דף פא ע"א: הדין הרי אתם לי לעבדים ועוד אחרת לסיבת כמה הטבות שעשיתי לכם כמ"ש ואשא אתכם על כנפי וכו' ועכ"ז ועתה אני נותן הבחירה בידכם אם שמוע וכו' ואם לאו לא אכרית אתכם שלא תאמרו אנוסים היינו ואם כה תעשו והייתם וכו' וא"ת אם אני לא יקבל תורתך מה תהא עליה לז"א מכל העמים וכו' ירצה אם הייתי נותן תורתי לכל העמים כולם וודאי שהייתי מכריחכם לקבלה גם חתם אמנם אין כוונתי רק לבחור לעצמי עם א' לבדו ולהפרידו משאר העמים וא"כ אין אני חושש כי הרעה לכם היא כי אם לא תקבלוה אתם אקח עם זולתכם להיות לי סגולה ואם תאמרו כי גם הם לא יקבלוה הרי כי לי כל הארץ ובידי לקחת את הגוי אשר ארצה לעם סגולה ולכן אין אני חושש להניח הבחירה בידכם: או ירצה אל תאמרו אם חפץ בנו ה' למה הנחיל ז' מצות לע' אומות כנראה מזה כי גם בהם חשק. וז"א האמת הוא כי יהיו לכם יתרון גדול מהם כי חהיו חביבין לפניו כסגולות המסגלים אבנים טובות ומרגליות באוצרותיהן ולא מפני כך מבזבזין שאר מיני ממון
ומשליכים אותם כך אתם תהיו לי סגולה נבחרת משאר העמים כי אתן לכם כנ תרי"ג מצות אבל הם לא יאבדו לגמרי כי לי כל הארץ ומעשה ידי כולם וראוי לרחם עליהם קצת לתת להם ז' מצות ואם יקיימים נקראים חסידי אומות העולם ויש להם קצת חלק לעולם הבא אך לא כמוכם. ולהיות כן שאתם סגולה ביתר שאת צריך שתקבלו כמו כן עול כבד מהם וז"ש אם שמוע וכו' ירצה אם שמוע תורה שבכתב תשמעו זו תורה שבע"פ וכל זה הוא ענין למוד התורה וגם במעשה ושמרתם את בריתי כי אין צריך הברית והשבועה רק אל המעלה שיש בו טורח רב ובזבוז ממון ועי"כ תקיימו נעשה ונשמע גם ירמוז להקנ הדבר בעיניהם ואל יהיו בעיניהם למשא כבד לז"א דעו כי אם תשיתו לב להתחיל בקצת שמיעה יסייעו אתכם מן השמים לשתשמעו כל הצורך ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו ומזה תבא גם לידי מעשה ושמרתם את בריתי: או ירצה הנה גוי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול א"כ מהו סגולתינו לז"א דעו כי אין
זה אלא לענין קבלת שכר בלבד לא להיות עם סגולה כי לזה צריך ב' תנאים הא' הוא קיום התורה והב' הוא קיום ברית מילה כמ"ש מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי וכו' וברית קודמת לתוררה אבל לפי שאתם כבר הקדמתם ברית מילה באכילת הפסח אך לא פרעתם מפני טורח הדרך שהייתם עתידין לצאת ואח"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים מרטמסס לסוכות כמשז"ל ומשם באתם עד מרה ושם שם לו חוק ומשפט זו פריעה כמ"ש ז"ל וז"ש ואביא אתכם אלי וא"כ ועתה אשר כבר אתם מהולים לכן אני מתחיל בענין התורה אם שמוע תשמעו בקולי ומאז ואילך לדורותיכם ושמרתם את בריתי המול לכם כל זכר בן שמונת ימים וע"י שני תנאים אלו והייתם לי סגולה מכל העמים אע"פ שגם הם יעסקו בתורה אתם סגולים יותר מהם להיותכם מהולים ונודע כי אינן נקראין עמים אלא בהיותם ערלים ואמנ' עוסקין בתורה דאם לא כן מאי מכל העמים דמשמע שגם הם סגולה אלא שאתם חביבים יותר וא"ת כיון שהם ערלים
