ועתה יהיה להפך ולך קח לי אתה ולא כמאז שאני לקחתי לך וע"י כ"ז אגרום שיחזור הב"ה לברכך וז"ש למען יברכך לפני ה' לפני מותו ובזה יתוקנו כל מיני חטאות וקללות שקלקלנו אז, והכי יובן בזה תמיהא עצומה למה העלים הב"ה עיניו של יצחק לכהות עיניו החומריים וגם עיני שכלו כי ויאהב יצחק את עשו ולא בחר לברך את יעקב ולא היה ענין הברכות רק ע"י חוה ויעקב כי שניהם היו אשר חטאו אז והם צריכין עתה לתקן וכמו שאז ע"י רמאות הנחש נתקלל אדם כן עתה יפסיד הנחש שהוא עשו הבכורה והברכות שביטל יעקב ע"י שיעקב ורבקה ירמו אותו עתה ברמאות גדול וכמשפטו כן יעשה לו ג"כ: ובזה נחזור אל ענין לידתם כי הלא בתחילה הוצרך טנין סור מרע לנקות עקבו של אדם מזוהמת הנחש שנתערבה שם כנז' ולכן נולד עשו ראשון ונפרד מן יעקב כמ"ש ממעיך יפרדו ואח"כ ענין ועשה טוב והוא בחינת הטוב שבעקבו של אדם אשר היה מעורב בראש הנחש ועתה הוסר משם וכמו שנבאר בענין חושים בן דן ולכן נק' יעקב נשון עקב וז"ש ורבקה אמרה אל יעקב בנה הקען לרמוז כי עדיין היה אז קטן שלא לקח רק בחינת העקב של אדם ולא נכלל בכל כוללות אדה"ר וזהו סוד וידו אוחזת בעקב עשו פי' באותו העקב של אדם שנשכו הנחש הוא עשו ולקחו עתה יעקב מעשו בידו של יעקב, והענין כי העקב של אדם הוא בחינת הדין אשר בו היא בחינת מדת המלכות האחרונה שבכל הי"ס וכן עקב בגימט' שני פעמים אלקים ולכן עשו שהוא בחי' אנדים אחרים ביקש להתאחז שם לקחת שפע ההוא והם בחינת שני אלדים שבשני העקרים הנכללים יחד נק' עקב א' וכאשר יעקב המשיך עשרה אותיות פשיעות שבשני שמות אלדים הנז' שהם השרשים שמהם יצאו הענפים שהם בחינת ב' אלדים בבחינת חשבונם שהם עק"ב כנז' אז הומתקו כחות הדינין ההם והובררו מן הרע הנאחז בהם וזהו ויד"ו אותיות יו"ד שהם עשר אותיות הנז' אחזו בענפים שהם בגימט' עקב ואז נקרא שמו יעקב בתוס' י' ולא נק' עקב בלבד וכפי הפשע ק' שהיה מהראוי לקרותו עקב ולא יעקב והנה יצחק ידע בזה כי יעקב היה עקיבו של אדם האומנם בחי' הראש הנק' בכורה היתה בעשו כמ"ש הוא ישופך ראש וכפי זה לו יאתה הברכה ולכן ויאהב יצחק את עשו יען כי כבר צד הגשמיות של בחינת הראש והבכורה של אדם כבר צדה אותם בראשו ע"י פיו שהוא הטורף המאכל כדמיון הנחש שצדם ע"י פיו שהסית את חוה ורצה לתת לו ברכות העוה"ב הנאותות אל הבכור כי ע"י כן יושלם ויהיה צדיק אבל הב"ה לא רצה אלא שיעקב עצו יטול גם בכורות הראש והברכות יהטעם כי יעקב הוא אדם עצמו אבל עשו הוא הנחש אלא שחטף הבכורה מן אדם שלא כדין וגרם שיעקב יטול הברכות ויושלם בו בחינת העקב והראש, ובזה חבין איך אחר הודאת שרו של עשו בבואו מן חרנה אל ארץ יש' אז נק' ישראל אותיות לי ראש כי כבר נשלם בו גם בחינת הראש כנ"ל ונק' ישראל ע"ש העיקר שהוא בחינת הראש שהם