# ספר מעולפת ספירים — אות כג:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-883472653cc7/1/2/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות כג: 
כתב בספר בראשית דף ד&#x27; ע&quot;א, מלת מי רומז לחמשים שערי בינה, ויש בה יו&quot;ד אות ראשונה 
של השם הקדוש, ומלת מה רומז לחשבון השם הקדוש באותיותיו ובמלואו, ויש בה אות שניה 
[ה] של השם הקדוש: 
אות כד: 
עוד בספר בראשית דף ה&#x27; ע&quot;א, כל מי שאומר [בסודות ש]בתורה דברים שלא ידע על בוריין, 
אותו הדבר כשעולה למעלה יוצא לקבל הדבר ההוא (משלי טז,כח) איש תהפוכות לשון שקר 
מתוך נקב התהום, ומדלג ת&quot;ק פרסה לקבל הדבר ההוא, והולך באותו הדבר ועושה בו רקיע של 
שוא וטס באותו רקיע, זה האיש תהפוכות שש אלף פרסה בזמן א&#x27; כיון שזה הרקיע של שוא 
עומד, מיד יוצאת אשת זנונים ומתחזקת באותו רקיע של שוא ומשתתפת עמו, ומשם יוצאת 
והורגת כמה אלפים ורבבות, וזהו (משלי ז,כו) כי רבים חללים הפילה אותו העון שגורם 
להרוג כמה רבבות, ולכך אמר רבי שמעון בר יוחאי ע&quot;ה לחבריו, הזהרו שלא תוציאו מפיכם 
דבר תורה שלא ידעתם ולא שמעתם מרבותיכם: 


אות כה: 
עוד בספר בראשית דף ח&#x27; ע&quot;א, למעלת העוסק בתורה בשבועות, כי כל ימות השנה נקרא הקדוש 
ברוך הוא אל, (תהלים ז,יב) ואל זועם בכל יום. וביום השבועות, שהחתן נכנס לחופה נקרא 
כבוד אל, (תהלים יט,ב) השמים מספרים כבוד אל: 
אות כו: 
עוד בספר בראשית דף ע&quot;א ע&quot;ב, (יחזקאל א,כו) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו, זו 
תורה שבכתב. מכאן למדנו, שצריך האדם כפי הדין להיות נזהר לשים תורה שבכתב על גבי 
תורה שבעל פה לפי שזה כסא לזה: 


אות כז: 
עוד בספר בראשית דף קל&quot;ד ע&quot;ב, כל מי שמשתדל בתורה הוא מקיים העולם וכל מעשה בראשית, 
כי כמו שבאדם יש בו איברים איברים והכל מתחבר בגוף אחד, כן התורה כולה הם איברים 
ופרקים ומתחברים במסכתא אחת: 
אות כח: 
עוד בספר בראשית דף רמ&quot;ב ע&quot;א, טעם למה הקדים ברכת זבלון ליששכר, והשיב, כי זבולון 
ע&quot;ש שהיה נותן לחם לאכול ליששכר קדם לברכות. מכאן למדנו, מי שמחזיק ביד לומדי התורה 
נוטל ברכות מלמעלה ומלמטה, ולא עוד אלא שזוכה לב&#x27; שולחנות, מה שאינו זוכה אחר זוכה 
בעושר בעולם הזה וזוכה להיות לו חלק לעולם הבא: 


אות כט: 
כתב בספר שמות דף נ&quot;ח ע&quot;א, מעלת התורה שנקראת עוז, לפי שאין דבר בעולם שישבר כח 
אומות העולם כמו בזמן שישראל עוסקים בתורה: 
אות ל: 
כתב בספר ויקרא דף ד&#x27; ע&quot;ב, תורה שבכתב נקראת תורה ושבעל פה נקראת תור, שנאמר (שיר 
ב,יב) וקול התור: 
אות לא: 
עוד בספר ויקרא דף קי&quot;ג ע&quot;א, (ויקרא כו,ג) אם בחוקותי תלכו זו תורה שבעל פה, ואת 
מצותי תשמרו זו תורה שבכתב: 


