# ספר עץ הדעת טוב — קטע 111

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/111/)

<div lang="he" dir="rtl">

יש אשר לבבו פונה לעבוד ע&quot;ז החמורה ככל התורה מה יחור להסתפק פן יש בכם שורש וכו&#x27; 
ומה עבירה תהי&#x27; גדולה יותר מהע&quot;ז. י&quot;ב כי מה צורך להתפלל או להודיע כי לא יאבה ה&#x27; 
סלוח לו אם עדיין מחזיק בע&quot;ז ואם ישוב בתשובה למה לא יסלח לו ועוד דהל&quot;ל לא יסלח לו 
ומאי לא יאבה דמשמע דיש צד לשיאבה. י&quot;ג מה ענין כל פרטי הקללות האלה. י&quot;ד מאי אשר 
לבבו &#x27;פונה היום והרי גם אם יפנה למחר הרי הוא &#x27;כמו היוה. י&quot;ד כי אומרו ואמר הדור 
האחרון למה לא ביאר את הדברים אשר יאמרו. ט&quot;ו &#x27;מה תועלת להגיד לנו כי יאמר הדור 
האחרון. ע&quot;ז מה שהקשו המפרשים כי פסוק הנסתרות הי&#x27; ראוי לכתוב אצל פסוק האזינו 
השמים וכו&#x27; כי אז עשאן עדים ואז יאמר כי לא עשאן עדים רק אל הנגלות לא אל הנסתרות. 
והביאור הנה לענין סמיכות הפרשיות יוכל לאמר דרך רמז כי הנה בפרשת תבא דיבר אלקים 
קשות ורצה עתה לנחמן ע&quot;ד שפירשו רז&quot;ל הרי אתם נצבים וחצי כלים ואחם קיימים לעד וכפי 


דרכינו יאמר כי הלא אם תרצה להנצל מכל התוכחות הנז&#x27; יקיים ג&#x27; דברים אלו הלא הם הא&#x27; 
את&quot;ם אותיות אמ&quot;ת כי אם תדברו אמת ותאמנו באלהים אמת אין רע שולט בכם. הב&#x27; את&quot;ם 
אותיות תא&quot;ם כי אם תהי&#x27; מחוברין יחד באגודה א&#x27; כשני תאומים הנולדים יחד גם אתה תהי&#x27; 
תאומים ודבקים אל ה&#x27; אלקיכם ונצבים וקיימים לעולם וכנודע ענין משז&quot;ל חבור עצבים 
אפריים הנח לו:
הג&#x27; ר&quot;ת נצבי&quot;ם &quot;נותן &quot;צדקה &quot;בסתר נצי&quot;ל &quot;ממות בסוד מתן בסתר יכפה אף ובסוד וצדקה 
תציל ממות. ועי&quot;כ תהי&#x27; נצבים חיים וקיימים:
ואמנם כפי הפשט נוכל לאמר ד&#x27; דרכים. הא&#x27; הוא כי במעמד הר סיני לא רצה הקב&quot;ה להכביד 
עליהם לקבל הברית בשמירת התורה והמצות הם וגם בניהם אחריהם לעולם אולי ימאסו ח&quot;ו 
לגמרי לכן לא הזכיר כלל זרעם וכמ&quot;ש בפרשת יתרו אתם ראיתם וכו&#x27; ועתה אם שמוע תשמעו 
וכו&#x27; ואתם תהיו לי וכו&#x27; וכמו כן בתשובתם נאמר כל אשר דבר ה&#x27; נעשה ר&quot;ל אנחנו ולא 
הזכיר כלל זרעם וכן בסוף פרשת משפטים והיתה הכוונה כי הם יקבלו כעת התורה בברית 


