# דרישות בעניני המלאכים — קטע 13

[קריאה בקורא](/reader/kabala-839b683d9324/1/13/)

<div lang="he" dir="rtl">

מלאכי השרת מתקבצים, ולא שיתקבצו ללמוד ולשמוע, כי בהיות השעה ההיא האלהות מתלבש 
בהם בהתקשרם כולם יחד אל היחוד הגורם העסק ההוא היו ניזונים מסוד קשרם ויחודם, ואחר 
שעה נסתלק היחוד ולא נשאר להם תוספת ידיעה על ידיעתם הקודמת קודם דרשת החכם, ולזה 
הם אומרים בכל עת שאדירות השם ועסק התורה והתוספת בה ויחודם על ידו הוא בתחתונים, 
שאינו בשמים במלאכים. ועם היות שאמרנו ענין זה בכולל, לא יובן זה הענין באליהו עם 
היות שהוא מלאך אלא בשאר המלאכים, והטעם שאליהו גופו נהפך למלאך אמנם נפש רוח נשמה 
שלו בגן עדן במחיצת הצדיקים והוא נכנס בגן עדן ונקשרים נר&quot;ן שלו, ולזה הוא כבן אדם 
מוסיף בלי ספק בידיעה והוא לא גרע משאר צדיקי עולם, אמנם ימצא מעלה על מעלה זו 
בהתלבש כח האלהות בו לרדת למטה לארץ לפעול בכח האלהות המתלבש בו, ויהנה מזה הנאה 
נפלאה, כי בלי ספק עידון גדול למלאך בהתאחד הכח האלהי בו לפעול בתחתונים באיזה 


שליחות שיהיה, אם לא להרע שאז יושפע בהם הדין ויקשה זה למלאך כמות, וזה סוד מחיוה 
למטטרו&quot;ן ומחיוה לאליהו דאיתא בתלמודא דידן, וכמו שפעולת הדין קשה אל המלאך במאד 
מאד כן פעולת הרחמים עדן אליהם היות כח האלהי מתלבש בו, וזהו הענין שפי&#x27; בשלהי 
האדרא שכך ימים נתבררו המלאכים שיבואו לעמוד עם רשב&quot;י באדרא ולא הורשה אליהו עמהם 
ונשלח בשליחות אחת לרב המנונא סבא כדאיתא התם, מפני שעדן גדול מגיע למלאך מהיותו 
נמצא ביחוד הנעשה בעסק התורה, והיותו נכלל בכח אלהי החופף על ראשי עוסקי בסודות 
התורה, ועידון גם כן נמצא אליו בהיותו נשלח בשליחות שכח אלהי ניתוסף ומתלבש בו עד 
הקימו מאמר בוראו, ועדן זה לא נמצא לצדיקים אלא אחד מני אלף, כעין שתי נפשות 
הצדיקים שהיו באים לרשב&quot;י ומגידים לו תעלומות חכמה בבית המקדש העליון והם הודו 
שהוסיפו מעלה בידיעה במה שהורשו מן הבורא להגיד לרשב&quot;י שאלותיו, והנאה זו נמשכת 


לאליהו בכל עת שהוא עושה שליחות הבורא לבני אדם, ויש לו מעלה עם הצדיקים בגן עדן 
בעסק התורה, והטעם לזה שעם היותו מלאך יש לו נפש רוח נשמה דאצילות בריאה יצירה עשיה 
ולא גרע משאר הצדיקים מפני היותו מלאך, וגופו הוא שנסתלק למלאך, ועל דרך זה 
למטטרו&quot;ן גופו הוא שנהפך למלאך ונהנה גופו כגוף המלאכים בהנאתם ועידונם בשליחות 
קונם, ונוסף עליהם שהוא עוסק בתורה בגן עדן עם הצדיקים ופוסק הלכה בישיבתם, והוא 
הנקרא בדברי הרשב&quot;י ע&quot;ה מארי דגדפין כמ&quot;ש בפרשת בראשית. ועתה בא ולמד כי גוף הצדיק 
דומה למלאך, והטעם כי אחר זכותו וביטול כח בחירתו נשאר שוב למלאך, והמלאך אין בו 
רוח ונפש וכל שכן נשמה, אלא גוף זך יתלבש בו האלהות יעלה ויתעדן באלהות והשגחתו 
המתלבשת בו, ואחר סילוק ההשגחה ממנו נעזב וחזר אל שער מקומו, ולא כן אליהו ומטטרון 
שיש להם מעלה זו ונוספת עליה שהם צדיקים מתעדנים בעידון הצדיקים בעסק התורה ותוספת 