לא יהיו להם שום שכר כסברת האומר במסכ"ת קמ"א ראה ויתר גויים שאין מקבלין שכר הפך סברת ר"מ שהוא ככהן גדול כנ"ל לז"א כי לי כל הארץ ומעשי ידי כולם וארחם קצת עליהם. אמנם היתרון שיהיו לכם מן הגוי שעוסק בתורה כי הוא יהי' ככהן גדול אבל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מלכים שליטים על הכהנים ההם ובזה יתורץ מה שלא אמר ואתם תהיו לי מלכים וכהנים כי ב' ענייני' הם עוד יתרון אחר כי הגוי ההוא איננו קדוש להיות טרל אבל אתם תהיו גוי קדוש כי המילה נקראת בשר קודש יעברו מעליך ואפשר שיכלול גם את הגר שמל ועוסק בתורה כי הוא קדוש ואינו מזרע קדוש אבל אתם כל הגוי כולו נקרא קדוש מראשו עד סופו. וכן אע"פ שגם הגרים בהיותם עוסקי' בתורה נקראים מלכים כי מאן מלכי רבנן בי מלכים ימלוכו אמנה אינם ראויים לכתר כהונה אבל אתם תהיו ממלכת כהנים עצמן מזרע אהרן הכהן. או ירצה להיפך כי גם אם יתדמו לכהנים כנ"ל אמנם לא למלכיה כמ"ש מקרב אחיך
תשים עליך מלך לא תוכל וכו' אבל אתם תהיו גם ממלכת וכהנים עצמיים לא בדרך משל כמו הגרים וא"כ אלה הם הדברי' אשר תדבר אל בני ישראל זרע האבות הקדושים כי זו מעלתם על הגרים כנ"ל: או ירצה כי בישראל נמצאים ג' מעלות כהן לוי ישראל וכנגד כללות העם הנקראי' ישראל והייתם לי סגולה מכל העמים וכנגד הכהונה אמר ממלכת כהנים ירצה כי אע"פ שהכהנים הם משרתי המקדש ועבדים אכן להיות שהוא לי הכהונה והעבודה נקראת ממלכת וז"ש לי ממלכת כהנים וכנגד הלויים אמר וגוי קדוש כי כל שבט לוי נתקדש מן הבטן כנודע ונודע כי כל שבט נקרא גוי בפני עצמו כמ"ש פ' וישלח גוי וקהל גויים יהיו ממך גוי זה בנימין וקהל גויים זה מנשה ואפרים. או ירמוז ממלכת כהנים אל משה עצמו שהי' מלך כמ"ש ויהי בישורון מלך גם כהן כמ"ש ז"ל על בניו נקראו על שבט הלוי אבל הוא הי' כהן וז"ש ממלכת כהנים ולא אמר מלכים וכהנים וגוי קדוש כנגד בני ישראל עצמן שתחת יד משה כנ"ל. או
ירצה כי מ"ש אלה הדברים וכו' יחזור למעלה על מ"ש ותגד לבני ישראל לא בכללות כמו לבית יעקב המון עם אלא בפרטות בהגדת פירש הדברי' וז"ש אלה הם הדברים אשר תדבר דיבור אחר דיבור ופירוש אחר פירוש לבנ"י משא"כ לבית יעקב. ויבא משה ויקרא לזקני ישראל הנזכרי' לעיל ותגד לבני ישראל הם החכמים כי אין זקן אלא זה שקנה חכמה וישם לפניהם כשולחן ערוך ע"ד אשר תשים לפניהם בביאור בפרטות בחכמה ובהגדת הדברים כנ"ל וז"ש את כל הדברים כי הדברי' אלו פשטן וכל לרבות הגדתן כנ"ל. יען כי כן צווהו ה' ותגד לבני ישראל ואע"פ שנצטווה לבית יעקב בתחלה והם המון עם או הנשים כנ"ל אין מוקדם ומאוחר ואדרבה מלבד שאין זה הדרך חרץ הנה גם יש בזה טובה נפלא לכן הקדים לדבר עם זקני העם שהם יעזרוהו בזה כנ"ל ונשאו אתך והודיע הכתוב שבחן כי גם שלא קרא רק אל הזקנים הנה ויענו כל העם יחדיו הם ההמון הנקראי' העם וכל לרבות גם הנשים ויאמרו וכו' ובמלת
