# ספר עץ הדעת טוב — קטע 9

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/9/)

<div lang="he" dir="rtl">

מקום וזהו סו&quot;ד מ&quot;ש ז&quot;ל על ויקרא לו אל אלדי ישראל הב&quot;ה אמר ליעקב אני אל בעליונים 
ואתה אל בתחתונים והענין כי אל במלואו אל&quot;ף למ&quot;ד עם הכולל הוא בגימ&#x27; מקום ונמצא כי 
הקב&quot;ה ויעקב נקראים אל ומקום וזהו ויפגע במקום לשון פגיעה כי שניהם זה כיוצא בזה זה 
אל בעליונים וזה אל בתחתוניה:
ויחלום וכו&#x27; כי כבר אמרו בס&#x27; הזוהר כי אין חלום זה רק נבואה ממש אלא שלהיותו אז 
שרוי בלא אשה שרוי בלא שכינה נגלה לו השי&quot;ת ע&quot;י נפילת פנים הנק&#x27; חלום כנודע, והנה 
השמים והארץ הם כדמיון הבית והעליה וארובה אחת באמצע קרקע העליה וסולם מוצב רגליו 
ארצה בא&quot;י הנק&#x27; ארץ סתם כנ&quot;ל על הנותן מער ע&quot;פ ארץ גם נק&#x27; ארצה ר&quot;ל הארץ הידועה היא 
ארץ ישראל ע&quot;ד שפי&#x27; רז&quot;ל על ישובו רשעים לשאולה לאמבטי התחתונה בגיהנם גם נק&#x27; ארצה 
ארץ ה&#x27; כי היא ארץ המיוחדת אל מושב השכינה ה&#x27; אחרונה של הויה היא ה&quot;א זעירא .של 
להברחם אם כי על ידה נבראו שמים וארץ וראש הסולם מגיע ג&quot;כ השמימה באותו הנקודה 


האמצעית הארובה הנז&#x27; אשר שם ירושלים העליונה המכוונת כנגד ירושלים של מעה אשר שם 
רגלי הסולם כנז&#x27; וז&quot;ש השמימה בה&quot;א יתירה בדוגמ&#x27; מה שביארנו במלת ארצה, והנה מלאכי 
אלדי&quot;ם אותם הממונים להוריד כל מיני השפע אל התחתונים וגם יש מהם ממונים להעלות 
המצו&#x27; והזכו&#x27; שעושים התחתונים וכל הנפשות בעלותם אחר הפעירה כל אלו עולים ויורדים 
בו בסולם הנז&#x27;:
והנה וכו&#x27; להבטיחו שלא יצעער מפני יציאתו מא&quot;י כנז&#x27; כי הרי סופו לחזור ולשוב אליה 
ולירש אותה וז&quot;ש הארץ אשר אתה שוכב וכו&#x27; וגם הבעיחו מן הצרה האחרת מן עשו אחיו אשר 
מיראתו ברח ויצא מא&quot;י וע&quot;ז אמר והנה אנכי עמך וכו&#x27;:
ויקץ וכו&#x27; ואגב ארחה השמיענו מ&quot;ש רז&quot;ל כי אין השכינה שורה רק בזמן שהצבור מתפללין 
יחד ונא ביחיד וז&quot;ש ויקץ יעקב משנתו ויאמר ס&quot;ת צבו&quot;ר וסמיך ליה אכן יש ה&#x27; במקום הזה 
וגם הודיענו התנאי השני והוא שאין תפלת אדם נשמעת אלא בבית הכנסת וז&quot;ש ג&quot;כ במקום 


