# ספר עץ הדעת טוב — קטע 33

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/33/)

<div lang="he" dir="rtl">

צורך הרגלים אימתי הם כי אם אינם יודעים אימתי הי&#x27; ר&quot;ח איך ידעו אימתי הוא בעשור 
לחודש לזה רמז ג&quot;כ במ&quot;ש הזה כלומר כי אחר שתודיעם יום עצמו הזה של החודש ידעו מתי 
הוא יום העשור, גם ירמוז מה שבארנו בדרוש שבת הגדול שב&quot;פ מצורע טעם לקיחת הפסח 
בעשור לחודש ניסן )ושולט( שהוא לפי שטלה הוא אלוה של מצרים והוא ראש נמזלות ושולט 
בניסן ראש לחדשים ועקר שליטתו מן אחר שליש הראשון של החודש בסוד כח הנקרא שלישו&quot;ת 
הידוע לחכמי התכונה, וז&quot;ש דברו אל כל עדת ישראל מה שהודעתי לכה כי ניסן היא ראש 
חדשים וכיוון שכן אמרו להם כי בעשור של החודש הזה להיותו ראשון שולט עליו מזל טלה 
ובפרט בעשור שבו כנז&#x27; ולכן ויקחו להם איש שה וכו&#x27; להכניעו כדי שתוכלו לצאת מתחת 
שעבודו, ואומרו לכם לרמוז כי ואיני לי כשאר הקרבנות כי כולו נאכל לכם וזה להודיע כי 
מסור הוא בידכם עתה והודיע כי יכולין למנות איש א&#x27; לבדו שליח ויקח ולקנות הפסח על 


כולם ואח&quot;כ כל מי שרוצה להתמנות עליו ימנה וז&quot;ש ויקחו וכו&#x27; כלומר גם שאמרתי ויקחו 
בלשון רבים יכולין הם ליקחו ע&quot;י איש אחד לבדו וכל בית אב שהן רבים:
 
ספר עץ הדעת טוב - פרשת בשלח:
ויהי בשלח פרעה וכו&#x27; הכתוב עצמו הרגיש כי מכיוון שכבר הקב&quot;ה נעשית רצונו כי פרעה 
כבר שלח את בני ישראל למה לא הכניסם לארץ כנען דרך קרוב במהרה ולא בדרך רחוקה כי 
עי&quot;כ אירע להם כל העשר נסיונות אשר לסבתם מתו כולם במדבר לזה הכתוב עצמו נתן סיבה 
ואמר אעפ&quot;י שכבר נהי&#x27; הדבר הזה כי שלח פרעה את העם ועכ&quot;ז ולא נחם אלקים וכו&#x27; והטעם 
הוא כי קרוב הוא כמו שיתבאר, והענין הוא כי גם ששילחם לא הי&#x27; מספיק זה כי עדיין הי&#x27; 
חייב להם שכירות עבדית ס&#x27; ריבוא אנשים שעבדוהו בחומר ובלבנים רד&quot;ו שנה והוא עולה 
לסך נפלא כמשז&quot;ל כאשר באו לדין המצריים וישראל לפני אלכסודרוס, עוד אחרת כי זולת 
החיוב הנז&quot;ל הנה גם הקב&quot;ה נשבע לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואז כששלחן הי&#x27; 


