במציאות האלוה יתברך. ולדעת מאמיני התארים העצמיים ימצא כי התואר הוא העצם המתואר בשם: ור' אברהם בן עזרא ז"ל אמר כי השם הנכבד פעם הוא שם העצם ופעם הוא שם התואר. והרב בעל המורה ז"ל אמר בו בפירוש מה שנגלה ממנו למשה רבינו ע"ה בשלשת השמות שהם בעלי י"ב אותיות שהם אהיה אשר אהיה שהוא ביאור עניין מורה שהוא בלתי שניות באמרו שם שהתואר הוא עצם המתואר. ואמנם הפלא הגדול מאלו שני החכמים הנזכרים ז"ל הוא ששמו לנו זאת הידיעה התוריית כאלו היא תכלית מכוונת לדעת ממנה מה שהשיג אחד מקטני חכמי המחקר שאינם בעלי תורה. אבל הרב ר' משה ב"ר נחמן ז"ל גילה לנו בראש פירושי התורה שפירש כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. והקבלה בזה קיימת וחזקה והוא מה שלא השיג שום חכם מחכמי המחקר וכל שכן זולתו ממי שהשגתו למטה ממנו. ולא יושג זה בשכל האנושי ולפיכך נעלמה זאת הידיעה המקובלת מכל חכם שלא קבלה מפי נביא או מפי חכם שקבל מנביא ואפילו אחר כמה דורות. ואחר שהגענו אל זה המקום הנכבד העמוק והוא שכווננו להגיע אליו מראש הספר ועד כאן צריך שנגלה זה גלוי גמור ניכר לכל מקובל משכיל שלם ושים לבך להבין דעתי: דע כי זה השם הנכבד הוא הדבר הקודם במעלה לכל שם מהשמות שהאלוה יתב' נקרא בהם. ואע"פ שקבלנו שהוא שם מורה על מידת רחמים, גם על מידת הדין בקצת מקומות לפי דרכי התורה תכלית הכוונה בו כשלא נגלה לאבות ונגלה למשה רבינו ע"ה להודיע כח זה השם הגדול הגבור והנורא ולהודיע שתכלית קדושתו וכחו הוא בעשרה ולא פחות. והם עשר נפשות ועשרה שכלים מכירים הנפש העשירית של הנפש העשר והם שוכנים תוך עשרה גופים מתנועעים מרצונם ונמשכים אחד דעת מנהיג אחר מדבר ועונים לו. והמתנהגים תשעה גופים והמנהיגם אחד: וידוע שאות י' שהיא הראשונה של השם מספרה עשר"ה. וידוע שבהתהפכותו ימצא הרש"ע מכתיר את הצדיק, יי לא יעזבנו בידו. וסוד עשר"ה הוא יצ"ר הר"ע והוא המנהיג את העולם השפל. והוא בתחילת הוויתו חומר בלתי בעל צורה. ובקבלו צורה יתהווה ממנו היצור הנקרא אי"ש. והנה י' תוך אש וכל צור"ה א"ש. ואמנם הצור"ה אש"ה ובהיפוך הסוף לראש תשוב ה' הידיעה ראש לאש. והנה י' עם ה' שהוא חצי השם מחובר עם איש ועם אשה בין שתי אשות אש ליו"ד ואש לה"א. והסוד הוא שהשם כשברא אדם הראשון די פרצופין בראו. כלומר בעל שני פרצופין. והם דיו פרצופין שהם שני פנים. והנה יוד הוא דיו והוא דיו הוא החומר והצורה שמהם נברא האדם. והנה י"ה לפי ערך השלם עם החצי בערך שני פנים. כי מלת שני כפל ממלת פנים. כמו שהיה י' כפל מן ה'. ואמנם סוד פני"ם בעצמו גם הוא כפלי"ם. והנה ל' תוך כפי"ם רמז על, כפים ישאונך פו תגוף באבן רגלך: והוא למען לימוד ידיעת השם הנכבד שכן בסוף העניין אשגבהו כי ידע שמי. והוא סוד נשיאות כפיים בעשר אצבעות ידים. שהן ידי כהן שהוא משלש, בסוד השם חצי נ' כה'. והנה נ' כפלים כי כן כהן בעל שתי פנים. שהם שלש(ה) פעמים, פני"ם פני"ם פני"ם. ועל כן באו הפנים בברכת כהנים שהיא ברכה משלשת. וסוד שני פנים נ' פי שנים שהם שני פנים. נפשניים כשפניים בכח ל'.