# ספר עץ הדעת טוב — קטע 113

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/113/)

<div lang="he" dir="rtl">

לשומרם ואם לאו יבין אתם עונש עליהם, גם ירמוז במ&quot;ש היום כלומר וא&quot;ת והרי גם המצות 
נאמר עליהם רחבה מצותך מאוד כי גם הם רזי התורה כלולין בהם כנודע לז&quot;א היום כלומר 
אמת הוא כי בעוה&quot;ב הנקרא מחר או לימות המשיח אין קץ לסודותיהם וכמ&quot;ש ז&quot;ל במדרש קהלת 
על פסוק כי אם שנים רבות יחי&#x27; וכו&#x27; תורה שאדם לומד בעוה&quot;ז הבל היא לפני תורתו של 
משיח אבל פירוש המצוה כפי האופן אשר אנכי מצוך היום קודם ביאת המשיח כי אז כולה 
סודות נפלאים אבל עתה לא נפלאת היא וכו&#x27;. וביאר איך אין כאן עומק המושג ותני והדר 
מפרש לא נפלאת וכו&#x27; וחזר פירש כי לא נפלאת ר&quot;ל כי לא בשמים היא אשר שם התורה מתפשטת 
בסודות רוחנים נפלאים ומכוסים מבני אדם החומריים ומ&quot;ש ולא רחוקה היא ר&quot;ל לא מעבר 
לים הוא כמ&quot;ש וים רחוקים. ולכן לא אמר ולא בשמים בתוספות וא&quot;ו כי איננו דבר נוסף אל 
הנז&#x27; רק פירוש אליו כנ&quot;ל. והסתכל כי בלא נפלאת אמר ממך משא&quot;כ בלא רחוקה והענין מלתא 


בטעמא לא נפלאת הוא ואין ענינו לגמרי כי הרי נפלאת היא אבל כוונתי לאמר כי לאומות 
העולם נפלאת היא כמ&quot;ש לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. אבל ממך ישראל לא נפלאת 
היא כמ&quot;ש מגיד דבריו ליעב חוקיו ומשפטיו לישראל. ואמנם בענין הריחוק לא אמר ממך רק 
סתם לא רחורקה הוא אפי&#x27; לאומות העולם כי התורה כתיב בה וכל נתיבותיה &#x27;שלום וכתיב ה&#x27; 
עוז לעמו יתן ה&#x27; יברך את עמו בשלום כנודע שמדבר על התורה וכתיב שלום שלום לרחוק 
ולקרוב כי כאשר איזה גוי יתגייר יקרביהו הש&quot;י אליו ויגלה לו תורתו כענין אונקלוס 
הגר ודוגמתו. ולקח שתי בחינות אלו בנבד לאמר אל תאמר כי לשתי בחינות אלו מוכרח שלא 
תשיגו התורה הא&#x27; היותה נפלאת וסתומה והב&#x27; כי צריך טהרה וקדושה יתירה להשיגה ואם 
נתרחק יתייאש ממנה כי הרי לא כן הוא לא נפלאת וכו&#x27; כנז&#x27;:
או יתכן כי ד&#x27; בחינות הם לא נפלאת וכו&#x27; לא רחוקה וכו&#x27; לא בשמים וכו&#x27; ולא מעבר לים 
וכו&#x27; והענין כי גם הדבר כבר הושג ובא ליד האדם אם הוא סתום וטמון הרי הוא כאלו לא 