ושבועה עליהם דווקא אך זרעם לא הכניסים בכלל הברית כלל וגם אם גם זרעם יקבלו תורת 
אבותיהם ויקיימוה לדורות הבאים לא יהי&#x27; בכח ברית ושבועה כלל כנ&quot;ל. ואמנם הדור ההוא 
ישמרוהו גם בכח ברית ושבועה ובסוף ימיהם אם יראו כי אין תורה כזאת ואין אלוה 
מבלעדיו אז צריך שיחזרו בניהם מחדש לקבל התורה והמצות באלה ובשבועה חדשה. וז&quot;ש אתם 
נצבים וכו&#x27; ירצה רצונו עתה להכניס בברית את הנולדים שיוולדו מחדש לעתיד וא&quot;כ אין 
השבועה חלה על מי שלא בא לעולם כלל ולכן צריך לשעבד אתכם ואת זרעיכם אגב אתכם כדין 
המקנה אילן לפירותיו שהאילן כבר בא לעולם וכמו שנקנה עבד ואמה לצורך פירותיהם שכל 
הנולדים אח&quot;כ יהיו עבדים ילידי בית וז&quot;א אתם נצבים כלומר עתה אשר אתם נצבים וכבר 
באתם לעולם אני רוצה להשביעכם שנית ולא לסיבת עצמיכם כי כבר אתם מושבעים ועומדים רק 
לסיבת זרעכם אחריכם ולהם לבדם ג&quot;כ אי אפשר להשביע לפי שלא באו לעולם אמנם בהשתתף 


השבועה הזאת לכם ואגב שלכם תחול השבועה גם עליהם אז תועיל ותחול, וז&quot;ש ועברך וכו&#x27; 
ירצה הנה כוונת היותם נצבים היום הוא להשביעכם שבועה אחרת שנית וז&quot;א כורת עמך היום 
וא&quot;ת כי מה צורך בזה דעו כי לא אתכם לבדכם הוא מה שאנכי כורת עתה כי כבר בסיני היתה 
שבועה אחרת וז&quot;ש הזאת כלומר לרמוז שכבר קדמה שבועה אחרת רק לצורך זרעכם אלא כפי 
הדין אי אפשר כנ&quot;ל לכן השתתפתי אתכם עמהם וז&quot;ש כי אם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו 
פה וכו&#x27; וז&quot;ש ישנו פה ירמוז ענין הדין הנז&#x27; כי כיון שיש מי שישנו פה כבר ובא לעולם 
אגב דידהו אשביע גם את אשר איננו פה ולא בא לעולם, ולרמוז כל זה הזכיר כל הפרטים 
טפכם וכו&#x27; ירצה כי הנה כולכם נצבים יחד ובאתם לעולם ואמנם העף גם כי הנה קטנים הם 
ולא הגיעו לעונת נדרים אמנם כבר באו לעולם וכמו כן נשיכם קיימות עמכם ובהיותכם כבר 
נשואים יחד הרי הכל מצוי בעולם ואין חסר רק הפירות ובהיותי מקנה אילן זכר עם נקבה 


יחד לפירותיהם יספיק והנה זה לכם הנקאים אזרת וכן לגרים אני עושה כן להשביע גם זרעם 
כי תורה אחת לגר ולאזרח והנה הם מצויים בעולם הלא הם הנכללים במ&quot;ש מחוטב עציך עד 
שואב מימיך והרי נמצא כי כל הפרטים האלו בין האזרח הוא וזרעו בין הגר וזרעו כולכם 
דין אחד לכם וכאלו כולכם בעולם חיים וקיימים כאלו כולכם איש אחד נקרא וז&quot;ש כל איש 
ישראל, ובזה יובן קשר וסמיכות הפרשיות כי לעיל אמר אלה דברי הברית מלבד הברית אשר 
כרת עמם בחורב והודיע עתה כי עכ&quot;ז חזר עוד להביאם בברית וזה לצורך זרעם אחריהם כנ&quot;ל 
גם בזה יתבאר מ&quot;ש למען הקים וכו&#x27; כי אלו לצורך עצמם כבר נשבעו אן הכוונה עתה להקים 
קיום אחר חדש והוא כי עד עתה הם לבדם היו מקיימי התורה ואין זה נקרא עם בפני עצמו 
אך בהיות הברית כולל לכל זרעם אחריהם יהי&#x27; עתה הקמת עם חדש בפני עצמו כנודע כי אין 
נקרא גוי או עם או אומה ממש רק אותם אשר הם וזרעם אחריהם לעולם יובדלו משאר אומות 


