{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "71", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 71", "hebrewTitle": "קטע 71", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/71/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/71/", "segments": [{"index": 1, "he": "ולכן חזר ואמר תיראו לשון רבים לרבות גם האשה במצוה זו גה להורות זה היקש ואת \nשבתותי תשמרו עם היות שבא אחר מלת איש הנ\"ל שהיא יחוד:\nאו ירצה איש אמו תיראו אתה שניכם איש ואמז את אביו תיראו כי שניכם חייבין במוראו \nואם האב יבקש איזה שירות מהבן יניח שירות האם ויעבוד את האב ונמצא כי הבן משועבד \nלאם ושניהם לאב ואח\"כ הודיע כי שלשתן משועבדים לגבוהה עליהם וז\"ש ואת שבתותי תשמורו \nשלשתם הנ\"ל איש ואמו ואביו ואל תחוש על אמך או אביך אם יצווך לחלל שבת כי כל שלשתכם \nמשועבדים לי וז\"ש אני ה' אלהיכם. של האיש ואמו ואביו. אל תפנו וכו' ירמוז אל משז\"ל \nעבירה גוררת עבירה וכמ\"ש הוי מושכי העון בחבלי השוא בתחילה ואח\"כ וכעבות העגלה \nחטאה. וז\"ש אל תפנו דעתיכם לדעת דרכי עבודה זרה עם היותם בעיניכם אלילים כלא חשיבין \nכמו שפי' הרמב\"ן ז\"ל מלת אלילים ואעפ\"י שאין כוונתך לעובדם לפי שע\"י כך נמשכו \nלהאמין בהם שהם אלהות ממש ולא אלילים וז\"ש אלהי מסכה ולא אמר אלילי מסכה. וכאשר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "תאמינו בהם שהם אלההות אז עוד תבואו לידי עשי' גמורה וז\"ש לא תעשון. ומזה ימשך עוד \nהנזק העיקרי כי תבואו לעבדם ממש וז\"ש לכם ר\"ל לעצמיכם לעבוד אותם ולא כבתחילה \nלעשותם למוכרם לאחריה דרך מקח וממכר לא לעבדה ממש. והוכיחם על זה ואמר אני ה' \nאלהיכם כלומר ראו את מי אתם מניחים אותי ה' אלהיכם אלהיה חיים בורא כל העולמות \nומחליפים אותי באלילים לא המה ע\"ד אותי עזבו מקור מים חיים וכו'. גם באומרו אלהי \nמסכה ירמוז למי אתם עובדים לאלהי כסף וזהב הניתכים באש. ומחליפים אותם בכל רגע לכל \nצורה שתרצו וזהו אלהי מסכה אבל אני ה' לא שניתי וכו':\nאו ירצה כיון באומרו אל כל עדת בני ישראל ע\"ד מה שפרשנו ויקהל משה את כל עדת בני \nישראל כי הפרישם מן הערב רב ולא רצה לקבל מהה נדבת המשכן מפני נדבת זהב העגל שכ' \nבהם ויתפרקו כל העם את נזמי וכו' ולא כתיב בני ישראל והנה הערב רב אע\"פ שנתגיירו \nונתחייבו בכל המצות כגר כאזרח יהי' אבל לענין קדושים תהי' לא נכנסו בכלל כי ענין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "קדושה לשון פרישות כנ\"ל שיהי' מופרשים ומובדלים לעם הגולה בקדושה נפלאה כמו שאני ה' \nקדוש ומופרש מכל צבא המרום ומן ע' שרי ומלכי ע' אומות כך אתם שבחרתי בכה להיותכם \nעמי ואני אלהיכם תתדמו אלי להיותכם מופרשים וקדושים יותר מכל ע' אומות תחתונות כמ\"ש \nאתה אחד וכו' ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ וכו'. וז\"ש קדושים תהיו כיון שקדוש אני \nה' אלהיכם כנזכר וז\"ש דבר אל כל עדת בני ישראל עדה בפני עצמו מובדלת מן הערב רב \nותדבר להם תחילה שבחם