להנחיל את אוהבי י"ש כי י"ש בגי' שני פעמי' קנה כיון שגם הוושט נהפך לקנה ואינו רודף אחר המאכלים אלא די סיפוקו להיו' בו כח לעסוק בתור' ואז נחשב עליו כאלו גם הושט נעשה קנה המוציא דברי תורה ממנו. ועי"כ גם כל שאר אברי גופך יתקדשו והיו לך שתי הקנים האלה למקרא את עדת האברים לקום ולעסוק בתורה ובמצות בקום עשה ולהסיעם אם יעברו על מצות לא תעשה כדרך הנ"ל. לפי שבהיותך תוקע בתור' בשתיהן אפי' בוושט כנ"ל אז ונועדו אליך כל עדת האברים אל פתח אהל מועד לעסוק בתורה. אבל אה באחת לבד יתקעו הוא הקנה אבל הוושט יעסוק באכיל' אז לא יועדו אליך לעסוק בתור' אלא הנשיאים וראשי האברים הם המוח לחשוב והלב להרהר והפה לדבר. גם ירמוז כי בהיות הפה בכללותו הכולל קנה והושט אז נקרא פתח אהל מועד כי הגוף כולו נעשה אהל מועד ומרכבה להשרות עליו השכינ' והפה הוא הפתח של הגוף וכל שאר האברים אף שאינם עוסקי' בתור' יחשב עליהם כאלו נתקבצו אל הפתח הנ"ל ועסקו גם הם בתור'. והנה כאשר ח"ו תהי' עת צרה וכי תבואו מלחמה וכו' כנ"ל והרעותם בשתי החצוצרו' בסוד מ"ש ז"ל על להרע או להטיב להרע שלא אוכל. ועי"כ ונזכרתם וכו'. אבל ביום שמחתכם וכו' אינכם רשאים להרע בתענית אלא ותקעתם בלבד שהוא עסק התור' ועי"כ אפי' המאכלים והסעודו' שאתם סועדי' בימים טובים יחשב לכם כאלו הם עולות וזבחי שלמים וכו' וז"ש ותקעת' וכו' על עולותיכם וכו' ועל זבחי שלמיכם: או ידבר עם כל איש ואיש מישראל ויזהירם שיעסקו בתורה ובמצות באופן שע"י כך אותן שני מלאכי' המלוים לאדם יצ"ט ויצה"ר שניה' יהיו טובים של כסף לבן כשלג ולא תהי' חצוצרו' השמאלית שהוא היצה"ר ודומה כשנים מצד החטאים. והנה גם היצה"ר מלאך רע בעל כרחו יענה אמן והוא עצמו יתהפך לחצוצרו' וכרוז להזהירך ללכת בדרך טובה. ואומרו עשה לך רמז אל משז"ל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד כי ע"י מעשים הטובי' קונה ועושה ממש את המלאכים ההם ובורא אותם: וזהו סוד ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצרך. ומה שדרכם חיש לדרכו פנו זה לטוב וזה לרע יחזרו להיותם מחוברים ומקשה תעשה אותם כי מקשה לשון חיבור אחד גם נקרא כך לפי שהדבר הזה אי אפשר לעשותו אלא בטורח ובקושי גדול לכן קראו מקשה. גם נקרא כך לרמוז אל מה שנודע כי אין דבר מועיל לזה כמו לבישת השק על בשרו ארבעים יום כנגד מ' יום יצירת הוולד להכניע החומר ההוא והיצה"ר ויהיו מקש"ה מ"ס הש"ק. כי השק תלבישנו מ' יום ועי"כ והיו לך שתיהן אפי' היצה"ר יהי' קורא אל עדת האברים לעסוק בתור' ובמצות בסוד הגוף הנקרא עיר קטנה ואנשים בה הנקראי' עדה. ויהיו למסע את שתי המחנו' יצה"ר ויצ"ט שניה' יהיו נוסעים לעבוד את השי"ת שכם אחד. והנה הם תוכל לעשו' כן ולהפוך גם את היצה"ר למוטב ושתי