והיו עם בפני עצמו והביא ראי&#x27; באומרו וכאשר נשבע לאבותיך כי כמו שבכורת ברית עם 
האבות לא אתם לבדם כרת כי אם לזרעם אחריהם כן זה הברית יהי&#x27; על דרך זה ממש וז&quot;ש 
וכאשר נשבע וכו&#x27; וז&quot;ש כי אם את אשר ישנו פה עמנו עומד ובהיותו עמנו פשוט הוא שהוא 
נשבע בפועל ונכנס בברית זה לפני ה&#x27; אלקינו אבל את אשר איננו עמנו היום גם לפני ה&#x27; 
אלקינו אינו יכול ליכנס בברית כנז&#x27; ןלכן לא סיים ואמר את אשר איננו ה&#x27; אלקינו, הב&#x27; 
הוא בעקבות דברי רז&quot;ל כי כוונתו הי&#x27; להכניס את דורות הבאים בברית הזה כנ&quot;ל וא&quot;ת 
ואיך אני יכול להכניס בברית למי שלא בא בעולם לזה אמר אתם נצבים ירצה מנה אתם פשוט 
הוא שנצבים וכו&#x27; ולא די זה .כי גם כל איש ישראל לרבות העתידים לבא כולכה נצבים היום 
עתה בברית הזה ואין הפרש רק שאתה בגוף ונפש והם בנפש לבדה אך הצד השווה שבכולכם הוא 
כי כולכם נצבים בנפש לפני ה&#x27; אלהינו אך לפנינו אינכם נצבים רק אתם לבדכם וז&quot;ש כי אם 


את אשר ישנו פה עמנו ממש ועומד ממש בגוף בקיום והעמדה ואת אשר איננו עמנו אבל לפני 
ה&#x27; אלקינו אשר הוא כורת ברית כולכה נצבים לפניו א&quot;כ הברית חל על כולכם ונמצא כי אלו 
אני הייתי הכורת ברית אינו רשאי להשביע הנפשות שלא באו לעולם אבל להיות שזה הברית 
ה&#x27; אלקיך הוא הכורתו וא&quot;כ הגופות והנפשות כולם נצבות לפניו י&quot;ת ויכול הוא להשביע 
כולכם וז&quot;ש לעברך בברית ה&#x27; אלקיך ולא בבריתי וכן אשר ה&#x27; אלקיך כורת וכו&#x27; ולא אני 
הוא הכורת וכיון שכן הוא לא אתכם לבדכם הוא כריתת הברית כי זה הי&#x27; אם אנכי הכורת 
וז&quot;ש אנכי כורת כי אם אשר ישנו וכו&#x27; לפני ה&#x27; אלקינו כי הוא הכורת הברית ודוק ותשכח 
כי בהזכיר אותם לבדם ייחס הכריתה אליו כמ&quot;ש ולא אתכם לבדכם אנכי כורת, גם זה רמז 
במ&quot;ש למען הקים וכו&#x27; ירצה כי הנה הנפשות אינם קיימות בגוף עתה לשיקראו בשם עם ועתה 
עם כריתות ברית זה גם לנפשות נמצא כי יקומם ממש גם את נפשותם לו כאלו הם עם נולד 