ישראל עניים מרודים כי כל ימיהם הי&#x27; עבדים בחנם ולכן הי&#x27; בהכרח שיבקש הקב&quot;ה דרך 
הסיבה ותחבולה לחזק את לב פרעה ורדף אחריהם הוא וכל חילו ממולאים בכסף ובזהב 
ומרגליות כמ&quot;ש ז&quot;ל כי העני שבישראל העלה מביזת הים תשעים חמורים כסף וזהב כי מה 
שבתחלה וישאלו בני ישראל ממצרים כלי כסף וכו&#x27; לא הי&#x27; בו כ&quot;כ שיעור לשיאמר עלי&#x27; 
ואח&quot;כ יצאו ברכוש גדול כי ודאי שלא השאלום כל אשר להם וגם כי לא הי&#x27; בו די אל 
שכירות עבודתם רד&quot;ו שנים כנ&quot;ל, וא&quot;ת הלא גם בדבר הזה הי&#x27; יכול להתקיים ג&quot;כ אם ינחם 
דרך ארץ פלשתים ויחזק את לב פרעה לרדוף אחריהם ביבשה בישוב ולא דרך ים סוף במדבר 
וגם יהי&#x27; נמשך לישראל התועלת האחר כי יהי&#x27; קרובים לארץ כנען כנ&quot;ל ולכן נתן הכתוב 
טעם לזה ואמר כי קרוב וכו&#x27; פן ינחם וכו&#x27;, ירצה כי הנה ישראל לא למדו מלחמה מימיהן 
ותמיד הי&#x27; עבדים נכנעים בעבודת פרך תחת יד המצריים אדוניהם מזמן רב וכאשר יראום עתה 


לא יצטרך עתה שילחמו המצרים ממש עמהם כי גם בראותם שהם באים למלחמה עליהם תפול 
עליהם אימה ופחד ויכנס מורך בלבבם וכרגע ישבו מצריימה ויאמרו לאדוניהם חטאנו כי משה 
הסית אותנו והרי אנו חוזרין לעבודתינו, וא&quot;ת כי השי&quot;ת יחזק את לב ישראל אינו כן כי 
בעלי בחירה ורצון הם כי אפי&#x27; את המצריים לא הי&#x27; השי&quot;ת יכול להכביד את לבם מן הדין 
אלא לפי שבתחלה העיזו פניהם נגדו ית&#x27; ונתחייבו כלייה כנזכר בהרמב&quot;ם ז&quot;ל בהלכות 
תשובה משא&quot;כ בישראל כי במורך לבם יחזרו מיד ולא יהיו בהם כח ואומץ לב להתייצב עד 
יעזרם ה&#x27; ויפלטם מידם אלא תיכף ושבו מצרימה וח&quot;ו תתבטל שבועתו ית&quot;ש ממה שאמר ואח&quot;כ 
יצאו ברכוש גדול. וביאר הכתוב כי לשתי סיבות ישובו מצרימה הא&#x27; כי קרוב הוא ויחזרו 
מיד והב&#x27; היא כנז&#x27; פן ינחם העם בראותם מלחמה וטרם שילחמו ושבו מצרימה וכמו שאירע 
שאמרו הלא טוב לנו שוב מצרים ממותינו במדבר ולכן ויסב אלקים וכו&#x27; כלומר אעפ&quot;י שהוא 


טורח גדול מאוד מסיבוב גדול כזה עוד טורח שני שהוא דרך המדבר בלתי יישוב ואין 
מזונות נמצאין שם לששים רבוא עכ&quot;ז הסיבם בדרך הזה לתועלת שיש בו הלא הוא שהנה הוא 
דרך ים סוף ר&quot;ל כי שם לא יצטרכו להלחם שם כלל ולא להתחיל לראותם מלחמה רק כי ישראל 
יכנסו בתוך הים ביבשה וכאשר יכנסו אחריהם המצריים ישובו המים ויכסום ולא יראו אותם 
ישראל כלל עד אחר שתפלטם הים ויראו אותם מתים על שפת הים ועי&quot;כ לא ישובו מצרימה, 
ויתקיים ואח&quot;כ יצאו ברכוש גדול וז&quot;ש וחמשים עלו וכו&#x27; ר&quot;ל מזורזין כמו שתרגם אונקלוס 
מלשון וחמש את ארץ מצרים כלומר ממולאים מכסף וזהב לקיים ואח&quot;כ יצאו ברכוש גדול, 
וא&quot;ת הרי שם נאמר יצאו שהוא ממצרים עצמה וענין זה היו בים לז&quot;א מארץ מצרים ולא 
ממצרים כלומר עדיין ים סוף בתחומה של ארץ מצרים היא כי ארץ הוא שם אפרכיה כלומר כל 
תחום מצרים א&quot;כ הרי נתקיים ואח&quot;כ יצאו כי מים סוף ואילך הוא מדבר שמם גם יתישב מ&quot;ש 