הזה כי המקום גורם כי שם מקום בית המקדש כנודע, ונחזור אל פרט הכתוב כי תכף כשהקיץ 
משנתו לא היתה דעתו צלולה מעירוף השינה ולכן עדיין לא נתברר לו רק שהיה מקום קדוש 
כאחד משאר המקומות כענין מה שאירע למשה בסנה וליהושע ביריחו שנאמר להם של נעלך מעל 
רגלך וכו&#x27; אבל אחר שנצללה דעתו והוסרה השינה מעליו לגמרי אז נסתכל היטב בענין החלום 
ההוא ואיך רגלי הסולם מוצב למעה במקום ההוא וראשו בירושלים של מעלה אז נפלה עליו 
אימה יתירה ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה משאר המקומות הקדושים וא&quot;כ אין זה כמו 
שאמרתי כשהקצותי יש ה&#x27; במקום הזה והוא מקום קדושה כשאר מקומות הק&#x27; אבל בית אלדי&quot;ם 
ממש הוא זה שהוא בית המקדש של מטה כי הרי הוא מכוון כנגד ארובות השמים ושם הוא 
ירושלים של מעלה א&quot;כ מוכרח הוא כי רגליו ג&quot;כ הם בירושלים של מעה וז&quot;ש וזה ר&quot;ל וזה 
הראש העליון הנה הוא שער השמים שהוא ירושלים של מעלה כנז&#x27; א&quot;כ זה ראיה כי זה התחתון 


שבו רגלי הסולם הוא בית אלדי&quot;ם ממש כנז&#x27; וז&quot;ש שני פעמים זה וזה:
ויקרא וכו&#x27; מהראוי שיאמר ויקרא שם המקום ואולם לוז שם המקום או יזכיר שניהם בשם עיר 
אבל ירמוז אל מה שנודע כי בית המקדש קפץ ונעקר ממקומו אל בית אל ושם היו רגלי הסולם 
ונמצא כי קודם זה חלום לא היה שם קבוע אל הר המוריה כי לא ידעו מה הוא אבל שם העיר 
היתה נק&#x27; לוז ועתה ע&quot;י החלום קרא יעקב שם אל המקום ההוא בית אל כי הוא מקום הר 
המוריה שקפץ ושב שם וכיון שנעתק ממקומו ובא שם לכן גם את עיר לוז קראה בית אל ע&quot;ש 
שבית אל העקרי שהוא בית המקדש קפץ לשם וז&quot;ש ויקרא שם המקום ההוא שהוא הר המוריה שבא 
לשם קרא אותו בית אל ואגב ארחיה גם את שם העיר עצמה קראה בית אל ונרמז ענין זה במלת 
את שהיא ריבוי כנודע ואמר כי אולם שם העיר לבדה בראשונה היתה נק&#x27; לוז אבל במקום 
עצמו שהוא הר המוריה לא היה לו שום שם כלל:
ויצא יעקב וכו&#x27; ארז&quot;ל כי כל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים וכפי זה נפרש ענין זה 


קצת באורך כי הנה ירידת אברהם למצרים הכל רמז אל כל אשר יארע לבניו בגלות מצרים 
כנודע וז&quot;ש רז&quot;ל בענין וינגע ה&#x27; את פרעה נגעים גדולים כי נתנגע בכל העשר מכות שהביא 
הב&quot;ה על המצריים במצרים, ואמנם יציאת יעקב לחרן רמז על גלות האחרון של אדום כמ&quot;ש 
בס&#x27; הזוהר וגם במדרשי רז&quot;ל בהרבה מקומות וכמ&quot;ש אם יבא עשו אל המחנה האחת אלו אחינו 
שבדרום וכו&#x27; כי הכל רמז אל גלות אדום שהוא אשר ממנו נתיירא יעקב מאד יען אשר ראה שר 
של אדום עולה ואינו יורד כמ&quot;ש ז&quot;ל על פסוק והנה מלאכי אלדי&quot;ם עולים ויורדים וכו&#x27; 
ועליו נאמר ויצא יעקב וכו&#x27; היא גלות אדום כי אז יצאו ישראל המכונים בשם יעקב לשון 
עקב מבאר שבע א&quot;י היא כי שם היו שביעים מכל עובות כמ&quot;ש בני ציון היקרים וכו&#x27; והלכו 
בגלות אדום מפני חרון אפו ית&#x27; עליהם וזהו וילך חרנה וענין הפשט לא יצא ממקומו כי 
האמת שיצא יעקב עצמו מבאר שבע וילך חרנה אמנם ראה בדעתו כי מה שאירע לו רמז לבניו 