בא לידו וכנגד זה אמר לא נפלאת היא ממך וכו&#x27; כלומר עם היותו כבר עמך אל תאמר כי כבר 
נפלא הוא וכאלו לא השגתו דמי אינו כן אלא כי קרוב וכו&#x27;, והב&#x27; הוא אם הדבר עצמו 
איננו סתום ונפלא אמנם יהי&#x27; המניעה מחמת היותו במקום רחוק וז&quot;א ולא רחוקה הוא ולא 
אמר פה ממך כי הרי הוא רחוק ואיננו עמו. והג&#x27; הוא בהיות שתי הבחינות הנז&#x27; מצורפות 
יחד כי אז כש&quot;כ שלא יושג הלא הוא בהיות הדבר&#x27; רחוק וגם הוא נפלא וסתום וכנגד זה אמר 
לא בשמים הוא כי אין ריחוק גדול מזה וגם כי בהיותה שם בשמים הוא רוחנית ומכוסה 
ונפלאת מבני אדם ולהיות כי זו הבחינה הג&#x27; מורכבת משתים הנז&#x27; ואינה בחינה בפני עצמה 
לא אמר ולא בשמים בתוספות וא&quot;ו:
והנה ג&#x27; הבחינות הנז&#x27; הם בחינות עצמן ולא שיש בהם סכנה כי הרי אם הדבר נעלם או רחוק 
אפי&#x27; יהי&#x27; בשמים שהוא נעלם ורחוק כבר יוכל האדם. להשיגה שלא ע&quot;י סכנה כגון ע&quot;י חכם 
או נביא אמנם אם יהי&#x27; הדבר ע&quot;י סכנה אז נמנע יותר מכולה וז&quot;ש ולא מעבר לים הוא מקום 


סכנת ימים כנודע כי אין סכנה יותר גדולה ממנה, ולפי ששתי בחינות אלו הם יותר קשות 
לכן הרחיב בהם הדיבור ואמר לא בשמים הוא לאמר וכו&#x27; הנה בבחינה זו יש בה ד&#x27; תמיהות 
הא&#x27; מי הוא ראוי לעלות השמים בחיים חיותו כי לא קם נביא עוד כמשה ואף אם יקום כמוהו 
יהי&#x27; לעלות בחיים כגון אליהו התשבי אבל לשיחזור לארץ לקחתה לנו לא ימצא וכמ&quot;ש מי 
עלה שמים וגם וירד. עוד שלישית ומשמיענו אותה שיוכל להשמיעה לנו שנודעה על בורייה. 
עוד רביעית שנהי&#x27; בטוחים אשר ונעשנה ולא יקערג עלינו היצה&quot;ר מלעשותה. וכנגדם ד&#x27; 
בחינות אלו בעבר הים וכו&#x27; מי יעבור וכו&#x27; ומי יחזור להביאה ולוקחה לנו ומי ישמענה 
לנו וגם ונעשנה כנז&#x27;, ואם נרצה לאמר כי ענין ולא מעבר לים היא אינו כפשוטו כי איך 
נכתב זה אחר מי יעלה לנו השמימה שהוא תכלית הריחוק. אבל ירמוז אל מ&quot;ש בפרקי ר&#x27; 
אליעזר וגם הובא בברייתא דמעש&#x27; בראשית כי הארץ כולה כמין נקודה באמצע המים וים 


אוקיינוס סובב את כולה והשמים סובבים את ים אוקיינוס והג&quot;ע הארציי מחוץ לכפת זה 
הרקיע ופתח הש&quot;י פתח משם לארץ הזאת שאנו בה ועוד יש סביב הארץ הזה שלנו מחוץ לרקיע 
הזה ח&quot;י אלף עולמות כמ&quot;ש סביב שמונה עשר אלף. ונודע כי התורה ברדתה מן השמים נתלבשה 
בגוף הנק&#x27; פשטי וגופי תורה. וז&quot;ש ויקחה לנו שלצרכינו שובין אותה צריך שיקחנה בידו 
כאלו היא גופנית הנקחת בידים. ואח&quot;כ הפליג בחלוקה רביעית גדולה מכולם והיא ולא מעבר 
לים היא ר&quot;ל בג&quot;ע הארציי כנז&#x27; אשר שם מצב נפשות הצדיקים ושם התורה יותר נעלמת כי 
כבר אין שם גוף כלל משא&quot;כ בחינת השמים כי גם שהם רוחניים עכ&quot;ז כיון שמשה ירדה התורה 
לאלו התחתונים בעלי גוף מוכרח שתהי&#x27; ג&quot;כ נדרשת ע&quot;פ הפשט ולכן חזר לאמר בה ולא מעבר 
לים וכו&#x27; מי יקחה לנו ר&quot;ל ע&quot;ד הפשט כנז&#x27;. והנה הל&quot;ל לא בשמים היא לאמר אין אנו 
ראוים לעלות וכו&#x27; אבל אמר מי יעלה וכו&#x27; כלומר ראוים אנו לכך לשתנתן לנו התורה אבל 


