הוא שה עובים וילכו ויבואו מקיש הליכה לביאה וכו' ולא עוד אלא שגם את ישראל יטו אחריהה ואין אנכי מעניש על המחשבה אלא באשר הוא שם, ולכן התיקון הוא כי על הפחות איעצך עצה הגונה אולי הועיל הלא היא כי אלו אשר תשלח יהיו אנשים ירצה צדיקים כמשז"ל כל אנשים שבמקרא לשון צדיקים ובזה יובן למה לא אמר שלח לך מרגלים שהוא שם העצם המורה על העצם של השליחות מה הוא ולא אנשים כי וודאי שלא יהיו נשים או קטנים וכיון שעיקר יראתי אינה מבני ישראל אלא מן המרגלים שיוציא שם רע ייניאו לבם א"כ באר לנו אנשים צדיקים שילכו בשליחות זה אולי יועיל ולא יוציאו דיבת הארץ רעה כי מבני ישראל עצמן איני מתיירא. ורצה היא ית' להביא ראיה לדבריו איך מעתה אין מחשבתם טובה ואמר ויתורו את ארץ וכו' ירצה אין שום מקום ספק בזה לשיצערכו לתור אותה כי הלא בבחינת המתנה עצמה מפורסמת היא ארץ כנען שכתוב בה וחברון שבע שנים וכו' כי חברון טרשים
היתה וארץ גרועה מכל עיירות ארץ כנען והיא היתה מבונה וחשובה שבעתיים מן צוען המעולה מכל ארץ מצרים כמשז"ל ואה באופן נתינתי אותה להם אינה דרך מכירה אשר לפעמים אפשר תהי' מוכר שדהו מפני רעתה אלא נתינה היא אשר אני נותן לבני ישראל וכל הנותן בעון יפה הוא נותן ופשוט הוא שתהי' מתנה חשובה. ואם מפאת הנותן אני הוא הנותן אותה ופשוט הוא שמי שכל העולמות ומלואן היא בראם ושלו הוא הכל המתנה שיתן תהי' לפי ערכו. ואם בבחינת המקבלים הנה הם בני ישראל אשר נודע חיבת ישראל אביהם לפניו ית' אשר דמות דיוקין חולקין בכסא הכבוד א"כ לא היה שום צורך לשלוח שם מרגלים ומזה יורה היות כונתם רעה או אפשר באופן אחר לסתור מ"ש משה וייטב בעיני הדבר כי אפילו דבריהם אינם נכונים לפי שהרי לא ימנע אה כוונתם רעה לפי שהיו מסתפקין אם הארץ עצמה טובה או רעה אין צורך שהרי הוא ארץ כנען אשר מעלתה ושבחה מפורסם בכל העולם כנ"ל על וחברון שבע
שנים נבנתה ואם כוונתה טובה כי אינם מבקשים אלא להורות להם דרך הישר אשר יעלו בה ואת הערים אשר יבאו אליהם בתחילה למלחמה כנ"ל ושזה אי אפשר שהרי אני הוא הנותן אותה לבני ישראל וכבר הם יודעים שאני יכול להדריכם את הדרך ואת הערים וכש"כ וקל וחומר וגדולה מזו שהרי אפילו מלחמה לא יצטרכו להלחם אתם ואני אלחם להם והם יחרישו ואני אתננה להם בבעח ובהשקט בלי שילחמו וז"ש אשר אני נותן וכו' וא"כ מה צורך המרגלים מאחר שאין מלחמה זו מלחמת בשר ודם, ואם תאמרו וודאי שהענין כך האמנם הצדיקיה אעפ"י שהם בטוחים בקונם יראים הם שמא יגרום החטא כמשז"ל על ויירא יעקב מאד וכו' אעפ"י שכבר הבטיחו כי לא אעזבך וכו' לז"א לבני ישראל ולא אמר להם כלומר אם נתינתו היתה בסיבת עצמם יכולים היו לירא מפני החטא אולי יגרום אבל איני נותנה להה אלא בסיבת היותם בני ישראל אביהם אשר נשבעת לו ולאברהם ויצחק אביהם לתת לזרעם את הארץ וא"כ
