# ספר עץ הדעת טוב — קטע 36

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/36/)

<div lang="he" dir="rtl">

הוציא ה&#x27; בשם הוי&#x27; את ישראל ממצרים וידוע כי מלך אלקי&#x27; על גוים אך שם ההוי&#x27; נאמר 
עליו כה אמר ה&#x27; מלך ישראל &#x27;וגואלו וכמ&quot;ש כי חלק ה&#x27; עמו. וז&quot;ש משה ואמרו לי מה שמו 
מה אומר אליהם כו&#x27; ופשוט הוא כי עמרם ואהרן נביאים היו וכל שבט לוי היו עוסקים 
בתורה והי&#x27; יודטים שמו ית&#x27; מן יעקב אביהם כשאמרו לו שמע ישראל ה&#x27; אלקינו ה&#x27; אחד:
אך כוונתו לאמר אולי ישראל יסתפקו אם הדבר הזה להיותך נקרא בשם אלקי&#x27; דיין שופט צדק 
והציל עשוקים או אם הוא לסיבת להיותך חפץ בהם לבחור בהם לעם נחלה וא&quot;כ תהיו נקרא 
בעת הזאת בשם הויה אז אמר כה תאמר וכו&#x27; ה&#x27; אלקי אבותיכם וכו&#x27; וארד להצילו מיד&#x27; 
מצרים כמ&quot;ש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ה&#x27; ולא אחר כלומר אפילו בשם אלקים 
איני נגלה רק בשם הויה ולכן לא נאמר וכי הוציא רק כי הוציא ה&#x27; יען היותו ראיה אל 
האמור כי כבר בחר בישראל להיות&#x27; עמו. עוד ראיה אחרת כי ההוצאה היתה ממצרים אשר מימי 


קדם מעולם לא יצא מתוכה עבד ע&quot;י חכמת כשפיהם כנזכר בס&#x27; הזוהר ואלו נגלה עליהם בשם 
אלקים המולך על גויים וכל הע&#x27; שרים הנקראים אלקי העמים נשרשי&#x27; משם הזה לא יוכלו 
לצאת ולכן הוצרך להוציאם בשם הויה המושל על ישראל לבדם ובכחו נקרעו כחות כשפיהם 
ויצאו לחירות משא&quot;כ אלו יצאו משעבוד איזה אומה אחרת וז&quot;ש אנכי ה&#x27; אלקיך כי אני שם 
.ההויה בחרתי בך לעמי ואני להיות אלקיך בפרטות והראיה לזה כי הרי הוצאתיך מארץ 
מצרים המשונית מכל שאר ארצות ואומות כי ע&quot;כ נקרא בית עבדיה שאין שום עבד יכול לצאת 
בן חורין מתוכה הרי הוכרחנו כי לא בשם אלקים שופט הוציאם להיותו אוהב משפט כי סיבה 
יתירה יש הלא היא כי הוציא בשם הויה לקרא אלקיהם והם נקראים עמו ונחלתו, ואז עלה 
בדעתו להתחבר עם ישראל ואז ויקח יתרו את צפורה וכו&#x27; ויבא וכו&#x27;:
ואם נפרש הענין כפי&#x27; רז&quot;ל מה שמועה שמע ובא קריעת י&quot;ס ומלחמת עמלק נפרשהו כפי הדרך 
הנז&quot;ל ג&quot;כ האמנם באופר אחר. והוא כי חשב יתרו כי לא בצדקת ישראל הוציאם כמשז&quot;ל על 


או הניסה אלקים ובא לקחת לו גוי וכו&#x27; כי היו ישראל עובדי ע&quot;ז ומגדלי בלוריות כמו 
המצרים א&quot;כ הטעם יהיה כי אם ברשעת הגוי&#x27; ההם אומת מצרים כי נתמלא סאתה ולא עוד אלא 
שהעיזו וחזקו לבם כנגדו ית&#x27; ולכן עשה בהם שפטים ההם אך לא כי כוונתו ית&#x27; להיות 
ישראל עם סגולתו כנז&#x27; אמנם כאשר שמע יתרו את כל אשר עשה אלקים אח&quot;כ שהוא ענין קריעת 
ים סוף הנזכר בריש פ&#x27; בשלח ומלחמת עמלק אשר בסוף הפרשה ודרשינן סמוכים וע&quot;פ שני 
עדים הנ&quot;ל יקום דבר כי הכל היה לסבת זכות משה וישראל שרצה ליקחם לעמו ונחלתו 
וכנז&quot;ל. כי הנה אם הטעם היו או לצדקת ישראל או לרשעת הגויים היו מספיק באשר הוציאם 
ממצרים וכבר הוציאם מיד עושקיהם ואח&quot;כ ילכו למקום שירצו ככל הגוים ויטרחו 
במזונותיהם ובצרכיהם ואמנם ראינו כי השי&quot;ת החזיק והכביד את לב פרטה ועבדיו לרדוף 
אחריהם בים סוף שלא כדרך הטבע כי כבר הכיר נפלאותיו ותחזק מצרים למהר לשלחם ואיך 