החצוצרות התקעו בהן אז ונועדו אליך כל העדה של האבריה והמחנו' הנ"ל אל פתח אהל מועד כנ"ל ותהיה צדיק גמור. אבל אם לא תהי' אלא בינוני טוב מצד היצ"ט ורע מצד היצה"ר ואם באחת לבדה התקעו הוא היצ"ט לבדו אז ראשי אלפי ישראל הם כחות הנפש הקדושה לבדו נועדו אליך לעסוק בתורה אבל שאר אברי הגוף יתעסקו בתאוות העוה"ז ולכן בהיותכם צריכין להסיע המחנות מדרך רעה אל דרך טובה אז תתקעו בתורה ולא תריעו לענות נפשיכם כי אין רוח הקודש שורה מתוך עצבות וכי תבאו מלחמה וכו' דע כי שני המלאכים הנ"ל הם מלאכים ממש קדודים זה מצד ימין וזה מצג שמאל אלט שניצה"ר שהוא מן הקליפות הוא אזיל לשמאלא עם מלאך הדין של השמאל זה. והנה בא לייעץ את החדה הבינוני איך יתנהג ואמר כאשר הצר הצורר האמיתי כאשר יבא להלחם עמכם היא הנפש הקדוש' והרוח והנשמה החונים בגוף הארציי וז"ח בארצכם חז צריך שתריעו בשתי החצוצרות הם המלאכים הנ"ל וכראות היצה"ר שאין לו אחיזה אפילו במלאך הדין שהוא מצד שמאל ואז ונושעתם מן היצה"ר הנקרא צר וגם אפילו משאר המקטריגים אויביכם שאינה כ"כ צוררים אתכם תמיד כמו היצה"ר ובאומרו וכי תבאו מלחמה ולא אמר וכי תבא בא לרמוז אל האמור באותה התוכח' אל מי מגוזלי ידים אזעק וידי שפכו דמי כי האדם שאינו רוצה להכניע היצה"ר אשר בו הוא גורם שהיצה"ר ילחם בו והרי הוא כאלו אתם בעצמיכם תבואו למלחמה בחברת הצר היצה"ר ואחר שנושעתם מאויביכה על אשר הרעותם בשתי החצוצרות ושתיהן הושוו לטובה אז אפילו כאשר ביום שמחתכם וכו' תתענגו בתענוגים בעולות ושלמים לשם סעודות של מצות לא תפחדו מן היצה"ר שיבא להטעותכ' כי בהיותכם תוקעים בחצוצרות הנ"ל בתורה אף אם לא תריעו ותתענו אל תפחדו ממנו כי ה' יהי' עמכם ונככרתם וכו' כנ"ל בדרך שקדם: ויאמר משה לחובב בן רעואל וכו'. הנשמ' נקרא' משה שהם אותיו' ה' ש"ס ה' חמשה שמות שיש לה נפש רוח נשמה חיה יחידה: והנה נשמ' הצדיק אינה ממתין לשהיצ"ט יתחיל לעוררו בעבוד' ה' אלא הנשמ' הנקרא משה היא המעורר' לחובב הוא היצ"ט ואומרת לו נוסעים אנחנו וכו'. והיצ"ט נקרא חובב כי כמו שהיצה"ר הוא השונא האמיתי של האדם אלא שמחניף אותו ומראה לו אהב' להפילו ברשתו אבל היצ"ט הוא להיפך כי תמיד מתראה לו כשונא ומייעצו להענו' ולהשפיל גאוותו וכל זה הוא מרוב חביבתו אותו ע"ד כי את אשר יאהב ה' יוכיח והוא הנקרא חובב ואהוב נאמן. ונודע כי היצ"ט והיצה"ר הם כחות עליונים אשר כל אחד מהם ממונה על ריבי רבבות מלאכים ולכל איש ואיש מוסרין לו שני מלאכים מאלו הנ"ל א' ממחנות היצ"ט ואחד ממחנות היצה"ר ונמצא כי זה המלאך הפרטי הנקרא חובב של האיש הלזה הוא ענף אחד מאותו השר הגדול הכולל כולם ונקרא רעוא"ל לפי שהולך בדרכי האל' והוא מייעץ האדם לדרכיו יתברך וז"ש בן רעואל. גם נקרא