יחדיו רמז כי גם לא המתינו עד שיענו הזקנים בתחלה אלא יחדיו כל העם נשים עם ההמון עם הזקנים יחד בדיבור אחד וזה שבח נפלא ולא הוצרכו לא משה ולא הזקנים לדבר כלל עמהם ויאמרו כל הדברי' וכו' אשר דיבר ה' אף שלא ספרת אותם אלא לזקני העם גם אנחנו נעש' כמו הזקנים שאליהם לבדם דברת גם אמרו כי הנה הקב"ה הניח הדבר במדרגות לאט לאט בסיועי' מן השמים כמו שבארנו בפסוק ועתה אם שמוע תשמעו וכו' כי אין בעצמינו מן הפעם הראשון נעשה במעשה שהיא המדרגה היותר אחרונה שבכולן אז לא השיב משה אל ה' דבר: הזקני' כי אין שבח בזה להם אם להיות שאליהם קרא בלבד ואם להיותם חכמים אבל השבח הוא לעם לבדו אם להיות' בלתי יודעים ולא עוד אלא שלא דבר עמהם כלל וז"ש וישב משה את דברי העם אל ה' ואפי' לא כתיב כל העם כמ"ש בראשונ' כדי שלא יכנסו הזקנים בכללן רק העם לבד אז ויאמר וכו' ירצה בתחלה חשבתי להראות בעיני הזקני' בלבד כי הם הראויים
לזה ולפי זה הי' מספיק לי לבא בענין לבדו אבל עתה רצוני שישמע העם עצמו כיון שראיתי מחשבתן טהורה בתכלית ולפיכך אני להתלבש גם בעביות הענן הטב וזה ובעבור ישמע העם עצמו בדברי עמך כי ראויים הם לכך ולא עוד אלא כי מלבד שהאמינו עתה בך כמ"ש ויענו כל העם וכו' יוסיפו גם עוד האמנה יתירה בך והוא שתהיו לעולם בלי הפסק כי מן הפעם הזאת אין קיום כי אפשר שהי' מקר' לפי שעה אז לא הוצרך משה לרדת אל העם ולהשיב תשובת דבריהם כבראשונה וישב משה וכו' אך בהיותו עומד שם חזר להגיד בפרטות את דברי העם הנ"ל במלת ויענו כל העם וכו' ופרט עוד בשבחם כי ראויין הם לשישמעו את קולו כנ"ל. משא"כ בתחלה שאמר וישב משה כמשיב התשובה עצמה בלתי פירוש והגדה נוספת אז ויאמר וכו' לך אל העם וקדשתם וכו' כדי שיהיו נכונים גם הם כמו הזקנים לשמוט את קולי כי הרי ביום הג' ירד ה' על הר סיני בגילוי גמור לכל העם כמו אל הזקנים כיון אשר ענו כל העם
יחדיו כנ"ל ובזה לא נצטרך לפירש"י בשם רז"ל כי ויגד משה הוא ביום המחרת שירד וחזר ועלה כי הרי לא הוזכר זה בפסוק: עוד באופן אחר וישמע יתרו וכו' יש להקשות אחד מה לו להזכיר כל הסימני' האלו יתרו וכהן מדין וחותן משה ב' כי כבר אמר דרש כללות את כל אשר עשה ולמה חזר לפרט כי הוציא וכו' ועוד דהל"ל וכי הוציא בתוספת וא"ו ג' כי תחלה הזכיר משה וישראל ואח"כ הזכיר ישראל לבדם ד' כי הלא לא הי' לו להזכיר לא בתחלה ולא בסוף אלא לישראל לבד כי משה לא הי' בכלל שעבוד