כי אין הערב רב נכנסים עמם בחשבון לכל דבר שבקדושה כי אלו בני \nישראל ואלו בני ע' אומות ואח\"כ שתגדיל שבחם בעיניהם אח\"כ ואמרת אליהם א\"כ ראוי הוא \nשקדושים תהיו מכל העמים ואפילו מן הערב רב ותתדמו אלי כי קדוש וכו'. וא\"ת למה לא \nתצוה גם את הערב רב בכך כיון שנתגיירו והושוו בכל המצות לז\"א איש אמו וכו'. ירצה \nהנה רוב המצות החמורות שבתורה אינם יכולים לקבל. הראשונה ככיבוד אב ואה שנזכר שכרה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "למען ייטב לך בעוה\"ז ולמען יאריכון ימיך בעוה\"ב להיותה חמורא מכל המצות כמשז\"ל וא\"כ \nלכם בני ישראל שכתיב בכם ויתיילדו על משפחותם בס' יחוסיהם עד יעקב אבינו תוכלו \nלקיים איש אמו ואביו תיראו. אבל הערב רב או האומות אינם מכירים אביהם ואמם כי כולם \nנואפים ממזרים כנודע ביחוסי תולדות עשו כמה ממזרים הי' בהם צבעון וענה וקרא ותמנע \nוכו' גם בערב רב שהיו מצרים כתיב בהם ומצרים ילד וכו' ואת כסלוחים ואת פתרוסים אשר \nיצאו משם ר\"ל מבין פתרוסים וכסלוחים יצאו הפלשתים כולם ממזרים ואיך אצוה אותם איש \nאמו ואביו וכו'. ואינם מכירים מי אביהם וכמ\"ש שבטי יה עדות לישראל שאין בהם פסולת \nמשא\"כ בערב רב. גם ענין השבת כתיב כי אות היח ביני וביניכם וכו' וגוי ששבת חייב \nמיתה כי לא ניתן אלא לישראל כמ\"ש ואת שבתותי תשמרו. והרי השבת שקולה ככל התורה \nכולה. גם ענין הע\"ז החמורה מכל התורה הלא היא אל תפנו וכו' כבר הערב רב עבדו ע\"ז \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "באומרם קום עשה לנו אלהים וכו' וכתיב ויעשהו עגל מסכה. כי קכ\"ה קנטרין הי' בו כמנין \nמסכה והרי עברו על ואלהי מסכה לא תעשה. והרי עשו אלהי מסכה וזה רמז באומרו מסכה גם \nעברו אז על אל תפנו אל האלילים כי לא עשאוה אלא אשר ילכו לפנינו להורות להם הדרך \nילכו בה להיותם פונים אחריו היפך מן אל תפנו וכו' גם קראם אלילים בלשון כנודע כי \nהעגל יצא מורכב משור וחמור אשר עליו נאמר ידע שור קוניהו וחמור אבוס בעליו גם רמז \nאל מה שאמר הכתוב כתבנית שור אוכל עשב ונודע כי כל השורים וגם כל הבההמות אוכלין \nעשב. אבל הכונה כי יצא כתבנית השור וגם אוכל עשב כמשז\"ל וזה להורות חרפתם כי עזבו \nאלהים חיים הנותן להם מן מן השמים ועבדו לשור אחד שהם נותנים לו עשב משלהם ואוכלו. \nוהרי האלוה הגרוע הזה אליל נקרא כלא הי' גרוע בתכלית וזה כוון באומרו אלילים:\nקדושים תהיו וכו' לדרך השני שבארנו לעיל כי קדושים הוא פרישות קדש עצמך במותר לך. \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והנה דוד ברוח הקודש הזהיר ע\"ז ואמר אל תהי' כסוס כפרד. כי נודע משז\"ל כמה דברים \nנאמרו בסוס אוהב את הזנות. והוא כי שאר הבהמות אינם מזדווגים רק לקיום המין כי כן \nהטביע הש\"י בטבעם. אבל הסוס אפילו יודע שהנקבה נתעברה רודף אחריה לבא עליה ואינו \nחושש לקיום המין כשאר הבהמות אלא כביאת הפרד שהוא עקר ואינו בא עליה אלא להנאתו. \nוזהו אל תהיה אתם כמו הסוס אשר ברוב זנותו נמשל כפרד כנ\"ל וכל זה הוא מחמת שאין \nהבין