עליהם שבע מצות בני נח כמשז"ל על ראה וייתר גויים התיר ממונם לישראל על שלא קבלו שבט מצות ב"נ, וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך שהוא כשלא השלימו כנז' ואז ונתנו ה' אלקיך בידך להורגם בידים אבל הממון מותר לך ושבית שביו כנ"ל ולא נאמר בזה גזל הגוי אסור וכמ"ש שם ואכלת את שלל אויביך וזה לסיבה הנז': או ירצה במה שנודע כי אין אומה נופלת עד שתפיל שרה תחלה. כמ"ש ופקדת על צבא המרום במרום ואח"כ ועל מלכי האדמה באדמה. ואם לא כן אין כח ביד ישראל להרוג מלכי כנען עד שנפלו שריהם במרום וכמשז"ל על ראה החילותי תת לפניך וכו' מלמד שהראהו שר של אמורים כפות לפניהם וכו', ואמנם יתכן יהיו בהם שתי סברות הא' מכחשת ענין זה כי בכח יגבר איש ואומה על חבירתה ולא בשמים היא והב' כי גם שיודו כי השר נופל למעלה על ידי השי"ת אמנם בארץ הנה לגבורים המלחמה והם המנצחים יען אינם גבורים כמותם לכן רצה השי"ת להכחיש את ישראל ולהודיעה כי גם שתי המלחמות העליונה והתחתונה הכל בידי שמים
ולא בחרבם ירשו ארץ. ומכש"כ שרי המרום במרום, וז"ש כי תצא למלחמה כי אין בידך זולת היציאה כי המלחמה עצמה להשי"ת היא כנ"ל וז"א למלחמה כלומר כי אחר המלחמה הידועה הקודמת במרום להפיל השר כנ"ל אז אתה יוצא על אויביך הם שנים העליון והתחתון ואז ונתנו ה' אלקיך את השר שלהם בידך כמ"ש ראה החילותי תת לפניך וכו' וגם האומה התחתונה לא בידיך הם ורק ושבית שביו של השר הנ"ל כי כבר היו שבויים בידו ובנפול הוא יפלו הם מאליהם כי לא גבורים הם עושי המלחמה רק כשבויים חלשי כח כי השר שלהם אשר הי' ממשיך להם כח עליון נפל ונפלו גם הם וא"כ הכל בידי שמים ואתה לא עשית מאומה כי קימחא טחינא טחנת כי בנפול השר הנה אומתו שהיו עבדים לו תמשיכם אליך בנחת שלא ע"י מלחמה כלל. וא"ת איך השי"ת יפיל השרים העליונים הרוחניים בעבוריכם לז"א ונתנו ה' אלקיך בידיך כלומר הנה בהנחל עליון גוים תחת השבעים שרים הנקראים אלקי העמים כנודע והשי"ת
לקח לנחלתו ישראל עמו ומכיון שהוא ית' אלקיך ביחוד שליט עליך ובחר בך מכל העמים כאשר תהי' זכאי ועושה רצון קונך יכניע את אלהי העמים כי ה' אלקיך הוא אלהי אותם האלהים ואדון על אותם האדונים ושליט עליהם להכניעם וז"ש שם הויה כי הוא בפרטות שליט על ישראל ואלהיו כמו שנתבאר על כי חלק ה' עמו ועל כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וכו' משא"כ במלחמות השבעים אומות זו בזו כי אין שר אומה אחת יכול להפיל שר אומה אחרח עד יעמדו שניהם לדין לפניו ית' כנזכר בספר דניאל והנה שר מלכות פרס בא וכו' כי בידו לגדל ולחזק לאשר יחפוץ: או מלת שביו יחזור אל השי"ת הנז' באומרו ונתנו ה' אלקיך בידיך. והענין כי שמא תאמר כל שבעים אומות הם ברואיו ית' ורחמיו עליהם וכאשר יפיל השי"ת לאלהי איזה שר של איזה אומה יקח אח"כ את האומה נחלקו עם ישראל ולא ימסרם בידינו לז"א דע כי אחר יתן השי"ת את השר בידיך אח"כ ושבית אתה את האומה שלו כי שביו הם של השי"ת ששבאם מידי השר ההוא
