ספר חסד לאברהם — קטע 21

ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה.ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותםבים יפו תוך ג' ימים לטבעתם, וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה, ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות הכל עתידה ים יפו

להקיא אותם ליבשה, והמשיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו, הה"ד כי שפע ימים יינקו, וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להתגלגל ולהוליך כל אוצרות המלכים, ומוליך אותם לארץ ישראל כדכתיב ושפוני טמוני חול וגו', והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו, וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על ממונם ועל גופם ישארו גשמיים ושבעים ממון, ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד הקדוש ברוך הוא עושה אותם בריה חדשה, ומוליך אותם לגן עדן התחתון כנזכר. וזמש"ל. מסכ"י: מעין ג - נהר כג נהר כג - בסוד תחיית המתים בארץ ישראל: דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחית המתים של ארץ ישראל קודם לתחית המתים של חו"ל מ' שנה. אמנם כל מי שנפטר בחו"ל ויש לו ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו, בין איש בין אשה, יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחו"ל

[להחיותם] כל החייבים להתאבל עליו, וסוד זה נרמז בפסחים בפרק תמיד נשחט באומרם רבותינו ז"ל עתידין צדיקים שיחיו המתים דכתיב כה אמר ה' עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו, וכתיב ושמת משענתי על פני הנער עד כאן, ומה שתלה כח התחיה בזקנה ולא בצדקות, הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים צדיקים כענין דכתיב ועמך כולם צדיקים וכמו שביארנו לעיל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראו זקנים, כאמרו והדרת פני זקן ופי' רבותינו ז"ל זקן זה שקנה חכמה. מסכ"י: מעין ג - נהר כד נהר כד - בסוד למה משה לא נקבר בארץ ולא עלה עצמותיו, וליוסף עלה עצמותיו ולא גופו, וליעקב עלה גופו ממש: והטעם כי יוסף לא נקבר גופו בארץ רק עצמותיו, הוא כי יצאו ממנו טיפת הזרע על דעת אותה הגוי', אך לפי שלא (השלים) [נשלם] המעשה נקברו עצמותיו בארץ. אמנם משה אף על פי שלא יצאו ממנו טיפת זרע עם כל זה לקח אשה כושית כנזכר בדברי הימים של משה ולקחה

כבעל עם אשתו, ולכן אפילו עצמותיו לא זכו לקבור בארץ ישראל הנקרא אשה יראת י"י. ויעקב לפי שבאה לו תמנע פלגש עשו שישאנה ולא רצה לכן נקברו עצמותיו וגופו, מדברי הר"ר קלונימוס זלה"ה. וזמש"ל: מעין ג - נהר כה נהר כה - בביאור מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו: הענין כמו שהצדיק בעודו בחיים חייתו, בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת גדול לעולם יותר מתועלת המגיע בהיותו בחוצה לארץ, כן פטירת הצדיק בהיות בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההיזק המגיע אם היה נפטר בחו"ל. והענין כי ארץ ישראל הוא לב העולם כי היא שער השמים כנזכר לעיל, וכמו שהלב הוא מקור החיים יתחלק ויתפשט החיות לכל אברי הגוף, כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה, יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללות, כי בריאות ארץ ישראל היא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה, והנה אין דרך להתפשט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל לא זולת, וזה ארז"ל תמצית ארץ

ישראל העולם שותה, כמו שאמרנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק חיות לכל הגוף, כמו שאמרו הרופאים כי הצלול והזך שבדם ניזון הלב, ואחר כך המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד, ואחר כך שאר אברים כפי מדריגותם, כן גם כן העולם בכללו הזך והטהור שבשפע נזונית א"י, ואח"כ שאר הארצות כפי מדרגותם כך יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל, ולזה כוונו רבותינו ז"ל מתמצית ארץ ישראל העולם שותה כנזכר: אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעוונות, הנה כל האברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין בו מזון וידמה כיום התענית, ולזה אין לך יום מחורבן ב"ה שאין קללתו מרובה מחבירו, כי הולכים ודלים מחסרון השפע, והנה כמו שביום התענית שנפסק המזון הלב הוא נזון מן האברים, כי בראותם כי נחלש הלב לפחדם ממיתה שימותו גם כן הם כי בחיותו הם חיים, לזה הם נותנים לו מדם האברים שנמצא להם לחזקו שלא יפול הכח ויתמעט חלבם ודמם, כן ג"כ בזמן החורבן מתמצית חו"ל ארץ ישראל שותה כי ארץ ישראל אין לה קיום

