# ספר עץ הדעת טוב — קטע 38

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/38/)

<div lang="he" dir="rtl">

מצרים נעו מאמונה דילהו בפ&#x27; שמות וכ&quot;ז &#x27;כי תחלה חשבו להתאחד עם ישראל להיות לעם אחד 
ועתה ויעמדו מרחוק בלבבם רחוקים מישראל על דרך שלום שלום לרחוק ולקרוב למי שנתרחק 
.בלבו וחטא וגם היו כפשטו שנתרחקו מהם פן תאכלם האש הגדולה, ואז ויאמרו אל משה וכו&#x27; 
לא כפרו ח&quot;ו באמונה כי כבר נתאמת להם כנז&#x27; אמנם אמרו מודים אנחנו באלהותו ית&quot;ש 
ובתורתו האמנם ידענו כי אין אנו ראויים כמו ישראל ממש וגם אין אנו ח&quot;ו שוין לשאר 
אומות העולם כי אנו נתגיירנו כו&#x27; א&quot;כ צריך שיהי&#x27; לנו יתר שאת על כל העולם אמנם לא 
כמדרגת ישראל ממש הלא הוא דבר אתה עמנו ונשמעה ובזה יהי&#x27; לנו יתרון על כל האומות כי 
אנו מקבלים התורה אלא שהיא על ידך דבר אתה עמנו ולא עם שאר כל האומות כמו שנים אתה 
הוא אשר הצאתנו ממצרים על ידך ואמנם מדרגת ישראל עצמן שידבר עמנו אלקים כמו הם אין 
אנו שואלין כי יודעים אנו שאי אפשר יען כי אין אנו במדרגתם ופן נמות כי תאכלנו האש 


הגדולה, ואל תחשוב בזה כי תואנה אנו מבקשים בזה ודעתינו לחזור לסורינו ח&quot;ו כי זה 
אינו אלא ונשמעה כמו שישראל אשר האלקים מדבר עמם אמרו נעשה ונשמע כן אנו אע&quot;פ שאתה 
המדבר עמנו ג&quot;כ ונשמעה כי מה שאנו אומרים ואל ידבר עמנו אלקים אינו לתכלית רעה ח&quot;ו 
רק מפני היראה פן נמות כו&#x27; כי אין אנו במדרגתם כי הם בני האבות ומכח שבועתו עמהם 
יוכרח שלא להמית אותם, ודייק עוד לתת לזה טעם לשבח באומרו ואל ידבר עמנו אלקים פן 
זכו&#x27; ירצה על מה שאמר לעיל אנכי ה&#x27; אלהיך כי חלק ה&#x27; עמו וא&quot;כ גה אשר כתיב וידבר 
אלקים אינו אלהים לבדו כי הרי אח&quot;כ אנכי ה&#x27; אלהיך וכמ&quot;ש ג&quot;כ פנים בפנים דבר ה&#x27; עמכם 
וזה להיות מתנהג עמם בשם הויה ולכן גה כי שם אלקים מדת הדין גם הוא מדבר עמהם 
וימותו כי הוא אש. אוכלת מדת הדין הנה שם הויה מחיי&#x27; אותם כמ&quot;ש המשורר והחזיר 
בחסדיו נשמות לפגרים אבל אנו אשר אין שם הויה מדבר עמנו כלל אם ידבר עמנו שם אלהים 


