באדם מצד חסידותו וטובתו כי היא קלה מן הטורח, כי הדרך שישעבד אותם האדם על ידי הכרח כאשר נבאר יש בה טורח ועמל, מפני שהיא חוץ מהרצון, וכל דבר שיהיה חוץ מהרצון יצטרך כח גדול להכריחם ולא יבוא ענינו בשלימות, והענין שיהיה ברצון ואהבה יבא בקלות ובלי עון, ולא עוד אלא הדרך שיבא ברצון ואהבה שלימות לנפש, והדרך שיבוא בהכרח על ידי הזכרת השמות וכיוצא פגם גדול לנפש, ולא עוד אלא הדרך שיבא ברצון היא אמתית ואין בה הטעאה כלל, והדרך שיבוא כהכרח יש בה הטעאה כל מה שאפשר, והראשונים כל מה שפעלו, כענין רבי חנינא בן דוסא, וכיוצא במעשיות החסידים שבתלמוד ומעשיות שבהגדות ובזוהר ובירושלמי, ח"ו שפעלו החכמים ההם בשמות, אם לא היה בענין צורך הרבים שאז היו משתמשים כל מה שהיה נראה מותר בעיניהם, כגון רבי יוסף גיקטיליא וחביריו שנשתמשו בשם לצורך הצלת הרבים, אמנם שאר הדברים הכל היה על צד הרצון והחסידות, שהכל יהיה משועבד
לרצון האיש הישר, כדפי' בחקירות הקודמות, ואין צורך להכריחם אלא אדרבא הם מזמנים עצמן לצורך הצדיק מפני התועלת המושג להם מהיותם מקבלים ממנו, והם משולחים מלמעלה לשמירתו ולקיים עצתם בלי עמל ויגיעה, כעין רבי פנחס כדפי' במסכת חולין, וכן ענין תאנה הוציאי פירותיך, וכל כיוצא, בדבור קל היה אלא שהתחיל ראשונה, שאם היתה התאנה מעצמה מוציאה פירות ניחא אלא הוא הקדים ואמר תאנה והטריח קונו להיותו מוציא פירות התאנה חוץ מן הטבע, וטורח ח"ו לפני הבורא להעביר טכע הדברים, כי סוד הטבע אלהים וצאת הטבע גבולו היא היות מטריח מדת אלהים להשפיע ולבטל הנהגה הנהוגה אליה, ולא שיהיה ממש טורח לפניו ח"ו, ולזה נראה לאביו שהיה חייב מיתה עם היות חסידותו גדולה שבדבור הקל נעשתה עצתו, צא ולמד כמה וכמה כפול ומוכפלת עונש הרשע המכוער שמטריח קונו בהזכרת השמות הקדושים לפעול מה שאינו ברצונו. ואם תאמר אם כן שהוא עון למה
יקיים הקב"ה מאמרו ועצתו, כבר השיבו ענין זה באמרו אשגבהו כי ידע שמי, הקב"ה לא יחלל כח שמותיו יתברך בשום אופן בעולם, והיודע כח השמות ודרך פעולתם בלי ספק יתקיים מאמרו, אמנם אחר סילוקו מן העולם הקב"ה נוטל נקמתו ממנו, כי המשתמש בעולם הזה בשם עונשו גדול. והטעם, שמזכיר אותיות קדושות בטומאה ומרכיב קודש בחול וחול בקדש, ובזולת זה משתמש בשם ומתכבד בו וכי יש משתמש במלך ולא יתחייב מיתה, ולא מיתת העולם הזה לבד כמו שראינו רבים נכרתו, כאומרו והמשתמש בתגא חלף, אלא גם כרת הנפש והיותו שד, כי כמו שהוא היה מחבר ומייחד האותיות הקדושות לכח הטומאה בהזכירו השם בחיבור לחיצונים מפני מיעוט טהרתו, כך מדה כנגד מדה הקב"ה מוריד נשמתו מהקדש וטורד אותה בחיצונים, וכל אותם הכוחות שהוא הטריח בפעולות כולם אויביו ומבקשי רעתו בעולם הזה ובעולם הבא, ורוב הפעמים מסיתים אותו ומטעים אותו בענייני המשיח, ומראים לו שמות
