# ספר מעולפת ספירים — אות ט:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-883472653cc7/1/8/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות ט: 
וכתב שם בדף ס&quot;ב ע&quot;ב, בשם התוספתא כי הרשעים בגיהנם אינם יוצאים ממנו אלא בשבתות 
וימים טובים וראשי חדשים, אחר כך כרוז יוצא מצד צפון ואומר (תהלים ט,יח) ישובו 
רשעים לשאולה, ובשעה שעונים ישראל בקול רם אמן יהא שמיה רבא מברך, הקדוש ברוך הוא 
מתמלא עליהם רחמים ורומז למלאך הממונה על שערי גיהנם סמרי&quot;אל שמו, וג&#x27; מפתחות בידו 
ופותח ג&#x27; שערי גיהנם ורואים אור של העולם הזה, ובא העשן וסותם האור, באים שלשה 
ממונים ומנשבים ומשיבים העשן למקומו ונותנים ריוח לרשעים שעה וחצי, ואחר כך חוזרים 
למקומן. וכן בשלשה פעמים ביום ובכל שעה שישראל עונים אמן: 


אות י: 
וכתב בספר שמות דף ר&quot;ז ע&quot;א, כשיוצא שבת צריכים ישראל להתעכב קצת, להראות שחביבה 
עליהם מצות שבת ואינם קצים באכסניא, ואז פותחים ישראל והוא רחום וכו&#x27;, והוא תיקון 
טוב, ובעת שאומרים ישראל ויהי נועם וקדושה דסדרא, כל הרשעים שבגיהנם פותחים ואומרים 
שירה ואומרים אשריכם ישראל, אוי למי שלא שמר התורה, ודומה מכריז (תהלים ט,יח) ישובו 
רשעים לשאולה: 


אות יא: 
וכתב (בספר במדבר) חלק ג&#x27; דף ש&quot;א ע&quot;א, בענין השבת שכתוב לדרתם חסר לשון דירה, רמז, 
שיכבד האדם דירתו בשבת בדברים נאים וכלים נאים, שהשבת היא כלה והכלה אין מכניסין 
אותה אלא לדירה נאה: 
אות יב: 
וכתב בספר בראשית דף י&quot;ד ע&quot;א, כי בערב שבת כל הדברים נעשו ונשתכללו עד שנתקדש היום 
ולא נשאר אלא בריאה של רוחות שלא נברא להם גוף, ואם תאמר, וכי לא היה יכול הקדוש 
ברוך הוא לעכב היום עד שיברא גוף לאלו הרוחות, יש לומר, שרצה הקדוש ברוך הוא לעשות 
כך, דאלולי כך היה מתגבר חס ושלום צד סטרא אחרא בעולם: 
 


יום ששה עשר 
אות יג: 
וכתב בספר שמות דף ס&quot;ג ע&quot;ב, אמר רבי יהודה, כל יום ויום מתברך העולם מאותו יום 
העליון, שהרי כל ששה ימים מתברכים מיום השביעי וכל יום נותן מאותה ברכה שקבל 
מלמעלה, ולכך כתיב (שמות טז,יט) איש אל יותר ממנו עד בקר, לפי שאינו נותן יום אחד 
לחברו אלא כל אחד ואחד שולט בפני עצמו ביומו, אמנם יום ששי קבל שני חלקים, חלקו 
וחלק יום השבת, לכך כתב (בראשית א,לא) יום הששי ה&quot;א יתירה: 


אות יד: 
וכתב עוד בספר שמות דף ס&quot;ב ע&quot;א וע&quot;ב, שכל אדם צריך לשאול מזונותיו בכל יום מהקדוש 
ברוך הוא אף על פי שיש לו, כדי שיתברכו מזונותיו של אדם. וטעם הדבר, (תהלים סח,כ) 
ברוך ה&#x27; יום יום, ולזה אין צריך לאדם לבשל מזונות מיום לחברו, זולת מערב שבת. רבי 
ייסא סבא לא היה מתקן סעודה בכל יום עד שיתפלל, אמר לא נתקן סעודה עד שיתנו מבית 
המלך, אחר כך היה ממתין שעה אחת ואומר תקנו סעודה, שכבר היא שעה שתנתן מבית המלך: 


