# ספר עץ הדעת טוב — קטע 21

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/21/)

<div lang="he" dir="rtl">

לי וגם חלום הראשון ותשתחוינה לאלומתי כי ההשתחויה תהי&#x27; בענין קניית התבואה שלו כי 
שלהה נרקבו. וירא וכו&#x27; הנה אחר אשר נתקיימו ב&#x27; החלומות כנז&#x27; לא הי&#x27; צריך עוד יוסף 
לדבר דבר האמנם וירא יוסף את אחיו ראה אותם בעין יפה כי הלא אחיו הם וחמל עליהם כי 
הלא צריכין הם להתכפר מאשר מכרוהו ונתחייבו מיתה וכן ויכירם בעין רוח הקודש כי ענשם 
חמור בסוד ואתה תחזה בהיכר הפרצוף לכן ויתנכר אליהם, יראה אל תתמה איך נתאכזר על 
אחיו כי מה שנעשה נכרי הוא אליהם אבל בלבו הי&#x27; אוהבם בבחינת אחיו ולכן התחיל וירא 
יוסף את אחיו באהבת אחיו ומה שהתנכר הוא כפי דעתם וז&quot;ש אליהם והטעם כי לטובתם 
נתכוין בזה לכפר עון המכירה ולכן וידבר אתם ק&#x27;שות מאד כדי שיכנע לבם ויכירו וישובו 
כמו שהי&#x27; אח&quot;כ ויען וכו&#x27; הלא אמרתי אליכם לגמרי אל תחטאו בילד וכו&#x27; ודברים הקשים 
האלו לא הוצרך הכתוב לבארם כי אין בהם צורך וגם אין דברים אלו מ&quot;ש אח&quot;כ מרגלים אתם 


אלא דברי כעס וחימה וגם כי בתחלה דבר אתם קשות לצורך תועלתם כנז&#x27; אהבתו אותם כאחי&#x27; 
וחזר לפייסם באמירות רכות וז&quot;ש ויאמר אליהם מאין וכו&#x27;. והנה באותו הכעס מחמת מלך 
מלאכי מות פתאום הי&#x27; קשה עליהם כמיתה ונתכפר עון המכירה והי&#x27; מספיק בזה כי הרי 
בנימין לא הי&#x27; עמהם בעון המכירה וגם עתה לא הוצרך להיותו שם. והעיד הכתוב על יוסף 
כי עם היות שאחיו חטאו לו מאוד כי מכרוהו עכ&quot;ז לבו טהור עמהם ואף כשדבר אתם קשות 
הי&#x27; מן השפה ולחוץ אך בלבו ויכר יוסף אותם בבחינת אחים וז&quot;ש את אחיו ואמנם הם אפי&#x27; 
שהוא לא הזיק להם לא הכירו אהבתו כלל כשמכרוהו:
ויזכור וכו&#x27;. כבר נת&#x27; כי ע&quot;י מה שדבר אתם קשות ויצתה נפשם נחשב להם כמיתה לכפר עון 
המכירה וכן בענין שהשתחוו לו נתקיים חלומו. ועתה יוסף חזר לזכור מחדש בפרטות את שני 
החלומות והנה החלום הב&#x27; מפרש הראשון כי הנה בראשון לא חלם כמה היו אחיו רק והנה 
אנחנו מאלמים דרך כלל ופתרונו יורה כי בענין קניית תבואה ממנו ישתחוו לו וכבר 


נתקיים אבל בהצטרף החלום הב&#x27; כי בו ג&quot;כ מספר כולם ואחד עשר ככבים משתחוים לי יורה 
כי גם החלום הראשון שהורה סבת ההשתחוי&#x27; כי הי&#x27; על עסק תבואה גם אז יהי&#x27; אחד עשר 
וא&quot;כ עדיין לא נתקיים החלום כי בנימין לא הי&#x27; עתה עמהם והי&#x27; צריך כי כל האחד עשר עם 
בנימין ישתחוו לו ושיהי&#x27; בענין קניית תבואה ולכן לא התוודע אליהם עתה עדי בא בנימין 
וישתחוו כולם על עסק תבואה, ולכן התחכם באיזו אופן יביאוהו כי אם יפרש להם כי יביאו 
את בנימין תיכף יכירו כי יוסף הוא ולכן גלגל עליהם טענת מרגלים אתם לשיצרכו להשיב 
שנים עשר אחים אנחנו וכו&#x27; ואז יוכרחו להביא את בנימין וכמ&quot;ש בזאת תבחנו וכו&#x27; וכמו 
שנבאר סדר דבריהם ודבריו איך נמשכו כי נתן הב&quot;ה בלב יעקב שלא לשלוח את בנימין עד 
אשר כילו לאכול את השבר כי אז יבא בנימין גם על עסקי קניית תבואה ואז כל י&quot;א יחדיו 
עשר ישתחוו לו ארצה. וז&quot;ש ויזכור להם יוסף את החלומות ולכן ויאמר להם מרגלים אתם 


וכו&#x27;. ויאמרו אליו לא אדוני וראיה לזה כי הרי טבדיך באו לשבור אוכל כלומר כי אמת 
הוא שהמרגל את הארץ בא בתחבול&#x27; כאילו רוצה לקנות איזה סחורה ולכן בא ואמנם אינו 
מתגלה לעין כל במקום שמצוין שם רבים מאד והנה בזמן הרעב כל הארץ באו לשבור אוכל 
מקצה הארץ ולא ימלט מהזדמן שם מי שיכירם שהם אנשים רעים מרגלים ויבא ויגד למלך 
ובפרט כי ע&quot;י כן יתן לו המלך אוכל כפי חפצו וז&quot;ש ועבדיך באו עד המקום הזה אשר בו 
שוברין אוכל וכל העולם תושבים ונכרים מצויין כאן א&quot;כ אילו היינו מרגלים איך היינו 
מכניסין עצמינו בסכנה עצומה כזו. ראי&#x27; שנית חזקה ג&quot;כ כי הרי כולנו בני איש אחד נחנו 
א&quot;כ לא יעלה בדעת כי איש א&#x27; לבדו יחפוץ להכניס כל בניו יחד בסכנה בענין מרגלים א&quot;כ 
לא היו עבדיך מרגלים ולכן להוכיח כי שתי ראיות חזקות אמרו התחיל בראשונה ואמר לא 
אדוני כי הרי ראי&#x27; א&#x27; תספיק לזה והוא ועבדיך באו וכו&#x27; כנז&#x27; וחזרו ואמרו ראי&#x27; שנית 


והוא כלנו וכו&#x27; וגם ראי&#x27; זאת לבדה יורה כי לא עבדיך מרגלים. ויאמר וכו&#x27; הנה יש 
חילוק בענין מרגלים ובענין כי ערות הארץ והוא כי מרגל הוא לשון רכיל ורגלים כי הולך 
ברגליו ממקום למקום לידע ולהשכיל באיזו דרך ובאיזו רוח ובאיזו מקום הוא נוחה לכבוש 
וזה בתכלית החקירה בכל הפרטים אבל כאשר אינו רק דרך כולל לראות מציאות המדינה בכלל 
החזקה היא אם חלשה זה נקרא ראיית ערות הארץ וחולשתה בכללותה וזה בנקל אפשר להעשות 
בלתי חקירה רבה וסיבות רב, ובזה נבוא אל ביאור הכתוב כי בשמוע שתי טענותיהן החזקות 
אמר להם א&quot;כ מודה אני לדבריכם כי לא מרגלים גמורים אתם אבל עדיין אני חושב כי לפחות 
ערות הארץ באתם לראות כי בזה אין כ&quot;כ סכנה ונתבטלו טענותיהם ולכן הושם טעם זקף גדול 
במלת לא להורות כי מלת לא הזה איננו חוזר אל דבריהם כי לא כן הוא רק אל דברי עצמו 
לא מרגלים אתם כמו שטענתי עליכה בראשונה אמנם ערות הארץ באתם לראות. ויאמרו וכו&#x27; 