יעבדים שבויים הה בידו עתה ומסרם בידיך ושבית את שביו הנז' של השי"ת ואל תירא כי יקחם לנחלתו גם הם כמוך כי שביו הם ולא עמו ונחלתו ח"ו כי מאס בהם מזמן דור הפלגה בהנחל עליון גוים: או ירמוז באומרו כי תצא כי אין זו הודעה של השי"ת המלחמה רק אזהרה וצווי אל היוצא למלחמה כי בצאתו יצטרך לשים בדעתו ובכוונתו כי לה' התשועה והוא הנותן לו כח לעשות חיל ואם ככה אתה עושה כאשר תצא למלחמה שתחשוב כי אין בידך זולת היציאה לא המלחמה עצמה כנ"ל אז ונתנו בידך וזה לסיבת היותו ה' אלקיך משרה שכינתו עליך בזכות בטחונך בו כנז' לכן יתן את השר בידיך וגם אח"כ ושבית שביו של השי"ת כי הוא אשר שבאם מיד השר שלהם ואת קמחא עחינא טחנת כנז' ומלת שביו חוזר אל השי"ת, וראית וכו' בא לתרץ קושיא גדולה בזה איך יתיר להם השי"ת ביאת יפת תואר גויה בהכרח כי הוא עון פלילי. ואף אם רז"ל השיבו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר אינו טעם מספיק כי הרי גם בישראלית
פנויה ארז"ל ימות ואל ידבר עמה מאחורי הגדר דיבור הקל שאין בו שום איסור כלל מן התורה והנה הוא בסכנות נפשות הדוחה שבת החמורה וכמשז"ל בלשונם ימות ואל ידבר וכו'. ואין יצה"ר גדול מאותו אשר גרם לחשוק בה והביאו לידי סכ"נ לז"א וראית בשביה ירצה כי איסור ולא תתחתן בם הוא כי יסיר את בנך מאחרי בהיותה היא במעלתה ואתה במעלתך אבל בזה שהיא נכנעת ושבוייה בידך ואדרבה השי"ת נתנך עליון עליה איך תסיר את בניך מאחרי השי"ת לעבוד את אלהי האומה ההיא שלא הצילה מידך ואדרבה כיון שהיא שבויה בידך ראוי להתיר לך ביאתה אולי עי"כ תתפתה לחזור גיורת באמור אליה כי תקחנה לך לאשה גברת בביתך וז"ש ולקחת לך לאשה ע"ש העתיד לא בפועל עתה עד אחר כל המעשים כנודע: או יתן טעם אחר והוא במה שקדם ונתנו ה' אלקיך בידיך כי יצאתה מידי טומאת גוית כיון שהי"ת עצמו נתנהו לך בידיך והכניסו תחת כנפי השכינה והרי היא קנוי' לך קנין הגוף
כשאר כל השלל והמטלטלין וז"ש ושבית שביו שהם השלל והמלקוח של האומה ההיא וראית בכללות השביה ההיא אשת יפת תואר כי גם הושווית לשאר שבית הממון וקנין כספך היא ע"ד העבד הכנעני גוי גמור כאשר הכהן יקנהו קנין כספו אוכל בתרומה אשר גם הישראל הצדיק חייב עליה מיתה גם זאת כך היא ובתואנה קטנה בטענת התגברות היצה"ר כמשז"ל יספיק להתירה לביאתה הראשונה. אף אם עדיין לא נתגיירה לגמרי ע"ד האמור