טפש כחלב לבם לאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו אין זה כי אם הקב&quot;ה 
הכביד לבם והביאם עד ים סוף וטבעם בתוכו לא נשאר בהם עד אחד ולא עוד אלא שלישראל 
הפליא הפלא ופלא מחדש ועשה עמהם שנים עשר נסים כנז&#x27; לרז&quot;ל בענין קריעת ים סוף אין 
זה כי אם שביקש להיותם לו לעם סגולה. וכמו כן ענין עמלק הי&#x27; די שיחלוש אותם יהושע 
לפי חרב כי כן משפט ה&#x27; לכל אומה המריעה לחברתה אבל ראינו ענין כתוב זאת זכרון בספר 
כי מחה אמחה מתחת השמים עד ביאת המשיח. ולא עוד אלא שאין השם שלם ולא הכסא שלם עד 
מחיית עמלק כמ&quot;ש ז&quot;ל על כי יד על כס יה זה יורה באמת כי כל אשר טשה אלקים במלחמת 
עמלח ובים סוף הי&#x27; לסיבת היות ישראל עמו ונחלתו וכמ&quot;ש יהושע והכריתו את שמנו וכו&#x27; 
ומה חעשה לשמך הגדול כי ישראל נקראים בשמו ית&#x27; גם נשמותיהם חצובים מתחת כסא הכבוד 
ולכן אין השם ולא הכסא שלם אלא בסיבת ישראל ומענין קריעת ים סוף ועמלק הרמוזים 


באומרו את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו משם נכריע בנין אב כי גם יציאת מצרים 
שהי&#x27; נראה כי בשם אלקים היתה להציל עשוק מיד עושקו אינו כך רק כי ה&#x27; הוציא את ישראל 
ממצרים. בשם ההויה להיותו מיוחד לאלוקה של ישראל כנז&#x27; וכמ&quot;ש כי חלק ה&#x27; עמו. ואז נתן 
לבו להתחבר עם ישראל ולהתגייר גר צדק להיותו בכלל עמו ית&#x27;:
וסיפר הכתוב כי מכל השומעים מסוף העולם לא הי&#x27; מי שנתן לבו לשמוע ולהבין ולהתגייר 
כי אם יתרו לבדו. וזה לשתי סיבות שהי&#x27; בו הא&#x27; להיותו כהן מדיין כי מדיין אחד מבני 
הפלגשי&#x27; אשר נתן להם אברהם מתנות שם טומאה מסר להם כל חכמת חצוניות העצומה הידוע 
בשם חכמת בני קדם הם בני הפלגשים עצמן כמ&quot;ש. וישלחם קדמה אל ארץ קדם ובלעם השקול 
באומות העולם כמשה בישראל משם למד חכמתו כמ&quot;ש מן ארם ינחני בלק מהררי קדם כנזכר בס&#x27; 
הזוהר נמצא כי מדין ראש החכמה ויתרו כהן גדול שבכולם יודע לבדו על כולם אין ספק שלא 


קם כמוהו חכם בחכמת בני קדם. וזהו נרם ג&quot;כ בר&quot;ת &quot;כהן &quot;מדין &quot;חותן ר&quot;ת חכם. עוד אחרת 
כי גם בחכמת הקדושה הי&#x27; חותן משה כל אותם ארבעים שנה שנתגדל במדין ובלי ספק שמסר לו 
חכמה יתירה כי חותנו הי&#x27; וידע עניני הקליפה ועניני הקדושה והבחין בשכלו ועמד על 
האמת ולכן נתגייר הוא לבדו, גם ס&quot;ת וישמע יתרו כהן ר&quot;ת עו&quot;ן והענין כי מתחילה חשב 
יתרו לשבת בארצו כ&quot;א מחסידי אומות העולם ובזה יספיק לו כנ&quot;ל ואח&quot;כ חזר לשמוע ולהבין 
בלבו כי השב בתשובה צריך לתקן כל אשר עוות והנה ראה כי ג&#x27; עונות בידו וצריך לתקנם 
הא&#x27; היותו כהן מדין ראש כל הכומרים שלא הניח עבודה זרה בכל העול&#x27; שלא עבדה כמשז&quot;ל 
על עתה ידעתי כי גדול ה&#x27; מכל האלהים וכמ&quot;ש בס&#x27; הזוהר תוקף ידיעתו בכל העבודות 
והקטרת ס&#x27; ריבוא כוכבי השמים ועונו גדול במאוד מאוד מכל יצירי עולם וזה עון ועבירה 
בינו לבין המקום מלכו של עולם וז&quot;ש וישמע יתרו מלשון ונתת לעבדך לב שומע כלומר כי 