מצרים כי במדין הי' ושלחו ה' למצרים ה' למה הזכיר תחלה שם אלהי' ואח"כ שם הויה ואו מאי ושם הא' אליעזר והל"ל ושם הב' אליעזר ז' למה לא אמר וישמח יתרו אלא ויחד ח' נמה כפל במלות שונות באומרו אשר הציל אתכם אשר הציל את העם. ט' אומרו עתה ידעתי כי גדול וכו' נראה כפירה גמורה שכולם גדולי' והוא גדול מהם: והביאור הנה כוונת הכתוב שלא נאמר כי לא לשם שמים נתגייר אלא להגדיל כי חותן המלך
הוא ועוד בא להגיד שבחו של יתרו כי לא בערך שאר גירי הצדק הוא כי גבוה מעל גבוה הוא והטעם לפי שהי' חכם גדול וגם כי הבין ודקדק היטב כל העניני' ואז נתגייר בלב שלם יותר מאלו הי' ישראלי מלידה ומבטן ומהריון והושרש בו יראת שמים בשלימות משא"כ לשאר הגרים המתגיירים בלתי ידיעה וחקירה, ולכן סיפר תחלה בעניני שבחי עצמו ואח"כ בחקירותיו אמר כי הנה שמו מוכח עליו היות לו יתר שאת מכל הגרים כי הלא נקרא יתרו גם בו בעצמו כי הי' כהן מדין חכם הגדול שבכל האומה שלו עם היותה מדין מבני הפלגשים אשר נתן אברהם מתנות כל כחות הכשפים וגם על ידי פעולתו כי בחר במשה להיות חותנו אעפ"י שנתגרש כאיש רק ונבזה בארץ נכריה וזה עם היותו כהן מדין זה יורה כי מאז היה בדעתו להתגייר ועוד כי ודאי שלמד ממשה חכמה נפלאה ועי"כ הי' חכם גדול להכיר גדולתו ית' ולהתגייר, ועתה ידבר בעניני חקירותיו ואמר את כל אשר עשה וכו' והענין כי חקר ודקדק
בתחלה כי באולי משה ע"ש כשפים פעל כל המכות ההם וכמש"ה ויעשו כן החרטומים בלהטיהה ואת"ל כי מאתו ית' הי' אולי לא לכבודן או אהבתן של ישראל עשה כי אם על כבודו שחילל פרעה ואמר לא ידעתי את ה' ולכן גם שהי' מכבר מקודם חותן משה לא עלה בדעתו להתגייר וגם בזה יובן מ"ש חותן משה, ואחר ששמע כל הפרטים כולם ודקדק בהם היטב וז"ש וישמע יתרו את כל אשר עשה וכו' אז נתן לבו להתגייר ויבא יתרו חותן משה וכו' והענין כי ביציאת מצרים בלבד הי' אפשר כי בשביל כבוד עצמו עשה שאמר לא ידעתי את ה' ואת ישראל לא אשלח אבל כאשר גמר לשמוע גם את כל אשר עשה וכו' שהם הניסים שלאחר יציאת מצרים כמו שיתבאר אז עשתה השמיעה רושם בלבו מה שלא עשתה תחילה ביציאת מצרים וז"ש מה ששמע יתרו ועשה בו רושם והראה בעצמו שכבר שמע הוא את כל אשר עשה במן ובבאר וכו' עם היות כי כבר הוציא ה' את ישראל ממצרים עשה אז עצמו כאלו לא שמע לסיבה הנ"ל:
או ירצה כי ע"י פעולות האחרונות באר ומן ועמלק שהם את כל אשר עשה וכו' כי אלו נעשו גם למשה וגם לישראל אז הכיר כי גם מה שהוציאם תחלה ממצרים שאז לא הי' התועלת למשה כי לא הי' בשעבוד כנ"ל אמנם הי' בשביל היותם ישראל ולא לכבוד שמו בלבד כנ"ל והכיר הדברים למפרע, ובמה שפרשנו יתורץ גם שינוי השמות כי ענין האותות האחרונות הי' קצת זכיות בישראל לשיהי' ראויין לכך כגון דם פסח ודם מילה ואכילת