# ספר עץ הדעת טוב — קטע 10

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/10/)

<div lang="he" dir="rtl">

שקדמה להם המלכות כמ&quot;ש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל וזה 
ענין גלות רומי הרשעה הנק&#x27; אדום:
וירא וכו&#x27; חזרה אליו עוד הנבואה וירא במראה הנבואה והנה באר וכו&#x27; ובזה יתורץ ענין 
יתור מלת וירא והיה די כשיאמר והנה באר וכו&#x27; והנה ראה במראה הנבואה כי השכינה הנק&#x27; 
באר שבע כנז&#x27; בס&#x27; הזוהר הלכה עם ישראל עמהם בגלות כמ&quot;ש ז&quot;ל גלו לאדום שכינה עמהם 
גלו לבבל וכו&#x27; וראה ראיה אחרת בענין כל ד&#x27; גליות שגלו ישראל קודם זה הגלות האחרון 
של אדוה ולז&quot;א וירא ראיה אחרת כוללת כל ד&#x27; גליות והתחיל בגלות בבל הוא הראשון של 
הארבעה ועליו אמר וילך ארצה בני קדם גלות כשדים מקומו של אברהם אבינו מקדם ולכן גלו 
שם בניו אחריו למקום אביהם וז&quot;ש בני קדם וכמ&quot;ש ז&quot;ל כי לטובתן של ישראל הגלם הקב&quot;ה 
לארץ כשדים ארץ מולדתם שירחמו עליהה קצת יותר משאר האומות, וירא והנה השכינה הנק&#x27; 
באר גלתה עמהם לשדה כמ&quot;ש ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלו ודרשו רז&quot;ל ושכנתי בשדה 


כתיב ונודע כי סיבת גלות השכינה עמהם לשומרם מן האומות כנז&#x27; בס&#x27; הבהיר משל למלך 
שגרש את הבנים וגרש אמם עמהם להשגיח עליהם כמ&quot;ש ובפשעכם שולחה אמכם וז&quot;ש שם תנצלי 
ואמנם גלות בבל נכלל מג&#x27; גליות שגלו ע&quot;י נבוכדנצר הרשע א&#x27; גלות יהויכין ואח&quot;כ ב&#x27; 
גליות בימי צדקיהו ככתוב בסוף ס&#x27; ירמיהו ועליהם אמר והנה שם ג&#x27; עדרי צאן רובצים 
בגלות על שדה בבל וכמ&quot;ש ואתן צאני צאן מרעיתי וביאר פה הטעם של רז&quot;ל למה גלה 
יהויכין בתחלה והוא כדי שיגלו שם החרש והמסגר וירביצו תורה בבבל ואח&quot;כ ימצאו גלות 
צדקיהו תורה מצויה שם וז&quot;ש כי מן הבאר ההוא שהיא התורה הנק&#x27; באר מים חיים אשר 
הרביצו שם בתחילה החרש והמסגר ומשם השקו כל שני העדרים האחרים שגלו בימי צדקיהו כי 
אז לא היה להם מציאות להוליך עמהם ס&quot;ת מרוב צרתם מש&quot;כ ביהויכין שהגלהו בכבוד ובנחת 
רוח והוליכו עמהם ספרי תורה כנודע:
ואם נדרשהו כפי מה שהתחלנו כי אין ענין פסוק זה מדבר אלא בענין גלות האחרון שהוא 


