# ספר מעולפת ספירים — אות ב:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-883472653cc7/1/9/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות ב: 
עוד כתב בספר בראשית דף י&quot;א ע&quot;ב, (בראשית א,ב) והארץ היתה תהו ובהו וכו&#x27;, כנגד ד&#x27; 
עונשים. תהו זה חנק, דכתיב (ישעיה לד,יא) קו תהו חבל המדה. בהו, אבנים משוקעות בתוך 
התהום כנגד סקילה, וחשך כנגד שריפה, דכתיב (דברים ה,כ) ויהי בשמעכם את הקול מתוך 
החשך. וזהו (דברים ד,יא) בוער באש, ורוח זה הרג בסיף רוח סערה חרבא משננא (בראשית 
ג,כד) להט החרב: 


אות ג: 
עוד בספר בראשית דף רס&quot;ג ע&quot;א, חילוק בין יצירה לבריאה ספר הבהיר. ישב רבי בון ודרש, 
(ישעיה מה,ז) יוצר אור ובורא חשך, אור שיש בו ממש כתיב יצירה, חשך שאין בו ממש כתיב 
בריאה, וראיה לדבר (עמוס ד,יג) יוצר הרים ובורא רוח: 
אות ד: 
עוד כתב בספר בראשית דף י&quot;ט ע&quot;ב, (בראשית א,יד) יהי מאורות, מארת כתיב, לפי שברביעי 
נבראת אסכרה לתנוקות. נזף בה הקדוש ברוך הוא והטילה לים עד שחטא אדם ואשתו, כיון 
שחטאו, הוציאה הקדוש ברוך הוא משם והיא שולטת על כל התנוקות הנולדים הראויים לעונש 
בעון אביהם, ועד שנולד קין לא יכלה להדבק בו, אחר כך נתקרבה עמו והוליד רוחין ושדים 
ק&quot;ל שנה עד שבאת נעמה שהיתה יפה עד מאד, עד שטעו בה עזה ועזאל שילדה מהם, וממנה 
נתפשטו בעולם רוחות ושידים, והיא הולכת בלילה ובכל מקום שמוצאת בני אדם שוכבים 
יחידים היא הולכת אצלם ועושה להם שיוציאו זרע, וזה שאמר (קהלת ב,ח) ותענוגות בני 


האדם שדה ושדות ירצה, כי מה שבני האדם מתענגים בלילה להוציא זרע, זאת (נסבה) 
[הסיבה] להוליד בעולם רוחים ושדים: 
אות ה: 
וכתב בספר שמות דף י&quot;ח ע&quot;ב, תנא כשברא הקדוש ברוך הוא עולמו, עלה בחפצו יתברך וברא 
השמים בימינו והארץ בשמאלו, וברא המלאכים הממונים בחסדו ביום, והממונים לומר שירה 
בלילה, שנאמר (תהלים מב,ט) יומם יצוה וכו&#x27;, אלו מימין ואלו משמאל: 


אות ו: 
עוד בספר שמות דף י&quot;ח ע&quot;ב, אמר ר&#x27; אלעזר, י&#x27; דברים נבראו ביום ראשון, ומהם מדת יום 
ומדת לילה, כתיב (משלי לא,טו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, כמו דאת אמר (איוב 
טז,ט) אפו טרף. מכאן שמדת הדין שולטת בלילה: 
אות ז: 
עוד בספר שמות דף קצ&quot;ח ע&quot;ב, כתב בפסוק (יונה ב,יא) ויאמר ה&#x27; לדג, כי הקדוש ברוך הוא 
התנה עם כל מעשה בראשית בכל יום, ביום הראשון ברא שמים והתנה עמהם כי לעת הצורך 
יעלו את אליהו ז&quot;ל, ולעת הצורך יחשכו על המצרים שלשת ימים. בשני ברא רקיע, שיהא 
מבדיל בין מים למים, והתנה עמהם שיהו המים מפרישים לישראל בין טומאה לטהרה. בשלישי 
הבדיל היבשה מן הים, והתנה עם הים שיבקע לישראל, והתנה עם הארץ שתפתח את פיה לקרח. 
ברביעי ברא שמש וירח, והתנה עם השמש שיעמוד ליהושע ע&quot;ה, והתנה עם הכוכבים להלחם עם 
סיסרא. בחמישי ברא דגים ועופות, והתנה עם העופות והם העורבים לכלכל אליהו ז&quot;ל, ועם 


