וכו' וביאר כי הטעם הוא כי לולא הוא בא שמה לא יירשוה ולכן עיקר הביאה נקראת על שמו: או ירצה באומרו אשר אתה וכו' כלומר כי' להורות שזכות יהושע מכניסן לארץ ביקש שינתן על הר גריזים ועיבל אשר הוא באלוני מורה הוא שכם וז"ש אל הארץ אשר אתה יהושע בעצמך בא שמה לרשתה ירושה אחר מיתה כמ"ש ואת יהושע קברו בשכם. כי אתם עוברים וכו' הנה ישראל כשומעם פטירת משה טרם יכנסו לארץ נתעצבו מאוד ובאולי יאמרו כי אפי' חרב מונחת על צווארו של אדם וכו' ואולי הוא עצמו משה יתן הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל ולמה אמרת ונתת את הברכה וכו' לז"א כי אתם עוברים כלומר כבר נגזרה הגזירה מוכרחת כי אתם עוברים ואין אני עובר ע"פ מ"ש כי אנכי מת וכו' ואתם עוברים וכו': או ירצה באשר נדקדק מה ענין ברכה וקללה אלו כי אם היא לעסק קבלת התורה וכמ"ש ארור האיש אשר לא יקים וכו' הנה כל זם ללא צורך כי כבר קבלוה על הר סיני ואם לענין להחמירה בעיניהם ע"י ברכות וקללות למען תהיה יראתם על פניהם אין כאן אלא ברוך אשר יקים וכו' ארור אשר לא יקים וכו' וכבר בפרשת תבא זבפרשת בחוקותי נאמרו ברכות וקללות המרעישות ארץ ושמים ודי בהם. גם אומרו מלת ראה וכו' ומלת נותן וכו' ומלת היום ומלת אנכי ומלת לפניהם דהל"ל לכם או עליכ' כמ"ש ולתת עליהם ברכה גם פעם מדבר בלשון יחיד ופעם מדבר בלשון רבים. אך הענין כי השי"ת אינו מכריח לאיש לילך בתורתו ותמיד מניח הבחירה בידו לשיהי' בעל שכר ועונש וגם כי סחורתו עובה מכסף ומזהב חרוץ וראוי להם יבקשוה ויתלו פניו לתתה להם והנה בהיות ישראל עבדי' וגולי' במצרים ועשה להם את כל הטובות ההם אולי יאמרו כי לא מדעתם קבלוה רק כמעט אנוסים מרוב הצער שהי' להם ונתרצו כדי שייטיב להם ע"כ עתה בסוף הארבעים בחודש אדר בשבעה ימים שבהם נפטר משה רבינו ע"ה אחרי הכותו את סיחון והטיב להם במדבר ארבעים שנה גם נהן להם ארץ סיחון ועוג מקום לשבת דשנים מלאים כל טוב ועתה ביקש להתיר הברית הראשונ' ולכרות עמהם ברית חדשה כי אין להם שום טעם כבתחלה לאמר אנוסים היינו, וז"א ראה בעין השכל דבר נפלא הזה עם שכבר מושבעים אתם מהר סיני אני הוא שהשבעתי אתכה ואנכי ג"כ הוא הנותן לפניכם בחירה את הברכה ואת הקללה בידכם וז"א לפניכם כמניח שולחן ערוך לפני האנשים האוכל יאכל והחדול יחדל ועד עתה לא עשיתי כן רק היום שכבר אתם מיושבים בתכלית הישוב, ואפשר שנאמר כי אלו הן ברכות וקללות שנאמרו בפ' תבא עצמן וז"ש היום כי כל משנה תורה נאמרה אם ביום ר"ח אדר כנ"ל ויהי בארבעים שנה וכו', וז"ש נותן לשון מתנה לא בהכרח אלא בבחירה וגם כי מתנה ומחילה הכל אחד כי עתה מחל להם השבועה הראשונה וכרת עמהם ברית חדשה ולכן התחיל בלשון יחיד ראה כלומר אע"פ שעד עתה כולכם מושבעים לגוי אחד לקבל התורה