דף פה ע"ב: דף פ"ו ע"א: האחר עם ילדיה המצות שנולדו בגללן יחזרו לבעל האשה ההיא וזה האיש יצא בגפו זולתן כי לא שלו הם ולא באו רק להצילו מן גיהנם וצריך שאחר שנתקן ואינו צריך לסיוען והלכו להם יוליד הוא בחנם ומעש"ט הוא לידו והוא יצא מן העוה"ז בגפו עם הילדים ההם שהוליד בהיותו יחידי אח"כ בלתי סיוע הנ"ל: או ירצה אם בגפו וכו' אם הרוח הנ"ל לא עשה פירות להכריח את הנפש ונשאר הוא לבדו ולא תקנה בגפו יצא מן העוה"ז והנפש שלא נתחברה עמה בעבודת קונה יורדה למט' בגיהנם אך אם הרוח הי' שליט על הנפש כבעל באשתו ונתחברו בעבודתו ית' ויצאה אשתו עמו כי כאשר תשיב הרוח אל האלקי' אשר נתנה גם נפשו תהי' שורה עמה בצרור החיים שיש אל הרוח עם השי"ת אם כו' חזר לבאר ענין אם בגפו יבא הנ"ל כי יש בו שני בחינות הא' כי סיבת שהרוח לא נתחבר עם הנפש הוא כי אדוני הוא היצה"ר מלך זקן וכסיל שליט עליו והי' לו לעבד ואז
נחן לו אשה נפש אחרת רעה הנקראת שפחה כנענית עם היותו הוא עבד עברי כנ"ל וילדה לו בנים או בנות שידה ושידות זכרים ונקבות ע"י עברותיו ביטול מצות עשה הזכרים וקיום מצות לא תעשה הנקבות כמ"ש ז"ל כל העושה עבירה קנה לו קטיגור א' הנה בצאתו מן העוה"ז האשה וילדיה הנ"ל תהי' לאדוניה מלך זקן וכסיל הנ"ל בסוד ותשליך במצולו' ים כל חטאותם הוא סאמ"ל ולילית מצילות צלמות נחש וקרבו ובסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותיו הוא עזאזל שטן ונפרדי' ממנו והוא יצא בגפו לידון בגיהנם וזהו אם עשה תשובה קודם שמת כי לכן האשה וילדיה תהי' לאדוניה ונפרדי' ממנו ועכ"ז צריך עונש גיהנם כי עשה התשובה לעת זקנתו מפחד המיתה ולא מאהבת האמת והשנית היא שלא עשה תשובה כלל גם בעת פטירתו וז"ש ואם אמור יאמר העבד בבחרותו בעוה"ז יאמר גם בזקנתו בסוף ימיו אהבתי את אדוני היצה"ר ואת אשתי ובני הנ"ל ולא אשוב בתשובה ע"ד משז"ל אמר בתחלה שש יאמר
בסיף שש וכו' ואיני חושש לצאת חפשי מן העבירות שבידי ולא אשוב בתשובה אז אין לו תיקון כלל אפילו על ידי גיהנם אבל אדוניו בעצמו הוא היצר הרע חוזר לינקום ממנו כנודע והוא יגישנו אל האלקים בב"ד העליון ולא יניחוהו אפילו בעת שנידון לכנס שם אבל הכנענים ובעבורם לא אצא חפשי אז והגישו וכו' כמו שנבאר הטעם, ולכן נתחיל לתת טעם מצוה זו מתחלתה אמר כי תקנה וכו' שש שנים יעבוד וכו': והענין כי זה כפר בשתי פינות יסודות התורה כולם הא' כי הקבה"ו יצר את העולם בששת ימי עולם שעליהן נאמר וערבה לה' מנחת יהודה וכו' כימי עולם וכשנים קדמוניות הארץ ומלואה וחילק טוביתי' לאשר רצה והעשיר לזה והעני לזה וכיון שכן למה זה עבר על לא תגנוב מן העשיר מה שהקבה"ו יצר ונתנו לו במתנה ועוד כפר ביציאת מצרים שהוציאו הקבה"ו להיות לו עבד וזה ע"י שגנב גרם לצאת מתחת הקבה"ו ונמכר לעבד לבשר ודם, וב' פינות אלו נרמזו בפסוק אנכי אנכי הוא מנחמכם כי לא תתייאשו מן הנחמה בראותכם עוצם