והעמדה אלא מחו"ל כהיום הזה: והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל באמצעותם השפע יורד מלמעלה, וזה אחר שהשפע רוחני א"א שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורתם יורידו השפע הפך טבעו, ויעזור להם טהרת המקום כמו הפתילה הטובה ושמן הזך, שהם נושא האור כי בהם נאחז האור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. והנה אמרו רבותינו ז"ל שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם, שנאמר ואברהם היה יהי"ה לגוי גדול וגו' שכמנין יהיה צדיקים יהיו תמיד בעולם כמוהו, ואם היה הדור זכאי רובם בארץ ישראל וגו', והכוונה להם ז"ל מה שאמרנו כי קיום העולם הם צדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ, והנה בהיות רובם בארץ ישראל הנה ימשיכו שפע רב טהור ונקי, ומיעוטם שבחו"ל יוכלו להמשיך לחו"ל מה שכבר נמשך וירד בארץ ישראל, אמנם בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט השפע, כי כפי גודל הפתילה ועוביה תהיה

השלהבת נאחזת בה, ולזה אף אם יהיה רובם בחו"ל לא יועילו כי הם לא יוכלו להמשיך כי אם השפע שכבר ירד בארץ ישראל על ידי המעוטים אשר בה: או ירצה באופן אחר והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות, וזה כי ארץ ישראל כמו שאמרנו היא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים, אמנם הצדיקים שבחו"ל לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות אבר פרטי מאברי הגוף שלא יועיל לזולתו, וכן בעת סילקם, אמנם הצדיק הנפטר בארץ ישראל כמו שבזמן היותו בחיים היה מועיל לכל העולם כן בעת פטירתו מזיק לכל העולם ולא לאנשי מקומו לבד, וזה שאמר הכתוב ותמת שרה בקרית ארבע וגו' בארץ כנען, שיש להעיר באמרו תחלה הסימן הפרטי שהוא בקרית ארבע ואחר כך הסימן הכללי שהוא ארץ כנען הכולל כל ארץ ישראל, אמנם יתיישב כפי מה שדברנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה, שזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם לכל אנשי גבול ארץ כנען, ועתה בעת סילוקה לכולם יחד מתה ונסתלקה ואבדה התועלת כנזכר:

מעין הרביעי עין יעקב: ובו נ"ט נהרות: נהר א - בסוד אשר האדם הוא עולם קטן: הענין כי כל העולם בכללו הוא במציאת האדם ממש דומה בדומה, כמו שיש לאדם גוף כן לעולם גוף, הוא החלק הגשמי העכור הניכר הנראה לעינים, שאין אדם משיג מן העולם הזה אלא חלק זה הגשמי, כמו שאינו רואה בחבירו אלא חלק הגשמי שבו. וכמו שיש באדם יצר הרע שהוא מן הקליפות הטמאות, כן העולם הזה הגשמי מתלבש בתוכו אויר טמא בו משכן החיצונים הטמאים, וחלק זה הוא כניסת המכשפים שהיו מזככים ראייתם ומשיגים ראיית השדים, ולפעמים פתאום לבני אדם ישיגו אותם יסתלקו מראות עולם הגשמי ויעלו לראות חלק האויר הרע הזה, ולא יראו מעולם הגשמי כלל מפני שיצאו מן הגשם ונכנסים בחלק הזה הנזכר. וכמו שיש באדם על יצר הרע נפש טוב קדוש, כן לעולם הזה חלק [לבוש קדוש] יתלבש בו הוא סוד נפש דעשייה ובו משכן נפשות הצדיקים, והוא נקרא חצר מות בגמרא, שנתפשט שמואל

מהחלק הגשמי ונכנס בחלק הזה, וכן מעשה דר' אילעי וכיוצא בזה. וכמו שיש באדם חלק הרוח, כן לעולם הזה רוח הקדש והוא סוד גן עדן ארציי. וכמו שיש באדם חלק נשמה, כן לעולם הזה מתלבש בו חלק נשמה: והנה חלק נפש שבארץ ישראל הוא יפה מחלק הנפש שבחו"ל, וזהו טעם מיתת ארץ ישראל היותה משובחת כנ"ל בעין הארץ. והענין כי המלכות שהיא נפש בה בחינת רבות, ובחינה האמצעית שבה סוד עיקר היחוד ששם מתגלה אור הת"ת ומתגלה בארץ ישראל, אמנם שאר בחינותיה שהם נפש לשאר מציאות העולם אין הת"ת מגלה שם אורו בעצם, וכתב האלהי האר"י זלה"ה כי האדם בצלם האלהים וכמו שכל העליונים הם תלויים ונאחזים בשיעור קומתו יתברך, גם כל הנבראים התחתונים הם נאחזים בשיעור קומתו של האדם התחתון ועל ידו מתברכים כולם, וזמש"ל: מעין ד - נהר ב נהר ב - בסוד ד' יסודות שהם מרכבה לקדושה ולקליפה: הענין כי האדם או יהיה מרכבה ליצר טוב או ליצר הרע, ולכך יש בגוף האדם אברים ידועים