ואמרו ז"ל למה נקרא שמם כשפים מפני שהם מכחישים פמליא של מעלה. והיא שאות ל' מעידה עליה. כי הלימוד הוא תכלית יצירת הוולד. וידוע כי הבן הראשון הנולד מן אדם ומן חוה נקרא שמו קי"ן והשני הב"ל. והנה קין נקרא איש: ועתה, ארמוז לך סוד אמרם, העולם הבא נברא ביו"ד והוא אמצעי לארבע שמות ראשונים ליצירת האנושות. ואלה הם: א ד ם חוה קין הבל: ביאור עניין זה הוא שגוף כל אחד ואחד ממנו היום מורכב בהרכבה דומה למציאות הרכבת אלה הארבעה גופים וכל איש ממנו בעל צורה ושמה המיוחד לה אד"ם והוא עיקר ברית האיש הזה הפרטי. והרמז בזה השם הוא שכולל ה' פעמים ט' גם ט' פעמים ה'. והנה ה' אמצעי בין המספר המחובר מן האחדים. מן אחד עד תשעה. והוא מתגלגל ומתהפך פנים ואחור מצד האחדים והעשרות מן אחד תשעה. ומעשרה ועד תשעים. וכפי דרכם ממאה ועד תשע מאות כפי מה שנודע מהמספר המצוייר מהם בעיגול. והנה אדם משולש מן השם ג' פעמים י"ה. ב' מהם יחד ל' וא' לבדו י"ה. והנה אדם דומה לי"ה. והוא כמו ששם י"ה מורכב מן שלם ותצי, כן שם אדם מורכב מן שלם וחצי. השלם ל' והחצי י"ה עד ששב מורכב מן ד' עשרות וחצי. החצי רמז לשברים. והוא סימן לבעלי תשובה שיקובלו בשברם את לבם לפני קונם. והשלם רמז לרצוי בשלמים שהשם חפץ בשלם. והשלם מוסיף תמיד שלמות בהרכיבו מידותיו השלמות וחכמותיו העיוניות והמקובלות. והחסר בשברו את לבו ומוסיף שבר על שבר ישלם בריבוי השברים. והוא סוד כריתת ברית מילה לכרות הערלה שנבראת בטבע עם האדם והוא ריבוי דם ובשר שצריך לחסרם ואז יושלם החסר. והוא רמז כדי לזכור תמיד מאין נברא זה האיש. ושיזכור כי בשר ודם הוא ויכרות כחם וישפילם ויכניעם וישברם בראותו שהם מונעים שלמותו ועם שברונם יושלם: ועוד סוד אד"ם הוא אי"ק. א' א'ב'ג'ד' י'כ'ל'מ'. והנו אל"ף והוא הראשון והנו אדם הראשון באמת וכוחותיו אלף ומתלמד ומתאלף. והוא שר ואלוף להנהיג כל המציאות הגופני והרוחני שהוא פרי להם. ושב שרש מוליד פירות ושרשים תמיד זה אחר זה בגלגול יבוא זה אחר סוד זה ועל כן נקרא אילן הפוך: ועוד אד"ם פירושו בו א"פר ד"ם מ"רה. ופירשו בו עוד, שכולל, א"מונה, ד"בור, מ"עשה. אבל סודו ד' פעמים א"ם. כלומר צורה שומרת הרכבת ד' אמהות שהם ד' יסודות. ומפני שהם כולן מתנפשות על ד"ם נקרא א' ד"ם כלומר שראשיתם הוא הרוח. וכן אלף רוח גם דם רוח. הנה ב' רוחות לאדם. כי הדם חם ולח בטבעו כטבע הרוח בעצמו: ודע כי חומר זה הגוף הראשון שמו חו"ה ועניינו ח' נקודות, ו' פאות, ה' חמרים ד' יסודות וא' גלגליי. ואמנם תולדת אדם וחוה תחילה קי"ן ועמו הב"ל. והסוד נקודה שוכנת תוך קשת הוא שכבת זרע שיש לו ראש וסוף. והנה י' תוך הקוף והנון גם ק' הוא שלם. יוצא מן י' גם נ'. חצי יוצא מן ה' אם כן י' שהוא שלם שוכן תוך שלם וחצי. וסוד הב"ל הוא סוד הלב בעצמו וחיותו מן הבל האויר היוצא והבא. והגדול שאפשר לגלות מסודותיו בכתב הוא כי הב"ל מורכב עם קי"ן והוא הוא. ולפיכך נאמר שהם תאומים. שהוסיפה לידה ולא הוסיפה עיבור מצד אמרו ותוסף ללדת את אחיו את הבל: ודע זה ממניין עצמו ה' פעמים ב' הרי י'. ה' פעמים ל' הרי ק"ן הנה קי"ן. והעניין כי ה' פעמים ב"ל עולים קי"ן. או אמור ל"ב פעמים ה'. כי הכל שווה. והנה ה' שהוא סוף השם ראש הבל. אבל י' שהוא ראש השם תוך קי"ן והוא סימ"ן ראשון גם הב"ל סימ"ן שני . וזה כולל עץ החיים. וזה כולל עץ הדעת. כי הם שני אחים תאומים. והבל הנה מנחתו מקובלת ויקרא בעל קבלה מפני היותו חלק מחומש משלשים ושתים. ועל שמו נתנה תורה. כי ה' סימן לחמשה חמשי תורה. גם ב' סימן האות הראשונה שבתורה. אבל ל' סימן סופה. ומאלו הקבלות ומדומיהן תדע שם שת ושם נח ודומיהן כי כל התורה כולה מתגלגלת הרבה על אלה הנתיבות ואין להם תכלית. אבל כוונתנו לגלות סוד השם ליראיו. א' ב' ד' ח' יו' לב'. זו היא דרך ההרכבה וסוד המדע והתולדת ודמות הטבע ותבנית המטבע. ודע כי סוד הרכבה בין למעשה בראשית בין למעשה מרכבה איו לנו דרכים שנכיר דבר בתכלית אמיתתו מזה כי אם על פי האותיות הנחלקות לשלשה ספרים. ספר, ספר, וספור. ספר כולל כל האותיות הנכתבות. וספור כולל כל האותיות הנבטאות. וספר כולל כל האותיות הנחשבות. נמצאת אומר שאלה שלשה ספרים הם מורכבים יחד מצד אחד בהרכבת הגוף עם הנפש ועם השכל. וכמו שהגוף בכללו מורכב מרמ"ח אברים ונקשרו בחבלים שהם העצבים והעורקים והגידים והורידים ודומיהן שהם נחלקים לעבים ודקים. זה עב מזה וזה דק מזה. ועור ובשר וכח כל אחד ואחד מהם מתחלף מחבירו בדבר ומשתתף עמו בדבר. ויש הבדל רב ומעט בין זה לזה מצד והם דבר אחד מצד. ויש לזה סגולה אחת או רבות ולזה אחרת אחד או רבות. כן האותיות הנכתבות בכללם לגוף זה האדם הכללי שהוא איש פרטי בעצמו הם דומים בקשירתם אל קשרי זה הגוף והם נקשרים בחבלים מחייבים תנועות מהירות ומאחדות. וזה בזה נקשרים בדמות האברים: והנה הנקוד והטעמים והרכבת התיבות מאותיות עם שאר ההרכבות וסגולת זה על זה ושיתוף זה לזה וכל הדומה להם כולם הם עניינים נקראים בשם גופים מצויירים בעלי צורות מתחלפות והשיגום מקרים מצד חמרם ומצד צורותיהם כמו המקרים הקורים לכל הגופים. וכ"ב אותיות נבטאות דומים לנפש. וכמו שהנפש