{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "62", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 62", "hebrewTitle": "קטע 62", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/62/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/62/", "segments": [{"index": 1, "he": "צו את אהרן לשון זירוז גדול בענין העולה יען אינה באה רק על הרהור על הלב כי לכך \nנקרא עולה כנודע. גם להורות כי אינה באה רק על הרהור ע\"ז. אמר בה צו את אהרן כנודע \nמשרז\"ל אין צו אלא ענין ע\"ז וכמו שדרשו על ויצו ה' אלקים על האדם וכו' ויצו זו ע\"ז \nכמ\"ש כי הואיל אפרים הלך אחרי צו הרי שבמקום אזהרת ענין ע\"ז אמר לשון צו שהוא ענין \nזירוז גדול כנודע. והנה באם האדה טרוד בעסקיו אין לו פנאי חשוב מחשבות כי אם בלילה \nבהיותו על משכבו בלילות כמ\"ש הוי חושבי עון ופועלי רע על משכבותם כל הלילה וכאשר \nיאיר היום לאור הבוקר יעשה וכנגד זה היא העולה של לילה תהי' על מוקדה על המזבח כל \nהלילה לכפר על הרהור הלילה הנמשך עד הבוקר ואז לאור הבוקר יעשוה ובהשרף העולה הזו \nיהיה כאלו נשרף ההרהור ההיא של ע\"ז שעליה נאמר פסילי אלוהיהם תשרפון באש. וז\"ש ואש \nהמזבח תוקד בו. ולא אמר בה שהיא חוזר אל העולה ואמר בו לרמוז שיוקד בו בהרהור הע\"ז. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וכאלו נשרף ההרהור עצמו באש המזבח ונטהר ונתכפר לו למען היות הע\"ז איסורה בכל שהוא \nכמ\"ש ולא ידבק בידך מאומה מן החרם לכן ירמוז לזה והרים את הדשן אשר תאכל האש את \nהעולה ואעפ\"י שכל הנשרפים אפרם מותר ירים את הדשן הזה ויסרנו משם לעקור ולשרש את \nההרהור ההוא לגמרי. וכאשר יוציאנו מחוץ למחנה לא יוציאנו בבגדי כהונה שיתלכלכו בדשן \nשל הרהור ע\"ז הטמא במשא כנידה ומטמא גם בגדי קודש לנושא אותו להוציאו לחוץ וכמשרז\"ל \nאמר ר' עקיבא מנין לע\"ז שמטמא במשא שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו וכנגד צא תאמר לו \nוהוציא את הדשן אל מחוץ למחנה כי נדה היא וע\"כ ופשט את בגדיו וכו' ובענין דקדוקי \nהכתובים עצמן נוכל לבאר מה שנשנה ונכפל כמה פעמים ענין ואש המזבח תוקד בו והאש על \nהמזבח וכו' אש תמיד וכו' ובגמרא פרשום לענין מספר כמה מערכות היה שם. ונוכל לומר \nכפי הפשט. כי באומרו ואש המזבח תוקד בו ירמוז אל הנס הגדול שהי' שם כמ\"ש בפרקי אבות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ולא כבו גשמים את אש של עצי המערכה וזה כי למעלה ציווה שתהי' העולה על מוקדה על \nהמזבח כל הלילה. ונודע כי בלילה עיקר תוקף נשיבת הרוחות החזקות ובפרט בזמן החורף \nוהסתיו שהגשמים והרוחות יכבו את האש והודיעם ענין הנס כי מובטחים הם כי אש המזבח \nתוקד בו במזבח 'מאליו מבלי שיטרחו מאוד הכהנים להבעירה ותוקד בו ולא תכבה ע\"י גשם \nורוח חזק:\nעוד ירמוז אל נס אחר בפסוק השני ואמר והאש על המזבח תוקד בו והוא ענין האש האוכלת \nאשר תרד מהשמים על המזבח ותשאר שם קיימת ובוערת ורבוצה כארי לאכול הקרבנות וז\"ש \nוהאש היא האש הידועה הנזכר בפ' שמיני ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה והאש ההיא \nשירדה על המזבח אז תוקד בו שם לעולם לא תכבה בשום אופן ואומרו לא תכבה אינו אזהרה \nרק הבטחה ועי\"כ היא העולה על מוקדה וכו' ולא יכבה רוחות וגשמים כנ\"ל. ואמר כי עם \nהיות שכך יהי' אל תתרשל להביא אש מן ההדיוט וביער עליה הכהן האמנם וביער עליה הכהן \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וכו' וכמשרז\"ל מצוה להביא מההדיוט. ואחר שכבר הבטיח שהאש שמן השמים לא תכבה ועכ\"ז \nמצוה להביא מן ההדיוט וביער עליה הכהן הזהיר על אש הדיוט ההוא אשר אש תמיד תוקד על \nהמזבח ולא תכבה. והוא לאו ואזהרה ממש ולא הבטחה כעין לא תכבה הראשון ובזה יתורץ \nאומרו כמה פעמיה ואש והאש אש תמיד וכו'. ואומרו לא תכבה שני פעמים:\nאו ירצה במ\"ש והאש על המזבח תוקד בו ירצה עם היות שכבר ציויתיך למעלה ואש המזבח \nתוקד בו על מוקדה על המזבח כל הלילה. הם ענין סידור המערכה גדולה וקטנה כנודע וכיון \nשכן הוא פשיטא שלא תכבה כיון שכ\"כ מערכות היו מסדרין שם וכפי זה הוא מתמיה אם אצווך \nעתה לערוך שני גזירי עצים בכל בוקר זולת המערכות כנודע כי שתי מצות הה עכ\"ז אני \nמצוך כי וביער עליה הכהן שני גזירי עצים בבוקר וכו'. וטעם הדבר דרך רמז נרמז באומרו \nשני פעמים בבוקר בבוקר ירצה כי הלא עולות התמידין האלו היו מכפרין על כל עונות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ישראל. כמשרז\"ל על צדק ילין בה וטעם הדבר יען כי סיבת הקרבתם היתה להזכיר עקידת \nיצחק כמ\"ש ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. וכדי להזכיר זכותו של אברהם שנתאכזר \nעל בנו לשוחטו על מצות אלהיו וקם בבוקר כמ\"ש וישכם אברהם בבוקר בזריזות גדול הי' \nעולת הבוקר נקרב בבקר וגם במה שנודע היות אברהם מדת החסד המתעוררת בבוקר וכנגד זכות \nיצחק שהניח עצמו לפשוט צווארו לקרב עולה ע\"ג המזבח והי' בשעת המנחה בין הערביים וגם \nבמה שנו דע כי תפילת מנחה כנגד יצחק הנקרא פחד יצחק הי' מקריבין עולת הערב והנה \nאברהם איש החסד. הי' כהן לאל עליון כנודע כי נטלה מן שם הנקרא מלכי צדק וניתנה \nלאברהם והשכים בזריזות בבוקר ויקח את עצי העולה וישם על יצחק בנו יחידו לשורפו \nומיעוט עצים שנים כנגד זה וערך עליה הכהן הדומה לאברהם שני גזירי עצים בבוקר כנגד \nהבוקר שהשכים בו אברהם. וז\"ש בבוקר בבוקר שני פעמים הראשון לציווי והבוקר השני הוא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "טעם הוא בקרו של אברהם ואחר רמיזת שני גזירי עצים וערך עליה העולה כנגד ויעקוד את \nיצחק בנו וישם אותו על המזבח אשר ממעל לעצים. ואחר עריכת העולה יערוך עליה חלבי \nהשלמים וכפי פשוטו של מקרא קשה זה להולמו כי אם הם שלמי נדבה גם יש עולת נדבה ותודה \nוחטאת ואשם ולא הוזכרו אך הענין לרמוז כי אחר זכרון עקידת יצחק ע\"י עולת התמיד מאז \nואילך יזכור להה השי\"ת עקידת יצחק ויהיו לו שלום עם ישראל אעפ\"י שהם חוטאים ויהי' \nהעולה ההיא כאלו הקריבו חלבי שלמות בין ישראל לאביהם שבשמים. וכנגד אפרו של יצחק \nהצבור על המזבח תמיד