הדג לבלוע יונה ע&quot;ה. בששי ברא אדם ואשתו, והתנה עם האשה שתזין את אליהו ז&quot;ל, וכן 
בכל מעשה בראשית. אמר הכותב, זהו שכתוב באליהו ז&quot;ל (מלכים-א יז,ט) הנה צויתי שם אשה 
אלמנה, מלת שם רוצה לומר בבריאת העולם: 
אות ח: 
וכתב בספר בראשית דף רנ&quot;א ע&quot;א, (בראשית א,א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, 
ראשי תיבות אהו&quot;ה שבו נבראו שמים וארץ, א&quot;ה שמים וכל אשר בהם, ו&quot;ה הארץ וכל אשר בה: 



אות ט: 
עוד בספר בראשית דף ל&quot;א ע&quot;ב, (בראשית א,ג) ויאמר אלהים יהי אור, בעולם הזה, ויהי 
אור, לעולם הבא, אור שברא הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית, אדם היה מביט בו מסוף 
העולם, ואותו האור הראה הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע&quot;ה וראה מן הגלעד עד דן, וכשראה 
הקדוש ברוך הוא וצפה במעשה דור המבול ודור הפלגה ודור אנוש, עמד וגנזו לצדיקים 
לעתיד ולא נתנו אלא למשה רבינו ע&quot;ה, כדי שישתמש בו בשעה שכתב בו (שמות ב,ב) ותצפנהו 
שלשה ירחים, וכשנכנס לפני פרעה ניטל ממנו עד שעמד על הר סיני לקבל התורה, והחזיר לו 
אותו האור ונשתמש בו כל ימיו, ולא יכלו כל ישראל לגשת אליו עד ששם המסוה: 


אות י: 
עוד כתב בספר בראשית דף ר&quot;ז ע&quot;א, (משלי ג,יט) כונן שמים בתבונה, מהו כונן ולא כנן, 
ללמדך שבכל יום מחדשם הקדוש ברוך הוא, וזהו (איוב טו,טו) ושמים לא זכו בעיניו, כי 
מרוב שמחבבם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהם מתוקנים מששת ימי בראשית, דומים בעיניו 
כאילו אינם מתוקנים וכל יום מתקנם: 


אות יא: 
עוד כתב בספר בראשית דף ר&quot;ד ע&quot;א, כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, בראו באותיות 
התורה וכל אות ואות נכנסה לפניו עד שנתקיים ונברא העולם באות בי&quot;ת, כיון שנתגלגלו 
ב&#x27; האותיות והם ט&quot;ר, עלתה הטי&quot;ת ולא נתישבה דעתה עד שגער בה הקדוש ברוך הוא ואמר 
לה, טי&quot;ת טי&quot;ת למה אינך יושבת במקומך, אמרה הטי&quot;ת רבונו של עולם, כי כל מה שעשית 
הוא מתוקן, שנאמר (בראשית א,לא) את כל אשר עשה והנה טוב, היאך חברת אותי במלת רי&quot;ש. 
אמר לה הקדוש ברוך הוא, חייך שאת צריכה לרי&quot;ש, כי האדם שאני בורא מחובר משניהם יצר 
טוב ורע, אבל את יושבת בימין, מיד נתיישבה דעתה. באותה שעה ברא הקדוש ברוך הוא ימים 
ידועים, אלו של ימין נקראים ימי טוב, ואלו של שמאל נקראים ימי הרע: 


אות יב: 
עוד כתב בספר בראשית דף ר&quot;ה ע&quot;ב, כשברא הקדוש ברוך הוא לאדם, כנס עפרו מד&#x27; רוחות 
העולם ועשה אותו בבית המקדש של מטה, והמשיך נשמתו מבית המקדש של מעלה. ולכך יש באדם 
ג&#x27; מדרגות, נפש רוח נשמה. נפש היא מדרגה שפלה, ואם זוכה ובא ליטהר זוכה לרוח, ואם 
זוכה יותר זוכה לנשמה, ואז הוא שלם בכל. ועליו הכתוב אומר, (משלי ח,כא) להנחיל 
אוהבי יש. ואם תאמר אם כן היאך כתיב (בראשית ז,כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל 
אשר בחרבה מתו, והאמרת דאין זוכה לנשמה אלא הצדיק. יש לומר שכך הוא ודאי ביאור 
הכתוב, הטעם שבא המבול, לפי שלא היה מי שיגן על הדור, כי הצדיקים אשר היו בהם נשמת 
רוח חיים, שהם חנוך ירד וכל הצדיקים כבר מתו. אמר הכותב, ובזה יבא היטב השינוי, כי 
ברשעים כתיב וימת ובאלו מתו: 
 