פסח ומצה ומרור ומן הדין ראוי להם ולכן נזכר בהם שם אלקים מדת הדין אבל יציאת מצרים הי' בשם הויה ורחמים כי אין בידם זכות כלל אז כמ"ש ר' מתיא בן חרש על ואעבור עליך ואראך מתבוססת וכו' ואת ערום ועריה. או ירצה כי הורה מה שאמר כי כל תכלית פעולות האותות לכבוד ישראל הי' לפי שהי' בדעתו לקחם חבל נחלתו ואין זה בשם אלקים רק בשם ההויה כמ"ש כי יעקב בחר לו יה וכו' וכתיב כי חלק ה' עמו ולכן תלה ענין יציאת מצרים בשם הויה וז"ש
כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ואחר שנתבררו לו כל הדברים אז נתן דעתו להתגייר ואז: ויקח יתרו וכו' ירצה כי הנה חשב בלבו אולי לא ירצה משה לקבלו כנודע כי אין מקבלין גרים לעתיד לבא אף לא בימי דוד ושלמה מפני שהדבר שלא לשם שמים מפני השררה והטובה וכפי זאת הטענה גם בימי מעלות ישראל הנפלאה עתה ביציאת מצרים לא יקבלוהו ולכן המציא המצאה כאלו אין בדעתו להתגייר אלא הולך אצלו להביא לו אשתו ובניו של משה ואחר היותו שם יבקש לו משה איזה דרך להתגייר ולכן ויקח יתרו וכו', ואמנם עדיין יש לאמר כי אפכא מסתברא עתה שעלה משה למלוכה ירע בעיניו לקחת אשה גיורת בת כהן מדין ואדרבה בשביל כך לא יקבלוהו להתגייר כדי שישוב את צפורה עמו למדין, ואמנם ראה עוד יתרו טענה אחרת וראיה כי משה חפץ בבתו וזה דייק באומרו אחר שילוחיה ירצה כי כבר הקבה"ו משחו למלך בסנה וא"ל והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ובלב שלם ויקח משה את אשתו ואת בניו
וירכיבם על החמור וכשאמר לו אהרן אחיו על הראשונים אנו מצטערין אז שולחה לבית אביה ולא על כי לא הי' חפץ בה, וגם לסיוע הוליך עמו את שני בניו כי ודאי בניו הם עכ"פ ובעבורם יאהב גם את אמם ומה גם כי הי' חביבים עליו והראי' כי הוא אשר קרא להה שמות הפך ממנהג בזמן ההוא שהנשיה הי' קוראות שם לבניהם וז"ש אשר שם האחד וכו' ולהיות הסיבות חלוקות בשני עניינים שונים ולכן לא אמר ושם השני כי איננו שני דומה אל הראשון ואמר ושה האחד אליעזר: ויבא וכו' הזכיר ענוותנותו כי לא רצה להטריח למשה לצאת ב' או ג' ימים מקודם להקביל פניו ופני אשתו ופני שני בניו אמנם המתין עד אשר כבר בא אל המדבר וגם במקום אשר הוא משה חונה שם הלא הוא נגד ההר וז"ש הר האלקים ואח"כ שלח לו אני חותנך יתרו וכו' לרמוז כנ"ל כי כל כך היה קרוב כאלו הוא בעצמו אמר לו אני חותנך וכו' וז"א ג"כ אליך כי הביאה קרובה כ"כ שאין ריחוק ממנו אליך אלא תחלת הליכתי וביאתי תיכף אני נצב עליך