תחלה לא הוצרכו להודיע מספרם כי לסכנה גדולה ההיא של מרגלים יספיק לבטל אותה באומר 
כי כלם בני איש א&#x27; הם אם הרבה ואם מעט אין אדם מכניס כל בניו בסכנה ועתה לטענת 
לראות ערות הארץ שאין בה כ&quot;כ סכנה לא תספיק טענה הנז&#x27; ומכ&quot;ש עענת ועבדיך באו וכו&#x27; 
ולכן הוצרכו לחזק הטענה השנית ולהוסיף עוד טענה אחרת. ואמנם חיזוק טענות כלנו בני 
איש א&#x27; הוא ויאמרו שנים עשר עבדיך וכו&#x27;. יראה אילו היינו שנים שלשה אחים בלבד אינו 
כ&quot;כ רחוק שישלחנו אבינו לראות ערות הארץ שאין בו כ&quot;כ סכנה אמנם הנה אנחנו שנים עשר 
וכולנו אחים בני איש א&#x27; והאחד איננו כי מת בדרך וקרהו אסון ולא מת כדרכו והי&#x27; לו 
לאבינו לחוס עלינו שלא נלך כולנו פן יקרנו אסון לכולנו ונשאר ערירי ולא עוד אלא שלא 
הניח בן א&#x27; גדול לשמשו אלא הקטן מכל הי&quot;ב ובלי ספק שבן הי&quot;א קטן הוא מאוד ואין חזק 
כדי לשמש את אביו, ובפרט כי לראות את ערות הארץ בלבד א&#x27; ממנו יספיק לראות אם המדינה 


חזקה אם לאו ומכל זה יורה כי לא לראות ערות הארץ באנו רק לשבור אוכל כי הרעב גדול 
והלואי שכולנו יספיק להוליך מזון לביתינו. טענה אחרת והוא כי מקומינו הוא בארץ כנען 
היושבים בשלוה עמכם כי אחים אנחנו כמ&quot;ש ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען ואין אנו 
באים לקחת ארצכם. ויאמר וכו&#x27; יראה הנה דקדקתי בדבריכם כי אנשים פקחים אתם וראיתי 
שלא אמרתם בני איש א&#x27; מארץ כנען אלא בארץ כנר&#x27; כי האיש הזה אינו כנעני רק נכרי מארץ 
אחרת וכעת גר שם בארץ כנען א&quot;כ נתבטלה טענתכם השני&#x27; וכפי זה הנה דבריכם שדברתם 
ואמרתם בארץ כנען הוא עצמו יורה מה שדברתי אליכה בפעם הראשונה כי מרגלים ממש אתם 
ולא די בשבאתם לראות ערות הארץ וז&quot;ש הוא אשר דברתי וכו&#x27;. גם לטענה הראשונה שאמרתם 
כי שנים עשר אחים אתם הוא עצמו יורה אל מה שאמרתי בראשונה כי מרגלים ממש אתם כי 
כיון שצריך חקירה רבה לכך לחקור הדרכים היותר קרובים וקלים ומקומות ורוחות המדינה 


היותר חלושים בפרטות לכן באתם עשרה יחד ואילו לראות ערות הארץ בלבד החזקה הוא כמ&quot;ש 
הבמחנים אם במבצרים א&#x27; מכם הוא מספיק. או יראה כי הנה מה שאמרתם והאחד איננו אין 
בידי להכחישכם גם מה שטענתם שכולכם בני איש א&#x27; וא&quot;כ איך הי&#x27; מכניס כל בניו בסכנה זו 
טענה טובה אילו הייתי מאמין דבריכם אבל אני חושב כי הכל שקר כי אינכם חחים רק עשרה 
אנשים רחוקים זה מזה ובאתם למרגלים אלא שאיני יכול להכחישכם שאינכם אחים והנה זו 
הטענה היא עצמה נתכוונתי בתחלה כשדברתי אליכם מרגלים אתם כלומר שאינכם אחים יחדיו 
רק אנשים נאספים לשליחות הזה וז&quot;ש הוא אשר דברתי כי כשדברתי לכם בתחלה מרגלים הוא 
היתה כוונתי שלא הייתם אחים ועתה אתם אומרים שאתם אחים ומי יכריע ולכן בזאת תבחנו 
וכו&#x27; כי בבוא אחיכם הקטן הנה אראה פניו ותיכף זוכר אם הוא אחיכם ודומה לכם כי הרי 
כולכם יפה תואר ורמי הקומה וזהו שרמז באומר ויבחנו דבריכם יכו&#x27; פעם שנית ובחינה זו 