בגלות אדום שיהיה לזרעו כפי מה שאירע לו וע&quot;כ קפץ בתפלה לפניו ית&quot;. וז&quot;ש:
ויפגע במקום וכו&#x27; וכביכול נתרעם לפניו ית&#x27; מלשון לך פגע בו שהוא ענין מלחמה וענין 
תרעומת זה היה בסבת המקום הידוע שהוא בית המקדש שנחרב וז&quot;ש ויפגע במקום בסיבת 
המקום, והעעם כי הנה ב&quot;ה נבנה פעם ראשונה בזכות אברהם ופעם שנית בזכות יצחק ואח&quot;כ 
נחרב ולא נבנה עוד בזכות יעקב והלואי שישאר בנוי בזכות יצחק ולא ישלוט בו עשו אחיו 
הוא אדום להחריבו ויספיק זכות יעקב שישאר בנוי בשב ואל תעשה מכיון שזכות אבותיו 
הספיק לבנותו בקום עשה ולכן וילן שם מלשון וילונו העם על משה נתרעם שם להקב&quot;ה על כי 
בא וכבה אור בית המקדש המאיר כשמש לכל העולם וכנודע ממ&quot;ש יהי מאורות ביום רביעי 
מששת ימי בראשית שהם ענין שני מקדשים שמש וירח ראשון ושני ששניהם נבנו והאירו באלף 
הרביעי ולכן מאורות שלם בשני ווין וגם באלף ההוא עצמו הרביעי נחרבו שניהם וכנגד זה 


באה תיבת מאורת חסר שני ווי&quot;ן כי מאר&quot;ת ה&#x27; וקללתו נחה עליהם והחריבם וז&quot;ש וילן שם 
כי בא השמש, גם בכה על מ&quot;ש ה&#x27; תשתפכנה אבני קדש אשר היו בירושלים עיר הקודש ראש כל 
העולם ומראשותיו ונשתפכו והלכו לרומי הרשעה אשר אז מלכה בכל הכיפה ונעשית ראש כל 
חוצות לארץ ע&#x27; אומות הנק&#x27; חוצות כמו שבארנו לעיל על ושולח מים על פני חוצות ואפשר 
יהיה זה ענין הידוע הוליכו אדום וטיעוס אפר רב ואבני קדש מעיר ירושלים והקימו הר 
גבוה בעיר רומי הרשעה ועד ה&#x27;יום נק&#x27; שדה קדוש כנודע וז&quot;ש ויקח יעקב לשון מחלוקת כמו 
מה יקחך לבך &#x27;מסיבת אבני המקום אשר היו מראשותיו בראש כל העולם ולמה נשתפכו בראש כל 
חוצות כנ&quot;ל גה וישכב במקום ההוא לרמוז אל אשר בניו שכבו לארץ חוצות וכדכתיב ג&quot;כ כי 
שחה לעפר נפשנו וכו&#x27;:
ויחלום וכו&#x27; ורמזו לו כי אז בגלות האחרון אין עוד נבואה בעולם רק חלום חזיון לילה 
ולכן גם לו אירע זה כי ויחלום דרך חלום בלבד זהראהו הקב&quot;ה והנה סולם וכו&#x27; כי הראהו 