הנשמות מצד הקדושה שנתערבו בראש הנחש ולז"א אמר לו כי שרית עם אלהי"ם הם שני אלהים שבעקב הנז' ואח"כ הגדיל ונעשה איש גמור ולקח נשמות האנשים השלימים שבראש הנחש שהם גדולים מבחינת העקב וזהו ועם אנשים. גם זהו סוד משז"ל כי כשבקש יוסף לקבור את יעקב אביו במערה חתך חושים בן דן את ראש' עשו ונפל על ברכי יעקב ואז נתקיים ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' והענין כי בראשו של עשו היו שם נשמות הקדושות ולכן ראשו של עשו נכרתה ונקברה שם עם יעקב ואז נתקיים הוא ישופך ראש כי כרת ראשו במגריפת הטיט ורציצה ולא בחרב ממש וז"ש ישופך, והנה חושים בן דן הוא בגימ' נח"ש גם בדן אביו נאמר יהי דן נחש וכו' כנז' בס' הזוהר כי הוא הנחש העהור העליון החקוק בכסא שלמה מדת הדין השולטת על הנחשים הטמאים וזה ענין שנמצא עשו שהוא הנחש העמא ביד חושים הנחש הטהור והוא סוד הנמרץ עשה לך שרף וכו' כי הוא הטהור השולט ע"כ הנחשים השרפים הנושכים ובכח זה העליון הקדוש היו מתרפאין ונצולין מן הנחשים התחתונים הרעים: וכל הבארות וכו' קשה מ"ש סתמום וימלאוה עפר שהוא כפל ענין במלות שונות גדולה מזו שהל"ל בהפך וימלאום טפר שהוא בכללות כל חלל הבור ואח"כ ויסתמום שהוא סתום פיות הבארות. ויראה כי חשבו בלבם שאם ימלאום עפר תחוח בנקל יחזרו עבדי יצחק לחופרה ולכן תחלה סתימו מקורות התחתונים שבבארות שמשם המים נובעים מבנין אבנים וסיד עד שלא יוכר רישומם ואח"כ מלאו עפר כל חלל הבארות עד פיהם: ויהי כי זקן יצחק וכו' י"ל איך יתכן שיצחק כולה תמימה נביא השי"ת יתפתה בדברי עשו היאך מעשרין את התבן וכו' עד שעלה בדעתו לברכו ולא ליעקב אחיו הצדיק יושב אוהלים וראיה לזה מ"ש לעיל ויאהב יצחק את עשו וכו', והנה כבר למעלה ביארנו כי אין ויאהב וכו' לשון שלילה כי לא היה אוהב ליעקב אבל הכוונה כי פשיעא שהיה אוהב את יעקב מצד שהיה מכיר בו שהיה צדיק אבל גם לעשו שהיה מכיר בו שהיה רשע היה אוהבו לסיבת היותו בנו ובפרע שהיה בכורו יורש מקומו ורצה לקרבו אולי ישוב בתשובה ע"ד מ"ש רז"ל אומר לרשע צדיק אתה ולמוכיחים ינעם ולכן אלו לא היה מברך אלא ליעקב הקטן היה בועט באביו כי הרי לו לעשו משפט הבכורה ועוד כי כאשר יתברך ויהיה עשיר אולי יעבוד את ה' ואם יבואו עליו עניות ומיני יסורין לא יוכל לסבול ויבעע ולכך תמצא כי הברכות ראשונות שבירך יצחק ליעקב היו ברכות העוה"ז לפי שהיה חושב כי היה עשו ולא היה בהם השראת שכינה ולא ירושת הארץ כמו בברכות אחרונות כמו שיתבאר, ולכן כאשר בא אח"כ עשו ויצעק וכו' א"ל יצחק הן גביר וכו' כלומר כל הברכות שאתה מבקש הם של העוה"ז וכבר נתתים ליעקב בחושבי שאתה עשו א"כ ולך איפה מה אעשה בני כלומר ברכות הראויות לך שהם של העוה"ז מה אעשה שכבר כולם נתתים לו וגם אם אחזור לברכך