כולם כאחד ואין לשום אחד מכם לזוז אחור עכ"ז אני נותן הבחירה לפניכם שכל מי שירצה לפרוש א"ע מכלל אחדות ישראל ולהיותכם דעות שונות הרשות בידו וז"ש לפניכם לשון רבים, את הברכה וכו' יען כבר היו מושבעי' פשוט הוא אשר תשמעו ותלכו בדרך אשר הלכתם עד עתה אבל בקללה היא ספק אם תשמעון אם לא כי אינה נכנס בסברא שתתחרטו משבועת הר סיני אך עכ"ז הבחירה בידכם ניתנה כי הברכה אתן לכם אם תחזרו לקבל לשמוע וכו' אשר אנכי מצוה אתכם היום בברית חדשה כי הראשונה כבר אני מוחל לכם גם הקללה לא תהיו אם לא תרצו היום לשמוע רק אם לא תשמעון וכו' אחר אשר היום תקבלו לשמוע. ואח"כ וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום בברית חדשה כדי ללכת אחרי וכו' האמנם אם היום לא תרצה לשמוע לא אומר כי כבר אתם סרים מן הדרך אשר צויתי אתכם מהר סיני גם זה דייק באומרו ה' אלקיכ' כלומר כי הנה כבר אלהיכם הוא מהר סיני ועכ"ז אני מבקש שתחזרו מחדש לשמוע את אשר אנכי מצוך היום מחדש גם הקללה אע"פ שכבר הוא אלקיכ' צריך שהיום הזה תשמעו ואח"כ תסורו מן הדרך הזו של היום כנ"ל, גם רמז שלא יאמרו ישראל מי יוכל לקיים כל דקדוקי תורה לשנקבל מחדש ברכות וקללות כי הברכה לא תבא רק בקיום כל המצות ודקדוקיהן וזה נמנע והקללה להיפך כי בעבור על מצוה אחת תחול לז"א אינו כן כי הלא את הברכה ירצה כמ"ש כי קרוב הדבר אליך מאוד וכו' כי בא לטהר מסייעין אותו ואין צורך בקיום המצות רק את הברכה הלא היא באשר תשמעו לא באשר תעשו כי תיכף בשמעכ' יעזרו אתכם מן השמי' לעשותם בנקל אבל הקללה אינה כן כי לא תבא עליכם רק אם לא תשמעו וכו' וסרתם מכל הדרך כולו אשר אנכי מצוה אתכם באופן שתלכו אחרי אלהים אחרים ותהי' משומדים לכל התורה אבל אם לא כן אפשר שיתוקן הדבר בתשוב' או ביסורין מועטים וכיוצא אך לא תחול עליכם קללות משנה תורה ח"ו וכן מצינו פ' בחוקותי אם בחוקותי וכו' ולא בכל חוקותי ואח"כ אומר ואם לא תשמעו וכו' את כל המצות זו טבודה זרה ששקולה ככל התורה כולה וכן פרשת תבא ולא תסיר ללכת אחרי אלהים אחרים וכו', גם ירמוז אל מה דקי"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וז"ש את הברכה אשר תשמעו ולא כתיב אשר תעשו ובקללה כתיב והקללה אם לא תשמעו וכו' שהיא מחשבה רעה אך לא זולתי אם וסרתם מכל הדרך וכו' לחשוב ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' אך בשאר מחשבות רעות לא תחול הקללה וז"ש ללכת ולא אמר והלכתם אחרי וכו': והנה רש"י כתב ברכה וקללה האמורות בהר גריזים וכו' וכפי דרכינו נוכל לאמר כי אלו עצמן הם שנאמרו במשנה תורה רק ששם נאמר ברוך בפרטות בכל מיני ברכות וכאו הי' אומרים סתם ברוך אשר יקים וכו' ארור אשר לא יקים וכו' ושם בפרשת תבא נתבאר באורך ענין ברוך וענין ארור, גם עם הנ"ל