{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "74", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 74", "hebrewTitle": "קטע 74", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/74/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/74/", "segments": [{"index": 1, "he": "את שבתותי וכו' והענין לאמר הנה כמה הזהרתיך על שמירת שבת יותר מכל התורה כולה \nוהטעם לפי שבה יאמין האדם יסוד האלקות כי ששת ימים עשה ה' וכו' וא\"כ כפי זה יהי' \nפקפוק בדעתיכם והתרשלות מלהקריב הקרבנות בבית המקדש ביום השבת המקודש מלעשות בו שום \nמלאכה כי ח\"ו זה הענין מבטל קיום שמירת השבת וסוד האמונה. לז\"א ומקדשי תיראו לקיים \nבו כל המצות והקרבנות שצוויתי אתכם טליו ולא תזלזלו בו מפני השבת אלא אדרבה יהי' \nמוראו עליכם בתכלית לקיים קרבנותיה ואמנם אל תהרהרו אחר הדבר הזה כלל לפי כי אני ה' \nואני האוסר המלאכה ביום השבת ואני המתיר אותה בביהמ\"ק וכמו שאתם מקיימים מצותי \nבשמירת השבת כך אתם מקיימים מצותי בהקריבכם הקרבנות בבית מקדשי ואמנם עכ\"ז שנתן טעם \nלשבח במ\"ש אני ה' עדיין הקושיא במקומה עומדת איך אוסר ומתיר המלאכות בשבת לז\"א אם \nבחקותי וכו' ירצה התורה שנתתי לכם כלולה מחקים שאין 'להם טעם וממצות שיש להם טעם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וכולם גזירת מלך הם אין להרהר אחריהם כי אין בכם כח לדעת סודות התורה וטעמיה כנודע \nוז\"ש אם בחקותי ואת מצותי וכו'. והנה לפי שהמצות שהם אותם שיש להם טעם המתיישב על \nלב האדם בני אדם חפצים לילך הם לחקור ולדעת ענינם היטב אלא שבענין שמירתם לקיומם \nלפעמים יתרשלו מפני הטורח אבל המצות הנקראי' חוקים שאין להם טעם כלל לא די שאינם \nטורחים בעשייתם אלא אף גם ללכת בהם להיותם חוקרים ועורחים ללומדם ולדעת ענינם \nמתרשלים יען אינה מוצאים בהם שום טעם ולכן בענין החוקים הזהיר אף על ההליכה והחקירם \nוהידיעה בהם כמ\"ש תלכו כי מאחר שילכו בהם יהי' להם החוקים כשאר המצות. ולכן ר\"ת \nבחוקותי תלכו ואת מצותי, בתו\"ם. כי לפי שאין בהם טעם הזהיר ללכת בהם בתום לבב בלי \nהרהור. אמנם בענין המצות אין צורך להזהיר על ההליכה בהם רק על השמירה והקיום אשר לא \nיניחם האדם ברצון רק בהתרשלות מפני הטורח אשר בקיומם וז\"ש זאת מצותי תשמורו וכו' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ולפי שהמצות יתחלקו לב' חלקים רמ\"ח מצות עשה ושס\"ה לא תעשה הזהיר על שניהם כי כנגד \nמל\"ת אמר תשמרו ר\"ל שמרו עצמיכם מלעשות. וכנגד מצות עשה אמר ועשיתם אותם בקום עשה. \nואמנם הקדים שמירת מצות לא תעשה אל עשיית מצות עשה ע\"ד שאמר הכתוב סור מרע בתחילה \nואח\"כ עשה עוב כדי שבקיום עשיית מצות עשה לא יהי' כטובל ושרץ מצות לא תעשה בידו:\nאו ירצה בא להזהיר עתה על קיום כללות תורה שבכתב ותורה שבע\"פ שהיא פירוש תורה שבכתב \nכנודע ולהיות זה הענין כולל לכן נתבארו בו הברכות והקללות בקיומם או בביטולם. ולכן \nהתחיל בתורה שבכתב וקראה חוקים לשון חקיקה וכתובה כי נתנו בכתב בעט ברזל ועופרת