הרי כולכם בני יעקב ואם בבחינת הנשמות הרי ישראל סבא הוא אביכם משא"כ בשום אומה ולשון ויען בחינת הנשמה היא העיקרית אמר בה אביכם משא"כ בבחינת הגוף: ראובן בכורי אתה וכו' כוונת יעקב עתה לברך איש כברכתו הראויה לו ואמנם ביקש לתת הבכורה ליוסף והמלכות ליהודה והשומע יאמר על מה זה עבר על ציוי התורה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אביו המת לכל הדברים ובפרט לענין נחלת פי שנים כמ"ש כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וכן במלכי' מצינו והמלוכה נתן יהושפט ליהורה כי הוא הבכור וכפי הדין שני הדברים האלה ראויים לראובן. לכן הקדים לתת טעם לדבר ואמר ראובן וכו' יראה מן הדין היו ראויים לך יען כי בכור אתה יראה הנה ד' בכורות יש לי בקדושת פטר רחם אלא שהם בכורות מן הד' אמהות אבל אתה לבדך בכור מן האב כנודע כי לענין נחלת. פי שנים לא תועיל בכורת האם אלא בכורת האב וז"ש בכורי ר"ל בכור שלי מן האב
ולא עוד אנח שכפי הדין יספיק בהיות הבכור מן האב בכור ללידה ואמנם אתה היתה לך תוספת קדושה כי היית כחי וראשית אוני כדמיון בכור פטר רחם מן האם היית אתה פטר רחם מן האב טפת זרע הראשונה שלי כמשז"ל באופן כי זו קדושה יתירה על כל מיני הבכורה, כי אף בבכור מן האב וגם מן האם לא יצטרך רק היות בכור ללידה מצד האב ומצד האם אבל אתה בכור להזרעה כי לא ראיתי טפת קרי מימי ובלי ספק כי כפי זה היו ראויים לך שתי המעלות היתרונות שהה נחלת פי שנים הנק' יתר שאת מלשון ותרב משאת בנימין כלו' יתרון מתנה ונחלת פי שנים וגם המלכות הנק' יתר עז כמ"ש ויתן עז למלכו האמנם איבדת אותם מפני מעשיך וכמ"ש פחז כמים וכו', ולכן ר"ת "ראובן "בכורי "אתה "כחי הוא אברך הנאמר ביוסף ויקראו לפניו אברך דין אבא למלכא אתה היית ראוי לאותה המלוכה וגם לנחלת פי שנים שניתנו ליוסף שהיה בכור פטר רחם מן האם בלבד ומפני חטאתיך ניתנו ליוסף וכמ"ש ויקראו
לפניו אבר"ך כי מעלת ראובן בכורי' אתה כחי שהם ר"ת אבר"ך ניתנה ליוסף וכמ"ש בדברי הימים ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף בן ישראל: פחז כמים וכו' כל השלימות שלי היתה מפני שלא ראיתי טפת קרי מימי כי בדבר הזה נשתבח נקב משאר הצדיקים כי נתקשרה טפת זרעו בתכלית התקשרות ונתעכבה ולא יצתה לחוץ שלא בזמנה ואמנם הזב ובעל קרי נודע כי סיבתם הוא חולי בזרעם כי נימס כמים ואין בו כח להתעכב כנודע וכמש"ה רר בשרו את זובו וכנודע בביאור הרמב"ם והרמב"ן ז"ל והנה אתה ראובן נתדמית בפחזותך לשכב את בלהה כדמיון טפת הזב הנימסת למים שאין באיש כח לעכב אוחה כך אתה מיהרת ופיחזת לשכב עם בלהה תיכף בהתלהב בך היצה"ר ולא המתנת עד שתמלך בדעתך לחשוב כי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ומפני כך אל תותר לא זכית אל שתי היתרונות הנז' יתר שאת ויתר עז. וביאר ענין הפחיזות הנז' מה ענינו ואמר כי עלית משכבי אביך שהיא ענין וישכב את בלהה וכו' כמשז"ל על גוי וקהל עמי' יהיה ממך כי היה יעקב עתיד