וקיים בעולם. וירמוז אל משז&quot;ל אף דורות העתידים לבא היו שם באותה הכריתה וזה ירמוז 
באומרו למען הקים אותך היום וכו&#x27; כי באותה שעה היו מצויים שם כאילו קיימים בגוף 
ונפש, הג&#x27; גם הוא נקשר במה שפירש רש&quot;י בשם רז&quot;ל בפסוק אלה דברי הברית וכו&#x27; מלבד 
הברית אלו הם קללות שבפרשת בחוקתי וכו&#x27; והענין כי כפי הדין אין האדם מחוייב בדבר 
אא&quot;כ נתפרש לו ענינו כנודע בדין המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו&#x27;:
והנה ישראל במתן תורה קבלו עליהם התורה בברית ואך לא נתחייבו בקללות אם יעברוה 
ויספיק בשהש&quot;י גם הוא יניחם למקרה ופגע לא לשיאמר אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי 
עליכם וכו&#x27; כי זה לא עלה על לבכם מעולם ולא חל הברית ההוא על קללות בחוקותי ולכן 
הוצרך ברית אחר אז בפרשת בחוקותי על דברי הברית והקללות הם ולהיותם עדיין אז בהר 
סיני עומדים אחר מתן תורה כנזכר בסוף קללות בחוקותי אלה החוקים והמשפטים וכו&#x27; בהר 
סיני וז&quot;ש כאן מלבד הברית אשר כרת עמם בחורב ואין זה ברית מתן תורה שבפרשת משפטים 


אח&quot;כ בערבות מואב בא&#x27; בשבט כמ&quot;ש ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש וכו&#x27; נכרת הברית 
אחר על קללות שבמשנה תורה אשר לא היו בקללות בחוקותי ולא די זה כי גם בהם כתיב גם 
כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וכו&#x27; והי&#x27; בהכרח עוד לכרות ברית חדש וכמ&quot;ש אלה דברי 
הברית וכו&#x27; מלבד וכו&#x27;, ועתה ביום מותו עצמו חזר לכרות ברית אחר חדש לכמה סיבות וז&quot;ש 
אתם נצבים היום ופירושו היום יום מותו כפירש&quot;י בשם רז&quot;ל, הא&#x27; הוא לפי שנתחדשו עתה 
קללות אחרות כמו שתראה בפרשה זאת כמהפכ&#x27; אלקים סדום וכו&#x27;, הב&#x27; כי בתוכחות בחוקתי 
ותבא לא היו אלא על מנת אשר כללות ישראל יעבדו ע&quot;ז כמ&quot;ש אם בחוקותי תלכו וכו&#x27; אבל 
כאן חדוש מ&quot;ש פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט וכו&#x27; וז&quot;ש אח&quot;כ והבדילו ה&#x27; לרעה 
גם אם שבט יחיד הוא כאלו כל ישראל יחד היו חוטאין וז&quot;ש ככל אלות הברית וכו&#x27; ירצה 
ירמוז לשתי האלות שבפרשת בחוקותי ובפרשת תבא. הג&#x27; כי אין חידש גדול כזה שהיו משתנין 


ממשה אל יהושע ויוכלו לאמר חושבין היינו כי משה רועה הנאמן יכניסנו לארץ ויש כח 
בתפילותיו להעמידנו בארצינו וכמשז&quot;ל אלו נכנס משה לארץ לא שלטה עוד בהם אומה ולשון 
ולכך נכנסו בברית עמו ולכן הוצרך להכניסם בברית חדש טרם יכנסו לרשות יהושע ולכן היו 
זה ביום מותו ממש כנז&#x27; באומרו אתה נצבים היום וכו&#x27; וז&quot;ש ג&quot;כ אשר ה&#x27; אלקיך כורת עמך 
היום כי להיותו יום מותו הוצרך לכרות עמהה ברית החדש הזה:
ובזה נבין גם צוואת יהושע בעת פטירתו וכרת עמהם ברית מחדש וכן הדבר עצמו בשמואל 
כמ&quot;ש ויהי כי זקן שמואל וכו&#x27;, הד&#x27; הוא ג&quot;כ מיוסד על דברי רז&quot;ל שאמרו כי מלכות ישראל 
של עשרת השבטים גלו בפני עצמן ועניהם רמז במ&quot;ש פה וישליכם אל ארץ אחרת וכו&#x27; וכמו 
שיתבאר ושבט יהודה ובנימין גלו ב&#x27; גליות ראשון ושני בבבל ואדום וכנגדם הי&#x27; תוכחות 
בחוקותי בחורבן ראשון ותוכחות תבא בחורבן שני ולא אוכל להאריך בהוכחות דרש הזה 
והמבין ידרש מעצמו כי כל קללות בחוקותי נאמר על בית ראשון ואז נתקיימו וקללות משנה 