בקנין כספו של כהן כנז'. גם ירמוז במה שהשווה אותה לשאר השיבה והוא כי הנה מצינ'ו גם בשאר שבית הממון דברים האסורים מן התורה כגון נבלות וטריפות וכתלי דחזירי שהותר להם בעת המלחמה וטעמם הוא יען נכנסו ביד ישראל הותר להם אף שיהי' שם קצת תואנה והוא אם ירעב ולא ימצא מה יאכל כמ"ש הרמב"ם פ"ח מהל' מלכים וכמו שכתב בעל ספר כסף משנה דהיינו היכא דליכא היתרא כגון אם ירעב ואין כוונתו לאמר במסוכן מחמת רעבון דהוי סכ"נ והותר אף
למי שאינו בחלוצי צבא מלחמה וכמו כן ענין האשה הנה האיש ההוא במלחמה ואין שם אשתו לבא עליה ולכן התגבר היצה"ר עליו והתירו לו היפת תואר כי ירעב ע"י התגברות תאוות היצה"ר עליו ולהורו' כי לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כנ"ל לכן כתב אשת יפ"ת כי להיותה יפת תואר ובפרט בהיותך במלחמה רחוק מביתיך יתגבר יצרך עליך וע"כ וחשקת בה: וע"ד רמז ידבר בהיות האיש גדול בר עונשין בן י"ב שנה כי אז יוצא למלחמה על יצרו אויבו מלך זקן וכסיל אשר מלך עליו י"ג שנה וכמ"ש עיר קטנה וכו' ועמו שס"ה שלוחים כמנין ימי השנה כמ"ש בספר הזוהר וגם רמ"ח אחרים כמנין רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ונתנו ה' אלקיך בידיך את היצה"ר מלך אויביך ובזה נכנעו משרתיו ואז ושבית את רמ"ח אבריך ושס"ה גידך שהי' י"ג שנים שבויים תחת ידו חשבם מידו להכניעם תחת ידיך ליראת שמים, וראית בכלל השביה הנז' את הנשמה הנקראת אשת יפת תואר כמו שיתבאר כנודע כי הנפש
והרוח צרורים בגוף ע"כ. משא"כ בנשמה כי כעת שיחטא האדם מסתלקת ממנו ברצונה וחפצה והנה אינה יפת מראה כי לראיית עיני האדם כעורה היא כי איננה נותנת שכר בעה"ז אמנם היא יפת תואר שהוא יופי האמיתי העקרי אבל היצה"ר הוא יפת מראה שית זונה נותנת שכר תיכף ומיד אבל הוא כעורת תואר בעלת מומין. ואין צורך טורח גדול לקנותה אף כי רבה וגדולה אמנם וחשקת בה בחשק יוכל האדם להמשיך נשמתו אליו בסוד הבא לטהר ברוחו ונפשו מסייעין אותו בנשמה כנז' בספר הזוהר פרשת נח ואז ולקחתה לאשה לך כדמיון הבעל המשתעבד למזונות אשתו כן תשתעבד לזון אותה מזון רוחני שהוא עסק התורה ומצות גם יש לה דמיון אחר כענין האשה המשרתת בעלה גה היא תשרת בכל עוז להמשיך לך חיים מלמעלה כנז' בפרקי ר' אליעזר וזהו סוד ראה חיים עם האשה אשר אהבת בסוד וחשקת בה וכו' ולהבינך רזי תורה כמ"ש ונשמת שדי תבינם והנה הנשמה עד עתה היתה חוצה לך ועתה צריך