בלבד נמות ולא נחי&#x27; עוד כי אם ישראל עמו מתו מכ&quot;ש שגם אנו נמות אלא ההפרש הוא שהם 
חזרו לחיות כמ&quot;ש ואתם הדבקים בה&#x27; אלקיכם חיים כולכה היום משא&quot;כ אנו שלא זכינו אל שם 
הויה והנה כל זה נתאמת להם מהקודם כמ&quot;ש וכל העם רואים את הקולות והלפידים כי כל זה 
הוראת שם אלקים הקשה אבל הדיבור הנמשך משם הויה כמ&quot;ש אנכי ה&#x27; אלהיך לא ראינו:
ויאמר משה אל העם אל תיראו וכו&#x27; אל תיראו ממה שראיתם הקולות והלפידים ועשן כי זה 
יורה שבשם אלקים בלבד שהוא מדת הדין מתנהג עמכם כי הנה מה שבא האלקים לכם בקולות 
וכו&#x27; ביאה לבדה בלתי דבור כנ&quot;ל הוא לבעבור נסות אתכם האם אתם חזקים באמונה או ירך 
לבבכם ותחזירו לסורכם באמורכם כי לא תוכלו לסובלו כמו שהתרה יהושע את ישראל בסוף 
ימיו לא תוכלו לעבוד את ה&#x27; כי אלהים קדושים אל קנא לא ישא לפשעכם וכו&#x27; משא&quot;כ בישראל 
כי בחנם וצרפם כזהב ארבע מאות שנה בחומר ולבנים וכו&#x27; ונתקיימו באמונתו וגם הה בני 


האבות שנכנסו ועמדו באמונתו כנודע:
או ירצה ע&quot;ד מ&quot;ש בס&#x27; הזוהר על והאלקים ניסה את אברהם הרים נסו ודגלו על העולם וז&quot;ש 
כי לבעבור נסות ולהרים דגליהם בא האלהים להראות חיבתו אתכם כי חפץ הוא בכם והוא 
המושל והמנהיג אתכם ואלו בא בשם הויה היו נראה שמפני ישראל בא שהם חלק ה&#x27; שם הויה 
נגלה להם בו ואין לכם חלק בו אבל עתה שבא בשם אלקים הוא שחפץ הוא בכם כי הוא השליט 
בכם כנ&quot;ל וכמו שבארנו על פסוק ולא נחם אלקים וכו&#x27; ויסב אלקים וכו&#x27; אבל לישראל וה&#x27; 
הולך לפניהם וכו&#x27; ועיי&quot;ש והרי נתבאר טעם א&#x27; באשר הוא שם ועוד יש טעם אחר לסיבת 
העתיד והוא ובעבור תהי&#x27;וכו&#x27;. כי גלוי וידוע לפניו שאתם עתידין לחטוא בעגל לאמר אלה 
אלהיך ישראל משא&quot;כ ישראל שלא כתיב אלה אלקינו כמו שיתבאר במקומו וא&quot;כ איך יאמר לכם 
אנכי ה&#x27; אלהיך וכו&#x27; כיון שעתידין אתם לחטוא בזה ולכן גלה להם במידת הדין שה אלקים 
אשו הגדולה לשתהי&#x27; יראתו של האש הנ&quot;ל על פניכם תמיד אולי לא תחטאו:


ויעמוד העם וכו&#x27; משה לא מיחה בהם על אשר נעו ועמדו מרחוק אמנם הבטיחם מן המיתה כמ&quot;ש 
אל תיראו ואמנם יפה כיוונו לעמוד מרחוק כי אין מדרגתם כמדרגת ישראל ואז נשארי 
במקומן מרחוק כבתחילה ולא חזרו למקומן הראשון וז&quot;ש שנית ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש 
אל הערפל אשר שם האלקים להגיד לו את כל הקורות אותו עם הערב רב בסבתו הנקרא בשם 
האלקים לדעת אם צדק בתשובתו אליהם אם לאו, גם הורה בזה כי לא משה הוא המדבר עשרת 
הדברות אלא הקבה&quot;ו בעצמו דאם משה בקדושתו הי&#x27; מדבר הנה הקול הי&#x27; יוצא מתוך הערפל 
כנזכר פ&#x27; ואתחנן וא&quot;כ בכל מקום שהי&#x27; משה הולך הי&#x27; ראוי שילך הערפל עמו והאמנם לא כן 
היה כי בהיות משה הולך ובא לדבר עם העם הי&#x27; הערפל קבוע בהר לא ימיש משם זכאשר הי&#x27; 
משה חוזר אל ההר הי&#x27; נגש והולך וקרב אל הערפל הקבוע שם וזה יורה אשר שם האלקים עומד 
ולכן הערפל שם סביבו א&quot;כ זו הוראה גמורה כי מפי הגבורה נשמעו עשרת הדברות:


ויאמר וכו&#x27; כאשר נגש אל הערפל הגיד לה&#x27; את כל אשר קרהו עם הערב רב והודה לדבריו כי 
יפה השיב כי אין מדרגתם שוה ומכיון אשר משה הקדים והתרה את הערב רב שלא יחטאו בעגל 
ביקש להתרות גה את ישראל עמו לבל ישתתפו בענין העגל עם הערב רב, והנה בערב רב השבת 
את הנוסח ההוא כי שם אלקים הוא המנהיג אותם אמנ&#x27; לישראל צריך שתשיב להם בנוסח אחר 
וזהו כה תאמר אל בני ישראל וכו&#x27; כי להיותו אני שם הויה המושל עליהם והם חלקי ונחלתי 
וכמ&quot;ש ויאמר ה&#x27; בשם הויה אמור להם כך אתם ראיתם וכו&#x27; משא&quot;כ בערב רב שלא דברתי עמהם 
רק עמכם כנ&quot;ל על אנכי ה&#x27; אלהיך א&quot;כ לא תעשון אתי וכו&#x27; כמו שיתבאר. ויען נודעו שתי 
סברות המינין הא&#x27; הוא כי ח&quot;ו אין שם אלוה כלל. והב&#x27; כי יש אלוה אמנם הם שתי רשויות 
אחד בשמים ואחד בארץ כנודע כי שני סברות אלו החזירן השי&quot;ת כמ&quot;ש וידעתם היום וכו&#x27; 
בשמים ממעל ועל הארץ וכו&#x27; לכן עתה החזירן משתיהן וזה בכח ראיות מוכרחות הא&#x27; הוא 


באומרו דברתי עמכם והרי זה סותר האומרים שאין שם אלוה ח&quot;ו והב&#x27; באומרו כי מן השמים 
ולא אמר כי מן ההר או כי בשמים, וזה יובן במשז&quot;ל קשו קראי אהדדי כתיב מן השמים 
השמיעך וכו&#x27; וכתיב וירד ה&#x27; על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע ויט שמיה וירד והענין 
כי שתי דברים הי&#x27; כי בתחילה הטה והרכין השמים והורידן למטה ומשם ירד על הר סיני 
והראה את עמו וז&quot;א מן השמים כלומר משם מן השמים התחיל הענין ונגמר בירידתו על ההר 
ואמנה סיבת כל זה הי&#x27; להסיר מלבם שתי הסברות הנ&quot;ל כי אלו דבר עמהם בהיותו למעלה 
בשמים או למטה בהר הי&#x27; מודים שיש אלוה ועדיין יאמרו כי יש ח&quot;ו שתי רשויות אבל עתה 
שהרכין השמים עד הארץ בהר סיני א&quot;כ אלוה אחד שליט בשמים ובארץ, וכיוון שכן אל תטעו 
כמו הערב רב אשר הודו שיש אלוה בעולם כמ&quot;ש ואל ידבר עמנו אלקים אמנם נסתפקו בסברא 
השנית כי יש רשות אחד בשמים ואחד בארץ כי זה ענין אומרם בעגל קום עשה לנו אלקים אשר 


