# ספר עץ הדעת טוב — קטע 53

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/53/)

<div lang="he" dir="rtl">

בשם שלי ולא אל האבות יגה אחר העגל כיון שלא חטאתי וודאי שעדיין החן ההוא קיים לא 
עוד אלא שרמזת אותו בדבריך והוא כי גם בעת הכעס אמרת ועתה הניחה לי וכו&#x27; ואעשה אותך 
לגוי גדול כנראה שאינך רוצה להכעיסני כמ&quot;ש ועתה הניחה לי זה יורה כי מצאתי חן 
בעיניך וגם אח&quot;כ כשאמרתי זכור לאברהם וכו&#x27; נחמתי על עשות להם רעה הגדולה ההיא אשר 
דיבר לעשות לעמו. והוא למחות שמם ח&quot;ו אבל לא הי&#x27; רוצה להנהיגם עוד עד אשר אמרתי 
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וכו&#x27; אז מצאתי חן בעיניך ואמרת לך עלה מזה הפך 
לך רד מזה גם תלית הדבר בי ושלחתי לפניך מלאך ולא לפני העם גדולה מכולם ענין ודבר 
ה&#x27; אל משה פנים בפנים כאשר ידבר איש אל רעהו וכביכול קרא ריעי אהובי ואין מציאות חן 
גדול מזה לקוראי רעהו כביכול וכן אומרו פנים אל פנים זה יורה ענין ידעתיך בשם כי 
נראה אליו פנים אל פנים ודאי כי ידע שמו כאיש היודע שם רעהו א&quot;כ סמיך לזה ואתה אמרת 


ידעתיך בשם כו&#x27;:
ועתה וכו&#x27; כבר נתבאר עניינו כלומר גם עתה אחר מעשה העגל יודע אני כי מצאתי חן 
בעיניך עדיין ולכן הודיעני וכו&#x27; כדי שאחזור כבתחילה להתחזק בשני הדברים גם עתה והם 
ואדעך ולמען אמצא חן בעיניך. או ירצה היפך מזה כי הנה ואתה אמרת קודם מעשה העגל 
ידעתיך בשם ואמנם עתה אחר העגל אפשר כי נתבטל ממני ענין זה ולכן ועתה שאתה בכעס על 
מעשה העגל איני רוצה לבקש שילכו פניך עמי ולא מלאך אבל אשאל בתחילה שתודיעני דרכיך 
איך אתה מתנהג בהם כדי שאפייסך תחילה ואחר שתתפייס אז אחזור לקדמותי כי אדעך וגם 
אמצא חן בעיניך וכל זה אני מבקש כדי לבקש אח&quot;כ ממך שתראה כי עמך הגוי הזה וכמו שכל 
אומה ואומה יש לה שר עליון המשגיח עליה גם ישראל שהם עמך צריך שאתה בעצמך תנהיגם 
ולא שר ומלאך כשאר האומות ונמצא כי כל בקשתי אינה לתועלתי אלא לבקש רחמים על עמך 
ישראל שלא תשלח לפניהם מלאך ואמנה ענין הודעת הדרכים הנ&quot;ז הם ענין י&quot;ג מידות של 