כן לפי שמתדמה במעשה הנהגתו אל האל ית' אשר בו כתיב כי את אשר יאהב ה' יוכיח כן דרכו של היצ"ט כנ"ל. גם נקרא כן במה שנודע כי הראש של כל המלאכים הטובים יצ"ט הוא מטטר"ון המלאך. ורתש מחנות היצה"ר נק' סמא"ל רע והם סוד דעת טוב ורע. כנזכר בס' התיקונין. והנה הס מייעצים דעת אל האדם זה לטוב וזה לרע ונודע כי מטערו"ן הוא כביכול רעו של האל יתברך אם כפי הסוד כי מטטרו"ן הוא דוגמת זעי"ר אנפי"ן דאצילו"ת ואם כפי משז"ל כי הוא משנה אליו ית'. והוא מלך כל מלאכי מרום עד שמצינו שטעה בו אלישע אחר ואמר ח"ו שתי רשויות הן כי הוא המנהיג העולם בימי החול ובימי הגלות בסוד אי לך ארץ שמלכך נע"ר. וכתיב חנו"ך לנע"ר וכו'. גם זהו סוד מ"ש בס' הזוהר על פסוק נעשה אדם כי כל העולמו' נשתתפו עם הקב"ה ונתנו חלקה בבריאת האדם והנה מטטרו"ן מלך המלאכים שבעולם היצירה נתן חלקו באדם אותו מלאך הימני ההולך תמיד עם האדם ונקרא יצר טוב. והבן זה הסוד. ונמצא כי בדבר הזה הוא רעה ושותף אל הקב"ה כנ"ל. וכבר ידעת כי אלישע אחר ראהו יושב על כסא ודן את כל העולם, וז"ש המדייני לשון דיין ושופט כל העולה: והנה הוא חותן משה כי המלאך הנקרא יצ"ט הוא בתו ותולדתו של מטטרו"ן ומשיא אותה עם משה היא הנשמ' שהוא זכר לגבי המלאך המקבל ממנו כנודע כי כל המקבל נק' נקבה כי המלאך מעולם היציר"ה המקבל שפע מן הנשמ' הנחצב' מכסה"כ שהוא עולם הבריא' ואומרת לו הנה אנחנו נוסעים וכו' כי אין אנחנו קבועים בעוה"ז כי נוסעים אנו תמיד וימינו כצל עובר הנוסע והולך מיום שנולד תמיד הולך ונוסע עד יום הפטיר' ללכת אל הגן עדן העליון הוא המקום אשר אמר ד' אל הנשמ' בהיות העובר במעי אמו ומרא' לה את גן עדן ונודד לה שאם יהי' צדיק ינחילנו ג"ע. וז"ש אותו אתן לכם ומלת אותו בא למעט כי אין התכלית לנחול העוה"ז הארציי אלא את הג"ע העליון שם הוא המדור האמיתי של האדם כי העוה"ז הוא בית שמר ודרך שבו הולכים וניסעים עד הגיעם אל המקום ההוא וא"כ מאחר שהעוה"ז איננו המדור שלנו מה לנו להעסק בטובותיו ובתענוגיו כי מהם לא נוליך מאומ' בידינו והכל נניח אותו ולכן אין לנו להתעסק אלא לתקן המדור ההוא ע"י מעשינו הטובים והעוה"ז יהי' חשוב בעינינו כאלו אנו אורחים בו ושהוא דרך אשר בו אנו הולכים ואין אנו נחים ושקטים בו. וזהו שאמר לכה אתנו במהלך הדרך הזה והתחבר עמנו עמי ועם הרוח והנפש כדי שתעזרנו להדריך את הגוף החומרי בעבודתו ית' ובשכר זה כאשר נגיע שם אל מקומנו שבג"ע הארץ והיטבנו לך כי הנה ד' דיבר טוב על ישראל. דיבר והבטיח לתת טוב' הרב' אל האיש הצדיק הנק' ישרא"ל כי הולך ביושר לבב עם הא"ל. וז"ש יש"ר א"ל ולפי שאתה הטיבות לנו להדריך הגוף בדרך יושר תטול חלקך ושכרך באותו הטוב הצפון לנו בעוה"ב: ויאמר אליו לא אלך. ירצה הנה אין