מוכרח אני שלא להשגיח במעשיהם אלא לקיים שבועתי והריני נותנ' להם דרך מתנה מבלי קבלת שכר מעשיהם הטובים וז"ש אשר אני נותן וכל זה להיותם בני ישראל לקיים שבועתי וא"כ כיון שאין דבריהה נכונים. וגם מחשבתם לא גילו אותה לפועל לכן לא אמנע שליחותם אבל עשה באופן שיהי' אנשים צדיקים ויגן זכותם כנ"ל, והנה אפשר הי' לשלוח שנים אנשים מרגלים בלבד כמו ששלח יהושע אלא שהשי"ת ידע כי מחשבתם תהי' רעה באחרונה והנה אם כאשר יחזרו המרגלים יאמרו טובה על הארץ יאמרו עשרת השבטים שלא שלחו את נשיאיהם אין אנו מאמינים לאותם השניה שהלכו כי באולי לא חששו לטרוח לתור כל הארץ כלה או מפני היראה וכיון שראו חלק מועט ממנה. חשבו כי אולי החלק ההוא יפול להם בנחלה וחשבו כי כל שאר הארץ יהי' כך ולא חששו נתור את כולה וכיוון שכל הנשיאים שלנו לא ראו אותה לא נחוש לראיית שניהם בלבד ואה שנים המרגלים ההם יוציאו דיבה על הארץ לא יהי' נענשים
שאר השבטים שאין האנשים האלו נשיאיהם ולכן צווה איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו ולא. יחסר אחד מהי"ב נשיאיה וא"ת והרי ראינו כי שבט לוי לא שלח נשיא לז"א כל נשיא בהם ירצה כל השבטים שכבר יש בהה נשיאים תשלחו אבל שבט לוי שאין בהם נשיא ומסע הדגלים יוכיח איננו בכלל, או ירצה כל נשיא בהם כלומר כוונתי להראותכם כי לא בחרבם ובקשתם ירשו ארץ אלא אני היא הנותנה להם כנ"ל ולכן ציווה תשלחו כל נשיא בהם כי הנשיאים עצמן ילכו כי הנה דרך המלכים הרוצים לרגל את הארץ שולחים אנשים שאינם כ"כ חשובים כי אם יהיו החשובין שבהם אולי יכירום אנשי הארץ ההיא ויהרגום ואף אם לא יכירום היותם חשובים יהרגום משא"כ. בהיות אנשים קלי הערך כי לא יחושו לשולחם. בשליחות כזה ומכ"ש שאין דרך המלכים עצמם להכניס עצמה בסכנה זו להיותם הם עצמם מרגלי" אבל עתה אשר אני הוא הנותן להם את הארץ רצוני שתשלחו הנשיאים עצמן בשליחות
זה וילכו שאנן בטח ואין מחריד ומזה תכירו כחי כי אני הוא הנלחם לכה ואיש לא יעמוד בפניכם והרי' נתבאר סיבה שנית למה ציווה ללכת הנשיאים עצמן ובזה יובן מ"ש למעלה שלח וכאן אמר חשלחו כלומר אם האמת בדבריהם שלבם נכון עמי ואינם כמסתפקים באמונתי א"כ אתם בעצמיכם תשלחו כל הנשיאים שבכם מה שאינו מנהג העולם ובזה הורו כי בטוחים אתם בי, ומעתה תפול קושייא חזקה הלא היא כי לא ראינו שום תועלת בעצה זו שצווה הקבה"י שהשלוחים יהי' אנשים צדיקים ושיהיו שנים עשר מרגלים ושיהיו הנשיאים בעצמן והלא מרה היתה באחרונה והכתוב בא לתרץ קושיא זאת באומרו איש אחד איש אחד וכו' והנה בזה יש קושייא למה פרט וכלל איש אחד וכו' כל נשיא בהם ודי שיאמר ויתירו וכו' וכל נשיא בהם תשלחו למה צורך לפרט איש אחד וכו' האמנם הקבה"י הגיד מראשית אחרית כי מן הי"ב שבטים לא יהיו צדיקים רק שנים מהם איש אחד איש אחד הלא הם יהושע וכלב בן יפנה כי אלו