יתורץ אומרו אל מצות ה' אלקיכם וחזר ואמר אשר אנכי מצווה וכו' בברכה ובקללה והענין כי המצות האלו כבר נצטוויתם בהם מפי ה' אלקיכם בהר סיני ועתה אני חוזר מחדש לצוות אתכם אנכי ע"ז בברכות חדשות כנ"ל וז"ש היום וכו', ובאומרו ללכת וכו' אשר לא ידעתם ירמוז ב' דברים פ"א ע"ד הנ"ל כי הייתם יכולים לאמר אולי אלהי מצרים אשר עשה ה' בהם שפטים קבלנו שלא לעבדם אבל אלהי כנען וזולתם אולי יש בהם ממש ונא ידעתם אותם לשתחול השבועה עליכם לכן אני כורת עמכם ברית חדשה היום והב' הוא לאמר חרפה גדולה היא לכם אם תניחו את ה' שכבר הוא אלקיכם ואתם ידעתם את אותותיו וכו' ותלכו אחרי אלהים אשר לא ידעתם ולא עשו עמכם הטובות ונפלאות כמוהו: והי' וכו' די לכם כל האותות שעברו וכבר אתה מיישב בארץ רחבת ידים של סיחון ועוג וקודם שיביאכם אל ארץ כנען רוצה לכרות עמכם ברית חדשה כנ"ל ועל ידי כן יביאך וכו' אמנם אז כאשר יביאך וכו' אין צורך לחזור לכרות ברית חדשה האמנם ונתת את הברכה והקללה הידועים הנ"ל על הר גריזים ועיבל על כרחכם ולזה לא אמר לפני הר גריזים וכו' וכמ"ש תחלה לפניכם דרך בחירה וז"ש הברכ' והקללה בה"א הידיעה כי ענין של הנתינה ההיא אינה רק מזכרת השבועה שאני משביעכם היום הזה ואז בעת כניסתכם תחזרו להכריזה ולהזכירה להזהיר את העם כי כבר הם מושבעים מעתה כנ"ל: כי יהיה בך אביון וכו' ענין הצדקה נראית לכאור' דבר זר כי לי הכסף ולי הזהב וכו' ולמה יעשיר לזה ויצוה לתת לאחי' האביון ולולא כי עונו גרם לא נמנע ממנו העושר ואם השי"ת שונא אותו ולא נתן לו הלא משנאיך ה' אשנא ואאמץ לבי מלתת לו פרוטה כי חטא לאלהנו עד שמנע ממנו מזונותיו ומכש"כ אם יהי' אביון התאב לכל דבר לא אכזרי הוא ית' ובפרט כ"כ לולא גדול עונו מנשוא ואם מראה טלפי יהדות נאמר כי ה' יראה ללבב, וע"כ הקדים הכתוב ואמר הנה לפעמים יארע כי יהי' בך אביון צדיק בכל פרטי' וז"א בך אביון ר"ל הנה הוא ישראל מאמין בהשי"ת כמוך ומזרע האבות כמוך ולא עוד אלא שיהי' מאחד אחיך מהמיוחד והצדיק שבאחיך כמו שדרשו רז"ל על כמעט שכב אחד העם המיוחד וזה אבימלך ע"ד משרז"ל בהלל הזקן שלא הי' בעולם עני ממנו וירא שמים כמוהו גם אמרו על רבה ורב חסדא מר מצלי ואתי מטרא וכו' ובאומרו מאחד אחיך ולא אמר אחד מאחיך ירמוז כי גם יש לו זכות אבות צדיק בן צדיק וז"ש מאחד כלומר בן מאחד המיוחד שבאחיך וא"ת כי המקום גורם כמ"ש מן דביש ליה בהאי מתא וכו' באחד שעריך כרבה ורב חסדא שניהם במדינ' אחת גה שניהם הם בארצך וכו' ולשניהם יש זכות ישיבת ארץ ישראל גם ירמוז כי אפי' בזמן שבהמ"ק קיים אשר כל אחד יש לו חלק נחלתו בארץ אשר ממנה יזרע ויתפרנס וז"ש אשר ה' אנקיך נותן לך ואפי' אז נמצא אביון התאב לכל דבר עם היותו צדיק ובן צדיק וכו' כנ"ל א"כ כיון שכבר תראה