תורה נתקיימו בחורבן שני וקללת נצבים נאמר על עשרת השבטים ועליהם נאמר ויתשם ה&#x27; 
וכו&#x27; וכן וישליכם אל ארץ אחרת הוא מש&quot;ה נהר גוזן וערי מדי וכו&#x27; ולכן היו מחלוקת בין 
חכמי ישראל על פירוש כיום הזה מה היום הזה הולך ויום אחר בא כך השבטים אינם עתידים 
לחזור וז&quot;ש הנסתרות לה&#x27; אלקינו כי אין אנו יודעים מה יהיו בהם באחרית הימים או היכן 
הן עומדים עתה ויש שדרשו מה היום מאפיל וחוזר ומאיר כך יו&quot;ד השבטים עתידים לחזור:
ובזה נבאר הכתובים בע&quot;ה אתם נצבים וכו&#x27; עם מה שהקדימו רז&quot;ל באומרם כי לא גלו עשרת 
השבטים עד שכפרו בדוד ואמרו אין לנו חלק בדוד וכו&#x27; וכתיב בגלות עשרת השבטים בהושע 
אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה&#x27; אלהיהם ואת דוד מלכם וכו&#x27; ולרמוז אל עון הזה אשר 
לסיבתו גלו הקדים ואמר אתם נצבים וכו&#x27; כל איש ישראל בלשון יחיד כי כולכה צדיקים 
להתייצב כאיש אחד חבירים לפני ה&#x27; אלקיכם וזה בהיותם תחת ממשלת שלמה שכתוב בו וישב 


שלמה על כסא ה&#x27; וכן כל ראשיכם וזקניכם וכו&#x27; יחד ולא שר צבא ישראל אבנר וזולתו ושר 
צבא דוד יואב וזולתו וכולכם יחד צריך שתתחברו כאלו אתם איש יחידי וז&quot;ש לעברך בברית 
וכו&#x27; וטעם זה הברית הוא למען הקים אותך היום לו לעם כי בהיותכם עם אחד ומלך אחד 
לכולם תהי&#x27; נקראיה עם שלו ית&#x27; משא&quot;כ אם תחצו לשתי ממלכות וז&quot;ש לו לעם. וביאר כי אין 
כוונתו על הזמן הזה כי אם על זמן רחבעם וירבעם וז&quot;ש ולא אתכם וכו&#x27; כי את אשר ישנו 
פה וכו&#x27; ואת אשר איננו פה וכו&#x27; ואמר פן יש בכם וכו&#x27; ירמוז אל שבע בן בכרי הראשון 
המתברך בלבו כי בשרירות לבו ילך והנה הוא פונה בזה מעם ה&#x27; אלהיו כנודע מע&quot;ש אין לנו 
חלק בדוד וכו&#x27; איש לאוהליו ישראל מלמד שהכופר בבית דוד כאלו כופר בעיקר או משפחה או 
שבט זה ירבעם משבט אפרים לבדו וירם יד במלך ואח&quot;כ נמשכו אחריו כל העשרת השבטים ואז 
יעשן אף ה&#x27; באיש ההוא זה ירבטם ומחה ה&#x27; את שמו כמ&quot;ש והכרתי לירבעם שריד משתין בקיר 