שתביאנה אל תוך ביתך היא הגוף בית מדור הנשמה. גם ירמוז אל חלל הלב בסוד בכל לבבך בשני יצריך הם שני ביתי"ן שני בתי חללי הלב לב חכם לימינו הוא היצה"ט ולב כסיל לשמאלו הוא היצה"ר והבאתס אל תוך ביתיך אל הנשמה תוך אמצעות חלל ימין של הלב כנ"ל ותגלח בראשונה' שערות הראש והצפרנים שהם המותרות שגדלו עמו בשטות מדס נידות שברחם האשה כי ע"כ הוולד יוצא שערו שלם וצפרניו גמורים וזה רמז של עזיבת החטאות אל השב בתשובה ואח"כ והסירה מכל וכל את כל עסקי חומר הגוף אף הצריכים הנקראים שמלת שביה כי הגוף שמךה ולבוש אל הנשמה והשמלה הזו הוא אשר היתה שבויה ביד היצה"ר כנ"ל וזהו והסיר' את שמלת שביה מעליה מדרגה אחר מדרגה ואז וישבה תושב גמור בביתך הנז' משא"כ תחלם כי היתה שם כאורח הולך בלתי יושב. ואחר התשובה יתמרמר ויבכה מלב ונפש ענ חטאותיו שהכעיס להקב"ה ושכינת עוזי שעליהם כתיב שמע בני מוסר אביך וכו':
או ירמוז אל עזיבת תורה שבכתב ותורה שבע"פ הנקראים אביו ואמו כנודע וז"ש ובכתה את חביה ואת אמה ועיקר התשובה הזו להיותם מקובלת תהי' בחודש אלול הנק' ירח ימים הנוראים כי אז תפלתך נשמעת ושערי תשובה פתוחים כמ"ש דרשו ה' בהמצאו ובסוד אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול כי אז נהפך הקב"ה ידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה ובס"ת ד' יודין כנגד ארבעים יום שמן אלול עד יוה"כ. ואחר יום הכיפורים בא חג האסיף לאוף את הנשמה הנקרא אשתו כנ"ל ואז נקרא חג שמחתינו שמחת חתן וכלה ואז זמן הנשואין תבא אליה ותקרא בעל נשמה שליט עליה וז"ש ובעלתה וגם היא ברצונה תרצה והיתה לך לאשה כנ"ל וזה ביום שמחת תורה כי אז הש"י חתן ישראל הנקראים כלה כנודע גם האדם שואב נשמתו כמשז"ל למה נקרא שמחת בית השואבה שאז הי' שואבין רוח הקודש ירמוז אל ענין הנשמה כי זולתה לא ישיג האדם רוח הקודש, והם הז' ימי חופה הם ז' ימי סוכות מקדימין אל החופה הנעשית
ביום שמחת התורה הוא הכתובה והתנאים שבין החתן והכלה הקב"ה וישראל כדרך יעקב ורחל שהקדימו ז' ימי חופתה לעבודתו בעבורה, והי' אם ח"ו תחזור לסורך ולא חפצת בה ושלחתה לנפשה ירצה אני מבקש ממך שלא תחטא במזיד ולהכעים כי עי"כ תגרום עונש לנשמה אמנם ושלחתה לנפשה ולא תשתעבדה תחת חטאותיך בשני אופנים. הא' ומכור לא תמכרנה תחת היצה"ר בכסף בשביל הנאות וכסופים ותאוות גופך והב' לא תתעמר ותשתעבד בה וזה יהי' בהיותך חוטא להכעיס כנ"ל כי די לך באשר תחטא במזיד לתיאבון בלבד כאשר לא תמצא היתר כי בזה אתה מענה אותה וז"ש תחת אשר עניתה ויספיק לה עינוי הזה ולא תגרום לה ג"כ עונש בעה"ב וזה אם תחעא להכעיס וכמשז"ל אם רואה אדם שיצה"ר מתגבר עליו ילבש שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ: או ירצה והי' וכו' במ"ש בספר הזוהר וכבר כתבנוהו למעלה כי הנשמה איננה צרורה בצרור הגוף ומסתלקת מן האדם בעת שחוטא זאומרת סורו נא מעל אהלי האנשיה הרשעחפ האלה וכו'.