השליח אשר יעלה לנו הוא שחסר ונתנו הסיבה לזה במה שנרשם נוטריקון מי יעלה לנו 
השמימה ר&quot;ת מילה וס&quot;ת הוי&quot;ה. והענין כי להיותינו חלק ה&#x27; עמו ראויין אנו לקבל התורה 
מן השמים כי אם לא כן איך נהי&#x27; עמו אם לא יתן לנו את תורתו וזה ענין רמז שה הוי&quot;ה 
הנקרא חלק ה&#x27; עמו באמת ולהיות כי אין ניכר היותינו חלק ה&#x27; אם לא בהיות תחלה חקוק 
חותמו בנו כי הוא סוד המינה כנודע וכמ&quot;ש באברהם אני הנה בריתי אתך ואתנה בריתי וכו&#x27; 
ועי&quot;כ להיות לך לאלקים גם במתן תורה כתיב ושמרתם את בריתי אח&quot;כ והייתם לי סגולה 
וכו&#x27; וזה ענין מגיד דבריו ליעקב וכו&#x27; לא עשה כן לכל גוי הנקראים ערלים ולכן נרמזו 
אותיות מילה בר&quot;ת גם לכן התחיל ר&quot;ת במילה כי זו הוא ההתחלה ואחריו יבא ס&quot;ת שם הוי&quot;ה 
כי עי&quot;כ נעשים חלק ה&#x27; עמו ועי&quot;כ ראוים אנו לשתנתן לנו התורה מן השמים אבל המונע הוא 
מי יהיה השליח הראוי לעלות השמימה ולהוריד לנו התורה, כי קרוב אליך וכו&#x27; הביא ראי&#x27; 


לבטל כל הנז&#x27; והוא כי הלא כבר הש&quot;י בעצמו נתן לנו התורה פנים בפנים הוא על ההר והה 
בתחתיתו וז&quot;ש כי קרוב אליך מאוד הדבר הם העשרת הדברות הנקראים דבר א&#x27; כלול מכל 
התורה כנודע כי לכך יש בהם תר&quot;ך אותיות כמנין תרי&quot;ג מצות התורה וז&#x27; מצות דרבנן ולכן 
לא אמר המצוה כדרך שהתחיל כי המצוה הזאת וכו&#x27; רק הדבר וכו&#x27;. ונודע על משז&quot;ל על 
ישקני מנשיקות פיהו כי הדיבור יוצא מפיו ית&#x27; לפיו של ישראל ונשקו בפיו והיה כלול 
מע&#x27; פנים שבהם התורה נדרשת כמנין יי&quot;ן וזהו שסיים כי טובים דודיך מיין ומפיו הי&#x27; 
נכנס לתוך הלב ומבין כל התורה כאמיחתם וז&quot;ש בפיך ואח&quot;כ ובלבבך ומכיון שזכיתי לכ&quot;ז 
כי הש&quot;י בעצמו מוציא את הדיבור מפי הגבורה ונושקך בפיך ומשם נכנס בלבבך מובטח אתה 
לעשותו במעשה והרי נדחו כל הספיקות הנ&quot;ל כי כנגד לא נפלאת היא אמר בפיך ובלבבך. 
וכנגד לא רחוקה אמר כי קרוב וכו&#x27; וכנגד לא בשמים וכו&#x27; ונעשנה אמר לעשותו גם נתבאר 