אין בו תבונה כשאר הבהמות לדעת ולהבין אם הנקבה מעוברת אם לאו ועכ\"ז בעל הסיס \nההוא כשרואה את הסוס שבא על הסוסיא מפריש אותו ממנה ובולם פיו הנק' עדיו במתג של \nחבל וגם ברסן של ברזל קשר על קשר שלא יוכל לבא על הנקבה והסיבה היא כדי שלא יחלש \nהסוס והנזק ההוא נמשך אל בעליו שמפסיד אותו וז\"ש בל קרוב אליך הנזק ההוא של הסוס. \nא\"כ מזה תיקח ק\"ו לעצמך שאתה בעל הסוס לקשור עצמך בעבותות של ברזל ולהזהר מביאות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שאינה מותרות כי אם לסוס ימשך נזק א' שהוא החולה כנ\"ל הנה לרשע המרבה זנות וניאופים \nרבים מכאובים יש לו בכך כמ\"ש הרמב\"ם ז\"ל בהלכות דעות כל השטף בבעילה הרבה חולאים \nבאים עליו ואמרו הרופאים וכו' ולא די בטוה\"ז כי אם גם בעוה\"ב יש לו מכאובים רבים \nבגיהנה וז\"ש רבים מכאובים לרשע וכו'. ואמנם אע\"פ שהרסן בולם את פיו אין הכוונה \nוהתכלית אלא לבלוה פיו התחתון אבר התשמיש ולרמוז לזה בצניעות אמר עדיו ולא אמר פיו \nגם לרמוז זה נרמז בוע\"ל בר\"ת במס\"ג ורס\"ן עדי' לבלום כי עדי' כינוי אל אבר המשגל \nוהבעילה:\nלא תשנא וכו' הוכח תוכיח וכו'. פשט הכתוב לכאורה לא תשנא לשנא בן ישראל בלבבך על מה \nשחטא לך מפני שאחיך הוא. ואם השנאה היא לשם שמים כגון שראית אותו עובר עבירה זכתיב \nהלא משנאיך ה' אשנא אבל עכ\"ז צריך שבתחילה תוכיחהו על מה שחטא ואם לא ירצה לשוב \nתוכיחהו פעם שנית וז\"ש הוכיח תוכח ואם גם בפעם השנית לא ישוב אז מצוה לשנאתו. ולא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "תשא אז עליו חטא האזהרה הנ\"ל לא תשנא את אחיך:\nאו ירצה במ\"ש את עמיתך ולא אמר את אחיך כבתחילה ירמוז שהתוכחת הנ\"ל יהי' ביניך \nלבינו וזהו עמיתך עם מי שאתך כלומר ולא למי שהוא ברבים ע\"ד שפרשוהו רז\"ל עם שאתך \nבתורה ובמצות וזה יהי' ע\"ד שפירשהו רז\"ל סוד הפסוק ומנין שלא ילבין פניו ברבים \nתלמוד לומר ולא תשא עליו חטא ואמנם לרז\"ל הדרשה הזו היא בע\"פ אך כפי דרכינו יתיישב \nהוכח תוכיחנו למי שהוא לבדו אתך ואז לא תשא עליו חטא של הלבנת פנים ומכלל לאו אתה \nשומע הן הא אם הלבנת פניו תשא עליו חטא:\nאו ירצה ע\"ד מה שאמר ר' יוחנן בן נורי תמה אני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח \nוטעמו הי' כי המוכיח לזולתו צריך שהי' נקי מכל חטא כדי שאם יאמר המוכיח טול קיסם \nמבין שיניך לא ישיבו לו טול קורה מבין עיניך ועיקר הטעם הוא כי עי\"כ המקטרג צועק \nעליו זמענישו וכמ\"ש ויהי בימי שפוט את השופטין עצמן ושהיו אומרו להם טול קורה מבין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עיניך זמה היא הווי ההיא כי הלא ויהי רעב בארץ ע\"י קטרוג עליון לסיבת חטא שחטאת אתה \nבתחילה. וז\"ש הוכח תוכיח את עמיתך אך יהי' בתנאי שתהי' צדיק גמור כדי שבעת שתוכיחנו \nלא יוכל שום קטרוג עליך לסיבת חטא שחטאת אתה בתחילה וז\"ש ולא תשא עליו חטא:\nונסלח לו מחטאתו אשר חטא וסמיך ליה וכי תבואו אל הארץ ונטעתם וכו' לרמוז כי הנכנס \nבארץ ישראל ומהלך בה ד' אמות