באותם ברכות הן גביר וכו' מה שקנה עבד קנה רבו וז"ש גם ברוך יהיה כלומר בא אחיך במרמה ובחשבי שהיית אתה לקח ברכתך הראויה לך והיא ברכות העוה"ז ועכ"ז גם ברוך יהיה כלומר ואעפ"י שאין אלו הברכות ראויות לו ולכן )לו( לא יהי' ליעקב הברכות ההם אלא כשיהיו צדיקים ויהיו ראוים לשתי שולחנות אך והיה כאשר תריד שלא יהיו צדיקים כמו שתרגם אונקלוס אז ופרקת עולו מעל צוארך ותקח אתה ברכות העוה"ז כי אם יקחם זרע יעקב יאבדו ברכות העוה"ב ולכן יכנסו בשעבוד מלכיות כדי שלא יכנסו לגיהנם ויזכו לחיי העוה"ב, ואמנם רבקה חשבה כי אהבת יצחק לעשו היתה שלימה ולא כן ליעקב ואולי יברכהו ברכות העוה"ב ולכן השתדלה לשיעקב יקח הברכות הראשונות: ויוגד וכו' לא רצתה רבקה לדבר ליעקב כי עיקר טעמה היא לשיקח אשה מבנות לבן אחיה כי אולי לא ירצה יעקב להניח ב' מצות גדולות ישיבת ארץ ישראל וכבוד אב ואם בשביל נשואי אשה ולכן לא אמרה לו כלל מענין נישואין רק נתנה עעם אחר והוא הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך כי ע"י כן יברח בלי ספק ואח"כ הלכה אל יצחק ולא גלתה לו עעם הנז' כי חשבה שהוא אוהב את עשו באמת ומחזיקו חזקת צדיק ולכן אמרה לו העעם האחר והוא אם לוקח יעקב אשה וכו' ויכשר הדבר בעיניו כי כן עשה לו אברהם אביו וא"ל קום לך פדנה ארם וכו', ולפי שלא ישיב למה לא תשלח אחרי האשה כמו שעשה אברהם אליך ולמה זה תשלחני ותאבד ממני ב' מצות הגדולות כנז' לכן האריך בדברים לשיכנסו בלבו ויתרצה לילך וז"א קום לך וכו' כלומר אל תתעצל בהליכה זו אבל קום בזריזות ולך שם והנה אינך כמוני שעדיין לא הייתי יודע אם יש שם אשה אם לאו ועוד כי גם אם תהיה שם אשה אולי לא תאבה האשה לבא ולכן שלחתי לאליעזר לחקור הדבר אבל אתה כבר יש לך אשה מזומנת וידועה וז"ש מבנות לבן אחי אמך וגם כי הנה הוא אחי אמך קורבה גדולה ובודאי שיתרצו ליתנה אליך ועוד שלישית כי כבר ראינו כי נתרצו תחלה לתת את רבקה ועוד כי רבקה בת יחידה אך ללבן יש בנות רבות בלהה זלפה לאה רחל וז"ש מבנות ולא אמר בת לבן, ולפי שעדיין ישאר פקפוק בלב יעקב לומר הנני רואה כי אתה אוהב לעשו יותר ממני ולא עוד אלא שלא ברכתני ברכות העוה"ב כנ"ל והדברים מוכרחים כי כוונתך לשלחני לארץ רחוקה ולהשאיר עמך את עשו אהובך זוכה בשתי מצות הנז' כדי לתת לו ברכות העוה"ב הראויות אל הבכור שהוא עשו ולז"א ואל שדי וכו' יראה הנה אני נותן לך מעתה הברכות הראויות אל הבכור והם ויתן לך את ברכת אברהם יורש ברכת האבות שנא' לו כי ביצחק יקרא לך זרע והנה כי אתה יורש זרע אברהם ולא עשו וז"ש לך ולזרינך כלומר ולא לזרע עשו וכן ברכת הארץ לך נתתיה וז"ש לרשתך את ארץ מגורך וכן לא ישרה שכינתו אלא עליך כמ"ש כי יעקב בחר לו יה וז"ש והיית לקהל עמים ולא עוד אלא כי גם עשה