שהם מרכבה לכל בחינה ובחינה מבחינות הקליפות הד' יסודות שבאבר ההוא שוכן הקליפה ההיא ומשם מתפשטין בכל הגוף, והענין כי בגוף האדם ד' יסודות שהם מים, אש, רוח, עפר, והם מרכבה לד' מלאכים שהם ד' החיות, מיכאל, גבריאל, רפאל, אוריאל, והם שולטים בגוף האדם באברים ידועים, והם ד' מרות לבנה, אדומה, ירוקה, שחורה, ולהם ד' אברים ומשם מתפשטים בכל הגוף, לבנה בריאה, דם בכבד, ירוקה במרה, שחורה בטחול, והם גם כן מרכבה לד' קליפות, עון בלבנה מים, משחית באדומה רוח, אף במרה אש, חימה בשחורה עפר, והם ממש נגדיים למלאכים הנזכרים: והענין כי האברים הנזכרים או יפעלו להרע או להטיב, להרע כגון לקרר עצמו בעצלות במעשה המצות, ולחמם עצמו ולשמוח בעבירה, ולכעוס נגד אוהבי י"י, ולהראות עצבות בדברי הקדושה, הרי שולטים בו, עון, משחית, אף, חימה. אמנם אם יקרר עצמו מעבירות ויראה רחמים ורכות לבב לעניים לגמול חסד, ויחמם עצמו לדברי קדושה בזריזות במצוה לשמרה

בהם, ויתקוטט באויבי י"י ויכעוס עליהם, או יזרוק מרה בתלמידים ללמדם ספר, ויראה עצבות ודאגה בעוונותיו ויבכה לקשה יום, הרי ביער מעליו עון, משחית, אף, וחימה, וישלטו עליו ד' חיות הקדש שהם מיכאל, גבריאל, אוריאל, רפאל, ומשם ולמעלה עד האצילות, וזמש"ל: מעין ד - נהר ג נהר ג - במעלת האדם על כל הנבראים: הענין בזולת שהאדם חביב משאר הנבראים שנברא בצלם אלדים כדפי' במתני', וירצה בזה שסוד שיעור קומה אשר לו דומה ממש לשיעור קומה עליונה כדפירשנו, וכמו שידעת כי בצלם אלדים עשה את האדם, וכמו שכל העליונים הם תלויים ונאחזים בשיעור קומתו יתברך, גם כל הנבראים התחתונים הם נאחזים בשעור קומת האדם התחתון, ועל ידו מתברכין כולם, ולכן האדם האומר פרק שירה ויודע לכוון כל אלו הנבראים התחתונים היכן רמוזים בו, ויאמר אותן השירות הוא גורם שפע אל כל הנבראים התלויים בו, וזה שאמרו רז"ל בפרק שירה שכל האומרה בכל יום יזכה לכל כך מעלות. נוסף על זה שכל העולמות כולם לא נבראו אלא בשביל

האדם, ולא מבעיא אלו העולמות הגשמיים אלא אפילו הרוחניים דהיינו שרפים חיות ואופנים כולם לא נבראו אלא לעזור האדם, ועזרתו הוא שכאשר הוא עובד עבודת תפלתו הם משועבדים לקבל קולות והבלים ודיבורים אשר לו בתפלתו ולהעלותם למעלה עד הספירות לגרום הייחוד, וכן פי' בתיקונים בפרשת בראשית, והיינו דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר, קול דקריאת שמע ודבור התפלה כך פירשו במקום אחר בתיקונים, וזמש"ל: מעין ד - נהר ד נהר ד - בתועלת ירידת הנשמה לזה העולם: הקשו הקדמונים על ענין הנשמה מה תועלת ברדתה, [אל הגוף] מפני שהיא קרובה אל ההפסד בחטא וזהמת החומר המזוהם ופיתויי היצר הרע הטמא, ורחוקה מן השכר כי אחרי צאתה מחומר הזה מי ומי אשר תזכה למסור נשמתו לקונו בטהרה כמו שנתנה לו, ואם תעלה לא תעלה יותר מהמקום אשר ממנה חוצבה, אם כן מה כוונת בריאתה ומה תועלתה, והתשובה בזה כי הנשמה בהיותה שם קודם רדתה היא אצורה באוצר ידוע לנשמות שעדיין לא באו לעולם, ואין הנשמה