ידיעה.
החקירה החמישית
במעלת האדם על המלאך. שהאדם יחידי מרכבה, והמלאך כולם יחד הם מרכבה והוא אבר פרטי 
מאיברי המרכבה, ולזה נמשך להם שאי אפשר למלאך יחידי לומר שירה כלל ועיקר אם לא בעת 
קשר ויחוד כל המלאכים יחד, וכן נמשך להם שאי אפשר להם לומר שירה אלא בשעה ידועה, יש 
מהם פעם ביובל ויש מהם פעם בשבוע ויש מהם פעם בשנה ויש מהם פעם בשבת ויש מהם פעם 
ביום כדפי&#x27; במסכת חולין. והענין, כי היחיד אין בו צורה שלימה להיות שירו שלם לבדו, 
וישראל בהיותם עשרה הם צורה שלימה, דאכל בי עשרה שריא שכינתא בשלימות וכשרים לומר 
קדושה קדוש וברוך, כי במלאכים לא ישלימו הצורה העליונה דהיינו עשר ספירות ולא 
יוכללו מהם אם לא בהאספם יחד, כי כל אחד ואחד חלק קטן ממרכבתו בספירה, וכולם כאחד 
עשר כתות מיוחדות שלימות האיברים לעשר ספירות, וישראל לא כן אלא עשרה נקראים עדה 
דשריא עלייהו שכינתא, וזה טעם זכות עשרה הראשונים בבית הכנסת, שהם שלימות המרכבה 


העליונה, ואפילו מאה הבאים אחריהם אינם תוספת בצורה אלא בענפים אל העשרה ונכללים 
בהם, והעשרה שרשים ואיברים ראשיים. ולכך פירשו בגמרא אפילו מאה באים אחריו נוטל שכר 
כנגד כולם, וכשנדקדק שכר כולם נבין שהכוונה שהשפע הנשפע לכולם נמשך להם על ידי 
העשרה, מפני שהם העיקר והאבות והנשאר בנים ומכסים בכנפיהם האבות על הבנים, בענין 
ששלימות הצורה העליונה בבני אדם בעשרה ושלימות הצורה במלאכים בעשר כתות, ולא עוד 
אלא שלימות הצורה העליונה בכסא ומלאך ואופן מפני שסודם בריאה יצירה עשיה, וישראל 
עשרה מהם שהגיעו לי&quot;ג שנה הם שלימות הצורות כולם, כי בנשמתם כסא ועשר מדרגות הכסא 
נשלם בעשר מדרגות עשר נשמות אליהם, ועשר כתות מלאכים נשלם בעשר רוחות אליהם, ועשר 
כתות אופנים נשלם בעשר נפשות אליהם, ולהיות האדם שלימותו דוקא היותו שקול כנגד כסא 
חיה אופן לכך אינו משלים לעשרה אלא דוקא בהיותו בן י&quot;ג שנים, שאז יש בו נר&quot;ן כדפי&#x27; 


בחקירה השנית, הרי ישראל שקול כנגד כל הכתות כולם, והיינו דוקא לענין הקדוש וברוך, 
דלענין שירה ושבח אפילו היחיד, ומה גם עסק התורה שאפילו אחד שכינה עמו כדפי&#x27; 
במתניתין, וזה בכל עת ורגע שירצה, ולא כן המלאכים שיש להם שעה קבועה ואם ישנו את 
תפקידם יספו כרגע, והטעם שהם אינם מושכים שפע בבחירה אלא בסוד פרק שירה, שעניינו 
שמעוררים על ידי שירתם הזווג והשעשוע להתפשט מדת הטוב אליהם ברצון קונם מיום המצאם 
בשיעור ידוע, ולכך משוררים ומעוררים הזווג ההוא לבד ולא מוסיפין עליו ולא גורעין 
ממנו, והעת הקבוע לזווג ההוא ושיעור הנאתם מזיו השכינה נמשך אליהם בשירם וזמרם, 
אמנם ישראל הכל תלוי בבחירה, אם מוסיף ביחוד וקדושה וברכה בכל עת ובכל רגע, מייחד 
ומזווג ומברך וקושר הספירות העליונות, ואין שעה קבועה ולא שיעור קבוע אלא אם מוסיף 
מוסיפין לו, וכפי דביקותו בקונו כך קונו מתדבק בו ויוסיף יחוד למעלה, והיינו אומרם 