כנודע לכן כנגד והרים את הדשן שיעור מיעוט כשיעור תרומה ושמו \nאל המזבח להזכיר אפרו של יצחק וא\"ת והרי כמה אלפים שנה נעשתה עקידת יצחק ונכבה האש \nההיא לז\"א אש תמיד וכו' ירצה אשו של יצחק נשאר תמיד קיים על המזבח לא תכבה להיותה \nרמז וזכירה לדורות הבאים לכפר עונות ישראל כנודע:\nאו ירצה בדרך רמז על ענין הנשמה אשר טליה כתיב מי יודע רוח בני האדם העולה היא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "למעלה וכו' ועליה אמר זאת תורת העולה. וכבר ידעת אשר במזבח העולה שבירושלים של מעלה \nמיכאל הכהן הגדול וצבאותיו הכהנים מעלים נשמת האדם בפטירתו מהעוה\"ז לפני ה' ועל \nפיהם נידונית הנשמה ונאכלת באש והזוהמא של החטאים אשר נתלכלכה הנשמה נשרפת ונעשית \nדשן ונשארת הנשמה נקייה וזכה. ואז עולה לריח ניחוח לפני ה'. וכנגדם אהרן ובניו בבית \nהמקדש של מטה. והנה צו את אהרן ובניו העליונים כנ\"ל ותלמד להה משפטי דין הנשמה כאשר \nהיא עולה למעלה כשנפטרת מן העוה\"ז. וז\"ש זאת תורת העולה וכו'. וכבר ידעת כי תחילת \nדינו של אדם הוא עסקת בתורה ואם הוא ת\"ח 'אין אש גיהנם שולטת בו וניצול מאש גיהנום \nוז\"ש זאת תורת העולה כאשר הנשמה בעלותה תוליך עמה עסק התורה כמ\"ש אשרי מי שבא לכאן \nותלמודו בידו. זהו תכלית מה שהיא צריכה כמ\"ש בהתהלכך תנחה אותך וכו'. ולכן צו את \nאהרן כי ראשית כל מה שתשאל את הנשמה בדין הוא אם עסקת בזאת התורה אשר שם משה וכו'. \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וביאר ענין משפט תורת העולה הזאת מה היא ואמר כי הלא הוא העולה שמעלין אותה לידון \nעל המוקד שעל המזבח העליון כל הימים שנגזר עליה וידון כפי שיעור נקיון חטאותיה. \nוהמשך זמן נקיונה נקרא לילה בסוד אתא בוקר וגם לילה. וז\"ש כל הלילה עד בא עת פדיונה \nוז\"ש עד הבוקר ואז תצא משם כמ\"ש תשת חושך ויהי לילה וכו' תזרח השמש יאספון מאש \nגיהנם ואל מעונותיהם המדור שיש לכל צדיק לפי כבודו שם ירבצון ושם יצא אדם לקבל פעלו \nועבודתו שטרח בתורה ובמצות בעוה\"ז עד שערבה שמשו ונפטר וז\"ש עדי ערב וז\"ש עד הבוקר. \nוביאר כי מציאת האש אשר על המזבח ההיא ממנו עצמו הוא מן הזוהמה שנתלכלך משם תוקד \nהאש ההוא וז\"ש ואש המזבח תוקד בו באדם ההוא. גם ירמוז אל מ\"ש בספר הזוהר כי אש \nהמזבח העליון זך ודקיק הוא יתיר זמן אשא דנפשתא ויכיל למשלט ביה ולאוקדא ליה וז\"ש \nואש המזבח להיותו יותר רוחני יכול לשלוט בו וז\"ש תוקד בו. וככלות זמן נקיונו ולבש \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הכהן העליון מדו בד כמ\"ש בדניאל אל האיש לבוש הבדים והרים את הדשן ההוא הנעשה מאותה \nהבחי' אשר אכלה האש מן העולה הלוא כי היא בחי' הזוהמא שבה נתלכלכה הנשמה ההיא ע\"י \nחטאותיה ושמו אצל המזבח בסוד ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו'. וחוזרת הזוהמא והלכלוך \nההוא שכבר נעשה דשן להשרף שריפה אחר שריפה עד שיניקה ויטהרו איזה נצוצות טהרה \nשעדיין היו מעורבין עם דשן סיגי הזוהמא ההיא וכשיכלה שריפתו עד אשר לא נשאר בו שום \nתערובות קדושה