{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "54", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 54", "hebrewTitle": "קטע 54", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/54/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/54/", "segments": [{"index": 1, "he": "האומר אלי נראה שכונתך ללכת עמנו שאל\"כ תהי' האמירה ע\"י המלאך אשר תשלח לפנינו ועוד \nכי מה צורך לאמר אלי ודי שתאמר אל המלאך עצמו ועוד כי הלשון הוא העל א\"כ מה צורך אל \nמלאך ועוד שהרי לא יש סביב כסאך רק ע' מלאכים כמ\"ש יצב גבולות עמים ע' אומות למספר \nבני ישראל ואתם באמצעם מלך ישראל כמ\"ש כי חלק ה' עמו ומעולם לא הודעתני שיש עוד \nמלאך יותר מן הם בעים ואם איננו נברא איך תשלחהו לשר על ישראל וז\"ש ואתה לא הודעתני \nשיש מלאך לשתוכל עתה לשלחו עמי ואמנם היפך דבריך הוא מה שאמרתי העם הזה כנראה שאינם \nעמך רק כשאר האומות ווהל\"ל העל את עמי כמ\"ש במצרים והוצא את עמי בני ישראל מארץ \nמצרים וזהה יורה ששליחות המלאך שאמרת הוא להיות ישראל עמו של המלאך ההוא ממש והם \nאלו דברים הפכיים ומלבד כל זה עוד יש לי טענה אחרת כי גם אם בפירוש אתה אומר שתשלח \nמלאך אינו מן הראוי כי הרי אתה אומר אלי הע\"ל שאני המעלה אותם והנה אתה אמרת ידעתיך \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בשם וגם וכו' א\"כ למה תמסרני ביד מלאך שישלוט עלי משא\"כ אלו הי' המלאך מעלה אותם \nשלא על ידי כי הי' גרעון להם ולא אלי א\"כ ועתה אחר הטענות הנ\"ל ראוי הוא שאעפ\"י \nשאיני ראוי שאתגאה בשתי הדברים רק בקטנה שבהם והיא שמצאתי חן בעיניך הגם שלא ידעתני \nבשם שאינו כדאי משה עצמי הודיעני נא את דרכיך לשאתנהג בהם שלא אצטרך אל מלאך \nשינהיגני ועי\"כ אמצא חן בעיניך אני מצד עצמי להיותי ראוי וכן ואדעך אני אותך שהיא \nמעלה גדולה משתודיעני אתה לי כמ\"ש ידעתיך בשם עוד טעם אחר מצד ישראל וראה כי עמך \nהגוי הזה מימי הפלגה בהנחל עליון גויים וכו' כי חלק ה' עמו ואינו כבוד לך שכל השרים \nיחזיקו באומותיהם ואתה לא יכולת להנהיגם ח\"ו:\nויאמר וכו' בענין ישראל איני מתרצה אבל מענין עצמך נתרצתי ולכן פני ילכו והניחותי \nלך ולא לישראל אבל מלאך לא אשלח לכבודיך ויאמר אם אין פניך הולכים דרך סתם אפילו עם \nישראל אל תעלינו לא לי ולא להם כי הרי במה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני וגם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עמך הלא בלכתך עמנו שנינו ולא עמי לבדי כי בזה יקויימו שני מאמריך הא' לי כמ\"ש כי \nמצאת חן בעיני וכמ\"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והב' לישראל כמ\"ש ומי גוי גדול \nאשר לו אלקים וכו' וז\"ש ונפלינו אני ועמך וכו' ולא תעשה דברי תורתך פלסתר ח\"ו ויאמר \nגם את הדבר הזה שאתרצה לישראל ג\"כ אעשה אבל ולא למענם כי אם למענך כי מצאת חן \nבעיני:\nויאמר כיוון שכ\"כ אתה מגדיל מציאת חיני בעיניך בזה יבחן כי כשתלך עמנו לא יהי' \nבהסתר פנים שכאשר תרצה תדבר עמי ואני אשמע רק הראיני את כבודיך כשתהי' נגלה אלי כנ \nשעה שארצה אוכל לבקש ממך כל מה שאצטרך להנהיג ולהעלות העם הזה ויאמר וכו' אינו נמנע \nמחסרון מציאתך חן רק שהדבר עצמו אי אפשר כמו שאומר אח\"כ ולכן מה שאוכל לעשות הוא כי \nאני אעביר כל טובי וכו' ונקראתי בשם ה' וכו' אבל עצמותי אי אפשר וזהו סוד מ\"ס בריך \nהו\"א וברוך שמ\"ו ודי לך שאודיעך ואראך את שמי אך לא מהותי כי היא נמנע וז\"ש ויאמר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לא תוכל לראות וכו' כי אפילו אביך האדם הידוע הראשון לא יכול לראותי עם היותו יציר \nכפי מכ\"ש אתה בנו ילוד אשה וז\"ש כי לא יראני האדם וא\"ת כי זה הי' מפני שחטא בעץ \nהדעת וגרם לעצמו מיתה משא\"כ אני לז\"א וחי רק כי גם אם לא חטא ואכל מעץ הדעת וחי \nלעולם לא הי' יכול לראות פני ומהותי ועתה הודיעו איך נעשה לשיזכה לראיית שמו ית' \nוז\"ש ויאמר הנה מקום מיוחד לי בכל העולם אשר תמיד הוא אתי והיא מערת הר חורב ובזכות \nקדושת המקום אוכל להראותך שם את שמי ואמנם להיותו את בחיבור כי לעולם לא תזוז \nשכונתי מתוכו אינך יכול לכנוס בו ולכן תחילה ונצבת על הצור ולא בתוכו וכמ\"ש ולא \nיכול משה לבא אל אוהל מועד וכו' והי' בעבור כבודי הנ\"ל אסלק שכינתי משם ואז ושמתיך \nבנקרת הצור ממש ועכ\"ז לא יספיק זה כי גם יצטרך אל ושכותי כפי עליך עד עברי לגמרי \nמשם שלא תנזק ואז בסיום עברי מכנגד פניך לגמרי אשר כבר לא יראו פני כלל גם אם תרצה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לראותם אז אין פחד לך מנזק ואז והסירותי את כפי וראית את אחורי כי פני לא יראו מצד \nעצמם כי כבר עברו ובזה יתורץ למה לא אמר ופני לא תראה כמ\"ש וראית את אחורי ומזה \nיתבאר לך כי שמו ית' נקרא אחורי אך הויתו ופנימתו נקרא פני גם זה יובן ממנו המעשה \nשנאמר ונקרא בשם ה' שהוא מראת האחורים כמ\"ש וראית את אחורי אבל פניו עברו מלפני משה \nכמ\"ש לעיל ושכותי כפי עליך עד עברי וז\"ש ויעבור ה' ר\"ל מהותו ית' עבר מעל פניו של \nמשה מפני מה שאמר ופני לא יראו ואז ונקרא ה' ה' וכו' שהוא ענין וראית את אחורי וכו' \nסליק פ' כי תשא:\nויקהל משה וכו' מה שאמר אלה הדברים ולא זה הדבר כמ\"ש אח\"כ נוכל לתרץ במה שנקדים \nאומרו ויקהל ללא צורך כי לא עשה כן משום מצוה ויובן במה שבארנו למעלה בפ' תשא בפסוק \nואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי וכו' שלהיות מצוה זו חמורה בסקילה ושקולה ככל \nהתורה וכמ\"ש על שומר שבת מחללו מחל לו רצה השי\"ת שלא יצווה אותה כשאר המצות לחהרן \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ובניו והזקנים שהם יתרגמוה לישראל רק ואתה בעצמך דבר מפיך אל בני ישראל אך את \nשבתותי תשמרו והודיענו כי כן עשה ויקהל משה את כל טדת בני ישראל ויאמר מפיו אליהם \nאלה הדברים וכו' ולא די לישראל כי גם את הנשים והטף הנכללים בריבוי את כל עדת \nהקהילה שגם הם ישמעום מפי' ולא מפי בני ישראל הזכרים גדולי הבית ולא עוד אלא שלא די \nשאמר להם מצות השבת בכללות רק בפרטות נמרץ בכל הדינים והדברים הפרטיים אשר בה וז\"ש \nאלה הדברים ולא זה הדבר ואפשר כי בזה נבין דרשת רז\"ל במסכת שבת כי אלה בגימטריא ט\"ל \nעם ג' אותיותיו כמנין ט\"ל מלאכות שבת והוא כי הרגשנו שהל\"ל זה הדבר ותירצו כי כתב \nכן לרמוז אל ט\"ל מלאכות ובזה יכריח פירושינו כי אלה הדברים חוזר אל מ\"ש אחריו ששת \nימים וכו' שהוא ענין השבת ולא לענין המשכן כי כבר' לענין המשכן נאמרה פעם אחרת אח\"כ \nסמוך לו זה הדבר וכו' קחו מאתכם וכו' גם הודיע כי כל פרטי ט\"ל מלאכות שבת פירשם משה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מפיו לכל ישראל כנ\"ז שלא ע\"י מתורגמן. או ירצה ג\"כ על דרך הנ\"ז שהקהל זה הוא לענין \nשבת וזה על דרך מה שנתבאר אצלינו בכל פרשיות הקודמות כי השי\"ת מאס בערב רב על שעשו \nהעגל ורצה לפרוש אותם מכלל ישראל שלא יחטיאום כענין משרז\"ל קשים גרים לישראל כספחת \nולא רצה לקבל מידם תרומת המשכן ולכן גם בענין השבת רצה להודיע חבתו ית' עמהם וכמ\"ש \nכי אות היא ביני ובין בני ישראל ולא בין ערב רב לכן עתה במחרת מוצאי יוה\"כ כשירד מן \nהר סיני עם לוחות השניות רצה להקהיל את בני ישראל ולעשותם עדה בפני עצמם וז\"ש עדת \nכדי שלא יתחברו עם הערב רב עוד שלא להחטיאם כמתחלה בעגל שהוא עון עבודה זרה והודיעם \nכי אין דבר לתקן רק מצות השבת כמ\"ש ז\"ל על אשרי איש יעשה זאת אפילו עובד ע\"ז כדור \nאנוש ושומר שבת מחול לו ולכן התחיל בענין השבת לתקן עון העגל וז\"ש אלה הדברים בלשון \nרבים כלומר ענין השבת אע\"פ שאינו רק דיבור אחד של עשרת הדברות שקולה היא ככל התורה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וככל אלה הדברים שהם עשרת הדברות ובזה ימחול לכם עון העגל גם נתכווין במלת עדת \nמלשון עדות והענין כי השבת הוא אות לעדות אל השי\"ת שברא שמים וארץ בששת ימים וביום \nהשביעי שבת וינפש כנודע מענין הקידוש ויכולו שאומרים מעומד בליל שבת שהם שני עדים \nוצריך שיעמדו מעומד ונודע כי שנים עשר שבטי יה הם עדות אל סבא כי מעידין עליו שברא \nהעולם והן עדים כשרים ראויין להעיד וז\"ש עדת בני ישראל ולא כן הערב רב שאינן קרויין \nעדה ואינן ראויין להעיד:\nששת ימים וכו' הנה ביום השבת אין בו מצוה מעשיות רק בשב ואל תעשה שום מלאכה מט\"ל \nמלאכות כמו שרמזנו במ\"ש אלה הדברים וא\"כ קשה איך אמר אשר ציווה ה' לעשות אותם והל\"ל \nשלא לעשות אותם ואע\"פ שלכאורה נוכל לתרץ ע\"ד משרז\"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין \nלו שכר כעושה מצוה אמנם הכתוב רצה לתרץ הקושיא באופן אחר במ\"ש ששת ימים וכו' קרוב \nאל הנזכר והוא במ\"ש בגמרא ששאלו בני מקום פלוני לחכם אחד כגון אנו שרגילים בבשר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ויין ותענוגים כל ששת ימי החול במה נקיים עונג שבת והשיב להם שאם אתם רגילים להקדים \nלאכול בבוקר בחול תאחרו בשבת ואם אתם מאחרים בחול תקדימו בשבת נמצא כי ע\"י היכר קל \nיספיק כי רחמנא ליבא בעי וכאלו עשהו ממש דומה וז\"ש כאשר ששת ימים אתם יושים מלאכה \nואח\"כ ביום הז' אתם בטלים הרי זה היכר גדול ומעלה אני עליכם היתר הדבר כאלו עשיתם \nמצות מעשיות כנזכר והנה כפי זה נפיק מניה חורבא במ\"ש ששת ימים תעשה מלאכה שאינו \nרשות אלא מצוה להפריש בין החול ובין השבת כנזכר ולכן ניקדם אות ת' של תעשה בצירי \nולא בפתח כי אז היתה מורה על היותו מצוה ממש תעשה אתה מלאכה האמנם להורות אל הז' כי \nקצת רמז מצוה יש בזה לא הטיל יו\"ד בין ת' לע' כמו שכתב במנורה תעש\"ה כי שם נכתב \nהנקרא והנקודה שווין להורות שתעשה מאליה בלי פעולת אדם כלל אבל כאן הנקרא לשון \nציווי והמסורת שהיא הנקודה היא תעשה מאליה להורות שהוא רשות ולא מצוה אך עכ\"ז יש בה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הוראה והיכר אל מצות שבת כנזכר:\nאו ירצה קרוב לזה ע\"ד זה שהי' אומר שמאי הזמן מחד בשביך לשבתיך כי כל המלאכה שאדם \nעושה בוא\"ו ימי החול תהיו לכבוד שבת להרויח בחול מה שיוציא בעונג שבת ובעשותו כן \nנמצא כי מצווה בקום עשה וכאילו אותה המלאכה שעושה בחול עשאה בשבת לכבוד שבת כמ\"ש \nאשר ציווה ה' לעשות אותם או יתורץ באופן אחר ע\"ד מש\"ה ונשלמה פרים שפתינו וע\"ד \nמשז\"ל על זאת התורה לעולה כל העוסק בפ' עולה כאילו הקריב עולה וכו' והענין במשז\"ל \nכי הימים עובים נתתי לאכול ולשתות בהם אבל השבתות ניתנו לעסוק בתורה יען כי בימי \nהחול זה רץ לכרמו וזה לשדהו ואין לו פנאי לעסוק בתורה וז\"ש ששת ימים וכו' ואגב \nאורחי' רמז אל משז\"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון ולכן ששת ימים \nראוי לך שתעשה מלאכה כדי שלא תצטרך לבריות או לגנוב ולגזול ובזה יתורץ מ\"ש ששת ימים \nלא צורך כי הנה קצת חיוב ומצוה יש בכך וכמ\"ש יגיע כפך כי תאכל וכו' ואם תאמר אם כל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כך שבחו של הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים א\"כ אעשה מלאכה גם ביום השבת ליהנות מיגיע \nכפי ולז\"א ויום השביעי כו' כי אתם צריכין אותו לעסוק בו בתורה הקדושה כמשז\"ל \nשנתרעמה תורה לפני הקב\"ה ואמרם כשישראל יכנסו לארץ זה רץ לכרמו וכו' ובזה יתורץ \nדהל\"ל ויום השביעי יהי' לכם קודש או וביום השביעי תהיו לכם קדושה אך הכוונה וביום \nהשביעי יהי' לכם עסק בתורה הנקראת קודש כי ד\"ת וקדש שווין בגימטריא ועי\"כ נמצא \nשבעוסקיכם ביום שבת בעניני מצות שבת יחשב לכם כקיימי מצות ממש כמ\"ש על זאת התורה \nלעולה ובזה נתיישב מש\"ה אשר ציווה ה' לעשות אותם וביאר טעם יותר נכון בזה והוא כי \nהנה יום הז' נקרא שבת שבתון יען כי שבת וינפש השי\"ת במעשה בראשית וכפי זה ראוי הוא \nוהדין נותן כי כל העושה בו מלאכה אף שהוא לתכלית קצת מצוה להיותו נהנה מיגיע כפו \nכנזכר חייב מיתה ויומת וזהו ריבוי מלת כל והטעה כי הוא נראה ככופר באלקים חיים שברא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "העולם והנה העוסק ביום שבת בתורה הנקרא עץ החיים היא למחזיקים בה הוא היפך זה הנזכר \nשנתחייב מיתה כי אדרבה המדיך עליו חיים נצחיים בקום עשה ושפיר קאמר אשר ציווה ה' \nלעשות אותם בקום עשה כאשר יעסוק בתורהה ביום השבת ולפי שעדיין יש מקום אחיזה אל \nהאדם לומר למה נאסרה עלי מלאכה ביום השבת כי גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים \nואולי ח\"ו אצטרך לבריות או לגנוב וכו' ולכן ניקדה אות ת' בצירי לומר כאשר יום הז' \nיהיו לכם קודש ותעסקו בו בתורה ישלח השי\"ת ברכתו בששת ימי החול והמלאכה שתעשה בששת \nימי החול תשיג ידך בה כאלו עסקת בה גם ביום השבת גם ירמוז אל משרז\"ל בזמן שישראל \nעושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע\"י אחרים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכן כאן כאשר \nביום הז' יהיו לכם קודש לא די שלא תצטרכו לעשות מלאכה ביום השבת כי גם בששת ימי \nהחול תעשה מלאכתכם מאליה ע\"י אחרים ולא תצטרכו למעשה ידכם:\nלא תבערו אש וכו' כבר נתבאר תועלת עסק התורה ביום השבת תמורת מלאכה והנה:\n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "התורה נאמר עליה מימינו אש דת למו והנה נתבאר ענין ד\"ת כי הוא קד\"ש ביום קדש וביאר \nכי גם נגד היותה נקראת אש יש לה תועלת אחר והוא לא תבערו אש וכו' והענין כמ\"ש ירמיה \nהנביא ואם לא תשמעו לי לקדש את יוה השבת והציתי אש בשערי ירושלים כי המחלל שבת גורם \nהבערת אש בין בעוה\"ז כנזכר בין בעוה\"ב בגיהנם וז\"ש לא תבערו וכו' לא תהיו גורמים \nלהבעיר אש בכל שתי מושבותיכם העוה\"ז והעוה\"ב וזה בסיבת חילול יום השבת. וז\"ש ביום \nהשבת ירצה בסיבת חילול יום השבת ואמנם המקיים ששת ימים עוסק בו בתורה הנקרא' אש \nגורם לכבות שתי אשות הנז' של העוה\"ז והעוה\"ב כמ\"ש ז\"ל תלמידי חכמים אין אש גיהנם \nשולטת בהם או ירצה אומרו ביום השבת כפשטו כלומר לא תחללו השבת כי עי\"כ תהיו גרמא \nלהבעיר אש גיהנם באותם מושבות וחלקים שיש לכם שם ביום השבת עצמו כי כל שאר הרשעים \nאש גיהנם יכבה ביום השבת זולתי המחלל שבת גורם להבעיר האש בגיהנם אפילו ביום השבת \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עצמ' כנזכר בספר הזוהר גם נודע כי כל אחד מישראל יש לו חלק בג\"ע וחלק בגיהנם ואל זה \nרמז באומרו מושבותיכ' כי אם לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ומושבות הרבה יש לו \nשם וזהו ענין מ\"ש כתוב ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו' ומ\"ש ויצאו זראו בפגרי האנשים \nוכו' הנה עיסת גוף אדם הראשון היתה נקיה ממקום כפרתו ממזבח הר המוריה וכשחטא עירב \nרע בטוב הטיל שאור בעיסתו והחמיץ וזהו סוד אלא ששאור שבעיסה מעכב וזה השאור הוא \nזוהמת הנחש שהיטיל בחוה ובאדם ומאותה העיסה של שאור נמשכו גופות הרשעים ונפשם ונודע \nכי אין ביעור חמץ אלא שריפה וכשיחזור אפר מותר בהנאה וז\"ש ועסותס רשעים אותה העיסה \nשממנה היו הרשעים תשרף באש עד אשר יהיו אפר אוז מותרין בהנאה לצדיקים ליהנות בהם \nלהיות מפרס תחת כפות רגליהם ואמנה הצדיקים יש מהם גמורים ויש מהם שחטאו וחזרו \nבתשובה והגמורין עולים אחר מיתתם לג\"ע העליון אבל אותם שחטאו קצת צריכין נקיון \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בגיהנם ימי מספר כאו\"א כפי מדרגת' חטאו עד סוף י\"ב חודש ואמנם בלילי שבתות ור\"ח \nויו\"ט נכבה אש גיהנם והם עולין לג\"ע וכיוון שאינם מנוקים לגמרי נשארים חוצה לג\"ע \nבאותן החומות של ג\"ע שהן ג' חומות כאו\"א כפי מדרגתו ומשם נהנים דרך פתחי ג\"ע \nוחלונותיו ושם משתחוים נוכח השכינה שלפנים מג\"ע ומתודים לפניו כי הם גרמו להם גיהנם \nלעצמם ומצדיקין עליהם את הדין ועליהם נאמר והיו מידי חודש בחדשו וכו' יבא כל בשר הם \nאותם שנמשכו קצת אחר החומר והבשר של הגוף בעוה\"ז ושם ישתחוו לפני וכו' והנה שאר \nהצדיקים גמורים שכבר נתתקנו ונכנסו למקומם לפנים בג\"ע אינם יוצאים עוד לחוץ אך אלו \nהנשארים בג' חומות ג\"ע ונודע כי אין בין ג\"ע לגיהנם אלא כותל אחד מפסיק ביניהם ויש \nשם חלון כדי שהרשעים שבג\"ע שאשם כבה ביום השבת שתכלו משם בשכר הצדיקים שבג\"ע ואמנם \nיש מי שאשם כבה לגמרי ביום השבת יש מי שאשם קיים אמנם מתכסה בשבת באפר שהם ענין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "עיסת הרשעים כנזכר וזהו סוד המשנה עד שיגרוף או עד שיתן את האפר אך המזלזלים את \nהשבת נקראים הפושעים בי יען כופרים באלוהותם שלא בראתי העולם ולא שבתתי ביום השבת \nואלו תולעתם שבגופם לא תמות בשבת גם אשם שבנפשם לא תכבה בגיהנם ואין שם לא גריפה \nולא קטימה מדה כנגד מדה ואז רוח באשם וסרחונם בהיותם נשרפים שם עולה דרך החלון \nהנזכר ומגיע לאפרם וחוטמם של אותם שבחומות ג\"ע יען עדיין לא קבלו ענשם ולא נתקנו \nלגמרי וז\"ש והיו דראון לאותם הנקראים כל בשר ולא אל הצדיקים שבג\"ע וכשמריחין ריח \nההוא יוצאים תמוהים מתוך חומות ג\"ע לראות הפלא ההוא מי הם הרשעים שגרמו להבעיר אש \nגיהנם בשבת וז\"ש ויצאו וראו בפגרי וכו' וזהו מה שהזהירם לא תבערו וכו' לא תהיו \nגורמים להבעיר אש בגיהנם במקום מושבותיכם ביום השבת עצמו משא\"כ כל שאר הרשעים שאש \nגיהנם נכבה להם ביום השבת. או נוכל לפרש ע\"ד רז\"ל כי האמת הוא שכמה פעמים נצטוו על \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "השבת אם בהיותם במרה כמשז\"ל שבת ודיין במרה אפקיד ואח\"כ בעשרת הדברות ובפ' כי תשא \nאך את שבתותי וכו' וענין זה ההקהל היו לענין המשכן כי ענין השבת אגב אורחי' נקטיה \nכמו שיתבאר ובזה יתישב מ\"ש אלה הדברים לשון רבים כי דברי המשכן רבים הם כמו שנבאר \nגם יתורץ אומרו לעשותן אותם משא\"כ בשבת שאינם במקום עשה כנ\"ל וזה יובן במ\"ש בפ' \nתרומה על דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה כי יען שהערב רב עשו העגל בידם לא רצה \nלקחת מהם תרומה אל המשכן למען לא תהי' להם כפרה משא\"כ בישראל שלא חטאו רק על שלא \nמיחו בידם ועכ\"ז כמה טרח משה ארבעים יום בהר סיני עד שאמר לו סלחתי כדבריך וירד עתה \nבמוצאי יוה\"כ עם לוחות השניות לכן עתה ביקש להקהיל את ישראל לבדם לבל יתחברו בהם \nהערב רב ודיבר עמהם ענין מלאכת המשכן כי על ידי כן ישוב ה' להתרצות עמהם לשכון \nבתוכה וז\"ש ויקהל משה וכו' אלה הדברים של המשכן אשר ציווה ה' לעשות אותם וגם נוכל \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לפרש כי אלה הדברים כולל ענין דבר המשכן וגם דבר השבת הסמוך לו כמו שיתבאר ולכן \nלמשה אחר שהשלים ענין השבת והתחיל בדבר המשכן אמר זה הדבר ולא אלה הדברים והכונה כי \n", "en": ""}]}