תחזור אל מה שאמרנו כי אבחון פני אחיכם האמת אתכם שהוא אחיכם ואל תחשבו שתוכלו 
להטעותי ולהביא נער אחר מן השוק ותטעוני כי הוא אחיכם:
או יראה ע&quot;ד הנז&#x27; קצת והוא שיוכלו להשיבו יאיך בזה יבחנו דברינו ואולי אח&quot;כ תאמר 
אין זה אחיכם אלא מן השוק לקחתם אותו ולכן התחיל להתגדל בעיניהם כחכם יודע נחש ולחש 
וכמו שעשה אח&quot;כ בענין הגביע וז&quot;ש הוא אשר דברתי וכו&#x27;, יראה דעו לכם כי חכם גדול אני 
מנחש ומעונן ויודע אני כי יש לכם אח קטן וכאשר טענתי עליכם תחלה מרגלים אתם כוונתי 
היתה לפי שראיתי בידיעתי כי אחד עשר אחים אתם עתה וכראותי כל העשרה תמהתי על שלא בא 
עמכם גם הקטן לשאת את שברו גם הוא או הי&#x27; לכם לבא ה&#x27; או ו&#x27; בלבד ולכן טענתי עליכם 
מרגלים אתם לראות אם תשיבו כך ולא השבתם עד הפעם השנית הזאת והנה עתה שהשיבו לו י&quot;ב 
אחים וכו&#x27; והנה הקטן וכו&#x27; עתה גליתי דעתי כי הנה הוא הי&#x27; מה שדברתי וכו&#x27; לשתשיבוני 
כמה אחים אתם ואיך נשאר הקטן וכו&#x27;. ויאמרו וכו&#x27; אבל אשמים וכו&#x27; בלי ספק כי י&quot;ב שבטי 


יה הם צדיקים גמורים וחכמים ואילו מתחלה עלה על דעתם כי הי&#x27; להם עונש בענין מכירת 
יוסף לא מכרוהו אמנם הי&#x27; מותר בעיניהם מפני הטענות הרבות שביארנו בפ&#x27; וישב בפסוק 
ויראו אחיו כי אותו אהב וכו&#x27; וכן בפסוק ויתנכלו אותו להמיתו וע&quot;ש כי שם נתארך 
הביאור, ואמנם בקיצור הי&#x27; לפי שעלה בדעתם כי יקרה להם כענין יעקב ועשו בענין הברכות 
שיקחם יוסף וישארו הה ח&quot;ו אבודים מהעה&quot;ב כענין עשו והי&#x27; זה לו דרך גרמא כי ציד בפיו 
כמ&quot;ש ויבא יוסף את דבתם וכו&#x27; והבא להורגך השכם להורגו ומוטב שידחה יחיד ולא רבים 
וגם נפסק דין בגמרא אמר רב ששת משום ראב&quot;ע כל המספר לה&quot;ר ראוי להשליכו לכלבים שנאמר 
ועתה לכו ונהרגהו וכו&#x27; ואמרנו חיה רעה וכו&#x27; ואדרבא חסד גדול עשו עמו כי לא הכוהו 
נפש אבל מכרוהו חי והנה הצדיק בהגיע אליו יסורין מפשפש במעשיו והנה אלו טען עליהם 
מרגלים אתם שעונשם מיתה וחקרו ופשפשו במעשיהם ולא מצאו עון שיחוייבו במיתה כ&quot;א 


מכירת יוסף כמ&quot;ש וגונב איש ומכרו וכו&#x27; אז אמרו אפי&#x27; זה אינו כי בדין עשינו עמו כנז&#x27; 
וא&quot;כ אין אנו אשמים על מכירתו אבל מה שאשמים אנחנו הוא על אחינו אשר ראינו וכו&#x27; 
וז&quot;ש אבל. והענין כי אחר אשר באנו למוכרו כדין הנה חזר והתחנן לפנינו בצרה גדולה 
ובלי ספק כי שב בתשובה וכתיב ומודה ועוזב ירוחם ואנו נא שמענו וע&quot;כ בא העלינו הצרה 
הזאת ולא על המכירה בעצמה. ולשלא נאמר כי בשלמא אם הי&#x27; שב טרם המכירה ניחא אבל אולי 
מפני היותו בעת צרה הראה עצמו כשב ואח&quot;כ הי&#x27; חוזר לסורו ולבטל טענה זו כיון להרחיב 
הטענה ולחזקה וז&quot;ש אבל אשמים וכו&#x27; יראה כי ודאי אשמים אנחנו על גודל אכזריות לבינו 
ולא על הנוגע אל יוסף עצמו שהוא ענין המכירה רק כי הי&#x27; לבבנו ערל ואכזר כמשטמת 
הגוים הערלים והוא פגם גדול בנפשותינו וכנגד זה מדה כנגד מדה נתאכזרו עלינו כ&quot;כ מן 
השמים. הלא הוא כי כאשר איש א&#x27; יהי&#x27; בצרה ראוי אל חברו להצילו ולגלגל רחמיו עליו 


האמנם יש בזה מדרגות. הא&#x27; הוא אם האיש הנתון בצרה לא יהי&#x27; קרובו לא יחוס עליו כ&quot;כ. 
הב&#x27; גם אם יהי&#x27; קרובו כיון שאינו רואה צרתו בעיניו אינו כ&quot;כ חושש. הג&#x27; גם שיהי&#x27; 
קרובו וגם אם יראה בעיניו אם הצרה קטנה אין לו אשם אם לא יחוש עליו. הד&#x27; גם שיהי&#x27; 
קרובו ורואה בעיניו צרה והיא צרה גדולה אם אינו צרה נוגעת לסכנת נפשות אין לו אשם 
כ&quot;כ. הה&#x27; גם שיהי&#x27; כל התנאים הנז&#x27; אם האיש ההוא איננו מתחנן אליו להצילו אין לו אשם 
רב בזה. אך כאן הי&#x27; כולן הא&#x27; כי אחינו הוא. הב&#x27; אשר ראינו בעינינו צרתו. הג&#x27; והד&#x27; 
צרת נפשו ויכלול ב&#x27; הנז&#x27; אם שהי&#x27; צרה גדולה ושהי&#x27; צרת נפש. הה&#x27; בהתחננו אלינו על כל 
אלו ולא שמענו מרוב אכזריותינו א&quot;כ לסבת המום והפגם הנקבע בנפשינו ע&quot;כ באה וכו&#x27; 
כלומר ולא על מה שנוגע ליוסף שהוא ענין המכירה בעצמה כנז&#x27;. ויען וכו&#x27; יראה כפי 
דבריכם נר&#x27; שאילו הי&#x27; בעון המכירה הנה הייחם מחויבים מיתה ממש וכבר המית אתכם אבל 