אז ופשט בגדי כהונתו הראשונים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אשר הוא \nמחוץ לנהר דינור הסובב מחנה שכינה כנודע ושם יניחהו כי כבר אין בו שום ממשות. גם \nירמוז במ\"ש על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו'. אל מה שנודע משפט הרשעים בלילה אין \nלהם שום מנוחה כלל והם על מוקדה כל הלילה עד הבוקר כי הוא זמן הסתרת פנים וכל חלוני \nופתחי ג\"ע נסגרים מעבור תפלה. ובעת הבוקר ובעת המנחה בעת שאברהם ויצחק תקנו שתי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "התפלות מצננין להם גיהנם ואחר תפלת שחרית והמנחה בשני זמנין אלו חוזרין ומציתין בהם \nאת האש וכנגד ב' זמנים אלו שביום כתיב שני פעמים והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה \nוכו' אש תמיד תוקד על המזבח וכו':\nאו ירצה שאחר שסיפר אופן עונש דין העולה הנ\"ל חזר לפרש מה שהתחיל זאת תורת העולה \nוהיא התרופה ליזהר מאותו עונש והיא ע\"י התורה שחידש אדם בעוה\"ז ומוליכה עמו כעין \nמנחה לשאת חן לשלא יענישוהו וז\"ש וזאת תורת המנחה ירצה המנחה שתוליך בידה מן זאת \nהתורה שחידש בעוה\"ז וע\"כ לא הביא אחר העולה עניני החטאת והאשם והמילואים והתודה \nוהשלמי' שהם קרבנות בקר וצאן כמו העולה ולא הזכיר רק ענין המנחה שיוליך עמו להצילו \nמעונש הנשמה באש המזבח כנ\"ל. ואמנם בני אהרן העליון מקריבים מנחת התורה ההיא לפני \nה' ומעמידין אותה אל פני המזבח להצילו מאש המזבח ההוא. וכל החדושים המובחרים שהם \nבדרך נסתר וסודות עליונים והם מבחר התורה ההיא שיש בה ה' חומשי היד כנגד ה' אצבעות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "קומץ היד ומכולם ירים המובחר שבקומץ הלא הוא סולת המובחר שבמנחה ההיא כנודע כי חטה \nבגימטריא כ\"ב אותיות התורה והסולת היא מובחר שבחטה. ומן הסודות הנמשלים אל השמן \nשיורד בחשאי ולא בקולי קולות כמו היין שהם פשטי התורה וז\"ש ומשמנה כי עליהם נאמר כי \nטובים דודיך מיין וכתיב בתרי' לריח שמניך טובים הם סודות התורה כבשים ללבושך בחשאי \nואת כל הסודות העליונים הנמשלים ללבונה הסם העליון שבקטורת העולה לריח ניחוח אזכרתה \nלה' אלו יקטירם במזבח לעלות אשה ריח ניחוח לה' כנזכר בספר הזוהר פ' בראשית כי \nמסודות התורה שאדם מחדש בעוה\"ז נעשים שמים חדשים שנאמר בהם השמים שמים לה' והנותרת \nמן המנחה ההיא הם פשטי התורה ממנו נעשים ארצות חדשות אלו המלאכים ומהם ניזונים אהרן \nובניו ואמנם בתנאי שלא גבה לבו בתורה ההיא כמ\"ש בסבא דפ' משפטיה על לדוד ה' לא גבה \nלבי וכו' בעת עסקו בתורה כי אז יהיו שלא לשם שמים ונתערב בו חמץ היצה\"ר המתפיח את \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "העיסה ומגביה אמנם מצות תאכל כשהיא לש\"ש שלא בגאות היצה\"ר הנקרא חמץ בסוד אשרו \nחמוץ. ויען תלמוד התורה נשים פטורות כמ\"ש וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ולא \nבנות ישראל לכן כל זכר בכהנים העליונים יאכל אותה ולא הנקבות כנזכר בספר הזוהר על \nפסוק איש וביתו באו כי יש מלאכים הנמשלים אל