אות לב: 
כתב בספר בראשית דף קס&quot;ח ע&quot;א, אמר רבי אלעזר כל העוסק בתורה לשמה אין מיתתו ע&quot;י יצר 
הרע שהוא נחש והוא מלאך המות, אלא מתים בנשיקה, דכתיב, (שיר א,ב) ישקני וכו&#x27; כמה 
דכתיב במשה (דברים לד,ה) על פי ה&#x27;, והוא דבקות החלק בכלל, ובשביל זה צדיקים שהם 
משתדלים בתורה, אינם מטמאים גופם אלא הוא טהור, כמו אליהו בבית הקברות שמצאוהו 
החכמים ואמרו ולאו מר כהן, אמר להם הצדיקים אינם נטמאים במיתתם, ועל זה אמרו, יום 
שמת רבי ע&quot;ה בטלה כהונה, כלומר, שלא שרה בו טומאה: 


אות לג: 
עוד בספר בראשית דף קפ&quot;ד ע&quot;ב, מעלת התורה שכל מי שעוסק בה בעולם הזה זוכה בה בשכר 
טוב בעולם הזה ואין דנין אותו בעולם הבא, ומי שעוסק בה לשמה, כשיוצא מן העולם הזה, 
התורה מכרזת לפניו ומגינה עליו שלא יתקרבו אצלו המקטרגים, וזהו, (משלי ו,כב) 
בהתהלכך תנחה אותך, וכשהוא שוכב בקבר מגינה עליו שלא יהא נידון בקבר גם לעתיד, 
בתחיית המתים היא מלמדת סניגוריא על האדם, וזהו, והקיצות היא תשיחך. אמר רבי אלעזר, 
רמז כי אף על פי שבאותה שעה יקום האדם מן העפר, לא בשביל זה ישכח תורתו, אלא אדרבה, 
התורה במעיו של תלמיד חכם שמורה ומדברת עמו. ולא זו בלבד, אלא כל דבר תורה שטרח 
האדם בעולם הזה ולא השיגה, אז התורה מגלה לו, וזהו היא תשיחך. אבל מי שלא עסק בתורה 
משליכין אותו לגיהנם, וזהו, (בראשית לז,כד) וישליכו אותו הבורה זו גיהנם, מה טעם, 
משום דאין בו מים זו תורה: 


אות לד: 
עוד בספר בראשית דף רט&quot;ו ע&quot;ב, אמר רבי שמעון בר יוחאי, בעולם הזה שאין ישראל זכאים 
נקראת התורה זאת, (דברים ד,מד) וזאת התורה אשר שם משה, ולעתיד כשיבא המשיח יהיה 
נקרא התורה זה, ועל אותו זמן נאמר, (שיר ב,יב) וקול התור נשמע בארצנו, שיהיו דברי 
תורה ערבים באותו זמן כקול התור: 


אות לה: 
עוד בספר בראשית דף רמ&quot;ב ע&quot;א וע&quot;ב, כל מי שעוסק בתורה, זוכה וכופה לכל פגעים רעים 
שבעולם ומורידם לעמקי תהום, שהרי בשעה שנעשה לילה שולטים כל המזיקים וכלבים וחמורים 
מתחילים לשוט בעולם, וניתן רשות למזיקים לצאת ולהזיק ובני אדם שוכבים על מטתם 
ונשמתם של צדיקים עולה למעלה, וכשנחלק הלילה מתעורר רוח צפונית, אשרי חלקו של אותו 
האיש, שקם באותה שעה לעסוק בתורה, כיון שפותח לעסוק בתורה, כל אותם פגעים רעים הוא 
מכניס אותם לנקבי תהום רבה, וזהו סוד (בראשית מט,יד) יששכר חמור גרם רובץ בין 
המשפתים, כי יששכר על ידי עסקו בתורה, גרם לחמור להורידו מגרם המעלה שהיה בו 
והורידו בין המשפתים לזוהמא דעפרא: 
ובדף רמ&quot;ג ע&quot;א כתב, כל מי שעוסק בתורה ומחדש בה דברים, הקדוש ברוך הוא לוקחם ופותח 
להם שערי שמים ומכניסם תחת כבודו, ובשעה שנכנס הקדוש ברוך הוא להשתעשע עם הצדיקים 
בגן עדן, מוציאם הקדוש ברוך הוא באותה שעה ומשתעשע בהם ושמח בהם, ומאותה שעה דבריו 


כתובים בספר, שנאמר, (מלאכי ג,טז) ויכתב ספר זכרון: 
אות לו: 
כתב בספר שמות דף כ&quot;ז ע&quot;א, כל העוסק בתורה להוציא הדין לאמתו כאילו קיים כל התורה, 
וזהו (תהלים קיט,צג) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, כלומר, כיון שאהבתי תורתך 
להוציא הדין לאמתו, הויא כל היום אני עוסק בה והיא שיחתי: 