אות טו: 
וכתב עוד שם בדף פ&quot;ח ע&quot;א, הקשה ר&#x27; יצחק במה שכתוב (בראשית ב,ג) ויברך אלהים את יום 
השביעי, כי אחר שכתוב (שמות טז,כו) יום השביעי שבת לא יהיה בו, מה ברכו, אלא כך 
שנינו כל הברכות שלמעלה ומטה הם כלולות ביום השבת, ובשביל זה אינו נמצא המן באותו 
יום, לפי שאז מאותו היום מתברכים כל הששה ימים, וכל אחד נותן מזונו למטה כל אחד 
ביומו מאותה ברכה שקבל ביום הז&#x27;, ובשביל כך מי שהוא מאמין צריך לסדר שולחנו ליל 
שבת, כדי שיתברך כל ששת ימי המעשה: 


אות טז: 
וכתב עוד בדף פ&quot;ח ע&quot;א, ענין השלש סעודות, (ישעיה נח,יד) אז תתענג על ה&#x27; זו סעודה 
ראשונה, (שם) והרכבתיך על במותי ארץ זו סעודה שניה, (שם) והאכלתיך נחלת יעקב זו 
סעודה שלישית, וצריך ליזהר בסעודות אלו, ומי שפוגם באחת מהם מראה עצמו כאילו אינו 
מזרע ישראל ונותנין עליו חומרי ג&#x27; דיני גיהנם: 


אות יז: 
ובספר ויקרא מדף צ&quot;ב ע&quot;ב עד דף צ&quot;ה ע&quot;א כתב בזה: 
אות יח: 
כתב בספר דברים דף רע&quot;ג ע&quot;א, בשם רעיא מהימנא, כי שני ככרות בשבת הם רמז לשני לוחות 
שנתנו בשבת, וביום השלישי שכתוב בו פעמיים כי טוב. ואם תאמר למה שני ככרות שהם 
זוגות, והרי אמרו שיש ממונים על זוגות, ומטעם זה אמרו אין מתחילין בב&#x27; ואין מסיימין 
בד&#x27; דהיינו בב&quot;ד, יש לומר, כי בכל שבת הנשמות והרוחות יוצאות זוגות ואין שטן ואין 
משחית ואין מזיק ביום השבת, ואפילו אור של גיהנם אינו שולט בשבת, רמז לדבר (שמות 
לה,ג) לא תבערו וכו&#x27;: 


אות יט: 
כתב בספר שמות דף ר&quot;ח ע&quot;א וע&quot;ב, בסוד האצבעות, כשרואה בליל מוצאי שבת כל האצבעות 
בלי הצפרנים, כשרואים אותם נקראים פנים פנימים ואחורי האצבעות בצפרנים הם אחורים, 
והסוד הוא כשרואים בנר לראות אחורי האצבעות עם הצפרנים, וזהו סוד (שמות לג,כג) 
וראית את אחורי ופני לא יראו: 


אות כ: 
כתב בספר בראשית דף י&quot;ז ע&quot;ב, הבדלה במוצאי שבת הוא להבדיל בין שרים השולטים בשבת 
לשולטים בחול, כשיוצא שבת עולה מגיהנם יצר הרע של עין הרע ורוצה לשלוט בישראל, 
ובשעה שאומרים ויהי נועם בורחים: 
אות כא: 
וכתב בספר שמות דף ל&quot;א ע&quot;ב, עולם הבא נקרא נועם, וכשיוצא השבת הרשעים יוצאים מאותו 
הנועם וחוזרים לגיהנם, לפיכך אנו מתפללים במוצאי שבת, שיהי רצון שנהיה צדיקים ונזכה 
לנועם עולם הבא: 


אות כב: 
וכתב בספר בראשית דף י&quot;ד ע&quot;ב במדבר דף רמ&quot;ו ע&quot;א, שלשה הם הגורמים רעה לעצמם, המקלל 
עצמו, והזורק לחם או פרורים שיש בהם כזית, ומי שמדליק הנר במוצאי שבת קודם שיאמרו 
הקהל קדושה דסדרא, ורשעים של גיהנם מקללים אותו, לפי שבערב שבת בא קדש לעולם ונחים 
הרשעים מלישרף באש גיהנם, ובמוצאי שבת חוזרים כל השרים לשררתם ומכריזים ואומרים 
(תהלים ט,יח) ישובו רשעים לשאולה, ואין להם כח עד שיאמרו ישראל ברכת הבדלה, וכל 
אותם השרים הנקראים מאורי האש. ואם האדם ממתין לומר הבדלה עד שיסיימו הקהל קדושה 
דסדרא, אז חייבי גיהנם מקיימין על אותו אדם כל ברכות שאומרים הקהל, (בראשית כז,כח) 
ויתן לך וכו&#x27; ברוך אתה בעיר כלם אומרים אותם חייבי גיהנם: 