הבין בלבו עון היותו כהן מדין. ועתה ראה כחו הגדול בקריעת ים סוף ומלחמת עמלק ומן 
מן השמים ושליו והבאר וענני כבודו וענין מרה ועל הכל כי הוציא ה&#x27; את ישראל ממצרים 
באותות עצומות עם היותו בית עבדים ושידד כל המערכות כנ&quot;ל אז ראה כי גדול עונו מנשוא 
בענין כבודו ית&#x27;, ב&#x27; ענין הגדול כנגד משה שלוחו של הקב&quot;ה ומלכם של ישראל כמ&quot;ש ויהי&#x27; 
בישורון מלך אשר חבש אותו בבית האסורין שבע שנים כשברח מפרעה למדיין אחר שנעשה 
חותנו כנזכר בספר דברי הימים של משה וזה רמז במ&quot;ש חותן משה ועתה הכיר גדולתו כי הי&#x27; 
שקול ככל ישראל ולא עוד אלא שעיקר הנסים שעשה אלקים הי&#x27; לסיבתו וז&quot;ש למשה ואח&quot;כ 
טפלין לו ולישראל עמו ולא עוד אלא שישראל נקראי&#x27; עמו של משה הנז&#x27; וז&quot;ש ולישראל עמו 
ר&quot;ל של משה כמ&quot;ש על ויזכור ימי עולם משה עמו עם היות כי הוציא ה&#x27; את ישראל ממצרים 
הכל הי&#x27; ע&quot;י משה כמ&quot;ש וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים זז&quot;ש את אשר עשה אלקים למשה לסיבת 


משה עם היות כי הוציא ה&#x27; וכו&#x27;, או ירמוז באומרו כי הוציא וכו&#x27; כי כל אשר עשה אלקים 
בקריעת ים סוף ומלחמת עמלק הי&#x27; בשביל משה וישראל משא&quot;כ ביציאת מצרים שהיתה לישראל 
בלבד כמ&quot;ש כי הוציא ה&#x27; וכו&#x27; כי משה לא הי&#x27; משועבד עמהם וכמ&quot;ש למה &#x27;משה ואהרן תפריעו 
וכו&#x27; לכו לסבלותיכם משא&quot;כ אחר צאתם ממצרים כי המלחמה היתה על משה זישראל כאחת ולא 
עוד אלא שהעיקר הי&#x27; למשה כי הוא אשר קרע הים והכניסם בתוכו והוא הי&#x27; העיקר בענין 
השירה כמ&quot;ש אז ישיר משה ואח&quot;כ זבני ישראל וכן במלחמת עמלק כתוב בחר לנו אנשים כלומר 
בעבורינו אני וישראל הה באים, ואין ניצוח מלחמה תלויה בי כבשאר הניסים כי ע&quot;כ כתיב 
וידי משה כבדים כי נצחונה תלוי ביהושע מזרעו של יוסף כמ&quot;ש ז&quot;ל על אם לא יסחבום 
צעירי הצאן ולכן וצא אתה והלחם בעמלק, וז&quot;ש למשה ואח&quot;כ לישראל נמצא כי כל הניסים 
האלו בזכותו של משה הי&#x27; ואני לא הייתי מכיר גדולתו וחטאתי לו, ענין השלישי כנגד 


ישראל כמ&quot;ש ז&quot;ל כי יתרו היה א&#x27; מיועצי פרעה יעצו להשתעבד בישראל ואח&quot;כ חזר בו ממה 
שעשה והלך לו למדין טרם שמשתעבד בהם אבל איוב הי&#x27; שם ושתק ונידון ביסורים וע&quot;ז הי&#x27; 
איוב מתרעה כי יתרו פתח ויענני וכו&#x27;. כי יתרו פתח תחלה בעצה זו ואח&quot;כ בעת השעבוד 
ברח&#x27; ועשה תשובה ואיוב ששתק נידון בעניני יסורים וז&quot;ש ויענני וזה נרמז באומרו כהן 
מדין ראשון לענין המריבה פרעה עם ישראל כמ&quot;ש אשת מדנים וכעס, ובהיות ישראל בשעבוד 
מצרים לא ניתן לבו לשוב מג&#x27; עונות אלו לסיבה הנ&quot;ל אבל עתה שראה ענין שחיזק הקב&quot;ה את 
לבם לרדוף אחריהם עד שהטביעם בים סוף ולא די במצרים ששעבדום ת&quot;ל שנה כי גם לעמלק 
הבא דרך מקרה להלחם עמהם שם ברפידים טרם יעברו דרך ארץ אדום והדין עמו ועכ&quot;ז הפליא 
הקב&quot;ה ונתאכזר עמו לאין קץ כנ&quot;ל אז אמר הנה אלו כבר קבלו עונשם ועתה יבא יומו גם 
הוא כי בא קצו להתפרע ממנו כי הוא הי&#x27; העיקר בענין שעבוד ישראל והוא היועץ והמפתה 