ילכו לפנינו בארץ בדרך הזה כי זה משה האיש וכו&#x27; הי&#x27; מנהיג אותנו בארץ ועשה לנו 
אלקים בארץ תמורת משה כי האלקים אשר בשמים איננו מנהיג אותנו בארץ וז&quot;א ג&quot;כ אלה 
אלהיך ישראל אשר העלוך ולא אמרו סתם אלה אלהיך ישראל כי יודעים הי&#x27; כי יש אלקים 
בשמים וסיבת טעותם הוא יען עמדו מרחוק ולא ראו פנים בפנים דברו עמהם, אבל אתם אשר 
ראיתם וכו&#x27; אין לכה לטעות כמותם לחשוב שהם שתי רשויות ח&quot;ו וז&quot;ש לא תעשון אתי כלומר 
בהשתתפותי כי תחשבו שיש רשות אחרת ח&quot;ו עמדי כי הסברא האחרת להכחיש אלהותו אינה עולה 
בדעת ופשוט אצלי שלא תעשו לכם לבדכם בלתי השתתפותי אבל מה שאני צריך להזהיר היא 
הסברא האחרת לא תעשון אתי כנ&quot;ל ובזה יתורץ מה שחזר ואמר לא תעשון לכם ולהורות כי 
כוונתו היא להורות ולהזהירם על העגל שהוא אלהי זהב לא אמר לא תעשון אתי אלהים אחרים 
אבל פירש ואמר אלהי כסף ואלהי זהב וסמך ואלהי זהב אל ולא תעשון לכם:


או ירצה לא תעשו עבודה זרה אלהי כסף וז&quot;ש וגם לא אלהי זהב לא תעשו לכס כלומר ומנהיג 
פי&#x27; הגם שלא תעבדוה לאלוה ממש ואל תטעו במה שראיתם כי מן השמים הרחוקים דברתי עמכם 
ובשביל כן תבקשו מנהיג בארץ כי הרי מזבח אדמה ארציית תעשה לי ושם בארץ אבא אליך 
ואנהיג אותך וברכתיך ואשפיע עליך הצורך ואהי&#x27; לך לאלוה וגם מנהיג:
או ירצה הזהירן משתי הסברות הא&#x27; לא תעשון אתי ר&quot;ל בשמים ממעל במקום שאני עומד וגם 
למטה בארץ לא תעשון לכם ר&quot;ל במקום שאתם עומדים:
מזבח אדמה וכו&#x27; אגב אורחי&#x27; כמו שרמז להם שעתידין לעשות עגל הנקרא אלהי זהב רמז להם 
ג&quot;כ ענין כפירתם שהוא וירא אהרן ויבן מזבח כמ&quot;ש בס&#x27; הזוהר שאלמלא המזבח ההוא הי&#x27; 
נחרב אז העולם וז&quot;ש מזבח אדמה תעשה לי ולא לעגל כמ&quot;ש חג לה&#x27; מחר ולא לעגל, ופשט 
הכתוב הוא כי הלא תאמרו והלא אתה אל בשמים וצריכים אנו בארץ אל מנהיג שינהוג אותנו 
כי אלו הי&#x27; דברי הערב רב באמרם קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כנ&quot;ל כי בני אדם 


מעותדין לחטוא ואולי תסתיר את פניך ממנו לז&quot;א הנה מזבח אדמה תעשה לי וזבחת וכו&#x27; 
וע&quot;י כך בכל המקום וכו&#x27; אבא אליך וברכתיך אני בעצמי ולא תצטרכו אל מנהיג זולתי, 
וא&quot;ת הרי אנו נדים ונעים במדבר ואיך נוכל לבנות לך לשמך מזבח מיוחד לז&quot;א מזבח אדמה 
וכו&#x27; ירצה הנה עיקר המזבח הוא מזבח הנחושת החלול שתעשו לי לשמי ואז בכל מקום שאתם 
הולכים תמלאוהו אדמה כנודע וז&quot;א בכל המקום ירצה אעפ&quot;י שבכל יום מתחדש לכם מקום חדש 
להקים שם את המזבח ואיננו קבוע אין בזה חשש כי בכל מקוה מהם אבא אליך וכו&#x27;, עוד 
ירמוז לסוד גדול הלא הוא מ&quot;ש בספר הזוהר פ&#x27; תצא ענין המוליכך במדבר וכו&#x27; נחש שרף 
וכו&#x27; הם כחות סטרא אחרא המוחזקים תמיד במדבר כהם ינסו את ה&#x27; בנסיונות מכוערים ההם 
ח&quot;ו אלא שתוקף הסטרא מסאבא השולט שם הי&#x27; מחטיאם שלא כדרך הטבע עד הפילם במדבר ונודע 
כי האלהים קדושים מתרחק משם לז&quot;א אל תפחדו בזה כי יש תיקון בדבר כי כאשר אני ארצה 