להוליד עוד שני בנים אחרים ובאו אפרים ומנשה תמורתם כמ"ש ועתה שני בניך וכו', וזה היה בשביל ששכב ראובן את בלהה ונאסרה על יעקב וכמ"ש וילך ראובן וישכב את בלהה וכו' וע"י כן ויהיו בני יעקב שנים עשר ולא ארבעה עשר באופן שביטל ראובן וסילק ב' משכבות יעקב להוליד שני בנים אחרים וז"ש כי עלית וסילקת משכבי אביך שתי משכבות ואז ביטל בכורת פי שנים בנחלת הארץ הנרקא בלשון יתר שאת וניתנה ליוסף כי שני בניו נטלו שני חלקים בארץ וכמ"ש ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף בן ישראל. וכנגד המלוכה הנקרא יתר עז איבדה ראובן מפני כי אז חללת יצועי עלה כנודע כי המלך האמיתי שאין מולך עליו הוא השי"ת וכמ"ש מי הוא זה מלך הכבוד וכו' וכל המלכים ממנו נוחלין המלוכה כמ"ש בי מלכים ימלוכו כי המלכות שלו ית' הוא והוא השכינה הנק' מלכות כנודע ותחלה היתה השכינה שרויה על מטת יעקב ואז חללת יצועי והשכינה שעליה עלה ונסתלקה ממנה ואז
איבדת המלוכה ג"כ. ואמנם כפי דעות קצת חכמי רז"ל כי לא שכב עמה אלא שבלבל יצועי בלהה יאמר כי עלית וביטלת שתי משכבות אביך כי משכב בלהה הובחרה להיותה פלגש רחל ובלבלו משכבה כאלו בלבל גם משכב רחל, וסוד הדבר במה שנודע כי שם י"ה ניתן באיש ובאשה וג' שמות שהיו לו בשלשתן נתנה היו"ד הנזכר בתחלתן והם יעקב. ישראל ישורון וכנגדן בד' האמהות בכל אחת מהן נתנה ה"א בסופן זולת מרחל שהה"א שלה נכפלה בבלהה בסוד ואבנה גם אנכי ממנה באופן כי ב' ההי"ן שבבלהה רומזות אל השכינה ששרתה שתי רבים והנה ראובן נתכוין לכבד את אמו לאה אבל חטא כי חשד את יעקב אביו וכיון שעיקרו לש"ש לא הוציאו אביו מכלל בניו וזה שכתוב ויהיו בני יעקב שנים עשר אבל השם יתברך לבש קנאת יעקב והעניש לראובן שאיבדו הבכורה: שמעון ולוי וכו' אחר שאיבד ראובן הבכורה לסיבה הנז' היו ראוין שמעון ולוי לבכורה כי הם הנולדים אחרי ראובן ולזה ביאר כי סיבה אחת היא שוה בשתיהן לשגם הה אבדוה וז"ש
שמעון ולוי אחים וקראם אחים להשוותם בסיבה הנז' הלא היא כי אם היות שהיו היותר גבורים וחזקים שבכולם ולהם יאתה המלוכה להטיל אימתם על הציבור הנה כלי חמס מכרותיהם ואדרבה לא נאוה להם הגבורה הנז' יען אינה ביישוב הדעת רק באף וחימה ואם להה ניתנה המלוכה ימותו האנשים בכל עת בחרות אפם בהם. והנה שתי עונות עשו על שאיבדו המלוכה הא' ענין שכם שגיירום ומלו אותם ואחר כך הרגום כלם וכנגד זה אמר בסודם אל תבא נפשי כי ענין שכם קדם תחלה ובו כתיב ויענו את שכם וכו' במרמה והסתירו כוונתם בסוד לומר להם שימולו כדי שיהיו כמוהם והיה במרמה כי היה כוונתם להחלישם ולהורגם כמ"ש ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וכו', ואחר כך עון מכירת יוסף בפרהסיא ולא בסוד אלא בקהל עשרה שבטים הנק' עדה וקהלה וזה שאמר ובקהלם אל תחד כבודי כי שם בגלוי אמרו ועתה לכו ונהרגהו, וכנגד בסודם אמר כי באפם הרגו איש כנודע כי ישראל נקראים אדם ואומות העולם