רחמים הממונים על פיוס הכעס וריצויי&#x27; ית&#x27; והם הם אשר הודיעו בסוף ויעבור ה&#x27; על פניו 
וכו&#x27; ושם קיים הקבה&quot;ו בקשת משה הזו הודיעני נא את דרכיך:
ויאמר פני ילכו כמו שאמרת וראה כי עמך הגוי הזה שהיא תכלית בקשתך כנ&quot;ז כי ידעתי כי 
כל מבוקשך הוא לתועלת ישראל ולא לתועלתך ובשכר זאת גם השאלה הראשונה והיא הודיעני 
וכו&#x27; למען אמצא חן בעיניך כן אטשה כי והניחותי לך אתן את חני לך כמ&quot;ש ויחונך והנה 
חזר כאן לקיים אמירה ראשונה הנה אנכי שולח מלאך שהיא השכינה כנ&quot;ל וזהו שתרגם 
אונקלוס על פני ילכו שכינתי תהך. ויאמר וכו&#x27; לא יספיק בזה כי פשוט הוא שאם אין פניך 
הולכים אל תעלינו מזה ומה שאני רוצה הוא כי כאשר תלך עמנו יהי&#x27; שתעשה עמנו ניסים 
ונפלאות יותר גדולים מהראשונים קודם מעשה העגל כמו שתרגם אונקלוס ויתעבדן לנא פרישן 
וכו&#x27; וזה אני שואל לפי שכל העולם חושבין כי במעשה העגל מאסתנו לי ולעמך כי כן אמרת 
לך רד כי שחת עמך וכו&#x27; ובמה יהי&#x27; ידוע להם כי אני שלא חטאתי וגם עמך שחטאו מצאנו חן 


בעיניך אם לא ע&quot;י שני דברים והם הלא בלכתך עמנו כמו שאמרת פני ילכו וגם נפלינו 
במפלאים מחודשים שיורו כי ענשיתם בשבילי ובשביל עמך גם הם אעפ&quot;י שחטאו:
ויאמר וכו&#x27; ירצה ענין ונפלינו אני ועמך אעשה וגם שאלת הודיעני נא את דרכיך אעשה 
ואמנם ענין פני ילכו אין צורך לחזור להבטיחני עוד עליו:
או ירצה ראה אתה וכו&#x27; כלומר אם תסתכל בדבריך במה שאמרת תראה שהן דברים נמנעים כי 
הרי אתה אומר אלי העל כנראה שאני הוא המעלה אותם כי כן אמרת לך עלה מזה ולא תליתי 
העליו במלאך ואם לגרש את האומות ג&quot;כ תלית בעצמך שאמרת וגרשתי וא&quot;כ ענין המלאך מה 
צורך בו ועוד כי ענין העליו עצמה אינו יודע ענינה ואם שאסבול אותם כאשר ישא האומן 
את היונק הנה אם אתה בעל היכולת לא יכולת לסובלם ורצית למחות שמם מתחת השמים איך 
אתה אומר אלי שאין בי יכולת העל את העם וכו&#x27; וז&quot;ש ראה כי אתה בעל היכולת אומר אלי 
שאין בו יכולת שאעל את העם הזה ואגב אורחי&#x27; ירמוז כי עם קשה עורף הוא ואין בי יכולת 


להנהיגם וז&quot;ש את העם הזה ולא אמר חת בני ישראל ועוד אחרת כי לא הודעתני וכו&#x27; ירצה 
אם הוא מלאך קדוש שיכול להנהיגם אם לאו וכן אם הוא מצד החסד והרחמים שיכלכלם ברחמים 
אם לאו כנודע מפסוק המשל ופחד עמו עוד כי אתה אמרת ידעתיך בשם וכו&#x27; ועשה נא למעני:
ועתה וכו&#x27; כלומר נניח עתה כל הטענות הראשונו&#x27; ולא תעשה רק מפני שמצאתי חן בעיניך 
והודיעני וכו&#x27; והענין כי דרך התשובה קדמה לבריאת עולם והנך מפציר מלסלוח להם ולכן 
הודיעני דרכיך איך הם מתנהגים כי פעם אתה עפציר למחות את שמם ופעם אתה נשבע חי אני 
כי לא אחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו וחי&#x27;. והרי ק&quot;ו אם ליחיד אתה מקבל תשובתו 
כ&quot;ש לאומה שלימה ובפרט כי הם עמך ונחלתך ולך נאה להודות לכפר להם וז&quot;ש וראה כי עמך 
הגוי הזה או ירצה כי הנה הערב רב הם שהכעיסוך כנודע וא&quot;כ ראה כי הגוי הזה למעוטי 
הערב רב הנה תמיד היו עמך ולא כפרו בך ולא מפני שלא מיחו בערב רב יספיק למחות שמם 


