# ספר עץ הדעת טוב — קטע 23

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/23/)

<div lang="he" dir="rtl">

אמתחותיהם ארצה יחדו ויפתחום בבת אחת א&quot;כ אם לא ימצא הגביע יחשדם כי בעודו מחפש 
באמתחת הראשון יוכל מי שהיה הגביע באמתחתו להסירה משם בזריזות ולהצניעו לכן לא כתיב 
ויורידו אמתחותם ויפתחום אלא ויורידו איש אמתחתו א&#x27; א&#x27;, לאחד מהם הי&#x27; מוריד אמתחתו 
ארצה והשאר עדיין הי&#x27; אמתחותיהם על חמוריהם ואח&quot;כ היה פותח הוא לבדו אמתחתו והשאר 
עדיין סגורים וכן עשו א&#x27; לא&#x27; זה אחר זה לא בבת אחת כנזכר וזהו שהזכיר בל&#x27; יחיד איש 
אמתחתי בהורדה ובפתיחה עם היות שהתחיל בל&#x27; רבים וימהרו ויורידו ויפתחו. ואחר שהודיע 
כי זה אחר זה הי&#x27; מורידין ופותחין הודיע סדרן כי בגדול החל וכו&#x27; וימצא הגביע וכו&#x27; 
אז ויקרעו שמלותם לא העיקר על העונש המגיע להם אלא חילול השם שנתחלל על ידם ומה 
שחשדם מתחל&#x27; נתגלה לעין איך הי&#x27; רמאים במ&quot;ש אשר ימצא אתו וכו&#x27; ואדרבה יותר טוב הי&#x27; 
להם מתחל&#x27; לשתוק ולהניחו לחפש ולא להרבות דברי עונשיה אשר ימצא אתו וכו&#x27;. וז&quot;ש 


ויאמר יהודא מה נאמר לאדוני כי שתיקתינו יפה מדיבורינו ואנחנו גרמנו יתיר&#x27; לעצמינו 
על מה שדברנו בתחל&#x27; אין זה כ&quot;א שהאלקים מצא את עון עבדיך והננו חטאנו לפניך ומחלים 
אנו פניך שלא תעשה כדבורינו אבל הננו עבדים וכו&#x27;:
או יראה כי הנה יהודא ראה שהאיש אשר על בית יוסף לא נפרד מאתם ובחבור&#x27; אחת נכנסו 
לפני יוסף ולא סיפר לפני יוסף הויכוח הנ&quot;ל של אשר ימצא אתו והוא רק הגיד לו איך 
חיפש ונמצא הגביע באמתחת הקטן ולכן נתיירא בעצמו לומר אף כי האיש אשר על ביתו קיבל 
עונשו כנ&quot;ל אולי יוסף עצמו לא יתרצה להקל. ולכן כראותם שכבר נמצא הגביע כנז&#x27; לא 
חזרו להוציא מפיהם העוננש הגדול הראשון שאמרו תחלה אל האיש אשר על ביתו אבל הקילו 
ממנו וז&quot;ש הננו עבדים לאדוני וכו&#x27;, יראה עם היות שאין לנו מגע יד כלל בגביע הזה כפי 
האמתלאה הנז&#x27; שהקדמנו להעניש עלינו עונשים גדולים מן הראוי עכ&quot;ז נהיה עבדים גם 
אנחנו שאין הדין נותן כך וגם אנו מודים להיותינו גם אנחנו עבדים עם שאין הדין כך 