בעיניך כי אפי' צדיק כאלה יהי' אביון משם תבין כי אין ראוי לך לאמץ את לבבך בעבור הסיבה שזכרנו ולקפיץ ידך מאביון אחר שאין בו בחינות הנ"ל רק שהו' אחיך בלבד מעם ישראל כי אלו היותו אביון מסיבת עון כבר ראית את הנ"ל צדיק גמור בן צדיק גמור יהי' אביון ג"כ אלא וודאי מזוני לאו בזכותא תליא מילתא וכו' והוא ית' היודע מה הענין והוא מצווה אותך לתת לו צדקה ואדרבה שכר גדול יתן לך ע"ז כמ"ש לקמן כי בגלל הדבר הזה וכו', ובזה יתורץ מה טעם חזר ואמר מאחיך האביון והל"ל לא תקפץ ידך ממנו גם יובן אומרו כי יהי' בך וגומר והל"ל לא תאמץ וכו' מאחיך האביון גם כל פרטות אריכות מילות אלו בך אביון מאחד וכו' כי אדרבה נזק גדול לכתוב כך דמשמע שמצות הצדקה אינה נוהגת אלא באביון התאב לכל דבר ולא בעני או דל וכן אינה נוהגת אלא בארץ ובפני הבית וכל זה אינו כן, ואמנם מכיון שאפשר שיש רמאים בעולה אין זה כמנות מגבת פורים לתת לכל הפושט ידו ליטול בלי דקדוק משא"כ בענין הצדקה שפעם ראשונה אם אמר כסוני בודקין אותו ואם אמר פרנסוני אין בודקין אותו ומשה ואילך בדקוהו אם הוא רמאי או לאו וז"ש לא תאמץ לבבך בשני בית"ן כלומר לא תאמץ שני לבבך העוב ורע רק תאמץ הא' לבד כדי שתבדקו אחריו אם ראוי הוא אם לאו ולא תאמץ שניהם לגמרי מלבדוק וליתן כלל, גם ולא תקפוץ ידך ירצה כי לא ציווה השי"ת שהאדם יתן כל אשר לו אל העני וישאר הוא עני כי ענייך קודמין ומכש"כ עצמך אמנם אם יש לך מעות ועושר הראוי ליתן ממנו צדקה והנה הוא בידך ליתנו ואינו חסר רק פתיחה של היד לתת לו אבל אם אין לו מה שתתן לו כי אפי' שתרצה לפתוח ידך לא תמצא מה תתן לו לא תתחייב לקחת בהלוואה אם אין לך לשלם כנ"ל, גם אומרו בארצך וכו' ירמוז בכל מקום שיהי' עניי ישראל ויש לאל ידך להטיב להם מחוייב אתה לתת להם צדקה כי אין ההפרש רק לענין הקדימה כי עניי עירך קודמין ומ"ש בארצך דבר בהווה אבל אין ה"נ בזמן הגלות שכל הארצות שוות ראוי לתת צדקה לעניי ארץ אחרת אם יש בידך מה ליתן. ולרש"י ז"ל הוקשו כל הקושיות הנ"ל ותרצם באופן אחר עיי"ש: כי פתוח תפתח וכו' אחר שהזהירו לא תאמץ וכו' ולא תקפוץ נתן לו עצה את אשר יעשה לכל יקשה בעיניו כנ"ל ואמר כי פתוח תפתח ירצה לא תתן לו הכל בפעם אחד כי יקשה בעיניך לתת אליו הרבה אבל פתוח תפתח פרוטה בכל פעם וע"כ באותה הפעם לא ירע לבבך כי מעט הוא ועוד תועלת ב' כי עי"כ תהי' רגיל נפתוח ידך ויוחזר לך הדבר בטבעו וכמו כן אם באת להלוותו העבט תעביטנו בפעמים רבות לשתי הסבות הנ"ל, עוד נתן לו עצה אחרת והוא כי יתן לו בתורת צדקה ובתורת הלוואה ועי"כ ירוויח שני דברים. הא' כדי שיקיים שני מיני מצות צדקה והלוואה והב' כי בתתו הכל בחנם בתורת לדקה יירע בעיניו האמנם בתת לו מעט צדקה ומעע הלוואה יחשוב בלבו כי אולי