ח&quot;ו וז&quot;ש וראה כי תמיד היו נקראים עמך עובדים אותך הגוי הזה האחר שהם בני ישראל 
וכפי דרך זה השני יפרש באופן אחר ראה אתה אומר אלי ודקדק בדבריך שאמרת העל את העם 
הזה כי כן אמרת לך עלה מזה אתה והעם נראה אשר המלאך אינו בשביל ישראל אלא בשביל 
הערב רב ולכן חזור וראה ראי&#x27; אחרת כי הגוי הזה שהם ישראל ואמנם נקראים העם סתם אלא 
גוי כמ&quot;ש ומי גוי גדול וכו&#x27; והנה הם עמך ובעבורם מוכרח שתלך אתה עמהם א&quot;כ יהי&#x27; גם 
הערב רב בטלים עמהם. ותלך עם כולם ולא מלאך בפני עצמו עם הערב רב אז ויאמר וכו&#x27; 
ירצה כשאמרתי ענין המלאך על הכלל אמרתי וגם ישראל בכולם אבל בשביל שאמרת כי מצאת חן 
בעיני לכן פני ילכו סתם עם מי שמצא חן לפני בלבד והמלאך יהי&#x27; לישראל ולהערב רב וז&quot;ש 
והניחותי לך אז שאל אם אין פניך הולכים אל תעלינו לכולנו ומכלל לאו אתה שומע הן שאם 
פניך הולכים תעלה לכולנו וז&quot;ש ג&quot;כ ובמה וכו&#x27; אני ועמך וכו&#x27; ונפלינו בלשון רבים או 


ירצה ע&quot;ד רז&quot;ל והניחותי לך לבדך כענין ומנוחה לא מצאתי זו נבואה אז התפלל ונפלינו 
אני ועמך וביקש שתשרה נבואה על כל ישראל כמשז&quot;ל והשיבו השי&quot;ת גם את וכו&#x27; ונודי כי 
אתיו&quot;ן וגמי&quot;ן רבויין הוויין לרבות כי יעשה כל השאלות ששאל והם ענין פניך ילכו 
וענין של הודעות דרכיו והשראת השכינה על ישראל ושלא תשרה על אוה&quot;ע ושיהיו הבדל בין 
נביאי ישראל לנביאי אוה&quot;ע ונפלינו וכו&#x27; ולפי דרך האמת היינו יכולים לפרש כי הקב&quot;ה 
הודה ששכינתו שהיא שם אדנ&quot;י ילך עמהם כתרגומו שכינתי תהך ומשה ביקש הלא בלכתך שם 
הוי&#x27; עצמה רחמים גמורים כי השכינה יש בה דין כמ&quot;ש כי לא ישא לפשעכם וכו&#x27; אבל בשם 
הוי&quot;ה כתיב כי עמך הסליחה:
ויאמר וכו&#x27; אחר שבישרו על השראת שכינה ראה כי שעת הכושר הוא נתחזק ושאל עוד כי 
הנבואה הזאת תהי&#x27; יותר&#x27; בשלימות ובמורא גדול בגלוי יותר ובתחילה וז&quot;ש הראני נא את 
כבודיך וז&quot;ש נא שיהי&#x27; עתה תוספות מבתחילה:


ויאמר וכו&#x27; מפני כי היתה עת רצון לא השיב לא תיכף על הקלקלה לא תוכל לראות וכו&#x27; 
ולכן התחיל בדברי ריצוי וסיים בריצוי והבליע הקללה בינתיים וזה עניינו הנה מה ששאלת 
לראות פני והיא השי&quot;ת השם המיוחד שם בן ארבע בתכלית אמיתתו אי אפשר אבל זאת אעשה כי 
כל כוחותיו היוצאים ממנו תראם וז&quot;ש אני אעביר כל טובי לפניך הם כחות הטוב והרחמים 
אשר בשם הוי&quot;ה אך הוי&quot;ה עצמה הנקראת פני א&quot;א וז&quot;ש אח&quot;כ ויאמר לא תוכל לראות פני 
וכו&#x27; והרי הבטחתיך מצי שאלתך שהם כל כחות שם הוי&quot;ה והנה תמורת חצי השאלה שהיא ראיית 
הפנים עצמה אקים עוד הבטחה אחרת והיא כי לא די שכחות שם אדנות תראה כי אם גם עצמות 
האחוריים שהם אדנות תראם בעין וז&quot;ש ויאמר וכו&#x27; וראית את אחורי וכו&#x27; ולהורות הנזכר 
כי ראי&#x27; זו מחודשת ולא שאל משה אלא הוא נתנה עתה תמורת ראיית הפנים לזה חזר להזכיר 
ופני לא יראו אע&quot;פ שכבר נזכר בתחילה לא תוכל לראות פני. גם בזה יתורץ ענין ג&#x27; ויאמר 


מה עניינם וזה כי האמירה הא&#x27; לא שאל ענינה משה והשנית היא מניעת שאלת משה והשלישית 
ההבטחה יתירה שגם היא לא שאל משה ויקח וכו&#x27; ויעשהו עגל מסכה וכו&#x27; כבר הודעתיך כי הם 
ובדים למזל טלה ראש המזלות וכיון שהכניעו השי&quot;ת בענין הקרבן פסח בניסן נכנע עזבוהו 
ובקשו לעבוד לשור השני אליו היורש עתה מעלתו:
ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם וכו&#x27; ירצה יודע אני בך כי צדיק גמור אתה. ולא 
ברצונך עשית להם העגל אלא שאנסוך לעשותו וא&quot;כ הודיעני איזה מין ממיני האונס והכפיה 
עשה לך העם כי וודאי שצריך שיהי&#x27; אונס עצום לשיגמרו לך לעשות העגל הזה אשר הוא חטאה 
גדולה אין כמוהו. דאי שצריך שיהי&#x27; אונס עצום לשיגמרו לך לעשות העגל הזה אשר הוא 
חטאה גדולה אין כמוהו:
ויאמר וכו&#x27; כבר אתה ידעת את העם כי ברע הוא ר&quot;ל שופכי דמים ודוגמתו ראו כי רעה נגד 
פניכם כוכב מאדים הנקרא רעה על ששופך דם וזה כי כבר ראית את חור שהנחתי בהר כשעלית 


למרום ועתה הרגוהו כמשז&quot;ל על ויבן מזבח לפניו מן הזבוח ואם הייתי מונע עצמי היו 
הורגים אותי ועוד כי אם הרגוני לא היתה להם תקומה עוד כי הרגו במקדש כהן ונביא וע&quot;ד 
עבודה זרה וגדולה מכולן כי אני לא עשיתיו בקום עשה אלא הוא מעצמו בכח כשפיהם ויצא 
העגל הזה מאליו כנודע וכן על ברעה הוציאם פירשו רז&quot;ל לשון שפיכות דמים וכמש&quot;ה ברעה 
הוציאם להרוג אותם בהרים או ירמוז אל מ&quot;ה שפירשנו בפ&#x27; שמות כי הערב רב היו תערובות 
טוב ורע שצירפן הקב&quot;ה בכור הברזל במצרים ולכן מל אותם יוסף בשני הרעב זלא היו עדיין 
מנם להוציאם כי לא פסקה רעה זוהמתם כמ&quot;ש לך רד כי שחת עמך וכו&#x27; וז&quot;ש אתה ידעת את 
העם הם הערב רב כי ברע הוא מעורב עדיין ברע הוא והם אשר חטאו:
ויעשו בני לוי וכו&#x27; טעם אל החשבון הזה יובן במשז&quot;ל אדם איש אחד מאלף מצאתי על עון 
העגל שא&#x27; מאלף חטאו אך הנשים אפי&#x27; א&#x27; מאלף לא רצתה לתת נזם לעגל והנה מספר האנשים 