כי כבר ניתנה להם התורה מן השמים כנז&#x27;. ובכלל דבריו רמז אל משז&quot;ל הלומד על מנת 
לעשות מספיקין בידו ללמוד וכו&#x27; וז&quot;ש כי המצוה הזאת לא נפלאת הוא וכו&#x27; ותזכה ללמוד 
אותה ולדעת אותה אך כל זה הוא בתנאי כאשר הדבר הזה יהי&#x27; בפיך ר&quot;ל כשתעסוק בה בפיך 
ללמוד תהי&#x27; בה ג&quot;כ כוונת לבבך ומחשבתך לעשותו במעשה לשמור ולעשות כי אז תצליח ואז 
תשכיל:
או ירמוז כי המצוה וכו&#x27; כי התורה נדרשת לד&#x27; פנים הנרמזים בר&quot;ת פרד&quot;ס ואל תאמר כי 
ראמות לאויל חכמות כי אם חשים לבך תבין כל התורה לארבעת פנים אם בדרך הפשט לא 
נפפלאת היא כי פשט היא ולא נעלם. ואם דרך דרש שנראה רחוק מן הפשט שאינו נדרש כפי 
פשוטו גם זה ולא רחוקה היא ותוכל לדורשה, וכנגד הרמז אמר לא בשמים היא כי הארץ עם 
השמים כדמיון הצל על האדם הרומז אליו בכל פרטיו ביאור לשון רמיזה כמו חרש רומז 
ונרמז וכמ,ש מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע כי פשטי התורה שבעה&quot;ז ירמזו ויתדמו אל 


הפנים הנסתרים אשר בשמים הנקראים רמז כי השמים והארץ צריכין זה לזה כבעל ואשתו 
כנודע כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו&#x27;. אמנם הדרך הד&#x27; הנקראת סוד אשר היא 
נשמת התורה מושפטת מן הגוף והפשט לגמרי והוא התורה אשר עוסקים בה נשמות הצדיקים אחר 
הפטירה בג&quot;ע הארץ אמר ולא מעבר לים היא כנז&#x27; שעל ג&quot;ע נאמר וגם כי התורה נקראת ים 
שאין לה סוף. האמנם הסוד היא מעבר לים ולא מכלל הים כי היא מובדלת מן הפשט לגמרי 
וכאלו הוא בעבר האחר אל הים. כי קרוב וכו&#x27; כנגד הרמז הנרמז ע&quot;י הפשט כנז&#x27; אמר כי 
קרוב אליך הדבר מאוד כי על ידי הפשט הדבק אליך תוכל לקרב אליך ענין הרמז. וכנגד 
הדרשה הנדרשת בפה ואינה בכתב אמר בפיך וכנגד הסוד הכמוס בלב אמר ובלבבך וכנגד הפשט 
שהוא המעשה אמר לעשותו והניח הפשט באחרונ&#x27; במה שנודע כי כמו שהאדם הוא כלול מגוף 
ונפש ורוח ונשמה כך צריך שיכלול ד&#x27; בחינות התורה הגוף שהוא הפשט והנפש שהוא הדרש 


והרוח שהיא הרמז והנשמה שהוא הסוד וכולם נתקנים יחד וזוכה עליהם האדם על ידי מעשה 
המצות שהם הפשט כדמיון הגוף הסובל ומתקן את כולם וז&quot;ש לעשותו באחרונה כי בהיות האדם 
עושה המצות דרך פשט יכוון אל כל הד&#x27; ענינים אשר בה שהם ר&quot;ת פרדס וע&quot;כ נקראת תורה 
ומצות לשמה כנודע ואז נאמר בו כל העוסק בתורה לשמה וכו&#x27; ומגלין לו רזי תורה וכו&#x27; 
וזה רמז באומרו לא נפלאת הוא ממך וכו&#x27;:
עתה בא לחלוקה הב&#x27; והיא קוצר המשיג ואמר:
ראה נתתי לפניך היום וכו&#x27; ירצה אל תאמר והרי הקב&quot;ה ברא בי יצה&quot;ר גם גזר עלי בעת 
היותי טיפה. חכם או טיפש גם מצינו שאמר השי&quot;ת בעצמו ואשר הרעותי יען לתן יצה&quot;ר באדם 
כי זהו סוד מ&quot;ש משה ואליהו למה הרעות לעם וכו&#x27; וכתיב ואתה הסיבות את לבם אחורנית 
וא&quot;כ מוכרח אנכי לחטוא ובפרט אם נגזר עלי להיות טיפש כי לא ע&quot;ה חסיד ואין לדבר זה 
תקומה ואיך אטרח כי תשוב אל ה&#x27; אלקיך וכו&#x27; והרי אני רואה כי אין לי תקוה ח&quot;ו לז&quot;א 


