ספר עץ הדעת טוב — קטע 39

ויחן דאם כ' ויסעו ויחן לא היה מקיש נסיעה לחניה לשבח אך ויסעו ויחנו הקישן ואח"כ ביאר כי החניה היתה בתשובה ויחן וכו' וכמו כן הנסיעה היתה כן. וכפי הדרך הראשון לגנאי כתב תחלה ויחנו כי גם חנייתם לגנאי כמו הנסיעה עד שבאו נגד ההר ושם חזרו בתשובה ויחן בלב אחד והנה עדיין לא דיבר ה' אל משה ענין נתינת התורה ומהיכן ידעו לחנות בלב א' לז"א נגד ההר כי בהגיעם שם זכרו מה שאמר להם ה' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה, גם יהיה ע"ד מ"ש בס' הזוהר על כשש מאות אלף רגלי כמו שנסעו ת"ר אלף הגברים כך נסעו עמהה ת"ר אלף מלאכים עם השכינה וכנגד המלאכים אמר דרך נעלם ביום הזה באו מדבר סיני כי אינם צריכין נסיעה וחניה אח"כ הזכיר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר כנגד ישראל התחתונים שיש בהם נסיעה וחניה. ואח"כ הזכיר נסיעת אביהם ישראל הזקן בלשון יחיד ויחן שם ישראל וכמ"ש אנכי ארד וכו' ואנכי אעלך ממצרים גם עלה

במתן תורה וכמו שדרשו רז"ל על וירא ישראל את היד הגדולה וכו': או ירצה כי הנה בשלשה שמות הוזכרו כאן הא' לצאת בני ישראל הב' ויחן שם ישראל הג' רד העד בעם וזה יובן במה שנתבאר אצלינו במקומו בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה וכן בפ' בשלח בפסוק וירא ישראל את היד הגדולה במה שנזכר בס' הזוהר כי ביציאת מצרים נזדמנו שם נשמות יעקב ושנים עשר שבטים לראות בגאולת בניהם וז"ש לצאת בני ישראל מארץ מצרים הם השבטים עצמן הנקראים בני ישראל כי כמו שהן עצמן ירדו בגלות כן הם עצמן עלו ויצאו ממצרים וגם אחרת כי באו מדבר סיני לקבל התורה כנודע כי כל הנשמות היו שם בסוד ואת אשר איננו פה עמנו וכו' והם עצמן ויסעו מרפידים ויחנו וכו' בלשון רבים וגם ישראל עצמו אביהם הזקן ויחן שם ישראל נגד ההר ולכן כתיב ויחן בלשון יחיד כי הוא ישראל עצמו ולא בני ישראל הנ"ל, ולפי שהאבות הן הן המרכבה וברדת הקבה"ו שם להר סיני לתת התורה ירדה שם מרכבתו וכמ"ש רכב אלקים רבותי' וכו' זה סיני בקודש וחנה הוא ומרכבתו

שם לכן נזכר ישראל בעת החניה כי הוא כבוד ולא הוזכרו בעת הנסיעה מרפידים לכבוד השכינה, ובהיות טרם הציווים והאזהרות נכללו גם העם השפל שבגוף ונפש בכלל בני ישראל הנ"ל אך אחר שהתחיל בציווי ואזהרו' שאינן רק אל התחתוני' שבגוף ונפש אמר כה תאמר לבית יעקב הם שוכני בתי חומר התחתוניה שהיא אמירה מפה אל פה ממש בפועל וז"ש כה ובכללו ויכללו נשמות בני ישראל השבטים אלא שהיא דרך הגדה נעלם וז"ש ותגיד לבני ישראל וגם לכן הוזכרו באחרונה גם הם יש להם שכר טוב בעוה"ב להיותם עם סגולה שם בשכר בניהם המקבלים התורה וכאשר באו האזהרות שלא יעלו בהר ולא שייך רק אל החומריי' לכן קראם בפירוש בשם עם מלשון עם הארץ החומריים וז"ש רד העד בעם וכו': ועתה אם שמוע וכו' ירצה עם שכבר בחרתי אתכם להיות לי לעם מזמן דור הפלגה כנודע בהנחל עליון גויים וכו' כי חלק ה' עמו וכו' עתה מחדש צריך אני לחזור לקחת אתכה לי לעם פעם שנית כי אז לא שאלתי את פיכם ואני הוא שבחרתי בכם ועדיין אתם לא בחרתם בי