הוא להקל עונש אשר נמצא הגביע בידו כי מן הדין חייב מיתה כן בן נח נהרג על שוה 
פרוטה ולהקל עונשו ולהשוותו אלינו שגם הוא יהי&#x27; עבד לא ימות ונתיישבו שני מלות גם 
גם האלו זה כך זה כי גם הראשון להחמיר וגם השני להקל. אז יוסף ע&quot;ד שהיקל עונשם האיש 
אשר על ביתו כנ&quot;ל גם הוא היקל עונשם מאשר אמרו הם לאמר אשר נמצא הגביע בידו יהי&#x27; לי 
עבד עם שמן הדין חייב מיתה כנז&#x27; והרי זו קולא אחת. עוד קולא שנית ואתם עלו לשלום 
ולא תהיו עבדים כלל. והנה אילו עשיתי שורת הדין להמית את אשר נמצא הגביע בידו הייתם 
עולים בקטטה אל אביכם אשר כבר התרה בכם ואמר וקרהו אסון וכו&#x27; אבל עתה שלא קרהו אסון 
של מיתה ונשאר חי תעלו בשלום אליו כי קיימתם דבריכם מענין האסון. ואולם אם נשאר עבד 
פועל אדם ישולם לו והוא הי&#x27; גרמא בנזק עצמו נמצא כי רציתי להניח את שלי ולהקל עליו 
משורת הדין להטיב לכם שתעלו בשלום אל אביכם כי אני רחמן עליכם:


או יראה ויאמר יהודא מה נאמר לאדוני וכו&#x27; הנה אף בדרך פיוס ותחנונים באמירה בלחש 
איני מוצא אופן ומכ&quot;ש מה נדבר אם באתי לדבר קשות בכח דין ידעתי כי אין לי פה להשיב 
לפי שאם בדבור ידעתי כי מה נצטדק בדבור כנז&#x27; לפי שמכיר אני כי עמך הדין והצדק ואיך 
אדבר אליך קשות בטענות ודינים, וכנגד בחינת מה נדבר אמר מה נצטדק וכנגד מה נאמר 
בדברי פיוס גם זה אי אפשר כי הרי ראיתי שמדת הדין הנק&#x27; האלקי&quot;ם פגעה בנו עתה שלא 
בדרך טבע אלא דרך מציאה כי יודעים אנו בעצמינו ששום אחד ממנו לא גנב את הגביע וכיון 
שמדת הדין בכעס עלינו ודאי שלא יועילו לנו פיוסים ותחחונים אליך, וא&quot;ת אם לא גנבתם 
הגביע איך הקב&quot;ה צדיק וישר המציא לכם נזק כזה לז&quot;א מצא את עון עבדיך הוא עון פרטי 
שכל עבדיך יש להם חלק בו והוא עון מכירת יוסף נעבד ואילו הי&#x27; בעון הגביע האיש אשר 
נמצא הגביע בידו הוא לבדו יהי&#x27; עבד אבל כיון שהיא לסיבת העון ההוא שכולנו נמצינו 


במכירת יוסף לעבד צריכים אנו לקבל עלינו דין שמים אע&quot;פ שאתה מתרצה בבנימין לבדו 
שהוא יהי&#x27; עבד הננו כולנו עבדים לאדוני כדי שיכופר לנו העון ההוא מדה כנגד מדה כמו 
שאנו מכרנוהו לעבד גם אנחנו נהיה עבדיה וזהו ריבוי גם של אנחנו. והנה כפי זה בנימין 
אינו ראוי שיהיה עבד כי לא נמצא במכירת יוסף, ואמנם כיון שנמצא הגביע בידו גם הוא 
יהי&#x27; עבד וזהו שאמר גם אשר נמצא וכו&#x27; באופן כי לכאור&#x27; הי&#x27; נראה כי בנימין גרם לנו 
להיות עבדים והוא בהיפך כי אנחנו גרמנו לו להיות עבד אלא שנתגלגלו חובותינו על ידו 
כי הוא אשר גנב הגביע כמשז&quot;ל שהיו קורין אותו אחיו גנב בן גנבתא ותגנוב רחל את 
התרפים:
או יראה גם אשר נמצא לא הודו השבטים שכיון שנמצא הגביע בידו ודאי שגנבו ואדרבה אמרו 
להיפך כי בנימין לא גנב הגביע אלא שהאלקים אנה ונמצא בידו דרך נס וזה בסבתינו שהיה 
בחברתינו ואנחנו חטאנו בעון מכירת יוסף כנז&#x27; וכמשז&quot;ל על כי תצא אש ומצאה קוצים 