ראה נתתי כו&#x27;, ירצה ירמוז דרך כלל אל מה שנודע דאילו צדיק ורשע לא קאמר כי גם 
שגזרתי עליך חכם או טיפש אבל צדיק ורשע לא גזרתי והבחירה בידך וכל העונש הבא עליך 
בגלות האחרון אינו לפי שאתה טיפש ולא חכם אלא אם יפנה לבבך יכו&#x27; ונדחת והשתחוית 
וכו&#x27; שהוא מעשה ולא תלמוד ויכול אתה להיות צדיק ולא תגלה בגלות, ואמנם יקשה לזה 
אומרו ונתתי לפניך היום וכו&#x27; ובחרת בחיים וכו&#x27; והלא מבריאת העולם ניתנה הבחירה כמ&quot;ש 
אם תטיב שאת וכו&#x27; ואמנם אם נפרט הענין יותר בהתרחבות ירצה כך ראה נתתי וכו&#x27; כלומר 
מלה&quot;ד למלך שנתן לא&#x27; כוס סם המות וכוס סם חיים ולא הודיעו כלל מה ענינם ושתה כוס סם 
המות תלונתו על המלך שלא הודיעו וזה הי&#x27; ענין כל הדורות שמבריאת העולם עד הדור הזה 
שנכנסו לארץ כי הש&quot;י נתן להם יצ&quot;ט ויצה&quot;ר והם לא ידעו מה הם ונכשלו ועל כיוצא בזה 
נאמר ואשר הרעותי. אבל אם המלך הודיעו שתה מזה שהוא סם חיים ואל תשתה מזה שהוא סם 


המות והלך ופשע בעצמו שתה סם המות איהו דאזיק נפשיה ונענש וזה ענין הדור הזה אשר 
נכנסים לארץ כי מעולם השמע עם קול אלקים וכו&#x27; ולא ידעו הדורות ענין הבחירה היטב. 
אבל אתה ראה ופקח עיניך וראה האות הגדול הזה אשר ראית אלקים חיים מדבר מתוך האש 
ומודיעך ענין הטוב והחיים הרע והמות ועכ&quot;ז דור המדבר היו חדשים ולא נתלמדו אבל אתם 
כתיב בכם ולא נתן לכם ה&#x27; אלקיכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה בסוף הארבעים שנה 
א&quot;כ כיון שיש לכם עינים לראות ראה כי היום הזה משא&quot;כ בתחלה נתתי לפניך ענין הבחירה 
וזולת זה ג&quot;כ יעצתי אתכם שתבחרו בחיים כמ&quot;ש ובחרת בחיים באופן שהם שתי תועלות הא&#x27; 
שהודעתי אתכם ענין הבחירה שהוא מסורה בידיכם וג&quot;כ צויתי אתכם ויעצתי אתכם ובחרתם 
בחיים וכיון שכן הוא אם תלכו בדרכיו וחיית ורבית וכו&#x27;, ואם יפנה לבבך ולא תשמע אחר 
שכבר דברתי ויעצתי אתכם והתריתי בכם אז הגדתי לכם כי אבוד תאבדון וכו&#x27; כי אף אם 


נתתי בכם היצה&quot;ר שהוא סם המות כבר הודעתי לכם שהוא סם המות הממית וראוי לכם להשליכו 
מעליכם ובירדכם נמסר זה ואף אם נתתיו לכם הרי הוא כאלו לא נתתיו כיון שהבחירה וגם 
הידיעה הוא בידכם משא&quot;כ בדורו&#x27; ראשונים שלא ידעו אם יש בהם יצה&quot;ר וסם המות או עולם 
כמנהגו נוהג גם לא ידעו ענין הבחירה היטב כי לא שמעו קול ה&#x27; מדבר כמוכם וזהו שזכר 
כמה פעמים מלת היום ראה נתתי לפניך היום אשר אנכי מצווך היום. הגדתי לכם היום וכפי 
זה לא יצטרך אל פירש רש&quot;י את החיים ואת הטוב וכו&#x27; זה תלוי בזה אם תעשה טוב הרי 
חיים. אבל ענינו כי החיים והמות הם השכר והעונש אבל הטוב ע&quot;י אינם ענין המעשה שפירש 
רש&quot;י רק שני היצרים שנתן השם באדם והם העוב והרע אשר היצה&quot;ט גורם חיים לאדם והיצה&quot;ר 
גורם לו מות. גם יובן אומרו נתתי בלשון עבר ואומרו היום שהוא הווה והל&quot;ל ראה אנכי 
נותן לפניך היום אבל רצה לרמוז אל הנז&#x27; כי מבריאת העולם כבר נתתי הבחירה לכם אבל 