אות כג: 
וכתב בספר בראשית דף ק&quot;כ ע&quot;א וע&quot;ב, בפסוק (בראשית כב,טו) ויקרא מלאך, אמר רבי 
אלעזר, כי מה שאמרו י&#x27; דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אין רוצה לומר שנבראו אז, 
לפי שאם כן קשה שהרי שנינו שאילו של אברהם אבינו ע&quot;ה בן יומו היה, וכך צריך לומר 
שכן כתוב (ויקרא יב,ו) כבש בן שנתו לעולה. ואם כן קשה היאך אפשר שנברא כשנברא העולם 
שעדיין לא נולד יצחק, אלא י&#x27; דברים שנבראו דקאמר רצה לומר, שנתן כח ומנוי לשר העולם 
שיברא האיל כשיצטרך לאברהם, ופי הארץ כשיצטרך למשה רבינו ע&quot;ה, וכל זה המנוי והכח 
בראו הקדוש ברוך הוא ערב שבת בין השמשות. אמר הכותב, בזה יבא היטב אשר ברא אלהים 
לעשות וברור: 
 


יום שבעה עשר 
מעלת המועדים: 
אות א: 
כתב בספר שמות דף קל&quot;ה ע&quot;א, (שמות כה,ג) וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת 
ותכלת וכו&#x27;, אלו הם רמז למועדים, זהב זה ראש השנה שהוא יום הדין שהאודם רמז לדין, 
וכסף יום כפור שמלבין עונותם של ישראל, ונחשת ימי החג שהם כנגד ע&#x27; אומות שהם בסוד 
הרי נחושת, תכלת זה פסח שהוא שולטנות האל יתברך, ונקרא תכלת לשון כליון שמכלה 
האומות, כדכתיב (שמות יב,כג) ועבר י&quot;י לנגוף את מצרים, וזהו הטעם שאמרו כל המראות 
יפות לחלום חוץ ממראה התכלת, ארגמן זה שבועות, סוד התורה שניתנה מימין ושמאל, וכל 
מיני דברים שבעולם כלולים בה, וזהו ארגמן ארוג מין: 


אות ב: 
[שם] תולעת שני זה ט&quot;ו באב, שבנות ישראל יוצאות בכלי מילת, כמו שכתוב (איכה ד,ה) 
האמונים עלי תולע. ומה שכתב, ושש ועזים ועורות אלים ועורות תחשים ועצי שטים, כנגד 
ט&#x27; ימי תשובה ויום כפור שמנינו משלים לעשרה: 
אות ג: 
ועוד שם בדף קל&quot;ה ע&quot;ב, כי בליל שבת העולם ברחמים, וכל סטרא של מזיקים הם טמונים 
בנקבי תהום רבה, ולכן אסור לאדם לומר והוא רחום, לפי שמעורר אותם שיחזרו ויצאו מן 
החורים אשר התחבאו שם בערב שבת: 


אות ד: 
וכתב בספר שמות דף קפ&quot;ו ע&quot;א, כי ביום כפור אין לאדם לפרט חטאיו לפני אחרים, לפי שיש 
כמה מקטרגים שנוטלים הדבור ההוא ומעלים אותו למעלה ומעידים עליו. כתוב (מיכה ז,ה) 
משוכבת חיקך שמור פתחי פיך קל וחומר מאלו: 
אות ה: 
וכתב בספר בראשית דף ר&quot;כ ע&quot;א, שנמצא בספרים הראשונים, כי בליל הושענא רבה לאור 
הלבנה אם רואה אדם ראשו גרוע וגופו שלם, בניו ואשתו יחיו והוא ימות, וזהו כשבנו קטן 
שהוא ברשותו, ואם הגוף גרוע והראש שלם, הם ימותו והוא יחיה, ואם ידיו חסרות מעשי 
ידיו יתמעטו, ואם רגליו, חלאים יבאו עליו, ואם הצל חוזר ובורח, עליו נאמר (דברים 
כח,סז) בבקר תאמר מי יתן ערב: 


אות ו: 
למעלת התענית, בספר ויקרא בדף פ&quot;ט ע&quot;ב, כתוב רמז למה שאמרו, שבעים שנה איכא בחלמא 
והוא כנגד היושב בתענית חלום בשבת, שקורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואלו השבעים 
הם רמז, כי אפילו ששבע שרים רואי פני המלך מלכו של עולם הסכימו עליו לרעה מתהפך, 
לפי שביום השביעי חוזר בתשובה: 