עונותיו מתכפרים ונסלחים:\nלא תקום וכו' ואהבת לריעך כמוך. ירצה במה שנודע בפסוק אדם אתם כי כל ישראל הם אילן \nאחד ואדם אחד כלול מן רמ\"ח איברים וכמו שכל אברי האדם אוהבין זה לזה וז\"ש ואהבת \nלרעיך כי רעיך ממש הוא כמוך כלומר כדמיון גופך המחובר מאיברים רבים וגם לסיבת זה לא \nתקום ולא תטור וכו' להתקנא איש ברעהו ולהתגדל עליו וכמו שאבריך הקטנים כדמיון \nהרגלים נשמעין אל אברים הגדולים כדמיון הראש והעין כך הקטנים שבכם יהי' נשמעים \nלגדולים כי מעולם לא נמצא כי רגלי האדם יתקנאו בראשו ללכת הראש למטה והרגלים למעלה:\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "חסלת פרשת קדושים:\n \nספר עץ הדעת טוב - פרשת אמור:\nאמור אל הכהנים וכו' רז\"ל פרשו סמיכת הפרשיות על שאול המלך ששאל באוב וגם הרג נוב \nעיר הכהנים ומפני כך נהרג, ואפשר כי למעלה הזכיר ענין ביאת העריות מה משפט נואפיהון \nבד' מיתות ב\"ד ויראה מזה היות להם קרובה גדולה עם האיש כנודע כי מפני כך מתחייב \nמיתה הבא עליהם וא\"כ לענין היות הכהנים מחוייבים או מותרים להטמא להה הי' נראה כי \nכל אלו שנקראים בשם עריות וקרובה יהי' חייב להטמא להם מפני כך סמך ואמר אמור אל \nהכהנים לנפש בעולם לא יטמא אעפ\"י שלענין עריות נקראים עמיו וקרובותיו כי אם לששה \nאלו שהם כ\"א לשאירו הקרוב וכו' שהם יותר קרובות מכולם כמו שנבאר וז\"ש בעמיו. או \nירצה ע\"ד מ\"ש פ' שופטים כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וכו' שהוא ענין \nהאוב והידעוני הנזכר בפסוק הקודם וחובר חבר ושואל אוב וכו' ואתה לא כן וכו' נביא \nמקרבך וכו'. וז\"ש כאן והייתם לי קדושים וכו' ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב וכו' וא\"ת \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "איר נעשה כשנרצה לדעת איזה דבר וגם טעם למה נאסר האוב מאחר שאינו ע\"ז אלא חכמה שאר \nחכמות לדעת עתידות וכיונח ל\"זא חמור וכו' ירצה לשאלה הרחשונה חיך נודע חמור אל \nהכהני' הלובשים באורים ותומים שהיא מדרגה ממדרגות רוחהקודש כנזכר להרמב\"ן ז\"ל וכמ\"ש \nע\"י יהושע הנביא המוסמך ע\"י משה רבן של הנביאים. ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו \nוכו'. ולא תצטרך אל אוב וידעוני וכיוצא וכמ\"ש נביא מקרבך וכו' והרי זו אמירה אחרת \n'ואמרת אליהם אמירה אחרת לנפש לא יטמא בעמיו וכו'. ולשאלה הב' באה האמירה השנית \nואמרת אליהם וכו' דע כי הנבואה הזו השואל באורים ותומים היא קדושה נפלאה להדבק בשמי \nאשר אלי' רמזת במה שאמרת והייתם לי קדושים. וכיון שהבדלתי אתכם מן העמים אין ראוי \nלטמא לנפשותיכם הקדושה בענין האוב כי הוא טומאה גדולה המטמאה את הנפש עצמה של המת \nולא הגוף שלו בלבד כנודע בספר הזהר פרשת שלח ובספר הרזים כי לוקחים גלגולת המת ומשב \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עין ע\"י שמות הטומאה וע\"י הקטורת ומכניסין שם נפש המת ומטמאין אותה טומאה גדולה \nכטומאת הע\"ז ומכריחין ומכניעין הנפש ההיא תחת הסטרא אחרא ומגדת העתידות בעל