גם \nהזכיר בהם לשון הליכה כאדם המהלך ברגליו על הקרקע שיש בו ממש כך המקיים תורה שבכתב \nהנה נקרא מהלך בה ממש ודורך בדרכיה הנרשמי' וחקוקים ז\"ש אם בחוקותי תלכו קראם חוקים \nוהליכה וכנגד התורה שבע\"פ שלא ניתנה ליכתב אבל נצטוו בה בעל פה קראם מצותי שנצטוו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בהם מפי הגבורה וגם לא הזכיר בהם הליכה רק שמירה ועשיה כי אינם רשומים וחקוקים \nלהלוך בהם כאדם המהלך בדרך הנרשם והנחקק בקרקע כדרך תורה שבכתב והנה המצוות באו \nבתורה שבכתב דרך קצרה מאוד מאוד ואח\"כ נתארכו ונתפרשו בתורה שבע\"פ באורך גדול כנודע \nמהלכו' שבת הכללות בפסוק לא תעשה מלאכה מקרא מועט והלכות מרובות לאין קץ ונמשל אל \nטיפת הזרע שמזריע האב ובה נכללו בדקות גדול כל העתיד להיות ובהנתנה בבטן האשה יוצאת \nהטיפה ההיא מכח אל הפועל לרמ\"ח אברים ושס\"ה גידים ועור ובשר וגידים ועצמות ושערות \nוציפרנים ומי שיש בו דעת יבחין כי כל הפרטים האלו בכח הי' באותה הטיפה ולא נתגלו עד \nיצירתם בבטן האשה אכן הכל הי' בכח באותה טיפה של האב כן היא תורה שבכתב ותורה שבע\"פ \nהכל אחד והמינים הכופרים בתורה שבע\"פ אין להם חלק אפילו בתורה שבכתב כי תורה שבכתב \nרומז אל טיפת האב ושבע\"פ אל יצירת האם וזהו סוד שמע בני מוסר אביך היא תורה שבכתב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הנמשכת מטיפת האב וגם תורה שבע\"פ לא תטוש אותה בחושבך שאינה מכלל תורה שבכתב כענין \nהמינים והקראים יש\"ו כי הלא היא מצות אמך הנמשלת ליצירת האם אשר בה נתפרש כל מה \nשהי' סתום בתורה שבכתב ולפי שהי' עולה בדעת לנטוש אותה לסיבה הנ\"ל לכן הוצרך לאמר \nואל תיטוש וכו' ולא אמר ושמע ולפי שבתורה שבע\"פ מגלה ומורה את הסתום בתורה שבכתב \nלכן קראה תורת אמך לשון הוראה וגילוי, וע\"כ ר\"ת אם בחוקותי תלכות ואת הוא אבו\"ת כי \nהחוקים הם האבות הנקראים תורה שבכתב ור\"ת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הם אמו\"ת כי \nהמצות הם תורה שבע\"פ הנקרא אמות כנ\"ל:\nאו ירצה שאגב אורחי' הודיע ענין מצוה גוררת מצוה כי תחילה אם האדם הולך בחוקותיו \nית' לחקור ידיעתם וטעמיהם דרך לימוד יכנס האהבה בלבו ומזה יבא אל זאת מצותי תשמרו \nבשב ואל תעשה מל\"ת ביודעו חומר המצות ומזה ימשך גם בקום עשה ועשיתם אותם בסוד דע את \nאלהי אביך ועבדהו וכמשז\"ל גדול התלמוד שמביא לידי מעשה ולזה לא אמר אם בחוקותי ואם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "את מצותי. אלא אם בחוקותי וכו' מובטח הוא כי את מצותי תשמרו:\nאו ירצה על משז\"ל על רועה זונות יאבד הון האומר הלכה זו נאה וזו אינה נאה יאבד הונה \nשל תורה ואמר כי האומר מצות אלו שיש בהם טעם אקיים וחוקים שאין בהם טעם לא אקיים \nודאי שיאבד הון כל המצות ולא יקיים אפילו א' מהם אבל אם בחוקותי תלכו אז מובטחי' \nאתם כי כל מצותי שיש להם טעם חשמרום ועשיתם אותם:\nאו ירמוז קרוב אל הדרך הזה והוא כי אף אם האדם יקיים החוקים והמצות אם יזדמנו אעשה \nאני המצוה שיודע אני טעמה וחביבה לפניו שתיהן