וז"ש והי' אם לא חפצת בה תגרום כי תשלחנה מעליך בסוד שלח תשלח את האם זו הנשמה ואת הבנים תקח לך אלו רוח ונפש האמנם שתחשוב לעכבה ולמוכרה ברשו' היצה"ר והנאותיו ומכור לא תוכל למוכרה בכסף כנ"ל גם לא תוכל לעכבה ולהתעמר בה ולהשתמש בה בזמן שאתה חוטא כי הנשמה מסתלקת מעצמה ברצונה, והטעם הוא תחת אשר עניתה ירצה הנה הנפש ניזון מן הדם החומרי כמ"ש כי הדם הוא הנפש וע"כ כתיב נפש כי תחטא גם הרוח נקרא לפעמים רוח טיווים וכמ"ש דוד ורוח נכון חדש בקרבי מכלל דאיכא רוח שקר ושניהם ניזונין ונהנים מחטאות האדם משא"כ הנשמה שכשהאדם חוטא יושבת בתענית ומתענ' ואין לה מזון כלל כי אם מן התורה והמכות ובראותה זה מוכרחת הוא להסתלק ממך וכמ"ש ושלחת לנפשה וכו' וז"ש תחת אשר עניתה: או ירמוז כי תצא וכו' כאשר האלהים אינה לידן שתעורר מחשבותך לשוב אל הש"י ותצא למלחמה הידועה האמיתית עם היצה"ר וסיעתו הנקראים אויביך באמת כי כל ישעם להפילך
ברשתם אל תדאג איך תוכל להלחם עמו כי אין הקב"ה שואל מעמך כי אם שתשוב לך לצאת ולה' הישועה ונתנו בידך ואח"כ ושבית שביו של היצה"ר הם רמ"ח אבריך שהי' שבויים בידו ומאליהם יפלו שארית סייעתו הנקראים אויביך כנ"ל, ובכלל השביה הנז' וראית החומר שלך הנקרא אשת הנשמה לשרתה כנודע ולא תוהו בראה ואדרבה היא יפת תואר כמ"ש הוא עשך ויכוננך מלמד שהקב"ה ובית דינו נתייעצו על כל אבר ואבר שיהי' מתואר ביופי התיקון וזה יורה כי הקב"ה חפץ גם בחומר לתת לו חלקו ולא לענותו כדרך שהי' הלל הזקן אומר בלכתו לבית המרחץ שהי' הולך לגמול חסד עמו ומסיבה זו וחשקת בה שלא לדחותו לגמרי לא מסיבת רשע ח"ו להיותו יפה מראה לתור אחר עיניך כי אם להיותו יפה תואר ברצונו ית' וזה הותר לך לקחתה לך לאשה משרתת את בעלה הנשמה לשתוכל לעבוד את הש"י ולא להנאת העוה"ז כי אז תהי' הנשמה אשת הגוף ונגרר אחריה, ולכן והבאתה אל תוך ביתך של הנשמה
כמ"ש כי הולך אדם אל בית עולמו ולא תניחנה בביתה שהיא העוה"ז גם ביתך הם בתכנ"ס ובת"מ ותדמה בעוה"ז כאורח ולא כבעל הבית ותגלח שער ראש הגוף הם השרשים חומריים שלו גם תחתוך צפרניה הם הם המותרות מתאוות העוה"ז שהם כדמיון הצפרנים ודי לך במוכרח, ואותם בגדים הצואים שהי' לה בהיותם שבויה תחת היצה"ר תסירם והסירה את שמלת שביה מעליה ע"ד הנאמר ביהושע בן יהוצדק הסירו הבגדים וכו' ואח"כ תוכל לשבת בביתך האמיתי' כי אז תלבש מחלצות הנקרא חלוקא דרבנן ותחווד' בצום ובכי על הרע הנמשך לה מסיבת היסודות החומריים אשר משם חוצבה והם אביה ואמה וז"ש ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים חודש אלול הנועד לימי תשובה טרם בא יוה הדין ראש השנה כנודע וכאשר יושלמו כל התנאים האלו תוכל אח"כ לבא אליה והשתמש עמה בדברים החומריים המוכרחים כנ"ל ותהי' אתה בעלה והיא תהי' לך לאשה ולא תתגבר עליך. והי' אם מרוב תשוקתך בתשובה יבואו ימים אשר אין