חני הולך שם אל המקום ההוא עמכם בעולם הבריא' ובכסא הכבוד כי הרי אני מלאך ומקומי וארצי הוא בעולם היציר' ושם אני הולך ואיך תאמר והטבנו לך. ובפרט כי הנשמ' בחיריית ויש לה שכר אבל המלאך מוכרח במעשיו ואין לו שכר: ויאמר לו אל נא תעזוב אותנו וכו'. אומרת לו הנשמ' הנה למה שנוגע אלינו לטובתינו אני מחלה פניך שאל נא ר"ל עתה בהיותינו בעוה"ז וז"ש אל נא תעזוב אותנו לסייענו בעצתך הטובה כי כי אין לך שכר ע"ז כנ"ל. דע לך שאינו כך אלא והי' אם תלך עמנו דע לך כי אם כה תעשה שתלך עמנו והי' מהטוב ההוא אשר ייטיב ה' לנו והטבנו לך בשכר פעולתך שתלך עמנו ותטרח להשיבנו בתשוב' ע"ד מ"ש הכתוב לכן אחלק לו ברבים וכו' והוא חטא רבים נשא וכו'. כשמוע היצ"ט הדבר הזה נחה דעתו והסכים להלוך בחברתם. אז ויסעו כולם מהר ה' הוא העוה"ז שגם הוא נברא ע"י ה' אלא שהוא הר שמם ואינו בית כי הבית הוא העוה"ב אבל העוה"ז הוא הר שמם דרך ואורח לנסוע בו ללכת שם ולכן ויסעו ממנו ולא נחו בו במנוח' ובקביעות אלא כנוסעים אל העוה"ב ולא חששו לבנות בו בתים לא להם אלא חשבוהו כהר שמם והיו עובדים את הקב"ה כמי שכבר הוא נוסע במהירות ללכת אל העוה"ב וכה דרכם כל הימים עד שנפטרו מן העוה"ז ואז הלכו דרך שלשת ימים של חושך שיש באויר הרקיע הנק' גיא צלמות וכו' כנזכר בס' הזוהר במאמר של כתיבת יד: וארון ברית ד' הוא התור' שנתעסקו בה בעוה"ז נוסעת לפניהם שם להאיר להם בחושך ההוא כמ"ש בהתהלכך תנח' אותך וכו' גם זכות ברית המיל' מנחה אז כנודע כי כל אדם מהול אינו נכנס לגיהנם ונמצא כי ברית ד' היא התור' והיא ברית מילה. והנה שתי תועלת עושה להם זכות התור' והמיל' הנ"ל. הא' הוא כדי לתור להם מנוח' מל' ויתורו את ארץ כנען שמרגל להם את הדרך הנכונה הישרה ללכת בה אל ג"ע העליון ולא יטה אשורו אל דרכי חושך לגיהנם. והב' הוא מלשון מקום כי תרגום מקום אתר ר"ל שהתורה בונה לו מקום בעוה"ב להיות לו שם מקום מנוחתו בסוד חכמת נשים בנתה ביתה ובסוד ואהי' אצלו אמון אומן וז"ש וארון ברית ה' נוסע לפניו דרך ג' ימים ר"ל קודם פטירתם לתור להם מקום מנוחתם וכמו שמצינו בס' הזוהר פ' ויחי במעשה דר' יצחק דא"ל אביו דתלתא יומין הוו דביררו לי' אתרי' בג"ע. ובהיות ארון התורה נוסע לפניהם גם שכינתו ית' הנקראת ענן ה' עומדת עליהם מתחל' נסיעתה ופטירתם מעוה"ז הנקרא מחנה עד הגיעו למקום תחנותו לא תפרד ממנו רגע ומאירה להם כיום יאיר וז"א יומם. גם ירמוז במ"ש בנוסעם מן המחנה כי אין השכינה הנקראת מחנה לשין חניה וקביעות עשאוהו נסיעה ולא דירת קבע וז"א בנוסעים מן המחנה. והנה כאשר ויהי בנסוע הארון הנ"ל לפני הנשמה הנק' משה כנ"ל אז ויאמר משה היא הנשמה אל השי"ת קומה ד' לקראתי להקביל פני כנודע ועי"כ ויפוצו אויביך הם כחות היצה"ר