אינה גוף אבל היא כח בגוף כן הדיבור הנבנה על כ"ב אותיות הוא כח בגוף ואינו גוף. והדיבור שהוא הספור מורכב בכמה עניינים גם כן. ונחלק אל כמה עניינים עוד. והוא לפי הלשונות החלוקות והקרובות והרחוקות בדמיון ההרכבות: ודע שאם כל הלשונות הסכמיות, לשון הקודש טבעית. ואם לשון הקודש או מכתב אותיותינו הסכמים היה מתחייב שיהיו שם לשון ומכתב טבעיים. כי אי אפשר זולת לשון טבעית שכל הלשונות נולדו ממנה והיא כחומר לכולן ולא זולת מכתב טבעי שכל מכתב יוצא ממנו כדמות אדם הראשון שכל אדם נברא ממנו. וכמו שהגוף מורכב מחומר וצורה כן האותיות מורכבות מחומר וצורה. וכמו שהנפש ג"כ מורכבת מחומר וצורה או מדבר דומה לחומר וצורה כן המבטא בעצמו עצמות אמיתתו ועניינו לפי אותיות הדיבור היוצאות מחמשה מקומות הפה: וכ"ב אותיות נחשבות דומים לשכל . כי כל האותיות הנחשבות אינם גוף ולא כח בגוף אבל הם כולם מושכלים נודעים לנפש ולא יושגו לגוף כלל. והנה השכל משיג הנפש והנפש משגת הגוף. וכמו שצריך לקשור אלה השלשה כך צריך לקשור אלה השלשה. וכמו שאם יכתוב אדם אותיות בספר עם ידו בעטו ואם לא יקראם הם כמתים ר"ל. שאין להם תנועה על החי שהוא חי. כן הגוף המורכב מאברים אם אין לו תנועה אין חיותו מורגשת לזולתו וכאילו הוא בלתי בעל נפש כמת וכשיתנועע תורגש בו חיותו. וכאשר הנפש מניעה את הגוף כן הניקוד שמבטא מניע את האותיות הנכתבות בין על הספר בין על פה וכמו שהשכל מניע את הנפש עם כל כוחותיה ורוחותיה ומידותיה כן האותיות הנחשבות מניעות כל מבטא. ואם כן הנה מחשבת האות מתדמה למהות השכל ומבטא האות מתדמה למהות הנפש ומכתב הספר מתדמה למהות הגוף. וכמו שלא יהיה האדם, אדם שלם כי אם בהיותו משתלש ומתעצם בשלשה עצמים אלה שהוא הגוף והנפש והשכל. כן לא יהיה שלם עד שישתלש באלה השלשה עצמים המתדמים לפי ענייניהם לאלו הנזכרים. והם המכתב והמבטא והמחשב. וכל אחד מאלה משולש והראשונים גשמות בגשם ומגשים לגשם וגשם מוגשם. והשניים נפשיות ומנפש ומתנפש. והשלישיים שכל ומשכיל ומושכל: והנה הגשמות אין לו מציאות בעצמו אבל הוא עניין צריך אל נושא כדמות השחרות או האחדות או החמימות וכיוצא בהם מכל העניינים הצריכים אל נושאים. והגשם נושא הגשמות אשר מקריו הראשונים הם מתגשמים בו באורך בקו וכן הרוחב בשטח וכן העומק בגוף ונקראו על זה צורות כלומר תמונות הגוף או תבניות או דמויות ובכלל הם אכויות או כמויות ויש לגוף חומר בלתי בעל צורה אשר ממנו נתהווה והוא חומרו הראשון ונמשך זה בגלגול עם חומר האדם שהוא דם ונשפע מארבע מקורות שסימנם בכל"ם והם משמשים בראשם של המקורות הארבעה וסודם שהם ראשי שמות ארבעה אברים שהם ראשית לכל כחות הגוף. ב' ראש לשם האברים הנקראים ביצים. כ' ראש לשם