נקראים בהמה ואמנם שכם הי' תחלה בהמה כשאר האומות וכשנימולו ונתגיירו חזרו להיותם איש אך לא כישראל גמורים הנקרא אדם והנה באפם הרגום אחר שנתגיירו כמה אלפים מהם ונק' איש וזו עבירה גדולה ויותר טוב אם הרגום בהיותם ערלים, 'וברצונם עקרו שור הוא יוסף הנקרא בכור שורו הדר לו. ולכן ביוסף אמר עקרו כי עקרוהו מבית אביו ומכרוהו למצרים ולא הרגוהו אך בשכם נאמר הרגו כי הרגום ממש. גם בשכם שאז היו בחרון אפם כי עינו את דינה אחותם אמר כי באפם אך ביוסף שהיה הולך אז לשאול את שלום אחיו והיו ברצון טוב ולא היו בקטטה ועל כל זה עקרוהו וז"ש וברצונם עקרו שור והכוונה לומר כי לא די באפם אלא אף גם כשהם ברצונם ולא בשעת הכעס הרעו יותר כי מכרו את אחיהם ממש ואם כן אינן ראויין למלוכה כי יחריבו העולם כנז'. וביאר עוד תוקף כעסה ואמר ארור אפם יראה האף שלהם הנגלה הנה הוא עז וקשה הלא ענין שכם כנז' האמנם עברתם הוא האף
הנכסה כמ"ש ועברתו שמרה נצח מלשון אשה עוברה הגנוז בתוכה הנה הוא יותר קשה מן האף הגלוי וז"א כי קשתה ולא כי קשה ע"ד כי עז כי הוא קשה יותר מן האף העיקרי וזה שלא כדרך הטבע ואם כן ראוי לקלל האף והעברה האם ארור אפם וכו' ואם כן איך אברכה בברכת מלוכה כי אם ינתן להם מלוכה יחריבו תבל ויושביה. ולכן איבדו גם הם שתי הברכות הנז' יתר שאת ויתר עז וכנגד יתר שאת שהיא נחלת פי שניים בחלק הארץ אדרבה אחלקם ביעקב כי אפילו חלקם הפשוט לא ניתנה להם בפני עצמן כשאר השבטים אלא נטפלו בה עם אחיהם כנודע ויהי נחלת בני שמעון מנחלת יהודה וכו' כנז' בספר יהושוע וכנגד יתר עז היא המלוכה אדרבה ואפיצם בישראל כמשז"ל שיהיה עניים מחזרין על הגרנות ועל הפתחים. ומאחר שג' הראשונים כסדרן ראובן שמעון לוי נתבטלו הנה יהודה מדריגה רביעית אחריהם והוא ראוי ליטול המלכות ואין צורך לתת בו טעם למה יקחנה הוא ולא שאר אחיו אפילו הבכורות מאם
כמו דן וגד ויוסף כי ודאי הוא הבא במדריגה אחריהם ואליו נוגעת המלוכה ואין מי שיפקפק בזה אלא אדרבה יהודה אתה יודוך אחיך שתמלוך ותהיה ידך בעורף אויביך במלחמה וישתחוו לך אפילו הבכורות הנז' שהם בני אביך ולא בני אמך ובטענה זו תספיק ומכל שכן שנוסף בך על זה כי גם יש בך זכות נמרץ כי גור אריה יהודה מטרף יוסף בני עלית ולא הנחת להורגו וראוי שתזכה למלוכה: ויקרא יעקב וגו' יש לעורר כי די היה באסיפה אחת ומה זה הוצרך לשתיים כמ"ש האספו והקבצו. ב' למה היה כפל ענין ובשתי לשונות כי מה חילוק יש בין אסיפה אל קיבוץ. ג' כי כפי האמת לא היה צריך לא לאסיפה ולא לקיבוץ והל"ל ויקרא יעקב לבניו ויאמר אגיד לכם וכו' או שמעו את אשר וכו'. ד' כי גם אם יש צורך לשתיהן למה הפריד ביניהן כי הרי אחר שאמר כוונתו ואגידה לכם אין צורך עוד אל הקיבוץ והל"ל האספו והקבצו ואגידה לכם וכו' ושמעו וכו'. ה' כי מה צורך לומר ושמעו כי לא חרשים היו. וא"ו כפל הענין ושמעו