ועונשו כנגד כולם ואז הוכרח לשוב בתשובה מאותם ג&#x27; עבירות הנ&quot;ל להנצל מטונשו ית&#x27; ובא 
להתגייר. גם רמז כי מתחלה חשב כי שם הויה לבדו הוא מלך על ישראל אבל שם אלקים הוא 
מולך על שבעים אומות כמ&quot;ש מלך אלקים על גויים ועתה ראה כי אפי&#x27; שם אלקים הוא המולך 
על ישראל עמו בפרטות כדוגמת שם הויה והם לבדם עמו ונחלתו וז&quot;ש את כל אשר עשה אלקים 
למשה ולישראל עמו כמו ששם הויה מתחלת היותם בארץ מצרים מלך עליהם ולכן הוציאם וז&quot;ש 
כי הוציא ה&#x27; את ישראל ממצרים ולהיות נודע כי ישראל הם עמו של שה הויה לא הזכיר בו 
מלת עמו רק בשם אלקים כי זה הוא חידדוש ונמצא כי שני שמותיו הכוללים הכל מדת הרחמים 
ומדת הדין הויה ואלקים שניהם בחרו בישראל לעם סגולה מכל העמים ונמצאו האומות ריקנים 
מן הכל אז נתן בלבו להתגייר ולהיות גר צדק כאזרח מבני ישראל:
ויקח וכו&#x27; בעת השמיעה היו מכונה בשני הכנויים כהן מדין וחותן משה ואחר השמיעה שנתן 


דעתו להתגייר הוסר ממנו כינוי המגונה כהן מדין ואינו רק חותן משה מתדבק בו ובאמונתו 
ואמנם יתרו חטא ג&#x27; עונות עם המלך זה הקב&quot;ה ועם עמו זה ישראל ועם משנה המלך רואה פני 
המלך בכל עת סרסור בין המלך ובין העם לכן אמר בלבו אשוב מתחלה מעון הסרסור ועי&quot;כ 
הוא ידבר עלי טוב עם המלך ועם העם ובפרט כי הסרסור הוא חתני לוקח בתי. ואז ביקש 
להביא לו מנחה אולי ישא פניו אין מנחה גדולה כהביא לו את אשתו וז&quot;ש ויקח וכו&#x27; אשת 
משה ולא אמר את צפורה בתו לרמוז כי ע&quot;י היותה אשת משה ימצא חן בעיניו בהביאה לו, 
וא&quot;ת והרי משה שלחה בגט בבואו מצריימה ואיך אתה קוראה אשת משה ולא טוד אדרבה אפשר 
שיחרה אף משה בזה כי חפץ הוא לקחת אשה היותר מיוחסת שבכל ישראל עם הקדש כי אם 
מתחילה לקחה על כי גר הי&#x27; בארץ נכריה אין לחם ואין שמלה ובורח מפני פרעה לז&quot;א אחר 
שילוחיה ולא אמר אחר ששלחה רק שילוחיה בלשון רבים והענין כי אלו צפורה היא ששלחתו 


למשה להיותו גר בארץ ולא נחשב בעיניה כי היתה בת מלך הארץ כהן מדין. או ג&quot;כ אפי&#x27; לא 
שלחתו היא אלא שהוא יצא מעצמו ובא למצרים היה אפשר שעתה בראות עצמו מלך על כל ישראל 
ביקש לגרשה לישא אשה בת ישראל מיוחסת אבל משה הוא ששילחה ברצונו )בשל ים( אחר שכבר 
עלתה בדעתו והוליכה באמצע הדרך שפגע בו אהרן והוא גרם לו לשיחזור לשלחה אצל אביה 
כנודע וכל זה יורה אהבתו אותה ואת בניה כדי שלא ישתעבדו במצרים ולהורות כל זה אמר 
שילוחיה בלשון שנים הוא משה ואהרן כי משה לבדו הי&#x27; רוצה להוליכה עמה מאהבתו אותה 
אלא שאהרן גרם השילוחין וזה יורה היותה חשובה בעיניו אשת משה גמורה וחשובה אצלו, 
ועל ידי חסד הזה שיעשה עתה להוליכה עמו אצלו ימצא חן בעיניו וימחול עונו אשר העווה 
עמו כנ&quot;ל ועי&quot;כ ילמדהו דעת להתגייר ולשוב אל ה&#x27; וימחול לו גם העון ההוא ומכ&quot;ש גם 
ישראל בראותם שנתגייר ולא עוד אלא שהוא חותן משה מלכם ימחלו לו גם מה שחטא להם 