האבר הנקרא כבד. ל' ראש לשם האבר הנקרא לב. מ"ם ראש לשם האבר הנקרא מח. ואלה אמנם הם בלשוננו ככה. ומהם ומזולתם ידענו בקבלה נבואית מפי השם שגלה סודו למשה עבדו כי העולם כולו נברא באותיות ובלשוננו. ושאר האותיות והלשונות והאומות כולם הם דמיונות נסדרות כדי להדמות לנו כאשר יפעל הקוף פעולות כפי מה שיראה בפעולות האדם ברצותו להדמות אליו. וכפי מה שיתדמה צל האיש בתוך המראה אל האיש אשר בידו המראה ויעשה מעשים כמוהו ולא יוסיף ולא יגרע אבל הם בלי ממשות וכולו מעשה בבואה. וכן סוד כל כישוף: והילדים האלה ארבעתם שסימנם בכל"ם נסדרו כסדרן ממטה למעלה. והנה ב' סימן לדבר שבו הדבר כמו בי בה בו. אבל כ' סימן דמות כמוני כמוה כמוהו. גם ל' סימן קניין לי לה לו. אבל מ' סימן חלק ממני ממנה ממנו. והסוד בדבר כדבר לדבר מדבר. ועם המקור ישובו ככה. בדבר כדבר לדבר מדבר. והנה מח מחובר עם ח' אחר מ'. והוא סימן ח' של חכמה. גם לב הוא מחובר עם ב' אחר ל' והוא סימן בינה. גם כבד מחובר עם ב"ד אחר כ' והוא סימן חבור בינה עם דעת. ומפני שהם יחידים נאמר עוד כי יצ"ה נחברו בשם ביצ"ה אחר ב'. והנה סודו בכל"ם י"ה. והוא סוד שם צבאות שפירושו או"ת הו"א בצב"א של"ו ומספרם שרשי"ם והם תכל"ת רמז ד' כנפים והבצים שני כדורים מלאים זרע ושניהם זכר ונקבה והזרע הוא חומר שממנו יתהווה הגשם הפרטי אשר הוא הנושא הגשמות והוא כנקודה שנושאה ארכה כרחבה ועמקה וכל גוף כדורי ארכו ורחבו ועמקו שווים בו יחד: ויתחייב מזה סוד אלוהי מופלא מודיע עניין תארי השם יתב' מפעולותיו. כי האורך הוא הרוחב והוא העומק וכן הרוחב הוא העומק והוא האורך. וכן העומק הוא האורך והוא הרוחב. ואם בפעולותיו כן אם כן יש לו יתברך שם מיוחד מורה על עצם אחד שהוא ג"כ משולש. והשלוש ההוא הוא יחוד אין ראוי שיקשה זה בעיניך. וזה יתגלה לך מסוד שמותיו יתב' שהם שלשה ושלשתם אחד מורים על עצם אחד מיוחד אהיה אשר אהיה. וכן יהו"ה יהו"ה יהו"ה. וכמו כן קדוש קדוש קדוש וזה הסוד כולל לפי מחשבת הנפש. החכמה והבינה והדעת. כי חכמת השם היא בינתו והיא דעתו. ובינתו היא דעתו והיא חכמתו. ודעתו היא חכמתו והיא בינתו. ואין זו זולת זו. והיו השמות מעידים ומודים ומעידים ומורים לנו שכל ענייני השם אינם נוספים על השם. אבל הם עצם השם ואפי' מה שנראים לו תארים או מידות מתחלפות לפי המקבלים אשר יורו על הרכבה או על ריבוי או על שנוי אינם אצלו יתב' כן. אבל אצלנו הם כן לפי קצור חכמתנו ולפי מיעוט בינתנו ולפי חסרון דעתנו. כי לא נשלם שכלנו שלמות שנשיג זה העניין האלהי כאשר הוא. אבל אם לפי הפעולות שפעל יתברך נרצה להשיגו נרחיק ממנו מה שיורה על הרכבה כשנמצאנה בכל פעל ופעל מהן הדומים להם במופתים שכליים. ואם לפי השמות