ענין עליית וירידת שבעים שרים בסולם ההוא היה ירושלים סולם המחבר שמים וארץ כנ&quot;ל 
בדרך הראשון וכענין מ&quot;ש בס&#x27; דניאל ענין שר פרס ויון זה עולה וזה יורד וז&quot;ש והנה 
מלאכי אלדים עולים ויורדים בו א&quot;כ אל תצטער כי גם שר אדום עתיד לירד ממעלתו, גם 
הראהו הכרח וראי&#x27; לזה שאי אפשר שלעולמים יזנח ה&#x27; ותשאר ירושלים חריבה כי הלא היא 
כענין הסולם המחבר העליה והבית יחד והיה כדמיון הסולם המוצב ארצה בירושלים של מעה 
וראשו של הסולם מגיע השמימה היא ירושלים של מעלה כנ&quot;ל בדרך הראשון ואם ח&quot;ו יתבעל 
הסולם הזה ממקומו אין עוד קיום אל מעמד שמים וארץ ומוכרח הוא שסופ&#x27; להבנות בנין 
שלישי האחרון בזכותך כנודע:
והנה ה&#x27; וכו&#x27;, עוד ראיה אחרת והיא במה שקראהו כי הנה כל התייצבות הב&quot;ה ומושבו 
בעוה&quot;ז אינו אלא עליו בסיבת המקום ההוא ירושלים ואם לא בעבורו היה מתרומם מעל הארץ 
לדור בעליונים, והנה שם הויה שולעת שם ושם הוא מכון לשבתו עולמים משם מולך על כל 


העולם כולו מש&quot;כ שם אלהים כי עיקר שליעתו על אומות העולם ובחוצה לארץ וכמ&quot;ש מלך 
אלדים על גוים מש&quot;כ בשם הויה וז&quot;ש והנה ה&#x27; ניצב עליו כנז&#x27; ר&quot;ל בסיבת ירושלים וא&quot;כ 
מוכרח הוא שהב&quot;ה למענו פעל להקים ולבנות&#x27; פעם שלישית בזכות יעקב כנ&quot;ל, ויאמר לו אני 
ה&#x27; אלדי אברהם אביך ואלדי יצחק אשר להיותי אני אלדיכם בניתי בית המקדש ראשון ושני 
בזכות שניהם כנז&#x27; וכמו שבזכותם בניתיו שתי פעמים גם אבניהו פעם ג&#x27; בזכותך ואמנם לא 
אתנהג אז עוד עם זרעך בכעס במידת הדין כפי מה שמורה ענין יצחק שעליו נאמר ופחד יצחק 
כדי להחריבו אבל אתנהג עמהם במדת החסד מדתו של אברהם כמ&quot;ש חסד לאברהם ולזה הזכיר 
מלת אביך באברהם ולא ביצחק עם שהיתה צדקת בו יותר כי הוא אביו באמת וזה לרמוז כי 
בזכותו של יעקב יבנה בית ג&#x27; במדת החסד ובזה יהיה נועה לאברהם ויכונה בשם אביו ע&quot;י 
כן לא יחרב עוד ונמצא כי גם עיניך רואות כי הארץ הזו אתה שוכב עליה בגלות כנז&#x27; על 


וישכב במקום ההוא דע כי לך אתננה ולזרעך יראה כי כאשר נתתיה לזרעך בלבד לא נתקיימה 
בי כי מפני שחעאו לפני אבל אז אתננה לך וזרעך בגאולה אחרונה עי&quot;כ תתקיים בידכם 
לעולם ויהיה זה ע&quot;ד מ&quot;ש רז&quot;ל על כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מקיש הוא לזרעו מה 
זרעו בחיים אף הוא בחיים ע&quot;כ:
והיה וכו&#x27; אפילו אם תראה זרעך כי שחה לעפר נפשם בגלות אדום הנה יהיו משולים אל העפר 
אשר תחילה כל הבריות דורסים עליו ואח&quot;כ היא דורסת עליהם במיתתם כנודע וכן זרעך 
ידרסו וישלטו על כל העולם, והנה בראשונה היו זרעך מושלים בארץ ישראל לבדה אבל אז 
ופרצת ימה וכו&#x27; כי כל ארצות ע&#x27; אומות הסובבת סביב א&quot;י כמין חומה סביב תעשה פרצה בהם 
ותדרסם ותמשול עד סוף העולם ימה וצפונה וכו&#x27; ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה יבינו 
וידעו כי בסיבתך ובסיבת בניך שהיו נחלתי נמשכת להם הברכה וז&quot;ש ונברכו בך וכו&#x27;:
גם ירמוז כי לימות המשיח לא יקוללו כל האומות ואמנם ישארו גם מכולם שארית וזה 