כאן ענין וחמושים וכו&#x27; כי כפי פשוטו אין זה מקומו רק בפרשת ויסעו בני ישראל מרעמסס 
סכותה בפ&#x27; בא ולא אחר מה שאמר ויסב אלקים וכו&#x27;:
או ירצה כי מ&quot;ש פן ינחם העם בראותם מלחמה וכו&#x27; מדבר על מלחמת הכנענים בכניסתן לארץ 
וכמ&quot;ש שאירע שם כמ&quot;פ וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום וכו&#x27; כי אז אמרו נתנה ראש 
ונשובה מצרימה והענין הוא כי ישראל תמיד היו מלומדים בעבודת פרך בחומר ובלבנים ולא 
ניסו בגבורות מלחמות כנזכר בס&#x27; שופטים ואלה הגוים אשר הניח ה&#x27; לנסות בהם את ישראל 
וכו&#x27; רק ללמדם מלחמה וכו&#x27; ולא עוד אלא שאפי&#x27; כלי זיין לא היו בידם שהיו רעה כפולה. 
וכמ&quot;ש בשאול עם פלשתים ולטוש איש את אתו ואת קרדומו וכו&#x27;, ולשתי סבות האלו בראותם 
מלחמה של הכנענים לא יעלה בדעתם להלחם בהה כלל ותיכף ישובו מצרימה ובפרט כי קרוב 
המקום מאוד אם ילכו דרך ארץ פלשתים כי הוא קרוב מאוד וז&quot;ש כי קרוב הוא ויתחזקו יותר 
שתי הסיבות הנז&quot;ל שהם פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה להיותו קרוב וע&quot;כ אף 


שבדרך האחרת יש בה גם שתי טרחות אם להיותה דרך רחוקה שצריכה סיבוב רב ואם היותה דרך 
מדבר שאין בה מזונות מצויין. וז&quot;ש ויסב אלקים את העם דרך המדבר, אמנם הסיבה היתה 
להיותו ים סוף כי ע&quot;י יהיו שתי טובות הא&#x27; היא כי יטביעם שם כרגע ולא יוצרך אפי&#x27; אל 
ראיית המלחמה כנ&quot;ל וגם יהיו לוקחים כל כלי זיין של מצרים כאשר תפלטם הים אל היבשה 
ובהם ילחמו עם הכנענים ולא ישובו מצרימה וזהו שאמר וסמך וחמשים עלו וכו&#x27; ומזיינין 
כמו שפי&#x27; המפרשים ומ&quot;ש לארץ מצרים יהי&#x27; ע&quot;ד שפרשנו בדרך הראשון:
או ירצה ויהי בשלח וכו&#x27; במה שנודע כי כל ויהי לשון צער הוא והענין כי אלו היו ישראל 
יוצאים בע&quot;כ של פרעה בכח גבורתו של הקב&quot;ה לא עוד חשש פן ינחם העם וכו&#x27;. כי תיכף 
יקומו עליהם אדוניהם המצרים ויהרגום אבל עתה היו שם צער גדול חשש הקב&quot;ה פן ינחם העם 
וכו&#x27;. ולהיות כי פרעה עצמו שלחם ביד חזקתו על כרחם של ישראל כמ&quot;ש ותחזק מצרים למהר 