ונאכל גדיש. ובזה יתיישב כפשטו גם אשר נמצא כו&#x27; כלומר אע&quot;פ שאין לו אשם כי נמצא 
הגביע בידו דרך נס עכ&quot;ז גם הוא יהיה עבד:
ונבא אל הפרשה ויגש אליו יהוד&#x27; וכו&#x27; כאשר יהוד&#x27; ראה כמה וכמה מעלות טובות כי לא די 
שלא אמר כפי דבריהם להמית את בנימין והם כולם עבדים ואף לא כפי דבריהם השניים שכולם 
יהיו עבדים בלתי שימות בנימין אמנם היקל עוד כי בנימין לבדו יהיה לי עבד אז אמר 
ודאי סייעתא דשמיא קא חזינא הכא ותפלת יעקב אבינו תתקיים ואל שדי יתן לכם רחמים 
וכו&#x27;, ובהיותו על הקב&quot;ה אמר עת רצון הי&#x27; לכן חזר להתקרב יותר אולי יוכל למעט העונש 
עוד מדריגה אחרת והוא מ&quot;ש אח&quot;כ ועתה ישב נא עבדך עבד לאדוני וכו&#x27; וז&quot;ש ויגש אליו 
אין הכוונה הגשת הגוף אלא קירוב הדברים ומדרגות העונש להקל אותם מעט כאדם הנגש 
לחבירו ומתקרב לו מעט מעט עד שמפיק רצונו. ולכן התחיל לדבר לו טענות וויכוחים עד 
שיודה לדבריו אלה וזהו שהתחיל ואמר בי אדוני וכו&#x27; כלומר הנה האיש אשר על ביתך משרתך 


אשר אין בידו ממשלה כבר הודה והבטיח אותי כי אשר ימצא הגביע בידו הוא לבדו יהי&#x27; עבד 
ואתם תהיו נקיים וא&quot;כ עתה שבאנו אליך שאתה הוא האדון בידך להקל העונש כל מה שתרצה 
ובפרט כי למשרתך לא הוצרך תחנונים ולך ארבה תחנונים על הדבר א&quot;כ ראוי שאל תפן אל 
מעשינו והקל מעונשינו לשתי הסיבות האלו הנרמזים באו&#x27; בי אדוני כי בי הוא ל&#x27; בקשה 
ותחנונים ואדוני לשון אדון וכמ&quot;ש בתרגום בבעי רבוני לרמוז אל שתי הטענות האלה. והנה 
זולת אלו הב&#x27; טענות שהם בתורת חסד חנם ידבר נא עבדך דבר וטענה אחרת מספקה שלסבתה 
ראוי שתודה לדברי. והנה הדבר והטענה הזו הוא אדוני שאל וכו&#x27; כמו שית&#x27;:
או אפשר כי אומ&#x27; דבר חוזר אל מה שעתיד לומר אח&quot;כ ועתה ישב נא עבדך תחת הנער וכו&#x27; 
ועליו אמר ידבר נא עבדך דבר ואמנם אל יחר אפך בעבדך לומר לי הנה אתה כמו הכותי הזה 
שמתחיל לשאול בצל ואח&quot;כ פת ואח&quot;כ מים וכו&#x27;, והרי הקלת עליך יותר ויותר מדבריך 