כבר שתלה הדבר בביאת בנימין והוא דבר היכול להתקיים א&quot;כ אינו רק צרה בלבד ולא מיתה 
ממש וזה יורה כי אין להם אשם רק על האכזריות כנז&#x27;. והנה אין הדבר כן כי הלא התראה 
גמורה התריתי אז בכם וכוונת דברי הי&#x27; זה אלא כי לא אביתם שמוע ר&quot;ל עשיתם עצמיכם 
כאיש אשר לא שומע כי הרי בפי&#x27; התריתי בכם אל תשפכו דם ואע&quot;פ שחזרתי לומר השליכו 
וכו&#x27; וכפי זה מכ&quot;ש שהמכירה קלה מהשלכתו לבור נחשים הי&#x27; לכם להבין כי אילו כוונתי 
להורגו ע&quot;י נחשים איך הייתי צועק אל תשפכו דם אלא מיראתי מאתכם שראיתי אתכם בתכלית 
הזעם לא יכולתי למנוע אתכם לגמרי אמנם פשיטא כי הבינותם כוונת דברי כי הרי הלא 
אמרתי אליכם אל תשפכו דם וכוונתי היתה עוד לאמר אל תחטאו בילד שום מין חטא אפילו 
השלכת בור או מכירה ולא רציתם לשמוע ר&quot;ל להבין דברי וז&quot;ש הלא דברתי לאמר כי אע&quot;פ 
שלא אמרתיו בפי&#x27; אל תחטאו בילד הנה במה שדברתי אליכם אל תשפכו דם הרי הוא כאילו 


בפירוש אמרתי אל תחטאו. גם ירמוז באומר לאמר כלומר כי במה שדברתי אליכם אל תשפכו דם 
הרי הוא נחשב לפני הקב&quot;ה כאילו אמרתי לכם התראה גמורה אל תחטאו והנה אחר שיש לפניו 
ית&#x27; )אינכם( מחויבים מיתה ממש ואל תאמרו ע&quot;כ באה אלינו הצרה הזאת כי מיתה ממש 
מזומנת לכם כי המכירה גורמת זה כמ&quot;ש וגונב איש ומכרו מות יומת וז&quot;ש וגם דמו הנה 
נדרש. ואומר וגם נדרש כי כיון שהוא בעון המכירה המחייבת מות יומת כאילו שפכתם דמו 
גם דמיכם ישפך. וא&quot;ת והרי ראינו כי תלה הדבר בביאת בנימין לז&quot;א הנה נדרש עתה מתחלת 
דרישת דמו וכשיגיע זמן הדרישה לפניו ית&#x27; אז תמותו ולא תחשובו כי כבר נפטרתם מידו 
ית&#x27;:
ועל השנות וכו&#x27;. י&quot;ל א&#x27; אחר שאמר ועל השנות למה חזר מלת פעמים. ב&#x27; מ&quot;ש אל פרעה כי 
הוא מיותר. ג&#x27; כפל אומרו כי נכון הדבר וכו&#x27; וחזר ואמר וממהר האלקים לעשותו. ד&#x27; מלת 
ועתה שהוא ללא צורך. ה&#x27; כפל איש נבון וחכם. ו&#x27; מאי יעשה והול&quot;ל יצוה פרעה או ישית 


פרעה פקידים וכו&#x27;. ז&#x27; כיון שימנה איש נבון וחכם הוא יפקד הפקידים ולמה יטרח פרעה 
בזה. ח&#x27; אחר שאמר וייטב הדבר וכו&#x27; ובעיני עבדיו מה צורך עוד לחזור ויאמר פרעה אל 
עבדיו וכו&#x27;. ט&#x27; ריבוי את כל זאת מה ענינו. יו&quot;ד אחר שכבר א&quot;ל אתה תהיה על ביתי וכו&#x27; 
למה חזר לומר לו ראה נתתי אותך. י&quot;א מה שחזר עוד ואמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה 
וכל זה מיותר:
והביאור במה שראוי להשים לב אל משז&quot;ל כי נענש יוסף על שאמר כי אם זכרתני וכו&#x27; ולכן 
נתעכב עוד שנתיים ימים וכו&#x27; וראוי לתת התנצלות על איש צדיק גמור כמוהו, והענין יובן 
במ&quot;ש בס&#x27; הזוהר כי יוסף בחכמתו ורוח קדשו הבין מדברי חלומות שר המשקים ושר האופים 
כי הדבר נוגע אליו ובזה נתחזק לבו לומר כי אם זכרתני וכו&#x27; כי כבר הורוהו מן השמים 
כי רצונם להצילו ואמנם מה שנענש הוא באומרו והזכרתני והוצאתני ותלה הענין בו כנז&#x27; 
כי ח&quot;ו לא שם מבטחו בהשי&quot;ת. והנה עתה ראה שכבר עברו ימי עונשו שהם שנתיים ימים כנגד 


