה שספרתי לך יש לך לדעת ששתי הצורות האלו הקדושות 
יש בתוכם נפלאות תמים דעים. וצריך לך לדעת אם אתה ממקובלי האמת התוריית אשר היא 
תכלית כל קבלה נמצאת אחר המורגש ואחר המדומה ואחר המושכל שהוא המעולה מכל נסדר 
בשלמות ובאמיתות. כי זהו דבר כולל כל הכוונות התוריות כולן והבן זה מאד: 


ודע כי זה הדבר המופלא בעצמו ר&quot;ל ידיעת השם על פי השם שנקרא בו הדבר הנקרא ראשון או 
ראשית או סיבה ראשונה או עילה ראשונה או שכל במדרגות העליונות על כל נמצא מאתו הוא 
הדבר שכל חכמי העולם מאז ועד עתה לא חילקו בחיוב מציאותו וכולם אמרו שאם העולם 
קדמון האלוה ית&#x27; מחויב המציאות בבחינת עצמו כי אין לו סיבה המציאתו ואין אחריו דבר. 
וכל מה שיש לו מציאות אחר מציאותו לא נמצא אלא בסיבת מציאותו ית&#x27;: 
ואם כן יהיה העולם מחויב המציאות בבחינת עצמו ואפשר המציאות בבחינת סיבתו. ואם 
העולם חדש מאתמול או מכמה אלפי שנים שהכל שווה הנה האלוה יתב&#x27; הוא אשר המציאו 
ברצונו או בגזרת חכמתו והכל שווה. והנה הוא ית&#x27; מחויב המציאות לפי שתי הדעות בבחינת 
עצמו. והעולם אפשר המציאות בבחינת עצמו ומחויב המציאות בבחינת רצון קונו יתברך. או 
אמור בבחינת חכמת קונו כי אין ליכולתו מניעה משום צד לפי כל הדעות של המודים 


</div>