הגלות כי גם אם לא הי' בידכם רק שתי אמונות אלו יספיק לגאליכם הא' אנכי עשיתי ארץ והב' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וכו' וענין זה של שתי אנכי אנכי הנ"ל הוא אשר מנחמכם וזה יורה מלת הוא, והנה בעת קריאת שמים וארץ כתיב יצרתיך עבד לי אתה גם ביציאת מצרים כתיב כי לי בני ישראל עבדים וכו' והענין כי אפי' בהיותם במצרים עבדים לפרעה מאז לי בני ישראל עבדים כי אני הוא שהכנסתים תחת שעבודם כמ"ש ועבדום ועינו אותם ת' שנה וגם אחר שהוצאתים משם עבדי הם כאשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וא"כ לא ימכרו ממכרת עבד וזה שגרם בעצמו למכור לעבד כפר בחידוש העולם וביציאת מצרים לכן שש שנים יעבוד לזולתו לבשר ודם כיוון שלא זכה כי אני עשיתי שמים וארץ בששת ימים ולא עוד אלא שמהראוי שהעבדים ישרתו את מלכם ואני כביכול בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית בראתי שמים וארץ ועבדתי ששת ימים במלאכה וערכתי לפני אדם שולחן והבאתי ביום
הששי על שולחן ערוך כנודע ואח"כ ביום השביעי נחתי מעבודתם וכיון שכפרו בטובתי לכן גם הוא יעבוד ששת שנים ובז' יצא לחפשי, וא"ת הנה זה הי' רשע ונמכר בגניבתו א"כ יעבדני לעולם כיוון שקניתיו בדמים לזה הקדים כי תקנה עבד כי הנה הוא עבד כמוך בני אברהם העברי שבא מעבר הנהר אב הראשין וכל האבות אבר"ם א"ב ר"ם וכמ"ש ויבא הפליט ויגד לאברהם העברי והוא כינויו האמיתי משא"כ בשאר האבות יצחק ויעקב וי"ב שבטים ועליו נאמר הלא אב אחד לכולנו ואין לך להתאכזר יותר מדאי עליו כי בני האב ההוא אתם שניכם גם הלא אל אחד בראנו ושניכם עבדים שלי וראוי שתאמינו בי כי אני בראתי העולם בששת ימים ובשביעי יצאת לחפשי ולכן אנכי מצוה אתכם לשלח כל אחד את עבדו העברי מקץ שש שנים ולא יתאכזר עליו כאשר עשו דורו של צדקיהו כנז' בהפטרה דפרשת משפטים, ואמנם אם העבד יכפיר בטובתו של הקב"ה המרחם עליו להוציא חפשי בשביעית ואמר יאמר אהבתי את
אדוני וכו' אז והגישו אדוניו אל האלקים בב"ד התחתון אשר שם האלקים ונצב בעדת אל יען כפר באלקים של מעשה בראשית כמ"ש בראשית ברא אלקים וכו' ויברא אלקים וכו' גם כפר באלקים של עשרת הדברות אנכי ה' אלקיך וכו' והנה הוא האדון האמיתי שבו כפר העבד הזה ושם לפניו והגישו אל הדלת וכו' כי שכח ענין וראיתי את הדם על המשקוף וכו' ועי"כ הצלתי אתכם מיד המשחית והוצאתי אתכם ממצרים ועי"כ קניתי אתכם לעבדים ועל כל זה הלך וקנה אדון לעצמו ושכח גם מה ששמע אזנו בסיני אנכי ה' אלקיך לכן ורצע אדוניו את אזנו על הדלת וגם יהיה במרצע כי שכח מה שקנה הקב"ה אותנו לעבדים כשגזר בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כנ"ל על כי לי בני ישראל עבדים וכן מרצע בגימ' ת' ובזה יקנהו לעבד עולם כיוון שכפר באדונו העליון המוציאו בסוף שש שנים ולא רצה כי כפר בחידוש העולם הנברא בשש ימים כנ"ל גם כפר ביציאת מצרים כנ"ל והנה הוא מוזכרת חמשים