יום תשעה עשר 
אות יג: 
כתב בספר שמות דף קמ&quot;ח ע&quot;ב, אמר ר&#x27; (שמעון) [יוסי], אור של יום הראשון נגנז ולא שמש 
אלא יום אחד. ורבי יהודה חלק ואמר, שאילו נגנז מכל וכל, לא היה יכול העולם לעמוד 
אפילו שעה אחת, ואין לך יום ויום שאינו יוצא ממנו בעולם ומקיים הכל ועמו זן העולם, 
ובכל מקום שלומדים שם בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליה חוט של חסד מאותו אור 
הגנוז: 


אות יד: 
וכתב בספר בראשית דף כ&quot;ח ע&quot;ב, כי מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, יצא קין שהרג הבל שהיה 
בכור אדם הראשון, וזהו (בראשית ו,ג) בשגם, הוא משה, ולכן משה לכסות ערות אביו לקח 
בת יתרו לאשה שכתוב בו (שופטים א,טז) ובני קני חותן משה, ולמה נקרא קני, שנפרד מקין 
וגם רצה לכסות עליהם להחזיר ערב רב לקבלם בתשובה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא, לא תקבלם 
שהם גזע רע, ועליהם אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות לב,לג) אמחנו מספרי, לפי שהם מגזע 
עמלק שכתוב בהם, (דברים כה,יט) תמחה את זכר עמלק: 


אות טו: 
וכתב בספר בראשית דף כ&quot;ה ע&quot;א, ה&#x27; מיני ערב רב הם, עמלקים גבורים רפאים נפילים 
ענקים. בלעם ובלק הם מצד עמלק, טול ע&quot;ם מן בלעם ב&quot;ק מן בלק ונשאר בלל (בראשית יא,ט) 
כי שם בלל ה&#x27;: 
אות טז: 
וכתב בספר בראשית דף רס&quot;ג ע&quot;ב, בשם ספר הבהיר, נשמת הזכר מן הזכר ונשמת הנקבה מן 
הנקבה, וזהו שהלך הנחש אחרי חוה, אמר, הואיל ונשמתה מן הצפון אסיתנה מהרה, ומה 
הסיתה שבא עליה. שאלו תלמיד, והיאך היה מעשה, אמר להם ס&quot;מ הרשע קשר עם כל צבאות 
מעלה על רבו, לפי שאמר הקדוש ברוך הוא (בראשית א,כח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים, 
אמר היאך אוכל להחטיאו, ירד עם כל חילותיו ובקש לו בארץ חבר כמותו ולא מצא אלא נחש, 
ומצא נחש והיה לו דמות גמל ורכב עליו ובא לו אצל האשה, אמר לה (בראשית ג,א) אף כי 
אמר אלהים, לא תאכלו מכל עץ הגן, אמר, אבקש יותר ואוסיף כדי שתגרע, היא אמרה לא 
מנענו אלא מעץ הדעת והוסיפה שני דברים, אחד מפרי העץ ולא מן העץ. וכן היא אמרה, לא 


תגעו ולא נאמר רק לא תאכלו, מה עשה ס&quot;מ הרשע, הלך ונגע באילן והיה האילן צווח ואומר 
(תהלים לו,יב) אל תבואני רגל גאוה, הלך ואמר לאשה הרי נגעתי ואני חי, אף את תגעי 
ולא תמותי. הלכה האשה ונגעה באילן, ראתה מלאך המות בא כנגדה, אמרה עכשיו אני מתה 
והקדוש ברוך הוא מזמין לו אשה אחרת, אלא הריני גורמת שיאכל עמי, אם נמות נמות יחד: 