חוק ומצוה אפשר שיאמר יותר טוב בעיני \nואעשנה בשמחה ובטוב לב יותר ממה שאעשה החוק שאין לו טעם ואין לי שמחה בעשייתה ולכן \nהקדים אם בחקותי תלכו ואח\"כ ואת מצותי תשמרו. והטעם כי לא נתן הקב\"ה המצות לישראל \nאלא להרבות שכרם כמ\"ש רצה הקב\"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה לה תורה ומצות דמאי אכפת \nליה להש\"י אם שוחט מן הצוואר או מן העורף וכמו שציוו רז\"ל עשה הדברים לשם מי שצווה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אותם וא\"כ הרודף אחר המצוה אינו ניכר כ\"כ שכוונתו לעשות רצון קונו רק מפני שהשכל \nמחייבין כמו הגזל וכבוד אב ואם וכיוצא אבל הרודף אחר החוקים אין ספק כי כל כוונתו \nלשם שמים מבלי פניה אחרת כמו הגזל וההונאה וכיוצא שיש מי שאינו עושה אותם רק לקיום \nהמדינה כנודע:\nאו ירמוז לתרץ קושיא עצומה נתחבטו בה הרמב\"ן וכל המפרשים כי הרי ארז\"ל אל תהיו \nכעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס והקב\"ה אומר להיפך אם בחקותי תלכו ונתתי \nגשמיכם בעתם וכו' אבל הענין כי ע\"מ לקבל פרס הנאות העה\"ז הוא אסור אבל ע\"מ לקבל פרס \nזכיות אדרבה משובח הוא. והוא כי נודע הוא כי שכר מצוה מצוה ופרס ושכר כזה ראוי לו \nלאדם לרדוף אחריהן. וז\"ש אם בחקותי תלכו וכו' השכר שתקבלו ממני הוא שאעזור אתכם \nלקיים מצות אחרות ואת מצותי תשמרו כי שכר מצוה מצוה ושכר כזה יאות לכם לקבלו ואז \nאני אע\"פ שלא עבדתם אותי על מנת לקבל פרס העה\"ז אני מעצמי ונתתי גשמיכם וכו' אבל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אתם לא תבקשו מעצמיכם פרס זה אלא הפרס הנ\"ל שהוא ואת מצותי תשמרו אתם בעצמיכם ורדפו \nאחר הפרס הזה:\nאו ירצה יתרץ קושיא חזקה גדולה מהנ\"ל והוא כי ח\"ו נראה שאין שום בטחון לצדיקים \nבעה\"ב אשר הוא העיקר והנצחי ושכר מצות בההוא עלמא ליכא ח\"ו אבל בהאי עלמא וזה הירוס \nכל פינות תורתינו הק'. ויש מי שתירץ כי לפי שהוא נעלם לא נתפרש ועדיין הקושיא \nבמקומה האמנם האמת הוא כי גם שכר העולם הבא נזכר כאן אלא שלא יגלה היטב ענינו לכל \nלהיותו נעלם וזה במה שחזר ואמר ואת וכו' כי אם בחוקותי תלכו בעה\"ז השכר הוא ואת \nמצותי תשמרו בעה\"ב. והענין כי השוטים ושאר האומות חושבין כי העוה\"ב כולו הנאות \nואכילות ושתיות וכו' וחלילה למאמינים בכך. האמנם השכר האמיתי הוא משז\"ל צדיקים \nיושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה והקב\"ה יושב ודורש להם רזי התורה \nוטעמי מצותיה מה שלא נתפרשו בעה\"ז כנודע על אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וזהו סוד \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ילכו מחיל אל חיל שהם בתי ישיבות זו למעלה מזו ולא די זה אלא אף שמצינו שם מקיימים \nהמצות כהלכתן ברוחניות וכמו מתפללין תפילתיהן בכל יום וז\"ש ואת מצותי תשמרו וכו' \nולרמוז לזה הזכיר המצות בתחילה בלשון חוקים כי טעמם של מצות לא נגלו בעוה\"ז ובהיותם \nפה בעה\"ז נקראים חוקים אך בעוה\"ב נגלה טעמם וקראם מצות. גם חיי העה\"ז נקרא הליכה \nבסוד