פעמים בתורה כנז' בס' הזוהר לכן יעבדו לעולמו של יובל חמשים שנה: דרך רמ"ז בענייני עסק המצות והתורה כי תקנה וכו' טרם כל המשפטים והמצות הקדים היראת חטא ולכן אלה הם המשפטים והדינים העוברים על האדם בעוה"ז ולכך תשימה כשולחן ערוך על פניהם לבלתי יחטאו ויהיה זה ענין סמיכות הפרשיות ובא לבאר מ"ש למעלה ובעבור תהיה יראתו על פניכם וכו' הנה ע"י אלה המשפטים תהיה יראתו על פניהם, וזה עניינם כי תקנה וכו' אתה הגוף הנמצא בעוה"ז כאשר תקנה הנשמה העליונה ותכנס בך צריך לדעת כי אדם לעמלה של תורה יולד להיותך עבד הקב"ה לעבדה ולשמרה במצות עשה ולא תעשה וכמ"ש יצרתיך עבד לי אתה ולא להתענג בהבלי העוה"ז וז"ש כי תקנה עבד גם תשים נגד עיניך כי גר אתה בעוה"ז כמ"ש כי גרים ותושבים אתם עמדי ולא באתה להתיישב לבנות יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שיהי' עומד לפניו כעבד בכלל שרפים עומדים ממעל לו לעולם
בלי הפסק וז"ש ועבדו לעולם כדרך העבדים העומדים נצבים לפניו תמיד: אם יקום וכו' ורפא ירפא הנה רפואה הבאה לאדם ע"י השי"ת איננה ע"י צער ולכן אין הפ"א דגושה אלא היא רפויה כמ"ש רפאני ה' וארפא אבל רפואה הבאה לאדם ע"י בשר ודם יש ברפואתה צער כנודע לכן הפ"א של ורפא ירפא שתיהן דגושות: כי יתן איש וכו' אם ימצא הגנב שנים ישלם רז"ל אמרו כי מה שהחמירה התורה בגנב שישלם שנים משא"כ בגזלן שאינו משלם אלא קרן לפי שהגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו וכו' ויקשה לזה שהרי כך הוא טבע כל העולם וכמ"ש ר"י בן זכאי לתלמידיו הצדיקים יהי רצון שיהי' עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם ותו לא א"כ אין ענין זה נוהג בגנב בלבד לשיענש על זה, והנראה לי בזה כי טוד יש בזה טעמים אחרים נשוים בטעה הנ"ל ולא זכרום רז"ל להיותם כלולים בטעם הנ"ל אל היודע וזה כי הגזלן נסיבת עשותו הגזילה בפרהסיא והשוה כבוד היוצר ובריותיו ולכן הבריות נזהרים ממנו משא"כ בגנב שאין בני אדם מכירין בו
ואינם יכולים להזהר ממנו ועוד כי הגוזל בפרהסיא בעליו מכירין בו ובאורך הזמן יוציאו הגזילה מידו בדין משא"כ הגנב בסתר ועוד כי הגזלן בפרהסיה סופו לחזור בתשובה מפני יראת השופטים או הבושת מבריות משא"כ בגנב: מלאכתך ודמעך לא תאחר וכו' ירצה בדרך רמז אל מ"ש בגמרא אנא נסיבנא בשיתסר ואלמל' נסיבנא בארביסר הוי אמינא גירא בעינא דשטן כי לקיחת האשה בבחרות מסיר ההרהור בב"א שלא יבא להשחית זרעו וז"ש מלאתך ודמעך טיפת זרעיך כעין דמעת העין כשמלא ימי הקטן ותגדיל בן י"ג