כנ&quot;ל:
ואת שני בניה וכו&#x27; עוד מתנה אחרת הביא עמו הלא הם שני בניו אשר לו ממנה כי בלי ספק 
ימסור נפשו על בניו לגיירם ולהכניסם תחת כנפי השכינה ולהיותם בניו ממנה בלי ספק 
יאהבנה גם היא לסיבתם נוסף על אהבתו אותה מצד עצמה כנ&quot;ל ולזה אמר בניה ולא בניו, 
וא&quot;ת אדרבה נימא&#x27; אפכא כי מרוב שנאתו אותה ישנא גם את בניו לז&quot;א אשר שם הא&#x27; גרשום 
וכו&#x27; ומכיוון שקרא שמות בניו על שם הניסים הגדולים הנעשים לו בהצלותו זה יורה היותו 
אוהב אותם בתכלית. עוד ראי&#x27; אחרת חזקה מאוד כי היה לו לקרותם כסדר הניסים ויקרא שם 
הראשון אליעזר על שם הנס הראשון שניצל מחרב פרעה ואת השני יקרא גרשום על שם הנס 
השני כשאח&quot;כ הלך למדין והיה גר בארץ נכריה וניתן לו לחם ושמלה והשיאו אשה ואמנם 
כיון שאת הראשון קרא גרשם ע&quot;ש החסד שעשה עמו יתרו והיה גר בארץ נכריה עם היותו נס 
האחרון והקדימו על נס הראשון הצלתו מחרב פרעה שהי&#x27; ראוי להקדימו לב&#x27; סיבות הא&#x27; יען 


זה הנס הראשון והב&#x27; כי ניצל מן ההריגה וזהו גדול מכל הניסי&#x27; הרבי&#x27; שאירעו לו ועכ&quot;ז 
הקדי&#x27; ענין היותו גר בארץ נכריה זה יורה היותו מחשיב החסד שעשה עמו יתרו לתת לו לחם 
ואשה מכל הניסי&#x27; שבעולם וענין ראי&#x27; זו רמז אותה הכתוב במה שלא אמר ואת השני קרא 
אליעזר רק ושם האחד אליעזר ירמוז אל מה שאמרנו כי להיותו שמו על שם הנס הראשון ראוי 
ששם זה של אליעזר יהי&#x27; אל הבן האחד והראשון לא אל השני באופן שבבחינה היות גרשם 
הראשון אמר אשר שם האחד גרשם ובבחינה היות השני נקרא על שם הנס הראשון ראוי לקרותו 
גם הוא ראשון ואחד וז&quot;ש ושם הא&#x27; אליעזר וזה יורה על כל הנ&quot;ז, עוד נוכל לפרש במה 
שאמר ושם הא&#x27; אליעזר ולא אמר ושם השני לאמר כי אל תאמר בלבבך אולי כשנולד גרשם הי&#x27; 
סמוך לכניסתו למדין ועדיין הי&#x27; בלבו זכירת החסד של כי גר הייתי בארץ נכריה אבל 
כשנולד אליעזר כבר נגלה אליו הקב&quot;ה ושלחו לגאול את ישראל אולי בראותו גדולתו זאת 


אולי נשכח החסד שעשה עמו יתרו ויתחרט ויבקש להוליד לו בנים ממשפחת ישראל מיוחסת 
לז&quot;א אינו כך כי גם לאליעזר אהבו אהבת נפשו כאלו הוא הי&#x27; הבן הבכור הראשון וז&quot;ש ושם 
האחד אליעזר והראי&#x27; לזה כי קראהו כן ע&quot;ש שניצל מחרב פרעה שאין בכל הנסים והחסדים 
חביב כמו זה ולא עוד אלא שהזכיר בו שמו של הקב&quot;ה אליעזר מלשון אלקי אבי בעזרי וזה 
יורה אהבתו הנפלאה עמו:
או ירצה במ&quot;ש ושם האחד אליעזר ובזה. נתרץ הקושיא הנ&quot;ל כי הצלת חרב פרעה הי&#x27; לו 
להקדימה הן מחמת זמנה שקדם והן מחמת איכותה שהיתה שקולה מכל הנסים שבעולם ולכן נפרש 
כי בכלל גר הייתי נכלל גה הצלתו מחרב פרעה כשברח. ממנו כי לא די שניצל ממנו אלא 
שמצא מנוחה וגירות בארץ נכריה, ואמנם מ&quot;ש כי אלקי אבי וכו&#x27; ירמוז אל הנס האחרון כי 
גם בו הי&#x27; הצלת נפשו וזה בלידת אליעזר ויפגשהו ה&#x27; וכו&#x27; ויבקש להמיתו כשהי&#x27; בולעו 
המלאך מראשו עד רגליו וע&quot;י צפורה שמלה את בנה וירף ממנו וניצל והי&#x27; אלקי אביו בעזרו 