יפרדו מעצת שאר הנשיאים שנכללו יחד במ"ש כל נשיא בהם תורה אחת שהושוי ברשע וע"י אלו השנים הצדיקי' שדברי טוב ויהס כלב וכו' היו ישראל תלוים בדעתם אין ולאו ורפייא בידייהו ולא האמינו אלו 'עשרה המרגלים לגמרי והראי' לזה מ"ש וישכימו 'בבוקר ויאמרו הננו ועלינו וכו' ואין זה אלא שדעתם היתה קצת מסופקת והאמינו קצת לדברי יהושע וכלב וע"י כך הועיל שלא נעשה כליה בשונאיהם של ישראל והרי איך השי"ת רמז בדבריו דבר את העתיד להיות וגה הרי הועיל קצת עצתו ית' שלא תהי' בהם כלייה ח"ו: וישלח אותם משה וכו' בהיות כוונת העם רעה כנ"ל לא בטחו בדברו ית' לשלוח נשיאיהם עצמם להורות בטחונן כנ"ל ולזה לא אמר וישלחו אותם אמנם משה לבדו הוא אשר בטח בהשי"ת לשלחם והודיע הכתוב שבחו של משה כי עשה את כל אשר ציווהו ה' וזה באומרו וישלח אותם משה וכו' כי מלת אותם מיותרת והל"ל וישלח משה ממדבר פארן את ראשי בני ישראל ולא
יאמר אותם גם על פי ה' הוא מיותר ולא עוד אלא שהוא היפך אל מ"ש למעלה שלח לך ודרשו רז"ל לך לדעתך אבל אין אני מסכים בזה גם אומרו כולם אנשים הוא מיותר, ואמנם רמז אל הנ"ל כי שני הציוויים שר ציווהו השי"ת קימם הא' שישלח את הנשיאי' עצמן וכן עשה וישלח אותם וכו' אותם עצמם ולא אחרים והב' שיהיו אנשים צדיקים וכן עשה כולם אנשים צדיקים ראשי וכו' כלומר שלח אותם כולם אנשים צדיקים ומחובר לזה היות כי ראשי בני ישראל המה ובזה יוצדק אומרו על פי ה' אינו חוזר על השליחות בעצמו כי זה הי' מדעתו של משה אמנם היותם אנשים צדיקים וגם היותם אותם עצמם שהם ראשי בני ישראל זה הי' על פי ה': ואלה וכו' הענין הזה נכפל ואלה שמותם וכו' ואלה שמות וכו' אבל הענין לפי מה שאמרו רז"ל כי השמות אלו הם כעורים ומורים על מעשיהם הרעים ובזה יש ספק אם נאמר כי מקודם לכן הי' להם שמות אחרים ועתה ע"ש המאורע הרע נשתנה שמותם לשמות האלה הרעים והראי'
לזה כי הרי השם הפשיט בכל התורה מקודם לכן בפ' משפטים ובפ' בשלח ומאחר מעשה זו היו תמיד נקרא יהושע הנשיא של שבט אפרים וכאן נזכר הושע ואולי עד"ז אירע בכל שאר השבטים ולכן הודיענו כי תמיד הי' שמותם כך ולא נשתנו וז"ש ואלה שמותם למטה וכו' כי מעת לדתם כך הי' שמותם, גם חזר להודיע כי גם עתה בשליחות זה לא נשתנו שמותם וז"ש אלה שמות האנשים אשר שלח וכו' כלומר אלה השמות הנזכרים שמעת לדתם הם עצמן עתה כאשר שלח אותם משה לתור את הארץ ומה שראית שנשיא אפרים קראתיו הושע כנראה שעתה נשתנה שמו אינו כן אלא אדרבה השם האמיתי שלו הוא הושע כי כך אמרתי ואלה שמותם למטה וכו' מעת לידתם והשם שנשתנה אליו הוא יהושט וגם דע כי זה לבדו הוא ששינהו משה כי שאר הנשיאים לא נשתנו כל שמותם וז"ש ויקרא משה כי מ"ש ז"ל ששמותיהם על שם מעשיהם אינם שנשתנו אלא על דרך לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ אל תקקא שמות אלא שמות כי מעת