ב&#x27; דברים והזכרתני והוצאתני וז&quot;ש ויהי מקץ שנתיים ימים עוד שנית כי גם פרעה חולם 
וכו&#x27; וכמ&quot;ש שם בס&#x27; הזוהר כי כל נהר מסערא דיוסף הוי ועוד שלישית שהוא חלום פרעה 
שהוא מלך א&quot;כ מוכרח הוא שנשלם הקץ ועתה יעלה במעל&#x27; שחלם בחלומותיו בפ&#x27; וישב. וגדולה 
משלשתן כי כבר התחיל להפתר החלום כי שר המשקיה עלתה זכרונו לפניו כמ&quot;ש ושם אתנו נער 
עברי וכו&#x27; וגם פרעה בעצמו שלח להריצו מן הבור א&quot;כ מאת ד&#x27; היתה זאת בודאי א&quot;כ אין 
לדחות את השעה אבל לא יעשה כראשונה לשום מבטחו בבשר ודם אלא שירבה לדבר עצות אל 
המלך אולי יתקיימו על ידו כמו שאירע אח&quot;כ באו&#x27; אחרי הודיע וכו&#x27; אתה תהיה על ביתי 
וכו&#x27;, וזו התחלת עצותיו ועל השנות וכו&#x27; יראה כבר אמרתי כי שני חלומותיך אחד הם 
ואמנם ב&#x27; דברים אני רואה בהם הא&#x27; הוא כי עם היותם חלום א&#x27; הנה נשתנה ענינם זה בפרות 
וזה בשבליה ולא הי&#x27; שניהם בפרות בלבד או בשבלים בלבד. והב&#x27; הוא היותו פעמיים בשני 


פעמים כמ&quot;ש וייקץ וכו&#x27; ויישן ויחלום שנית וזה יורה שתי הוראות כנגד ועל השנות אמר 
כי נכון הדבר וכנגד פעמיים:
אמר וממהר האלקים. והענין יובן בהקדמ&#x27; אחת שהודיעונו רז&quot;ל כל החלומות הולכים אחר 
הפה ולז&quot;א אע&quot;פ שכך הוא כי יכול אני לפותרם כפי רצוני ואמנם חלומך זה נכון הדבר מעם 
האלקים. ואין כח בידי לפותרו כרצוני כיון שנשנה החלום בפרות ובשבלים כנז&#x27; וכמ&quot;ש 
בגמ&#x27; כי ג&#x27; חלומות מתקיימין ואין יכולת בפתרון לבטלם והם חלום שנשנה וכו&#x27; והוראת 
פעמיים כנז&#x27; הוא כי ימהר האלקים לעשותו מהרה ולא יתאחר כיון שהקיץ וחזרו להחלימו 
שנית כנז&#x27;. והנה כ&quot;ז הוא אפי&#x27; להדיוטים ומכ&quot;ש כי ב&#x27; הוראות אלו היו אל פרעה כי הוא 
מלך ובידו לתקן ולכן אין מראים למלך אלא דבר נכון וקיים וז&quot;ש ועל השנות החלום אל 
פרעה:
ועתה וכו&#x27;. ירא&#x27; עתה שיש ב&#x27; ענינים הא&#x27; הוא היות החלום נשנה ופעמיים. והב&#x27; הוא 
היותך מלך כנז&#x27; א&quot;כ אין ראוי שתתאחר כלל אלא תיכף טתה ירא פרעה וכו&#x27; וענין היותו 


איש נבון וחכם הוא הי&#x27; יודע לייעץ עצות הגונות לתת סדר ותיקון בצרה גדולה כזו של 
שבע שני רעב רצופות אשר לא היו כמוהו בעולם ומה תבואה תספיק ואיך תתקיים ולא תתרקב 


</div>