אות ז: 
וכתב בספר ויקרא דף ק&quot;ה ע&quot;ב שמות דף ר&quot;ז ע&quot;א, הקשה שהיאך אמרו כל המתענה בשבת שיש 
לו זכות, והלא מבטל עונג שבת של שלש סעודות. והשיב כי הטעם (תהלים קיח,כד) זה היום 
עשה ה&#x27; שיהיה שמחה בכל העולמות, ואפילו הרשעים נחים ביום זה, וזה האיש המתענה בשבת 
שאין לו שמחה, עליונים ותחתונים שואלים עליו, מה נשתנה האיש הזה מכל העולם שהם 
שמחים וזה האיש הוא בצער, ולכן תפלת זה האיש קורע כל גזרי דינים לפי שהכל מרחמים 
עליו: 


אות ח: 
וכתב בספר שמות דף קנ&quot;ג ע&quot;א, כי ג&#x27; שליטים הם שהקדוש ברוך הוא חפץ בהם, והם מוח לב 
וכבד, והם בעולם העליון ובהפך הם בזה העולם, כי בבשר ודם הכבד לוקח תחלה ואחר כך 
הלב ואחר כך המוח, ולמעלה המוח לוקח השפע בראש ואחר כך נותן ללב והלב נותן לכבד 
והכבד נותן חלק לשאר הצנורות, וביום שהאדם מתענה הוא כעין של מעלה: 


אות ט: 
במדת הענוה כתב בספר בראשית דף קכ&quot;ב ע&quot;ב, תוספתא, פתח ריש מתיבתא מי שנעשה צעיר הוא 
רב ומי שנעשה רב הוא צעיר, שהרי כתוב (בראשית כג,א) ויהיו חיי שרה, חשבון המאה שהם 
רבים כתוב שנה וחשבון השבע שהם מעט כתוב שנים: 
אות י: 
ענין ראש השנה, כתב בספר שמות דף קמ&quot;ב ע&quot;א וע&quot;ב, בליל ראש השנה כל נפש ונפש היא 
משוטטת בעולם הזה לבקש רחמים על החיים, ובליל יציאת ראש השנה הולכות כל הנפשות 
ומשוטטות בעולם לידע הדין הנדון בעולם, ולפעמים הם מודיעות לחיים בחלום, כמו שכתוב 
(איוב לג,טו) בחלום חזיון לילה, ובלילה שיוצאין הפתקין מלפני המלך ונוטלים הצל מכל 
אחד ואחד מאותם שימותו, יורד ממונה אחד שמו ירומיע&quot;ס וכמה אלף אלפים ורבוא רבוון 
נוטלים לאותו צל ומעלים אותו למעלה, והנפש המשוטטת רואה הצל שמעלים למעלה ומכרזת 
ואומרת, פלוני יבא אצלנו. אם הוא צדיק כלם שמחים ואם לאו כלם עצבים, וכשלוקחים צל 


האדם מעלים אותו לפני עבד נאמן שר העולם, וזהו (איוב ז,ב) כעבד ישאף צל מאותה שעה 
שמוליכים צלו למעלה מתקנים לו שלש מקומות, מקום לנשמתו ומקום לרוחו בגן עדן ומקום 
לנפש שתנוח בשעה שהיא משוטטת, לפי שיש נפש שיש לו מנוחה ויש נפש שהיא משוטטת ואינה 
מוצאת מקום לנוח: 
מעלת התשובה: 


אות א: 
מעלת מזכה הרבים ותשובה ותוכחת, כתב בספר ויקרא דף פ&quot;ה ע&quot;ב פ&quot;ו ע&quot;א, (ויקרא יט,יז) 
הוכח תוכיח את עמיתך, הוכח בסתר שלא ידעו בני אדם ואם לא שב תוכיח ברבים. ועוד כתב 
שאם הוא אדם שהוא מתבייש בתחלה, לא יאמר לו אפילו בסתר אלא ידבר עמו כמדבר דברים 
אחרים, ובתוך הדברים יאמר לו העושה כך וכך מה עונשו: 