היו ת&quot;ר אלף רגלי הגברים הרי א&#x27; מאלף הם ת&quot;ר וכתיב חמשה בקר ישלה תחת השור שהוא עון 
העגל נמצא כי ה&#x27; פעמים ת&quot;ר הם שלשת אלפי איש:
כי תשא וכו&#x27; הנה ישראל קודם עון העגל היו כמלאכים כמ&quot;ש אני אמרתי אלהים אתם והיו 
ראשם גבוה בשמים ואחר העגל שחה לעפר נפשם וחזרה המיתה וקבורת העפר לשלוט בהם כמ&quot;ש 
אכן כאדם תמותון ואז ויגוף ה&#x27; את בעם וכו&#x27; וחסרו ממנינם ולכן כאשר תרצה למנותם 
שיחזרו לנשיאות ראש הראשון אם בענין מעלתם כנזכר וז&quot;ש כי תשא את ראש בני ישראל ואם 
לענין שלימות מספרה הראשון שנמנו ביציאתם ממצרים קודם שחטאו וז&quot;ש כי תשא את מנינם 
שיהי&#x27; שלם לפקודיהם הראשון בצאתם ממצרים צריך כי יתנו איש כפרתו על עון העגל עתה 
בפקוד אותם ועי&quot;כ לא יהי&#x27; בהם היכר חסרון הנגף הנז&quot;ל בעון העגל ממה שיפקדו פקודה 
ראשונה במצרים וז&quot;ש שנית בפקוד אותם כי הנה השי&quot;ת יחזור להשלימם כמשז&quot;ל ורש&quot;י ז&quot;ל 
בפ&#x27; מדבר סיני ויען חטאו באלה אלהיך ישראל הרבה אלהות זה יתנו וחד כנגד ה&#x27; אחד וכמו 


שהפרישו נזמי זהב תרומה לעגל יתנו עתה תרומה לה&#x27; וכמו שנזמי הזהב אשר באזניהם היו 
שוים במשקלם עשיר ועני כי פשיטא שהעשיר לא יכביד משקל נזמו מנזם העני כי לא יסבלוהו 
תוך האוזן כמו כן עתה העשיר לא ירבה וכו&#x27;:
ולקחת וכו&#x27; להיות כסף זה לכפירת העגל ונקרא כסף הכפורים קחהו ועשה ממנו האדנים שהם 
עבודת אוהל מועד כמשז&quot;ל וזה להורות כי אז ירדתם לעפר כנ&quot;ל. והנה המשכן הוראה לישראל 
כי נתכפר להם עון העגל נכן מזה הכסף הכפורים עשו ממנו אדנים שהם קצות המשכן ורגליו 
היורדים לעפר בקרקע המשכן מדה כנגד מדה ואחר שנתכפר חטאתם על ידי האדנים הנ&quot;ל אז 
תנדבו נדבות לבבכם הטהור ולא ע&quot;י כופר נפש קצתם כי כבר נתכפרתם ומן הנדבה תעשו שאר 
גובה המשכן קרשים ויריעות ושם ינוח ויתן משכנו בתוככם והנה העגל הי&#x27; לבני ישראל 
לזכרון מזכרת אין להענישם לדורות כמשז&quot;ל על וביום פקדי ופקדתי וכו&#x27;. ועתה כסף 
הכפורים לאדנים כנזכר והיו לבני ישראל לזכרון טוב לכפר על נפשותיכם גם לעולם ולא 


