{"bookId": "kabala-7fde0ed3d45f", "part": "1", "torah": "9", "title": "ספר אמרי שפר — קטע 9", "hebrewTitle": "קטע 9", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-7fde0ed3d45f/1/9/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-7fde0ed3d45f/1/9/", "segments": [{"index": 1, "he": "רחוקים מאד מן הדמיון בקבלות הרוחק עד שנהפכו הפוך גמור והיתה כתיבת אות מתחלת מטור \nהולך לפנים ככתיבתנו וכתיבת ישמעאלים. וזאת מתחלק מטור הולך לאחור ככתב יווני וכתב \nלועזי. כי זה שלנו מראש לסוף ושלהם מסוף לראש. וכבר קרה זה לנו עמהם בזולת הכתב. \nוהוא בהיות אצלינו הלילה קודם ליום. ואצלם להפך כי היום קודם ללילה. וזה רמזה תורה \nבשניהם באמרה ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ועוד הוסיפה לומר ויהי ערב ויהי \nבקר יום אחד. וזאת היא תקותינו עוד היום שאנו בחשך הגלות ובערבו. והם באור העולם \nהזה וביומו. ועוד יתהפך הדבר בצאתינו אנחנו מחשך הגלות הזה אל האור העולם הבא לעתיד \nלבא. ומערבי הגופניות אל בקרי הנפשיות ולילה כיום יאיר לנו בחשיכה כאורה: \nואמנם כ\"ב אותיות הנחשבות בהן אמיתת התשובות הערבות לכל חכמי הישיבות. ונאמר שהן \nשוות לכל מדבר וחושב בלבו על פי צירוף כ\"ב אותיות שנכללה בהן לשונו. וזה כי בעל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לשון הקדש יחשוב בשם הספר שהוא ספ\"ר מורכב מג' אותיות שהם יחד ס' עם פ' ועם ר' וכן \nשאר מחשבותיו כולן. ואפי' מי שאינו מכיר אותיות כך יחשוב וגם כך ידבר בפיו כשיוציא \nבמבטאו מה שחשבו בלבו אע\"פ שלא ידע לומר באיזה אותיות הזכיר זה ולא איך חשבו \nבאותיות כי לא ידע מהותם אבל החכם השומעם כבר ידעם גם יכתבם בספר בדמות מה שהוציאם \nזה בפיו וכאשר ציירם בלבו. ואז נאמר שנעלם מן החושב המדבר מה שלא נעלם מן השומע. \nובעל לשון יון יאמר כי שם הספר כרטי והרי חבר כ' עם ר' ועם ט' ועם י' לפי כתיבתינו \nוקרא שם הספר ככה. או אמור שהנחשב והנדבר והנכתב הוא כרת או כרט פלא יוד כי נלך \nבשאר לשונות אחר ההברה לפי שאר הדעות אבל לא לפי דעת בעלי הקבלה מצד אחד אבל מצד \nאחד כן. ובעל לשון לעז יאמר קרטא או ליברו. וכן לשון יון עוד ביבליאו על שם הביבלא \nעל עניין בבל שקורין בבילוניאה כי שם בלל יי שפת כל הארץ וכן בשאר לשונות על דרך \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "משל כי הכל תלוי על כ\"ב אותיות ועל צירופיהם ואין הנכתב ולא הנבטא ולא הנחשב כי אם \nכ\"ב אותיות מצורפות. ואחר שביארנו זה והתאמת תכלית ההתאמתות והתבאר תכלית הביאור. \nנאמר לך כי אותיות אהו\"י שהם ד' אותיות ונחלקו עוד ב' ב' להודיע בהם העולם הבא נברא \nביו\"ד והעולם הזה נברא בה\"א הם הם אותיות מיוחדות להיותם יח\"ד ארבעתם שם אחד: \nוהיה שם האות הראשונה אלף ושם השניה הא ושם השלישית וו ושם הרביעית יוד . והיה \nהנוסף הנעלם על הנגלה מן אהו\"י ל\"פ, א', ו', ו\"ד. ועוד היה המספר אחד מצד אחד גם \nאלף מצד אחד. וחמש מאות וחמשים וחמשה אלפים ושש מאות