הנקבה שאינם אוכלות רק תרומה בלילה ולא \nקדשים כנזכר בסבא של משפטים וז\"ש כחטאת וכאשם שהם קדשי קדשים כל זכר בכהנים יאכל. \nונמצאו המלאכים גרועים מן הצדיקים שהם אשה ה' אנשי ה' שעם היותם בגוף נקראים בנים \nאתם לה'. והנה הזכר בכהנים העליונים יאכל ממה שחדשו אשה ה' הם הצדיקים כנזכר וכמ\"ש \nכעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל:\nצו את אהרן וכו'. מלת לאמר היא מיותרת וגם כפל אומרו העולה היא העולה. והענין כי \nהפסוק עצמו הרגיש כי בשלמא זאת תורת המנחה והאשם והחטאת וכו' הנזכר בפ' זו ניחא כי \nהם דיניהן ומשפטיהן עצמן אבל בעולה לא שייך לאמר זאת תורת העולה כי דיניה נזכר לעיל \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בריש פרשת ויקרא אבל כאן לא הזכיר רק ענין תרומת הדשן וסידור שני גזירי עצים. לז\"א \nלאמר מה שאני אומר צו את אהרן לא תצווהו עד אשר תאמר לו תחלה זאת תורת העולה הנזכר \nבפ' ויקרא ואח\"כ תצווהו ואמור לו כי אחר שיעשה תורת העולה עצמה יזהר כי היא אותה \nהעולה הנזכר שבה עוד דינים אחרים נוספים ואין עקרים כאותה שבפרשת ויקרא שהם משפטים \nהמוכרחים אליה אבל זה הוא על מוקדה וכו' להכשיר איברים ופדרים אם נשתיירו מעולת \nהערב כשרים כל הלילה וגם ללמד על הפהולין וכו' כפי' רש\"י. ועוד יש דינין אחרים שאין \nנוגעים כלל בדין העולה עצמה רק הכנות הצריכות בין סיום עולת הערב לקודם עולת הבוקר \nוהוא ענין תרומת הדשן וסידור שני גזירי עצים כי אלו הם הכנה אל מעשי העולה. ופירש \nדבריו כי אומרו על מוקדה וכו' איננו חובה אלא רשות כנזכר שאם נשתיירו כל הלילה \nכשרים כיון שהם על מוקדה ממש ע\"ג האש נקרא עדיין גמר מלאכת הערב ואלו היו בלתי אש \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "היו פסולין. וגם אם נכבית האש לגמרי לא יוכשרו במה שיחזרו להדליק אש חדש אבל מכוון \nשכל הלילה בלאו הכי אש המזבח תוקד בו כל הלילה איננה מלאכה אחרת רק גמר מלאכה \nהראשונה של יום. ולכן הוכשר הקטר חלבים ואמרים כל הלילה ואח\"כ חזר הכתוב לבאר מ\"ש \nואש המזבח תוקד בו במזבח תמיד ואמר כי חובה היא ולא רשות וז\"ש והאש על המזבח וכו' \nנמצא כי ואש המזבח וכו' הוא הודעה ומ\"ש והאש על המזבח הוא הציווי עקרי ואיננו כפול. \nואמנם לא הזכיר ענין הציווי הזה עד אחר ציווי תרומת הדשן לפי שבא ללמד כי מ\"ש והרים \nאת הדשן אינו כל הדשן רק דבר מועט מן המאכלות הפנימיות בלבד כענין תרומת התבואה כי \nהרי אם הי' מסיר כל הדשן היה מוכרח לכבות האש ע\"י הסרת כל הדשן כולו לגמרי אמנם \nבהיות והרים לשון תרומה יבא על נכון אזהרת והאש על המזבח תוקד בו ולא תכבהו ע\"י \nהסרת כל הדשן בהכרח. ולפי שהקרבת עולת הבוקר נזכר בו שם בוקר לכן הוצרך להודיע כי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ענין וביער עליה הכהן שני גזירי עצים איננו ממש בעת אשר יערוך עליה איברי העולה אבל \nיסדרם בבוקר בבוקר כי הבוקר של סידורי עצים יקדים מאוד אל בוקר עריכת איברי העולה \nוכמ\"ש באביי הוה מסדר וכו'. וסידור שני גזירי עצים קודם וכו' וקטורת