שישתגע לעשות עצמו משיח או נביא כדי לרוממו כעיני עם ישראל לרוב חשקם ותאותם במשיח ואחר כך נשאר בבושת וחרפה, ומעולם לא ראינו מי שנכנס בזה שלא יפול בזה, זולתי הקדושים הטהורים כגון ר' יהודה החסיד ור' יוסף גיקטיליא ור' אלעזר מגרמיזא והרמב"ן וכיוצא, רבים שהיו יודעים כח השם ולא נשתמשו בו ולא בפעולות ולא הטריחו קונם, אלא התנהגו בידיעתו בחסידות גדולה והוסיפו קדושה על קדושתם. ולסיבת ההסתה הזאת שיש ליצר הרע להתכבד בכח השם נסתמה ונעלמה ידיעה זו מדורות אלו, שהחכמים היודעים כח השם אשר לפנינו לא ראו שלימות בדור למסור כח ידיעת השם לזולתם ועמהם מתה חכמתם, וזה (...) להם מהיות נמשך על ידיהם קלקול או פרצה לפני קונם להכשיל, ורא(ו) הוא לכל משכיל להסתיר ענין כזה מפני שהתועלת המושג ליודע מידיע(ה) השם אינו בפעולה אלא דווקא בהכרת כח השם, והנזק המגיע לו בהיות פועל בו גדול שיכרת, ולמה נכניס עצמנו בנזק
הגדול מפני תועלת מעט ולכן גדולי החכמים שהיו יודעים כח השם היו מסתירים אותו מגדו' הדור ואפילו מבניהם עם היותם חכמים מפני פחדם שכעסם לא יביא' לפעול בו ויכרתו, ומעולם לא ראינו ולא שמענו אפילו בזמנים קדמונים שום אחד שיפעול בשם שלא ימשך לו נזק מיתה או יפול בשוחה עמוקה הרחמן יצילנו. וכל מה שנשא ונתן אינו אלא לדעת כח השם. החקירה השנית בענין אתמחי גברא הנזכר בתלמוד. הענין הוא כי נמצא בספרי החכמים כחות לשמות הקדושים ויש שלחו ידם לפעול בהם ולא מצאו להם כן והוציאו לעז בשם, ותלו הדבר כגירעון כח השם ולא תלו הדבר בגירעון עצמם היותר מצויה ואמתית, וגם זה גרם להם העו שחשדו קונם ולא חשדו עצמן. והענין הוא, כי השמות הם בחינה, מהם בכסא, מהם בעשר כתות המלאכים, מהם בנפרדים מהם בחיצונים, וד' בחינות אלו יוכרו מתוך השמות בעצמם והפעולות עצמן כאשר נבאר וכבר פי' שבני אדם אינם שוים בנר"ן שלהם, ולזה בחינות יש נאחז בבחינה זו ויש
בזו, ולכך יש כח ויחס לכל אחד ואחד בכסא כפי בחינת נשמתו ובמלאך כפי בחינת רוחו ובאופן כפי בחינת נפשו, ואף בחוץ כפי הכנת יצרו הרע, ולזה אם יתרחק בחינתו מבחינת השם הרחק גדול לא יוכל לפעול כלל ואם יתקרב יותר יוכל לפעול קצת, ואם ישתוו אז יפעול במהירות וזריזות, וזה טעם אומרם ז"ל במסכת שבת אתמחי גברא, שיש אדם מומחה לקמיע מן הקמיעין ולא לכולם, וזה מפני שהקמיע מבחינתו, ויש מומחה לכל הקמיעין מפני הכנתו ולזה יש כוחות בשמות לאין תכלית, אמנם צריך שיהיה הכנה בפועל לפעול ואם לא יהיה בו הכנה לא יפעול בו ויתלה הגירעון בו בעצמו ולא בשם. עוד יש סבה אחרת לא יפעול השם גם אם ישתוה אל האדם. המשך בזה אם היה השם בכסא והאיש הפועל בשם אין לו אחיזה בכסא לא יוכל לפעול, המשל בזה יש מי שזכה לרוח ונפש ולא זכה לנשמה, וכיון שדרך מדרגות הסולם אין בו היאך ימשוך מלמעלה ויקשור העולמות, ועל דרך זה אם יהיה בו