בעבורך ובעד זרעך למען ימשך לכם תועלת להיות לכם עבדים עובדי האדמה כמ&quot;ש ובני נכר 
אכריכם וכורמיכם וגם כי המה יביטו יראו בכם בגדולתכם כי האמת היה אתכם אשר לא הלכתם 
אחרי הבעלים כהם:
והנה אנכי עמך חזר להבעיחו בכל הזמנים אם בהיות ישראל יושבים על אדמתם והנה אנכי 
עמך וגם כאשר תלכו בגלות בארצות אויבכם אלך עמכם לשומרכם כמ&quot;ש ז&quot;ל גלו לאדום שכינה 
עמהם וז&quot;ש ושמרתיך בכל אשר תלך ובמילת כל ריבה כל ד&#x27; הגליות כמ&quot;ש ז&quot;ל גלו למצרים 
גלו לבבל וכו&#x27;, ובתשלום קץ הליכתם בגלות האחרון אקבץ גלותכם והשבותיך אל האדמה הזאת 
וגם תראה אורך הגדול של גלות אדום אל תתיאש מן הגאולה כמ&quot;ש ואפס עצור ועזוב ומובטח 
אתה כי לא אעזבך אע&quot;פ שלא יהיו זרעך ראוים וצדיקים ועי&quot;ז יהיה מן הדין לעוזבם בגלות 
לא אעזבך עד אשר אם וכו&#x27; כמ&quot;ש בעיתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ויקץ וכו&#x27; אחר 
שהובטח בחלום לקבץ גלותם ולא יעזבם בשום זמן כנז&#x27; אמר א&quot;כ בוודאי הוא ובאמת כי 


אעפ&quot;י שגלו עדיין השכינה לא זזה מכותל המערבי להיות שם תמיד ממתנת עד יחזרו ישראל 
למקומם כנודע וז&quot;ש אכן יש ה&#x27; במקום הזה אף אחר החורבן אע&quot;פ שאז אנכי זרע ישראל 
ההולכים בגלות בארצות הגוים לא ידעתי זה יען יצאתי משה ולא ראיתי את השכינה קיימת 
בכותל המערבי ז&quot;ש ואנכי לא ידעתי כי הייתי בחו&quot;ל ולא הניחוני האומנות לעלות בכל ג&#x27; 
רגלים לראות פני ה&#x27; כבתחילה:
וירא וכו&#x27; עם אשר הובעח כנז&#x27; חזר ונסתכל בדעתו ענין אורך הגלות האחרון ויירא מאד 
מאד פן ח&quot;ו יתיאשו בניו מן הגאולה וח&quot;ו יכנו עורף ככל הגוים ואז חזר ואמר מה נורא 
וכו&#x27; הנה יש תקנה לאחרית בני ואין לי לירא כי הרי רואה אני שכיון שהשכינה לא זזה 
משם כנז&#x27; ודאי כי יש תקוה אל בנין בית האחרון הנק&#x27; בית גמור ולא הר או שדה כענין 
שקראו אבותי אברהם ויצחק יען כי ראו כי שני מקדשים הראשון והשני נחרבו וז&quot;ש מה נורא 
המקום הזה עדיין מורא שכינה כמ&quot;ש ז&quot;ל ובמורא גדול זה גלוי שכינה עדיין הוא במקום 