להצילו הוא אברהם אביו הראשון שקבל מצות מילה ראשון לכל הנמולים והזכיר הקב&quot;ה זכות 
אברהם אבי והצילני וכל זה גרם לו צפורה אשתו וא&quot;כ בלי ספק שיאהבה בכל לב ובכל נפש 
ובפרט כי זה הי&#x27; סמוך בעת לכתו למצרים ולא ישכח אהבתה ואשר מלטה נפשו מיד המלאך 
הממית אותו, וכפי דרך זה אומרו ויצילני מחרב פרעה ירצה כי עתה בראותו שהצילו מיד 
המלאך עליון רוחני סמך לבו ונתחזק בשליחותו בשמחה כי מכ&quot;ש שיצילו מיד פרעה אדם ילוד 
אשה ההולך עתה לפניו להוציא את ישראל מתחת ידו שלא יהרגהו והדבר הזה נתחזק בענינו 
כאלו כבר הלך שם והצילהו מידו וז&quot;ש ויצילני וכו&#x27; כלומר וכאלו כבר הצילני:
ואם נראה לבאר הענין יותר בדרך רמז כי אומרו ויצילני וכו&#x27; הם מילות ודברים סובלים 
שתי הבנות הא&#x27; מחרב פרעה ממש כפשטו והב&#x27; מחרב המילה והפריעה כמ&quot;ש עשה לך חרבות 
צורים וכו&#x27; ובזה יתבאר מה שלא אמר מיד פרעה אלא מחרב פרעה כלומר מהחרב ההורגת אותו 


בענין המלאך על שנתעכבתי למול אותו ומזה הבטחתי שיצילני מחרב פרעה ממש ויען כבר 
קדמה הצלתי מחרב פרעה אמר ויצילני לשעבר:
ויבא וכו&#x27; לא היתה כונתו להביא את בתו אצל בעלה למען לא תהי&#x27; כאלמנות חיות אמנם 
תכלית ביאתו היתה להתגייר ולהתדבק במשה חותנו וז&quot;ש ויבא חותן משה ומכיוון שהי&#x27; בא 
אגב אורחיה הביא את בניו ואשתו אך עיקר ביאתו הי&#x27; להתגייר ולבא אל המדבר אשר הוא 
חונה שם הנקרא הר האלקים ע&quot;ש שהי&#x27; עתידין שם לקבל את התורה ורצה לקבל את התורה גם 
הוא עמהם:
ויאמר וכו&#x27; הגיד למשה ג&quot;כ מחשבתו האמיתית כנודע איסור לגנוב דעת הבריות כי אין עיקר 
ביאתו להביא את אשתו לשיגמול לו חסד על זה כי האמת הוא כי אני חותנך יתרו הוא הבא 
אליך להתחבר עמך ולהתגייר ואגב אורחי הבאתי עמי את אשתך וגם שני בניה עמה באו לא כי 
אני באתי להביאם אליך כי כל ביאתי לשם שמים בלבד. כשמוע משה אף הוא שמח מאוד ולא 
יצא לסיבת אשתו ובניו רק לשם שמים לקראת חותנו הבא להתגייר וז&quot;ש ויצא משה וכו&#x27; ולא 


יצא לסיבת אשתו ובניו אף גם וישק לו ולא לאשתו ובניו:
וישאלו וכו&#x27; זה משה הנקרא איש האלקים לרעהו זה יתרו שנעשה עתה רעהו ונתגייר כמ&quot;ש 
ז&quot;ל על פ&#x27; שור רעהו ולא שור נכרי כי להיותו גר מותר לשאול לו בשלום שהוא שמו של 
הקב&quot;ה משא&quot;כ בהיותו גוי כי אפי&#x27; לנבל הכרמלי להיותו רשע לא שאל דוד בשלומו אלא 
ברמאות כנזכר בס&#x27; הזוהר על פסוק ואמרתם כה לחי ואתה שלום וכו&#x27;, גם כפי הפשט כי 
בהיותו גוי לא הי&#x27; שלום ביניהם אלא עתה אשר בא להתגייר עשו שלום אז ויבואו האוהלה 
בית מדרשו של משה כנודע מן ומשה יקח את האוהל וכו&#x27;. וזה לפתוח לו בעניני התורה 
והמצות ובשכרן ועונשן כאשר מחוייב לנהוג לגרים הבאים התגייר גם נודע שצריך אח&quot;כ 
לחזור ולהודיעם השכר של הגרים כנזכר בהרמב&quot;ם בהלכת אסורי ביאה ולכן:
ויספר משה לחותנו בפרטי פרטות דרך סיפור ולא דיבר כללא בעלמא את כל אשר עשה אלקים 
לפרעה ולמצרי&#x27; ולא עשה זה לסיבת השתעבד&#x27; בכמה אומות אחריה כי לכן נקרא בית טבדים 