שנולדו הניח הקב''ה השמות בפי אבותיהם שנקראים בהם ע"ש העתיד או ירצה במה שנעורר מה זה הנכפל שליחות הזה כ"כ פעמים וישלח אותם משה וכו' אלה שמות האנשים אשר שלח משה וכו' וישלח אותם משה וכו' וגם מה ענין ויקרא משה להושע וכו' כאן ואינו מקומו אבל יובן במשז"ל כי צפה משה שהיו עתידין לחטוא ולכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגליה וז"ש תחלה וישלח אותם משה ממדבר פארן וכו' ואז בחרם אנשים צדיקים כנ"ל ולא חשש שיחטאו אמנם אח"כ חזר משה להסתכל ולהביט באלה שמות האנשים שהם שמות מכוערין מאד ונתיירא ממה ששלחם וז"ש אשר שלח משה וכו' ע"ד ר' מאיר דהוה בדיק בשמא כי דור תהפוכות המה אמנם ראה כי כבר עשה כל יכולחו ובחר להיותם צדיקים ואז קרא להושע יהושע כי חזר לצפות ברוח הקודש כי זה ינצל מעצת המרגלים ועל ידו תהי' אחרית פליטה ולא כליה גמורה כנ"ל על איש אחד וכו' האמנם כל''ב כשמו כן הוא
כולו לב אחד עם קונו וכמ''ש ועבדי כלב רוח אחרת היתה עמו אבל בהושע חסר היו"ד להשתלם ולכן קראו יהושע כדי שבזה יהיו לישראל קצת פליטה כנ"ל ואחר שכבר תיקן קצת מה שהי' בידו לתקן אז לא נמנע מלשלחם ואדרבה וישלח אותם משה וכו': האמנם נתכוון לייעצם עצה אולי על ידה יתקן קצת וז"ש ויאמר אליהם עלו זה בנגב וכו' ירצה הנה הוא ית' מה שנתרצה בשליחות הזה עם שלא הי' בהסכמתו הנה הוא לאשר תשלחו הנשיאים עצמן לשתראו גבורתו ית' כי יפול פחדם על כל יושבי הארץ כי ה' עמם ולכן על דרך זה ג"כ עשו עוד את הדבר הזה לעלות בנגב כי שם תכלית הסכנה כמ"ש עמלק יושב בארץ הנגב וכבר נכוו מגחלתו כמ"ש אשר קרך בדרך קירר אתכם לצנן כמשז"ל וז''ש עלו זה כלומר אעפ"י שזה הרשע הנודע אצליכם יושב בנגב עלו ולא תיראו היפך ממה שעתידין המרגלים ליירא אתכם באומרם עמלק יושב בארץ הנגב וכן כנגד מה שעתידין לומר עוד והחיתי והאמורי יושב בהר כי שם ישיבות תוקף האומות החזקות אדרבה ועליתם את ההר ההוא ואז
תראו איך תפול עליהם אימתה ופחדכם ותכירו כח גדולתו ית' ותאמינו בו ולא תחטאו ולכן תחילת עלייתכם תהי' טל סדר הזה בתחילה דרך הנגב אשר שם עמלק היותר עז וחזק ואח"כ ועליתם את ההר אשר יושביו חזקים ואח"כ תרגלו שארית כל הארץ וז"ש וראיתם את הארץ וכו' כלומר כללות שאר ארץ כנען ואם הי' דרך טבע היה לכם להתחיל לרגל את הארץ החלשה ומשם תתחזקו מעט מעט אל המקומות החזקים ובכלל דבריו רמז שלא ילכו ח"ו כמחוסרי אמנה אלא בטוחים בקונם ולא יחטאו בזה, ובזה יובן למה בכל פרטי החקירות כתיב למה ומה כמ"ש וראיתם את הארץ מה היא ומה הארץ אשר הוא יושב בהנה ומה הערים וכו' ומה הארץ השמנה אמנם בחקירות העם לא אמר ומה אלא ואת העם היושב וכו' והענין כי כל חקירתכם תהי' בבחינת הארץ בעצמה אם היא טובה ושמנה וכו' כי בזה אין עליכם חטא אבל לא תהי' חקירתכם בענין העם בעצמו החזק הוא וכו' כי זה יורה כי אינכם מאמינים בה' אלוהיכם כי