וכו&#x27; והבדילו ה&#x27; לרעה וכו&#x27; כמ&quot;ש על חטאות ירבעם וכו&#x27; ולא היה כמוהו בזה והובדל 
בקללה זו מכל שאר מלכי ישראל ועל עון זה גלו עשרת השבטים ויתשם וכו&#x27;:
ועתה נבא לבאור שארית הפסוקים דרך כלל ובו יתורצו שאר הקושיות. ונבאר דרך העברה 
הפסוקים הקודמים אתם נצבים וכו&#x27; כונת הכתוב לרמוז כי הנה הברית הזאת נכרת עתה עם כל 
ישראל כנזכר בפסוק אתם נצבים זכו&#x27; ובאולי איזה יחיד או פרטי יחשוב כי בהיות החוטאים 
פרטים אינה בכלל הברית הזאת כי הברית היה לשלא יחטאו כל כללותם ולכך הנצרך לבטל דעה 
זו באומרו לעברך וכו&#x27;. ובאומרו פן יש בכם וכו&#x27; כמו שיתבאר. ולכן נקדים משל א&#x27; הידוע 
הלא היא משז&quot;ל משל למלך שצווה לעבדיו ואמר להם מלאו לי הבריכה הזו חלב בלילה הזה 
וכל אחד מעבדיו אמר למה לי לטרוח להביא כד של חלב שדמיהן מרובין מוטב לי להביא כד 
א&#x27; של מים כי בלילה אין רואה אם מים הוא אם חלב. ויתבטלו המים האלו בבריכה הגדולה 


של חלב אשר ימלאו חברי חלב, ויהי בבוקר בא המלך וירא כל הבריכה מלאה מים כי מה שחשב 
זה חשבו כולם. והנה ע&quot;ד זה אפשר כי יאמר איזה אדם בלבבו הנה כל ישראל צדיקים הם 
כמ&quot;ש ועמך כולם צדיקים ועמהם נכרת הברית וגם כי אני לבדי אחטא אתבטנ בין כולם כענין 
החלבנה בין סממני הקטורת וז&quot;א דע כי אתם כולכם נצבים לפני ה&#x27; אלקיכם ועם היותכם 
רבים ונצבים בכללות הנה איננו ית&#x27; כשאר מלכי בשר ודם כי אינם יכולין להשגיח בפרטות 
אכן כל בני אדם נסקרין בסקירה אחת כל אחד לבדו שנא&#x27; היוצר יחד לבם המבין אל כל 
מעשיהם. וז&quot;ש לפני ה&#x27; אלקיכם ולכן עם היותכם נצבים כולכם רבים בכללות גדול צופה 
ומשגיח במדרגות כל אחד ואחד וכפי מעשיו דן אותו. הראשים הם המלכים כפי מדרגותם וז&quot;ש 
ראשיכם ואח&quot;כ שבטיכם כל שבט ושבט כפי מדרגתו וכן סנהדריכם הנקראים זקניכם סנהדרי 
גדולה ואח&quot;כ סנהדרי קטנה ואחריהם במדרגה ושוטריכם. ועוד פרטות גדול אחר והוא כל איש 


ואיש מישראל כפי מדרגתו וז&quot;ש כל איש ישראל לא אמר כל אנשי ישראל ולא די זה באנשים 
הגדולים כי גם בכל טפכם הקטנים יש בהם מדרגות. ולא די הטף הבאים לכלל אנשים כי גם 
נשיכם נחלקות בהשגחות מדרגותיהם וכ&quot;ז באזרחים ועד&quot;ז בגרים הקרובים אליכם המותרים 
לבא בקהל כגר כאזרח יהיו. וגדולה מכל אלו כי אף בגרים וז&quot;ש וגרך אשר בקרב מחניך כי 
עליהם נאמר האסורים לבא בקהל כענין הגבעונים הנקראים חוטב עציך וכו&#x27; גם הם נדונין 
במדרגותיהם החלוקות כיון שנתגיירו. וכיון שהענין כן אל תאמר בלבבך כי הברית נכרת 
לרבים והיחיד יתבטל במיעוטו כענין החלבנה בסמני הקטורת האמנם כל יחיד פרטי מכם 
לעברך בברית שהוא השבועה ולכן כמו שהשבועה היתה בפרטות כנז&#x27; לכן כל יחיד מכם אם 
יעבור על הברית תחול עליו אלתו הם הקללות הראויות אל עובר הברית והשבועה. ולרמוז 
לזה קרא הברית והשבועה בלשון אלה וע&quot;ד שארז&quot;ל אלה היא שבועה היא קללה וכו&#x27;. ולפי 


