ספר עץ הדעת טוב — קטע 86

האשכול נאמר כי כרתוהו מן הנחל ההוא והראיה ע"ז כי כן הנחל כולו לא נקרא אלא נחל אשכול כי לא הי' שם רק אשכלות ענבים לבד וכן באומרו ויכרתו משם אמנם הרמון והתאנה הי' ממקום אחר ולזה אמר מן הרמונים כלומר רמון אחד מאותם הרמונים ותאנה אחת מאותם התאנים אשר שם. ועתה נוכל להקשות דא"כ למה נקרא נחל אשכול ולא נחל רמון או נחל תאנה וכו' והתשובה יובן עם הנ"ל כי האשכול הי' יותר גם יוצא מהטבע כי שמונה אנשים הוליכוהו כנ"ל ולכן נקרא על שמו ולזה אמר למקום ההוא קרא נחל אשכול ולא נחל רמון או תאנה לפי שהוא על אודות האשכול היחידי אשר כרתו רבים מאותם בני ישראל ההולכים שם שהי' שמונה אנשים רוב מנין המרגלים ונוכל לאמר שכל אותם ההולכים שם הנקראים בני ישראל כרתו אותו וזה נס גדול משא"כ ברמון כי איש אחד לבדו כרתו וכן התאנה. או ירצה כי נתכוונו להראות שינוי פירו' הארץ ההיא ולכן אם הי' כורתין אשכול אחד מחובר

בזמורה שבו יאמרו מקרה היה קרה אל האשכול הפרטי הזה ואולי אין כמוהו בכל הארץ ההיא בכל שאר האשכולות ולכן הזמורה כרתוהו מכרם אחד שבנחל ההיא כי היתה עבה וגסה וארוכה כקורת בית הבד דבר משונה מאד ועוד כרתו אשכול ענבים אחד שלא בזמורתו ממקום אחר להודיע כי אין שניהם אחד הזמורה ואשכול אלא משני מקומו' ולא ממקום אחד פרטי לשנאמר שקרה מקרה כנ"ל. וא"ת א"כ יכרתו שני אשכלו' אין זה קושייא כי הרי הי' צריכין י"ו בני אדם להוליכן כי יקר המשא הוא באשכול ובפרט כי בלאו הכי היה צריכין הזמורה שתועיל להם תמורת מוט ואם יהי' שתי אשכלות יהי' צריכין שמונה מטות וששה עשר בני אדם והם לא הי' רק ח' כנ"ל. או אפשר כי נתכוונו להראות שינוי הארץ בענין הפירות עצמן ובענין העצים שלהם כי הכל בתכלית השינוי. ובזה יתבאר למקום ההוא ירצה כי הנה כוונתם להראות שינוי פירות הארץ והרי אפשר לאמר כי מקרה קרה אל האשכול הזה ולא הי' כן כל

שאר אשכלות הארץ והראי' לזה כי הרי הנחל ההוא נקרא נחל אשכול ולא נחל אשכלות להורות ענין אותו האשכול הפרטי ההוא אשר לא הי' אחר כמוהו ועוד אם נודה שגם כל האשכלות אשר במקום ההוא הם באופן הזה אפשר כי הנחל ההוא הפרטי הי' כן ולא כמוהו בכל ארץ כנען, ולזה דייק באומרו למקום ההוא כלומר ואם אשכלות כל הארץ הי' כן באופן הזה איך המקום הפרטי ההוא נק' נחל אשכול ועוד קושיא אחרת דגם אם נודה ונאמר שכל אשכלות הנחל ההוא הי' באופן זה למה נקרא נחל אשכול ולא נחל אשכלות ולזה כיון באומרו קרא נחל אשכול והרי שתי קושיו' ולזה השיב אומר כי אין קריאתו נחל אשכול הי' לשים סיבה מאלו השתים הנ"ל או שאשכול פרטי הי' בנחל ההוא או שהנחל הזה הי' פרטי משונה בכל הארץ אמנם הטעם הוא על אודות האשכול היחידי ההוא אשר כרתו משם בני ישראל ואלו כרתו משם שני אשכלו' הי' נקרא נחל האשכלו' אלא מעשה שהיה כך היה וכן אלו כרתוהו ממקומות אחרים הי' נקרא