אות יז: 
וכתב בספר ויקרא דף ע&quot;ט ע&quot;א, קכ&quot;ה מיני טומאה ירדו לעולם, שנאחזים מצד טומאת נחש 
הקדמוני, וכל זה טומאות הגדולות נאחזות בנשים הנדות. אוי למי שנתקרב אצלן כ&quot;ד מיני 
טומאות, כמנין ואיב&quot;ה הטיל בחוה: 
אות יח: 
עוד כתב [שם] אלף וארבע מאות וחמש מיני טומאה נאחזים באותה זוהמה של נחש שהטיל 
בחוה, וכלם מתעוררים בזוהמת הצפורן, ומי שדורך ברגליו או מנעליו עליהם יוכל להנזק: 


אות יט: 
וכתב בספר ויקרא דף ע&quot;ו ע&quot;ב, ק&quot;ל שנה שפירש אדם מחוה היה מוליד רוחין ושדים, ואלו 
נקראים נגעי בני אדם. ולכך אמרו, שהשדים יש בהם מבני אדם ויש בהם ממלאכים. וכן כשבא 
נחש על חוה, יצאו משם רוחין, וכל אלו מסטינים לאדם בפתח הבית ובבורות ובבתי כסאות, 
וכל מי שיש בפתח ביתו מזוזה עם שדי לא יוכלו להתקרב אצלו, אלו המזיקין הנקראים נגעי 
בני אדם, ועליהם נאמר (תהלים צ,י) ונגע לא יקרב באהלך: 


אות כ: 
וכתב עוד שם דף ע&quot;ו ע&quot;ב וע&quot;ז ע&quot;א, ענין (בראשית ד,כב) אחות תובל קין נקראת נעמה, 
וטעו אחריה מלאכי מעלה, ויצאו ממנה רוחין ושדים, והם תלויים באויר ומודיעים דברים 
לבני האדם, ומדור נעמה עוד היום הוא בים הגדול, ויוצאת בלילה והיא מתחממת מבני אדם 
בחלום ונדבקת בהם, ומתוך אותה התאוה מתעברת מבני אדם ומוציאה רוחות לעולם, ואלו 
הרוחות שמוציאה הם נמצאים בלילה אצל הנשים להוליד מהם גם כן רוחין, וכולם הולכים 
ללילית והיא מגדלתן, ולילית הולכת ויוצאה לעולם ורואה תנוקות של בני אדם ומתדבקת 
בהם להרגם, והקדוש ברוך הוא מזמין עמהם ג&#x27; מלאכים קדושים, ופורחים לפניה ונוטלים 
אותו רוח של תינוק ממנה ומחליפים אותו, ואמר, כי אותם התינוקות שיש כח ללילית 
להורגם, הם בזמן שראה האדם בחלום את נעמה ונתאוה לשכב עמה ונעור משנתו וישכב עם 
אשתו, וכונתו היתה באותה צורה שראה בחלום, אז הבן הנולד מכיר אותו לילית שבא מצדה: 


אות כא: 
כתב בספר שמות דף קי&quot;א ע&quot;א, שתי נשים הן בעולם שקול נחש הקדמוני דבק עם קולן. האחת, 
האשה שאינה שומרת הנדה ומקדמת לטבול. השנית, האשה המצערה את בעלה ומאחרת לטבול. ואם 
תאמר, מה לנו אם קול הנחש נדבק בקולה, יש לומר, כי בשעה שלילית יוצאה לשוטט בעולם, 
פוגעת בשתי קולות אלו, קול האשה הרעה וקול האשה שנדבק בה, האשה מתחממת מהן ואחר 
החמום נכנס הרוח בגוף האשה, וכשיולדת משחקת עם הנולד והרגו: 


אות כב: 
וכתב בספר שמות דף קי&quot;ב ע&quot;א, כי צד הטומאה הוא הפך מכל מה שבעולם, כי כל הדברים 
אפילו הרשעים כשמוצאים מינם הם שמחים ומתדבקים עמו ועושים לו טובה, אכן סטרא אחרא 
כשרואה מי שעזב סטרא דקדושה של הקדוש ברוך הוא ועושה כמעשיה, רוצה לכלותו ולהוציאו 
מן העולם: 