ואמנם כיון שכבר אבותיכם שמעו בקולי כמ"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי גם אתה צריך שתשמעו וז"ש שמיעה כפולה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו', והנה הוראת ששמעו אבותיכם בקולי היא ברית המילה שנתתי להם כבר ולכן גם אתם ושמרתם את בריתי כיון )שכיון( שמימי אבותיכם נתתי בידכם תשמרו את הפקדון הנז' וז"ש ושמרתם, נמצא כי עתה נתחדש בכם ב' דברים הא' כי כבר אתם נולדים בעולם וצריך לידע בחירתכם משא"כ בדור הפלגה והב' כי גם צריך שאחתום אתכה במצות המילה כענין העבד היוצא בחותם המלך להודיע כי עבדו הוא ובשני דברים אלו אחזור שנית לבחור בכם אלא שאינו כבראשונה שאני הנחלתי אתכם לי לעם אבל עתה אתם הם המתרצים בכך שתקבלוני עליכם וז"ש והייתה לי סגולה ולא אמר ולקחתי אתכם לי לסגולה: בחודש השלישי וכו' י"ל א' מה ענין אומרו ביום הזה, ב' כי מאחר שכתב שכבר באו מדבר סיני למה זה חוזר וכתב ויסעו מרפידים ועוד חזר וכתב ויבואו מדבר סיני, ג' כי כבר

ידענו שהי' חונים ישראל ברפידים כנ"ל בסוף בשלח ולמה חזר וכתב ויסעו מרפידים ללא צורך, ד' כי תחילה קראם בני ישראל ואח"כ אמר ויחן שם ישראל, ה' כי כיוון שכבר עלה אל האלקים מה צורך לקריאתו כמ"ש ויקרא אליו וכו', ו' מאי לאמר. ז' ענין שינוי אומרו בית יעקב ובני ישראל וכן שינוי אמירה והגדה. ח' יתור אומרו אלה הדברים וכו'. ט' מלת ועתה: והביאור הנה רז"ל פרשו ביום הזה וכו' יהא דברי תורה חדשים עליך כאלו בו ביום נתנה ויתכן לפרשו קרוב לזה כי יום כזה אשר בו באנו אז להר סיני לקבל התורה חייבים אנו לזוכרו לאות בין עינינו תמיד ע"ד משז"ל בכל דור ודור חייב אדם להראות א"ע כאלו הוא עצמו יצא ממצרים וכן רב יוסף דהוי חדי ביומא דעצרתא ואמר אלולי האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא באופן כי הזהירנו שנזכור את היום הזה לעולם אך רז"ל פירשו שנחשוב שהתורה נתנה עתה בדור שלנו, והנה הוצרך להודיע כאן נסיעתם מרפידים לפי שהפסיק הענין בביאת

יתרו אל משה ולא ידענו אם הי' קודם מתן תורה אם לאו כי יש בזה מחלוקת לרז"ל לכן אמר כאן ויסעו מרפידים להודיע כי כשבא יתרו עדיין היו ברפידים ועתה הוא שנסעו משם וגם כדברי החלוקי' נוכל לפרש להיפך לאמר כי זו הנסיעה אינה אחר מעשה יתרו כי יתרו בא לסיני אחר מתן תורה אבל נסיעה זו היתה מרפידים ואלו יתרו לרפידים בא מה צורך לכחוב ויסעו מרפידים, האמנם לקושייא הב' נוכל לפרש ששינה הכתוב שינוי זה להודיע ענין אחד והוא ענין השמחה ששמחו ישראל בביאתם למדבר סיני לקבל התורה כי הנה הם הי' ברפידים מקום ישוב ומן העת שנסעו משם ידעו היותם באים אל מדבר שמם ועכ"ז הי' שמחים בלב אחד וז"ש ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו שם בשמחה עם היותו מדבר וזהו כפל אומרו ויחנו במדבר וכל זה בשמחה ובאחדות כולם כאיש אחד וז"ש ויחן שה ישראל ולא ויחנו וכן ישראל אחד ולא בני ישראל רבים, גם ירמוז אל המעלה אשר קנו עתה והוא כי תחילה הי'