לו לויה וז"ש שנית וישלח יצחק את יעקב כענין ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו וכו', ואז הלך ברצון עוב גמור וז"ש וילך פדנה ארם וכו' והודיע כי נתרצה לשתי הסבות הנז' אם ענין פחדו מן עשו אמר אל לבן והוא אחי רבקה כלומר כי קרוב מאד אליו והוא יצילהו להיותו אחי רבקה ולא עוד אלא כי כל העולם יודעים כי רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו וז"ש אם יעקב ועשו, והנה לבן אחי רבקה אהב גם הוא ליעקב יותר מן עשו ואם ענין סבת הנשואין גם רמז באו' אחי רבקה ובודאי כי יתרצה לתת לו בתו ובזה יתורץ שאלת רש"י ז"ל אם יעקב ועשו אינו יודע מה מלמדנו: וירא עשו וכו' יראה בתחלה חשב עשו כי אהבת יצחק אליו היתה אמתית וזה על כי ציד בפיו והיה מרמה אותו והראיה לזה כי קרא אותו וא"ל הביאה לי ציד וכו' ואברככה לפני ה' וכו' אך עתה ראה כי ברך יצחק את יעקב פעם האחרת ולא עוד אלא שהם ברכ' העוה"ב וז"ש כי ברך יצחק את יעקב כי הברכות הראשונות ברכו בחושבו שהיה עשו אך אלו האחרונות היו בדעה גמורה עם שידע שהיה יעקב וראיה אחרת ושלח אותו וכו' ע"ד שעשה אברהם ליצחק ולא כן עשה לעשו שהניחו לקחת נשים מבנות הכנעני והחתי אז ידע כי זרע הנק' בשם אברהם ויצחק הוא יעקב לבדו כנז' וכבר זכה בבכורה ובברכה בשלימות אז נתפקר לגמרי כי מאחר שאינו יורש העוה"ב ימלא כרסו מהעוה"ז, וז"ש וירא עשו כי בירך וכו' ושלח אותו וכו' תיכף בברכו אותו להורות כי זה תלוי בזה כי הברוך לא יקח אשה מבנות כנען הארור וז"ש ויצו עליו וכו' וגם כי בראשונה ויאהב יצחק וכו' ורבקה וכו' ועתה נשתתף יעקב להיותו בן אהוב לשניהם וכאלו עשו אינו בן שלהם וז"ש וישמע יעקב אל אביו ואל אמו אז וילך עשו וכו' על נשיו לו לאשה וכמ"ש ז"ל הוסיף רשעה על רשעתו ואמר קנה כמו שאברהם שנאמר את ישמעאל בנו ונתקיים זרעו ביצחק וכן יצחק שנאמר אותי ונתקיים זרעו ביעקב לכן נתחבר יחד אני וישמעאל שנואי אבותיכם ונשבע מעובות העוה"ז, ואמנם כל כך היתה רמאותו שלא גילה לאביו אלא בברכה עשה עצמו כלא ידע אלא לקיים רצון אביו עשה כן וזה שאמר ראיה שנית וירא עשו כי רעות וכו' והראה בעצמו כי לסבה זו וילך עשו וכו' אך כוונתו היתה רעה לסבת הראיה הראשונה וירא עשו כי ברך וכו' כנ"ל ולכן נתפקר לגמרי(: אמר המעתיק אליהו חיון ע"כ מצאתי בפרשת תולדות ומכאן ואילך פ' ויצא יעקב: ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויצא: אתחיל לכתוב פרשת ויצא: ויצא יעקב יש לעורר א' כי כבר בפרשת תולדות סיפר וילך פדנה ארם ועתה חזר לכתוב יציאתו מבאר שבע והליכתו לחרן פעם ב' ולא די בזה כי גם שילש פעם שלישית לספר אשר קרה לו בדרך ויפגע במקום וכו' וישא יעקב רגליו וכו' ואם כדברי רש"י יצא ללכת לחרן למה נעקם הכתוב והול"ל