הוא הנלחם לכם אף אם הם חזקים ולכן לא חעשו בעם חקירה ממש בפני עצמה ע''ד הארץ כי ע''כ לא אמרתי ומה העה היושב בקרבה אלא ואת העם וכו' כאלו חקירה זו טפילה ונקשרת עם חקירת ומה הארץ וכו', והענין כי חקירת העם החזק הוא אינו לבחינת העם בעצמו כי אין להתיירא ממנו אף אם הוא חזק אמנם חקירה זו היא לקיים חקירת הארץ עצמה הענין כי אומרו וראיתם את הארץ מה היא אין פירושו בשבח פירותיה ותבואותיה כי זהו שאמר אח"כ ומה הארץ השמנה היא וכו' אבל חקירה זאת בטוב אוירה וחשיבותיה וזה לדעת בריאות הארץ או חוליאיה ח"ו ודבר זה יוכר בסימן זה והיא כי גם וראיתם את העם היושב בקרבה החזק הוא ואם רב זה יורה על בריאות אוירה המגדלת גבורים וגם אינה משכלת ואם הוא רפה או המעט הוא זה אות על היות אוירה חלוש שמגדלת חלשים וגם שהוא ארץ משכלת, ומה הארץ וכו' רוב ארצות אשר אוירה טוב מגדלת חזקים וגם עם רב אמנם יש קצת ארצות אשר עם היות
אוירם טוב אין מושבם בריא מחמת מקרים כנודע בענין המדינות שיש בהם מיים נובעי' או בורות מוכנסים מרפש וטיט או יהי' בהם עיפושים וזבלים וכיוצא בזה אשר האויר מתעפש בסבתם וכנגד זה חזר ואמר ומה הארץ אשר הוא יושב בה כי בראשונה חקר על הבריאות שע''י האויר עצמו ההוה במדינה ועתה חקר על אופן הישוב עצמו וז"ש אשר היא יושב בה כי לפעמים אופן הישוב גורם אויר רע כנ"ל או אויר טוב כגון המדינות שיש להם בתים גבוהים ועליות מרווחים, עוד נתן סימן אחר והוא ומה הערים וכולי כי אם הם מחניים יורה שהעם היושב בהה הם חזקים מחמת הארץ עצמה שאוירה עוב כנ"ל ובראותם עצמם חזקיה הם במחנים אבל אם הם במבצרים יורה שהם את הוא לשון עם והענין רמז להם שילכו בחברון אשר ההר הגדול כולו נקרא על שמו וכמ"ש שם בס' יהושע ויאמר אליו כלב בן יפונה וכו' ועתה תנה לי את ההר הזה וכו' כי ענקים שה ועריה גדולות ובצורות ואח"כ כתיב ויתן לכלב את
חברון כנראה כי כל ההר ההוא עם היות שם ערים רבים גדולות ובצורות כולם טפלות לחברון וההר כולו נקרא על שמו, וזה לסיבה כנ"ל כי רצה משה שילכו שם וישתטחו על קברי' האבות להזכיר להם השבועה אשר נשבע ה' להם לתת את הארץ לזרעם ויתפללו על ככה אל השי"ת נמצא כי הליכת חברון עליית מעלה היא להם כי בהתפללם שם יזכו לרשת את הארץ וז"ש ועליתם את ההר כלומר תעלו במעלת ירושת כל הארץ את ההר עם זכות