אות כג: 
וכתב בזהר חדש דף ק&quot;א ע&quot;ב, מדרש רות מפי אליהו זכור לטוב, שאמר מאי דכתיב (בראשית 
ד,א) והאדם ידע את חוה, שכשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ומאותה זוהמא יצא קין, מה 
נחש ממית אף קין המית, שנאמר (ישעיה יד,כט) כי משרש נחש יצא צפע, נחש זה נחש 
הקדמוני, צפע קין. ואם תאמר אחר שמזוהמת הנחש יצא קין, היאך כתיב והאדם ידע את חוה, 
והלא לא היה אלא נחש. יש לומר, שהיתה זוהמת הנחש במעי חוה, ולא היה כדאי להוציא קין 
לעולם, כיון שלא היה לו גוף עד שבא אדם על אשתו, נתעוררה הזוהמא של הנחש באותו זרע, 
ונעשה גוף לאותו רוח של זוהמא: 


אות כד: 
וכתב בספר בראשית דף קכ&quot;ה ע&quot;ב, שכל מיני זוהמות שבעולם מקורם הוא נחש הקדמוני, ועל 
שמו נקרא ניחוש. וכתב, כי האדם כדי שישיג לעשות הנחושים, צריך לטמא עצמו כדי להמשיך 
עליו רוח הטומאה של נחש הקדמוני, ויעשה הכשופים והנחושים. והראיה מבלעם, שהיה שוכב 
עם אתונו לידבק הרבה עם הטומאה ולידע בטיב הכשופים: 


אות כה: 
כתב עוד בספר בראשית דף קכ&quot;ה ע&quot;ב, ענין הנחוש. בתחלה כך היה עושה, היה נוטל נחש 
ובוקע ראשו ומוציא לשונו ולוקח עשבים ידועים ושורף הכל, ועושה משם קטרת. אחר כך 
לוקח ראש הנחש ההוא ובוצעה לארבעה צדדים, ועושה ממנו קטרת אחד, ועושה עיגול אחד 
ואומר עליו דברים, עד שממשיך עליו רוחים טמאים ומודיען לו: 


אות כו: 
וכתב עוד בספר בראשית דף קכ&quot;ו ע&quot;א, ששאל רבי יוסי, כי למה הכשופים והנחושים נמצאים 
יותר בנשים מן האנשים. והשיב לו רבי יצחק, כך למדנו, כשבא נחש על חוה הטיל בה 
זוהמא, בה הטיל ולא בבעלה. ואם כן כיון שהכשופים מקורם מהנחש הקדמוני, לכך הם 
בנשים. והקשה לו רבי יוסי, הרי אמרו, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ואם כן 
בנשים ישראליות לא היה ראוי להמצא כשוף ונחוש. והשיב לו רבי יצחק, שהתורה לא ניתנה 
אלא לזכרים, ומהם פסקה הזוהמא, אבל לנקבות לא ניתנה, שפטורות מן המצות. ועוד שבעגל 
חזרה הזוהמא: 


אות כז: 
וכתב בספר שמות דף רל&quot;ז ע&quot;ב, אף על פי שאנו מצווים לכפות סטרא אחרא, מכל מקום יש 
סוד גדול ואין להקל כנגדו, לפי שהקדוש ברוך הוא נתן לו שולטנות לשלוט בעולם, ואנו 
צריכים להשמר ממנו שלא יקטרג עלינו בתוך קדושנו, ועל זה צריכים אנו לתת לו חלק אחד. 
וזהו רמז שאנו נותנין (בתפלה) [בתפילין] שער אחד של עגל שהוא מצד סטרא אחרא, כדי 
שיתראה בחוץ מעט, שיראה שאנו נותנין לו חלק בתוך קדושתנו ולא יקטרג: 
 


יום עשרים 
עניני היצר הרע ומלאך המות: 
אות א: 
כתב (בספר בראשית) [תיקוני זהר דף קל&quot;ז ע&quot;ב], חציו עבד וחציו בן חורין פטור מן 
הראיה. רמז, כי האדם שהוא בעולם הזה חציו עבד של היצר הרע וחציו בן חורין ממנו 
ועובד ליצר הטוב, זה האיש בזמן שנפטר מן העולם, נשמתו אין לה רשות לראות פני שכינה, 
ואינה נראית לפניו, ולזה באה בגלגול. ומי שיבא בגלגול פעם אחת, אם יהיה צדיק נתקיים 
בו (ישעיה א,יח) אם יהיו חטאיכם כשנים. ובמה יודע האיש שהוא בגלגול, פעם ראשונה, אם 
קולו כשברים או כתרועה וגופו ופניו לבנים. אם קולו כשברים, הוא מפעם שניה. ואם קולו 
כתרועה, הוא מפעם שלישית. ואם גופו ירוק ופניו ירוקים וקולו תקיעה, הוא מפעם ג&#x27;. 
ואם חוזר למראהו, קולו כתקיעה וגופו לבן ופניו לבנים, הוא מפעם אחת. וכן פניו 
אדומים וקולו כשברים או פניו ירוקים וקולו כתרועה הרי נתקן: 