המקטרגים לאדם וגורמים לו לחטוא ומתחברים עמו ועתה יפוצו מעלי אויביך ומשנאיך ומשניאך שגורמים לי ע"י הפיתוי שלהם ואתרחק ממשך כי להיותם הה אויביך גורמים לי לשנוא אותך וזהו כפל ענין אויביך ומשנאיך וינוסו מפניך הבאים להקבילני ולפי שכל זה הוא בג' ימי אפיל' כנ"ל כי הנשמ' נתונ' בצר' לכן אמר ויהי לשון צער ויהי בנסוע וכו'. גם יש לו צער מאותן האויבים והמשנאים ההולכים עמו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ולכן נאמר ויהי שהוא לשון צער וצרה, ואחר אשר כבר הגיעה הנשמה אל מקום מנוחתה אז ובנוחה יאמר וכו'. ולזה כתוב ובנוחה בה"א לשון נקבה שהוא על הנשמה כאשר תנוח ולא ובנוחו בוא"ו ואז כאשר כבר נחה מצערה לגמרי אז פונה לבה להתפלל על ישראל אשר למטה בעוה"ז בגוף ונפש ואז יאמר אל הקבה"ו כזכר המתגבר בכח להתפלל ולא כנקבה שתשש כחה וז"ש יאמר ולא חאמר ואומרת לו שובה ה' מלשון בשובה ונחת תושטין תן ישוב ומנוחה אל כמה רבבות אלפי ישראל אשר בעולם השפל ע"ד ואני לא אחוס על ננוה העיר הגדולה וכו'. גם ירמוז כי יעמוד להם זכות שעוסקים בתורה שהיא כ"ב אותיות שהיא סוד רבבות אלפי שתי רבבות הם עשרים ושתי אלפים בסוד רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן שהם כ"ב אלף מלאכים שירדו עם הקב"ה כשנתן התורה לישראל על הר סיני שהם כ"ב אותיות א"ב. ולפי שאמרו בס' יצירה וכולן עם אל"ף ירצה כי כל הכ"א אותיות כלולים באות א' בסוד ההגיון כי האדם המוציא בפיו אות ב' או זולתה בהכרח הוא שאחר הנשימה הראשונה ההוגית ב' או ג' תיכף תחזור הנשימה אל הא' וכל זה להורות כי כל התורה אחת ושניתנה מאל אחד ונמצא כי הכ"ב אותיות נקראין כ"ב אותיות אלפין והם כ"ב אלפין שהם סוד רבבות אלפי ישראל כנ"ל: ויסעו מהר ה' וכו' כיונת הכתוב להודיע חיבתם של ישראל לפניו ית' וכל כוונתו להיטיב להם והם הי' כפויי עובה וכל אשר האלהים חשבה לטובה הם גמליהו רעה ובזה יתיישבו תמיהות גדולות אשר במאורע המתאוננים אשר לא אירע כמוהו בכל העשר נסיונות כי בזה כתיב וישמע ה' ויחר אפו ותיכף בערה בם אש ה' עם אשר לא התלוננו בקול רם אל משה כבשאר התלוננות וגם בענין האספסוף אשר בקול רם בכו למשפחותיו והקב"ה שומע ושותק עד אשר משה נעשה ח"ו קטיגר עליהם ועתה הרגני נא הרוג וכו' ואחר כל זה ענשם הקב"ה ולא מקודם ופה במתאוננים היה להיפך כי משה שתק והקבה"ו כעס וז"ש ויסעו מהר ה' ולא אמר מהר סיני כלומר א"ת למה השי"ת עינה בדרך כחם ללכת ביום אחד מהלך ג' ימים דע כי אין זה מחמת שנאה כי הרי זה היתה נסיעה ראשונה מן ההר אשר שם נבחרו לעם סגולה אל שם הויה כמ"ש כי חלק ה' עמו ואדרבה לטובתם נתכוין, עוד אחרת כי הרי הארון עצמו הי' נוסע לפניהם להמשיכם אחריו ולא עוד אלא שהי' ארון היוצא עמהה