יש תקוה שעם הזמן ירויח ויפרע לו את הלוואתו ולא יסבול כ"כ צער כאלו נותן הכל בתורת צדקה ועם הנ"ל יתיישב אומרו כי לשון נתינת טעם אל האמור לא תחמץ וכו" ונתן טעם איך לא יאמץ וכו' ואמר כי הלא תוכל להרגיל א"ע ליתן לו בכל פעם לפתוח ידך ולא יצטרך לפירוש רש"י, ולשלא נאמר כי אם אין כסף מזומן בידו פטור לזה הוסיף מלת את ידך לרבות כי אם כסף אין בידו יפתח את אוצרו ויתן לו משם שוה כסף שהוא ככסף וזהו חת, ורז"ל פרשו לו זו אשה ואפשר עם הקודם די מחסורו אפי' עבד וסוס וכו' ואל תאמר שלכל עני אנו מצווין בכך אלא לו ר"ל לאותו אשר הי' בתחלה רגיל בכך ובהמנעו יהי' אצלו חסרון וז"ש אשר יחסר לו אבל למי שלא הורגל איננו חסרון לו, גם דייק במלת את ובמלת תפתח המיותרות כי הנה נצטווינו להשלים די מחסורו ואם אין באים כח לכל זה מה יעשה לז"א פתוח אתה את ידך אם יש לך שיעור ואם לאו תפתח יד אחרים לשיסיעוך במצוה זו כי גדול המעשה כמו העושה וזהו ריבוי את לרבות יד אחרים כדי שע"י כלכם תספיקו להשלים די מחסורו, גם רמז כי לא יחוייב לתת לו כל צרכו בפעה אחת כי באולי במצוא העני את ידו מרווחת יפזר יותר על הראוי אמנם מידי יום ביומו תן צרכו בצמצום ובכל יום תפתח ידך ולא מראשית שנה לאחריתה: השמר וכו' אין ספק כי רוב העולם ממונם חביבה מגופם ובפרט בענין קרבה שנת השבע כי היא טענה נכונה וודאי כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יעלה על לבבו מחשבה זאת ואין ראוי להענישו ע"ז ואינו מזהירך ע"ז אלא השמר פן יהי' פיו ולבו שווין בזה וז"ש פן יהי' הדבר ר"ל הדבור עם המחשבה אשר בלבבך שווים כי אם יהי' טנין הזה נקרא בליעל שוה נע"ז אבל המחשבה לבדה לא תהי' בליעל ר"ל שקולה כע"ז כמה שנאמר בה למען תפוש את בית ישראל בלבם וז"ש לאמר ר"ל תוציאנו בפיך, ולענין הבנת הכתוב הנה הכתוב מדבר בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך כנודע כי אין שמיטת כספיה מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג ואיך יהי' אביון אם לא שמכר גם נחלתו באופן שאין לו גאולה עד שנת היובל גם נודע כי המלוה על המשכון אינו משמע זהנה האביון הזה אין לו משכון ג"כ ובזה נבין הכתוב קרבה שנת השבע ר"ל שנת השבע אין השדה חוזרת בו רק בשנת היובל באופן שאין תוחלת לשיוחזר לו נחלתו ומשם יפרע הלוואתו האמנם לענין כספים שנת השמיטה נקרא ומחוייב אני להשמיט כיון שאין בידי משכון ג"כ א"כ אין לזה תקומה לענין ההלוואה ואיך אמרת והעבט תעביטנו אם קרה מקרה שיהי' קרוב לשנת השמיטה וזהו כפל שנת השבע דנת השמיטה. או ירצה כי הם שני ניזקין הא' היותה שנת השבע שהיא שבת לארץ בלי זריעה ונטיעה והנה היא ג"כ שנת שמטת כספים שאפי' שיהי' לו מה לפרוע מחוייב אני להשמיט הרי שהם שני רעות ועי"כ ורעה