אות ב: 
וכתב בספר בראשית דף ק&quot;ט ע&quot;א, מדרש הנעלם (בראשית יט,ל) ויעל לוט מצוער וכו&#x27;, לוט 
רמז ליצר הרע. מצוער, זה גיהנם, כי ירא לשבת בצוער, רואה הרשעים שנדונים בגיהנם 
ומתירא וחושב שהוא גם כן יהא נידון שם, וכיון שרואה שאינו נידון, חוזר לפתות בני 
האדם. והקשה רבי יצחק, אם מתירא מעונש גיהנם, היאך מפתה בני אדם. והשיב, שכן דרך כל 
עושי רשעה, כשרואים העונש מתיראים לפי שעה ואחר כך חוזרים לרשעם. והרוצה לעיין כל 
עניני הנשמה צאתה ובואה ורוב עניני היצר הרע, יעיין מדרש הנעלם מהזוהר מפרשת וירא 
עד פרשת ויצא: 


אות ג: 
וכתב בספר בראשית דף קל&quot;ז ע&quot;ב, לעתיד יבטל היצר הרע ולא יתעורר רק לענין חבור האדם 
עם אשתו בלבד, שנאמר (יחזקאל לו,כו) ונתתי לכם לב בשר, לב להוציא בשר ולא לדבר אחר. 
והביא מעשה מרבי יצחק בר&#x27; יוסי, שהיה הולך מקפוטקיא ללוד, ופגע בו רבי יהודה, אמר 
לו מה אמרו חברינו בעלי המשנה מענין יצר הרע לעתיד, אמר לו חייך, כך יצטרך היצר הרע 
לעתיד כמטר לענין הטוב, שאלמלא יצר הרע, לא נמצא שמחת הלמוד וההלכה בעולם: 
[אמר הכותב, הגם כי בספר אהבת עולם כתבתי באור על מאמר היצר הרע לעתיד, שהצדיקים 
בוכים, אבל בזה מיושב, כי מה שהצדיקם בוכים הוא שחושבים שלא ימצא עוד יצר הרע לשום 
דבר, ולכן בוכים, איך יתבטל שמחת ההלכה והלמוד]: 


אות ד: 
וכתב בספר בראשית דף ק&quot;צ ע&quot;ב, בפסוק (בראשית לט,יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה 
לעשות מלאכתו, רמז, כי היצר הרע מפתה לאדם בשעה שבא לטהר עצמו ולעשות תשובה: 
אות ה: 
וכתב בספר בראשית דף קצ&quot;ח ע&quot;ב קצ&quot;ט, בפסוק (בראשית מב,ח) ויכר יוסף. אמר רבי אלעזר, 
כי מה שכתוב (תהלים מט,ו) למה אירא בימי רע, הוא שיש ליצר הרע שנקרא רע ימים 
ידועים, והוא שולט עליהם שניתן לו רשות לכל מי שמטמא עצמו להשטין עליו, ואלו נקראים 
ימי רע והם ממונים על עונות שאדם דש בעקביו: 


אות ו: 
וכתב בספר בראשית דף ר&quot;ב ע&quot;א, חקר במה שאמרו ז&quot;ל, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר 
הרע, אי אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, דכיון שאמרו ז&quot;ל, הוא יצר הרע הוא 
מלאך המות, אם כן, אם יזכיר המיתה לפני מלאך המות, איך ילך אדרבה זו היא שמחתו. 
והשיב, כי היצר הרע אינו שולט אלא במי שיש בו שמחת הלב, לזה יערים האדם להזכיר 
לעצמו יום המיתה, ועל ידי זה ישבר גופו של אדם ולא ישלוט היצר עליו, נמצא לדבריו כי 
מלת לו חוזר לאדם: 


</div>