אותו המקום מקוה האשכול ונמצא כי על פי מעשה ההוא נק' נחל אשכול ולא אשכלות אבל אין הכי נמי כי בנחל ההוא וכן בכל הארצות של כנען הי' אשכלות כיוצא בו: וישבו וכו' רז"ל אמרו שהקב"ה דילג להם הדרך מפני שעתיד לגזור עליהם ארבעים יום יום לשנה. והנה אורכה מ' יום ורחבה מ' יום והם הלכו ב' רוחות כמין גא"ם אורך ורוחב הרי שמונים יום ולפי הפשט נוכל לומר שהורה הכתוב מחשבתם הרעה שלא רצו לתור הארץ כולה שהי' צריכין שמונים יום אלא הלכו דרך קצרה מאוד מהלך מ' יום לבד שלא להחשיבה בעיניהם שהיא ארץ ארוכה ורחבת ידים כל כך. או ירצה ע''ד משז"ל בפ' וילכו ויבואו מקיש ביאתם להליכתם וכו'. וז"ש הנה המרגלים האלה הלכו במחשבה רעה כנ"ל ומן הראוי שבהיותם שטיר בארץ ארבעי' יוה זמן ארוך הי' רואים כ"כ שבחי הארץ והי' חוזרים בתשובה ואמנם אלו וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום ועל כל זה וילכו ויבואו וכו' מעת כשהלכו

לתור עד שבאו אל משה אעפ"י שנתעכבו מ' יום בעת היותם תרים הארץ עמדו ברשעתם ולא שבו בתשובה: וילכו וכו' ויספרו וכו' יש לעורר כי אומרו וישיבו אותנו דבר חוזר אל משה ואהרן בלבד כי כבר אמר אח"כ ואת כל העדה וכיון שכבר אמר תחלה ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל העדה הל"ל וישיבו אותם דבר דקאי אל כל הנ"ל ולמה חזר ואמר ואת כל העדה ועוד מלת וגה היא טפלה בלי מלח שעדיין לא אמר אלא באנו אל הארץ ולא סיפרו דבר ותחלת דבריהם הוא כי זבת חלב ודבש וכו' והול"ל וזבת חלב ודבש היא מאי וגם, והענין במה שנתבאר כי תמיד היתה כוונתם רעה וחשבו עתה לספר בגנות הארץ באורך גדול ואמנם בבואם מצאו את משה ואת אהרן וכל העדה נקהלים יחד ומצפים תשובתם כי הגיע זמנה ועברו ארבעים יום ואפשר כי גם זה דייק באומרו וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום שהוא מהלך ארץ כנען ולכן כאשר באו מצאו למשה ואהרן נקהלים יחד מחכים תשובת' ונתביישו ממשה ואהרן ולא רצו להזכיר כל

גנות הארץ בפניהה אלא מקצתו ואף גם מקצתו לא פתחו בו אלא פתחו בשבח וסיימו בגנות ולא כולו וזה שלא להראות כי כוונתם רעה לספר בגנות ואח"כ יתפרדו משה ואהרן מתוך העדה ואז התחילו לספר ולסיים בגנות הארץ אל העדה לבדה באורך כרצונם. וז"ש ויבואו אל משה ואהרן אל כל העדה כי היה שם אסופים וע"כ התשובה שהשיבו לא הי' שם כפי רצונם. אמנם וישיבו אותם את משה ואת אהרן לבדם דבר ולא דברים רבים כאשר הי' עם לבבם. ולהיות כי כבר הי' שם כל העדה שמעו גם הם את התשובה הזו מאליהם אעפ"י שאין כוונת המרגלים להשיב דבר זה אל העדה אלא אותם לבד שהם משה ואהרן אלא שהי' מוכרחים מפני הבושה כנ"ל ולזה לא כלל אותם יחד כנ"ל. ונמצא כי עיקר אופן הסיפור הזה שהי' בו קצת שבח הארץ הי' למשה בלבד ולא לכל העדה וז"ש ויספרו לו ולא להם והראו טלפים וכנפי החסידה באומרם אשר שלחתנו כלומר רצונו לקיים מאמרך ולולא זה לא הלכנו שם ולא עוד