אדום וכמו שביארנו על וילך ארצה בני קדם הוא ארצה שעיר שדה אדום נוכל להמשיך כפי זה 
ענין פסוק שלאחריו וירא והנה באר בשדה היא השכינה הנק&#x27; באר גלתה עמהם בשדה אדום 
הנז&#x27; וכמ&quot;ש אותי עזבו מקור מים חיים וכו&#x27; יראה ראה גם הסתכלות הגדול שלהם כי הלא 
שבעים שרים של אומות העולם לא די שהם בורות של מים מכונסים מקבלים השפע ממני אלא כי 
לא יכילו אפילו המים המכונסים ההם יען כי הם נשברים והענין הוא כי כאשר אחפוץ אני 
לסלק מהם השפע שנתתי להם אני שובר בורותיהם וחוזר ליקחם באופן שהם שני מיני חסרונות 
ורעות גדולות כמ&quot;ש כי שתים רעות עשה עמי יראה שחצבו להם בורות מכונסים וגם שהם 
נשברים והניחו ועזבו שתים עובות מן הקצה אל הקצה הלא הוא כי אותי עזבו עם היותי באר 
נובע מקור מים חיים כי בידי כל השפע ואיני מקבלו מזולתי ומכ&quot;ש שאיני נשבר כי אין 
ביד זולתי למחות בידי להסיר השפע ונמצא כי השכינה נק&#x27; באר כנז&#x27; והיא שהלכה עמהם 


בגלות בשדה אדום לתועלת ישראל להנהיגם שם כנז&#x27; משם ספר הבהיר וכמ&quot;ש ואף גם זאת 
בהיוחם וכו&#x27;, וז&quot;ש והנה שם ג&#x27; עדרי צאן הם ישראל הנק&#x27; צאן מרעיתי ובהם ג&#x27; מיני 
עדרים נפרדים במעלתם כהנים לוים וישראלים ועם היותם שם בגלות רובצים על העפר עכ&quot;ז 
הנה הם סמוכים עליה על השכינה הנז&#x27; והיא סומכת אותם כמ&quot;ש סומך ה&#x27; לכל הנופלים בגלות 
וכמו שדרשו רז&quot;ל על כרע בגלות בבל רבץ בגלות אדום עכ&quot;ז עדיין הם כארי וכלביא 
בגבורתם יען כי השכינה הנק&#x27; מי יקימנו בגלות ההוא לפי כי מן הבאר ההיא נמשך השפע 
להשקות העדרים ההם אף שהם בארץ אויביהם ולא מן השבעיס שרים אשר שולטים שם כי לכן 
גלחה עמהם להשקותם מים חיים מבאר שלה האמנם אין השקאה זו דומה כבזמן היותם על אדמתם 
השקאה תמידית רק לפרקים לפי שהאבן נגף הגדולה היא מלכות רומי הרשעה שלעה אז בכל 
העולם ונק&#x27; אבן גדולה והיא סותמת פי הבאר שלא תשפיע על ישראל רק לפרקים כאשר ונאספו 


שמה כל העדרים כמ&quot;ש:
או יראה כי הקשה לו איך אמרת כי מן הבאר ההיא וכו&#x27; והלא שם הם בגלות תחת מלכות אדום 
הנק&#x27; אל&quot;ף גדולה כנז&#x27; לז&quot;א דע לך כי האבן הגדולה ההיא אין בידה להרע זולתי על פי 
הבאר הנז&#x27; כי כשהם חוטאים רומז הקב&quot;ה אל שרה של רומי שירע לישראל כמ&quot;ש הוי אשור שבע 
אפי והנה כאשר נאספו שמה בגלות כל העדרים ושבים בתשובה יש בידם לגלול האבן ההיא מעל 
פי הבאר להשקותם וכשהן חועאין גורמין כאילו הם בידם עצמם והשיבו את האבן ע&quot;פ הבאר 
למקומה כבתחילה:
או יראה אם תאמרו כיון שהשכינה עמכם בגלות מדוע אינו גולל אותם ואיך מניחם כ&quot;כ זמן 
ארוך לז&quot;א והאבן גדולה וכו&#x27; היא לב האבן אשר בבשרם הוא היצה&quot;ר סותמת פי הבאר 
מלהשפיע שפע רב לגאלם ממש ואמנם תועלת היותה עמהם בגלות הוא כי כאשר נאספו כל 
העדריה אל בתי כנסיות אשר שם מצויה השכינה וזה שנאמר שמה ושבים קצת בתשובה ובתפלה 
אז ע&quot;י טורח רב וגללו בשני למדי&quot;ן כעין הגלגל בטורח כך יגללו את לב האבן מבשרם 