שבחם להיותם בני ישראל אותו ששר עם אלקים ויוכל, והן עצמן שרים ונקראין ישראל והודיע כי כל תשוקתם הי' להיותם נגד ההר להיותם יודעים כי שם יקבלו התורה כי כן הודיעם תעבדון את אלקים על ההר הזה וז"ש ההר הידוע: ומשה עלה אין עליה זו טבעית דא"כ הל"ל עלה אל ההר אבל היא עליה שכלית ולכן יחס אותה אל האלקים והענין הוא כי הנה ביום ר"ח השלישי באו שם ותיכף ויכס הענן את ההר ששת ימים וביום הששי נתנו עשרת הדברות וכראות משה המשך זמן כיסוי הענן את ההר ועדיין לא קראו השי"ת חשב בדעתו כי העיכוב הי' לסבתו להיותו מתעלה עוד במעלת הפרישות כענין מה שאמר ר' פינחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות וכו' מביאה לרוח הקודש ובפרט קבלת התורה שלא עשה כן לכל גוי שצריך פרישית והתבודדות נפלא, ואז ומשה עלה נתטלה במעלות הנבואה להתדבק עם האלקים ועי"כ ויקרא ה' אליו מן ההר אך משה עדיין לא הי' אלא נגד ההר עם ישראל ולא עלה אל ההר ממש כנז' ואגב אורחי' ירמוז אל מ"ש ז"ל ויט שמים וירד

מלמד שהרכין הקבה"ו את השמים על ההר עצמו למטה ולא הוצרך משה לעלות למעלהה מעשרה ואמר לו שכונות הקדמה זו של כה תאמר וכו' הוא כדי לאמר לישראל עשרת הדברות וז"ש לאמר יו"ד הדברות צריך כי כה תאמר בתחלה לבית. יעקב הקדמת אתם ראיתם כמו שנבאר ענינה. בעזה"ש, ואומרו לבית יעקב לפי אומרם ז"ל שהם נשים ואנשים נוכל לפרש כי הנשים הגרועות מהאנשי' בעסק התורה ומצותיה קראם יעקב כי כן יעקב שם' גרוע מן ישראל לשון עקב ולשון שררה וטעם קדימת הנשים לאנשים להיות דרכן להסיר את לב האנשים מדרכי ה' לכן הקדים אותם כי בהיותם הם מתרצות לא יפתו את בעליהן למאן ולסרב ולפי שאין בית אלא אשה קראן בית יעקב ולאנשים בני ישראל ונפי שהנשים אין להם תבונה להרחיב להם בעניני התורה' הזכיר להן אמירה קצרה והאנשים רחבי השכל הגיד להם בהמשך גדול כי תרגום משיכה הגדה: או ירצה כי באנשים עצמן יש חכמים יודטים ולהם תגד בפרטות כנ"ל והם נקראים בני ישראל

החשובים אך לעמי הארץ הנקראיה בית יעקב תאמר להה אמירה כללות: אתם ראיתם וכו' לא כתיב לפרעה לרמוז כי לא תאמרו כי לסיבת עצמי שכפר בי ואמר מי ה' אשר אשמט בקולו לכן הענשתיו כי הרי אם הוא חטא הייתי מלקה אותו לבדו אך לכל מצרים הענשתי וזה יורה כי לאהבתי אתכם עשיתי כן, ואחר שהכתי את מצרים עוד עשיתי ואשא אתכם על כנפי נשרים הם ענני כבוד והייתי יכול להוליכם כדרך בני אדה או פחות מזה כי דייהם בשאצילם משעבוד מצרים ולא יותר אמנם גם ואשא אתכה וגדולה משתיהן כי הי' על כנפי נשרים כנ"ל, עוד גדולה משלשתן כי הייתי יכול להוליך אתכם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ועקמתי הדרך לים סוף והסיבה היתה להביא אתכם אלי לעבודתי להיות לי לעם כל זה יורה כי בחרתי בכם מכל העמים לנחלתי: ועתה וכו' ירצה כל מה שעבר הי' הכנה אל ואביא אתכם אלי ועתה אשר בא זמן תכלית 'המבוקש ראוי לכם שתשמעו וכו', או ירצה א"ת שהי' ראוי לו להמתין עד שנכנס לארץ כי

קרובה היא 'ושם בארץ קדושה מכון שבתינו תתראה לנו שם וותתן לנו תורה הקדושה ולמה עקמת הדרך להוליכנו 'למדבר שמם ובפרט שהוא חוץ לארץ לז"א הטעם היא כי אחר שתכנסו לארץ תהי' טרודים במחשבה זבמעשה להלחם ולכבוש ולחלק הארץ ולהתיישב בה ולעסוק בעבודת הארץ אבל עתה שאין לכם שום טרדה מהטרדות הנ"ל ואפי' טרדת דרכים אין לכם כי על כנפי נשרים אני מוליך אתכם וטרדת מזונות אין לכם כי לחם מן השמים הנבלע באברים ואין צריך לאפי' ובשול הוא ולא עוד אלא שהבאתי אתכם במקום מדבר שמם שאין שם שום מטרוד אפי' צפצוף בהמה חי' ועוף א"כ אין שעה טובה כזו לשתשמעו בקולי לקבל התורה וז"ש בקולי כמ"ש והאלקים יעננו בקול ואין פירושו אם תשמעו להיות משועבדים לתורתי אחר נתינתה כי זה נאמר אחריו במ"ש ושמרתם את בריתי, או ירצה כי אם שמוע בקולי הוא קיום מצות עשה ושמרתם את בריתי היא שמירת מצות לא תעשה. והנה זולת הטובה אשר עשיתי לכם לשעבר כנ"ל