לשלחם וכתיב קומו צאו וכו&#x27; ועי&quot;כ נמצא כי יהיו לישראל פ&quot;פ לאמר להם אתם בעת הכעס 
גרשתם אותנו שלא מדעתינו ועתה שעבר זמן מה ונחה דעתכם היינו חוזרים להיות עבדים 
כבראשונה וז&quot;ש ויהי צער גדול בהיות כי שלח פרעה את העם כי ע&quot;כ הוצרך ולא נחם אלקים 
וכו&#x27; לפי שאמר אלקים פן ינחם העם וכו&#x27;, וא&quot;ת והרי פרעה יאמר להם שקר אתם דוברים כי 
ברצונכם יצאתם אלא כאשר צר לכם מפני כובד מלחמה באתם אלי לז&quot;א בראותם מלחמה כלומר 
לא ישובו אחר שילחמו וכשלו ונפלו דאז קלא אית ליה אבל מרחוק יריחו מלחמה וקודם 
שיורגש הדבר בראותם באים למלחמה ישובו תיכף אל מצרים ולא יודע הדבר לא לבאים עליהם 
למלחמה גם לא למצריים ויתנכרו אליהם כאלו לא ראו כלל מלחמה אלא שברצונם הפשוט שבו 
אליהם כענין העבדים הנאמנים לאדוניהם ולכן הוצרך ויסב אלקים וכו&#x27;, ואמנם כפי זה 
יספיק אם יוליכם דרך המדבר אך אמנם עוד אחרת היתה כי לא הוליכם ממש שם דרך פשוטה 


אלא ויסב דרך סיבוב כמו שסובב סביב העגולה וחוזר למקומו וירמוז בזה אל מה שאמר אח&quot;כ 
וישובו ויחנו לפני פי החירות והחזירן למקומן והטעם לזה ביארו הכתוב שם באומרו ואמר 
פרעה וכו&#x27; כמו שיתבאר שם ועיין שם כי שם תשלום הענין הזה:
ו ירצה ויהי בשלח וכו&#x27; כמ&quot;ש בספר הזוהר כי סתם העם הם ערב רב ובפרט כאן שנזכר תיכף 
וחמושים עלו בני ישראל כנראה כי העם הנ&quot;ל הם ערב רב ובזה יתבאר ענין הצער הנרמז 
במלת ויהי וז&quot;ש ויהי צער גדול במה ששלח פרעה גם את הערב רב הנקראים עם כמ&quot;ש וגם ערב 
רב עלה אתם ולא מנעם פרעה כי הקב&quot;ה לא אמר לו רק שלח עמי ויעבדוני והנה הצער הוא כי 
לסיבת הע&quot;ר&quot;ר לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים וכו&#x27; עם שהיו שם טובות גדולות ורבות. 
וע&quot;ד משז&quot;ל קשים גרים לישראל כספחת כי כמה טובות ננעל מהם וכמה רעות הביאו עליהם כי 
הנה אם היו הולכין דרך ארץ פלשתים היו טוב להם הא&#x27; כי קרוב הוא ואין בו טורח כלל 


והב&#x27; כי הוא דרך ארץ כלומר של יישוב שמצויין שם מזונות. הג&#x27; כי בהתקרב הזמן ימנעו 
המקרים וינצלו מן הנסיונות והחטאים ותיכף יכנסו לארץ, ועכ&quot;ז לא נחם שם ומנע מהם 
הטובות הנז&quot;ל לסבב את העם הם ערב רב שאין לבם שלם באמונה ולא היו גירי צדק לשמה אלא 
בראותם מעלת שבארץ כדרך משז&quot;ל אין מקבלין גרים בזמן דוד ושלמה ולכן יש חשש כי 
בראותם ראיית מלחמה בעלמא כיון שנתגיירו שלא לשמה ינחם העם ממה שנתגיירו ושבו 
מצרימה ויחזרו לסורן ויותר טוב היו אם לא נתגיירו כלל משאם נתגיירו וחזרו לסורן כי 
עונשם רב כי תורה אחת כגר כאזרח ועוד כי יהיו חילול שמים לאין קץ לעיני כל העמים כי 
ח&quot;ו אין ממשות בתורת ה&#x27; כי לולא שלא ראו גדולתו לא היו שבין מצרימה. ויטילו ח&quot;ו פגם 
ומום בשם אלקים הנז&quot;ל כי אמר אלקים כי היא מדת הדין הטושה האותות והמופתים ויטילו 
מום ח&quot;ו בשם אלקים העולה מו&quot;ם בגימט&#x27; ולכן ר&quot;ת של מ&quot;לחמה ו&quot;שבו מ&quot;צרימה הוא מום 