הזה כי אף ע&quot;פ שהם שוממים בקדושתם הן עומדים ומכיון שעדיין יש שם גלוי שכינה הנק&#x27; 
מורא איננו חרב ממש אמנם אין זה חרב רק בית אלדי&quot;ם גמור הוא ובנוי על תלו וכאילו לא 
נחרב דמי, ומה שאני רואה כי נחרב הוא לפי שהוא בית אלדי&quot;ם מדת הדין ולפי שעה שלעה 
בו מדת הדין להחריבו מפני חטאינו האמנם שם בית נק&#x27; עליו וכאילו הוא בית קיים כי 
עתיד הוא להבנות וזה ממה שאני רואה שעדיין המקום הזה נורא בגלוי שכינה וזה יורה 
שתחזור לבנותו בית קיים ועוד ראיה אחרת כי הרי וזה ר&quot;ל זאת ירושלים האחרת של מעלה 
היא עדיין קיימת והיא שער השמים פתוחה תמיד לקבל דרך בה תפילות ישראל אף בזמן שהם 
בגלות כדי שיגאלו. ע&quot;כ:
ויקרא וכו&#x27; מאחר אשר עתה בהיותו חרב נק&#x27; בית אלדי&quot;ם שהוא בית ממש אלא שהוא חרב מפני 
מדת הדין הנק&#x27; אלדי&quot;ם לפי שעה א&quot;כ מובטח אני כי עתיד ליבנו&#x27; בית שלימה ואין עוד 
הפרש מעתה אל אז רק כי בתחילה היתה בית אלדי&quot;ם ואז תהיה נק&#x27; בית אל נמשכת משם חסד 


אל כל היום ולא תחרב עוד אמנם תמיד נק&#x27; בית אף בזמן הגלות, והנה עוד היה זמן אחר 
והוא בימי ירמיהו כשנחרב חרבן ראשון ואז שם ירושלים העיר הקדושה היה לה שם אחר והוא 
לוז ע&quot;ש מקל שקד אני רואה כי שוקד אני על דברי לעשותו ולהחריבה מש&quot;כ עתה כי לא תחרב 
עוד ונק&#x27; בית אל אך בראשונה בחרבן ראשון היתה נק&#x27; לוז כנז&#x27;:
או יראה אולם לוז וכו&#x27; יראה כי מה שאמרתי שאחר ביאת מלך המשיח יבנה בית המקדש ויקרא 
שמו בית אל ע&quot;ש מדת החסד אין זה תכף בתחילת וראשית ביאתו כי גה אחר ביאתו עדיין 
תהיה צרה גדולה לישראל ושם אלדי&quot;ם עדיין ישתמש במידת הדין וזה במלחמת גוג ומגוג אשר 
לא היתה כמוה כנודע ואז עדיין לא יהיה נק&#x27; בית אל עד אשר עדיין יבא ג&quot;כ זמן תחית 
המתים כי אז כל הגוים והאומות ימותו ולא יחיו כ&quot;א ישראל לבדם כמ&quot;ש יחיו מתיך וכו&#x27; 
ולא אמר יחיו המתים אבל באומות העולם כתיב וארץ רפאים תפיל וכתיב רפאים בל יקומו 


מתים בל יחיו וכו&#x27; ואז אחר תחית המתים יקרא שמה בית אל באמת כי אז נחו מכל מיני מדת 
הדין אם מענין מלחמת גוג שכבר נתבטלה אז ואם מענין אומות העולם שלא יהיו אז בעולם 
להצר לישראל ואם מענין המיתה עצמה שתתבטל מישראל כמ&quot;ש בלע המות לנצח אך כל זמן שלא 
באה החית המתים עדיין לא תוכל להקרא בית אל מפני שעדיין מדת הדין קיימת במקצת כענין 
הג&#x27; דברים הנז&#x27; וז&quot;ש ואולם אף שאמרתי שנק&#x27; בית אל האמת הוא כי עדיין צריך שתקרא 
העיר ירושלים לוז על שם תחיית המתים כמו שנבאר וזה השם יהיה לך לראשונה טרם שתקרא 
בית אל, ומה שתקרא לוז על שם תחיית המתים הטעם הוא לב&#x27; סיבות הא&#x27; כי קודם לכן היתה 
המיתה מצויה בכל העולם זולתי בעיר הנק&#x27; לוז בס&#x27; שופטים אשר ארז&quot;ל כי לא נכנס בה 
מלאך המות בעולם ועל שם הזה תהיה עיר. ירושלים נק&#x27; גם היא לוז, והסיבה הב&#x27; במה שנז&#x27; 
בס&#x27; הזוהר כי תחיית הגוף מתחיל מן החוליא של השדרה הנק&#x27; לוז והוא כשאור אל העיסה 