אות ב: 
וכתב בספר שמות דף קפ&quot;ח ע&quot;ב קפ&quot;ט ע&quot;א, שחלק רבי חייא על רבי יוסי שאמר שעד יתקיים 
כל הכתוב לא יוכלו לעורר תשובה, שנאמר (דברים ל,א) והיה כי יבאו עליך הברכה והקללה, 
ורבי חייא הקשה לו, אם כן נעלת דלת לפני בעלי תשובה, אלא סובר רבי חייא כי כיון 
שיטעמו ישראל טעם גלות ואפילו שעה אחת, אם יחזרו בתשובה נחשב להם כאילו באו עליהם 
כל הדברים. והביא ראיה ממאמר הנביא ע&quot;ה (ישעיה כו,יז) כמו הרה וכו&#x27;, כי כמו 
שהמעוברת הדרך הוא שיעברו עליה תשעה חדשים, ויש כמה נשים שלא עברו עליהם אלא יום 
אחד או שנים מהתשיעי, וכיון שטעמו טעם התשיעי נחשב להן כאילו עברו תשעה חדשים 
בשלמות: 


אות ג: 
וכתב בספר שמות דף ק&quot;נ ע&quot;א, כי המצפצפים ועולים מגיהנם, הם אותם שהרהרו תשובה בלבם, 
ולא יכלו לעשותה מחמת שמתו, ראה כמה כחה של תשובה: 
אות ד: 
וכתב בספר ויקרא דף פ&quot;ז ע&quot;ב, מהתוספתא באורך כמה עניני תשובה [ושם] כתב (ויקרא 
יט,לב) מפני שיבה תקום, הערה לאדם שיקום משנתו לעשות תשובה קודם שיגיע לזקנה כשהוא 
בחור, וזהו והדרת פני זקן, אשרי ילדותנו שלא בישה זקנותינו. ומסכים עם מאמר הגמרא, 
אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש: 


אות ה: 
וכתב בספר שמות דף י&quot;ב ע&quot;ב, אמר רבי יהודה, כל הדברים שבעולם תלויים בתשובה, וכל 
שכן מי שמוריד עמה דמעות, שאין לך שער שאין נכנסות בו, וזהו שכתוב (שמות ב,ו) ותפתח 
ותראהו את הילד שרואה השכינה הילד הזה שהוא ישראל, כדכתיב (ירמיה לא,כ) ילד 
שעשועים, וגם רואה נער שהוא ישראל כי נער ישראל שהוא בוכה, מה כתיב ותחמול עליו 
השכינה: 


אות ו: 
עוד בספר שמות דף י&quot;ז ע&quot;א, אמר רבי יצחק מעלת האומות על ישראל אינה יותר מאלף שנים, 
ואין לך אומה שלא תשתעבד בהם, שנאמר (שיר השירים ב,יז) עד שיפוח היום. וכן אמר רבי 
חייא, יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים. אמר ר&#x27; יוסי ואם ישתעבדו יותר אינו גזרת 
מלך אלא על שלא רצו לשוב: 


אות ז: 
וכתב בספר במדבר דף רל&quot;א ע&quot;א, ביום ראש השנה כל אחד צריך לפרוט חטאו בין יחיד בין 
רבים, לפי שמקטרגים עומדים על האדם ביום זה, וכל מי שמודה ומתודה על חטאיו הוא 
מעצמו, אין מקטרגים יכולים להתקרב אצלו משני טעמים, האחד כי האדם קרוב אצל עצמו 
ואינו נדון על פיו, ולכן בית דין של מעלה בדלים הימנו כעין בית דין של מטה, ועוד כי 
מום שבך הקדם ואמור אותו, ובזה אינו נותן מקום למקטרגים שידברו: 


אות ח: 
עוד בספר במדבר דף רל&quot;א ע&quot;א, כתב, כי כל מקום שכתוב (איוב א,ו) ויהי היום בראש 
השנה, מדבר מתוקף הדין: 
אות ט: 
וכתב בספר שמות דף מ&quot;א ע&quot;א, שצריך כל אדם לפרט חטאיו ולהתודות. ואם תאמר, כיון שהכל 
גלוי לפניו למה צריך לפרט, יש לומר לפי שהשטן עומד תמיד לפני ה&#x27; יתברך ומפרט חטאיו 
ותובע דין עליהם, וכיון שרואה שהאדם מקדים עצמו לאומרם אין לו פה לקטרג: 


אות י: 
בענין הוצאת ספר תורה, כתוב בספר שמות דף ר&quot;ו ע&quot;א, כי בעת הוצאת ספר תורה צריך כל 
אדם לשמוע, ויחשבו עצמם כאילו עומדים על הר סיני, ואפילו בדברי תורה אסור לפתוח. 
אמר רבי שמעון כשמוציאים ספר תורה בצבור, נפתחים שערי שמים של רחמים, ומתעוררים 
האהבה למעלה, וצריך האדם שיאמר בריך שמיה דמרי עלמא וכו&#x27;: 
 


