בנה של מרים הנביאה אחות אהרן ומשה והגם שאתו עמו הי' אהליאב משבט דן מבני משפחות הנה טפל לו הי' וז"ש ואתו אהליאב ולא עוד אלא כי שמות שניהם יוכיחו על המלאכה שנבחרו לכך מששת ימי בראשית הא' נקרא בצלאל אותיות בצל אל כי ידע לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ להיותם צל אל האל ית' וידע לעשות אותו המשכן הקדוש שבעבורו הניח הקב"ה שמי קדשו וירד לשכון באותו צל של המשכן ההוא והב' נקרא אהליאב אותיות אהל אבי ר"ל שידע לעשות אוהל מועד לשכון בו אבינו שבשמים כמ"ש כי אתה אבינו ולהורות גדולת חכמת בצלאל אמר: ובצלאל וכו' ירמוז אל משז"ל כי הסכימה עתו אל מ"ש הקב"ה למשה בסיני הגם שלא דיבר עמו ומשה ששמע שכח בענין ההקדמה עשיית המשכן אל הארון וכלים וכו' וז"ש ובצלאל וכו' עשה ר"ל מדעתו את כל אשר ציווה ה' את משה בהר סיני ולא את אשר ציווה אותו משה כנ"ל. ואמנם כוונתו ית' לבחור את בצלאל ואהליאב הי' להורות את בני ישראל כי כולן שווין לפניו לטובה כקטן כגדול ולא יתגאה זה על זה בן הגבירה על בן האמה כי המשכן קדושתו בחר לעשייתו בשני האומנין הגדולים שבכל החכמים העושים מלאכת הקודש הא' בצלאל משבט יהודה ראש כל הרגלים והשני אהליאב למטה דן האחרון שבכל הרגלים מאסף לכל המחנות ואהבתו את כל ישראל היא תמימה בלי שום שינוי אלא בהשוואה אחת: או ירצה אלה פקודי וכו' בא ללמדינו כמה צריך האדם להתנהג בנאמנות ולהיותו נקי מה' לישראל אע"פ שהוא אדם גדול עד כי לכן ארז"ל אין קופה נגבית אלא בשנים וז"ש אלה פקודי ירצה בא ולמד מאלה פקודי המשכן ותשא ק"ו לשאר הפקודים והגביות כי הנה אלה פקודי וכו' אשר נענו לתת השקלים לצורך אדני המשכן הנקראים משכן העדות יען כי כאשר שכח משה האלף ותשעה שקלים יצאה בת קול במשכן ההוא והעידה עליו ואמרה ואת האלף ושבע המאות וע"ה עשה ווים לעמודים ולכן נקרא ג"כ משכן העדות ועם היות אשר פוקד ע"פ משה רועה נאמן לא היו מספיק עד שיצאה בת קול כנ"ל וגם זה לא הספיק אלא שגם היו מספר הפקודים ההם והתרומה ההיא ביד אתמר וכו' כדי שיהיו שנים בענין גביית קופת הצבור כנז"ל. ועוד זריזות יתירה היתה כי משה הי' פוקד אותם ואתמר הי' מקבל תיכף השקלים מיד הנותנים לבדו וז"ש אשר פוקד וכו' ביד אתמר להיות כי צריך זריזות ונאמנות יתירה בענין גביית הצדקה וחילוקה וק"ו ילמדו שאם הגבאים של הדורות שאינם בערך יתושים לפני משרע"ה שלא יהיו פחות משנים ובזהירות וזריזות יתירה לאין תכלית גם ראי' לזה מענין האומנים כי כמו שהגביה והפקידה לא נעשית ע"פ משה לבדו ונצטרף עמו אתמר כן בענין עשיית מלאכת המשכן עם היות שבצלאל היו המובחר לאלהיו כמ"ש ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' עם היות כי הוא לבדו עשה את כל וכו' ולא הי' צריך אל אהליאב עכ"ז צירף עמו את אהליאב להיותם שנים ולא יחשדום וז"ש ואתו אהליאב כלומר לצורך היותו שני עמו נתחבר אליו אהליאב שיהיו שנים כנ"ל ומזה תקיש לכל גביות הציבור כנ"ל: כל הזהב העשוי וכו' אחר שנתבאר כי בא הכ' להודיע כי לא רצה הקב"ה לקבל נדבה מיד הערב רב להיות מלאכת המשכן בתכלית השבח והקדושה כי לכך נקרא משכן הטדות כנ"ל עתה חזר להודיע ענין הנסים שאירעו בו כי זה הוראה לרוב קדושתו הא' הוא להיות מלאכתו נעשית מאליה כדרך שארז"ל על תיעשה המנורה מאליה וכן והבית בהבנותו מאליו וז"ש כל הזהב העשוי למלאכה והל"ל כל הזהב שעשו במלאכה אמנם אמר כי הזהב הזה היו עשוי מאליו בטרם יבא לגדר מלאכה וגם נס אחר כי הנה ראינו כי הזהב והכסף והנחושת היו בצמצום גמור ולא פחתו ולא הותירו כלל שום מין משלשתן ממה שהוצרך למלאכת המשכן והסיבה הי' להורות כי היא מלאכת קודש וז"ש למלאכה למלאכת הקודש. וביאור הכתוב כך הוא כל הזהב שהוצרך להעשות בו מלאכה הנה להיותה מלאכת הקודש הי' בה די וסיפוק מצומצם כשיעור מה שהי' הזהב בעת התנופה כשהביאוהו וז"ש ויהי זהב התנופה ובזה יתורץ מה שהתחיל בעשיה וסיים במה שהי' בעת התנופה וכן וכסף להיותו מפקודי העדה הקדושה ולא מערב רב בא בצמצום כי ויהי מאת ככר הכסף שהיה בעת התרומה הספיק לצקת מהם את אדני הקודש ככר לאדן ואת האלף ותשעה הנותרים הוצרך לעשות ווין לעמודים בצמצום גם הנחושת כמו שהי' בעת התנופה הספיק וז"ש ונחושת התנופה וכו' ויעש בה וכו' וזו הוראה נפלאה לקדושת מלאכת המשכן ונכן לא רצה שישתתפו בו הערב רב כנ"ל, והנה כפי זה יקשה עלינו מ"ש הכתוב והמלאכה היתה דיים וכו' והותר אמנם ביאורו כך הוא כפי מה שפרשנו כי הכתוב עצמו מספר הנס הנ"ל הלא הנה כי ב' מלאכות היו שם מלאכת הבאת הנדבה ומלאכת עשיית המשכן כי גם ההבאה מלאכה נקראת כמ"ש אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש והיא מלאכת ההבאה כנודע ואמר כי הנה המלאכה הראשונה שהיא הבאת הנדבה היתה מספיק והיו דיים לכל מה שנצטרך למלאכה השני של המשכן לעשות אותה בצמצום גמור ואיך הי' הדבר לז"א והותר כלומר האמת היא שלא הביאו בצמצום שוה לגמרי כי זה לא יתכן אמנם הביאו פחות ממה שהי' צריך אלא שלהיותה מלאכת הקודש כנזכר בפסוק עצמו לכן שרתה ברכה בנדבה ההיא וגם כי היתה מועטת הותירה ממה שהיתה חסירה ועם זה הספיקה והיתה דיים בצמצום למה שהיו מוכרח כי אין תועלת במה שיותר מן הצורך וז"ש והיתה דיים בצמצום ע"י שהותירה ממה שהיתה בעת ההבאה ובזה יתורץ מה שהזכיר ב' פעמים מלאכה וגם אומרו לעשות אותם במלאכה השנית וגם כי קשה דידי' אדידי' כי תחלה אמר והיתה דיים ואח"כ אמר והותר והל"ל והמלאכה הותירה ועוד כי במלאכה השנית הוסיף מלת כל, אמנם באורו כך ומלאכת ההבאה אע"פ שלא היתה מלאכה גמורה כי לא הביאו כל הצורך כי לכן לא נאמר בה כל עכ"ז היתה דיים וסיפק לכל המלאכה לגמור כולה בענין מלאכת העשייה וז"ש לעשות אותה ומהיכן הי' זה מפני שהותירה בעת העשייה ממה שהיתה בעת ההבאה וז"ש והותר ועל ידי כן היתה דיים בצמצום וזה ג"כ נתבאר למעלה בפסוק כל הזהב וכו' כי גם בו נזכר ב' פעמים מלאכה וכן בראשונה לא אמר לכל ואח"כ בשנית אמר לכל וגם כי בשנית אמר הקודש משא"כ בראשונה ואמנם רמז אל האמור כל ריבוי הזהב שראינו שהספיק להיות עשוי למלאכה לא מפני שבשיעור ההוא היתה בשעת ההבאה כי פחות הי' אמנם מה שהספיק הי' להיות המלאכה ההיא מלאכת הקודש וכן שרתה בו ברכה אמנם בשעת התנופה לא היו כ"כ שיספיק כי והלא ויהי זהב התנופה ירצה בשעת התנופה כנ"ל כ"ט ככר וכו' וראינו כי נתברך ביותר והספיק לכל המלאכה: או ירצה כל הזהב שהביאו שהי' ראוי לעשות ממנו מלאכה אך לא לכולה עכ"ז הסיפוק לכל המלאכה וזהו לסיבת היותה קודש כנ"ל: ויכס הענן את אוהל מועד וכו' ראוי לעורר למה פעם קוראו אוהל מועד ופעם משכן בכל אלו הכתובים הולך ומדלג מזה לזה ובפרט כי בתחלה הזכיר הענן על האוהל מועד וכבוד ה' אצל המשכן ואח"כ חזר ואמר ואם לא יעלה הענין מעל המשכן וכן כי ענן ה' על המשכן, ב' מלת את המיותר באוהל מועד ואת המיותר באוהל מועד ואת המיותר במשכן מה בא לרבות, ג' כי הי' די באומרו ולא יכול משה לבא באהל מועד ותו לא כי הטעמים כבר נתבאר בפסוק שקדם ולמה חזר להזכיר שטעמי' כי שכן עליו הענן וכו', ד' אמאי לא קאמר ולא יכול משה לבא אל המשכן ובפרט כי הביאה העקרית היא במשכן ולא באוהל מועד כמו שיתבאר בתירוץ, ה' מה צורך עתה להזכיר ענין המסעות כי בהעלות יסעו וכו' ואם לא יעלה לא יסעו כי מקומו הוא בפ' בהעלותך, ו' אומרו עד יום העלתו הוא מיותר, ז' מלת יום היא מיותרת והל"ל עד העלתו, ח' מלת כי שהיא נתינת טעם אל האמור היא ללא צורך כי כבר הוזכר למעלה. ענין זה אם יעלם ואם לא יעלם, ט' אומרו ואש תהי' לילה בו ללא צורך להזכיר במקום הזה' ובפרט כי כבר נאמר בפ' בשלח לא ימוש עמוד הענן וכו'. יו"ד אומרו בכל מסעיהם הוא מיותר לגמרי ולא עוד אלא שצריך לתקנו כאלו אמר בכל חניותיהם כמו שפירש"י, והענין צריך הקדמה א' הלא היא מה שנודע כי ירמוז שש משזר וכו' נקרא משכן להיותם פנימיים מכולם ושם מושב שכינתו ית' בחלל שבתוכו ויריעות עזים נקרא אוהל על המשכן הנז"ל ועורות תחשים ועורות אלים הם שתי מכסאות על האוהל הנ"ל זה על גב זה וענין זה נרמז באורך בפסוקים בפרשת תרומה וגם בפ' ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו. גם צריך שתדע כי המשכן וגם האוהל היו סובבין את גג המשכן ואת קירותיו סביב מלבד רוח מזרחי ששם היו פרוץ ונקרא פתח אוהל מועד אבל שתי מכסאות הנ"ל נא היו מכסין רק את הגג בלבד. ובזה נבא אל הביאור הנה אחר שגמר משה מלאכת הקמת המשכן כמ"ש ויכל משה את המלאכה תיכף שרתה עליו שכינה כמ"ש ויכס הענן וכו' אמנם כענין מלך בשר ודם בבואו למדינה הוא נכנס לתוכה במקום שהוא חונה שם ועבדיו שומרין אותו מבחוץ כך הענן הי' עומד מבחוץ סביב האוהל ומכסה אותו אמנם כבוד ה' עצמו נכנס למשכן וימלא את המשכן והנה מלכותא דארעא כעין דרקיע ומצינו בפרקי היכלות ובברייתא שלהם הנקרא מעשה מרכבה כי למעלה בשמים יש ענן אחד הנקרא ענן הכבוד ומקיף את כבודו יתברך לבל יסתכלו בו חיות הקודש וז"ש הכתוב ענן וערפל סביביו ומהראוי להיות כך עתה שכמו שכבוד ה' מלא את המשכן תוך חללו גם שם יהי' ענן הכבוד מקיפיו ולא כן היה כנ"ל וזה יורה כי קדושת אוהל נתקדשה יותר מקדושת ענן הכבוד' ולכן ענן הכבוד נשאר מקיף וסובב מבחוץ לאהל מועד סביב ונמצא המשכן והאוהל וב' מכסאות של עורות אלים ועורות תחשים מקודשים מן ענן הכבוד וזה יורה חיבתו ית"ש עם ישראל בתכלית. ואמנם כפי זה היינו יכולין לאמר כי עזב השי"ת את השמים המקודשים והזכים והשרה את מכונו בארץ החומרית וזה פלא גדול אינו מהראוי לכן ביאר כי לא כך הוא כי השי"ת עצמו הוא בשמים ממעל וכבוד ה' הנזכר היא הנקראת שכינת עוזו היא אשר מלאה את המשכן וז"ש וכבוד ה' וכו' ולכן נקראת שכינה כי שוכן בתחתונים במשכן הארצוי ונמשלו אל גוף השמש היושב בשמים ומאורו הוא היורד בארץ להאיר שם ואין פירוד בין השמש ובין אורו כלל כך היא ית' עם שכינת עוזו ולכן אמר הכתוב כי שמש ומגן ה' צבאות וזהו סוד פסוק ה' הוא האלהים ועל שכינת עוזו אמר הכתוב ובפשעכם שולחה אמכם והוא ההולכת בגלות עם ישראל בניו והיא כבוד ה' ולכן בר"ת מלא את המשכן נרמז האם למפרע ואמר כי הענן כיסה סביב יריעות עזים הנקרא אוהל מועד כנ"ל וגם את מכסה התחש ועורות אלים הנרמזים במלת את יתירה את אוהל מועד ואמנם לפי שלא היו המכסאות רק בגג בלבד כנ"ל כי בכל קירות המשכן לא היו רק האוהל בלבד לכן הוא לבדו הוזכר בפירוש אך המכסאות נרמזו בריבוי מלת את כנ"ל, ולהיות כי כתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו וכפי זה אחר מלא את המשכן אפשר כי עזב ה' את הארץ כולה ח"ו לכן כתיב את יתירה את המשכן לרבות לרבות כי גם מלא כל הארץ כבודו אלא שעיקר הכבוד מלא את המשכן המקודש ואור כבודו יוצא גם לחוץ ומלא כל הארץ כבודו נמצא כי הוא ית' בשמים ועיקר כבודו במשכן ואור כבודו מלא את כל הארץ או אפשר כי את יתירה שבאת אוהל מועד ירמוז לרבות גם רוח מזרחי של האוהל מקיפו כי הי' נקרא פתח אהל מועד אמנם הענן היו מכסה גם את הפתח ההוא ואת יתירה של את המשכן לרבות שלא נאמר שאין עיקר המשכן רק בבית קדשי הקדשים ששם שכינתו ית' כמ"ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות אמנם במשכן החיצוני ששם שולחן ומנורה אין שם מילוי שכינתו ית' לז"א וכבוד ה' מלא גם שם שהוא נקרא את המשכן ולא משכן גמור: ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וכו' אפי' משה אשר טרח בעשיית המשכן ובהקמתו הוא לבדו כמ"ש ויכל משה את המלאכה ולא עוד אלא שדשו רגליו ערפל בשמים כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים הוא ענן הכבוד כנ"ל הנה כאן באוהל מועד התחתון לא יכול לבא בו מרוב קדושתו יתירה כנ"ל עד כי ויקרא אל משה וכו' כמו שיתבאר פ' ויקרא בעזה"ש ועכ"ז צריך עדיין לתת טעם בזה כי הוא פלא גדול ולזה נתן טעם באומרו כי שכן הענן וכו' ירצה כי שה בשמים יש פרגוד אחד לפני פתח יחוד שכינה וכשהשי"ת חפץ הפרגוד מסתלק והנביא נכנס ומדבר עם השי"ת ועוד אחרת כי שם הקב"ה מצמצם עצמו ואינו ממלא כל מקום שכינה אמנם כאן שכן עליו הענן מכל צדדיו וסתם אפילו הפתח הנ"ל בדרך השנית בריבוי את אהל מועד וגם כבוד ה' מלא לגמרי את המשכן כולו שהוא משכן קטן מאוד מאוד ואינו כמשכן העליון כנז"ל ולכן לא יכול משה וכו' ובפרט עה מה שבארנו ג"כ בדרך הב' כי את המשכן ריבה גם את מקום הקודש החיצון כי אלו לא מלא רק את קודש הקדשים הי' יכול משה להיות בקודש החיצון אך עתה אפילו מקום קודש החיצון מלא את כבוד ה' וגם הפתח של האוהל נסתם לגמרי בענן הכבוד באופן כי לא יכול משה לבא בשום אופן, עוד ירצה כפי הדרך הראשון כי את אוהל מועד לרבות את המכסאות אכן פתח אוהל מועד לא כסהו הענן רק מקום שהיו בו יריעות עזים וכפי זה קשה אומרו כי שכן עליו הענן כי מאחר שהפתח פתוח המעלה ומוריד היות הענן סובב סביב על האוהל ולא הל"ל רק ולא יכול משה לבא כי כבוד ה' מלא את המשכן ובזה יתבאר משאז"ל כתוב א' אומר ולא יכול משה לבא וכ' אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם כי שכן עליו הענן אמור מעתה כל זמן שהי' הענן לא יכול לבא נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו וצריך לדעת מנין להם לעקור משמעות הכתוב כי שכן עליו וכו' שפעמים כאשר הי' הענן לא יכול לבא ואם הכריחם היות ב' פסוקים מכח ישים זה לזה לא יאמר בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם אלא בהיותו מפורש אמנם יאמרו זה התירוץ בע"פ ולא יכריחו הדבר בעצמו ואמנם להיות קושיא הנ"ל בפסוק עצמו שאין בו הבנה באומרו כי שכן עליו הענן כיוון שהפתח פתוח והוא מוכרח לתרץ כך ולא יכול משה לבא אל אהל מועד בזמן אשר הי' שוכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן ויהי' כמו כאשר ולהיות שני הענינים נקשרים יחד כי בזמן שהי' הכבוד מלא הי' גה הענן שוכן לכן אגב כבוד ה' נקט גם כי שכן עליו הענן כדרך שהזכירם יחד בפסוק הקודם לו וכו', גם אפשר לאמר כי גם אשר הי' הפתח פתוח לא הי' כן תמיד אמנם שהשי"ת הי' רוצה לדבר עם משה הי' הענן מסתלק מעל הפתח בלבד להורות כי ניתן לו רשות ובא וכשלא הי' רצונו הי' הענן סותם את הפתח ומכח קושיא זו היא מוכרח לישב כן פי' הפסוק וא"כ שפיר אנו יכולין לאמר כי בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם בפירוש: או ירצה באומרו וכבוד ה' מלא וכו' כלומר הנה אמרנו ולא יכול משה לבא אימתי כאשר שכן עליו הענן כנ"ל אל תאמר הנה הענן והכבוד נקשרים יחד וכמו שהזכירם פסוק ויכס וכו' כי הענן לצורך הכבוד הוא וא"כ בהסתלק הענן גם יסולק הכבוד לז"א אעפ"י שאמרתי ולא יכול משה וכו' כאשר שכן אך בהסתלקו יכנס לא מפני זה יסולק הכבוד וידבר עמו מרחוק מן השמים אמנם וכבוד ה' במקומו עומד מלא את המשכן ומשה מדבר עמו וכמ"ש ודברתי אתך מעל הכפורת: או ירצה כי הרי תירצנו כי לפני בא משה הי' צריך שיסתלק הענן ועדיין קשה כי איך יכנס וכבוד ה' מלא מבפנים ולז"א ולא יכול וכו' כי שכן וכו' וכבוד ה' וכו' ויחזור מלת כי שהיא לשון כאשר כנזכר אל הענן וגם אל הכבוד וזה באורו ולא יכול משה לבוא וכו' אימתי כאשר היו שם שתי הסיבות הא' כי שכן עליו הענן על הפתח והב' כאשר גם כבוד ה' מלא את המשכן כלומר אפילו בקודש החיצון כנ"ל מריבוי האת זאמנם כאשר היתה רצונו ית' לדבר עם משה הי' הענן מסתלק מעל הפתח כדי שיכנוס בפתח וגם כבוד ה' היו מצמצם עצמו ועומד בקודש הקדשים ומדבר עמו מעל הכפורת ומשה עומד במקום הקודש החיצון: או ירצה קרוב לדרך זה כי הכתוב הרגיש קושיא והיא כי כיוון שכבוד ה' נעלם תוך המשכן מה צורך הי' אל הענן להקיף מבחוץ כדי שלא יסתכלו בו כנ"ל והרי היתה מכוסה תוך המשכן לזה בא והודיעינו כי לשתי דברים הי' משמש הא' כדי למנוע את משה שלא יכנס במשכן כאשר לא היתה רצונו ית' לדבר עמו וכמ"ש ז"ל כי כל ל"ח שנים לא דיבר ה' עמו מפני עון המרגלים וז"ש ולא יכול משה וכו' כי שכן עליו הענן והב' לצורך הוראות המסעות וז"ש ובהעלות הענן וכו'. ואם לא יעלה וכו': ובהעלות וכו' כבר נתבאר למה נכתב זה הענין כאן והיא כדי לתת טעם לומר למה ותכס הענן וכו' כנ"ל גם אפשר לומר כי הנה נתבאר כי כשהי' רצונו ית' לדבר עם משה הי' הענן מסולק והנה בפ' בהעלותך נתבאר כי בהסתלק הענן היו נוסעים וא"כ במה יודע הדבר לז"א ובהעלות הענן וכו' ירצה כי כאשר שכן עליו הענן לגמרי כי זהו לשון שכן ולא אמר כי כסה כמו שאמר ויכס וכו' וזה יורה אם בהיותו סותם גם את הפתח או בהיותו מכהה גם את הקודש החצון אז לא היתה רצונו לדבר עמו וכשלא הי' שוכן לגמרי אם בהסתלקו מעל הפתח או גה בהסתלקו מעל הקודש החיצון והיו עדיין מכסה קודש הקדשים מקום הדיבור כנ"ל זה יורה שרצונו ית' לדבר עמו אמנם בהעלות לגמרי מעל כל המשכן כי לשון עלי' יורה על התרחקות מהמשכן ואינו נוגע בו כלל ועומד עליו מרוחק ממנו אז יסעו בני ישראל כי אז