נפש ולא רוח' בענין שאינו נאחז בחיה, היאך ישתעבד לו והוא אינו נאחז בו כלל ואין לו דרך לשעבד אותם כלל, והענין יהיה כתנאי לקצת שמות אמנם יש שמות פועלים בחזקה שאפילו על ידי גוים הם פועלים ואינם מקבלים טומאה וזה לרוב קדושתם וכן פירש בספר ברית מנוחה כי כל מה שיפלא השם כן ימהר לפעול בחזקה ולא ימנעהו סיבה כלל ויפעלו בלי טהרה ואפילו על ידי גוי, עוד יש סיבה אחרת והוא בהמנע ההכנות הראויות בשם לפעול, כי צריך הכנות רבות ותנאים וענינים במעשה השם ההוא ובהעדר איזה תנאי או ענין יפעול ולא בחזקה או לא יפעול כלל כאשר נבאר בע"ה, עוד יש סיבה אחרת גדולה מיום שנחרב בית המקדש שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וגו', אין כח בכל השמות לפשל מפני שהקב"ה העביר כח ונחלש כח הקדושים, כמו שאין השפע נשפע כדפי' במקומות רבים, כן כח המלאכים ניטל מהם והשפע נסתם ואי אפשר להם לפעול, והפועלים פועלים בחולשה, ויש שאינם פועלים כלל
בענין מעשה השפע סתם, ופירש בספר ברית מנוחה שעל זה נאמר עוללים שאלו לחם פורש אין להם, כלומר המלאכים שואלים שפע מלמעלה שהוא לחמם פורש אין להם שנסתמו המקורות בגלות, וכן אומרו לאמותם יאמרו איה דגן ויין, דהיינו שתי ההין אימא עילאה ואימא תתאה, שתי שכינות שמשם המשכת השפע ושתיהן בגלות ותלכנה שתיהן וגו', שלח תשלח תרין תרוכין וכדפי' בתיקונים, עוד יש סיבה גדולה, והוא שלא יפעול השם למי שלא ידע סודו, המשל עמה תפלין אם יניחם עם הארץ או אם יניחם תלמיד חכם, כלי ספק המצוה רצויה יותר בתלמיד חכם, שהוא יודע שכתוב בתפלין ד' פרשיות וסודם כך וכך ומעשיהם כך וכך, ולא כן מי שלא ידע מה עניינם או מה שכתוב בהן, וכל שכן מי שלא ידע אם כתיבה אם דפוס עץ, ועל דרך זה בשמות לא ישתוה מי שידע סוד השם בפעולותה מספר אותיותיו ומוצאו ומקורו וכחו, למי שלא ידע בין ימינו לשמאלו אלא יתלה הקמיע ההוא בצוארו כחמורתא וכיוצא,
ולפעמים לסיבה זו לא יפעול כלל כי צריך האדם בהזכרת השם יכוון תנועות ועניינים ונקודות והמשכת המקורות כאשר נבאר, ומי שיעלם ממנו ידיעה זו הוא כמי שמביא מים לגינה דרך צינורות וחסר לו באמצע הדרך שתים או שלש צינורות שילכו המים דרך שם ולא ימשכו, ולזה לא יעלה בידו כוונתו כלל, ואם יעלה יהיה חלק מועט זעיר מצער לסיבת חוסר ידיעתו בהמשכת השם ממקורו דרך מוצאיו ומובאיו. עוד יש סיבה גדולה מזו, והוא סוד הזכרת השם, כי בטוי האותיות צריך תנאים בנקודות, ויש אות יזכירנה בנקוד אחת ויש בשתי נקודות, ובזה יבין המעיין טעם לספר ברית מנוחה מביא שתי נקודות בשמות לפעמים, ויש אות בשלש נקודות ויש אותיות יבטא אותם האדם בכל הנקודות כולם, ויש בטוי בסוד הנקודות על דרך הצירוף כדפי' צירוף הניקוד בספ"ר, וזה דרך הזכרת השם כדפי' בספר אור השכל לר' אברהם אבולעפיא, ולדרך זה ספר יצירה, ויש אותיות יצטרפו כל אות ואות לעצמה