אלא שאף שליחותינו היתה ממש כפי הסדר אשר סדרת אלינו בתחלה והוא עלו זה בנגב ואח"כ משם שהוא דרך אדום ועמלק תכנסו לארץ כנען אשר תחילתה היא ועליתם את ההר אשר שם חברון דרומה של ארץ כנען והתחלת הארץ היא מכאן וז"ש באנו אל הארץ כפי הסדר עצמו אשר שלחתנו ולזה לא אמר הלכנו אלא באנו לרמוז כי תחילת ביאתנו אל הארץ ההיא היתה חברון כי כך סידרת לנו כאשר שלחתנו שהביאה הראשונה נבא שם. והנה לא די שכל הארץ בכללותיה היא ארץ זבת חלב ודבש. אלא אף גם חברון אשר היא תחילת ביאתנו אשר היא טרשים ומקום קברות כמה שאמרו ז"ל גם היא זבת חלב ודבש והראי' לזה כי הרי זה האשכול הוא פריה כי משם מנחל אשכול אשר בחברון כרתנו אותו א"כ אומרו וזה פריה אינו לכללות כל הארץ אלא פריה של חברון שהיא הארץ אשר שלחתנו שנבא אליה בתחילה ומכש"כ כי שאר הארץ תהי' יותר שמינה מזה כי אינה טרשים למקום קברות כחברון ואח"כ כמתלהלה הורו זיקים בסוף דבריהם

אפס כי עז העם היושב בקרבה. כי אלו יתחילו בגנות הי' מורים כי כוונחם לרעה והא יראים ממשה ואהרן העומדים שם ועוד אחרת כי אפי' שאר העדה לא יאמינו להם כי יאמרו ברעה באתם אלינו בתחילה ובפרט בהיות יהושע וכלב מכחישים אותם האמנם הראו בתחילה טלפים כחזיר כי כוונתם לספר בשבח הארץ וכאשר באחרונה יספרו איזה גנות יחשבו כי האמת הם מספרים כי כמו שספרו הגנות גם סיפרו השבח א"כ נאמנים הם ובזה רצו לגנוב את לב העם, ויהס כלב וכו' בראותו כי אפילו עתה אשר הי' שם משה ואהרן לא חדלו מלספר בגנות הארץ אלא שעשאו בערמה כנ"ל ואח"כ בהסתלק משם משה ואהרן ישלימו להרשיע ולספר בגנות הארץ באורך, עם היות אשר עדיין העם לא צעקו ולא דיברו מאומה עד באחרונה כמו שנבאר אח"כ בפסוק ותשא כל העדה וכו' כבר ידע כי כמו שכוונת המרגלים לספר אח"כ אל העדה את הגנות באורך גם העדה מיראת משה שתקו כי כבר הבינו כי עוד להם בלבבם דברי גנות לספר

אליהם לבדם ומשם הבין כלב כי שתיקות העדה ברמאות היא ג"כ כדמיון המרגלים ולכן לא שתק גם הוא אלא טרם ילכו משה ואהרן וישלימו המרגלים לספר שאר הגנות בפני העדה ויתקע הדבר בלבבם לאין מרפא הקדים לשתקם וז"ש ויהס כלב את העם, כלומר אני רואה בלבבכם שאתם רוצים לצעוק אלא שאתם ממתינין עד שמוע כל הגנות בעצמכם מפי המרגלים לכן טרם כל זה אני רוצה לבטל דברי המרגלים כי דעו לכם כי עלה נעלה וירשנו וכו' ועי"כ חשב שהעדה יאמינו לו כיון שעדיין לא שמעו כל הגנות וגם כי לא נתקע בלבבם היטב. והאנשים וכו' כמו שכלב התחכם להקדים וגם להטעים דבריו בתחלה כדי שלא יאמנו דברי המרגלים שידברו אח"כ בפני העדה לעצמן אז אמרו א"כ אין לנו תקומה בזה עוד אם נשתיק ולכן גם הם התחכמו לענות תיכף קשות ושלא להמתין עד אח"כ ותירץ גילוי את אשר בלבבם ואמרו לא נוכל לעלותי ומה שהי' אז גנוז בלבם הוציאו אותו וגילו אותו לחוץ. וז"ש ויוציאו דיבת