ועתה יזכור הרעות שבאו עליהם לסיבתם וז&quot;ש ויסב וכו&#x27; הא&#x27; כי היא דרך רחוקה וסיבוב רב 
הב&#x27; שהי&#x27; דרך המדבר שמם אשר לא די שאין בו לא שום מזון ולא מים ובחוסר כל אלה גם יש 
בו נחש שרף ועקרב וכו&#x27; ג&#x27; כי להיותו דרך המדבר נתגלגל הדבר בו ניסו את ה&#x27; בעשר 
נסיונות עד שגרם להפיל אותם במדבר אחרי היותם שם נדים ונעים ארבעים שנה וכל זה 
לסיבת פן ינחם העם כנ&quot;ל, ואל תאמר כי גם בישראל הי&#x27; חשש הזה כי הנה וחמושים עלו בני 
ישראל מאמ&quot;צ וכו&#x27; כפי השני הפירושים הנ&quot;ל אם מזויינין בכלי זיין ואם מזורזין בתכלית 
הזריזות לבם כשמיר חזק נכון לבם בטוח בה&#x27; להלחם עם הקמים עליהם א&quot;כ מה שסיבב אלקים 
הי&#x27; את העם כלומר לסיבתם ולא בסיבת ישראל:
ויסעו מסכות וכו&#x27; הנה הי&#x27; ראוי להיות הסדר ויהי בשלח פרעה וכו&#x27; ויסב וכו&#x27; ויסעו 
מרעמסס ויסעו מסוכות אבל הענין ויהי בשלח פרעה וכו&#x27; לא נחם לצד מזרח דרך ארץ פלשתים 
רק מרעמסס לסוכות שהוא לצד דרום דרך המדבר ים סוף והנה הי&#x27; במסע הראשון שהוא מרעמסס 


לסוכות ואח&quot;כ סיפר מסע השני ואומר ויסעו מסוכות וכו&#x27;, והנה בנסעם מרעמסס לא היו כי 
אם בני ישראל לבדם ואז בדרך ההוא נתחברו אליהם הערב רב כמ&quot;ש פ&#x27; בא ויסעו בני ישראל 
מרעמסס וכו&#x27; וגם ערב רב וכו&#x27; ואז עדיין לא הוכר ענין שני העמודים עם מי היו הולכין 
כי כולן היו בערבובייא ובחפזון גדול בצאתם מעבדות לחירות וז&quot;ש וגם ערב רב עלה אתם 
כלומר מעורבין בערבובייא עם בני ישראל ולסבה זו הנחם דרך המדבר כנז&quot;ל ואחר אשר כבר 
ויחנו בסוכות הופרשו בני ישראל מן הערב רב בעת החניי&#x27; איש על דגלו בלי ערבוביי&#x27; אז 
אמר הקב&quot;ה הואיל כי חמושים עלו ב&quot;י מא&quot;מ ותלו בטחונם בי כנ&quot;ל ואדרבה בא עליהם צרה 
גדולה לנחותם בדרך רחוקה מפני הערב רב שעלה אתם א&quot;כ צריך אני להפריש ביניהם ולהראות 
אהבתי לבני ישראל והוא שיופרשו זה מזה שלא בערבובייא ואז אלך בשני העמודין לפניהם 
של ישראל ולא לפני הערב רב, וז&quot;ש וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים במסע הראשון 