וישובו קצת בתשובה )ובתפלה אז ע&quot;י טורח רב וגללו בשני למדי&quot;ן כעין הגלגל הנגלל 
בטורח כן יגללו את לב האבן מבשרם וישובו קצת בתשובה( ויפתח פי הבאר וישקו את הצאן 
לפי שעה שבע מצומצם המספיק להם בהיותם בגלות ותכף והשיבו את האבן למקומה הראשון 
ויוסתם פי הבאר כע אין תשובתם שלימה רק לפי שעה בהתחזק עליהם צרת הגלות:
ויאמר להם יעקב וכו&#x27; במראה הנבואה אמר אל הרועים מנהיגי ה&#x27; אחי מאין אתם כי אין בכם 
כח לרעות צאן ישראל בהליכתן להשיבם בתשובה גמורה ויאמרו מן הגלות הנק&#x27; חר&quot;ן מלשון 
חרון אף ה&#x27; משם אנחנו רועי הדור ולכן אין בנו כח להשיבם בתשובה גמורה כי אין בנו 
יכולת להוכיח דורנו, ויאמר להם הכל תלוי בידכם כי אם חרה אף ה&#x27; בעמו והכניסם בגלות 
הנק&#x27; חרן הנה הב&quot;ה רחמן עם הטובים ורגזן עם הרעים פעם נק&#x27; לבן מלבן עונות ישראל 
והנה גם הוא רחמן מלא רחמים לבושיה כתלג חיור מדת הרחמים ופעם נק&#x27; בן נחו&quot;ר היפוך 


אותיות חרו&quot;ן וא&quot;כ בידכם הוא להפך מדת הדין לרחמים להוציאם מן הגלות הנק&#x27; חרן, וכבר 
ידמת כי כל התורה שמותיו של הקב&quot;ה ובזה אל תתמה מה שפירשנו על לבן בן נחור ואגב 
אורחין תדע ג&quot;כ איך לבן חמיו של יעקב והבן זה, ויאמרו לו ידענו כל זה כי חכמים אנו 
אז שאל להם השלום לו אם בשלום הוא עמכם אם לא ויאמרו שלום האמנם אי אפשר לגמור 
השלום בינו לבינינו לגמרי אלא עד אשר רחל אמנו בתו של השי&quot;ת ירום קולה ברמה כמ&quot;ש 
קול ברמה נשמע ובזכותה יבא עמה ישראל נק&#x27; צאן וז&quot;ש והנה רחל בתו באה עם הצאן, ויאמר 
להם מה לכם להמתין אל צעקת רחל שובו והשיבו את ישראל בתשובה ותגאלו והנה הן עוד 
היום גדול ויובן זה ממש בס&#x27; הזוהר כי נשבע הקב&quot;ה להניח את ישראל בגלות יום א&#x27; שלם 
והוא אלף החמישי שעליו נאמר נתנני שוממה כל היום עד שיפוח היום אבל עדיין קצת מאלף 
הששי צריך להיות בגלות ועליו נאמר ונסו הצללים גה זהו סוד כי תמול אנחנו בגלות באלף 