אלא על אודות היותם ישראל עמו ונחלתו ועם שכבר נאמר וישמע יתרו וכו&#x27; הי&#x27; בכלל אך 
עתה סיפר לו בפרטות כדרך הסופר שאינו מדלג אות אחת ועדיין הי&#x27; מקום לטעות כי לא 
נענשו אלא על כי חטאו לפניו ית&#x27; כמ&quot;ש לא ידעתי את ה&#x27; וכו&#x27; ולכן סיפר לו כל התלאה 
אשר מצאתם בדרך אחר צאתם ממצרים והוא ענין חסרון הלחם והמים ומרירות מי מרה והמתקתם 
ומלחמת עמלק ומכולם ויצילם ה&#x27; ואז לא היתה יד פרעה באמצע וזה יורה שהסיבה העיקרית 
היא על אודות ישראל עמו ונחלתו ומאהבתו אותם:
ויחד יתרו כשומעו כל פרטי דברים הנז&#x27; שמח שמחה גדולה בחדות וחריפות עצום מה שלא הי&#x27; 
כן בתחילה וישמע יתרו וכו&#x27; וזה מהסתכלות בשכל חד וחריף דקדוקי הניסים המורים כי 
כולם הי&#x27; על אודות ישראל עצמן כנז&#x27;. וז&quot;ש על כל הטובה אשר עשה ה&#x27; כי לא הי&#x27; רק 
לישראל כלומר לסיבת היותם ישראל עמו ונחלתו כי אמנם ענין הרעה שהביא לפרעה ולמצריה 
איננה הוראה כי אפשר שהי&#x27; לסיבה שחטאו כנודע )ית&#x27;( אמנם הטובות הנ&quot;ז אשר הטיב אח&quot;כ 


לישראל זה הוראה גמורה אל הנ&quot;ל, וכן ביציאת מצרים עצמה יש בה שני בחינות אם המכות 
שהעניש את מצרים אין זו הוראה אלא בבחינה הנוגעת לישראל עצמן שהצילם מיד מצרים גם 
זו הוראה נכונה וז&quot;ש ג&quot;כ אשר הצילו מיד מצרים ולכן איחר זה הענין באחרונה עם שאירע 
בראשונה להיות בה ב&#x27; בחינות והקדי&#x27; המאוחר שהיא הטובות אשר עשה להם בדרך כי אין בה 
רק בחינות ישראל בלבד כנ&quot;ז, גם אמר בלבו להתגייר ולכן התחיל להזכיר שמו ית&#x27; ולברכו 
מה שלא עשה עד עתה וז&quot;ש:
ויאמר יתרו ברוך ה&#x27; אשר הציל אתכם את ישראל וגם אותך משה עם היותך השליח וזה מיד 
מצרים השר העליון כמ&quot;ש ז&quot;ל על והנה מצרים נוסע אחריהם ואח&quot;כ מיד פרעה השר והמלך 
התחתון וז&quot;ש שני פעמים מיד ומיד וגם לכן הזכיר את מצרים טרם פרעה וא&quot;כ לא מאת שם 
אלקים היחה זאת כי מלך אלקים על גוים כנודע ובראות כי גם השר העליון הכניע הנה זה 
מאת ה&#x27; שם הוי&quot;ה הי&#x27; יען כי הוא מלך ישראל בפרטות ולכן לו יאתה הברכה וז&quot;ש ברוך ה&#x27; 


ולא אמר ברוך אלקים, עוד ראיה אחרת כי גם הציל את העם הם הערב רב והצילם מתחת יד 
מצרים והצלה זו אינה הצלת שעבוד בלבד כי הרי לא הי&#x27; משועבדים אמנם הי&#x27; הצלת נפשם 
מגיהנם כי קבלם להיותם גרים, ולהיותם תחלה גויים כמותם בגוף ונפש אמר מתחת יד אמנם 
בישראל שנפשם לא הי&#x27; משועבדות רק גופם בלבד לכן לא כתיב מתחת יד שהוא שעבוד יתירה 
רק מיד בלבד שהוא שעבוד היד בגופם בלבד, והנה אלו שם אלקי&#x27; אינו מקפיד כ&quot;כ בזה כי 
גם אם ישארו גויים גם הם תחת ידו כמ&quot;ש מלך אלקים על גויים אבל להיותו שם הויה המושל 
על ישראל בפרטות רצה להציל הערב רב ולגיירם כנז&quot;ל והנה כמו שהציל נפשות הערב רב 
וגיירם גם אני מתגייר כמותם ועל הטובה הזו אני חייב לברך את ה&#x27; וז&quot;ש ברוך ה&#x27; וכו&#x27; 
והרי נתגייר כנ&quot;ל וכיון שנתגייר הרי ידע והכיר את הבורא ית&#x27; ונכנס בעבודתו וז&quot;ש:
עתה ידעתי כלומר עתה אשר נתגיירתי הוא לסיבת אשר כבר ידעתי ידיעה חלוטה גודל שם 