ענין הראי&#x27; שתראו בעיניכם אם הוא כך וכך אלא היום הזה כמ&quot;ש ולא נתן לכם ה&#x27; לב לדעת 
וכו&#x27; באופן כי מלת היום אינו חוזר אל מלת נתתי רק אל מלת ראה. והנה ג&#x27; חלוקות הם 
האחת ענין המעשה בעצמו קיום התורה או לאו וענין השכר והעונש הנרמזים במלת החיים 
והמות וענין הגורם לכך והם היצה&quot;ט והיצה&quot;ר הנקראים טוב ורע ושנים אלו האחרונים 
נזכרו בפסוק אבל ענין הראשונה והוא ענין המעשה לא נרמז אמנם רצה לרמוז להביא ראי&#x27; 
כי כך הוא. ולכן כלל בבחינה הראשונה והשניה באומרו החיים והמות שהם ענין השכר 
והעונש כנז&#x27; וגם הם ענין המעשה עצמו כי קיום התורה נק&#x27; חיים ובטולה נק&#x27; מות ונרמזו 
המעשה והשכר יחד להורות הראי&#x27; כי הנה קיום התורה יען היותה עץ חיים וגם הנותנה נקר&#x27; 
אלקים חיים א&quot;כ מוכרח הוא שהשכר יהי&#x27; ג&quot;כ חיים וביטול התור&#x27; לעבוד ע&quot;ז הנק&#x27; אלהים 
אחרים הנק&#x27; מות כי עתידים להתבטל כמ&quot;ש בלע המות לנצח וכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן 


הארץ לכן העובדים גורם מות לעצמו:
או ירצה רצה לתרץ הקושיא הנ&quot;ל באופן אחר והענין אמת הוא כי בבריאת העולם נתתי 
הבחירה בידכם אבל לאבותיכם הדור היוצא ממצרים סלקתי הבחירה מידם ועשיתם כמלאכי השרת 
כמ&quot;ש אמרתי אלהיה אתם וכו&#x27; וע&quot;כ הסירותי מעליהם ג&quot;כ את המות כמ&quot;ש חירות ממלאך המות 
חירות מיצה&quot;ר והם רצו להחזיר עליכם את היצה&quot;ר והמות כשעשו העגל ע&quot;ד מה שעשה אדם 
בתחלה הי&#x27; טוב ואח&quot;כ המשיך עליו בעצמו הרע והמות והם דומים לו. וזהו אכן כאדם 
תמותון וכו&#x27; ועתה לכם דור הנכנס לארץ אני חוזר לחדש לכם טנין הבחירה פעם אחרת וז&quot;ש 
ראה נתתי לפניך היום וכו&#x27;. או יתורץ באופן ג&#x27; ולכן כתיב אתי&quot;ן יתירים את החיים ואת 
וכו&#x27; והענין כי הבחירה עצמה וגם נתינת היצה&quot;ט והיצה&quot;ר עצמן כבר ניתנה מבריאת העול&#x27; 
אבל מה שאני עושה ונותן לפניך מחדש הוא את העצה הגורמת לכם להטיב ולחיות או להרע 
ולמות כי בבריאה נאמר הלא אם תטיב וכו&#x27; ואם לא תעיב וכו&#x27;. אבל לא ייעצתיך כמייעץ רק 