עינך באחיך יען שהוא אביון ואין לו ממה לפרוע באופן כי תחשוב שאותה ההלוואה תשאר מתנה ולכן לא תרצה להלוותו כי נתינה היא מתנה לא הלוואה וז"ש ולא תתן לו ולא אמר ולא תעביטנו כי הוא האמת מה ענין הצדקה דרך נתינה אל אומרו קרבה שנת השמיטה ואז וקרא עליך וכו'. ירצה בענין הצדקה בחנם אין כ"כ עזות פנים אל האביון לצעוק עליך וגם שיקרא איננו כ"כ חטא גדול לשימהרו מן השמים לענותו וגם כי הרבה יש במדינה שיקרא עליהם אבל בענין ההלוואה שחושב העני שהדין עמו כי מה אתה חסר להלוות ויש ממון רב מונח בביתך וזה נהנה וזה אינו חסר כי הוא העני משליך על ה' בטחונו וחושב בלבו לפרוע וע"כ וודאי שיקרא עליך אל ה' ואין בזה ספק גם מן השמים יסכימו לענותו. וז"ש והי' בך חטא הויה גמורה מעשיית ובפרט כי אחרים שלא הלויהו ידחוהו באיזה טענה אבל אתה אשר בפיך אמרת שיש לך להלוותו ואינך רוצה מטעם קרבה שנת השמיטה כנ"ל על דבר עם לבבך בליעל וכו' ולכן וקרא עליך בפרטות ולא על כל מי שאינו מלווהו ועי"ז בך שאמרת כך והי' חטא ולא באחרים שלא דברו אע"פ שגם הם לא הלוו לו והקריאה היא אל שם הוי"ה הנקרא כך על שם שנתהווה ממנו כל הנבראים ויאמר הוויות ומעשי ידיך כולנו מה נשתנתי להיותי עני וזה עשיר, וכיון שכן נתון תתן לו ירצה מ"ש למעלה פתוח בנתינה והטבע בהלוואה אע"פ שכפי הנז' שתיהן נק' נתינה בחנם כיון שקרבה שנת השמיטה ותשמיטנו עכ"ז נתון תתן אע"פ שסוף ההלוואה גם היא תחזור להיות נתינה לו כנז' לא ירע לבבך בהיות כי הלוואתך לו אינה רק נתינה גמורה ולא יחזור עוד בכסף וז"ש בתחך לו: וא"ת ואיך לא ירע לבבו ואני רואה ההיזק בעין כי בשלמא הצדקה שנתתיה לגמרי מובטח אני שגם הש"י יתן לו מידו כמ"ש מלוה ה' חונן דל אמנם ההלוואה שלא נתתיה לגמרי כאשר תבוא השמיטה ואשמיטנ' אינה בתורת צדקה ששכרה מרובה יותר מכל המצות כמ"ש וצדקה תציל ממות ובפרט כמשז"ל ואפי' ממיתה משונה רק יחשב למצות השמטת כספים שהוא מצוה קלה, לז"א אינו כך רק כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' שתמנע מענין הפרטי הזה של ההלוואה לא מן הצדקה כמ"ש פן יהי' דבר עם לבבך בליעל וכו' יברכך ב' מיני ברכות הא' בכל מעשיך שטרחת בהם במעשה וקנית ומכרת שם ישלח ה' הברכה מדה כנגד מדה כנגד הצדקה שנתת במעשה במתנת חנם אדעתא דהכי. והב' בכל משלח ידיך אפי' שלא עשית מעשה גמור אלא ענין שליחות יד כנגד ההלוואה שלא נתת בתורת מעשה צדקה לגמרי רק אדעתא שיפרענה לך רק חשבת במחשבה שאם תבוא השמיטה שתשמיטנה וע"כ גם בזה יברכך ה' בכל משלח ידיך בלבד ואל תתמה היאך גדול שכרה יותר מן הצדקה אל תתמה שכך ארז"ל גדולה הלוואה יותר מן הצדקה ונתנו בזה סבות רבות ובפרט בענין הנז' כי כבר נתן צדקה וגם הלווה כמ"ש על פתוח תפתח וכו' וגה העבט וכו':