כרחה \nוזה רמז באומרו לנפש לא יטמא כי הנפש עצמה מקבלת זו הטומאה אשר גם זה הוא טעם חיוב \nהכהנים ליטמא לקרוביהם מפני הטומאה שקבלה הנפש בעצמה של המת כמו שיתבאר וטעם א' \nלשתי המצות האלו:\nבאופן כי הדרך הזה השני מורכב משני דרכים הא' הוא א\"ת אחר שנאסר האוב איך נדע \nהעתידות לז\"א אמור אל הכהנים וכו' והב' הוא א\"ת למה נאסר שאלה באוב כיון שאינו אלא \nחכמה והשיב אמור וכו' לנפש לא יטמא בעמיו וכו' ומטעם טומאת הנפש נאסר האוב כנ\"ל:\nאו ירצה דרך ד' במה שנעורר הכפל אמור וכו' ואמרת וכו' וגם הוסיף לאמר בני אהרן והוא \nכי הנה היות האדם מטמא למתו וקרובו ומשתדל בקבורתו הוא רחמנות וחסד גמור שעושה עם \nהמתים ובפרט קרוביו וא\"כ הכהנים בני אהרן רודף שלום איש החסד הי' יותר מן הראוי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שיטמאו למתים מזולתם ואדרבה יראה בכך אכזריות גדולה. לז\"א אמור אל הכהנים כי מה \nשיראה להם שלהיותם בני אהרן ראוי להם ליטמא יותר משאר בני ישראל אדרבה היותם בני \nאהרן היא טענה להיפך שלא יטמאו כי קדושתם גדול' ואין ראוי להם שיחללוה כמ\"ש קדושים \nיהיו לאלהיהם וכו' וכמו שנבאר אח\"כ טעם למה להיותם בני אהרן נמנעו מלטמא להם כי \nאהרן מביא חיים לעולם ע\"י הקרבנות המצילין מן המיתה א\"כ למה יטמאו למת וז\"ש בתחילה \nאמור אל הכהנים והגיד להם שבחן. כי הלא הם בני אהרן המביא חיים לעולם ואח\"כ ואמרת \nאליהם וכו':\nאו ירצה ע\"ד הנזכר אמור להם בתחילה הענין של בני אהרן נדב ואביהוא השקולים ככל \nישראל וכמשה ואהרן כנודע והם בניו ממש של אהרן ועכ\"ז נמנע אהרן אביהם הכהן הגדול \nואלעזר ואיתמר אחיהם כהנים הדיוטים מנהטמ' להם אלא מישאל ואלצפן הלוים נקרבו וישאום \nמחוץ למחנה אך לאהרן ובניו נאמר ומפתח אוהל מועד וכו' ומעתה אל תתמהו אם תאמר להם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "לשאר הכהנים לנפש לא יטמא אעפ\"י שהוא מעמיו ומקרוביו. וזה אומרו לנפש לא יטמא \nבעמיו:\nואמנם רז\"ל פרשו כאשר יש לו עמיו שיקברוהו פרט למת מצוה וכו' וכפי דרכינו יאמר כי \nאין צ\"ל שהכהן לא יטמא לשאר מתים ישראלים או לווים אלא אפילו כהנים כמוהו וגם שיהיו \nקרוב לו ממשפחתו ומעמיו לא יטמא לו אלא דוקא לאלו הששה מתים שהם תכלית הקורבה כמו \nשנבאר וז\"א כי אם לשאירו וכו' כי הרי לאהרן לא הותר ליטמא אפילו לבניו:\nאו ירצה במה שנבאר כי חסד גדול הוא שעושין טם המת ליטמא לו להשתדל בקבורתו ובשאר \nצרכיו וא\"כ בשלמא אם המת ההוא הוא רשע שעליו נאמר ונכרתה הנפש ההוא מעמיו אין ראוי \nלכהן שיטמא עצמו בעבורו אבל אם הוא צדיק מאותם שנפשותם חוזרת אל עמיו ממקום שחוצבה \nראוי לכהן שיטמא לו לז\"א לשום נפש לא יטמא אפילו לאותו נפש שחוזרת אל עמיו שהוא \nצדיק ולרמוז אל חזרת הנפש אל האלהים אשר נתנה לא אמר למת אלא לנפש:\nאו ירצה באומרו לנפש כי נתן סיבה אל מניעת הטומאה והוא במ\"ש בספר הזהר כי הגוים \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בחייהן טמאים וכשמתים נסתלקה נפשם הטמאה ולכן קברי