למלחמה שבו שברי לוחות מונחות להורות כי נמחל להם עון העגל אשר לסיבתו נשברו וא"ת מהיכן ידעו רז"ל ענין זה ואמנם ההכרח שלהה הוא כי לא כתוב וארון הלוחות אלא וארון ברית ה' הוא הארון שבו ניתנו לוחות הראשוני' שעליהם כרת ה' ברית עם ישראל ולא כן בלוחות שניות וכמ"ש כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ועם ישראל וכתיב הנה דם הברית וכו' ואין כל זה אלא מרוב חיבה נפלאה, וא"ת מה תועלת בעינוי הדרך הזה לז"א לתור להם מנוחה היא ירושלים כמ"ש כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וכו' וכתיב זאת מנוחתי עדי עד וכו' כי כוונתו היתה להכניסם תיכף לירושלים לבנות להם בית הבחירה כי זהו תכלית טובתם האמיתית ורצה להראות להם חיבתו כמי שהולך פתאום כמרגל את הארץ טרם ישמעו אנשי הארץ כי הולכים הם שם ובאים ונכנסי' פתאום טרם יכינו עצמם למלחמה וכמ"ש בפסוק קומה ה' ויפוצו אויביך וז"ש לתור ולא אמר לבקש מלשון לתור את הארץ, וא"ת עכ"ז עדיין יש לבע"ד לחלוק כי סוף סוף מקבלים הם עינוי גדול בהתמהרם ללכת דרך ג' ימים ביום אחד לז"א וענן ה' עליהם וכו' עם שכבר נתבאר זה למעלה באורך אך הכוונה לאמר כי תיכף בנסעם מן המחנה היו מזדמנים להם ז' ענני כבוד הנכללים כולם בשם ענן ה' ענן של רחמים המקיפם משש רוחות והוא מיישר להם הדרך מגביה הנמוך ומשפיל הגבוה ולא היו מרגישיה שום צער כלל אלא אדרבה הולכים כעל כנפי נשריה. ויהי בנסוע וכו' חזר להציע הצעה שנית למה שיתבאר למה לא התלוננו על משה שגם משה עצמו לא חרה אפו ע"ז על שהי' להם טענה גדולה מעינוי הדרך הגדול ובענין הבשר שאינו כ"כ צורך כי המן הי' טוב להם מן הכל וגה כי מקנה רב הי' להם התלוננו ולזה הודיע כי ויהי בעת נסוע הארון הנ"ל מהר ה' על פי משה נסע כי הוא התפלל לפני השי"ת כי ארכו להם שם הימים ומתי יסעו לארץ ישראל וז"ש קומה ה' אשר שם הויה הזה נקרא על עירך ועל עמך כנודע וקומ' ולך שם ועי"כ ויפוצו אויביך הם הכנעני' כי כבר שלם עון האמורי הנה כנ"ל פ' לך לך וכמ"ש ונא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה את הגוי וכו'. ולא נצטרך להלחם עמהם רק וינוסו משנאיך מפניך ושקטים בלי מלחמה נירש את ארצם ואחר אשר ראה משה כי נסע דרך ג' ימים ביום אחד ריחם על ישראל מעינוי דרכם והתפלל על ישראל שינוח הארון ואז על פיו חנה שם וז"ש ובנוחה של הארון ולא מעצמו חנה רק על אשר אמר לו משה שובה ה' תן שיבה ונחת לרבבות אלפי ישראל היגיעים מטורח הדרך הרב הזה וז"ש יאמר כמו הי' אומר ואלו כתיב ובנוחה אמר הי' משמע דאחר נוחה אמר כך: ויהי העם כמתאוננים רע וכו' אחר שהציע כל ההצעות הנ"ל סיפר עון זה של המתאוננים כי בראותם כל אשר עשה משה להתפלל שינוח הארון לתת להם שובה ונחת איך יהי' להם פ"פ