אותם האבות הנקברי' בהר ההוא וזהו מלת את ועי"כ ינצלו מאותן ד' הענקים המחזיקים את הארץ ביד כנען בכחם ובגבורתם ולכן כלב לבדו שהאמין לדברי משה הוא ויבא עד חברון והתפלל על קברי אבות להנצל מיד אותם הד' וז''ש ושם אחימן וכו' המחזיקים ביד כנען. ונתן טעם למה הי' ד' הענקים אלו בחברון ולא בעיירות אחרות וכן ד' האבות למה נקברו שמה יותר מבשאר ארצו' כנען וביאר כי הטעם לפי שהיא קדמה לכל שאר ארצו' כנען כי הרי בדור הפלגה הי' שם כנען ומצרים
שהוא היותר גדול ממנו כמ"ש ובני חם כוש ומצרים השני ופוט השלישי וכנען הרביעי ועכ"ז חברון שהיא כנען נבנתה ז' שנים קודם צוען העיר היותר קודמת לכל מצרים כמ"ש כי הי' בצוען שריו לכן שם קבעו דירתם הד' ענקים ושם נקברו אדם ואברהם יצחק ויעקב. ולא אוכל עוד לפרש הרמז הזה והקיצור כי חברון מלכו"ת בית דוד התחיל שם והיא הרביעית לג' אבות חג"ת קרית ארבע ומתחברת עמהם והיא נקראת בת שבע אשר דוד המלך חי וקיים במלכות של היסוד הנקרא ח"י וכנגדה ז' היכלי ג"ע וזהו סוד שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים ערות הארץ גיהנם אשר היושבים שם במצו"ר ובמצוק. ולפי שהענקים שם בעיר עצמה לא בא שם רק כלב לבדו הבוטח בקונו אבל אח"כ ויבוא כל הי"ב מרגלים עד נחל אשכול הסמוך לחברון כי שם לא הי' עומדין ענקים: ויכרתו משם זמורה וכו' רז"ל פירשו בגמרא שהי' טורטני וטורטנני דטורטני כי הי' ד' מוטות ובכל מוט שני אנשיה ואחד רמון ואחד תאנה הרי עשרה ויהושע וכלב לא לקחו דבר
ואפשר כי זה רמז הכתוב באופן זה דהל"ל ויכרתו משם זמורה באשכול ענבים אחד כי הרי האשכול מחובר הי' בזמורה שלו אבל נתכוין לאמר כי לא לקחו הזמורה לבחינת האשכול שהיא מחובר בו כי אם כרתו אותו לבחינת הזמורה עצמה שתועיל ותשמש להם תמורת מוט ונמצא כי לקחו הזמורה לבחינת עצמה וגם לקחו האשכול לבחי' עצמו וז"ש ואשכול ולא באשכול וביאר כי וישאוהו את האשכול תלוי במוע והנה במוט הרי אחד ובשנים הרי ג' מוטות והזמורה עצמה שכרתו לצורך מוט הרי ארבע מוטות כנ"ל והרי נתבאר איך שמונה אנשים הוליכו ארבע מוטות לצורך אשכול אחד. ועוד הוליכו מן הרמונים וכו'. והענין דהל"ל ורימונים ותאנים וכו' ופשוט הוא שלא יוליכו כל הרמונים וכל התאנים וא"כ אם הוליכו רמונים ותאנים הרבה מה צורך לאמר מן ומן אלא וודאי הכוונה לאמר כי מבחי' הרמונים שהוא שם כולל ומיעוט רמונים שנים אפילו זה לא הי' כי לא הוליכו רק רמון אחד לבד שהוא קצת מן
הרמונים שהם שנים וכן מן התאנים ע"ד זה והרי נתבאר כי אחד נטל רמון אחד ואחד תאנה אחת ולא יותר, אומנם לפי זה קשה דהל"ל ורמון ותאנה כמ"ש ואשכול ענבים אמנם זה יובן במה שנבאר בפסוק למקום ההוא קרא נחל אשכול וכו' כי היינו יכולים לטעות כי בשלמא