ויצטרפו אליה בבטויה אותיות אחרות בסוד תנועות האות, והיינו דרך הזכרת השם הקדוש והטהור לכהן גדול ביום הכפורים, ובהעדר איזה מסודות אלו מהפועל לא ישיג מבוקשו כלל ולזה צריך למחויי קמיעא. החקירה השלישית בהכרת השמות לפעול בהם אם דין אם רחמים. פעמים רבות יקרה למתעסק בחכמה הזאת יתחלפו לו הפעולות מטובה לרעה, ויהיה המשל למי שנתחלף לו צלוחית של צרי בצלוחית של סם המות ובקש צרי למחלתו ומיהר מיתתו, ולזה צריך להכיר טבע פעולות השמות כדי שלא ישתמש בשם אלא כפי עניינו. והענין, שיש שלש בחינות בכל השמות והם חסד דין רחמים, וענין זה ימצא בכל ד' בחינות השמות, האחד הם הויות, ואלו יבחנו בב' בחינות אחת בסידור האותיות שהם יהו"ה אם יגבר י' או ה' או ו' או ה', וכמ"ש בתיקונים ופי' בספ"ר בשער פרטי השמות, ולפי מה שימצא בהויה סידור אותיותיה ידע ויכיר אם דין או חסד או רחמים ואם דין חזק או רפה, וכבר הארכתי שם ובמקומות אחרים. הב' בניקוד, אם ינקד בקמץ או
בפתח או בצרי וכיוצא, ומקום הניקוד באיזה אות מן האותיות, אם יהיה הקמץ ביו"ד והצרי בה' דרך אחד ואם יתחלף דרך אחרת, ויעלו ניקודי השם הקדוש ויצטרף בסוד צירוף הניקוד שיעור גדול, וכבר הארכתי בספ"ר בשער פרטי השמות ובשער הצירוף. השנית השמות, והם כגון א"ל אלהי"ם אדנ"י שד"י וכיוצא, והוא בסוד הספירות לפי בחי' ויתייחסו אליהם השמות, וכבר פי' בספ"ר סודי שמותם ויחסם בספירות ופעולתם. השלישית שמות הכסא, ואלו קשים מאד להשיג ויוכר מבחינת תלייתם אם מוצאם ומקורם מהויו"ת או שמות שאינם נמחקים נכיר מהם לפי תלייתם מה עניינם אם רחמים אם דין אם חסד, וכן אם מוצאם מהפסוקים לפי מה שיהיה הפסוק שמוצאו ממנו נכיר פעולתו לפי הענין שנזכר בו בפסוק בעצמו, כגון שם הס"ר תי"ו אה"ן היוצא מפסוק הנסתרות לה' אלהינו נכיר היותו מן ג' ראשונות, כי הם הספירות הנסתרות שהם חכמה ובינה ה' אלהינו, ונכיר ממנו שהוא להשיג הדברים הנסתרים
אם בשאלה בהקיץ או בחלום, וכן שם יואחצציבירו"ן היוצא מפסוק הנה מקום אתי וגו' נדע שהוא גם כן להשיג השגה במאלה בהקיץ קרוב לנבואה, כענין הפסוק בעצמו ששם נזכר להשגה ודאי, ועל דרך זה שאר השמות הנעלמים כולם, וכן נכיר עניינם מגזרת השמות בעצמם אם מלשון אדירות כגון אדירירו"ן שהוא לשון אדירות, או כגון אכתריא"ל שהוא מלשון כתר וכיוצא. הד' שמות המלאכים, בין שרפים חיות אופנים כרובים חשמלים תרשישים, הכל לפי שמם נדע