יזכיר עון להתפש מעון העגל ולהורות כי ידבר לעתיד לא אמר לכפר עליכם רק לכפר על 
נפשותיכם כי הנפש מתגלגלת כנודע ובלי ספק כי על נפשות עושי העגל המגולגלות כתיב 
וביום פקדי ופקדתי עליהם ר&quot;ל עליהם עצמם דאל&quot;כ לא שייך מלת עליהם רק ופקדתי בלבד 
ועוד שהרי כתיב ובנים לא יומתו על אבות:
ויאמר אם נא מצאתי וכו&#x27; יש להקשות כי כבר למעלה אמר לו השי&quot;ת בעצמו כי מצאת חן 
בעיני ואיך עתה אמר אם נא מצאתי חן וכו&#x27; כמסתפק על דברי ית&#x27; ב&#x27; כי כבר אמר לו פעם 
ראשונה פני ילכו וכו&#x27; ושני&#x27; אמר לו גם את הדבר הזה וכו&#x27; ועתה פעם ג&#x27; אמר לו ילך נא 
וכו&#x27; ג&#x27; למה תחלה הזכיר שם הוי&quot;ה ועתה שם אדנות וגה דהל&quot;ל בלשון רבים לעונותינו 
ולחטאתינו גם בראשונה אמר הלא בלכתך עמנו וכאן אמר בקרבנו גם בנתינתו טעם לסתור כי 
עם קשה עורף הוא וכו&#x27; ואדרבה מפני כך ראוי שלא ילך עמהם ורבי&#x27; ז&quot;ל נדחק מאוד 
בפירושו גם מה צורך אל עונינו וחטאתינו ודי בא&#x27; מהם ובפרט כי הל&quot;ל הק&quot;ל תחילה ולאמר 


לחטאתינו ולעונינו וגם דהל&quot;ל ולפשעינו גם מה ענין ונחלתנו גם הל&quot;ל נגד כל עמי או 
העם ולא עמך גם שנותן את טעמו וראה כל העם ולא עמך או עמי גם מאי אשר בקרבו גם 
דהל&quot;ל אשר אני אעשה עמהם גם מאי בכל הארץ וגם בכל הגויים בכל ענין במלות שונות גם 
מה הן הנפלאות אשר לא נבראו והרי כבר לשעבר נבראו קריעת ים סוף ומתן תורה שלא נעשו 
עוד לעתיד כמותם והענין במה שנודע כי זה שמי וזה זכרי הם הוי&#x27; ואדנית והם כדמיון 
השמש ואורו הנמשך ממנו. כי השמש עצמו אין יכולת להביט בו ומכ&quot;ש לכהה מאור עיניו 
מכ&quot;ש באורו אחר שהודה לו פני ילכו שהוא שם הוי&quot;ה אשר אליו הי&#x27; אומר ראה אתה אומר 
אלי וכו&#x27; והיא אמר כי מצאת חן בעיני להיות משה נאחז שרשו בהויה כנודע הוא רחמים 
ובאולי שם אדנות שהוא דין לא ימצא חן בעיניו לכן חזר לשאול לשם אדנות אם גם בעיניו 
שהוא דין מצאת חן בעיניו גם בקש כי הוי&quot;ה שהיא השמש המבהיק אמר פני ילכו וזה אי 


אפשר להיות בקרבם בגילוי רק לפניהם מתלבש בעמוד ענן ועתה ביקש כי אדנות אור השמש 
ילך גם היא ובזה ירויח שיהיו בקרבינו ממש בגלוי וא&quot;ת הלא מוטב לך שילך עמכם שם 
הוי&quot;ה משילך אדנות בקרבכם לז&quot;א כי עם קשה עורף וכו&#x27;. ומוכרח הוא לחטוא והפגם עצום 
שם לאין סליחה משא&quot;כ שם אדנות אשר גם אם נחטא ושלחתי וכו&#x27; וגם כענין הנמשל הנ&quot;ל כי 
הכיהוי עינים הנמשל לחוטא הלואי שיוכל להשתמש באור השמש כי בשמש עצמו סתמאו עיניו 
לגמרי ואגב אורחי&#x27; ביקש שלא ישרה שכינתו במשכן אלא בקרבנו ממש כמפורש אצלינו על 
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא בתוכו והנה במתן תורה כתיב והייתם לי סגולה ונחלה 
גבוהה מכל העמים כולם יחד כי הם תחת ע&#x27; שרים גוי גוי ואלהיו ואתם סגולה לי אשר לי 
כל הארץ גדול מכל הע&#x27; כולן כאחד אך עד אתה אפילו תחת יד שר אחד כשאר הגויים לא 
הייתם רק עבדים אל אומת מצרים ובחטא העגל היו כפויי טובה כי תחת אשר הראם את מרכבתו 