הוי&quot;ה כנ&quot;ל מכח שתי הראיות הנ&quot;ל וידעתי כי לא די אשר שם הוי&quot;ה הוא גדול מן שבעים 
שרים של מעלה הנקראים גם הם בשם אלקים בסוד גוי ואלהי&#x27; אלא גם הוא גדול משם אלקים 
עצמו ית&#x27; הכולל כל האלקי&#x27; שהם ע&#x27; שרים וז&quot;ש מכל האלקים כנודע כי מלך אלקים על גויים 
ושם הוי&quot;ה גדול אפי&#x27; משם אלקים ית&#x27; עם שהוא אלקים חיים ית&#x27; הנה שם הוי&quot;ה הוא יותר 
עצמי ועקרי, והראיה כי בדבר אשר וכו&#x27; ירצה כי בתחלה השר של מצרים הוא אשר ויאמר אל 
עמו והכניס מחשבה זו בלב עמו התחתונים כנז&#x27; בס&#x27; הזוהר הבה נתחכמה לו בחכמה יתירה 
לשעבדם וזה כאשר יהי&#x27; גויים כמותם משא&quot;כ בתחלה בהיותם נקראים עם בני ישראל כי אז הם 
רב ועצום ממנו וכן עשו מצרים עמו התחתונים ובזה הדבר אשר זדו השר והעם התחתון וחשבו 
על ישראל נתהפכה עליהם כי גם את השר וירא ישראל את מצרים מת לשון יחיד וגם את העם 
ג&quot;כ ולא די זה אלא שלקח הערב רב שהם מצרים ונתגיירו היפך ממה שחשבו להוציא את ישראל 


מתחת יד הקב&quot;ה להטותם גויים כמותם, ולכן קדם שידעתי זה הייתי חושב כי שם של אלקי&#x27; 
גדול מן הכל וא&quot;כ יספיק לי להיותי מחסידי אומות העולם תחת רשות שם אלקים המולך על 
כל הגויים כולם אבל עתה כי ידעתי כי גדול ה&#x27; שם הוי&quot;ה במאוד מאוד א&quot;כ רצוני להתגייר 
מכלל ישראל גירי צדק כדי שאזכה גם לחלק שם ההויה שאינו מולך רק על ישראל לבדם, 
ולהיות כי הבא להתגייר טעון קרבן כמו שמצינו בישראל במתן תורה הנה דם הברית אשר כרת 
ה&#x27; עמכם בהרצאת קרבן זבחים שלמים כנזכר בהרמב&quot;ם לכן גם הוא:
ויקח יתרו עולה וזבחים לאלקים ירצה כי תחילה הי&#x27; הוא מקבל עליו לאלוה את שם אלקים 
כשאר חסידי אומות העולם אך עתה הקריב הקרבן לשם הויה יען כי עתה קיבל אלוהותו של שם 
הויה והי&#x27; לו שם הויה לאלקי&#x27; ואין פירושו שהקריב הקרבן לשם אלקי&#x27; עצמו אלא לשם הויה 
שקבלו עתה לאלקים&#x27; לאלוה עליו ככל גרי הצדק, והנה בתחלה בהיותו גוי הי&#x27; יכול הוא 


עצמו להקריב קרבנו ולא עוד אלא שהי&#x27; כהן מדין מקריב כל הקרבנות של מדין אך עתה ויקח 
יתרו עולה וזבחים קיחה ביד והביאם אך לא הקריבם וז&quot;ש ויקח ולא ויקריב כי אהרן הוא 
הקריבם וז&quot;ש ויבא אהרן בפרטות כי הוא המקריב ואח&quot;כ כלל גם לזקני ישראל, ולפי שכבר 
הוסר מלהיות כהן מדין ולא הקריב קרבן הוא עצמו כבתחילה לכן לא נקרא עתה רק בשם חותן 
משה ולא כבתחילה שאמר וישמע יתרו כהן מדין חותן משה כי כבר נתגייר לכן אכלו לחם עמו 
וז&quot;ש לאכל לחם עם אותו שיצא כבר מכלל כהן מדין ואינו רק חותן משה כי כבר נתגייר 
וקבל אלקותו ית&#x27; וז&quot;ש לפני האלקים אך בהיותו גוי&#x27; אסור להסב עמו בסעודה:
וע&quot;ד האמת אפשר במה שנודע כי ישראל הם בתפארת עמוסים מני בטן בנים לה&#x27; שם:


</div>