מודיע את הדבר אבל עתה אני מייעצכם ממש ובחרת בחיים וכו&#x27; וז&quot;ש את ואת כלומר את הדבר 
והעצה אשר גורמת לכם חיים וטיב או מות ורע לא ענין הטוב והרע עצמן שהם היצה&quot;ט 
והיצה&quot;ר גם לא ענין השכר והעונש כי זה ניתן בבריאת העולם. וביאר מה ענין העצה הזאת 
הנרמזת במלת את ואמר כי הלא הוא אשר אנכי מצווך לאהבה כי לא הנחתי הבחירה בידך אם 
תרצה לאהבה או לאו אלא חנכי מצווך ציווי גמור לאהבה את ה&#x27; וכו&#x27; האמנם ההיפך והוא 
ענין והשתחוית וכו&#x27; זה הוא מעצמך וז&quot;ש ואם יפנה לבבך ולא תשמע אבל ענין לאהבה היא 
עצתי ומצותי שתעשה כך. וא&quot;כ אם תבחור בהיפך ח&quot;ו אתה ראוי לעונש גדול כי כבר פקחת את 
עיניך והתריתי בך כנ&quot;ל. אשר וכו&#x27; אגב גררא הודיע משז&quot;ל הבא לטהר מסייעין אותו וז&quot;ש 
אשר אנכי מצוך היום ומדריכך ומסייעך שתוכל לבא לגדר אהבת ה&#x27; ולא תירא כי אסייעך 
ממדרגה למדרגה עד האחרונה והוא גדר האהבה כנודע אבל הבא לטמא פותחין לו הפתח 


ומוציאין אותו לחוץ ממקום הקדושה ומדיחין אותו. וז&quot;ש ואם יפנה לבבך אחר אשר אתה 
בפנים בקדושה ותפנה מעצמך אז יפתחו לך הפתח ויניחוך שתצא מעצמך לחוץ וז&quot;ש ונדחת 
וכו&#x27;. ואמנם לימד דעת אותם איך ישיגו את השלימות כי אי אפשר להשיגו פעם א&#x27; כי לא 
יוכל לו כאדם המדריך את בנו בחשק ובחיבה יתירה ואמר כי היסוד העקרי הוא יתבודד האדם 
ויפנה דעתו מהבלי עולם ויחשוב בגדולתו ית&#x27; עד אשר תחשק נפשו בו בתשוקת איש וכל 
מעינו ורוחו ונשמתו תלויות בו כנודע מס&#x27; ההתבודדות כי אם יהיה מחמת יראה נמצא כי 
אין זה בבחירם ורצון רק כאנוס מפני היראה ואין זו כוונתי רק ובחרת בחיים בבחירתך 
הרצוניות ואין זה אלא אם הוא מפני האהבה ואחר אשר תבער בך רשפי אהבתו ביודעך דרכיו 
ית&#x27; תחפוץ ותחשוק ללכת בדרכיו מה הוא רחום וחנון וגומל חסד וכו&#x27; כמשז&quot;ל וז&quot;ש ללכת 
בדרכיו כמשז&quot;ל על והלכת בדרכיו ואין זה דרכי המצות. ומזה תעלה יותר לשמור מצותיו 


כגון תפילין וציצית וחלב ודם וכיוצא שיש קצת טורח בשמירתם ומזה תעלה אל חוקותיו הם 
המצות שאין להם טעם ועכ&quot;ז תשמרם. ומזה תעלה למשפטים והם היותר משא כבד מכולם כי הם 
משפטי ממונות ועל פי הדיין יאבד האדם ממון רב לפעמים ע&quot;פ המשפט אשר יורנו ומכללם ד&#x27; 
מיתות ב&quot;ד ומלקיות ועונשים וכל זה יראה בעיניך נקל מאוד כיון שעלית בסדר המדרגות 
כנ&quot;ל והנה השכר הראוי לזה הוא כי מלבד כל הטובות הבאים בזכות גם הג&#x27; עליונים התלויה 
במז&quot;ל ולא בזכות ינתנו לך הלא הם וחיית חיי ורבית בני וברכך בארץ מזוני. ואם יפנה 
לבבך וכו&#x27; כשאומר לבבך ולא לבך הוא היצה&quot;ר הנוסף על היצה&quot;ט ונרמז בב&#x27; ביתי&quot;ן כנודע 
והענין להיפך מכל הנז&#x27; כי כיון שהיסוד רעוע כי יפנה לבבך מאהבתו ית&#x27; לחשוב בהבלי 
עולם ועי&quot;כ ונדחת ולא תלך בדרכיו ומזה תבא שלא לשמור מצותיו וכו&#x27;ו אדרבה והשתחוית 
וכו&#x27; וכן ענין העונש אפי&#x27; הג&#x27; הנ&quot;ל התלויה במזל ולא בזכות גם הם הפסיד וזהו כי אבוד 