החמישי וחשבנו שיספיק ולא נדע כי עדיין צריך צל ימינו של יום הששי שיראה על הארץ 
ואח&quot;כ נגאל, כנודע כי כל מה שהיה בששת ימי בראשית סימן אל כל המאורעות בשתא אלף שני 
דעלמא והנה ביום החמישי נבראו כל התנינים ורמש הים ובתחילת יום הששי בלבד נבראו 
בהמה ורמש וחיתו ארץ ואח&quot;כ נברא אדם רמז אל מלך המשיח וכמו שנאמר באדם ורדו בדגת 
הים כך וירד מים עד ים גם בזה יובן משז&quot;ל היום אם בקולו תשמעו כמו שהשיב המשיח לרבי 
יהושע בן לוי והרי כתבנו בס&#x27; הזוהר כי נשבע הב&quot;ה להניחם אלף שנים בתשובה כמ&quot;ש 
השבעתי אתכם וכו&#x27; יתורץ עם הנז&#x27; כי ביום החמישי היתה השבועה אבל באלף הששי תלוי 
בתשובה ובו יקוים היום אם גדול ומיעוט תשובתכם נתחרך לכם הגלות גם באלף ששי ולכן 
אתם הרועים השקו הצאן ולמדום דרכי שלימה ולכן רעו אותם כרועים נאמנים וע&quot;י כן 
יגאלו. ויאמרו לא נוכל וכו&#x27; אין הדבר תלוי בנו לבדנו עד אשר יאספו כל העדרים שהם כל 


מחנות ישראל הנפוצים בגלות וכולם יחד צריכין לשוב בתשובה כסברת ר&#x27; אליעזר בס&#x27; הזוהר 
וכאשר כולם ישובו יחד בתשובה ויסירו לב האבן מבשרם ויותן להם לב בשר אז נוכל להשקות 
הצאן שפע מים חיים, גם ירמוז אל מה שנודע כי גלות זה של אדום הוא מפני שנאת חנם בלב 
ולכן לא נודע הקץ כמ&quot;ש כי יום נקם בלבי מדה כנגד מדה ואו&#x27; יום נקם הוא מורכב משני 
נקמות נקם מן האומות על שהרעו לישראל ונקם מן ישראל כי לא נגלה קיצו מפני שנאת חנם 
כנז&#x27; ונשאר שמור בלבי וזה ג&quot;כ ענין מש&quot;א דומה הנדרש בס&#x27; הזוהר על גלות אדום כי לכן 
נק&#x27; משא מפני היות הנבואה הזו צרה לישראל והיא דומה כמשא כבד על השי&quot;ת והכתוב עצמו 
ביאור הטעם הנז&#x27; למה קרא את הנבואה הזו משא ואמר שהטעם הוא לפי שהיא דומה ולא נגלה 
הקץ שלה כשאר הגליות והנה הוא יודע הקץ ואורך הגלות הזה והנה מצפינה בלבה ולא 
ישיחנה לזולתו ולכן היה טורח ומשא עליו ענין רוממות הזה, והנה אם בשבעים שנה של 


גלות בבל אשר מנו המן ואחשורוש וטעו במנינם כנודע ולכן אמרו ישנו עם א&#x27; ישן הוא 
האלוה שלכם מכ&quot;ש בגלות החל והארוך הזה של אדום שאפילו ישראל עצמן כביכול אמרו עורה 
למה תישן ה&#x27; כדרך בני אדם הישנים בלילה כן אתה כביכול ישן בגלות אדום הנק&#x27; לילה 
ואמנם אינו כן כי אפילו שהוא לילה הנה הוא נמשל בו אל השומר שכל הלילה נעור ואינו 
ישן ואז ישראל קורין אותו בהיותם בגלות שעיר הוא אדום וז&quot;ש אלי קורא משעיר ואומרין 
אלי אתה הנק&#x27; שומר ואינך ישן בזה הגלות הנק&#x27; לילה מה זמן נשאר עדיין אל הגלות הזה 
וז&quot;ש מה מלילה מה מליל ומשיב להם הב&quot;ה הנק&#x27; שומר וז&quot;ש אמר שומר אל ישראל אתא בוקר 
יראה כבר עבר אלף החמישי שנשבעתי להניחכם בגלות הנק&#x27; לילה ואתא בוקר של אלף הששי 
שיכולין אתם ליגאל בו אמנם שבועתי כבר עברה זמנה ובעונותיכם שאינכם רוצים לשוב 
בתשובה גרמתם כי גם אלף הששי הנק&#x27; בקר יען כי הוא זמן גאולתכם הפרת&#x27; גם אותי לגלות 