וששים וששה. וכן עוד עשרת \nרבבות ורבבה שהיא עשרת אלפים ועשרה מאות שהם אלף אחד ועשרה עשרות שהם מאה. ועשרה \nאחדים שהם עשרה אחד. ועליהם התגלגלו כל הסופרים ספירות וכל הנספרים וכל מספרים והיו \nאם כן ארבעה ראשים לכל עניין ועניין אדם והיה ארכם כ\"ב במספרם ורחבם מצד כ\"ב היה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "קפ\"ד ומצד עצמם היה א', כ\"ה, ל\"ו, ק'. והיה סודם הראשונים הרא\"ש. וסוד כ\"ת כב\"ד \nשניים היו בסודם ק\"ל וכב\"ד. ונאמר אחר זה שהתחייב מזה לפי סתרי הקבלה שאלו ארבע \nאותיות שהם מתחילות מאות א' בם הנראה מצד צורתם ומצד מספרם כאלה לפי הראשונה וכאלה \nלפי האחרונה וכאלה לפי האמצעים השנים החתומים פה: \nא י: \nאלף יוד: \nה ו: \nאחד עשרה: \nהא וו: \nחמשה ששה: \nההוראה לפי צורתם היא שהראשונ\"ה כוללת כל הצורות השמות כי יש בצורתה דמות אדם \nותבנית ארך ורחב ועמק. ומצד היותה דמות אדם משולש משלשת עולמות מורה על מה שמורות \nהשאר כולן עמה כי כולן ראש ותוך וסוף וכן היא לבדה ראש ותוך וסוף והאדם המיוחד הוא \nראשית המציאות והוא אמצעי למציאות ותכלית המציאות: \nוזו הוראת צורת א' הנכנסת לפי דמות גוף האדם. והנזכרת לפי נפשו והנחשבת לפי שכלו. \nולפיכך בלשוננו א' בראש התיבה נראה תמיד בגוף שהוא ראשון. א' באמצע התיבה נגלה ופעם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "נסתר בדבור הדומה לנפש. א' בסוף התיבה נעלם תמיד. ואלה העדים אנכי קראתי ואקרא: \nוהנה א' סימן לכל דבר מדבר בעד עצמו לכל פעל שעתיד לפעול אותו אומר אלך אוכל כולם. \nוהנה מורה המדבר על עצמו שהוא נמצא. ואם הוא ראשית כל לדבר מורה שהוא נמצא ואין לו \nסיבה המציאתו והוא הכל. ומצד היות א' בעלת גוף שלם הנו הכל גם כן כלומר שהגוף השלם \nהוא המקבץ תחתיו כל חלקי עולם. והאחרונה שצורתה כנקודה גם היא התחלה לכל הגופים \nוראשיתם. והנה היא הכל גם כן. וצורת האמצעית האחת מורה על כל הצורות הנקביות \nהמקבלות העיבור כלומר על כל השרשים שענפיהם ופירותיהם בהם והם כל מקבלי שפע ואצילות \nמזולתם. וצורת האמצעית השנית מורה על כל הצורות הזכריות הנותנות העיבור כלומר נוטעי \nהשרשים היולדים כי היא צורת המוליד. והראשונה מהם צורת וולד בבטנה על כן היא בעלת \nשתי צורות, אם ותולדת תוכה. והשנית צורת עמוד לה כי המשפיע מוריד שפעו דרך העמוד \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בצנור מוציא כחו בנצוץ השמש: \nוהנה ה' ברוב המקומות היא סימן נקבה. וגם ו' ברוב המקומות היא סימן זכר בסופי \nהתיבות. כגון שמו שמה ודומיהם. ויש עוד בצורותיהם פרטים אחרים אין קץ להם ילאו \nהסופרים לכתבם וייגעו הלבבות בשמוע האזנים אריכותם ובראות העינים רחבם ועמקם. כי יש \nבכל נקודה ונקודה מהם ואפי' בקוצו של יוד תלי תלים של הלכות. אבל זה הכלל המועט \nשזכרנו מהם היה בדמות התחלה לבוא בה אל מקדשי אל בצורות הקדושות הטהורות אשר \nהאותיות מגידות ענייניהם. ואם לא יורונו אותיות ענייני הברית מי יורם לנו. ואמנם \nחוברו אלו הארבע הנזכרות