קודמת לאברים. \nולפי שבלולה היה צריך התמדת האש לצורך עולת הערב ולשאר קרבנות נדבת היום אבל ביום \nהכהנים אינן ישנים וכראותן שאין עולת נדבה וקרבנות נדבה באים ינוחו האש שתכבה כי אם \nיצטרכו יוכלו להבעירה לכן הוצרך לחזור להזהירם כי גם אחר וערך עליה עולת הבוקר אש \nתמיד תוקד על המזבח לא תכבה וכו':\nחסלת פרשת צו:\n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ספר עץ הדעת טוב - פרשת שמיני: \nויהי ביום השמיני וכו'. ענין שבעת ימי המילואים והקרבנות האלו יובן בהקדמה שקודם \nהלא הוא כי כאשר הש\"י ברא העולם בראו בששת ימי בראשית וביום הששי אחר שברא את כל \nהעולם ברא את האדם הראשון שהוא תכלית כל הבריאה ומצא שלחן ערוך כדי שיהיה פנוי \nלעבוד את קונו ית' ויתנהו הש\"י אחר שנברא מעפר המזבח שבהר המוריה ולקחו ונתנו בגן \nעדו הארץ לעבדה ולשמרה. במצות עשה ולא תעשה והנה גן עדן הארץ הוא פתח ושער לעלות \nדרך בו אל ג\"ע העליון השמימיי כי מכוון הוא כנגדו עצי עמוד אחד שבאמצעות הגן התחחון \nכנודע ושם ישב אדם יום הששי ויום שבת קודש ואלו זכה ולא חטא הי' עובד הש\"י זמן עד \nישלים עבודתו ומשם יעלה אל ג\"ע העליון העקרי הנברא למדור ועולם הנשמות כי ג\"ע הארצי \nאיננו רק בית שער ליכנס לטרקלין העליון הוא ג\"ע העליון. וכאשר חטא ועבר על ציווי \nית' כמשז\"ל אדם הראשון כופר בעיקר היה נתגרש משם וחזר אל המקום אשר לוקח משם הוא הר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "המוריה כנזכר וזה הי' בסוף יום ששי בעש\"ק וישב כל יום שבק בהר המוריה כי גם שם פתחו \nשל ג\"ע העליון הנקרא ירושלים של מעלה המכוין כנגד בהמ\"ק של מטה. ובאחד בשבת נכנס \nבנהר גיחון עד צוארו ק\"ל שנים בתשובה וכו' כנזכר בפרקי ר' אליעזר. וכל זה בעבור \nזוהמת הנחש שהעיל באדם וחוה ובזרעם בעון מה שכפרו ביחידו של עולם ונמשכה הזוהמא \nההיא עד שעמדו ישראל על הר סיני ושם נפסקה זוהמתם וכשחזרו וחטאו בעגל וכפרו כאדם \nהראשון שנאמר והמה כאדם עברו ברית ואמרו אלה אלהיך ישראל אז חזרה הזוהמא בעולם \nוכשראה הקב\"ה חולשת הקדושה שאין לה תיקון כבתחילה הוצרך לתקן קצת על בנין המשכן \nועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:\n)יען כי אדם ע\"י חעאו גרם שיסלק שכינתו מהארץ לכן יבנו לו משכן משלהם ומתרומתם \nלהחזיר שם שכינתו כי בכל הארץ מלאה ע\"ז של שבעים אומות הנמשכים מזוהמת הנחש בחטאו \nשל אדם שהיא בחינת ישראל כמ\"ש אדם אתם( לסלק משם זוהמת הנחש כנודע בספר הזוהר כי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לסיבה זו הוצרך משה עצמו להקים את המשכן בסוד כשזה נופל זה קם ובכל מלאכה ומלאכה \nשבהקמה ההיא היתה נפילת הנחש העליון האמנם הוצרך לקיום כל זה לחזור לחדש להם ענין \nשמירת השבת כי היא שקולה ככל התורה כולה ותבא לכפר עון העגל שהוא ככופר בכל התורה \nכולה כמבואר באורך אצלינו פ' ויקהל כי לכך הקדים ענין שמירת השבת אל מלאכת המשכן \nוע\"ש כי ע\"י השבת מודים שמאמינים בה' ית' כי הוא אשר ברא העולם בששת ימי המעשה \n", "en": ""}]}