הארץ וכי הוציאוהו ממה שהיו נסתר בלבם עד עתה. גם אפשר כי הנה בתחילת דבורם התחילו בשבח הארץ כמ"ש זבת חלב ודבש וכו'. וסיימו בגנות העם. כמ"ש אפס כי עז העם וכו' אבל עתה התחילו בגנות העם בתחילה וז"ש לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ואח"כ עבירה גוררת עבירה והתחזקו עוד לספר בגנות הארץ עצמה עם היות שתחלה ספרו בשבחה וז"ש אמרו לא נוכל לעלות אל העם ואח"כ ויוציאו דיבת הארץ וכו' ויען כבר תחלה ספרו שבחה הנה עתה בספרם גנות אינה אמירה או סיפור אלא הוצאות דברים של גנות היפך ממה שהקדימו לספר דברי השבח וז"ש ויוציאו ולא אמר ויספרו דבת הארץ או ויאמרו אלא ויוציאו, ואע"פ שאמרו אח"כ וכל העם אשר ראינו בתוכה וכו' אין זה מקומו בגנות הארץ אלא למעלה כי חזק הוא ממנו וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות והענין כי אומרו וכל העם הוא ראיה אל גנות הארץ עצמה כי אם היו חלשים אין תימה אם הם מתים ואין זה גנות אל הארץ עצמה

לשנאמר שהיא אוכלת יושביה ואמנם בראות כי כל העם אשר בתוכם לא מקצתם אף לא רובם אלא כולם כאחד אנשי מידות וגבורים וחזקים עכ"ז מתים הרבה מהם בכל יום א"כ אין זה אלא רוע הארץ כי היא אוכלת יושביה: או ירצה כי נתכוונו להרוס משרז"ל כי הקב''ה כדי שלא יסתכלו אנשי הארץ בהם המית בהם רבים לשיתעסקו בצרת קבורה לז"א אינו כן אלא הארץ בעצמה היא אוכלת יושביה ואינו מאתו ית' לשלא יסתכלו בנו כי הרי כל העם אשר ראינו בה אנשי מידות גבוהים מאד וענקים וכבר ראו אותנו והביטו בנו ולא חששו אלינו כי לא היו מחשיבים אותנו להלחם בנו יען ונהי בעינינו כחגבים וגם כן היינו בעיניה' כמשז"ל כי שמענו אותם אומרים נמלים יש בכרם א"כ זה ראיה כי כבר נסתכלו בנו אלא שנהיותינו בעיניהם כנמלים לא נלחמו בנו כי בזויים אנו ולא הוצרך לשהוא ית' ימיתם כדי שיתעסקו בצרתם אלא טבע הארץ היא להיותה ארץ אוכלת יושביה: ותשא וכו' קודם לא דברו מאומה עדי ימתינו לחקור את המרגלי' עוד מה בפיהם כנ"ל ועתה