ויצא יעקב מב'אר שבע ויפגע במקום וכו' וילך חרנה, ב' כי המקום הזה לוז היה וא"כ הול"ל ויפגע בלוז כי במקום סתם אין בו סימן, ג' דלא שייך פגיעה במקום והול"ל וילך ללוז וילן שם ואם כרז"ל שקפצה לו הארץ הול"ל ויפגע בו המקום ואם כרז"ל לשון תפלה הול"ל ויתפלל, ד' מה צורך נתינת טעם כי בא השמש אל וילן שם, ה' מה צורך בסיפור ויקח מאבני המקום וכו' ואם הוא על מה שעתיד לכתוב ויקח את האבן וכו' למה נה כי בתחילה הזכיר אבני לשון רבים ואח"כ האבן לשון יחיד, ו' הל"ל תחת ראשו ולא מראשותיו כי כמה ראשים היו לו ואם כפרש"י דעשאן כמין מרזב הול"ל סביבותיו, ז' מלת במקום ההוא מיותרת והול"ל וישכב שם, ח' דהול"ל על הסדר ותבא השמש וילן שם, ע' דהול"ל סולם מוצב במקום ההוא, י' כי השמימה היא בה"א מיותר ויאמר נא השמים, י"א מה ענין המלאכים היורדים ועולים, י"ב למה כינה אותם אל מלאכי אלדי"ם והול"ל מלאכי ה' וכמ"ש אח"כ והנה ה' נצב עליו, י"ג כי כפי הנראה שהחלום הזה הוצרך להבעיחו מיראתו מן עשו ומן לבן וא"כ יספיק בהבטחת הנה אנכי עמך וכו' ומה צורך לאמר הארץ אשר וכו' והיה זרעך וכו' ואם נאמר כי ביקש מעתה להבטיחו בג' הבטחות אלו מה נשתנו אלו מזולתם בעת הזאת וגה כי הה שלא כסדר כי בראשונה יבטיחו על ההוה הנה אנכי עמך וכו' ואח"כ על נתינת הזרע והיה זרעך וכו' ואח"כ נתינת הארץ לו ולזרעו, י"ד כי היותר צורך הוא שיאמר אלדי אברהם ואלדי יצחק אביך, ט"ו דהול"ל הארץ וכו' לזרעך אתננה כי אומרו לך לא כן נתקיים י"ו מאי ריבה באו' בכל אשר תלך, י"ז אומר כי לא אעזבך בלשון נתינת עעם ואינו מתישב והול"ל ולא אעזבך, י"ח דהול"ל אעשה מאי עשיתי, י"ט מה צורך באומרו ואנכי לא ידעתי ורש"י נדחק ליישבו, כ' דהול"ל וייקץ וכו' ויירא ויאמר מה נורא וכו' ולמה הפסיק הענין לב' אמירות וייקץ ויאמר ויירא ויאמר, כ"א מ"ש אין זה מה בא למעועי, כ"ב אומרו בתחילה אין זה כי אם בית אלדי"ם ואח"כ שינהו מבית וקראו שער השמים כי אם הוא בית אינו שער וגם אם נאמר כי הוא בית התחתון ושער עליון אל השמים הול"ל אין זה כי אם בית אלהים ושער השמים ואיך יאמר זה וזה כנר' שעל שני מקומות הוא מדבר, כ"ג שינוייו ממקום לעיר והול"ל ויקרא שם המקום בית אל ואולם לוז שם המקום בראשונה או ויקרא את שם העיר בית אל ואולם לוז שם העיר בראשונה: ולבא אל נכון נקשה קושי' אחרת הלא היא כי הלא אברהם נצטוה בישיבת הארץ כמ"ש לך לך וכו' אל הארץ אשר אראך ויצא שלא ברשותו ית' ויהי רעב בארץ וירד אברם וכו' ולא עוד אלא שלא נתיירא כלל על יציאתו מארץ ישראל וגם לא המתין אל השי"ת יבטיחהו להיות עמו ויעקב אשר לא נצטוה על זה ולא עוד אלא שיצא לדבר מצוה לישא אשה על פי נבואת אביו ואמו לך פדנה ארם וקח לך אשה מבנות לבן וכו' וגם שהלך מובעח בברכות אביו