לבא אצלכם אזכיר תחילה את שמי ועי&quot;כ כל הסטרא אחרא יתרחקו ויברחו כנודע בסגולת 
הזכרת שמות הקדושים במקום שהמזיקין מצויין ואח&quot;כ אבא אליך וכו&#x27; ובזה יתורץ קושייא 
טצומה השל&quot;ל אשר תזכיר ולא אזכיר גם דהל&quot;ל מזבח אדמה וכו&#x27; ושם אבא אליך וכו&#x27;. ולא 
יאמר בכל המקום כי אינו צודק עם מ&quot;ש מזבח אדמה וכו&#x27;:
או ירצה כי אעפ&quot;י שאמרתי שבכל מקום מדבר שתקימו המזבח אבא אליך וברכתיך אין זה אלא 
במזבח ציבור אשר הוקם באוהל מועד כי שם הוא המקום אשר אני מזכיר את שמי ולא יהי&#x27; 
כ&quot;א בונה מזבח לעצמו, וכאשר אח&quot;כ תבואו אל ארץ כנען אשר אז מזבח אבנים הוא כנודע 
שהי&#x27; לוקחין אבנים עגולות הנמצאות בקרקע בתולה שלא נגע בהם ברזל ומערבין אותם בסיד 
ובקנניא ושופכין לתוך דפוס א&#x27; וכו&#x27; לא תבנה אתהן גזית וכו&#x27; כי אז ותחלליה ולא אוכל 
לבא אליך וברכתיך כי הקודש אינו שורה במקום המחולל:
או ירצה עם הנ&quot;ל כי ירמוז להם ענין העגל ואמר להם מזבח אדמה וכו&#x27; ירצה אם תהיו 


כאדמה זו הנמחית במים כמשז&quot;ל כי לכן האדם הנוצר מן האדמה רך והאשה שנבראת מן העצם 
היא קשה ולא תהי&#x27; עם קשה עורף לחטוא בעגל אז המזבח אשר תבנו יהי&#x27; נקרא מזבח אדמה 
כנ&quot;ל ושם אבא אליך וברכתיך, וההוראה לזה היא באופנים האלו הא&#x27; שהמזבח הנ&quot;ל תעשהו לי 
לשמי ולא תחטאו בעגל ועוד כי עי&quot;כ וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך לא קרבנות חטאות 
ואשמות להפך חטא ואשם העגל אלא עולות נדבה ועולות תמידין ושלמי&#x27; ואגב אורחיה רמז כי 
אין עתידין לחטוא בעגל ע&quot;י מעשה אלא על ידי הרהור בלבד כמ&quot;ש ז&quot;ל ואז לא תצטרך רק על 
עולות הבאות על הרהור ויכופר לכם בניקל ותוכלו להביא אח&quot;כ שלמים כי אעשה שלום עמכם, 
ואגב ארחי&#x27; ירמוז אל מציאות כל הקרבנות כי הנה המזבח נקרא מזבח כפרה יען הוא מכפר 
עונותיו של אדם בהקריב עליו חטאותיו ואשמותיו אכן אין רצונו שתעשו המזבח לתועלתכם 
אמנם תעשוהו לי לשמי וזה יוכר באשר תזבח עליו עולות ושלמים לא חטאות ואשמות וגם בזה 