צור ילדך תשי ח&quot;ו או רוכב שמים בעזרך, וזו ממעלת האדם להפליא על מלאך, שהמלאך נופל 
תחת זמן השירה ומוכרח, והאדם שזמן השירה בידו ובעל בחירה לייחד בכל עת שירצה ומוסיף 
וגורע. ולא זו בלבד אלא אם ייטיב המלאך או ירע כענין עזא ועזאל וסמאל ושרי האומות 
המורדים בקונם ועשו עצמן אלוהות, כענין חירם מלך צור ופרעה מלך מצרים ונבוכדנצר 
וכיוצא שמרדו ועשו עצמן אלוהות, ולא כן שר אבימלך דכתיב ביה ואמנע גם אנכי אותך 
מחטוא לי כדפי&#x27; בזוהר בפרשת ויקרא, לא היטיב ולא הרשיע אלא לעצמו שנטרד מהצורה 
העליונה ונשלמה הצורה בזולתו, ואין פגם שלו עולה כלל אלא עומד בעצמו, ולא כן ישראל 
ח&quot;ו הפוגם מחריב העולם ופוגם בכסא חיה ואופן בסוד נר&quot;ן והלואי שלא יעלה יותר, נמצאו 
כל העולמות טובתם תלויה באדם להטיבם או להחריבם, והכל תלוי בטעמים הנזכרים שהוא 
מושך עליהם שפע ומברכם ומשפיעם, והטעם שהאדם גוף להשרות בו כל כללות העולמות בסוד 


נפש רוח נשמה דאצילות בריאה יצירה ועשיה, והוא עולה עד למעלה ויורד עד גוף, והמלאך 
לא יכלול בו דבר שאין בו נר&quot;ן אלא בריה בעילוי יותר מגוף האדם, אמנם הוא גוף משובח 
בלי נשמה, שאין מתלבש בו רק אחר יותר ממנו, הוא הוא בעצמו צינור קבוע למעבר השפע 
הרוחני לעולם השפל, ולזה יש תוספת מעלה אל האדם מהמלאך בלי ספק שהאדם לבוש לנר&quot;ן 
והמלאך אינו לבוש לשום אחד מהם, ואם תאמר והרי אופן בעצמו נפש וחיה רוח ושרף נשמה, 
ח&quot;ו אינו כך אלא הנר&quot;ן אל האדם מעשה הזווג המזווג עשר ניצוצות השכינה בעשר כתות 
אופנים ובעשר כתות חיה ובעשר כתות כסא, ולא שיהיה הנר&quot;ן כסא ממש או ממלאך ואופן אלא 
מפנימיות המתלבש בהם, שאם לא כן היה משועבד אליהם גם בנר&quot;ן, ואינו אלא הוא נברא 
ונוצר ונעשה מעשר ספירות הבריאה יצירה ועשיה שהוא רוחניות הספירות המתלבש בכסא וחיה 
ואופן.
החקירה השישית
בסוד יצירת כסא חיה ואופן ויצירת האדם. כבר פי&#x27; בספר יצירה כי יצירת הנבראים בל&quot;ב 


נתיבות שהם כ&quot;ב אותיות וי&#x27; נקודות, ושם פי&#x27; בסוד עול&quot;ם שנ&quot;ה נפ&quot;ש בכל אחד מהם 
שלימות הבריאה, כי כמו שנצטרכו ל&quot;ב להמציא עולם, כן הוצרכו כולם להמציא שנה, וכן 
כולם להמציא נפש, וכבר פי&#x27; כי עולם הוא סוד כסא, ושנה מלאך, ונפש אופן, והנה האדם 
באיבריו הגשמיים נברא ונמצא בסוד ל&quot;ב שהם כ&quot;ב אותיות וי&#x27; נקודות, וכמו שהיא צורה 
בשלימות כסא וצורה בשלימות שנה וצורה בשלימות נפש, כן שלימות הצורה בגוף האדם 
הגשמי, ובו סוד כ&quot;ב אותיות וי&#x27; נקודות בסוד גלגולם וצירופם, והעד על זה נפש כמשמעו 
שבו מתבאר בריאתו על ידי כ&quot;ב וי&#x27; כדפי&#x27; שם, וכשנתישב בדבר נמצא כי כל עצה שנתיעץ 
הקב&quot;ה למזל אחד למלאך אחד או לאבר מכסא נתיעץ לאבר אחד מאיברי האדם, בענין שהחכמה 
נכללה בסוד עש&quot;ן לקבוע כל צורת עולם בנפש וכן בשנה, נמצא אדם אחד שקול כנגד כל 
המציאות, ולזה נמצאו הנבראים והנוצרים והנעשים מאמיתת הבורא בסוד בריאה יצירה עשיה, 


ולא כן האדם שנמצא בסרד זווג, היא הנשמה דאצילות הקבועה בו, שהוא בן אדם הנקרא בן 
לקב&quot;ה בסוד נשמה דאצילות, וכמו שנתיעץ הבורא להמציא העולמות כולם בכ&quot;ב אותיות וי&#x27; 
נקודות הם ל&quot;ב נתיבות חכמה להיותם לבוש אל התפשטות אצילותו ומדת טובו לתחתונים 
והוכנו בסוד איבריהם, כסא כפי הראוי לה להיותה לבוש לאצילות בכל פרטי איבריה 
ובחינותיה כדפי&#x27; במדת כסא בחקירה רביעית, ואחר כך במלאך היותו לבוש לכסא בכל פרטי 
איבריו ובחינותיו, ואחר כך באופן ועשי&#x27; בכל פרטי איבריהם כפי הראוי לקבל המשכת 
הכבוד העליון המתפשט כאומרם מלא כל הארץ כבודו, וכדפירש הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים קב&quot;ה 
נהיר בעשר דרגין דכרסייא ובעשר כתות דמלאכים ובעשר גלגלי רקיעא, ונעשה הצורה הזאת 
זו לבוש לזו וזו לזו ודומות זו לזו להתלבש זו בזו והכל תלוי באצילות שהוא עיקר 
המתלבש בכולן מדרגה אחר מדרגה והוא הנקרא עשר ספירות דאצילות, ובהתפשטו למטה נקרא 


עשר ספירות דבריאה ובהתפשטו למטה נקרא עשר ספירות דיצירה ובהתפשטו למטה נקרא עשר 
ספירות דעשיה, כן הנשמה הקדושה הנאצלת הנמצאת מזווג הספירות העליונות הוא בן דומה 
לאב, וזה סוד שישראל נקראו בנים למקום, ולא נקראים בן הכסא והחיה והאופן אלא עבד 
ואמה כדפירש הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים וברעיא מהימנא ובזוהר, ולזה הבן דומה לאביו 
באיבריו, ולפיכך נמצא נשמה דאצילות מצויירת בעשר ספירות ומתפשטת ומתלבשת בבי&quot;ע 
דהיינו סוד נר&quot;ן, נמצאת מהזווג העליון ומתמצא והולכת מהזווגים התחתונים מתלבשת לבוש 
תוך לבוש, ואחר כך הגוף המצוייר בכל צורת העשיה הגשמי לבוש לכולם, ובחביבות האב עם 
הבן בהיותו מתנהג כשורה הוא בן בית, אוצרות אביו בידו ופותח ואין סוגר וסוגר ואין 
פותח, כענין אליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי, וכענין רבי ור&#x27; אלעזר שכל 
ימי יסוריהם לא הוצרך העולם למים יכיוצא, מפני היות הצורה העליונה נכללת בהם וכל 