שהקמת הברית היא ביום הזה בפרטות כי אז נשבעו כולם לכן נאמר בו למען הקים אותך היום 
אבל ענין היותו ית&#x27; משגיח ומלך עליהם הוא לעולם לז&quot;א והוא יהיו לך לאלקים ולא נאמר 
בו היום. ובכלל דבריו רמז שלימותו ית&#x27; כי הנה אתם בני ישראל דברתם בפיכם כל אשר 
דיבר ה&#x27; נעשה ונשמע. וכתיב שארית ישראל וכו&#x27; ולא ידברו כזב. ונוסף על הדיבור ענין 
הברית והשבועה שבהר סיני. ואמנם אינני בוטח וסומך רק לעברך בברית וכו&#x27; עתה מחדש. 
ולסיבה זו למען הקים וכו&#x27;. כי מפני הברית החדש הזה אהי&#x27; בטוח שאתם תהיו לי לעם אבל 
השי&quot;ת עצמו אינו כן כי הוא יהיו לך לאלקים לסבת דבורו ית&#x27; בלבד וז&quot;ש כאשר דיבר לך 
וזה יספיק אליו ית&#x27; אלא שכיון שכבר נשבע לאבותיך בתחלה אזכיר עניניה גם עתה וז&quot;ש 
וכאשר נשבע אבל עיקר הכל הוא הנז&#x27; בתחלה כאשר דבר לך דיבור לבד ואח&quot;כ יטפל אליה 
וכאשר נשבע וכו&#x27;:
גם ירמוז באומרו אל אברהם וכו&#x27; אל הנ&quot;ל להביא ראי&#x27; כי כל יחיד ויחיד ראוי להראות 


עצמו כאלו הוא לבדו נשבע והביא ראי&#x27; המשילו אל שבועת האבות כי הלא כל אחד מהם יחיד 
בדורות הי אברהם בפני עצמו וכו&#x27; ועכ&quot;ז כרת ברית עם כל אחד מהם לבדו א&quot;כ גם אתה 
תלמוד מהם ותתמשל אליהם וז&quot;ש וכאשר נשבע לאבותיך וכו&#x27;. והנה אז היו תחלה לאברהם 
לבדו ואח&quot;כ ליצחק לבדו ואח&quot;כ ליעקב לבדו. עוד ירמוז לכל נאמר באופן אחר כי מאחר 
שהקב&quot;ה נשבע כי לך ולזרעך וכו&#x27; א&quot;כ צריך שכל זרעו יהיו כדאי וראוי ולא תקויים 
השבועה בקצת זרעו. לכן פרט האבות בפרט וזה לאמר כי הנה לכ&quot;א משלשתן בפני עצמו הזכיר 
מלת ולזרעך והנה כמו שלזרעך האמור לאברהם וליצחק לא משלם כל הזרע כי הרי ישמעאל 
ובני קטורה יצאו מאברהם ועשו מיצחק ולא מפני כך נתבטל שבועתו מלקיימה במקצת הזרע 
כמשז&quot;ל על כי ביצחק יקרא ולא כל יצחק כן זרעך האמור ביעקב אינו מוכרח שיהיו כולו רק 
אף במקצתו תתקיים השבועה כנז&#x27;:
כי אתה ידעתם וכו&#x27; מלת כי נוכל לפרשה בב&#x27; פנים אם כי הי&#x27; מוסב לשעבר לתת טעם מה 


צורך בברית הזה להתקשר עם השי&quot;ת כנראה שאתה חושש אולי נעבוד עבודה זרה ח&quot;ו ואיך 


</div>