שהוא מרעמסם לסוכות ושם נמצאו יחד בני ישראל עם הער&quot;ר אחר חנייתן שם אלו חמושים 
מזורזין בוטחין בקונם משא&quot;כ בערב רב כי לסיבה זו לא נחם אלקים:
דבר אל בני ישראל וישובו וכו&#x27; עתה ביאר מה שאמר לעיל ויסב אלקים לשון סיבוב איך 
ענינו הלא הוא וישובו וכו&#x27; כי אחר שהיו באיתם ישובו לאחוריהם ויחנו לפני פי החירות 
כאדם ההולך ומסבב וחוזר למקומו אל פיתום הסמוכה לרעמסס ולפי ששה התחיל השיעבוד כמ&quot;ש 
ויבן ערי מסכנות את פיתום וכו&#x27; החזירם לשם כדי להודיע לפרעה ינין מידה כנגד מידה כי 
שם התחיל השעבוד ומשם נמשך טעות לפרעה ואמר לבני ישראל נבוכים וכו&#x27;. ונגמר שם דינו 
כמ&quot;ש וחזקתי את לב פרעה וכו&#x27; יאכבדי בפרעה וכן&#x27; וגם כי מה שחחלה הי&#x27; נקרא מ&quot;י 
השעבוד והתחלתו עתה נקרא פי החירות והגאולה ונרמוז לזה שינה את שמו מן פיתום לפי 
החירות גם בזה יובן כי הי&#x27; מספיק לאמר ויחנו לפני בעל צפון ולמה הזכיר גם את פיתוס 
ולא עוד אלא ששינה את שמו כנ&quot;ז גם יתבאר איך פי החירות ופיתוס הכל א&#x27; כי השי&quot;ת נתן 


בלבם לקרוא שם העיר הראשונה אשר בנו בני ישראל פיתום לרמוז כי משם יגמור דינם 
לשיוטבעו בים סוף ופי&#x27; תהו&quot;ם יבלעם כמ&quot;ש תהומות יכסיומו וכבר רז&quot;ל ג&quot;כ דרשו פיתוס 
כמו פ&quot;י תהו&quot;ם, ולהיות דרכו ית&quot;ש לקרב הדברים כפי הטבע לכן אמר לפני בעל צפון וכו&#x27; 
ג&quot;כ כדי שיטעה פרעה כפי הטבע כנזכר בפי&#x27; רש&quot;י כענין משגיא לגוים ויאבדם אז ואמר 
פרעה וכו&#x27; כלומר ב&#x27; דברים אני רואה בעכובם הא&#x27; הוא ארץ פיתוס עצמה כי שם התחיל 
השעבוד והועיל חכמת כשפיהם ששום עבד לא יצא משם כנודע ולכן ארץ פיתוס טצמה עכבה 
אותם בהגיעם שם וז&quot;ש נבוכים הם בארץ הידוע הנ&quot;ז היא פיתום לסיבה הנ&quot;ל הב&#x27; היא בעל 
צפון העומד בראשית המדבר כי פי החירות התחיל לכלוא אותם ולא יכול לגמרי אך בעל צפון 
אלוה שלהם רב כחו ביותר כי בכל אלהי מצרים שביישוב עשה בהם שפטים אך זה שבמדבר לא 
יכול לו כי גדול כחו ולכן סגר עליהם סגורה מוחלטת וז&quot;ש סגר עליהם המדבר, ואגב ארחי&#x27; 


רמז אל מה שאמר למעלה על פן ינחם העם וכו&#x27; כי אם הוליכם דרך ארץ פלשתים שאין שם 
מדבר הי&#x27; חוזרין מצרימה בראותם מלחמה ויאמרו כי ברצונם חזרו אכן אין &#x27;חשש שיסובו 
מצרימה כי הרי ואמר פרעה נבוכים הם וכו&#x27; ואם ישובו לא כרצונם הוא ולא יקבלם ואדרבה 
יהרגם ולכן אין חשש שישיבו מצרימה. או ירצה ואמר פרעה וכו&#x27; הרגיש כי מה תועלת בשובם 
פי החירות וכי חכם גדול כפרעה יטעה לרדוף אחריהם עחה אחר ראותו את כל המופתים 
הנפלאים לז&quot;א ואמר פרעה וכו&#x27; ירצה ב&#x27; שליחיות הי&#x27; ובשניהם טעות הא&#x27; הוא כי חטאתי 
לשי&quot;ת ואמרתי מי ה&#x27; אשר אשמע בקולו והב&#x27; שאמרתי וגם את ישראל לא אשלח ולכן שלחתי 
אותם והתודתי אליו ואמרתי ה&#x27; הצדיק וכו&#x27; ועתה אשר אני רואה שנבוכים הם בארץ בפי 
החירות שעדיין היא ארץ נושבת וגם שנית כי ראיתי בחכמתי כי רעה נגד פניהם גם אח&quot;כ 
במדבר וז&quot;ש נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר כי בארץ פיתום התחילה קלקלתם להיותם 