יום שמונה עשר 
מעלת הבריאה: 
אות א: 
כתב בספר בראשית דף ב&#x27; ע&quot;ב ג&#x27; ע&quot;א וע&quot;ב, בשם רב המנונא סבא, שכשרצה הקדוש ברוך הוא 
לברוא העולם, באו האותיות לפניו בהפוך, באה התי&quot;ו ואמרה, בי תברא העולם שסוף חותמך 
אמת. השיבה הקדוש ברוך הוא, אני עתיד בך לרשום תי&quot;ו על מצחות הנאנחים ועל מצחות 
הרשעים וימותו, יצתה תי&quot;ו: 
ש&#x27; אמרה, בי תברא העולם, שבי מתחיל שם שדי. אמר לה הקדוש ברוך הוא, שין אות קדושה 
היא, אבל לא יוכל האדם לדבר שקר רק כשישתף אות שין, ומזה הטעם יצאו שק&quot;ר: 
צ&#x27; אמרה, בי תברא העולם, שבי את נקראת צדיק, (תהלים יא,ז) כי צדיק ה&#x27;. אמר לה, אני 
עתיד להשימך במקום אחר: 
פ&#x27; אמרה, בי תברא העולם, שאני פדות ובי תפדה ישראל. השיבה הקדוש ברוך הוא, בך עושים 
פשע, ומזה הטעם יצתה אות ע על שם עון: 
ס&#x27; אמרה, בי תברא העולם, שיש בי סמיכה לנופלים. אמר לה הקדוש ברוך הוא, אדרבה מזה 
הטעם שב במקומך, שאם יפול הנופל מי יסמוך אותו: 


נ&#x27; אמרה, בי תברא העולם, שנקראת נורא. אמר לה הקדוש ברוך הוא, שוב למקומך שמזה הטעם 
שבה הסמ&quot;ך. כתב ש-מ&#x27; אמרה, רבונו של עולם בי תברא העולם, שנקראת מלך. אמר לה, אדרבה 
מזה הטעם שוב למקומך, שהעולם אינו מתקיים בלא מלך: 
כ&#x27; יצתה מכסא הכבוד ונזדעזעו מאתים אלף עולמות ונזדעזעו כסא הכבוד וכל העולמות 
נזדעזעו לנפול. אמר לה הקדוש ברוך הוא מה את עושה כאן שאת (ישעיה י,כג) כלה ונחרצה: 



יו&quot;ד אמרה, רבונו של עולם ברא בי עלמא, שאני ראש שמך. אמר לה הקדוש ברוך הוא, שוב 
למקומך, לא נאה לך להיות חסרה משמי: 
ט&#x27; אמרה, ברא בי עלמא, שבי אתה נקרא טוב. אמר לה הקדוש ברוך הוא, איני בורא בך 
העולם שטובך סתום, דכתיב (תהלים לא,כ) אשר צפנת ליראיך, ולכך אין לך חלק בעולם הזה 
אלא בעולם הבא. ועוד שיש בך טביעה, שנאמר (איכה ב,ט) טבעו בארץ שעריה. ועוד יש ח&#x27; 
בצדך, ובהצטרף שניכם הוא חט: 
ז&#x27; אמרה, בי ברא העולם, דבי כתיב (שמות כ,ח) זכור את יום השבת. אמר לה הקדוש ברוך 
הוא, את צריכה זין להלחם: 
ו&#x27; אמרה, בי ברא העולם, אמר לה הקדוש ברוך הוא, את צריכה להיות בשמי: 
ד&#x27; ג&#x27; אתו, אמר להם הקדוש ברוך הוא, דלי&quot;ת הוא לשון דלים, גימל גומל חסד, ואתם 
אינכם צריכים להבדל: 
בית אמרה, בי תברא העולם, שבי מתברכים עליונים ותחתונים. אמר לה הקדוש ברוך הוא, 
ודאי בך אברא העולם: 
א&#x27; לא באת, אמר לה הקדוש ברוך הוא, הכל באו ואת למה לא באת. אמרה, רבונו של עולם 


ראשונים מה הועילו, ועוד, כבר נתת מתנה לאות בי&quot;ת ואין דרך המלך לחזור בו. אמר 
הקדוש ברוך הוא, חייך שבך יתחיל שם אלהים ותהיה ראש האותיות וראש כל מנין: 


</div>