כי הולך אדם אל בית עולמו ובסוד כאורח נטה ללון כי נמשל לדרך והעה\"ב נמשל \nלטרקלין ובית מנוחה ולז\"א תלכו ולבסוף אמר תשמרו. והודיע כי זולת היות קרן המשומר \nלעולם הבא הנה גה הפירות אוכל אותה בעה\"ז וז\"ש ונתתי גשמיכם וכו' ואמנם מי שיש לו \nעינים לראות יבין כי גם כל הברכות האלו כולן הם ברכות רוחניות ולא גשמיות וכמו \nשנבאר בס\"ד ולרמוז כי את מצותי תשמרו הוא בעה\"ב לכן ס\"ת מצותי תשמרו ועשיתם אותם \nהוא יומ\"ם כמו שנודע על תשת חושך ויהי לילה זה העה\"ז הנמשל ללילה תזרח השמש זה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "העוה\"ב הנמשל ליום ונתתי גשמיכה וכו' ירמוז אל משז\"ל כל הנהנה מן העה\"ז בלא ברכה \nמעל ועליו נאמר גוזל אביו ואמו ואמנם אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי במתנה לכם את \nגשמיכם ולא יחשבו אצליכם בתורת גזל כיון שאתם מקיימין תורתי אתם ראוים לקבלם בתורת \nמתנה גמורה ואז נקראו גשמיכם שלכם ולא גשמים סתם וכמו כן הארץ תתן לכם את היבול \nשהיא שלה מה שטרחה בה ויתננה לכם במתנה וכן עץ השדה פריו שהי' שלו בתחלה יתנהו לכם \nבמתנה:\nאו ירמוז אל כל התנאים הנצרכים אל הגשמים כדי שלא יהיה לבטלה ח\"ו והתחיל בבחינת \nהנותנם כי כהונתכה על ידי שליח אין ברכה כראוי מצויה בהם ואמנם ונתתי אני ולא שליח \nוכמ\"ש יפתח ה' לך אוצרו הטוב כי המפתח שנ גשמים של ברכה הוא בידו ית' ועי\"כ ונתנה \nהארץ ועץ השדה וכו' מיראתו ית' שהמטיר עליה ע\"י עצמו משא\"כ אם היה על ידי שליח שלא \nתחוש אליו. ובבחינת הגשמים עצמם אמר גשמיכם ולא אמר מטר ארצכם כי הנה טיפת השמים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לארץ הוא כמו טיפת הזכר והולידה והצמיחה וכו' וכשהטיפה מוזרת ואינה ראויה להולדה \nפולטת האשה אותה מן הרחם ואינה יוצרת עובר ואמנם המטר הזה יהי' גשם גמור ראוי לגדל \nולהצמיח ממנו תבואה מוגשמת גשמיות ולא טיפת מים מוזרת ואח\"כ יצטרך בחינה השלישית \nוהוא שאף אם יורידנה הוא ית' בעצמו ויהי' גשמים גשמיים כאשר הענין גורם אף אם כבר \nנגזרה גזירה בר\"ה יורדת אח\"כ על המדבריות לז\"א גשמיכם שלכם ולא יתננה על המדבריות \nשאז אינם לכם ועי\"כ ונתנה הארץ יבולה מה שהובילו ונתנו לה בעת הגשם משא\"כ אם ירדו \nעל המדבריות. וגם להורות לזה קראה ארץ כמ\"ש ויקרא אלהים ליבשה ארץ ואם ירדו על \nהמדבריות נקרא יבישה ולא ארץ וז\"ש ונתנה הארץ וכו' וכן ועץ השדה ולא עץ המדבר אח\"כ \nבחינה הד' והיא כי לא יספיק גשם אחד אף אם יהי' בו כל התנאים הנ\"ל ולז\"א גשמיכם \nבלשון רבים ביו\"ד בין מ' לכ' שיהי' גשמים רבות לרוות את הארץ ועי\"כ ונתנה הארץ \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יבולה כל הכח אשר בה ועץ השדה יתן פריו כל הראוי לו ולא אמר יבול או פרי אלא יבולה \nפריה. אח\"כ תצטרף בחינה ה\"ה כי אף יהיו גשמים רבים ובכל התנאים הנ\"ל צריך ששני \nהגשמים יבואו בעתם הראוי להם הלא הם יורה בחשוון ומלקוש בניסן כנודע כי הם כעין \nהתשמיש הבא בעונתו כי לכך נקרא רביעה כי הזמנים האלו