גוים אינם מטמאין אבל ישראל נפשם \nקדושה וכשמת אין טומאת מלאך המות שורה על נפשו הקדושה אבל שורה על גופו שנסתלקה \nממנו הנשמה הקדושה ולכן קברי ישראל מטמאין הרי כי טומאת המת היא בסיבת הטומאה השורה \nאז על הגוף ולא על הנפש וז\"ש לנפש וכו' ירצה לסבת הנפש של המת שאינה מקבלת טומאה \nלכן לא יטמא לגוף המת אפילו שהוא מעמיו וקרוב לו ואלו גה הנפש נטמא היו ראוי אל \nהכהן להצטער על הנפש ההוא שנטמאה וליטמא לה להשתדל בצערה כמו שיתבאר:\nאו ירצה לנפש ממש והענין יובן בטעם חיוב האבילות ז' ימים הלא היא כי הנה המת במיתתו \nשבעה עדנין יחלפין עלוהי הם ז' זמנים של דין כנזכר בס' הזהר וכנגדן ראוי להקרוב \nלהצטער ז' ימים כנגד זו עדנין של עונשין שנענש המת ולפי שהם קרובים ונמצא כי שתי \nהנפשות שהן קרובות זו לזו ולכן היו יונקות שפע שלהם מדרך צינור וענף אחד וכאשר נפש \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מהם נפטרה ונטמאה ע\"י סטרא אחרא מוכרח הוא כי גם הנפש האחרת הקרובה אליו תקבל קצת \nטומאה גם היא ולכן ראוי להתאבל על זה:\nעוד טעם אחר כי הנה נפש האדם הוא כלולה מז' בחינות ה\"ה ד' כחות תחתונות והם כח \nהדומם והצומח והחי ומדבר אשר בו ועוד ג' כחות עליונות הנקראים נפש רוח ונשמה הרי הם \nז' וכל ז' אלו יוצאות מן הגוף ההוא ונשאר הגוף חסר מהז' ההה ולכן הקרוב של הגוף \nההוא ראוי לו להתאבל ז' ימים כנגד ז' אבדות אלו שאבד גוף קרובו ואמנם בכל ז' כחות \nאלו שאין שליטת מלאך המות לסטרא אחרא עליו רק במה שנקרא נפש להיות תחתונים ולא ברוח \nובנשמה וכמ\"ש נפש כי תחטא וכתיב הנפש החוטאת היא תמות אבל הרוח והנשמה מסתלקין \nבקדושה ע\"י מלאך גבריאל או ע\"י השי\"ת עצמו כנזכר בספר הזוהר פ' צו ואין די זה אלא \nאף בחלקי הנפש העליונה הנקרא נפש השכלית אין לסטרא אחרא שליטה בו אלא בנפש דסטרא \nאחרא הנקרא ערפה שהם ד' כחותיו התחתונים שהם כנגד דומם וצומח חי מדבר וזהו סוד ענין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "האו\"ב כי אינו מעלה ע\"י רוח הטומאה אלא את הנפשות ההם הנ\"ל כנזכר בס' הזוהר פרשת \nבלק ואם כן הכהן שנפשו בקדושה יתירה אינו מקבל טומאה בנפש קרובו המת כמו שנבאר וז\"ש \nלנפש לא יטמא כלומר כיון שאין הטומאה רק בחינת נפש התחתונה ההיא אין ראוי לו ליטמא \nבעדו:\nוהרי נתרץ קשר וסמיכות ענין זה אל איסור האו\"ב כי גורם לטמא נפשות ישראל ולהכניען \nתחת סטרא אחרא והוא דבר קרוב אל עבודה זרה:\nונחזור אל ענין היות זה דווקא בכהנים והוא במה שנזכר בס' הריקנט\"י ובס' הזוהר \nבתיקונין כי נשמה ורוח ונפש הה סוד כהן לוי' וישראל והם סוד ראש וגוף ורגל וכיון \nשהכהן הוח כנגד הנשמה הוא הראש אין לו להטמא על גרוע ממנו כי אין נמשך לו נזק \nוטומאה במותו אא\"כ הוא מא' מז' קרובים אלו שהם תכלית הקירוב ומוכרח שיקבל טומאה \nומונעת שפע ע\"י מיתת הקרוב הוא אשר נשמותיהן יונקות מצינור אחד ומענף אחד הראשונה \nהוא דבר רחוק אלא שנתקרב וה\"ה אחרים קרובים תמיד אלא כי עכ\"ז אחר שהראשונה נתקרבה \n", "en": ""}]}