ואומרו בניה ירמוז כי כיוון ששני הבנים האלה נולדו לך ממנה ובניה הם ראוי לך לשמוח בביאתם הגם שלא תחיש אליה גם להורות הנ"ל אמר ויצא וכו' כי בתחלת יציאתו תיכף ראהו וישב לקראתו כי קרוב הוא וז"ש לקראת חותנו, ואמנם כמו שיתרו תפש מידת הענוה כנ"ל כן משה חלק לו כבוד וענוה כי לא יצא לקראת אשתו ובניו אלא לקראת חותנו לבד ולא עוד אלא שאפי' אח"כ לא נתקרב אליהם וז"ש וישתחו וישק לו ולא להם וישאלו איש לרעהו ולא לאשתו ובניו ויבואו שניהם האוהלה הידוע והיא בית מדרשו ואשתו ובניו נכנסו לאוהל אחר וכל זה לקרבו בשמחה תחת כנפי השכינה. ויספר וכו' כדי לקרבו להתגייר סיפר לו סיפור ארוך כל הפרטים וז"ש את כל וכו' כדי שע"י כל הפרטים יתן אל לבו להכיר אותותיו ית' וכמו שיתרו חשב בתחלה שלא לכבוד ישראל אלא לכבוד עצמו עשה כמו שבארנו בפסוק וישמע יתרו לכן בא עתה להוציא מלבו וז"ש את כל אשר עשה הכל היה על אודות ישראל וכמ"ש מצרים
עצמן אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים ר"ל לסיבתם, ולחזק הענין לא אמר את כל אשר עשה אלקים כמ"ש בפ' וישמע יתרו וכו' להורות כי לא במדת הדין הענישו על שכפר בעיקר אלא לכבודן של ישראל שטליהם נאמר כי חלק ה' עמו וז"ש את כל אשר עשה ה' כי הוא הנקרא אלקי ישראל באמת, והביא לו ראיה ע"ז מאשר הי' אח"כ וז"ש את כל התלאה אשר מצאת' בדרך אחר צאתם ויצילם ה' שם ההויה לסיבה הנ"ל כי הם חלקו ונחלתו ואלו לא עשה רק לפרעה ולמצרים היינו אומרים שהיו על שכפר בעיקר וכל זה סיפר לו לשיכיר גדולת ישראל וידבק בם: ויחד. אמר ויחד לשון הכולל ב' הבנות הפכיות לשון שמחה לפי ששמח בטובתם של ישראל וז"ש על כל הטובה וכו' אמנם היה רוצה שתהי' טובה לישראל שיצאו ממצרים אך לא ע"י מכות אל המצריים ובסיבת מכות מצרים דאג ונעש' בשרו חידודין והטע' לא משום דגיורא עד עשרה דרי וכו' כי הרי גר צדק בכל לבו היה אלא מה שדאג היה לפי שבאה תקלה גדולה כזו
לאומה גדולה על ידו ועצתו כמשז"ל כי הוא היה א' מיועצי פרעה בשעבוד ישראל כמ"ש כי יתרו פתח ויענני וכו' גם אפשר שדאג כדרך החסידים השלמים שלא יחפצו בתקלת שום בריה אפילו בהריגת נחשים וכמ"ש חי אני נאים ה' אם אחפוץ במות רשע וכו', ואגב אורחיה הודה והאמין במה שסיפר לו משה כי הכל היה על אודות ישראל ולא לכבודו לבדו ית' וז"ש ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ד' לישראל כי לישראל ר"ל לסיב' ישראל ואלו כפשוטו הל"ל למשה ולישראל כנ"ל בפסוק וישמע יתרו גם מזה הורה במ"ש ה' ולא אלקים כמ"ש לו משה ג"כ ויספר וכו' את כל אשר עשה ה' וכו' כמו שבארנו: ויאמר וכו' יש מפרשים כי אתכם ר"ל משה ואהרן והעם הם ישראל ואיננו נכון כי הם לא היו בכלל השעבוד ואם בשביל שליחותם אין דרך המלכים להעניש את השליח. והנראה במה שנדקדק ג"כ למה תחלה הזכיר פרעה ומצרים ולא אח"כ והענין ברוך ה' אשר הציל אתכם הם כללות בני ישראל מיד מצרים ומיד פרעה המשעבדים אותם כמ"ש ויאמר אל עמו הבה נתחכמה
לו וכו' וגם ברוך ה' על שהציל את העם הם הערב רב בצאתם גם הם ממצרים ולא הרגום ולפי