העולמות תלויים בו, אם באביו ממש הוא דומה בדומה והאב בעצמו נפעל מאביו, מה יהיה 
לפניו שאר המדרגות שהרי הוא מתלבש בכולם ופועל בכולם, כדפי&#x27; בחוני המעגל כבן המתחטא 
לפני אביו, שבכח נשמה דאצילות שבתוכו גורם הכל ונמצא הוא רודה, העולמות כרצונו, וכן 
רבי חנינא בן דוסא כל העולם בצער וגו&#x27; כל העולם בנחת וגו&#x27; כל העולם אינו ניזון 
וגו&#x27;, ובזה ישובח האדם על כל נמצא, שהנמצאים יורדים במעלה זה מזה, כי בכסא מתלבש 
האצילות, ובמלאך לא יתלבש האצילות אלא בריאה, ובאופן לא יתלבש אלא יצירה, אמנם באדם 
הגשמי בעשיה יתלבש אצילות בריאה יצירה עשיה קשורים יחד, והוא דבק באצילות בהיותו 
לבוש בחומר כאומרם ואתם הדבקים בה&#x27; אלהיכם וגו&#x27;, אם כן יתפשט בו בעצמותו אצילות ממש 
בהיותו מתנהג כשורה וכראוי ומושך לכל העולמות אור אצילות, ולזה כל העולמות נכנעים 
לפניו וכפויים לרצונו ולעבודתו, וכמו שהאצילות לא ישמור הטבע מפני שהטבע הוא סוד 


אלהים וצדיק מושל ביראת אלהים בסוד האצילות כאשר נבאר, אם כן לסיבה זו בן הנמצא 
מהאצילות ירדה הטבע כרצונו ויביאהו אל הפעולות הזרות ויתן בו כח נוסף בהיותו מושך 
אליו מהאצילות כח ואומץ, ויכניעהו בהסתלקו ממנו כחו, ויחזיר האש למים והמים לאש, 
שהכל תלוי באצילות שהוא דבק בו כדפי&#x27;, וזה שאמר ה&#x27; אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ 
וגו&#x27;, והטעם מפי עוללים ויונקים יסדת עז וגו&#x27;, וכל המזמור בדרך זה, כי התורה באדם 
סיבתה הנשמה, והוא סיבה להכנעת העולם ושעבודו לאדם, שהכל נמצא מהתורה העליונה 
כאומרו ה&#x27; קנני ראשית דרכו, היה מביט בתורה ומחריט העולם, והאדם בסוד אצילות שבו 
מביט בתורה בהעלם ובהסתר ומושל בעולם ומחריט בו כרצונו לעבודת אביו שבשמים.
החקירה השביעית
בחינת העולם בשפעו בדקות וגסות. כבר פי&#x27; בחקירות הקודמות ענין האדם ושעבוד העולמות 
אליו, הנה יהיה העולם מתנהג למטה בעשיה הגשמית ברצון האדם ולזה מנהיגהו כרצונו, 


לפעמים הצדיק יגרום ימטירהו הקב&quot;ה ויגשימהו וינהלהו בטבע העשיה כראוי והיינו היות 
השפע מתגשם ומתעבה ולפעמים יחסר כח אל העשיה להשלים עצת הצדיק ולא יספיק בהיותה 
עושה פעולותיה, בענין אם היה רעב אף אם ימטיר לא יועיל עד יזרע ויצמח ויקצור וזה 
רחוק, ויהיה הצדיק גורם יושפע הכח במהירות עד הולך ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבוא 
ברנה נושא אלומותיו, הרי שגבר הכח הנשפע ביצירה על ידי נס, עד שמה שהיה ראוי לעשות 
בשנה אחת משך כמה גלגולי הגלגלים עשה בשעה קלה, וזה סוד היות הצדיק מושל על צבא 
מרום לא הוצרך אל הגלגולים כלל אלא בסוד אצילות שבו ובריאה יצירה שבו המשיך בגלגל 
בעצמו בתפלתו הבחינות כולם ברגע, ונמצא השפע והכח בשעה קלה לעשיה הגשמית ונתנה כחה 
ברגע כמו שנה אחת, ולפעמים יחלש כח העשיה הגשמית להשלים רצונו ולא יצטרך אליה אפילו 
בדרך זה אלא בדרך אחרת, והיינו כענין אלישע שאמר סאתים שעורים בשקל וסאה סולת בשקל, 