אות לז: 
כתב בספר בראשית דף רכ&quot;ה ע&quot;א, כשמוליכין ס&quot;ת לבית הקברות על כל צרה שלא תבא, מועיל 
הרבה ומביא רפואה לעולם, וזהו כשלא נמצא פסול בו, אבל כשנמצא בו פסול חס ושלום הוא 
מזיק ומתעוררים המתים על זה ומעשה רב: 
אות לח: 
כתב בספר שמות דף ו&#x27; ע&quot;ב, כי חכם עדיף מנביא, כי הנביא לפעמים שורה עליו רוח נבואה 
לפעמים אינה שורה, אבל החכם לעולם עדיף מנביא: 


אות לט: 
עוד בספר שמות דף קנ&quot;ד ע&quot;א, אמר, כי לא זכה אדם לנבואה ומלכות כאחד כמו משה רבינו 
ע&quot;ה, ואף על פי ששאול זכה בנבואה ומלכות, מכל מקום בזמן אחד לא זכה לשתיהם יחד: 
אות מ: 
כתב בספר זהר חדש רות דף ק&quot;א ע&quot;ב, מעלת שיר השירים, כי בשעה שגילה שלמה המלך ע&quot;ה 
שיר השירים, הזוהמא שהטיל נחש בחוה ובאדם נסתלק מן העולם: 
כתב בספר בראשית דף צ&quot;ח ע&quot;א, בשם מדרש הנעלם, ענין פטירת רבי אליעזר הגדול קצת כמו 
שהובא בגמרא, ואמר עוד שהשביע לרבי עקיבא שלא ישתמש בשום פסוק משיר השירים בשמות 
שלהם, כדי שלא יחריב הקדוש ברוך הוא העולם בשבילו, שאינו רוצה ה&#x27; שישתמשו בשיר 
השירים לרוב קדושתו: 
ובספר שמות דף י&quot;ח ע&quot;ב, אמר, כי המלאכים האומרים שירה בלילה הם שרים על כל בעלי 
שיר, ותנא הזוכה לדעת באותו שיר יודע עניני התורה והחכמה יאזין ויחקור ויוסיף כח 
וגבורה, ובזה זכה שלמה המלך ע&quot;ה לדעת ועשה ספר מאותם השירים ממש וזהו שיר השירים, 


כלומר, שיר של אותם שרי מעלה שאותו השיר כולל כל התורה והחכמה והעתידות. אמר רבי 
אלעזר, שרי מעלה עמדו בשתיקה ולא אמרו שירה עד שנולד לוי, יצאו המשוררים משבטו 
ועמדו אלה נוכח אלה על משמרותיהם, משוררים של מעלה עם של מטה, ולזה נקראו המשוררים 
של מטה לוים לשון לווי, על דרך (בראשית כט,לד) ילוה אישי על שם שנלוים ומתחברים 
כאחד: 
 


יום שלישי 
אות מא: 
כתב בספר שמות דף קמ&quot;ג ע&quot;ב, מעלת שיר השירים, וטעם השי&quot;ן רבתי שנמצא כתוב בספר אדם 
הראשון וז&quot;ל, ביום שיקום המשכן יעוררו האבות שירה למעלה ומטה, וכן בזמן שלמה שנבנה 
בית המקדש נתקנו ונתעוררו כל השרים המנגנים למעלה, וזהו שיר מאותם שירים גדולים, 
ושנינו באותו היום קם יעקב אבינו ע&quot;ה ונכנס בגן עדן בשמחה על מקומו, ואז גן עדן 
פתחה פיה בשירה, מי גרם השירה זה יעקב, שאלמלא הוא נכנס בגן עדן לא היה הגן אומרים 
שירה: 
עוד שמות דף קמ&quot;ד ע&quot;א, מעלת שיר השירים שכולל בתוכו כל התורה וכל מעשה בראשית וכל 
גלות מצרים ויציאתם ושירת הים וכולל י&#x27; הדברות ומעמד הר סיני, וכשהלכו ישראל במדבר 
עד שנכנסו לארץ ונבנה בית המקדש וכלל עיטור השם הקדוש ברוך הוא וכלול הגלות המר 
והנמהר הזה והגאולה וכלול תחיית המתים עד יום השביעי שהוא שבת לה&#x27; מה שהיה ומה 
שעתיד להיות הכל כלול בשיר השירים, ולכך שנינו, האומר פסוק שיר השירים בבית 