צריך תנאי אחר והוא שלא יהי&#x27; העולות ושלמים ההם רק מצאנך ובקרך לא מן הגזל כי אני 
שונא גזל בעולה וכמו שהזהיר זה ג&quot;כ בפ&#x27; אדם כי יקריב מכם וכו&#x27; ולא מן הגזל ואז אבא 
אליך וברכתיך כנ&quot;ל ועם שאיני אוכל מהם עכ&quot;ז ע&quot;י אשה ריח ניחוח אזכרתה לה&#x27; וז&quot;ש 
אזכיר את שמי בעבור זה אבא אליך וברכתיך כי המזבח נקרא שולחן אשר שם הברכה מצוייה, 
וא&quot;ת הרי כיון שאינך אוכל הקרבנות&#x27; כי זה יורה היות ענין החלב והדם שבמזבח עניך 
מאוס ואיך שם תתגלה קדושתך לברכנו לז&quot;א ולא תעלה וכו&#x27; כי אם כבש המזבח יש בו כ&quot;כ 
קדושה שלכך צויתיך ולא תעלה וכו&#x27; אפי&#x27; במכנסים כ&quot;ש המזבח עצמו שקדושתו עצמי, ואמנם 
אם ח&quot;ו תחטאו בעגל ותהי&#x27; עם קשה עורף ולבכם לב האבן אז יהי&#x27; נקרא המזבח ההוא מזבח 
אבנים ולכן לא תבנה אתהן גזית אבן ישרה במגירה כי מעוות לא יוכל לתקון כי כבר חרב 
מלאך המות נעשית חרבך ראויה לך וכבר הנפת אותה עליה ותחלליה לשון כי ימצא חלל באדמה 


ואין כח באש המזבח להחיותך ע&quot;י הקרבנות כי כבר נקנסה מיתה עליך בעון העגל משא&quot;כ 
תחלה שהיית חירות מן מלאך המות ומסולקת ממך וע&quot;י העגל הנפת אותה והבאת עליך ולא 
יספיקו הקרבנות רק לכפרת הנפש מן העון לא להצילך מן המות כבתחילה:
ולא תעלה וכו&#x27; הביא ראיה אל מ&quot;ש את צאנך וכו&#x27; את עולותיך ולא את חטאותיך כמ&quot;ש שמואל 
הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים כי החטאות ואשמות מאוסים הם לפני השי&quot;ת כמ&quot;ש 
החפץ לה&#x27; בעולות כי מכיון שחטאת לו איך יערב לו קרבנתיך, והראיה מן המזבח שלא תעלה 
במעלות עליה יטן לא תגלה ערותך עליו והרי דברים ק&quot;ו אם ערותך הגופניות וגם שהיא 
מוכרחת להיותה בך וגם שאין כוונתך לכך לזלזל במזבח וגם שהמזבח הוא אבן דומם ועכ&quot;ז 
התורה הקפידה על זה כ&quot;ש כאשר תחטא כי אז ערות נשמתך הרוחניות גלית וגם שאינה מוכרחת 
להיותה בך וגם שאתה חוטא בכוונתך וגם שכביכול אתה מזלזל במלך מלכי המלכי&#x27; הקב&quot;ה 


שראוי לך להזהר מאוד מן החטא, או יחזור חל עון העגל כי אם מזבח אבנים דוממות אין לך 
להשות בהם מדרגות ומעלות שניות בין זה לזה כדי שלא תגלה ערותך עליו מכ&quot;ש להאמין 
שהוא במדרגות הבורא ח&quot;ו כי אז תגלה ערות נשמתך ולא תהיה עוד כפרה אליך:
ומ&quot;ש ואם מזבח אבנים בלשון ספק כבר נתבאר למעלה עניינו ג&quot;כ יפורש קרוב לזה והוא כי 
אם תחטאו בעגל אז לא אבא אליך וברכתיך אמנם ושלחתי לפניך מלאך במדבר ועבירה גוררת 
עבירה כי גם תחטאו במרגלים אשר על ידי כן תמותו במדבר ולא תכנסו לארץ לבנות שם מזבח 
הנק&#x27; מזבח אבנים כנ&quot;ל והדבר בספק כפי מעשיכם אם תזכו לזה אם לאו ובזה לא נצטרך אל 
מ&quot;ש ר&#x27; ישמעאל כי ואם זה לשון חובה כמו אם כסף תלוה וכו&#x27;:
בחודש השלישי וכו&#x27; ארז&quot;ל בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי וכו&#x27; וכפי דרכם נוכל 
לאמר כי הנה הכתוב הרגיש כי ממצרים להר סיני קרוב מאוד כמפורסי&#x27; עוד היום ומה זה 
איחרם הקבה&quot;ו כ&quot;כ זמן ואדרבה היו לו למהר להקריבם תחת כנפי השכינה והנה ע&quot;ד ספר 