והוא עצם קיים לעולם ואינו נרקב לעולם ונק&#x27; בתואל הארמי מפדן ארם וכאשר לא קרקפתא 
דלא מנח תפילין ואין קשר תפילה של ראש נקשר שם בעצם תחיה כלל ויען בו תלויה התחי 
נק&#x27; זמן התחיה לוז ע&quot;ש העצם ההוא ונודע כי התחיה תהיה בעמק יהושפט סמוך לחומת 
ירושלים ושם יקומו כל המתים במשפט ולכן שם העיר ירושלים תקרא אז לוז כי בה תהיה 
עיקר תחיית המתים:
וידר וכו&#x27; אז נדר יעקב נדר הזה ואמר פשוט ומוכרח הוא כי בהיות זרעי בגלות יתנהג 
עמהם בשם אלדי&quot;ם מדת הדין אמנם מה שאני שואל ממנו הוא שזה שם אלדי&quot;ם לא יתנהג בדין 
גמור אמנה שיהיה עמדי לבלתי יכלה זרעי בגלות ושמרני בדרך הזה של גלות אדום אשר אני 
הולך שם בגלות ושם יתן הוא בעצמו לחם חוקי ולא ע&quot;י ע&#x27; שרים של האומות כי מכיון 
שאיננו עובד להם לא יתנו לי מזונות ואחר אשר סבלתי עול הגלות ההוא לכפר עונותי אשוב 
אח&quot;כ אל בית אבי ויקבץ נפוצותי לירושלים ובית המקדש הנק&#x27; בית אבי שבשמים והנה אז לא 


ישלוט בנו מדת הדין שם אלדי&quot;ם כבזמן הגלות אמנם תמורת שם אלדי&quot;ם יהיה שם ההויה מדת 
הרחמים שולטת עלי אז וז&quot;ש והיה ה&#x27; לי לאלדים יראה תמורת, ואז האבן הזאת הנק&#x27; אבן 
השתיה תבנה ותקרא בית אלדים בנויה ולא חריבה האמנם לא תקרא אז בית אל עד אחר תחיית 
המתים כמו שבארנו לעיל על ואולם לוז שם העיר לראשונה כי אע&quot;פ שתבנה ותהיה בית תהיה 
נק&#x27; ע&quot;ש אלדים וז&quot;ש יהיה בית אלדים ואם כה יעשה לי הנני נודר נדר כי כל אשר תתן לי 
עשר אעשרנו לך ואפריש את השתי מעשרות ראשון ושני שאין בהם חיוב מיתה ומכ&quot;ש התרומות 
שהם בחיוב מיתה וכנודע מ&quot;ש ז&quot;ל על גלתה יהודה מעוני מפני ביטול מעשר עני ולכן 
כשתגאלני גאולה הד&#x27; אתקן ענין המעשרות כי לסיבתם גלינו מארצנו:
וישא יעקב רגליו וכו&#x27; אחר שראה בחלום ענין גלות אדום המר והנמהר לא היו רגליו 
מתרצים ללכת בגלות ההוא כי נפל פחדו עליו יתר משאר הגליות יען לא נתברר לו הקץ ההוא 
אמנם כאשר נסתכל כי יש תקוה לאחריתו ושבו בנים לגבולם בגדולה ומלכות אשר לא נהייתה 


כמוה אז וישא את רגליו בעל כרחם וילך ארצה שעיר שדה אדום הנק&#x27; ארצה בני קדם לפי 


</div>