הראשונים וגם מהשניים כנ&quot;ל ואיך תרים מצחך נחושה לפטור עצמך לגמרי והרי אין בידי 
כ&quot;כ כח וממשלה כי משועבד אני תח&quot;י פרעה ומה אשיב לו כי יאמר לי באו אליך אנשים 
מרגלים גנבים למה פטרתם ושלחתם ריקם לז&quot;א כי כמוך כפרעה שקול אתה כמוהו ולא ימרה את 
פיך כלל. או אומ&#x27; בעבדך חוזר אל האיש אשר על ביתו וזה כי עתה הגיד לו יהודא כי האיש 
ההוא עם שאין בידו הממשלה ואף גם בלתי שהתחנן לו תיכף אמר אשר נמצא הגביע וכו&#x27; 
כנז&#x27;, וחשב אולי יחר אף יוסף על האיש ההוא לז&quot;א אל יחר אפך בעבדך הוא האיש אשר על 
ביתך כי הלא הוא בערכך נחשב כפי ערכך אל פרעה וכמו שאתה האיש אשר על בית פרעה כמ&quot;ש 
אתה תהיה על ביתי ואתה עושה כל רצונך ואין פרעה מוחה בידך כי עבד מלך מלך כמו כן 
האיש אשר על ביתך אין לך למחות בידו וככל היוצא מפיו תעשה כי כבודו כבודך כנז&#x27;:
אדוני שאל וכו&#x27;. כפי הדרך הראשון הוא פירוש מה שאמר ידבר נא עבדך דבר וכו&#x27; הלא היא 


אדוני שאל וכו&#x27;, וכפי הדרך הב&#x27; הוא ויכוח וטענה איך ראוי להודות לו על הדבר ההוא 
שהוא ועתה ישב נא עבדך וכו&#x27;. והענין הוא הנה כאשר אדוני שאל וכו&#x27; ונאמר לו יש לנו 
אב זקן תשש כחו מלהוכיח את בניו ובנימין עצמו בן זקונים הוא ובפרט כי אחיו שהי&#x27; 
מאמו האהוב&#x27; של יעקב גם הוא הי&#x27; בן זקונים כמ&quot;ש כי בן זקונים הוא לו ומת ויותר 
בנימין הוא לבדו בבחינת בן זקונים לא נשאר אלא הוא וע&quot;י כן ואביו אהבו ולא עצבו 
מימיו ויש לו געגועים רבים א&quot;כ אינו מן התימה אם יגנוב איזו גביע שהוכשר בעיניו 
ואינו ראוי לעונש. ועוד טענה אחרת כי אף אם הי&#x27; ראוי לעונש מצד עצמו הבט נא וחוסה 
וחמול על שיבת וזקנת אבינו הזקן כי לא נמצא כלל עתה בחברת הגנב הזה ואינו ראוי לשום 
עונש ותגרום שפיכת דמים כי בלי ספק והיה בראותו כי אין הנער ומת פתאום. גם חשוב 
עלינו כי אע&quot;פ שיש לנו קצת עונש משום אוי לרשע ואוי לשכנו שהגנב נמצא בחברתינו עכ&quot;ז 


עונש גדול כזה להענישנו שיורידו עבדיך את שיבת עבדך אדוני ברעה וכו&#x27; אינו מן הראוי. 
וכל זה הוא דבר כללי לי ולאחיי כי כולנו חילינו פני אבינו לשלוח את בנימין והיינו 
גרמא בנזקין יע&quot;י כן והורידו עבדיך וכו&#x27;, אמנם חוסה נא עלי כי עבדך בפרטות ערב את 
הנער יותר משאר אחי ונדיתי עצמי בשני עולמות וחטאתי לאבי כל הימים והנה אתה תגרום 
עלינו כל הנזקים והעבירות האלו לכן ועתה אחר שומעך את כל הטענות והפיוסים האלה אע&quot;פ 
שבתחלה החמרת עלינו בעונשים גדולים ראוי לך שלא תקפיד עתה אם איקל מהעונשים ההם 
והנה אני מחלה פניך עתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד וכו&#x27;, ומכ&quot;ש שכפי האמת אע&quot;פ 
שבבחינתינו הוא עונש קל אבל בבחינתך יותר הנאה כפולה יש לך בזה לפי כי הילד הזה קטן 
ואינו מלומד כלל בעבוד&#x27; ואין בו כח למלאכה ובפרט שהוא בן זקונים מלומד בגעגועים 
רבים ואני היפך ממנו בקצה האחרון הא&#x27; שאיני מלומד כלל בגעגועים והב&#x27; כי אין בכל אחי 