הזוהר הוצרכו חמשים יום שלמים כנודע, אמנם כפי הפשט יבאר טעם אחר ה&quot;ה כי החוע 
המשולש לא במהרה ינתק וזכות כל המשולשים האלו יסייעום לקבל התורה ולכן יהב אוריין 
תליתאי תורה נביאים וכתובים לעם תליתאי כהנים לויים וישראלים בני תליתאי אברהם יצחק 
ויעקב ע&quot;י רועים שלשה משה אהרן מרים וע&quot;י רועה נאמן משה שאותיותיו ג&#x27; בירח תליתאי 
ניסן אייר סיוון, כי ניסן ראשון הוא תמיד לחדשי השנה כי הוא זמן האביב כנודע לחכמי 
התכונה וכמו שיתבאר בפסוק אתם ראיתם וכו&#x27; והרי זה טעם א&#x27; ולכן יש זקף קטן על תיבת 
השלישי, עוד טעם שני כי הוא זמן שלישי לזמן צאת בני ישראל ממצרים עד יתחזקו באמונתו 
ית&#x27; כי בתלתא הוי חזקה ולא יוכלו לטעון אח&quot;כ כי פתאום הממ&#x27; וערב&#x27; לקבל התורה ואמנם 
כפי זה היה צריך להיותם ג&#x27; חדשים גמורים מעת לעת לז&quot;א ביום הזה שהוא יום מסויים 
בכתוב ונרמז במ&quot;ש בחודש השלישי כלומר ביום הזה שהוא ראש חדש השלישי כי מקצת היום 


ככל החודש נחשב, ולסיבות הנז&#x27; היה החודש הנז&#x27; מוכן לקבלת התורה הנרמזת בר&quot;ת &quot;בחוד&quot;ש 
&quot;השליש&quot;י &quot;לצא&quot;ת ר&quot;ת הבל היא התורה ה&#x27; חומשים תחילתן ב&#x27; בראשית וסופן למד לעיני כל 
ישראל ועסק התורה מקיימת כל שמים וארץ בהבל היוצא מן פיו של האדם אשר עליו אמר קהלת 
הכל הבל כנודע וס&quot;ת שי&quot;ת סדרי משנה תורה שבע&quot;פ גם נתנו ע&quot;י משה שהוא גלגול הבל 
כנודע הנהרג ע&quot;י קין ביום שבועות אליבא דמ&quot;ד בניסן נברא העולם כי אליבא דכ&quot;ע לא 
נתקיים הבל יותר מן ג&#x27; ימים:
ויסעו וכו&#x27; מהראוי שיכתב פסוק זה קודה בחודש השלישי והכתוב עצמו הרגיש זה וביאר 
הטעם באומרו ויסעו וכו&#x27;, ירצה מה שכתבתי בחודש השלישי באו מדבר סיני והיה לו לכתוב 
בתחלה נסיעתן מרפידים כשאר המסעות ויסעו ויחנו הטעם הוא לפי שכמו שבעת נסיעתן מן 
רפידים היה ברפיון ידים מן התורה כך היה בעת ביאתם למדבר סיני ולכן לא ראיתי להתחיל 
בדבר גנאי בענין נסיעה:
או ירצה לשבח כמו שפי&#x27; רש&quot;י מה ביאת&#x27; בתשובה כך נסיעתם בתשובה לפי שראו הנס של 


מלחמת עמלק ולכן לא הזכרתי הנסיעה בתחלה להורות כי גם בעת הנסיעה כוונתם טובה לבא 
אל הר סיני לקבל התורה כי לכך ויחן שם ישראל בלב אחד ולכן כתב בתחלה ויחנו ואח&quot;כ 


</div>