לרמז מפני הדמותם אל כללי הבריות כולן: \nוהנה א' עם י' לפי סדרם הם בתהליך הרוחק זה מזה אבל ה' עם ו' הם בתהליך הקרבה זה \nלזה ואלה הם קצוות המציאות כולו. אבל העיקר בזה כולו הוא עניין הוראת מה שבין האדם \nשהוא בצורת י' כלומר עולם קטן כולל הכל. ובין הבורא יתברך שהוא ראשית הכל וגדול \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ומעולה מהכל. וכולל הכל בצורת א' ועניין זה הוא הוראה שאדם זה הוא בתכלית הרוחק \nמהשם מצד אחד. והוא בתהליך הקרבה לשם מצד אחד. וזהו הוראת ריחוק י' מן א' וקירוב ה' \nאל ו' כמו שרמזנו בם. ועוד עניין מופלא בשמותיהם ובמספריהם. כגון אלף אחד. שהם סוף \nוראש. וכן יוד עשרה. וכן הא חמשה עם וו ששה. ואולי תקשה ותאמר מה לנו מאלו האותיות \nומהוראתם יותר מן השאר כולן. והנה נוציא כמה אלפים דרכים מן האחרים כולם. ונביא \nעליהם כמה ראיות אמיתיות. ואמנם התחבולות האלוהיות באותיות צריך להודיע מהם בתחילה \nשעם היות א' נמצא אם כל מספר ועם כל הברה ועם כל צורה ראוי לומר שאין אות אחרת \nראויה להשימה שם לשם בלעדיה מזה מצד הכולל יחד עליונות הצורה והשם והמספר עם כל \nהשאר. ואע\"פ שלא מצאנוה בשם יהו\"ה מצאנוה בשם אהי\"ה וגם ידענו כי ה\"א אחרונה היא \nד\"א או א\"ד. ואמנם לו מצאנוה בשם המיוחד היינו אומרים כי הכוונה על השגת הספירה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הראשונה אשר א' מורה עליה. אבל במוצאנו ראש השם י' ידענו מיד כי תכלית הכוונה \nבמציאות האדם היא בהשיגו עצמו ומהותו שהיא בצורת י' לפי צורתה וכמוה לפי שמה י' \nכלומר קהלת דבר מקהל הכל. והוא סוד כנסת ישראל. שסודו כנסת י' שר אל. כי האדם השלם \nהוא מקהיל הכל ונקרא קהלת יעקב. והעיקר מהכל עשר נפשות לפי קבוץ עשר ספירות בספירת \nהשכינה שהיא הנקבה המתעברת ומקבלת הכל מידי הכל ושמה צדק בלשון זכר. וצדקה בלשון \nנקבה. וצדקה תציל ממות: \nועוד תדע בכלל תשובה נצחת כללית על כל שאלה מאלו השלש שזכרנו והיא זאת: \nדע כי כל שם דין הוא לבקש לו גזירה ויש לו על כל פנים אלא שיש מהם גזירות ידועות \nמפני שנמצאות בכלל הספרים. ויש מהם גזירות בלתי ידועות מפני שאינן נמצאות בשום \nמקום. והידועות התפרסמו ואין מקשה עליהם כשם אדם שנגזר מן אדמה וקין מן קניתי ושת \nמן שת לי ונח מן ינחמנו ופלג מן נפלגה. ואברהם מן אב המון גוים ויצחק מן צחק ויעקב \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מן עקב ומן ויעקבני. וישראל מן שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל והן השבטים. ומשה כי \nמן המים משיתהו: \nויש נגזרות נעלמות ומן הנגזרות הנעלמות שם יהוה ושם אהיה. ואמנם נודעה גזרתם \nלמקובלים והיא באמת גזרה לזה מן הוה י ולזה מן היה ושניהם יורו על הויה אלא שזה \nמורה על הויה שהיא הוה תמידית נצחית בהיות היוד היא המקבלת החדוש בהויה הקדומה \nהנמצאת וגם מורה הוא בעצמו על הויה עתידה להיות בסוד יפורש כי כן סוד שם המפורש י \nשלם יפורש. והשני מורה על עתיד בעצמו שיהיה עם מי שיהיה עמו באמרו יי עמכם