בני יעקב ושמעו אל ישראל. ז' דהל"ל ושמעו בני כי כבר נאמר ויקרא יעקב ופיו המדבר אליהם אם כן מהו שנית אומרו בני יעקב והיה די שיאמר בני וקושיא תתחזק יותר למעה ושמעו אל ישראל אביכם והל"ל ושמעו אלי. ט' למה תחלה נזכר יעקב ואחר כך ישראל. י' למה לא הזכיר מלת אביכם ביעקב אלא בישראל. י"א כי מלת אביכם מיותרת לגמרי. י"ב למה לא אמר ואדברה או ואומרה או ואספרה או ואשמיעה אלא אמר ואגידה. י"ג מלת את מיותרת ומה יש לרבות. י"ד דהל"ל אשר ימצא כמ"ש בצר לך ומצאוך וכתיב ומצאוהו צרות רבות וכיוצא בזה ולא אמר אלא אשר יקרא. ט"ו כי מחבור ימים נעשי' שבועות ומשבועות חדשים ומחדשים שנים ואם כן הל"ל באחרית השנים ולא הימים וכמו שנאמר ביחזקאל בענין גוג באחרית השנים תבוא וכו'. ט"ז מהו הימים בה"א הידיעה. י"ז גדולה על כולם כנודע כי אין בתורה אות אחת לבטלה כלל ח"ו ומייתור אות קטנה דרשינן דיני תורה כנזכר בממסכת
קדושין גבי אין כסף ולא כתיב אן כסף וכיוצא בזה ואם כן איך קריאת יעקב ואמר ואגידה לכם וכו' ונסתלקה ממנו שכינה ולא הגיד כלל ולא עוד שקשה לרז"ל עצמן שהרי אמר לבניו שמא יש בכם פיסול וכו' ואמרו שמע ישראל וכו' וחזר ואמר בשכמל"ו וחזרה שכינה למקומה אם כן יחזור להגיד הקץ וגם כי מעיקרא למה נסתלקה בלתי פיסול וכפי דבריו אין שום הגדה ממה שיקרא אותם באחרית הימים לעתיד לבא. והנה נבאר בתחלה מאמר רז"ל הלא היא כי השכינה נסתלקה ממנו לפי שהיה רוצה לגלית את הקץ האחרון בגלוי גמור וז"ש לגלות ואין רצונו בכך כי בראותם אורך הגלות הארוך אולי יפרקו עול חס ושלום ולזה כתיב כי יום נקם בלבי וכו' וחשב יעקב כי לסיבת היות פיסול בהם נסתלקה אז אמר להם שמא ח"ו וכו' והענין במה שכתוב אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד ולא אמר כיעקב אלא כישראל כי הנה שם הוי"ה יש בו הוראת אחדות יותר מכל שמותיו ית' כי יש בו אותיות
הי"ה והו"ה ויהיה ראשון ואחרון ואמצעי הכל אחדות גמורה. גם היא במילואו דאלפי"ן אדם כי הוא כא"דם א' כולל אברים ושמות רביה. גם היא הוי"ה א' ומצטרפת לי"ב ועם ההוי"ה עצמה הם י"ג כמנין אח"ד ונודע כי ג' צירופין נחחזין ביוד ראשונה ומתחילין ביוד וכן השאר באופן שהם י"ב ונחלקות לד' בחינת צירופין. וכמו כן ישראל יש בהן כיוצא בזה כי נודע כי יעקב גלגולו של אדם הראשון ובהיותו בסוף נק' יעקב ע"ש עק"ב ובגמר תיקון גלגולו נקרא ישראל כי תיקן עד ראשו העליון ואז קנה לו שם אדם ממש ואל זה רמזו אדם אדם אתם אתם ישראל קרויין אדם וכו' בדמיון אדם הראשון וכדמיון שם ההוי"ה הנקרא אדם כנזכר. גם יש בישראל י"ב שבטים כנגד י"ב צירופים ולכן ישראל בגממטרי' י"ב פעמים אד"ם כנגד י"ב שבטים שהוליד וכל א' נקרא אדם גם כן כי כן י"ב הצירופין כל א' במילוי של אלפין הוי בגימטריא אד"ם. ונחלקין לד' דגלים כנגד ד' בחינות הי"ב צירופין.