של רביעה בראשונה ובאחרונה \nמוכרחים הם לענין התבואה הנזרעת בזמן הרביע' שתהיה כהלכתה וז\"ש ונתנה הארץ יבולה \nוהן לענין האילנות שהם על ידי המלקוש ועץ השדה יתן פריו:\nעוד בחינה ששית כי החמשית היא זמן החדשים וזו בחינת זמן ששת ימי המעשה וכמשז\"ל \nבלילי רביעית ובלילי שבתות ועליהם אמר גם כן גשמיכם בעתם ב' גשמים בכל שבוע ליל ד' \nוליל ה' ונודע הטעם כי בב' לילות אלו מושל שב\"ת ואז אגרת בת מחלת ועמה אלפים ורבבות \nשדים ולכך בני אדם נמנעים ללכת בלילות ההם ונסגרים בבתיהם ואז ראוי להמטיר וז\"ש \nבעת\"ם בע\"ת מ' סתומה יורה על העיתים שהאדם נסגר בביתו כנ\"ל גם ירמוז באומרו ונתנה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הארץ וכו' אל משז\"ל בברייתא דמעשה בראשית כי ז' שמות נקרא לה ארץ יבשה תבל וכו' \nובהיותה ברצון טוב ושמחה מרוב גשמי ברכה נקרא ארץ לשון ריצוי ורצון ולזה לא אמר \nהאדמה המורה על חום האש האדמה השולט בה ואין בה גשמים. ובאומרו ועץ בלשון יחיד \nירמוז אל מה שנודע כי כל השנים אף אם יהיו מבורכות הוא בהכרח שלא כל האילנות יצמיחו \nפירות כי יש שנה שכל האילנות דשנים ורעננים והגפן לוקה או התאוה והרמון וכיוצא בזה \nאבל עתה לא נשאר אפילו עץ אחד שלא יתן פריו כל העץ למינהו ולא יחסר אחד מהם ולא \nתהי' הברכה דרך כללות בעצי השדה כי אז רובם מצליחים וקצתם לא אבל עתה כל עץ ועץ \nבפרטות בפני עצמו יתן פריו כדי צרכו כנ\"ל. והשיג וכו' אחר שהבטיח הבטחה גשמי ברכה \nונתינת הארץ יבולה שלא יארע בה שדפון או ירקון וכו' בידי שמים בא להבטיח גם ענין \nהריבוי הגדול לאין קץ כי הדיש ישיג את הבציר שהוא ענין יבול הארץ והבציר שהוא פרי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עץ השדה ישיג את הזרע ולפי שנודע כי חג הסוכות נקרא חג האסיף כי מדרך העולם שלא \nתרקב התבואה באוצרות מניחין אותה בגרנות אחר שנקצר ונידוש ונזרע עד יתייבש כל צרכה \nעד חג האסיף וכפ\"ז אין זה הוראות ריבוי תבואה אלא מפני הצורך ממתין עד הבציר ולכן \nלא אמר והשיגו הגרנות עד הבציר אלא דיש כי כ\"כ ריבוי תבואה תהי' שלא יספיקו לגמור \nהדיש שלה עד הבציר המחחיל בחג האסיף ישיג עד זמן הזרע שהוא הזמן הנזכר בפ' נח עוד \nכל ימי הארץ זרע וקציר וכו' שהתחלתו מן ט\"ו במרחשון עד ט\"ו בטבת ובכלל הבטחה זו \nנכננה הבטחה אחרת יותר גדולה מכולן הלא היא כי כפי זה נמצא תקנתו קלקלתו כי בהיות \nטורחן מרובה וכל השנה עסוקין בדיש ובבציר הוא ברכה של הגוף ומניעה עצומה אל קיום \nהחוקים והמצות ואיך יאמר אם בחקותי וכו' והשיג וכו'. ולזה הוסיף מלת לכם ולא אמר \nוהשיג הדיש את הבציר או ותשיגו את הדיש עד הבציר לרמוז כי אתם תהי' עוסקים כל היום \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בקיום התורה והמצות ועבדיכה ושכירכם הם יטרחו במלאכה לצורכם באופן כי לא אתם תשיגו \nאותם אלא הדיש והבציר הנעשים ע\"י אחרים הן הם ישיגו לכם ויביאו לכם ריבוי תבואה \nובציר ע\"י אחרים וז\"א לכם ואחר שהבטיח היות הברכה מצויה הן בגשמים הן בכל אשר תוציא \nהארץ ועץ השדה יבטיח עתה בנס יותר גדול והוא בבחי' האכילה כי נודע בספר הזוהר כי \nבשני רעבון יש שר אחד הנקרא כפן שאף על פי שיאכל האדם הרבה אינו רואה א\"ע שבע \nולעולם הוא רעב והיא הקללה האמורה לקמן ואכלתם ולא תשבעו אע\"פ שאכלתם אכילה הנקרא \nאכילה ראוי' לא תשבעו וההיפך בברכה שאע\"פ שיאכל מעט ישבע כמשז\"ל על בועז שלא נתן \nלרות אלא בראשי אצבעותיו ויצבט לה קלי ושרתה ברכה במעי אותה הצדקת ותאכל ותשבע \nותותר וזהו סוד צדיק אוכל וכו' כי הצדיק עם שאינו אוכל הרבה בכל שהוא שאוכל שורה \nברכה בו באופן שהוא לשובע נפשו והרשע אע\"פ שממלא בטנו ובטן רשעים תחסר משא\"כ בברכה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דכתיב ביה ואכלתם לחמכם לשובע וע\"י כל הברכה הנ\"ל לא תצטרכו לטרוח וללכת מחוץ \nלארצכם לחפש אחר מזונותיכם כי בטוחים תהיו על מעשיכם הטובים שלא יחסר לכם מזון די \nצרככם וז\"ש וישבתם לבטח בארצכם ישיבה בלתי הילוך בהיותכם לבטח מן המזונות כי אם \nלבטח הוא מן האויבים לא היו לו לכותבו בפסוק הזה של ברכת המזונות ועוד שהרי זה נכתב \nלקמן בפסוקים בפ\"ע ונחתי שלום בארץ וכו'. ואמנם ע\"י כל הברכות הנ\"ל יהיו לכם מנוחה \nגדולה לעסוק בתורה ובמצות כי זו עיקר כל הטובות שבעולם. ואלי' רמז בסוף באומרו \nוהתהלכתי בתוככם וכו' כמו שנתבאר ואחר שהסיר ערדת המזונות שהוא המעין הגדול מכל \nהשאר הבטיח להסיר המעיקים האחרים שהם יותר חיצונים אל האדם והם האויבים ובתחלה \nהבטיחם ונתתי שלום בארץ עצמה אשר יושבים בה כדי שעי\"כ ושכבתם ואין מחריד וביאר כי \nהשלום הזה כולל בב' מיני אויבים אם שלום מחיות רעות שאין בהם בחירה ורצון וז\"ש \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והשבתי חיה רעה וכו' ולא זו בלבד אלא אף גם שלום מאויבים שיש להם בחירה ורצון כי זה \nיותר קשה וז\"ש וחרב לא תעבור בארצכם:\nואחרי הבטיחם כי בארצם יהי' שלום להם שלא יבואו בה חיות וחרב בני אדם חזר להבטיחם \nבטחון יותר גדול כי אדרבה הם יצאו מחוץ לארצם וילכו למלחמה על ארצות אויביהם לכובשם \nולרודפם וז\"ש ורדפתם וכו' ורדפו וכו'. ואחר שהבטיחם בבחי' עצמם הלא הם הכנת המזונות \nושלום להם מן האויבים הבטיחם בבחי' חוצה להם והם ענין ברכת הבנים וז\"ש ופניתי אליכם \nוהפרתי אתכם והרבתי וכו' והוסיף להבטיח כי כל שהבטיח עם האבות יעשה גם עם בניהם \nאחריהם וזה ע\"י שיקים את בריתו אתם כמ\"ש למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו' וז\"ש \nוהקימותי את בריתי אתכם ולפי שנודע שאין השכינה שורה בישראל אלא בעוסקים בפריה \nורבי' כנודע מסוד איש ואשה שם י\"ה שורה עליהם ולז\"א ונתתי משכני וכו' אחר אשר אפרה \nוארבה אתכם:\nואחר שהבטיחם בג' ברכות הלא הם בני חיי ומזוני שהם שורש כל הברכות כי התחיל במזוני \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ונתתי גשמיכם וכו' ואח\"כ בחיי והוא והשבתי חיה רעה וחרב וכו' כי הם ב' סיבות \nהממיתים שלא בזמנם ואח\"כ בבני ופניתי וכו' עתה הבטיח בשרש הכל כי כל ג' בריתות הנ\"ל \n", "en": ""}]}