הנק&#x27; לילה וז&quot;ש וגם לילה ולכן דעו לכם כי )אז( אם לא תשובו בתשובה גמורה בלב ונפש 
כמ&quot;ש פ&#x27; נצבים ושבת עד ה&#x27; אלדיך וכו&#x27; בכל לבבך וכו&#x27; אם יהיה נדחך וכו&#x27; אפילו שתרבו 
תפלה אם תבעיון בצלותין ובתחנונין בעיו ותרבו תפלות אמנם לא אדרש לגאולתכם אמנם אם 
תשובו באמת אז אתיו מן הגלות ואקבץ קץ גליותכם ובואו ציון ברינה:
ונחזור אל ענינינו כי זה אומ&#x27; עד אשר יאספו כל העדרים ויתקבצו לגאולה א&#x27; בלב א&#x27; 
ויסירו שנאת חנם מבניכם ולא ישובו עוד לכסלה ויתקיים בהם והסרותי את לב האבן מברכם 
אז והשקינו הצאן ממעיני הישועה ואז לא ישובו עוד לכסלה ולכן לא חזר כבתחילה לכתוב 
והשקינו הצאן ונשיב את האבן על פי הבאר למקומה:
עודנו מדבר עמם הראוהו בנבואה כי כיון שישובו בתשובה באסיפה אחת כנז&#x27; תכף יגאלו לפי 
שהגלות היה על שנאת חנם של אחי יוסף שמכרוהו לעבד ומאז התחילה השנאת חנם בישראל 
יהודה ויוסף כנז&#x27; בישעיה אפרים לא יקנא את יהודה וכו&#x27; כנז&#x27; במדרש הנעלם ועתה שנאספו 


כולם יחד ישראל ויוסף ויהודה הפך ממה שנתפרדו בימי רחבעם מלך יהודה וירבעם מזרע 
יוסף אז רחל אמה של יוסף תקום ותתפלל עליהם ויגאלו כמ&quot;ש קול ברמה נשמע רחל מבכה על 
בניה כי גם שאר השבטים שהסירכו שנאתם מן יוסף יקראו אז כולם בניה, וז&quot;ש והנה רחל 
בתו באה עם הצאן אלו ישראל ואז רחל העליונה הנק&#x27; שכינת עוזנו כי רועה היא את ישראל 
בהיותם בגלות נפוצים כצאן כמ&quot;ש ובפשעכם שולחה אמכם לרעותכם בגלות גם היא תקרא להב&quot;ה 
כמ&quot;ש קול ברמה נשמע עד יעקב ישראל סבא הוא השי&quot;ת ע&quot;י צעקת רחל יסיר את לב האבן נגף 
מעל הבאר היא השכינה כנז&#x27; וישק את צאן וז&quot;ש ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וכו&#x27; כנז&#x27; 
בס&#x27; הזוהר ועוד לא תשוב שם האבן הנז&#x27; לעולם ועד:
ויצא יעקב וכו&#x27; בפרשיות הקודמות ביאר ענין בריאת והולדת נשמ&quot;ה ורוח ונפ&quot;ש של כל אדם 
ונקראו אברהם ויצחק ויעקב הנק&#x27; כהן ולוי וישראל כנז&#x27; בס&#x27; התקונין תיקון ס&quot;ט וע&#x27; וגם 
במדרש הנעלם פ&#x27; לך לך ועתה בא לבאר אופן יציאת כללותם מן המקור העליון יסוד הקדוש 