המשתאות, התורה חוגרת שק לפי שכולל כל התורה: 
אות מב: 
עוד בספר שמות דף קי&quot;ב ע&quot;ב, מעלת שלמה ע&quot;ה, שבכל יום היה משכים בבקר ושם פניו כלפי 
מזרח ורואה מה שרואה וחוזר והופך פניו לצד צפון ויושב שם ומשפיל עיניו, באותה שעה 
עמוד האש ועמוד הענן באים כאחד ועל עמוד הענן היה בה נשר אחד גדול, וכן היה בא כנפו 
האחד על גבי עמוד האש וכנף השמאלית על עמוד הענן ואותו הנשר היה מביא שני עלין בפיה 
ועמוד ענן והאש והנשר משתחוים מול שלמה המלך ע&quot;ה, והיה בא הנשר ונותן לו אותם השני 
עלים ומריח בהם שלמה המלך ע&quot;ה והיה יודע בהם סימן חכמה והיה אומר, זה של נופל וזה 
של גלוי עינים, באותה שעה היה חותם שלמה המלך ע&quot;ה את כסאו בחותם שם המפורש ובידו 
נוטל הטבעת ורוכב על הנשר והולך לו, ובכל מקום שהיה עובר שלמה המלך ע&quot;ה על הנשר היה 
מחשיך הארץ והיו יודעים חכמים ואומרים, הרי שלמה המלך ע&quot;ה עובר כאן ופורח הנשר ת&#x27; 


פרסה עד שמגיע להרי חשך ושם הוא תרמוד במדבר והוא נכנס לשם באותם הרים ושם היה יודע 
כל החכמות חיצוניות מה שהיה צריך וחוזר ורוכב על הנשר ויושב ובא לכסאו ועל זה נאמר, 
(קהלת ד,א) ושבתי אני ואראה, רוצה לומר שבתי מאותו מקום שהלכתי: 
אות מג: 
עוד בספר שמות דף נ&quot;ד ע&quot;ב, כל מי שאומר שירת (שמות טו,א) אז ישיר בכל יום בכונה 
שלימה, זוכה ואומרה לעתיד לבא, שהרי יש בה דברים של עולם הזה ועולם הבא וימות 
המשיח: 


אות מד: 
כתב בספר שמות דף קל&quot;ב ע&quot;א, מעלת המכוין בשירה זאת, כי כשאומרים שירה זאת בכל יום, 
מתעטרים ישראל בכתר א&#x27; חקוק בשמות קדושים, וכתר זה עתיד הקדוש ברוך הוא לשים אותו 
בראש המשיח וכל מי שמכוין בשירה זאת בכל יום זוכה לראות פני משיח וכל מי שאינו 
מכוין בה אינו זוכה, וכשאומרים ישתבח אנו מזכירים י&quot;ג מדות והם שיר ושבחה הלל וזמרה 
עוז וממשלה נצח גדולה גבורה תהלה ותפארת קדושה ומלכות, וכל המפסיק ומדבר ביניהם 
מתחת כנפי הכרובים, יוצא שלהבת אחד וקורא בחיל ואומר פלוני שהפסיק בגאותו יתברך 
יכרת ויפסק ובל יראה גאות ה&#x27;: 


אות מה: 
כתב בספר במדבר דף רנ&quot;ח ע&quot;א, בענין קריאת שמע, שכל המייחד שם שמים בכונה, שמחה 
מוכנת לו מלמעלה, וראיה מקריאת שמע עצמה, שמע-אחד עי&quot;ן ודלי&quot;ת גדולה, רמז עד, נשארו 
אותיות ש&quot;מ א&quot;ח רמז (תהלים קד,לד) אשמח בה&#x27;: 
אות מו: 
כתב בספר ויקרא דף פ&quot;ד ע&quot;ב, מצינו שבעשרת הדברות כתוב בלשון יחיד (שמות כ,ב) ה&#x27; 
אלקי&quot;ך, ובשאר התורה כתובה לשון הרבים, הטעם הוא שלא נמצא לעולם בישראל שיהיו בלב 
אחד כמו אותו היום שעמדו בסיני: 


אות מז: 
וכתב בספר בראשית דף רכ&quot;ו ע&quot;ב, כל המצות הם נעשות מלבוש אחד, יש מצות שעושות לבוש 
יקר עליון ויש מצות שעושות לבוש יקר לעולם הזה, וכולם הם צריכות לאדם ואין מי שידע 
הסוד, ומעשה בר&#x27; יהודה סבא שהראו לו בחלום אור גדול, ושאל מה זה ואמרו לו מלבוש שלך 
מהמצות לזה העולם העליון, מן היום ההוא והלאה היה שמח: 