כ&quot;כ גבור חיל ובעל כח למלאכה. גם בבחי&#x27; העונש יש צד א&#x27; כי הוא יותר חמור לפי שאני 
מלך ונשיא על כל אחי ומוטב לך וכבוד הרבה תטול שאני עבד לך ממה שיהיה זה הילד קטן 
שבאחים עבד לך ומכל הסיבות האלו ראוי שתודה לדברי ואל תשיבני ריקם מלפניך. וא&quot;ת 
פטפטן גדול אתה ובדבריך תחפוץ לרמות אותי וכי יעלה על הדעת שאתה בוחר בהנאתי ובוחר 
שאענישך עונש גדול מן העונש שאני רוצה להענישך לז&quot;א כי איך וכו&#x27; יראה אמת הוא שמה 
שאני שואל הוא יותר רע לי אלא שאני מוכרח במעשי מחמת נזק אחר גדול והוא כי איך אעלה 
וכו&#x27; ולכבוד אבא מחוייב אני לקבל עונשים ונזקים גדולים בידי ובבחירתי:
או נפרש אומר ויגש אליו וכו&#x27; לשון הגשה וקירוב ממש כפשוטו והענין כי בראות יהודה את 
כל המעשים אשר נעשו מתחלה ועד סוף אשר אינם עולים בדעת כי הנה בתחלה העליל עליהם 
מרגלים אתם ולא עשה כן לכל גוי מגויי הארצות הבאים לשבור אוכל ואחר זאת נתרצה בבוא 


אחיהם הקטן אליו דבר שאין בו הוראה להורות כמו שאמר ואדעה כי לח מרגלים אתם ואח&quot;כ 
הוחזר להם כספיהם במשקלו כסף איש בפי אמתחתו כל העשרה אחים ולא כן לזולתם ואף גם 
זאת שנתן להם צידה לדרך וכל זה הפכיי ונגדיי אל תביעתו הראשונה מרגלים אתם, אח&quot;כ 
זמנם עמו לסעודה מה שלא עשה כן מיום רדתו למצרים כמשז&quot;ל על וישתו וישכרו ועל פסוק 
ולקדקוד נזיר אחיו ולא עוד אלא שלכולם נתן להם מתנות גם כי לבנימין נתן חמש ידות גם 
מענין ניחוש הגביע אשר אפי&#x27; עצי ערסותם גילה ראובן בן יעקב שמעון וכו&#x27;, אח&quot;כ ענין 
הגביע הנמצא בידם והם יודעים בודאי כי לא לקחוהו ולא ידעו מה הוא ואיך נמצא שם, גם 
כי הם הי&#x27; מחמירי&#x27; בעונשים והאיש אשר על ביתו ויוסף מקילי&#x27; בתכלית והי&#x27; רואים כל 
מעייניו בבנימין ובפרט כמו שהי&#x27; מנחש בגביע ואומר בנימין יחיד לאמו ישב עמי שאני 
יחיד לאמי כל אלו דברים תמוהים רחוקים מן השכל, ובפרט כי מעת ירידחם למצרים כל 