אתם ראיתם וכו' אשר בשבילה הי' מספיק לשתקבלו תורתי עכ"ז גם אוטיב לכם עוד לעתיד וגם שיהי' טובות גדולות מהראשונו' שהי' תועלות גופניות אך אלו יהי' רוחניות נפשיות והם והייתם לי סגולה וכו' ירצה די הי' להיות מחשיב אתכם כאחד מכל העמים אעפ"י שאתם המעט מכל העמים אבל זאת אעשה כי אחשיב אתכם ככל העמים כולם וגדולה מזו שאתם לבדכם תהי' לי סגולה מכל העמים כולם עם היות כי לי כל הארץ והי' ראוי לאהוב את כולם בשיקול אחד, 'וא"ת כיון שאנו גרועים מכל העמים איך תבחר בנו יותר מכולם ועוד כי גה שתבחר אתה בנו מי מסיר גרעונינו ואין הנקלה המקבל כבוד נקרא נכבד מפני כך לז"א ואתם וכו' ירצה כי כיון אשר לי כל הארץ ואני נקרא מלך הכבוד להיות היכולת בידי לכבד את מי שארצה ובידי לגדל ולחזק לכל א"כ גם אם אתם גרועים תעלו במדרגת מעלתכם כהנים שאין למעלה ממעלה זו לסיבת היותכם לי לחלקי וז"ש כאשר אתם תהי' לי לחלקי תוכלו לעלות

במדרגת ממלכת כהנים ופי' ממלכת כהנים ירצה כי המלך שימלוך עליכם יהי' נקרא מלך על אומה שכולה כהנים כהני ה' ולא כשאר מלכי אומות: או ירצה כי על האומה עצמה אמר כך ולא על המלך שלה וזה כי אין אומה שאין בה תערובות מן שרים ובינונים ופחותים אבל זאת האומה ישראלית תהי' ממלכת שכולה שרים וסגנים וכמ"ש כל ישראל בני מלכים הם ומלת כהנים יהי' מלשון ובני דוד כהנים הי', והנה כמו שבבחינת המעלה הגשמיות תהי' המעולים מכל האומות כן במעלה השכלית תהי' מעולים כי כל האומה בכללה תהי' גוי אחד קדוש כולם יחד דומים לקדושת שרפי קודש העליוני' וא"ת הנה בראשונה המעטת אותם מכל העמים ועתה אמרת להגדיל שמם מעל העמים עם היותם גרועים והנה לא יאמינו בי כי יאמרו והלא כיון כי לו כל הארץ יקח לו האומה היותר חשובה מכל האומות ומה עלה בדעתו אל הטורח הזה ללא צורך ותועלת לו ית' בזה כלל לז"א אלה הדברים וכו' ירצה אעפ"י שהדברים האלה אינם מתקבלים באזני שומעיהם דבר אותם להם להיותם בני

ישראל כי אעפ"י שהן עצמן פחותים מכל האומות הנה הם בני ישראל אביהה בחיר שבאבות אשר שרה עה אלקי' ויוכל ולסבתו אני חפץ בבניו להגדיל מעלתם כדי להיותם לי סגולה כנ"ל: ומשה עלה אל האלקים מאליו טרם דיבר עמו השי"ת כלל כי זכר גם הוא את הנז"ל וזה רמז במ"ש אל האלקים הידוע שם כמ"ש תעבדון את האלקים על ההר הזה עם שבחינת שם ההויה היה מדבר עמו אז ולכן גם עתה ויקרא אליו ה' של ההויה מן ההר לאמר וכו', והודיע כי משה עלה אל האלקים הרוכב בערבות ואז שמע את ה' קוראהו מן ההר לרמוז לו כי גם אם בשמים כסאו מלא כל הארץ כבודו ג"כ וגם להודיעו אהבתו את ישראל כי כבר קדם הוא ית' לרדת בהר להקביל פניהם בחנייתם שם: והנה רז"ל אמרו לבית יעקב אלו הנשים וכו' וכפי זה היה ראוי להקדים האנשים כי הם העקרים בקבלת התורה וגה כי כן הוא דרך ארץ לדבר עם האנשים תחילה, ולפי דרכם נוכל לאמר: