{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "60", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 60", "hebrewTitle": "קטע 60", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/60/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/60/", "segments": [{"index": 1, "he": "בדי הארון ומתקרב ריח ניחוח הקרבן עד למקומי הקרוב בין בדי הארון ואלו עלית לשמים \nהיתה בתכלית הריחוק ולא נקרא קרבן לה':\nג או ירצה במה שנודע כי ע\"י ה' זעירא של בהבראם נבראו שמים וארץ והיא ה' אחרונה \nשבשם הוי\"ה הנקראת שכינת עוזו ובחינה זו לבדה שנכנס בתחתונים ונודע כי המשכן היא \nתבנית שמים וארץ ומה ששוכן בו איננו רק אות א' זעירא שבמילוי אותה הה\"א זעירא של \nבהבראם וביאר הכתוב כי הקורא אל משה איננו שם הוי\"ה רק אותה אלף זעירא השורה שם \nבאהל מועד ואחר שנכנס אז וידבר אליו שם הויה כלו כנודע כי המצוה התורה והחוקים הוא \nשם הויה. אך לענין שכינתו בתחתונים אינושוכן רק אות העשירית שבשם הוי\"ה דמילוי \nאלפי\"ן הנקרא אלף זעירא כנזכר. ובזה יתורץ דהל\"ל ויקרא ה' אל משה וידבר אליו והבן \nזה וגם יתורץ שאפי' בחינת אומרו ויקרא הוא מיותר. אך כוונתו והודיע איזה בחינה שרתה \nבאהל מועד ונרמזה באל\"ף זעירא של ויקרא כנ\"ל. ונודע כי הויה הנזכר שבמילוי אלפי\"ן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הוא הנקרא אדם העלון שהוא בגימטריא מ\"ה ואליו רמז נעשה אדם תחתון כצלמינו העליון \nהנזכר גה זה הוא סוד דמות כמראה אדם עליון מלמעלה והוא העושה אדם התחתון בצלמו \nואמנם אדם תחתון החומרי אניננו רק דה בסוד כי הדם היא הנפש ועל הוי\"ה דא לפי\"ן אדם \nהעליון ובהסתלקו מעליו נשחר חדם התחתון דם לבד וע\"ז ירמוז שנפש דם האדם באדם ואז \nימות. וזה כאשר יחטא ויפריד מעליו א' זעירא. ולכן תיקנו להקריב קרבן ממש לה' שיקריב \nהדם לה' ואז יתחבר אליו אותה הא' זעירא כבראשונה וז\"ש אדם התחתון כי יקריב קרבן לה' \nשהוא אדם העליון לחזור ולהשרות ולקרב אליו א' זעירא ע\"י דם הקרבן הנזרק על המזבח \nויהיה אדם כבתחלה. והנה יש בזה שני מדרגות הא' היא כאשר האדם החוטא יקריב קרבן מכם \nממש שגם שהביא קרבן הבהמה יצרך לזה החרטה והוידוי והתשובה וההכנעה ויקריב עצמו אל \nה' ממה שנתרחק ממנו כאשר חטא הנה זה נקרא קרבן לה' יקבלנו בשמחה וברצון. אבל אם אין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הקרבן הזה רק מן הבהמה וכו' ואין האדם עצמו מקריב עצמו בתשובה כנ\"ל. אז נקרא קרבנכם \nכי לא לרצון יהו לפני ה':\nאו ירצה כי הנה האדם החוטא בזמן שאין בהמ\"ק קיים מה יעשה ויתכפר לכן הודיע כי כאשר \nיהיה בהמ\"ק חרב יקריב את דמו עצמו ואת חלבו ונמצא כי מכם ומבשרכם אתם מקריבים ע\"י \nהתענית כנזכר בספר הזוהר וזה הקרבן והתענית שהוא מכם דמכם וחלבם הוא יותר חשוב \nונקרא קרבן לה' כי קרבן מן הבהמה וכו' בזמן שבהמ\"ק קיים הוא גרוע מאוד ונקרא קרבנכם \nולא קרבן לה' כמו קרבן התענית. והטעם הוא כפי מה שהקדמנו כי בהקריב דם האדם עצמו \nתשכון עליו א' זעירא הנ\"ל ויהיה אדם שלם הכל מבחינת דם אדם ולא מבחינת דם בהמה:\nאו ירצה אדם וכו' כפי מה שנודע כי פרשה זו איירי בעולת נדבה ולא ע\"י חטא כמ\"ש יקריב \nאותו לרצונו. ולכן הטיל תנאי ואמר אם זה המקריב הוא אדם המורה על שהוא צדיק הנקרא \nאדם שהוא יותר מעולה מהאיש וגבר וכיוצא אע\"פ שמביא קרבן בהמה יחשב כאלו עצמו הוא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מקריב וז\"ש אדם כי יקריב מכם וכיון שהוא חשוב נקרא קרבן לה' שעולה עדיו יתברך כי \nלכן נקרא קרבן עולה שעולה למעלה ריח ניחוח לה' כיון שאין קרבן זה על חטא אלא רצה \nלהקריב נדבת מנחה לה' אבל אם בא על חטא שאז עשה מעשה בהמה כמ\"ש ואדם ביקר וכו' יען \nכי הולך אחר מראה עיניו כענין הבהמה אז נקרא קרבנכם יען שאינכם מביאים אותו אלא \nלתועלתכם לכפר חטאתיכם וז\"ש מן הבהמה וכו' תקריבו את קרבנכם ואין הוא קרבן לה' כי \nלא לתת לו ריח ניחוח הקרבתם אותו ואדרבה יותר היה שתרצה במה שלא תחטאו ולא תביאו \nקרבן כמ\"ש החפץ ה' באלים הלא שמוע מזבח טוב וכו' וכנודע מ\"ש בספר הזוהר כי זו נקראת \nעולה אך החטאת נאמר בה וירד מעשות החטאת:\nאו ירצה אדם וכו', ובזה יתורץ מה שהקדים דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם שהוא מיותר \nוגם בכפל ענין ומלות שנות דבר ואמרת. והענין סוד גדול בענין הגלגול נרמז בפסוק ואדם \nביקר וכו'. כי כאשר האדם חוטא כבהמה יורד ומתגלגל במדרגת בעלי חיים כיון שחטא כמוה. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והנה הלינה רמז אל המיתה ואמר כי כאשר האדם שהוא הגבוה מכל המדרגות בל ילין באותו \nשייך לעיל סימן א' וכפי הדרך הד' מ\"ש דבר אל בני ישראל וכו' ירצה דבר אליהם קשות \nוהודיעם כי עתיד אהל מועד ליחרב ואמרת אליהם בלשון רכה כי יש להם תקומה ע\"י הקרבנות \nכנ\"ל:\nסימן ב' וכפי הדרך הו' ורצה דבר אל בני ישראל דברים קשים על מה שחטא אדם הראשון \nאביהם ואמרת אליהם דברים רכים כי בידם הוא לתקן החטא ההוא ולהם נוגע הדבר כי הם הם \nעצמם בחינת אדם כנ\"ל:\nסימן ג' וכפי הדרך הז' דבר אל בני ישראל דברים קשים כי לסיבת מה שחטאו בעגל נתמעט \nזיווך בסוד א' זעירא כנ\"ל ואמרת אליהה דברים רכים כי ע\"י אהל מועד שעשו נתקן העון \nבאופן שיכול אתה לכנוס בו לדבר עמי כנ\"ל:\nונודע כי יש מרז\"ל אמרו שהעולה הזו באה לכפר על עשה ועל לאו שניתק לעשה וע\"ז אמר \nונרצה לו לכפר עליו ואמנם ר' שב\"י אמר שהעולה באה על הרהור הלב כמ\"ש והעולה על \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "רוחכם וכו'. וכפי דבריו דייק מ\"ש הכתוב יקריב אותו לרצונו לפני ה' והל\"ל יקריב אותו \nלפני ה' לרצונו וגם כי פשיטא דהוי לרצונו. ודוחק לפרש מרז\"ל בשנתערב בפסולין שכופין \nאותו עד שיאמר רוצה אני. גם מ\"ש ונרצה לו לכפר עליו פשיטא והל\"ל ונסלח לו מאי ונרצה \nלו. והענין כי בתחילה חטא על הרהור הלב שהוא רצונו הרע שאינו ראוי לעשות לפני ה' \nועתה היפך רצונו הרע אל רצון הטוב שראוי לעלות לפני ה' וז\"ש יקריב אותו לרצונו אותו \nשעולה לפני ה' וכאשר יקריבנו לרצון טוב אז כאשר יסמך ידו עליו טרם שיעשה בו שום \nמלאכה שחיטה או קבלת דם או זריקה תיכף ונרצה לו הרצון הטוב הנ\"ל לכפר עליו על הרצון \nהראשון שהיה רע וז\"ש וסמך ידו וכו' ונרצה לו וכו'. והענין היא מדה כנגד מדה. כי \nהרצון הוא המחשבה העולה במוח אשר בראש האדם ובסומכו ידיו על ראש העולה ונרצה לו \nובזה נתבאר ענין הסמיכה על מה היתה:\nשייך לעיל סימן ב' ובזה יתבאר מה שרז\"ל שו\"ר שהקריב אדם קרו א' הי' לו במצחו. כי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שני קרניים הי' ראוי להיות לו הם ב' כחות בעוה\"ז ובעוה\"ב כי כן קרן הוא לשון מלכות \nכמ\"ש גדע בחרי אף כל קרן ישראל. קרנו תרום בכבוד וע\"י הקרבן ההוא תיקן קרן האחד ולא \nשניהם ובאהל מועד נתקנו שניהם ולכן ותטב לה' משור פר מקרין. שתיטב לה' לעתיד באהל \nמועד ובבית המקדש יותר משור פר שהקריב אדם כי לא הי' לו רק קרן א' מקרין מפריס מקרן \nחסר כתיב:\nויקרא אל משה וכו'. דע כי הבע\"ח נקרבים במזבח הארצי נשמות הצדיקים נקרבות במזבח \nשברקיע ערבות וענין זה הודיע הקב\"ה למשה עתה ויקרא אל משה בא' זעירא היא השכינה שם \nב\"ן בהיהי\"ן כמנין בהמ\"ה בסוד בהמות בהררי אל\"ף הרבוצה על אלף הרים ונק' א' זעירא \nואליה מקריבין קרבן הבהמה. וידבר ה' שם הוי\"ה ת\"ת מאהל מועד מאהל מועד העליון כי \nהוא המקבל קרבן נשמת האדם. והתחיל במאי דסליק מיני' אדם כי יקריב מכם ממש ולא אמר \nאדם מכם כי יקריב ונודע כי א' דאדם שת אנוש דדברי הימים היא היא א' רבתי היפך א' של \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ויקרא והיא כנגד שם הוי\"ה דאלפי\"ן מ\"ה כמנין אדם הנרמז בוידבר ה' אליו ואח\"כ חזר אל \nהקרבן א' זעירא ואמר מן הבהמה וכולי תקריבו קרבנכם אבל אינו ממש מכם מעצמיכם כמו \nהראשון וגם בזה יובן יתיר מה שחזר לאמר תקריבו את קרבנכם אבל בראשון אמר קרבן לה' \nהוי\"ה דאלפין קרבן אד\"ם. וזש\"ה צדקתך כהררי אל וכו' הרגיש מרז\"ל סוף אדם למות ולא \nזכה להקריב קרבן וסוף בהמה היא חשובה מן האדם כי היא לשחיטה על גבי המזבח כי כך \nהיתה רצונו יתברך כי לכן נאסר הבשר למאכל אדם אלף תרי\"ו שנים מאדם עד נח ולא נבראת \nאלא לשחיטת הקרבן ובא דוד ותירץ תימה זה ואמר כי השי\"ת מתנהג במדת בית דין הצדק שלא \nבשום ותרנית כלל אלא בשורות הדין עם האדם יען הוא מצוה ובעל בחירה ועבר בעץ הדעת \nונקנסה עליו מיתה בגופו ולא דחה לקרבן אבל עכ\"ז הוא לשלמותו כי עתידה נשמתו להתקרב \nבמזבח ערבות של ירושלים העליונה הבנויה על ז' הרים הטליונים הנקראים הררי אל כדמיון \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ירושלים התחתונה שכתוב בה ירושלים הרים סביב לה ולא כתיב בה הרי אל סביב לה וז\"ש \nצדקתך כהררי אל. אבל הבהמה נוהגת עמה במשפט שיש בהם רחמים והיא שגם שתמות על שאכלה \nמעץ הדעת אמנם אינה בחיריית ולא נצטוותה ולא עוד אלא שאכלה באונס ע\"י חוה שהאכילתם \nולכן היה משפטה ברחמים שבמיתתה תתקרב גופה ממש קרבן לה' אמנם יש בה גרעון כי נקרבת \nבמזבח התחתון שיש לה שיתין הנקובים עד התהום וז\"ש משפטיך תהום רבה כמ\"ש קהלת מי \nיודע רוח בני האדם העולה היא למעלה פי' שנקרבת קרבן עולה ממש למעלה במזבח העליון \nאבל רוח הבהמה נקראת יורדת לפי שנקרבת יותר למטה מן הארץ וז\"ש למטה לארץ והוא ענין \nהשיתין שרמזנו כנ\"ל היורדין אל תהום רבה. ושני דינין הנ\"ל צדקתך ומשפטיך הי' להועיל \nולהושיע אל האדם והבהמה הצריכין תשועה לנפשותם יען כי חטאו בעץ הדעת וז\"ש אדם ובהמה \nתושיע ה'. באופן כי האדם עונשו רב מן הבהמה. אבל התועלת הנמשך אח\"כ הוא לאיי קץ \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לאדם גדול מן הבהמה כנ\"ל:\nוידבר וכו' נפש כי תחטא ומעלה וכו'. יש לעורר למה לא אמר נפש כי תמעול מעל ע\"ד שכ' \nלעיל בענין המועיל בקדשים, ב' כי בשלמא בענין הקדשים שייך ומעלה מעל ב\"ה אבל לא \nבגזל בין אדם לחבירו. והל\"ל נפש כי תחטא וכחש וכו'. ג' מהו ומעלה מעל ב' מעילות. ד' \nלמה אמר ומעלה בלשון נקבה וכחש בלשון זכר. ה' דהל\"ל בקצרה וכיחש בעמיתו בכל מיני \nממון. ו' למה חזר להזכיר בענין האבדה וכחש בה והל\"ל או באבידה שמצאה ותו לא. ז' \nדהל\"ל ונשבע לשקר ולא על שקר. ח' כי כיון שחילק ופרט מלת או בכל פרט מהם למה הוצרך \nשנית לפרט על אחת וכו' כי כל זה מיותר. ט' למה בתחילה הזכירו בלשון נפש ואח\"כ מכל \nאשר יעשה האדם. יו\"ד מ\"ש והי' כי יחטא ואשם הוא מיותר. י\"א כי בתחילה פרט ה' מיני \nפרטים ואח\"כ פרט הד' בלבד והא' כללם באו מכל אשר נשבע וכו' והביאור כי הנה כל \nהקרבנות הנ\"ל הי' על עבירות שבין אדם למקום. אך עתה הוא בין אדם לעמיתו. אלא שנתחבר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בו ענין השבועות שקר וא\"כ יקשה כי אם הקרבן בא על הממון עצמו מה נשתנה זה משאר מצוה \nשבין אדם לחבירו והע' די לו בהשבת הממון לבעליו. ואם בא על השבועה מה נשתנה השבועה \nזאת מכל שחר השבועות הנ\"ל ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה כי קרבנותיהן משונין כנודע. \nלזה הקדים ואמר ונפש כי תחטא למעלה וכו' ירצה כי הנה העניו הזה כלול משני בחינות כי \nתחטא בין אדם לחבירו לכפור בממונו ומעלה מעל בה' בענין השבועה ולהיותה חטא מורכבת \nלהשי\"ת. ולעמיתו עונשו חמור אשם ודאי ולא עולה ויורד כשאר השבועות. גם יש בזה \nחומרות יתירות הלא הם כי ענין כפירת הממון עם שהוא לעמיתו גם היא אל השי\"ת לפי \nשבשלמא במה שבין אדם למקום הנפש היא החוטאת כי הם עניני שכל ודעת אך חטא גזל הממון \nהחומרי אינו נאות אלא אל הגוף החומרי לא הנפש השכלית. וז\"ש נפש כי תחטא הרי שענין \nהגזל לבדו הוא חוטא לאדם וגם אל השי\"ת כי לא בטח בקונו שישלח את הברכה באסמו וגזל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "את ממון חבירו דבר שאין לו בו שייכות עם הנפש השכלית. וגם בענין השבועה עם שהוא \nמעילה בהשי\"ת לישבע לשקר גם יש בה מעל לחבירו כי הוא לגזול ממון חבירו וז\"ש ומעלה \nמעל ב' מעילות אעפ\"י שעיקר' היא בהש\"י. נמצא כי כל חטא משניהן מורכב משתי הבחינות \nאל השי\"ת ואל עמיתו ולכן הוא חמור משאר שבועות כנ\"ל. ותני והדר מפרש כי מ\"ש נפש כי \nתחטא היא וכחש בעמיתו ומ\"ש ומעלה מעל בה' הוא ונשבע על שקר ובזה אין אנו צריכין \nלדרשת ר' עקיבא כנזכר בפירש\"י כי הפשט לא יופשט. והנה ענין המעילה שהוא חטא רוחני \nאל השי\"ת בענין השבועה ייחס אותה אל הנפש כי היא גם כן רוחניות וזה שכתוב ומעלה \nלשון נקבה והענין כחישת הממון הגופני בייחסו אל האדם עצמו וז\"ש וכחש בלשון זכר \nולהיות כי כחשת הד' פרטים הראשונים הם ברי ולא שמא כי הפקדון או הלואה או הגזל \nהמפורסם כמשרז\"ל שאיננו גניבה בסתר וכן עשק שכר שכיר הם דברים ברורים לעמיתו ולכן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הם הכחשה גמורה לעמיתו עצמו ולכן אמר בארבעתן וכחש בעמיתו. ולכן גם בסוף הרביעית \nחזר להזכיר שם עמיתו. וגם שכולן נאמרו בפסוק א' כי הה מסוג אחד ואח\"כ בפסוק נפרד \nהזכיר הפרט החמישי להיותו מסוג אחר ולכן חזר להזכיר בה שנית וכחש בה. אלא ששינה בזה \nולא אמר בעמיתו כי הוא לא ידע בזה שמצאה ולא כיחש בעמיתו אלא בה באבידה ואינו חטא \nכ\"כ חמור כראשונות גם רמז סיבה שנית באומרו בה כי הראשונות כולן גזל גמור אבל בענין \nהאבידה מורה היתר לעצמו כי אינה גוזלה מיד עמיתו והוא כי שבועות שוא היא אמת אלא \nשהיא לבטלה זכה בה מן ההפקר. ונתן טעם בשינוי הקרבן הזה משאר השבועות באומרו ונשבע \nעל שקר כי נשבע על הזהב שהיא זהב וכיוצא בו אך זו היא על שקר ממש והיא יותר חמורה. \nגם שבועות ביטוי בעת שנשבע אינה שקר אלא אח\"ז עובר עליה כגון שאוכל ושלא אוכל כמ\"ש \nבמס' שבועות דאזהרה דיליה מן לא תשבעו בשמי כדי לשקר לא\"ז אבל זו אינה לשקר לעתיד \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אבל על שקר כי בעת שנשבע היא שקר וכבר שיקר בה והיא יותר חמורה גם שבועות העדות \nאינה על ששיקר אלא מפני שביטל מצות אם לא יגיד ונשא עונו והי' הביטול ע\"י שבועה אבל \nזו היא על סיבת היותה שקר והיא יותר חמורה. והרי רמז אל כל הנזכר במ\"ש על שקר דרך \nרמז. ולכן חזר ופירש הענין בפירש\"י ואמר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה שתהיו \nמאחת מאלו הנזכר פה וז\"ש בהנה. למעט שבועות העדות ושבועות שוא וביטוי כנ\"ל. גם רמז \nהטעם ג\"כ בתבנית האלו כי אלו הם דברים כאשר יעשה אותם האדם תיכף נכלל בו לחטוא בהנה \nובאומרו לחטוא מיעט שבועות שוא וביטוי שאינו חוטא ממש בעת שבועות או שאינו משקר ממש \nכנ\"ל. ובאומרו בהנה מיעט שבועות העדות שאין עיקר החטא השבועה עצמה אלא במצותה אם לא \nיגיד וכו'. גם סיבה אחרת באומרו כי ג' שבועות הנ\"ל הרי חטא להשי\"ת ולא אל האדם אך \nזו היא מיוחסת אל האדם עצמו 'גם כן שרוצה לגזול לתועלת הנאתו זולת מה שחוטא אל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הש\"י:\nוהיה וכו' אמר כי הנה הענין זה מורכב משני עבירות כנ\"ל הא' כי יחטא והיא ענין \nהכפירה בעמיתו והב' היא ואשם אל הש\"י בענין השבועה וא\"כ מן הראוי היה שכל חטא מהם \nיתכפר בפני עצמו ואם ירצה להביא קרבן על שבועתו יתכפר