שנה לא תאחר כי תיקח לך אשה ולא תבא לידי ההרהור ועי"כ בכור בניך הנולד מטפת זרעך הראשונה תוכל לתנו לו משא"כ אם תשחית טיפות זרעך הראשונות שאז הבכור ההוא איננו לי רק מקור משחת וכדרך שנשתבח יעקב אבינו ראובן בכירי אתה כחי וראשית אוני, ראשית בכורי אדמתך טפות זרעך הרחשונות הגופניות מחומת האדמה אשר ממנה לוקחתה תביאנה בלשון ביאה ולא דרך השחתה בית ה' אלקיך אין בית אלא אשה אשר הוכיח לך
ה' אלקיך וא"כ תעשה לא ימותו בניך הקטנים היונקים וז"ש לא תבשל גדי בחלב אמו ולכן: ואנשי קודש צריך שתהיון לי גם אחר שלקחת אשה יקדש עצמך במותר לך. ובשר וכנ"ל כאשר הנפש קדושה המשכלת אשר באדם נמשכת אחר תאות החומר הנקרא בשר אשר ר"ת הוא "בושה "סרחון "רמה הנה היא נטרפת ביד הקליפות שהם חיות רעות אשר בשדה החצון שעליו נאמר ואם בשדה מצאה ואמנם העונש שלה כי כשתמות לא תקרב על המזבח העליון ע"י מיכאל הכהן העליון להיותה מאכל קרבן לה' וז"ש לא תאכלו אבל מה יעשה ממנה לכלב תשליכון אותו שיקריבוה קרבן פסול במזבח הקליפות וסמא"ל שהוא הכלב העניון תמורת מיכאל הוא יטרפוה וז"ש לכלב וכו' ועליו נאמר מיד כלב יחידתי: והשביעית תשמטנה וכו' רז"ל הקשו כי ויתרם תאכל חית השדה מיותר כי אין זה בכלל הציווי ותירצו בא להקיש מאכל האביון למאכל החיה וכו' כפרש"י והנ"ל דאם יש אדם עשיר שיש לו שדות וכרמים הרבה ויש בפירותיהן די סיפוקו לפרנס עצמו וביתו וכל עניי אותה
העיר למה יאסר עליו ללוקטן יחד ואז יתפרנס הוא וביתו ומיטב כי יתרם יפזר לאביונים כי כן כתיב יאכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה ואז האביונים ימותו ברעב, לז"א דע לך כי המצוה אשר אנכי מצוך היא שהשביעית לא תלקוט ותצניע ע"ד הנ"ל אבל תשמטנ' ונטשתה הפקר בשדה ולא תלקטנה ושם ילכו אביוני עמך וילקעו בידם ויאכלו ואפילו שאתה יודע שיש די לאביונים בהם אל תחוש אם יתרם של האביונים שעדיין לא לקטו תאכלם חיית השדה והטעם לזה כי כל כוונת לשתדע כי לה' הארץ לכן תניחה הפקר גמור מוחלט לאדם ולבהמה וז"ש תשמטנה ונטשתה הפקר כאילו אינה שלך כלל משא"כ אם תלקוט פירותיה בידך שאז יראה כאלו אתה הוא בעל השדה ומשלך אתה נותן לאביונים, גם אפשר טעם אחר בע"פ כי גזירת הכתוב הוא משום שמי שלא יהי' עשיר ע"ד הנ"ל יעשה בזה ויאכל הוא וביתו והאביונים ימותו ברעב, ראשית בכורי וכו' נכתב ביאורי לעיל בפסוק מלאתך ודמעך וכו'