כוונתם לבקש את יוסף כמשז&quot;ל שהלכו בשוק של זונות לבקשו ולפדותו בכל אופן להרוג או 
ליהרג, גם כי זכרו חלומות יוסף ואיך נתקיימו כי כולם נשתחוו לו וכפי כל ההוכחות 
האלה עלתה טינא הרהור בלבו אולי הוא הוא יוסף האמנם נתיירא מלדבר לו זאת בפירוש 
אולי לא כך הוא ואיך יעיז פניו אל מלך אדיר כמוהו לומר לו אם היה נער עברי חרפת אדם 
תועבת מצרים כל רועה צאן, לכן נתן לבו לנסות בג&#x27; דברים הא&#x27; להתקרב אצלו אזן אל אזן 
ומפיו לאזנו ידבר באופן שקולו לא ישמע אל העומדים ובכן לא יקפיד כ&quot;כ יוסף כמו שהיה 
מקפיד אם היה מדבר לו דברים אלו בפני הכל וז&quot;ש ויגש אליו הגשה וקירוב פה לאזן, הב&#x27; 
שלא לדבר לו ע&quot;י מליץ בינותם לסיבת הנז&#x27; וז&quot;ש ויגש אליו כלומר לא ע&quot;י מליץ, הג&#x27; שלא 
לגלות לו הדברים בפירוש אלא ידבר לו דברים ע&quot;ד חידה ורמז כי בזה יוכל יהודה להתנצל 
ולומר לא היתה זאת כוונתי אלא אחרת וז&quot;ש ידבר נא טבדך באזני אדוני קצת דברים אשר 


הדבר שאני חושב נרמז ונסתר בהם וזהו שכפל ידבר דבר. ואחשוב כי אל זה רמזו חז&quot;ל 
במדרש ובס&#x27; הזוהר במ&quot;ש מים עמוקים עצה בלב איש זה יוסף ואיש תבונות ידלנה זה יהודה 
נתכוונו אל מה שאמרנו כי יוסף מים עמוקים הי&#x27; בלבו שהי&#x27; מתאוה להתוודע אל אחיו ולא 
יכול והי&#x27; מסתיר ויהודה איש תבונות אמר דברי בינה המובנים דבר מתוך דבר ועל פיהם 
ידלנה אותה הכוונה של יוסף והתודע אל אחיו:
והתחיל ואמר בי אדוני וכו&#x27; יראה אחלה פניך בתחלה שתתן לי רשות לדבר לפניך דבר א&#x27; 
באזני אדיני מפי אל אזניך שלא ע&quot;י מליץ ועוד אחלה פניך שאף אם תראה שהדבר שאני מדבר 
יש בו צדדין וכאילו כוונתי היא אחרת אשר אני מסתירנה בתוך הדבר שאני דובר כמ&quot;ש ידבר 
נא עבדך דבר כנז&#x27; אל יחר אפך בעבדך לומר שאינו דרך ארץ שהדיוט א&#x27; ידבר בהסתר 
ובחקירות לפניך והסיבה שאני סומך עליה ומתחזק לשאול ממך שתי שאלות הנז&#x27; היא כי כמוך 
כפרעה ויש בזה כמה מיני תשובות. הא&#x27; אם לשאלה הראשונה ששאלתי שאדבר עמך שלא ע&quot;י 


מליץ אל תשיבני שאינך יודע לשוני וראי&#x27; הוא כי המליץ תמיד בינותם כמ&quot;ש בפ&#x27; מקץ אינו 
כך אלא יודע אני כי כמוך כפרעה וא&quot;כ כמו שפרעה מוכרח לדעת שבעים לשון כנודע כן אתה 
מלך כמוהו על מצריה ומוכרח שתדע שבעים לשון ומה שאתה מניח מליץ בינותינו אינו אלא 
דרך כבוד כנודע. וא&quot;ת אם המליץ הוא לכבוד איך אתה חפץ שאדבר עמך שלא ע&quot;י מליץ והרי 
אתה מזלזל בזה בכבודי אינו כן אלא כי כמוך כפרעה חשוב אתה בעיני כפרעה אלא שהדבר 
מוכרח ואדרבא לכבודך אני עושה לדבר שלא ע&quot;י מליץ שלא יבין כוונתי ויהי&#x27; חסרון כבוד 
לך. ועל שאלה השנית והיא אל יחר אפך וכו&#x27; הנה כי כמוך כפרעה שניכם מצריים מן עם אחד 
ואינך חשוד בעיני שאתה מן אומה אחרת שלא מן משפחת המלוכה ואף אם כפי חקירתי יראה 
שאני חושב שאתה מן אומה אחרת אל תשת לבך לזה. הרי בכמה תחבולות הנהיג עצמו עד שדלה 
מים עמוקים מלבו של יוסף כנז&#x27;. והתחיל לדבר את הדבר הנז&#x27; ידבר נא עבדך דבר ואמר 