ד&#x27; חיות עשו תבנית שור והלואי פני ארי&#x27; בימין אלא פני שור מהשמאל ולא עוד אלא 
שהאריה חי&#x27; ואוכלת בשר והשור בהמה אוכל עשב וז&quot;ש וימירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב 
ירצה כי הכבד שלהם עצמן להיותם סגולה למנך הרוכב על הכסא והחיות אשר בהם נשרשים ע&#x27; 
שרים כנודע המירו כבודם לקלון להיותם סגולת פני שור בהמה אוכל עשב ובזה לא יצטרך אל 
משז&quot;ל דיבר הכתוב דרך כינוי דהל&quot;ל וימירו את כבודו ולז&quot;א עתה וסלחת לעונינו שהוא 
העגל ועי&quot;כ ונחלתנו כבתחילה כמ&quot;ש יעקב חבל נחלתו ולז&quot;א לשון יחיד עונינו וחטאתינו 
שהוא עון העגל הגורם הסתלקות היותם נחלתו ית&#x27; והי&#x27; בהם מי שחטא במזיד או בשוגג כמ&quot;ש 
ז&quot;ל כי ג&#x27; מיתות היו הא&#x27; ע&quot;י בני לוי לאותם שהי&#x27; במזיד ובמגפה לשוגגים וכו&#x27; ולזאת 
הזכיר עון וחטאת ואמנם להכעיס הנקרא פשע לא היו בישראל אלא בערב רב כנודע לכן לא 
אמר ולפשעינו:
ויאמר הנה אנכי כורת ברית כדבריך ואעשה נפלאות בגילוי כדרך שם אדנות כנ&quot;ל על 


בקרבינו וז&quot;ש כנגד וכו&#x27; וראה וכו&#x27; אמנם לא עמי הם למה שאעשה אינו אלא בזכותך וז&quot;ש 
נגד כל עמך וז&quot;ש ג&quot;כ וראה כל העם לסיבת אשר אתה בקרבו ולא בזכותם כי הרי מה שאעשה 
אינו עמהם רק עמך וז&quot;ש אשר אני עושה עמך וכבר נודע כי נשמות ישראל יש מהם לבושים 
חיצון ופנימי ונשמות פנימיות ויצוניות בסוד נפש רוח ונשמה ונשמת משה פנימיות לכולם 
וזהו סוד אשר אתה בקרבו ממש כנשמה שבתוך קרביו של אדם והנה קריעת ים סוף הי&#x27; במצרים 
אומה אחת אך העמדת משה החמה במלחמת סיחון כמ&quot;ש ז&quot;ל היתה בשמים נגד כל הגויים וכל 
הארץ וכללותיה וז&quot;ש אשר לא נבראו בכל וכו&#x27; וכן נחלי ארנון שהארץ עצמה נתעשה ונתקרבה 
הרי ארנון הסלעים שבהר זה בנקרת צורכם שבהר שכנגדו להרוג האמורים לא נראה כן בכל 
הארץ עצמה. וז&quot;ש בכל הארץ:
ויאמר משה אל ה&#x27; ראה וכו&#x27; אעפ&quot;י שהשויה אותם כמ&quot;ש לך עלה מזה אתה והעם זכו&#x27; הכוונה 
היתה שאני אעלם שהרי אמרת זשלחתי לפניך מלאך להדריכני איך אעלם ולא אמרת לפניכם 


ומעתה יש בדבריך דבר והיפוכי ולכן ראה והבין בדבריך ההיפכיים הא&#x27; היא כי אתה בעצמך 


</div>