ובהתחבר ישראל עם בניו י"ב הם י"ג כמנין אח"ד הרי כי ישראל הוא י"ב פעמים אד"ם כנגד בניו ועוד א' יתירה כנגד עצמו שהוא אדם כנגד בניו ועוד א' יתירה כנגד עצמו שהוא אדם אחד אב לכל הי"ב. והרי נתבאר ענין אתה אחד ושמך המיוחד שם ההוי"ה אחד ולכן שורה על ישראל ובניו הנקראים גוי אחד בארץ. ובזה תבין ענין כי חלק ד' עמו ופסוק כה אמר ד' מלך ישראל כי שם ההוי"ה בפרטות נתדמה אליו ישראל בכל פרטיו מה שאין כן בשאר שמותיו ית', ולכן בראותו כי נסתלקה ממנו השכינה אמר אולי יש פסול בזרעי שנתערבו בגויי הארץ שאינם נקראים אחד כמו ד' אחד ולכן נסתלק מעליהם אז ענו בניו שמע ישראל וכו' כלומר אתה הנק' ישראל ע"ש ההוי"ה כנז' שמע כי גה ה' הנז' הוא אלהינו ולא יסתלק מעלינו. אז חזרה השכינה אל מקומה להודיע שכן הוא כדבריהם ולא לסיבתם נסתלקה כי אם על גילוי הקץ כנזכר. אז ענה יעקב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לתת הודאה על היות זרעו כשר
וברכה לשכינה על כי חזרה והנה הי' נק' שם וכבוד ומלכות כנודע. ולכך יש י"ב תיבות בשמע ישראל וכו' ובברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנגד י"ב שבטים ההם. גם הוצרך יעקב לגלות הקץ בהעלם כדי שלא יהיו דבריו לבטלה אך לא בגלוי כמו שהודיעו השכינה סבת הסתלקותה נמצא כי כל הקץ נרמז בדבריו בהעלם גמור ליודעים: ונחזור אל ביאור הפסוקים: ויקרא יעקב וכו' יראה כיון שאתם בני ואני אביכם וזה שאמר יעקב אל בניו וכולנו אחדות גמורה כנ"ל ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ כמו השם יתברך הנקרא אחד צריך לשתאספו באגודה אחד ובלב אחד זה עם זה כדי שעל ידי כך השכינה הנקראת אחד תשרה עלי ויהיה בי כח ורשות לשאגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, ירמוז בזה אל משז"ל כי חרבן בית שני היה בעון שנאת חנם ועברו על לא תשנא את אחיך בלבבך לכן כי יום נקם בלבי מדה כנגד מדה ואם כן צריך שתהיה אסיפה בלב א' כדי שאוכל להגיד לכם קץ אחרית הימים הנעלם
בסיבת פירוד לבבות ושנאת חנם כנזכר: ואמנם מה שאמר ואגידה לכם יסבול שני פירושים וכן מלת יקרא סובלת שני פירושים הא' הוא לשון המשכה כי תרגום משכו היא נגידו ופירושו הוא שאמשיך ואשרה עליכם את השכינה אותה שהיא עתידה לקרוא אתכם באחרית הימים כמ"ש קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכמ"ש על הר גבוה עלי לך וכו' ולפי זה מהו יקרא יהיה קריאה ולכן לא כתיב ימצא כדי שיסבול שני הפירושים. ובזה יתורץ מלת את שהיא יתירה לרבות אל השכינה אשר היא אותה אשר יקרא אתכם וכו' כי על ידי שתחבבו