אות מח: 
כתב בספר שמות דף קכ&quot;ח ע&quot;א, כי מעלת המצות למשתדל בה שלא ישתדל בחנם, רק צריך האדם 
להשתדל ליקח המצות בדמים (דברים טז,יז) איש כמתנת ידו. ואם תאמר, שהרי כתוב (ישעיהו 
נה,א) ובלא מחיר יין וחלב, זהו בלימוד התורה שכל מי שירצה יזכה בה בחנם, אמנם 
השתדלות שהוא תלוי במעשה אסור לו לאדם ליקח אותו בחנם אלא בכסף מלא, לפי שאינו זוכה 
באותו מעשה להמשיך עליו רוח קדושה אלא בשכר שלם. נמצא כתוב בספר שלימד אשמדאי לשלמה 
עליו השלום וזה לשונו, כל מי שרוצה להשתדל להעביר ממנו רוח הטומאה ולכפותו, צריך 
שאותו מעשה אשר יעשה יקנהו בכסף מלא בכל מה שישאלו ממנו בין רב בין מעט, לפי שרוח 
הטומאה הוא אונס ומפתה את בני האדם שישרו עליו בחנם, אמנם רוח קדושה אינו כן, אלא 
צריך השתדלות נמרץ ובכסף מלא: 


אות מט: 
למילה כתב בספר בראשית דף י&quot;ג ע&quot;א, וזה לשונו, בספר חנוך כתב, ועוף יעופף זה אליהו 
שטס בד&#x27; טיסות להמצא בברית מילה וצריך להכין לו כסא ולהזכיר בפה, זה כסא אליהו, ואם 
לאו אינו בא שם: 
אות נ: 
עוד כתב בזה בדף ל&quot;ב ע&quot;ב, (שופטים ה,ב) בפרוע פרעות, רמז שביטלו ישראל את הפריעה עד 
שבאת דבורה ותיקנה להם הפריעה: 


אות נא: 
עוד כתב בספר במדבר דף קס&quot;ו ע&quot;א, בשם התוספתא, כי האדם כשהוא מהול, השכינה הולך 
לפניו, וזהו (בראשית יז,א) התהלך לפני והיה תמים, לא כתיב היה תמים והתהלך לפני, 
אלא עכשיו שאינך מהול התהלך לפני, אבל אחר כך כשתהיה מהול, אני אלך לפניך, לפי כי 
כשהאדם הוא נימול הוא מזדוג בשכינה, ומכאן שאין האיש יכול להלך אחר האשה, ובנח כתיב 
(בראשית ו,ט) את האלהים, לפי שלא היה לו פריעה, לפיכך לפני האל לא היה הולך שהיה 
מהול, והאל לא היה הולך לפניו שלא היה פרוע, לא היה לו כח אלא את האלהים, וכן ישראל 
כשהיו צדיקים (שמות יג,כא) וה&#x27; הולך לפניהם: 


אות נב: 
עוד כתב בספר בראשית דף ח&#x27; ע&quot;א, רב המנונא סבא אמר, (קהלת ה,ה) אל תתן את פיך לחטיא 
את בשרך, שלא יניח אדם פיו לדבר נבלות ויהא גורם לחטוא באותו בשר קדש שיהו מושכים 
אותו לגיהנם. הממונה הנקרא דומה, וכמה רבבות של מלאכי חבלה עמו ועומד בפתח גיהנם, 
וכל מי ששמר ברית קדש בעולם הזה, אין להם רשות ליקרב אצלם, באותה שעה שאירע לדוד 
ע&quot;ה מעשה בת שבע, עלה דומה לרקיע ואמר, רבונו של עולם, דוד קלקל בערוה, אמר לו 
הקדוש ברוך הוא, גלוי לפני מיום שנברא העולם שראויה בת שבע לדוד, אמר לפניו דומה, 
רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, לפניו מי גלוי. ועוד אמר לו הקדוש ברוך הוא, כי 
בהיתר עשה הדבר כי היוצא למלחמה גט כריתות היה כותב, אמר לו דומה אם כן היה לו לדוד 
להמתין ג&#x27; חדשים, אמר הקדוש ברוך הוא, וכי אין הטעם אלא משום שמא מעוברת מאוריה, 
גלוי וידוע לפני שלא שימש בה אוריה מעולם, שהרי שמי חתום עליו לעדות, כתיב (שמואל-ב 