עניינם, כגון מיכאל שר המים פועל ברחמים, ולהראות גדולת היוצר, ולשונו מי כאל ישורון, וכן מי כמוך באלים ה'. וכן גבריאל שר הגבורה ולהראות גבורת היוצר, ובו תלויים כל ענייני הגבר כגון קרא הגבר, כמו שהארכתי בחלק תפלה למשה בפירוש ברכת הנותן לשכוי בינה, וכן גם כן באוריאל יסוד הרוח מלשון אויר, והוא לטהר האויר מכחות טמאים, כדפי' בתיקונים בענין ויבא בין מחנה מצרים, ויקרא נוריאל בהיותו נוטה לצד
האש והנור ואז פועל בגבורה, וכן רפאל הוא שר הרפואה, וכל הדברים הנמצאים ביסוד העפר לרפאות, וכן אסי"אה מעורב לאסותא וכיוצא, שמעיאל להשמעת תפלה, קפציאל לקפיצת הדרך, שמריאל לשמירה, וכיוצא רבים, ואם יוצאים מפסוקי התורה לפי התלותם כגון יוה"ך כל"ך היוצאים מן פסוק כי מלאכיו יצוה לך, כי תיבות הפסוק מורה היותם מלאכי השמירה, וכן שם טפטפי"ה לשמירה ולכל צרה שלא תבוא שיוצא מפסוק טפש כחלב לבם וגו' כדפי' לעיל, וכן השם היוצא מסופי תיבות הנני שולח מלאך לפניך, ועל דרך זה לכלם. החמישי שמות הטומאה, הנה הכרת אלו קשה למאד ולא יוכרו אלא משתופם וריעיהם, כגון סמאל ושטניאל ולילית, וכיוצא אותם שמות כגון נחשירון חתולירון עכברירון כדפי' בספ"ר בהיכלות טמאים בהשתתפם עם אחרים נכיר שלא לחנם הלך עורב אצל זרזיר אלא מפני שהוא מינו, ועל דרך זה נכיר גם כן אותם שנסתפק מהם בקדושים אם רחמים אם דין הסברה יורה וכן הפעולה
בעצמה יורה, אם יש בה דבר מכוער אינה קדושה, כגון קטרת, או היות האדם ערום, או מקום מטונף, או ישתתף בה אשה, או סגולתה בלילה, או במבואות בשדות בבית הקברות במקום המצאם, נדע שהם חיצונים, או כתיבתם בעור כלב או חתול וכיוצא יורה על פעולתו בחיצונים, וכן חותמת המזלות והככבים כלם פעולות בצד העשיה מבחוץ, ואפילו אם יהיו באותיות קדושות, וכן אם תהיה הפעולה מגונה כגון להביא אשה לראות השד והסתת ענין הכל יורו על פעולה חיצונית. ואפילו אם יהיה בפעולה חכמה וידיעה יהיה חיצונית לפעמים, ולא יושג ענין זה אלא בהתבודדות גדול יורוהו מן השטים לפעמים, ואם לאו יפגום עצמו בהיותו פועל בהם כי טמא טמא יקרא, והטהור לא יכניס עצמו אלא במקום טהור ונקי. החקירה הרביעית ביחס הזמן עם הפעולה. דע כי הזמן נחלק לפי הבחינות גם כן כדפי' בענין הספי', יש עת וזמן ששולט בה רחמים או חסד או דין, ולזה יש שעה שיעלה הפעולה ביד הפועל ויש שעה