כנגד וחיית האבדון כנגד ורבית לא תאריכון וכו&#x27; כנגד וברכך וכו&#x27;. ואמנם הקושיות 
הנופלים בפרשיות הנז&#x27; הם אלו. הא&#x27; ענין כי הוא נתינת טעם בכל מקום וא&quot;כ היכי קאי. 
ב&#x27; דהל&quot;ל כי התורה הזאת כי מצוה זו אינה כמשמעה כנודע. ג&#x27; אומרו היום והל&quot;ל אשר 
אנכי מצוך&#x27; כשאר המקומות כי לא נצטוו ביום ההוא דווקא. ד&#x27; מה צורך להשמיענו סיפור 
הענינים האלו אם לא נפלאת ולא רחוקה וכו&#x27;. ה&#x27; כי הרי דוד המע&quot;ה אמר פלאות עדותיך 
וכתיב גל עיני ואביטה נפלאות וכו&#x27; ושלמה אמר פלאות עדותיך וכתיב גל עיני ואביטה 
נפלאות וכו&#x27; ושלמה אמר אמרתי אחכמה וכו&#x27; וגם איוב ומשה עצמו אשר כתב ספר איוב אמר 
לא ידע איש ערכה כי זה היפך לא נפלאת היא ורחבה מני ים היפך ולא מעבר לים וכו&#x27;. ו&#x27; 
למה לא נפלאת אמר ממך ולא רחוקה לא הזכיר ממך. ז&#x27; למה הזכיר ד&#x27; חלוקות אלו לא פחות 
או יותר לא נפלאת לא רחוקה לא בשמים לא מעבר לים וכו&#x27;. ח&#x27; כי גם בלא בשמים היא הי&#x27; 


ראוי לכתוב ולא בתוספות וא&quot;ו. ט&#x27; למה בשתים האחרונות שהם יותר מבוארות הוצרך להוסיף 
ביאורם בפירוש לאמר מי יעלה וכו&#x27; לא מי יעבור וכו&#x27;:
י&#x27; ד&#x27; חלוקות שזכר בכל חלוקה משתיהן מי יעלה ויקחיה וישמיענו ונעשנה מה עניני&#x27;. י&quot;א 
דהל&quot;ל מי יעלה יכו&#x27; ויורידה לנו מאי ויקחה. י&quot;ב דהל&quot;ל שהם עצמם אינם ראוים ולמה 
תלוי הסיבה בשליח. י&quot;ג אומרו כי קרוב וכו&#x27; ומה הכרח נתן בדבריו בזה. י&quot;ד דהל&quot;ל כי 
קרובה אליך המצוה וכו&#x27; וכמו שהתחיל ולמה שינה באומר הדבר. ט&quot;ו מה ענין חלוקות בפיך 
ובלבבך לעשותו:
ט&quot;ז למה אמר היום ראה אנכי נותן לפניכם היום והרי הבחירה בידם מששת ימי בראשית. י&quot;ז 
מה ענין הטוב והחיים והמו&#x27; והרע כי נראין דברים כפולים. ואם הוא כפירש רש&quot;י כי הטוב 
והרע הם המעשה הי&#x27; ראוי להקדימם את הטוב את החיים וכו&#x27; כי אחר המעשה בא השכר 
והעונש, ומאי נתתי לשעבר והל&quot;ל נותן ובפרט כיון שאמר היום. י&quot;ח ד&#x27; את למה מה ענין 
ריבויים:
ועם מ&quot;ש מבואר הכל היטב:
סליק פרשת נצבים: 

</div>