ונותנ&#x27; בבטן כנסת ישראל העליונה שעליה נאמר ובפשטעכם שולחה אמכם, וזה ענין ישראל 
הנק&#x27; עמוסים מני בטן וגם היא נק&#x27; באר שבע ומשם יוצאת הנשמה אשר גמר בריאתה בבחינת 
לידה כדי לירד בעוה&quot;ז להתלבש בזה הגוף החומרי ומקום מחצבתה נק&#x27; באר שבע בסוד אותי 
עזבו מקור מים חיים יען כי מן הבאר ההיא נוזלות ונולדות נשמות הטהורות של בני ישראל 
הנק&#x27; מים חיים, גם זהו סוד בידך אפקיד רוחי כי הוא בר&quot;ת באר כמבואר אצלנו ונק&#x27; באר 
מים חיים ובאר שבע מכל טוב אבן מחצב נפשות אומות העולם נק&#x27; בור שאין בור רק בורות 
נשברים אשר לא יכילו המים אבל נחשים ועקרבים יש בו הם נפשות האומות גם לסיבה אחרת 
נק&#x27; באר שבע יען כי בהיות הנשמות עדיין שם טרם צאתם נשבעות לשי&quot;ת שיתעסקו בתורתו 
ובמצותו כנודע מענין כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון ואחר צאתה משם יורדת בעוה&quot;ז 
בגוף חומרי לשכון בו וז&quot;ש וילך חרנה כי הוא מקום חורבה ושממה כל ימיו בחרון אף 


ויסורין ומכאובים:
או יראה ע&quot;ד מ&quot;ש הס&#x27; הזוהר פ&#x27; שמות ע&quot;פ מארבע רוחות בואי הרוח כי שם משה אליו דיוקן 
מלבוש להתלבש שם ונעשה מאותו החומר הנגשם בג&quot;ע מד&#x27; יסודות ההם הנק&#x27; אבני המקום ונק&#x27; 
חלוקא דרבנן והוא מלבוש מצויר כדמיון ציור הגוף אשר עתידה להתלבש בו אח&quot;כ בעוה&quot;ז 
כנודע וע&quot;י אותו המלבוש תשכב וערבה שנתה שם וז&quot;ש וישכב במקום ההוא כי זולת המלבוש 
ההוא אינה יכולה כלל להתענג בסוד ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה ונק&#x27; רוחין 
ערטולאין:
ויחלום וכו&#x27; כל ימי היותה שם בג&quot;ע הארץ מראים לה חלוה נבואה השגה וידיעה לדעת קשר 
כל העולמות כולם ואיך מתקשרים ע&quot;י סולם א&#x27; הקושר כולם ומי ברא אותם והנה ה&#x27; ניצב 
עליו אך לא נבואה גמורה יען עדיין לא ירדה בעוה&quot;ז ועשתה תורה ומצות במעל ידיה, והנה 
נגלו הסולם מוצב ארצה בג&quot;ע הארץ כי משם עולות הנשמות למעלה דרך הסולם ההוא שעליו 
נא&#x27; וברא ה&#x27; על נכון הר ציון וכו&#x27; כנז&#x27; פ&#x27; ויקהל בס&#x27; הזוהר וראש הסולם ועמוד ההוא 


מגיע השמימה שמי השמים העליונים הידועים הנ&#x27; ערבות אשר שם אוצר הנשמות ושם שכינתו 
ית&#x27; וזהו והנה ה&#x27; נצב עליו ומלאכי אלדי&quot;ם עולים ויורדים בו בסולם להוריד נשמות 
הנולדים בעוה&quot;ז ולהעלות נשמות המתים בעוה&quot;ז:
והנה ה&#x27; נצב עליו כנז&#x27; בערבות כמ&quot;ש סולו לרוכב בערבות ואומר אל הנפשות הנק&#x27; יעקב 
כנז&#x27; אנכי אלדי אברהם אביך ויצחק שהם סוד הנשמה והרוח אבותיו של הנפש דע לך כי אם 
אחר שתרד אל עולם השפל תהיה צדקת מעתה אני מבטיחך כי הארץ אשר אתה שוכב עליה הוא 
ג&quot;ע הארץ כמ&quot;ש וישכב במקום ההוא לך אתננה אחר פטירתך מן העולם השפל וגם זרעך. 
יירשוה בזכותך כמ&quot;ש ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ הוא ג&quot;ע הארץ אבל ירושה אין 
לה שום הפסק וז&quot;ש ולזרעך:
והנה ה&#x27; וכו&#x27; אל תירא שמא יגרום החט ותפסיד חלקך בג&quot;ע הזה בסיבת היצה&quot;ר המחטיאך כי 
הנה אנכי עמך ושמרתיך מיד היצה&quot;ר וכמ&quot;ש ה&#x27; לא יעזבנו בידו וז&quot;ש ושמרתיך בכל אשר תלך 