לך חפץ כלל בחומר אפי' במוכרח כענין מ"ש רבינו הקדוש לא נהנתי אפי' באצבע קטנה אז ושלחתה לגמרי לסיבת נפשה המורכבת עליה כי היא החשובה ולא תחוש אליה כלל כי אדרבה החומר תחזור לשוב במדרגת נפש רוחניות ולכן הזהר ומכור לא תמכרנה ותמסרנה ביד היצה"ר עוד כבראשונה בסיבת תגבורת תאוותך בהבלי עולם החומר דז"ש בכסף מענין נכספה וגם כלתה נפשי ולא תחזור עוד להשתמש בה ולהתעמר כמתחלה בדבריה חומריים תחת אשר כבר עניתה וסגפת בתענית מכל מיני חומר וכבר נזדככה לרוחנית לא תשוב למוכרה ביד החומר כנ"ל: או ירצה וראית בשביה ירמוז כי גם כי ראוי לצאת למלחמה עם היצה"ר לא תדחהו לגמרי כי צריך הוא לפריה ורביה כאשר אירע לאנשי כנסת הגדולה שתפסו את היצה"ר ולא אשתכח ביעתא לחולה ולכן אם בשביה ההיא תראה ענין האשה לצורך פריה ורביה אשר על זה תקרא יפת תואר ולא לענין ניאוף כי זה נקרא יפת מראה ולסבת פרי' ורבי' לבד וחשקת בה לקיים המצוה
הנה זה הותר לך אמנם נא יספיק בתנאי הנז' בלבד דא"כ הותרה לך הקדשה בלי קדושין וכיוצא אבל צריכין אליך תנאים רבים. הא' ענין הקדושין הנק' לקוחין וז"ש ולקחת וטוד צריך שיהי' משמען שהיא ניקחת לך לאשה ולא שהוא ניקח לה לאיש כנודע על הריני אישך אינה מקודשת וז"ש לך לאשה ואחר הקדושין צריך עוד ענין החופה להתייחד עמך אל תוך ביתך וזה שכחב והבאתה אל תוך ביתך וכו'. אמנם ענין זה החופה הוא לצורך ביאה ולכן צריך עוד שבתחלה תספור ימי שימור ובסופה וגלחה את ראשה וצפרניה כנזכר בספר הזוהר שצריכה האשה לגלח השער והצפרניים דאתרביאו בזמן ימי נדתה וליבונה ואחר טהרתה וטבילתה אא תכנס לחופה אל תוך ביתך כנז' ואז יש לה יתרון כי אם תצא מרשות אביה לענין נדר ולענין מציאתה ומעשי ידיה כי עד אז היתה בשבייה ביד אביה אם רצה למוסרה למנוול ומוכה שחין כמשז"ל ועתה תסיר את שמלת שביה מעליה ולא עוד אלא שעוד אינה
רשאיה ללכת תמיד לבית אביה כנתחלה שלא ברשות בעלה, ולכן עתה בעת פרידתה מבית אביה ובכתה את אביה ואמ' ירח ימים שהם זמן ימי הנשואין כמשז"ל השוכר ביתו לנשואין אין פחות משלשים יום כדי להכין לצורך הנשואין וזמן של הנשואין ואחר ימי הנשואין כנודע וזה כדרך הנפרדין מקרוביהם לארץ אחרת כי אז בוכים זה עם זה על פרידתם כענין נעמי עם שתי כלותיה רות וערכה ותשאנה קולן ותבכינה ואחר כל התנאים הנ"ל תבא אליה ובעלתה תהי' הביאה לשם היותך בעלה ואז נגמרה לקוחיה והיתה לך לאשה גמורה לירושה ולטמא לה ולכל הדינין כנודע, והי' אם ח"ו לא חפצת בה ושנאתיה כי לא תמצא חן בעיניך אל יארע לך כענין עולי גולה בזמן מלאכי שהי' מניחין אותן עגונות ונושאות אחרות עליהם אמנם ושלחתם לנפשה בגט פטורין כמ"ש כי שנא שלח וכו' כי אולי אין זו בת זוגך לנפשך ותניחנה לילך להנשא עם נפשה בת זוגה כי לסיבה זו יש ביניכם שנאה כנודע וא"ת הרי
קניתה בקדושין ובכסף והרי היא כשפחה ואמכרנה לאחר בכסף עד שירצני במעות ככל אשר אחפץ לז"א ומכור וכו' כי אעפ"י שהאשה נקנית לך בכסף אינה יוצאת בכסף בשטר גט ואינה כענין האמה העבריה והשפחה שיוצאה בכסף כעין שנקנית בכסף, גם אל תטעון באופן אחר