לו עון זה לבדו וכאשר ירצה \nלהתכפר מעון הגזל ישיב את הגזילה ואין זה תלוי בזה והודיעו הכתוב כי לא כך הוא אלא \nזה תלוי בחבירו כנ\"ל במה שבארנו על פסוק נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' ולא עוד אלא שלא \nיספיק בשיתכפר על איזה מהן תחילה אלא תחילה יקדים והשיב את הגזילה ואח\"כ יקריב את \nאשמו על השבועה וז\"ש ואת אשמו כלומר כי השבת הגזילה תקדים ואח\"כ שניה לו ואת אשמו \nיקריב וזה כמ\"ש במשנה אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. והטעם הזה כי שורש \nהחטא היא הגזלה ובזה נמשך אל השבועה לכן תחילה נקדים כפרת הגזל. וזהו רמז במה שחזר \nואמר אשר גזל ואשר עשק. ירצה תדע למה יתחיל בהשבת הגזילה לפי שכל כוונתו היתה על כך \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וז\"ש אשר גזל וכן ע\"ד זה אשר עשק אשר הפקד אשר מצא אך השבועה היתה לקיים כוונת \nהראשונה לגזול ולא להשבע ממש לשקר. גם ירמוז במ\"ש אשר גזל וכו' אבל ענין התשומת יד \nשהוא הלוואה לזמן אין כוונתו מוכרחת לגזול ואפשר כי כיוון שלהוצאה ניתנה אפשר \nשהוציאה ואין בידו עכשיו ולהשמט ממנו לפי שעה נשבע על שקר וכשיהיו לו מעות יפרעהו \nוכמ\"ש במסכת מציעא אמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת ישבע וכו' ולכן נכתבה \nבפסוק אחר בפני עצמו או מכל וכו' והוא ענין התשומת יד. גם לכן הזכירה בלשון משונה \nכמ\"ש או מכל אשר ישבע עליו לשקר כי בדבר זה אינו על שקר ממש ונשבע על שקר אלא ונשבע \nלשקר כי בעת השבועה כוונתו טובה לפרוע לו ואם כה יעשה איננו שקר למפרע זולת אם ישקר \nלעתיד ולא נפרע לו עוד כלל והודיע כי עכ\"ז ענשו שווה להראשונות והנה אם היו חטא \nהכפירה לבדו הי' די אם ישלם אותו בראשו אבל עתה שגם היתה עמו שבועה כנ\"ל בענין נפש \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כי תחטא נמצא כי גם בלשון כפרת מה שבינו לחבירו ותיכף ענשו כי וחמישיתו יוסף עליו \nואגב אורחי' רמז עוד עונש אחר כי כיון שהי' חטא הגזל משותף עם חטא השבועה לכן יתורץ \nעוד בו עונש אחר ג\"כ והוא משרז\"ל הגוזל את חבירו ונשבע לו יוליכנו אחריו למדי וז\"ש \nלאשר הוא לו יתננה תיכף ביום אשמתו ולא ימתין ימים רבים אולי יביא הנגזל מן מדי:\nואת וכו' כמו שעון הממון הזה החמיר בו לסיבת היות משותף עמו עון השבועה כנ\"ל כמו כן \nעון השבועה זו ראוי להחמיר בה משאר השבועות להיות משותף עמה עון הגזל כנ\"ל ולכן ואת \nאשמו לא יספיק בקרבן עולה ויורד כשאר השבועות. כי אשמו של זה חמור משאר השבועות \nולזה לא אמר ואת האשם אלא ואת אשמו וכו' ולכן יביא איל וכו'. והנה גם בזה יש כמה \nמיני עונשים כדרך שזכרנו בעונשי הגזל כנזכר ואלו הם כי שבועות האחרות הם קרבן עולה \nויורד בדלות ובדלי דלות כנ\"ל וזו היא אשה וודאי של עשיר. וגה כי אפילו קרבן העשיר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אשר שם הי' שעירה או כשבה בת שנתה וגם שהיא נקבה וכאן היא איל זכר וגם שהוא בן שתי \nשנים כנודע כי דמיו יקרים יותר:\n", "en": ""}]}