נבוכים ובמדבר סגר עליהם סגורה מוחלטת שלא יצאו עוד משם ובמדבר ההוא יתמו ושם 
ימותו, הנה זה יורה כי עיקר מה שהקפיד השי&quot;ת הוא לכבודו מפני שאמרתי מי ה&#x27; וכו&#x27; לא 
מפני היות אהבתו עם ישראל גמורה וחושש לכבודם כי הרי הניחם והנה הם נבוכים ולכן עתה 
לא אחזור לחטוא כנגד השי&quot;ת לומר כי ח&quot;ו מבלתי יכולת ה&#x27; הם נבוכים אמנם הם בעצמו 
נבוכים כי הקבה&quot;ו אינו רוצה להנהיגם עוד וז&quot;ש ואמר פרעה למה שנוגע לבני ישראל בעצמם 
כי הם נבוכים בארץ וז&quot;ש נבוכים הם לא מפני חולשת יכולתו ית&quot;ש וכן סגר עליהם המדבר 
לסבתם. ועי&quot;כ וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם כי יחשוב שלא יקפיד השי&quot;ת בכך ואז 
ואכבדה בפרעה וכו&#x27;, או ירצה קרוב אל הדרך הנז&quot;ל כי פרעה לא יתלה הענין רק אל בני 
ישראל ולא בשי&quot;ת כי יאמר שישראל אינן ראויין לגמור גאולתן להכניסן לארץ כנען כי 
עדיין יש מקטריגים עליהם והדבר תלוי במבוכה גדולה בב&quot;ד שלמעלה בענין הארץ של כנען 


אם יכניסם או לאו וז&quot;ש נבוכים הם בארץ ולא עוד אלא שאני רואה בחכמתי כי אפי&#x27; קודם 
כניסתן לארץ סגר עליהם השר השולט במדבר ראש לכל המקטריגים כי הוא יותר חזק מן השר 
השולט במצרים ולכן שם ימותו כולם ושם יוסגרו בתוך קברות המדבר:
וחזקתי וכו&#x27; אין פירושו שיחזק לבו מחדש כי אם כך יהי&#x27; שיאמר פרעה נבוכים הם בארץ 
כבר לבו חזק אך הכוונה כי בזה שצויתי וישובו ויחנו וכו&#x27; יתגלגל כי ואמר פרעה וכו&#x27; 
ועי&quot;כ וחזקתי וכו&#x27; כי הענין הנז&quot;ל הוא עצמו הי&#x27; החוזק:
או ירצה הרגיש מה שהקשה הרמב&quot;ם ז&quot;ל כי מאחר שסילק בחירתו אינו ראוי לעונש. כי בשלמא 
ביציאת מצרים הוא התחיל בחוזק לבו ואח&quot;כ מנע ממנו התשובה אבל עתה שכבר ניחם והתודה 
ושב בתשובה ושילחם למה יחזק לבו ואח&quot;כ יענישהו שלא כדין. גם הרגיש כי הלא הבחירה 
ביד האדם ואיך יחזק לבו, לז&quot;א וחזקתי את לב פרעה לבדו ולא הזכיר את חילו רק אח&quot;כ 
בפורעניות ובזה נתרצו ב&#x27; הקושיות כי אינני מחזק רק לב פרעה כי אין בחירה בידו כמ&quot;ש 


לב מלך ביד ה&#x27; וכו&#x27; וגם כי כאשר אענישם ואכבדה בפרעה ובכל חילו כי אני לא חזקתי את 
לבם ואענישם למה לא מיחו בפרעה והלכו אחר עצתו ברוע לבבם וגם פרעה עצמו הנה הוא 


</div>