שכבר המרגלים העיזו פיהם ואמרו הרבה מאד בגנות הארץ אותו הקול שהיו רוצים בתחלה להרים אלא שהעלימוהו עד שאול פי המרגלים הנה עתה ליתנו את קולינו אותו הקול הטמון בלבם הוציאוהו לחוץ כי מאז הי' בלבם לצעוק ולא ישתקו אז מפני שבח כי מאז רעה בלבבם: וילונו וכו' הנה משה ואהרן לא דברו עתה מאומה כי אם כלב ועליו מהראוי לשים פניהם ולצעוק עליו האמנם חשבו פן כלב עתה יחזור עתה לאסוף את כל שבט יהודה כי הוא הנשיא שלהם גם יהושע נשיא אפרים גדולי השבטי' יתחברו יחד הם ושבטיהם ומתוך ההתאספות תתבטל עצתם לכן בחכמה טרם יחזור כלב או יהושע לדבר ולא הניחו ותיכף החזירו פניהה אל משה ואהרן וילונו עליהם וכראות משה ואהרן כן חתו ולא ענו כי לא מצאו מענה ויפלו על פניהם, אז חזרו יהושע וכלב לדבר בקול גדול וז"ש ויאמרו אל כל עדת וכו' כלומר אם משה ואהרן אין בפיהם מענה לפי שאינם יכולים להכחישם את המרגלים, אשר מעידים על מה שראו

בעיניהם אבל אנו אשר הלכנו בה יכולים אנו להכחישם וז"ש הארץ אשר עברנו בה אנחנו כמו הם מעידים אנו כי טובה הארץ וכו'. ולא די אנחנו שני עדים לקיים מאמרו יתברך כי ארץ זבת חלב ודבש וכו' כי הנה תרי עדים כמאה עדים דמי א"כ אנחנו שקולים כמותם ונוסף לזה כי הקב"ה מאמת דברינו ועדותינו א"כ חוטאים אתם במה שאתם מאמינים לדבריה'. וכיון שעמדו שני העדים הכשרים האלו עדי ראיה כי טובה הארץ וגם התרו בהם אך בה' אל תמרודו ועכ"ז לא די שלא קבלו דבריהם אלא ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכו'. אז חשש הקב"ה לכבוד יהושע וכלב המקדשים את שמו ונראה להם ואמר להם אכנו בדבר וכו' כי כבר נתחייבו מיתה כדין והלכה בעדים ובהתראה ובפרט כי רצו לרגום אותם וכביכול נגעו בכבודו ית': או ירצה ותשא וכו' הרגיש כי מצינו שאח"כ כל הי"ב שבטים נענשו ומן הראוי כי ב' שבטים יהודה ואפרים יכנסו חיכף לארץ או על הפחות אל ימותו ואל יתמו במדבר כי נשיאיהה לא

חטאו לז"א ותשא כל העדה בכללה אף שבט יהודה ואפרים לא שמעו לקול נשיאיהם וכן באמירה ויאמרו אליהם כל העדה בכללותיה לו מתנו וכו'. ואז יהושע בן נון וכלב בן יפונה כראותם כי גם הם מן התרים את הארץ וראוי לקבל עדותם לא חששו לדבריהה אף גם השבטים שלהם ולכן קרעו בגדיה' כי ראו כי אין להם עוזר אפילו שבטיהם ובזה יתורץ אומרו מן התרים את הארץ עם שאין זה מקומו ועוד כי כבר הוא פשוט. אז ויאמרו אל כל עדת וכו' אף ליהודה ואפרים וכו' והנה גם הם ויאמרו כל העדה ויהודה ואפרים עמהה לרגום אותם באבנים ולכן ויאמר ה' וכו' עד אנא ינאצוני הטם הזה בכללותה אכנו בדבר וכו' ואעשה אותך לבדך לגוי גדול ואילו יהודה ואפרים שתקו הייתי מקיים גם להם. או ירצה באומרו מן התרים את הארץ כי האמת ראוי להם לשמוח כי ניצולו מעצת המרגלים ושכרם לאין קץ האמנם מה שקרעו בגדיהם הנה הוא לסיבה שנמצאו בעדת החברה ההיא הרעה ובדרך חטאים עמדו