והפליא הנס להעדר כח העשיה נפלא השליש והשיבהו גמולו בראשו, הרי עזר כח השפע עד שלא 
הוצרך כמעט אל העשיה אלא חלק מעט, וכשיחלש עוד העשיה יתן אליה הצדיק כח יותר ויותר 
מזה על ידי האצילות והבריאה והיצירה שבו, כענין מה אתן זה לפני מאה איש וכתיב ויתן 
לפניהם ויאכלו ויותירו וגו&#x27;, והרי לא הוצרך כמעט אל העשיה כלל רק בגשם המעט ההוא 
הפליג השפע העליון ונעשה משכן אליו והגדילו וברכו עדי הספיק לכולם, ומזה הלא היה 
נמצא בכל עת בלחם הפנים להיות הרוחניות העליון שורה בו האוכלו לא יצטרך אל הגשם אלא 
יתברך במיעים החלק המעט ההוא, שהכל תלוי ברוחניות השפע הנשפע על ידי הצדיק ומעשיו 
הכשרים, ועל דרך זה היה ענין רבינו הקדוש שלא הוצרך העולם למים שהיה מבורך מעצמו 
ומעט הליחות הניתן בארץ מתברך ומשקה כל הצורך, ומפני שקשה יומא דמטרא כיומא דדינא 
הקלו בני העולם מאותם היסורים המעטים והיה העולם מתברך בזכותם מהרוחניות הנשפע 


בעולם בזכותם. ומשה רבינו ע&quot;ה בסוד המן דרך אחרת היתה לו, שהפליג זכותו והיה 
הרוחניות העליון מתגלם בסוד מן ולא היה בו חלק כלל מד&#x27; יסודות, ולכך היה נבלע 
באיברים בסוד העשיה הרוחנית הנבלעת בגשמית ומחיה אותה, בענין שכל העולמות והעניינים 
משועבדים לצדיק, ומשך תועלתם בנחת או בזריזות ומהירות או סלוק כחם הכל תלוי בו. ואף 
אם תרצה הכסא להשפיע ויהיה בה השפע יעכבהו, ואם לא היה השפע ישפיע הכל כרצונו, והכל 
תלוי בסוד התורה הנמסרת אליו ולא לשאר הנבראים, ואדירות השם והתורה לא ניתן ידיעתם 
והמשכת סודם למלאכים, אלא לנשמות קדושות המתלבשות בעם בני ישראל הכשרים כדפי&#x27;, שהם 
המושכים על ידי כלים אשר בהם נר&quot;ן דאצילות פנימיות התורה והעלמה שבספירות ויורד להם 
דרך מדרגות הסולם מבריאה ליצירה, ומיצירה לעשיה דרך נר&quot;ן שבהם, וזה הדרך ממש ימשיכו 
שפע ורב טוב מהספירות כדפי&#x27; למלאת חפצם ומאויים להפך החול לקמח וסולת ולקרר האש 


וכיוצא מפעולות הצדיקים, ולא יפלא בעיני המשכיל על הדרך שפירשנו. ואם ימצאו קצת 
מדרכים אלו לרשעים בכח הכישוף אין תימה כלל, שלא יהיה הכל על דרך אחד כאשר אבאר 
בע&quot;ה, שלא יהיה הדברים על צד הכישוף על אמיתתם אלא כעין אחיזת עינים, לא אמתי 
שיועיל כענין הנס הנעשה על ידי צדיק, והיינו סוד ויבלע מטה אהרן את מטותם, להראות 
פחיתותם שכל מציאותם והכח שמהם הם חיים ונשפעים משועבדים לקדושה שהיא משועבדת 
לישראל, והיינו מטה אהרן שהוא מתהפך ממטה לנחש הוא סוד מטטרו&quot;ן, מטה אהרן בלי ספק, 
והוא מתהפך ברצון הצדיק מנחש למטה וממטה לנחש להראות שהוא רודה בו, והם מטותם סוד 
החיצונים משועבדים תחת מטה אהרן, ולכך ויבלע מטה אהרן את מטותם להורות שממנו יצאו 
וממנו היו, ואם יפתח פיו יתבטלו כרגע ולא ימצאו רק שהם ברצון הבורא לייסר העולם. 
אמנם מעשיהם בעשיה אין להם קיום אלא לפי שעה ומיד יתבטלו, ולא כן מעשה הצדיקים שהם 


קיימים לעולם, ולא תפעל העשיה הגשמית מהם אלא רגע אחד ומיד יתבטל ולא יעמוד, ואפילו 
זה אינו אלא בסיבת עון כמו שכבר פי&#x27; למעלה. 
הדרישה השביעית
על כמה דרכים משעבד האדם אותם לרצונו.
החקירה הראשונה
איזה דרך משובחת מכל הדרכים. הדרך המשוכחת מכל דרכי שעבוד העליונים היא אותה שימצא 


</div>