הם חיי העולם הזה הנק&#x27; הליכה כמ&quot;ש כי הולך האדם אל בית עולמו כי האדם בעוה&quot;ז מיום 
שנולד כאורח ההולך וגומר הליכתו במותו כמ&quot;ש ויום המות מתחיל מיום הולדו, וכאשר יגיע 
זמן פטירתך וכבר נצלת מיד היצה&quot;ר והשבותיך אל הג&quot;ע הזאת הארץ הזה כי לא אעזבך בסוד 
ה&#x27; לא יעזבנו בידו ובסוד ולא ראיתי צדיק נעזב והכוונה שלא יעזבנו ביד המקטריגים 
ודומה שר גיהנם כמ&quot;ש לולי ה&#x27; עזרתה לי כמעט שכנה וכו&#x27;:
ויקץ וכו&#x27; אחר שההבטחה בהיותה שם מפי השי&quot;ת לכל ההעבות ההם אומרת אכן יש ה&#x27; גם 
במקום הזה עם היותו ארציי כענין באר שבע ואנכי לא ידעתי כי חשבתי כי בצאתי מבאר שבע 
הוא כסא הכבוד לא אראה עוד יה בארץ החיים ג&quot;ע הארציי כי מכלל העולם השפל הוא אשר על 
זה הייתי מתרעמת ברדתי בג&quot;ע הארץ כי אז תחילת יצירת הולד כנ&quot;ל וילן שם כי בא השמש 
ועליו נאמר ועל כרחך אתה נוצר זולת על כרחך אתה נולד למטה בעוה&quot;ז ממש:
ויירא ויאמר מה נורא זה המקום ג&quot;ע הארץ אין זה כמו שחשבתי כי מכלל עולם השפל הוא רק 


בית אלדי&quot;ם הוא כענין ג&quot;ע העליון והסיבה היא כי עם היותי למעה בארץ הנה זה הוא שער 
ג&quot;ע העליון אשר בשמים כי אחר הפטירה נכנסות הנשמות בג&quot;ע הארץ ומשם עולות בעמוד אחד 
אשר באמצעיתו אל הגן עדן העליון שבשמים כנז&#x27; בס&#x27; הזוהר פ&#x27; ויקהל ואם כן גם זה מכלל 
בית אלדים הוא וזה שאמר וזה שער השמים:
וידר וכו&#x27; מצינו שהצדיקים נשבעין ליצרם יען לא יפתה אותם היצה&quot;ר ולכן טרם תבא 
בעוה&quot;ז משביטין אותה שם כנ&quot;ל על ויצא יעקב מבאר שבע לשון שבועה וז&quot;ש וידר יעקב נדר 
לקיים כל התורה ואז אומרת ג&quot;כ וז&quot;ש לאמר אם יהיה אלדים עמדי ע&quot;ד שפי&#x27; בפסוק והנה 
אנכי עמך וכו&#x27; וגם ונתן לי לחם לאכול מידו הרחבה ולא מיד בשר ודם כי יהיה עלי לעורח 
אם אטרח להרויח מזונותי ואתבטל מעסק התורה והמצות וז&quot;ש ונתן לי דרך מתנה בלי טורח 
ולא אמר ויהיה לי לחם וכו&#x27;, ואיני שואל עושר רב רק דבר מצומצם לחם שיעור לאכול ולא 
לשבוע ובגד המספיק ללבוש גוף ולא בגדי שש ומשי ורקמה ואם כה יעשה לי ושבתי בשלום אל 


</div>