ולא הצילם הקב"ה מתחלה למונעם מלילך בחברתם כיון שגלוי הדבר לפניו שהופם לחטוא: ויאמר ה' אל משה לאמר וכו' ועשו להם ציצית וכו' ענין סמיכת פ' ציצית לשתום הראשונים לה יען כי ע''ז שקולה ככל העבירות וז"ש וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וכו' זו עבודה זרה השקולה וכו' ואחריה שבת בפרשת מקושש כי שבת שקולה ככל המצות ואחריה ציצית אשר רש"י כתב בשם ר' משה הדרשן כי גם היא שקולה ככל המצות וזה חידש לא נמצא בדברי רז"ל כך כי יש בו זכירת כל המצות ואני אמשך אחרי עקבות רז"ל כדומה לדבריהם והוא כי המקיים ציצית בסגולה הוא שמקיים שתי מצות הנ"ל שהם ע"ז ושבת השקולה ככל המצות וכמו שנבאר במ"ש וראיתה אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו'. ובזה יתורץ ג"כ כפל ויאמר וכו' לאמר לרמוז כי מצוה זו שאני דובר אליך עתה היא כללות שתי אמירות הא' ענין המצוה של ציצית בעצמה והב' כי זולת ענין עצמותה שהיא כאחת מן המצות גם יש בה ציווי על שתי

המצות האחרות שבת וע"ז כי על ידה יתקיימו הנ"ל: דבר אל בני ישראל וכו' גם פה כפל ענינה דבר ואמרת לרמוז כי במצוה זו יש שתי מצות נפרדות והה התכלת שאינו מעכב את הלבן והלבן שאינו מעכב את התכלת וז"ש ועשו להם ציצית וכו' זה הוא הלבן ולכן אמר בו לדורותם כי הוא מצוה קיימת לדורות ונתנו על ציצית הכנף הנ"ל שהוא הלבן יתנו עליו פתיל תכלת וזה אינו לדורות כי באחרית הימים תבטל התכלת ולכן מלת לדורותיכם לא נכתב בסוף פסוק זה אלא אחר ועשו וכו' ויען כי הלבן הם ז' חוטי לבן עקרים הנקראים ציצית נאמר בהם ועשו אבל בפתיל תכלת השמיני הכורך סביבם אמר ונתנו עליו על הציצית לבן הנ"ל. ויען זה החוט משמש לב' ענינים אלו לכרוך הכריכות על חוטי הלבן כנ"ל ונתנו על ציצית וכו'. וחציו להשאר תלוי כעין ציצית הלבן עצמו לזה חזר להזכיר טנין זה והי' לכם לציצית כלומר זה הפתיל תכל' הנ"ל להכרך עליו גם הוא עצמו בסופו התחתון והי' לכם לציצית תלוי כשאר ה''ז חוטי לבן וז"ש ג"כ

והיה ולא אמר והיו. ויען כי הלבן יתקיים אחר החורבן לדורות אמר בו דבר לשון קושי ובפתיל תכלת שהוא בזמן הבית אמר ואמרת אמירה בלשון חיבה, או ירצה להיפך דבר בקושי כנגד מצות התכלת מידת הדין כמו שנבאר במ"ש וראיתם אותו. ואמרת כנגד הלבן מידת הרחמים כמו שיתבאר. או ירצה ירמוז לב' מצות ציצי' גדול של עטיפת הראש והגוף הנגלה לכל וציצי' קטן מתחת לבושיו בסתר כנודע בדרך הקבלה. וכנגד הקען הנסתר אמר ועשו להם וכו' ונתנו שלא לנוכח נסתר מעינינו ויען זה הקטן כל היום על האדם ועיקר החיוב הואי לכן התחיל בו ואמר ועשו להם וכו' והאריך בענינו וכנגד הגדול הנגלה אמר והי' לכם לנוכח בגלוי וגם בו שייך וראיתם אותו משא"כ בקטן ולפי שזה הגדול איננו העקרי רק מצוה מן המובחר דרך חסידות בשעת התפלה לז"א בלשון טפילה אל הקטן ואמר והיו לכם לציצית. או ירמוז אל הפשרה הנזכר בגמרא כי הציצית הוא חובת מאנא וגם חובת גברא ירצה

האדם אף אם אין לו טלית ראוי לציצית מחוייב לעשות טלית המחוייבים בציצית כענין רב קטינא דהוה לבוש סרבלא ביומא דסיתווא וכו' וזה נקרא חובת גברא וגם זה תלוי בטלית