אדוני שאל וכו&#x27; יראה דבריך תמוהים ואיני מבין אותם ורוצה אני שתעמידני על ברורן כי 
הנה תחלת שאלתך הראשונה היתה מרגלים אתם ובזה אין טעם וריח כנז&#x27; ודבריך אלו מוכיחים 
כי מכיר אתה אותנו ורצית לידע עניננו היש לנו אב או אח, יען היית מכיר אותם ועתה לא 
ראית אותם עמנו אלא שלהיותך מלך לא רצית לגלות הדבר שאתה מארץ מולדתינו גר בארץ הזו 
וע&quot;כ העללת עלינו שאלת מרגלים אתם לבעבור סבב הדבר עד שנאמר לך היש לנו אב או אח. 
וז&quot;ש ואדוני שאל את עבדיו שאלת מרגלים אתם והכונה היתה לאמר ע&quot;י כדי שפי&#x27; בפ&#x27; מקץ 
בפסוק ויאמרו שאול שאל האיש שנאמר אנחנו היש לנו אב או אח. וזה ע&quot;ד מה לנו 
ולמולדתינו לאמר וכו&#x27;. וכיון שידענו כוונתך השבנו על פי דברך ונאמר אל אדוני יש לנו 
אב זקן וכו&#x27; ולא כסילים אנו להשיב לך תשובתנו זאת אל שאלת מרגלים אתם וגם אתה 
בשומעך את דברינו ותאמר אל טבדיך הורידוהו אלי ואיך העלמת דבריך גם אתה ונתרצית 


בתשובה זו ולא עוד אלא ואמרת ואשימה עיני עליו ואם כוונתך לדעת אם אנו מרגלים באמרך 
הורידוהו אלי יספוק לדעת אם כנים דברינו ומה לך לשום עוד את עינך עליו. אח&quot;כ חזרנו 
ונאמר אל אדוני לא יוכל וכו&#x27; יראה להיות כי הנער מורגל בגעגועים לא יוכל הנער עצמו 
לעזוב את אביו המגעגע אותו כי כבר הורגל בכך וא&quot;כ אם יעזבהו ימות הנער וגם כי אף אם 
הנער ירצה לעזוב את אביו הנה אביו עצמו ומת ויסתכן נמצא כי אתה משים בסכנה אותו ואת 
בנו אז ותאמר וכו&#x27; ואמנם היה לך לעכב את כולנו במשמר אולי מרגלים אנו ולשלוח א&#x27; לבד 
להביא את הנער וכמו שאמרת בתחלה שלחו מכה אחד וכו&#x27; ואח&quot;כ חזרת והיקלת ואמרת אחיכם 
אחד לבדו יאסר בבית וכו&#x27; ואתם כולכם לכו הביאו וכו&#x27; ואין השכל סובל את זה כי בהטענת 
מרגלים הי&#x27; סכנת מות ועור בעד עור וכל אשר לאיש וכו&#x27; היעלה בדעתך שבשביל שמעון לבדו 
נחזור כולנו לחזור ולהכניס עצמינו בסכנת מות אחר אשר עלה בידיני לברוח ממך, וטוד 


אחרת שלא אמרת אם לא תורידוהו אלי אעניש אתכם או אהרוג את שמעון אלא אמרת אם אין 
אחיכם עמכם לא תוסיפון לראות את פני ומה עונש יש לנו בכך והרי יכולין אנו לשלוח 


</div>