באחדות א' אתפלל אל השם יתברך ואמליך עליכם את השכינה. פירוש שני ויהיה אגידה הגדה ממש ויהי' יקרא כמו ימצא. והענין כמו שכתוב בספר הזוהר כי אין הגדה אלא דבר חכמה כמ"ש ויגד לך תעלומות וכמה והכוונה הוא כי אף על פי שאיני יכול לגלות לכם הקץ בגילוי על כל זה אגידהו לכם דרך חכמה והעלם בטנין ברכת השבטים ובהם ארמוז כל המאורעות העתידות לבא עליכה ועל זרעכם עד אחרית הימים בביאת המשיח
וכמו שרמזו בספר הזוהר על פסוק ראובן בכורי אתה וכמו שנרמוז גם אנחנו ב"ה: הנה אחרית הימים פירושו הוא במה שנודע כי יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים והנה ז' ימי בראשית ירמזו אל ז' אלפים שנים דהוי עלמא בנוי וחרב כמו שכתב הרמב"ן בפרשת בראשית וכמו שביום הששי נברא אדם כן באלף הששי יבא המשיח אשר הוא יום הששי אחרית ואו ימים שהם שתא אלפי שני דהוי עלמא בנוי. גם אחרית הימים פירוש יום הששי שהיא אחרית ה' ימים שלפניו. ונודע כי אז יבואו שני המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף משבט יוסף ואז יתקבצו כל הגליות של כל הי"ב שבטים. ולכן נתחיל בענין שני המשיחים הנרמזים ביהודה ויוסף: יהודה אתה יודוך וכו' ירמוז אל משיח בן דוד שעליו נאמר וישתחו לו כל מלכים וכו' כי אפי' אחיו מלכי ישראל אין להם ישיבה בעזרה כנודע. גם ירמז אל מה שכתב בספר הזוהר כי עתידין בני ראובן לבא תחלה ומחשבין דאינון ישתארון במלכותא וזה לסיבת היותו בכור
ולא ישתארון כי זה ענין פחז כמים אל תותר אף על פי שמיהרת בחפזון אל יהי לך יתרון מלכות ואמנם בבוא מלך המשיח מיהודה יודוך אחיך בני ראובן ולא יקטרגו עליך וז"ש אתה למעוטי בני ראובן שלא יודו השבטים אליו אלא לך. לא יסור שבט זה מלך המשיח ומחוקק מבין רגליו זה משוח מלחמה הבא ממנשה ויהיה נכנע אליו כנזכר בספרי ובפסיקתא פרשת בלק. עד כי יבא שילה הוא משיח בן יוסף ששילה בחלקו עומדת. גם ירמוז אל מש"ה שהוא בגימטריא שיל"ה וכמו שהודעתיך כי גואל הראשון הוא האחרון ובסוד מה שהיה הוא שיהיה שהיה הוא שיהיה משיח וכנזכר ברעיא מהימנא בפרשת משפטים עד כי יבא שילה דא הוא משה בגימ' דאיהו עתיד למיתי עם מלכא משיחא. והנה משה הוא בן עמרם בן קהת בן לוי ולכן ארבעתם נרמזו פה שיל"ה הוא מש"ה בגימטריא ול"ו יקה"ת הם אותיות ולו"י קה"ת. ועמי"ם הם אותיו' עמר"ם כשתחליף יו"ד ברי"ש באלפ"א בית"א אחת מן כ"ב אלפ"א ביתו"ת שבספר
יצירה. אוסרי לגפן עירה יתקשר המשיח הרוכב על עיר בן אתונות עם הגפן שהם ישראל. כבס ביין לבושו בסוד מי זה בא מאדום וכו' ובגדיך כדורך בגת מטרף בני עלית לא יטרף עוד