שלא יעלה, ויש שעה שיעלה בחוזק ויש שעה שיפעול ולא כל כך, והטעם לפי בחינת כסא מלאך ואופן, אם יהיה השעה שפועל בה שעה ששולט בה המלאך ההוא או בחינת הכסא ההיא יפעול שיעור לא יוגבל בחוזק הפעולה, ואם תהיה השעה השולטת הפכיית אל הפעולה לא יפעול כלל, ואם בינונית יפעול בחולשה, ויש עת שכל הפעולות המצליחות יהיו חיצוניות והקדושות לא יצליחו מפני ששולט אז החיצוני, ואין הקדושים מתעוררים לפעול כלל כדי שלא לערב קדש בחול, ויש עת התעורר דין על הפועל הפעולה יגרום לעצמו סכנה מפני שליטת מלאכים קשים המעוררים דין ובשנאתם למטריח אותם יעוררו עליו דין, ויש שעה ראויה לפעולות הרחמים, כגון לעורר אהבה והצלחת הדברים המוניים וכיוצא, ויש שעה לעורר דין כגון להרוג שונא או לעורר שנאה, וכן יש שעה ח"ו לעורר קללות וכיוצא. זה הכלל, על כזה נאמר ועת לכל חפץ תחת השמים, ומה שאמר תחת השמים, כי עת היא מלכות, והיא משתנית תחת השמים תפארת,
ואפילו צענין הקדושה אמר ואל יבא בכל עת אל הקדש מפני שיש עתים משונים לטובה ולרעה, והם כ"ח עתים ללבנה העליונה וכ"ח בכסא וכ"ח במלאך וכ"ח בעשיה, לכל מזל ומזל יש עת ידוע להוריד כוחו וכן לכל ככב וככב הכל לפי שנוי הפעולות ושליטת הככבים. וכן בחיצונים יש שעה ידועה יגבר מעשיהם, כגון מתחלת הלילה ועד חצות שהם מתגברים ולכך עיקר פעולתם בשעה זו, וכן בחצות היום יש בהם כח להגלם. וכן פי' בזוהר שיש שעות ידועות ביום יש כח בשדים להגלם בגולם הגוף ואז פועלים בלי ספק בחזקה, וכן בחדוש הלבנה, וכן בערב שבת בעת מולדתם, וכיוצא. ואחר שפי' ענין הזמן הנז' נוסיף עוד ונאמר שיש מלאך ממונה על השנה ותחת ממשלתו ד' מלאכים על ד' תקופות, ותחת אלו הד' יש י"ב מלאכים על י"ב חדשים, ותחת כל מלאך מאלו ד' מלאכים על ד' שבתות, ותחת כל מלאך מאלו ז' מלאכים לז' ימים, ותחת כל מלאך ב' מלאכים אחד ליום ואחד ללילה, ותחת כל אחד מהם
י"ב מלאכים לי"ב שעות, והנה אלו המלאכים צריך השבעתם למלאך התקופה ובמלאך החדש ובמלאך השבוע ובמלאך היום ובמלאך השעה, וכן יש ד' מלאכים ממונים על היסודות, ומלאך ממונה על החי, ומלאך על הדומם, ומלאך על הצומח, ותחת כל מלאך ומלאך מהם מלאכים על כל מין ומין, ומלאך על הסוסים ועל השור וכיוצא, והרוצה לרכוב הסוס להגבירו או להכניעו, או כיוצא לשור או לכל המינים לקבצם לפזרם ולהשתמש בהם, ישביע בהנהגה הנז' המלאך הממונה על הענין ויעלה בידו, וכן יש מלאך הממונה על השמש או על הירח, וכל עניינים אלו הם בארוכה בספר המלבוש. ואלו המלאכים הם סוד עולם העשיה עולם הנפרדים, וקרובה פעולתם לעולם החיצונים אלא שאינה טמאה כמוה אלא שהוא פועל למטה חוץ מההיכלות למטה מאופן, ולזה אמרתי שהוא בנפרדים וקרובים החיצונים ליטפל בה. ולזה ימצאו פעולות יהיו מועילות לנערים ולא לבחורים ומועילות לבחורים ולא לנערים, וכן לא יועילו אלא
לזקנים הכל לפי מה שיהיה האדם בשיעור שניו, ויש עוד סיבה לזה כי שמירת כל אחד מהם ופעולתו תלויה בבחינה שונה זו מזו, ולזה יצטרך כל אחד שם בפני עצמו, ולפעמים ימצא פעולה שוה לכולם, ולכך ימצא אדם פועל בהשאלת חלום בבחרותו ולא בזקנותו, ופעמים