נרצה להשיגו נעשה להפך מצד אחד וכזה מצד אחד. כלו' נחייב ולא נשלול מצד, דברה תורה בלשון בני אדם ונשלול מצד שאין שום שם נופל על השם באמת אבל נדע בכל שפעולותיו נעשות עם שמותיו והם חתומות בהם. ומשמותיו נשיג בקלות פעולותיו יותר מכל השגה. ועוד על פי הדבור המשולש בשמותיו תשרה שכינתו עלינו. ולא יתכן זה להיות מצד הדבור בפעולותיו כמו שאפרש לפנים: והנה הגשמות נשואה על נושא. וכן הנפש נושאת הנפשיות וכן השכל נושא עצמו כי איו לו נושא זולתו כי אינו בעל חומר ולא בעל צורה אבל כל עצם שכל איננו מתגשם ולא מתנפש אך מאיר העצם הנקרא נפש דברית בלבד באמצעות עניינים רבים. וההרגל והלמוד בשמות אצל הנפש יותר קרוב לקבל באמצעות אור השכל מכל שאר מיני הלמוד. אבל אי אפשר זה אלא אחר תיקון הנפש עם המידות הממוצעות הישרות לבלתי נטות מהם אל קצה מהקצוות הרחוקות כרוחק מספר א' ממספר י' שהוא תכלית הרוחק במספר האחדים. (והמצוע) [והממוצע] הוא בין ה' ו' כי ה' רחוק מן א' בערך רוחק ו' מן י' לבד שזה בריבוי ובהרכבה וזה במיעוט ובהפשט כדמות צורה זו: א ב ג ד ה: ו ז ח ט י: הא לך צורת י' ספירות תוך אהו"י והנה מספר ג"ל ע"ד באמצע. ולהם שתי צורות מתהפכות ועליהן היה האות הראשון של השם המפורש המיוחד יתב' אות קטנה בכמותה גדולה באיכותה והיא סוף כל האחדים כלומר סוף כל המרכבות וראש כל העשרות כלומ' ראש כל המרכבות. וזה סוד גדול מתדמה האדם אליו כי האדם הזה הפרטי בקבלו דרכי ידיעת השם ומידותיו שלמות ואחר כן משתדל לפי מה שקבל באיכות הפעל לפעול בעצמו, תתפעל נפשו ותקבל הדבור האלוהי מפני השכל הפועל וישיב לו את נפשו נפש כוללת כל נפש. ויתחייב מזה שיתנהג על פיהו תשע נפשות הגלגלים התשעה אשר הם נפש האדם נפש עשירית להן וגופו גוף עשירי לגלגלים ושכלו שכל עשירי לשכלים הנפרדים התשעה. ולפיכך הודעתיך כי אי"ק הוא אדם כמו שפרשתי למעלה: ועוד אוסיף לך ביאור אגלה עניינו יותר מבואר ואומר כי סוד אדם הוא סוד יק"א שהם דמ"א וזה ביאורם אשר לא יסתפק בו מקובל: א ב ג ד י כ ל מ ק ר ש ת: א י ק ב כ ר ג ל ש דמת: א ת ב ש ג ר ד ק י כ למ: דע כי אל השלשה דרכים סימן מספרם של"ג והוא סוד אמרם, הארץ מאי זה מקום נבראת, משלג שתחת כסא הכבוד והנה סדור זה הדבר הנקרא בשם שלג הוא סדר כל זה המציאות השפל המשולש וסדר הרכבותיו בג"ד. והנה זה הוא חותם הלבן ההוא הנקרא חמר הראשון. והנה חמ"ר ראשו"ן הוא ארו"ר מנח"ש והוא השר"ש הוא הקש"ת, ה"ף מילה, שר ערלה, והוא ש"ר היצ"ר, והוא פרי התניו, והוא מישר המעקם, גם מעקם המישר: הנה כבר הודעתיך מקצת פעולותיו ומקצת כוחותיו ומקצת סגולותיו. ודע כי השם של"ג הו"א. והוא הש"ם והנה חתום אהו"י ע"ל היר"ח באותיות של אש שחורה על גבי אש לבנה