יא,ג) אוריה, וכתיב (ירמיה כו,כ) אוריהו, אמר לפניו, רבונו של עולם, אם לפניך גלוי 
לפניו מי גלוי, למה לא המתין לו ג&#x27; חדשים, ועוד אם ידע שלא שמש בה למה צוה לו 
(שמואל-ב יא,ח) רד לביתך ורחוץ רגליך, דהיינו שאמר לו שישמש מטתו, אמר לו הקדוש 
ברוך הוא, ודאי לא ידע ויותר משלשה חדשים המתין דהא ד&#x27; חדשים הוו, דהא בכ&quot;ה בניסן 
העביר הכרוז דוד על כל ישראל, והיה עם יואב בז&#x27; יומי דסיון והלכו והשחיתו ארץ בני 
עמון סיון ותמוז ואב ואלול ובכ&quot;ד באלול היה ענין בת שבע, וביום כפור מחל לו הקדוש 
ברוך הוא העון, ויש אומרים בז&#x27; באדר העביר הכרוז ונאספו בט&quot;ו באייר, ובט&quot;ו באלול 
היה ענין בת שבע. אמר דומה, רבונו של עולם, דבר אחד יש לי על דוד שאמר בפיו 
(שמואל-ב יב,ה) חי ה&#x27; כי בן מות העושה זאת והוא פתח פיו ודן לעצמו משפטו, אמר לו 
הקדוש ברוך הוא, אין לך רשות שכבר הודה בפיו ואמר (שמואל-ב יב,יג) חטאתי: 


אות נג: 
עוד כתב בזה בספר ויקרא דף מ&quot;ב ע&quot;ב, הקשה במאמר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, אמר ר&#x27; 
אחא והרי שנינו, שהקדוש ברוך הוא גוזר על אותה טפה אם זכר אם נקבה, ואתה אומר אשה 
מזרעת תחלה יולדת זכר, והשיב ר&#x27; יוסי ודאי שהקדוש ברוך הוא מבחין בין טפת זכר לטפת 
נקבה, ובשביל שהבחין עליה גזר אם יהיה זכר או נקבה: 


אות נד: 
עוד כתב בזה בספר בראשית דף ר&quot;מ ע&quot;ב, בפסוק (תהלים מה,ד) חגור חרבך על ירך גבור, 
רמז למילה שנתן הקדוש ברוך הוא באדם, כדי שישמרו אותה בטהרה, ומי שפוגם אותה הרי 
כנגדו (ויקרא כו,כה) חרב נוקמת נקם ברית, זהו עצת דוד ע&quot;ה שישים הצדיק כנגד עיניו 
זאת החרב בשעה שהיצר מקטרגו, ובזה (תהלים מה,ד) הודך והדרך שתקרא גבור, איזהו גבור 
הכובש וכו&#x27;: 


אות נה: 
עוד כתב בזה בספר ויקרא דף י&quot;ד ע&quot;א, אמר ר&#x27; שמעון, דם היוצאה מהמילה הקדוש ברוך הוא 
שומרה, ובשעה שיש דינים בעולם, הקדוש ברוך הוא משגיח בדם ההוא ומגין: 
 
יום רביעי 
מעלת המצות: 
אות א: 
למצות קרבן פסח, כתב בספר שמות דף מ&quot;א ע&quot;ב, כי מה שכתוב (שמות יב,ט) אל תאכלו ממנו 
נא, הוא לפי שלא יאמרו, כל כך אוכלים אותו לתאבון, שהוא על ידי שאוכלים אותו נא, גם 
לא תאכלו מבושל, שאם כן אין ריחו נודף ולא יראוהו המצריים, לכן היה צלי אש גם (שם) 
ראשו על כרעיו, שלא יאמרו בשר חיה או דבר אחר הוא, ועוד (במדבר ט,יב) עצם לא ישברו 
בו, כדי שיראו אלהיהם בבזוי העצמות באשפה ואין מציל: 


אות ב: 
למצות נסוך המים, כתב בספר בראשית דף רס&quot;א ע&quot;ב, שהלל הזקן כשהיה שמח שמחת בית 
השואבה, היה אומר, אם אני כאן שהיא השכינה שנקראת אני, הכל כאן וכו&#x27;: 


</div>