בעת שהלך ועכ"ז נתיירא מאד והוצרך להבטחתו ית' ואפילו הכי היה מתיירא ומסתפק אם יהיה אלדים עמדי וכו' וכ"ז תמיה גדול: ואמנם רצה הכתוב לתרץ קושי' זו ולכן הוצרך להציע הצעות אלו ויצא יעקב וכו' טם שכבר נכתבו למעלה כי שם נכתב ענין סיפור ההליכה עצמה וכאן כתב סבת יראתו ומוראו ויציאה והליכה זו על מה היתה והודיענו כי היותו יוצא ממקום קדוש כזה והליכתו אל קצה האחרון בארץ עמאה ההיא ע"כ נתיירא מאד כמו שית', והענין כי הנה מצינו שהשי"ת אמר לאברהם לך מארצך וכו' וכל כוונתו היתה על סיבת יעקב ובניו כי זה ענין אומ' ואעשך לגוי גדול כמו שביארנו שם וע"ש איך יעקב ובניו הם הנק' גוי גדול התחלת כל הבנין ויסודו שמשם התחילה האומה הקדושה וע"כ נק' כל האומה ע"ש ישראל כמ"ש והיה שארית יעקב וכו' ולא ע"ש אברהם ויצחק גם הארץ לא נק' לא ע"ש אברהם או יצחק אלא ארץ ישראל כנז' בס' שופטים ונמצא עתה בצאת יעקב מן הארץ כמעט נהרס כל הבנין והמחשבה ההיא וע"כ נפלה בלבו אימה יתירה והוצרך להבעחתו ית' כמו שנבאר בס"ד וכפי זהה מ"ש מבאר שבע אינו בפרעות כפשוטו רק שם כולל אל כל א"י כמו שיתבאר ונרחיב קצת הביאור: והנה כתוב הנותן מטר ע"פ ארץ וכו' יראה כי ארץ ישראל בלבד היא הנקראת ארץ סתם וכל ארצות העולם נק' חוצות וזה ענין פי' א"י וחו"ל והש"י אשר משכנו בא"י משגיח בה ונותן השפע והמער ע"פ א"י כמ"ש ארץ וכו' תמיד עיני ה' אלד"ך בה וע"כ היא לבדה נק' ארץ כי היא משכנו ית' ושאר הארצות משכן שבעים שרים נק' חוצות עפלים לה וכמ"ש זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ולכן אחר אשר נותן ביד עצמו המטר ע"פ ארץ אח"כ משם שולח ע"י שליח הם הע' שרים את המער אל כל העולם הנק' חוצות כנז' ולהיותו נחלק אל ע' שרים נק' חוצות בלשון רבים וארץ ישראל ארץ א' לגוי אחד הם ישראל ומלכה ה' אלדינו ה' אחד נק' ארץ סתם בלשון יחיד, גה להיות ארץ ישראל מושבו ית' כנז' נק' ארץ ושאר העולם נק' חוצות כי הם חיצונים סביבות משכן השי"ת וגם במה שנודע כי ארץ ישראל אמצע כל הישוב בדמיון בת עין שבאמצע העין שמשם נמשך כל ראות העין כנודע וגם זהו סוד "תמיד עיני ה' אלדיך בה" כנז' בס' הזוהר פ' שלח כי כל העולם כצורת עינו של אדם הלובן שבו ים אוקיינוס המקיף והשחור ישובו של העולם ובבת העין ירושלים וכמו שבת העין נקודה פנימית ושאריתו חיצוניתו כן א"י פנימיות והעולם חיצוניות שלו: גם זהו "סוד שתה מים מבורך היא א"י כי משם נובעים מימי השפע מאת ה' השוכן בה כנז' ונק' באר נובע המים ומשם יפוצו מעינותיך חוצה היא חו"ל וגם נק' רחובות הפך א"י הנק' ארץ צבי שעורו נכווץ ואינו מחזיק פיריתיו בהרחבה וז"ש ברחובות פלגי מים ונק' רחובות לשון רבים ע"ד שנת' על ושולח מים ע"פ חוצות, הכלל העולה כי א"י נק' באר שבע כי היא