ע"ש: לא תהיה משכלה וכו'. דרך רמז נודע אל חכמי האמת ענין הנפלאים או הקטנים המתים בקטנותם כי הסיבה היא לפי שבגלגולם הראשון נתחייבו כרת או מיתה בידי שמים ולאיזה סיבה האריכו ימים או שכשחטאו הי' זקנים ועברו מידי כרת ולכן מתגלגלי' שנית ונכרתי' בקטנותם ומתי' מיתה תנינא גם נודע שאין מגלגלין חובה אלא ע"י חייב כי בהיות האדם חוטא חטא הגורם לשימותו בניו קטנים מזמין לו אותם הנשמות שיתגלגלו בבניו וימותו קטנים והרי זה טעם א' אל המגולגלי' עוד יש בחינה שנית של מגולגלי' וזה לפי שלא רצו לקיים מצות פריה ורביה ומתו ערירים לכן צריכים שנית להתגלגל הרי הם שתי בחינות מגולגלי' הא' היא בהיות האשה משכלת בניה זה יורה היות הקטנים ההם מבחינה ראשונה מאותם חייבי כריתות הב' הוא להיות שלא הוליד בנים ונשמה אל העקרה וז"ש לא תהי' משכלה ועקרה בארצך ולא יצטרכו שני בחינות אלו וזה יהי' הוראה כי אתם צדיקים ולא
תצטרכו אל הגלגול וזה כי ע"י את מספר ימיך אמלא ועי"כ לא תצטרכו להתגלגל באותם הנפלים אשר האשה משכלת ומתים קטנים וגם אשתך לא תהיה עקרה ולא תלד בנים כי הרי ממלא אתה את ימיך ומוכרח הוא שיתן לך השי"ת כי אם מלאת ימיך הרי אין לך ימים לשתתגלגל בהם כי כבר נודע כי כל הגלגולים אינם אלא בהמשך זמן חיים הקצובים לו בלבד: הנה אנכי שולח מלאך וכו' קשה מאוד כי אף גם אחר שחטאו בעגל כשאמר להם הקבה"ו ושלחתי לפניך מלאך חרה להה מאד וישמע העם וכו' ויתאבלו וכו' והרבה משה בתפלות רבות וא"כ עתה שישראל קבלו התורה מה הוצרך הקב"ה ומה ראה לאמר להם הנה אנכי שולח מלאך וכו' וגה משה וישראל איך לא דברו מאומה ושתקו והודו. והענין כי המלאך ההוא של פרשת כי תשא הוא מלאך ממש וזה יורה באומרו שם מלאך סתם ועוד שלא אמר וגירש אלא וגרשתי כי להיותו מלאך אין בידו לגרש אבל אני אגר שם אבל המלאך הזה הוא שיתוף שם הוי"ה בשם
אדנות הנודע כי הם בגימ' מלאך והוא הנודע לחכמי האמת הנקרא שכינת עוזו הנקרא מלאך הברית ונאמר ומלאך פניו הושיעם וזהו ענין כי ילך מלאכי הנ"ל כאן ולא נאמר מלאך וז"ש כי שמי בקרבו הוא שיתוף שם הויה בשם אדנות כנ"ל ולכן אמר כאן כי המלאך הזה בידו הוא לשמרך ולהביאך הוא עצמו ולכן השמר מפניו אל תמרה פשע. ואמנם טעה שליתות השכינה עתה הוא כי כבר שם הוי"ה עצמה נגלית עליה' במעמד הר סיני וכמ"ש ישראל רצונינו לראות את מלכינו וכמ"ש אנכי ה' אלקיך ועתה שכבר ניתנה תורה תזכה שם הוי' להתעל' כמ"ש זה שמי לעולם לעלם כתיב והשכינה שם אדנות וזה זכרי תתגלה מלכות' בעולם כי עליה נאמר הנה אדון הברי' אדון כל הארץ ודי בזה: אם בגפו וכו' ע"ד רמז. אם נפש האדם שבאה בעולם הזה להיותה עבד השי"ת כנ"ל כי תקנה עבד עברי וכו' אם בבואה באה בגפו להשתדל בענין גופו ולא בענין נפשו והיה רשע גמור אז יצא מן ג"ע העליון על שנתטסק בענייני גופו ואם צדיק גמור הוא הנקרא בעל אשה ושלט
על גופו הנק' אשה אז יזכה כי בתחיית המתים גם אשתו תצא מן הקבר ותחיה עמו ואם בינוני הוא שלא היה בו יכולת לשלוט על גופו הנקרא אשתו רק אדוניו ית' יתן לו אשה במתנה מידו יתן לו האשה הנ"ל שתשתעבד לו ועי"כ יעשה מצות הנקראי' בנות ויעסוק בדברי תורה הנקראים בני' לכן האשה וילדיה תהי' לאדוניה ית' והוא יצא מג"ע בשביל שרדף אחר גופו ולא נתקיי' בעבודתו וממשלתו שהשליטו אדוניו על גופו. אך אם אמור יאמר אהבתי את אדוני הוא השי"ת ואת אשתי ובני הנ"ל. ושניהם כאחד טובי' חציו לה' וחציו לכם אז ישלחם הקב"ה להחזירו בתשובה גמורה ויפתח אזנו בתורה ויגישנו אל דלת בית המדרש ועבדו לעולם ככל הצדיקים הגמורים כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וכו': ויקחו לי תרומה וכו'. וא"ו זו הנוספות במילת ויקחו כי הל"ל דבר אל בני ישראל יקחו לי תרומה. היא מורה ענין סמיכות פרשיות אלו וכוונתו לתרץ קושיא גדולה והיא למה בפ'
כי תשא הרע למשה מאוד מ"ש השי"ת ושלחתי לפניך מלאך ואמר אם אין פניך הולכים וכו' ובפ' משפטי' כשאמר לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך שתק ונתרצה אבל הענין הוא כי עתה אמר השי"ת למשה אל ירע בעיניך מה שאמרתי הנה אנכי שולח מלאך כי אין זה אלא בעוד שאין לכם מקדש או משכן אמנם כמו כן אם ירצו ויקחו לי תרומה וכו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שאז בעבודתו וממשלתו שהשליטו אדוניו על גופו. אך אם אמור יאמר אהבתי את אדוני הוא השי"ת ואת אשתי ובני הנ"ל. ושניהם כאחד טובי' חציו לה' וחציו לכם אז ישלחם הקב"ה להחזירו בתשובה גמורה ויפתח אזנו בתורה ויגישנו אל דלת בית המדרש ועבדו לעולם ככל הצדיקים הגמורים כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וכו':
ספר עץ הדעת טוב - פרשת תרומה: ויקחו לי תרומה וכו'. וא"ו זו הנוספות במילת ויקחו כי הל"ל דבר אל בני ישראל יקחו לי תרומה. היא מורה ענין סמיכות פרשיות אלו וכוונתו לתרץ קושיא גדולה והיא למה בפ' כי תשא הרע למשה מאוד מ"ש השי"ת ושלחתי לפניך מלאך ואמר אם אין פניך הולכים וכו' ובפ' משפטי' כשאמר לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך שתק ונתרצה אבל הענין הוא כי עתה אמר ה' למשה אל ירע בעיניך מה שאמרתי הנה אנכי שולח מלאך כי אין אלא בעוד שאין לו מקדש או משכן אמנם כמו כן אם ירצו ויקחו לי יהיה מציאות שאשכון גם אנכי בתוכם זולת המלאך הנ"ל וז"ש ויקחו בתוספות וא"ו כלומר מה שאמרתי למעלה אמת הדבר וגם אם יוסיפו המנה נוספות ויקחו לי תרומה וכו' אז ושכנתי בתוכם גם אני וזה יורה כי לא משנאתו אתכם אמרתי הנה אנכי שולח מלאך וכו' אבל אחר עון העגל אמר ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך וכו' אלא המלאך לבדו ואז נצטער משה ואמר אם אין פניך הולכים וכו' ולהבין
ענין הפרשה נקדים מ"ש רז"ל כי שלשה תרומות נזכר כאן רמז לג' תרומות תרומת המשכן והאדני' ותמידין. ואמנם תרומת התמידין נזכר בפ' כי תשא מחצית השקל העשיר לא ירבה וכו' ותרומת המשכן והאדנים היו בנדבת הלב הן רב והן מעט וגם כי בתמידין היו לוקחים