בהיותכם \nעמו. וכבר רמזנוהו למעלה: \nוהנקוד בראשון ב' נקודות תחת נקודה האות נקודה קדמה במציאות הפרטית לפי הנכתב לשתי \nהנקודות הרוחניות המניעות את זאת האחת רמז לנפש, והשנית רמז לשכל. או אמר על שתי \nהרוחות החיה והמדברת שהכל כוונה אחת המניעות את הנפש שבכבד היא הגופנית היא הצומחת \nוהניזונת והמתאוה. ועליה נאמר כי הדם הוא הנפש. ונאמר כי הדם הוא בנפש יכפר. והיא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "י' של שם ורוחותיה מניעות אותה ואינן גופים כמוה ועל כן הורו על מציאות ולא הורו על \nגופים כי י' מורה על היותה חמר בעל צורה כי יש לה צורת ראש וצורת זנב ראש למעלה \nוזנב למטה. אבל הנקודות אינם בעלות צורה כלל כדין כל נקודה נחשבת שאינה בעלת צורה. \nוכל מה שאינו חמר בעל צורה אינו גוף. ואם לא נכתבו איך יורו על מציאות אבל צוירו \nפשוטות בתכלית הפשוטות להורות על מציאות בלתי בעל צורה: \nואמנם א' תחתיה סגול והם שלש נקודות מקובצות מורות על היות להתחלה שלש סגולות. והם \nהחכמה והבינה והדעת. ושלשתם יחד מניעות המחשבה בכלל אשר א' מורה עליה. ואשר אמרתי \nלך אחר הגזירות הוא שאגלהו פה והוא עיקר כל סתרי ידיעת השם ית' ובה ינצח כל שלם לכל \nמקשה על עניין זה והוא זה: \nדע כי ארבע אותיות אהו\"י הקדושים הנעלמים המפורשים הטבע המכתב והטבע המבטא ובטבע \nהמחשב אשר אלה השלשה מורים על מערכות אותיות נבדלות בשלשה מינים אלה מאלה והם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בסימנים משולשים כ\"ב למכתב כ\"ב למבטא כ\"ב למחשב כולם דומין לשלשת מיני הנפשות. \nלצומחת ולחיה ולמדברת. לצומחת חתומים עליה אותיות אהו\"י בדמות הנכתבות. ולחיה \nחתומים עליה ד' אותיות אהו\"י בדמות הנטאות. ולמדברת חתומים עליה ד' אותיות אהו\"י \nבדמות הנחשבות: \nוזהו סוד שלשה שמות הקדש המורים על יחוד השלוש ועל שלוש היחוד ברמז יהי\"ה והי\"ה \nוהו\"ה והכל שווה. ואם כן אמר מעתה ששלשת הנפשות הן נפש אחת מיוחדת ומשולשת ושם זאת \nיוד הא ושם זאת יוד הא ושם זאת יוד הא רמז להן זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת \nיקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. ואם כן כאשר לא תתמה במצאך נפש צומחת באילן התמר ובכל \nחלק מחלקיו ימצא כחה ויצמיחנו וכן באילן האתרוג ובחלקיו. וכן בעשבים וכן במיני בעלי \nחיים באישיהם ובחלקי גופיהם. וכן באישים שבמין האדם ובחלקיהם. כך ראוי שלא תתמה \nבמוצאך אותיות השם מפוזרות בכל הדבור הנכתב בספרים כי בכל שם הם שם וקדשי קדשים הם. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "וכך תקיש מזה אל הנבטא והנחשב: \nהנה כבר התבאר זה תכלית הביאור לכל משכיל וזהו דעת כל נביא. וכבר הותרו הקושיות \nכולן אחר זה והתבארו תשובות השאלות והתפרש סוד שם המפורש לפי מה שאפשר לכתבו בספר \nאבל הנעלם שאי אפשר לכתבו ימסר בקבלה מפה אל פה: \nואחר שביארתי לך מה היא ידיעת השם בשם ונשלמו טעמיה לפי הקבלה ונגמרה דרך השאלה \nהראשונה. אשוב להודיעך בקצור דרך השאלה השנית: \nואודיעך מה עניין כחו ופעולתו בבריות הפרטיות ודרכו עם הקבליות ואומר תחילה כי הכלל \nהוא קבוץ פרטים תחתיו ויש מהם ממינו כלומר שווים בצורה כמו ראובן ושמעון אשר צורתם \nצורת אדם וכן כל שאר המין האנושי אשר צורת כולם צורה אחת כוללת כל מינה. וכן כל מין \nומין מהמינים זה עניינו עם אישיו הפרטיים. והסוגים ידועים מהמינים שהם כללים יותר \nכוללים מהמינים. וכל איש ואיש מקובץ מחלקים מהם מתדמים ומהם בלתי מתדמים. ואז יקרא \nהאיש המקובץ מחלקיו כולם פרטי מהמין וכללי מחלקיו: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אם כן יהיה כח השם הנכבד מתפשט לפי פעלו באיש איש מהמין זולת כחו בצורותיה אשר כולן \nאחת. ודרכו עם הכלל כללי ועם הפרט פרטי. והכללי ממציא ומשפיע ושומר מתמיד מה שהמציא \nוהשפיע. והפרטי בפרטי כחלק בכל והכללי בכללי בכל בחלקים: \nוזה העניין הנמצא באותיות אהו\"י עם אותיות בכל\"ם אשר הנשארים מהשמשים היא הנקראת \nמשרתים והם לפעמים שרשים הם שנ\"ת. וידוע כי אותיות אהו\"י מתחלפות זו בזו. וסוד \nבכל\"ם שהוא כולל הארבעה ראשים של האיברים פירשנוהו למעלה ואמרנו שהם משמשים עם \nהקור. והנה א' חתום על המקור מח הראש והוא א\"ם. גם חתום על התולדה והוא א\"ב. והסוד \nכשישמש עם המקור יקרא א\"ב. ואם ישמש עם המקור העליון יקרא א\"ם. ומהם היות הכלי\"ם \nתב\"ן וא\"ש. להורות בם על ההויה וההפסד ומן הנזכרים תבין הכל: \nותדע כי הכח האלהי מתפשט על אות ואות ופועל בו ומוציאו בכל עת. עת אחר עת מן הכח אל \nהפועל ואפי' באותיות הנכתבות בסוד אורים ותמים. וכל שכן בנבטאות. וכל שכן בנחשבות. \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הא למדת שכל האותיות הן אלוהיות נבואיות בג' מינים. וידעת הכל והפעל האלהיים מהם \nבקבלה. ואם תשתדל להשיגם בפעל מושכל נבואי הרשות בידך. בחן ומצא: \nואחר ביאור השאלה השנית במעט ממנה ומהראשונה תושג השלישית שהיא סוג גמול והעונש על \nיד השם: \nוזאת השאלה השלישית היא שאלה נכבדת ועמוקה מאד ולא ידעוה באמת כי אם הנביאים לבדם \nאבל מסרו סודותיה לחכמים השלמים בקבלה וכבר הרבו הדעות בהיעד אשר נשקעו בני אנשים \nגדולים בימה עד תהומותיו ואין מעלה. ורבים טעו בדמיונם בה. והתעו רבים אחריהם ממי \nשכבר חשב לדעת האמת. וכל זה גרם להם המשכם אחר דברים פשוטים בספרים ואחר מחשבות \nחכמים רבים קודמים מוסרי קבלות בלתי אמיתיות. וחסרון מאזני שכל הביאם לחשוב מה \nשחשבו בשאלה זאת: \nואני אין תכלית כוונתי לגלות סוד הגמול והעונש ומהותם לפי חלוק הדעות ולא להכריע \nביניהם. כי אם בעניין השם בלבד לפי זכרונו במכתב ובפה ובלב ר\"ל זכרון שם המפורש \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ובאומתינו בלבד כי לא נמסר לזולתה. ואבאר מהו גמול המזכירו ומהו ענש השוכחו. בין \nלכלל כל האומה בין לקהל מקהילה בין לרבים מהם בין לאיש האחד היחיד המיוחד. ואע\"פ \nשאצטרך לשתף עם זה קצת חלקים מחלקי ספר המאמרות של ההגיון וגם כללים אחרים מענייני \nהטבע ומחכמת הגלגל מפני ההנהגה העליונה לתחתונים אבל העניין האלוהי שבין אדם למקום \nעל צד הגמול והעונש ממנו על דרך החכמה וממנו על דרך הקבלה הוא הכרחי לי לדבר בו כי \nזאת היא הכוונה בכלל. ואומר תחילה כי מלת גמול בזה העניין שאנו בו מורה על שכר \nשהבטיח השם ליודעיו ולחושבי שמו חלף עבודתם אותו שעבדוהו העבודה שהוא חפץ בה יותר \nמכל העבודות האנושיות כי אין שום עבודה מעולה ממנה וכן כתי' דע את אלהי אביך ועבדהו \nלהורות שזו היא העבודה המופלאה שאחר הידיעה באה. והיא תקות כל נביא וכל חכם ואחריתה \nותוחלתם וחלקם ותמורת כל טובם בשני העולמות וזכותם ותכלית שכרם הטוב והפרס האחרון \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "להם הוא ידיעתם את השם כי ממנה ידעו שהגיעו בעולמם אל תכלית האחרונה בכוונת בריאת \nהאדם: \nואם כן תבין מזה כי לפי מעלת הגמול והשכר הטובים היא פחיתות העונש. והחיוב והצער \nהגדול אשר אין פחיתות למטה ממנה. כלומר לפי גמול זכרון השם הוא עונש שכחת שמו: \nואחר זה תדע באמת כי נתלו על השם המפורש הברכה והקללה והטוב והרע והחיים והמות ואל \nשלש מדות נמצאות מהשם ית' תמיד באות. והן הטוב והברכה והחיים והתורה מלאה מהם והם \nהייעודים שיעדום הנביאים תמיד להולכים בדרכי השם. והנה שלשת ההעררים שכנגדם אין להם \nמציאות כי אם בכנוי שמות בלבד והם הרע והקללה והמות ואינם נמצאים כי אם במחשבה: \nוהחכם אמר בהגיון בספר המאמרות בשער השלישי כי המקבילות ארבעה מינים. שני המצורפים \nושני ההפכים. וההערר והקניין. והמחייבת והשוללת. והביא משלים על פירושם ואמר. המשל \nלמצורפים הכפל והחצי והמשל להפכיים הטוב והרע. והמשל להערר ולקניין העיורון והראות. \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והמשל למחייבת ולשוללת אמרך זייד יושב. זייד אינו יושב אלה הם דבריו וכבר מצאנו מי \nשהקשה על מקצת אלו הדברים. וכל שכן בעניין הטוב והרע שקראם הפכיים במשלו. ואע\"פ \nשהביא ראיות נכונות לדבריו ואמנם המקשים לא הקשו עליו על דרך קראם הטוב והרע \nהגופנים הנמצאים הערר וקניין. אבל הקשו עליו מצד ממציאם ואמרו שהשם ית' ממציא הטוב \nכולו ואין הרע צריך לממציא כי הוא הערר. והטוב הוא קניין שקנהו הזוכה. והמקובלים \nאמרו כי הקב\"ה ברא יצר הרע וקראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואמרו ברא \nתהו ושם מקומו ברע וברא בהו ושם מקומו בשלום. ואין רע כנגד שלום ואע\"פ שמצאנוהו \nכתוב יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. ואמרו על יצר הרע מכל מקום מניה אתי: \n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ואין ראוי להאמין שיש ברעה במציאות קדמונית בשם יתב' וכל שכן לומר שיש שם בריה בלתי \nברואה ממנו או בלתי מתחייבת ממנו יתב' בשום פנים. ואמנם מאמיני ההויות האומרים שלא \nנבראו כבר אומרים שנאצלו מאתו יתב' ונשפעו: \nוכך אמרו הפילוסופים ג\"כ על השכלים הנפרדים. כי השכלים או ההויות לא אמר אחד מהם \nשהם בעלי חמר. ולא יקרא בשם בריה כי אם בעל חמר שקבל צורה קיימת או בלתי קיימת. \n", "en": ""}]}