נהנת שם מהסתכלותה באור וחיי עליון אלא היא בת מלך צנועה, יש לה מאכל קצוב מאת המלך אביה, אמנם פניו לא יראה עוד מיום הולדה מפני שהיא ערומה שלולה [ממצות ומעשים טובים ] שאי אפשר להתלבש להראות את פני המלך אביה אם לא בלבוש מעשה המצות והתורה. ויש בין נשמה קודם באה לעולם ואחר שבאה ועלתה כגבוה שמים על הארץ, וזהו שאמר בזוהר פקודי עמוד תי"ב ובהאי לבושא דלביש שהוא לבושא דמצות כנזכר שם אתהני וחמי גו אספקלריא וכו', והענין כי על ידי שירדה לעולם הזה הגשמי ויכלל בה רוח ונפש וגוף ויעשה בו מצות ומעשים טובים, ויסתלק ויתלבש בהם לעולם הבא, ונמצאת כלולה בכל העולמות, ואז נראית היא למעלה את פני המלך אביה, ואלמלא כללותה בכל העולמות כנזכר לא היה נראית שם, והיינו אמרו אך צדיקים יודו לשמך בעולם הזה, הם אותם שישבו ישרים את פניך בעולם הבא, ואכין מעוטין וממעט אותם צדיקים שלא ירדו לעולם הזה שלא ישבו את פניו לעולם

הבא כנזכר: והטעם העקרי שהנשמה מכסא מבינה, והרוח מת"ת ממלאך , ונפש ממלכות מאופן, ואם לא ירד לעולם הזה לא תקשור נפש ברוח ורוח בנשמה, והוא פירוד למעלה שאין בינה מאירה בת"ת ואין ת"ת מאיר במלכות, כי מעשה הענפים יעשו השרשים, אמנם ברדת האדם לעולם תתקשר הנשמה ברוח ותאיר בו ושניהם מאירות בנפש ושלשתם בגוף, ודומה להם יתקשרו למעלה שלשתם להאיר בעולם הזה, ולזה נהנה כעין יחוד זה לעולם הבא, והיינו לחזות בנועם י"י ולבקר בהיכלו, וזמש"ל: מעין ד - נהר ה נהר ה - במציאות גופו של אדם מכח האותיות ומד' יסודות: הענין ד' מורכבים נבראו בעולם שהם הדומם, והצומח, והחי, והמדבר, מפני שנברא העולם מכח ד' אותיות השם ידו"ד, ונודע שסוד ד' אותיות הוי"ה הם ד' הנהגות, א' היא דומם שהיא ה' אחרונה היושבת ודוממת, ועליה נאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב, והיא סוד אלמות, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, והיא האבן והארץ כנודע, ולזה הדומם בה וודאי. והב'

היא הצומח מכח ו' שבשם דהיינו עץ וכל מיני צמחים יתלוו אליו, דהיינו שהם חיים וצומחים מכח השפעתו, ולכן בשלישי שהוא הת"ת אות ו' נבראו מיני צמחים כנודע, דהיינו צמח צדיק. והג' הוא החי שהוא הה' הראשונה מן השם שהוא מצד הבינה, שהוא סוד אם כל חי, דהיינו סוד הבהמה והחיה וכל הדומה כעוף וכל אשר ירמשו וישרצו המים, שסוד החיים מתפשטים בהם מצד ארץ החיים הזאת, ומצד אלהים חיים. והד' הוא המדבר שהוא י' מן השם שהוא האדם הנברא מצד החכמה שהיא נקראת אד"ם מ"ה חכמ"ה ודאי, והיינו המדבר שהמאמרות ממנה והדיבור בה, כי שם יסוד הדיבור מהחי"ך מ"ה ודאי, והשכל ממנה שהיא שכל מקור השכליים כנודע, שהם ל"ב שכליים, ל"ב נתיבות ממנה ומשם הוא השכל לאדם: הרי ד' דברים בד' מיני המורכבים וכולם באדם, שהרי הדומם אינו [משיג] אלא בה' אחרונה, ויש בו גבולי הגוף והדמות אל הדומם. ויותר ממנו הצומח דהיינו שהוא מתעלה ואוחז בה' ו'. והחי מתעלה על שניהם שהרי יש לו גבולי הגוף כדומם והצומח כצומח

דהיינו הגידול. ויותר ממנו החיים המתנועעים, והיינו שהוא נכלל בהוי"ה ועולה עד ה' עליונה, [ו]האדם נכלל [ב]כל השם ונשלם מכל הנבראים שכולם חסרים שאינם כוללים השם כולו אלא האדם, שיש לו גבולי הגוף, והגידול, והצומח, והחיים המתנועעים, והשכל הדברני, והיינו כולל כל השם וזהו מעלת האדם על כל נברא, זולת עוד מעלות אחרות, והשכל הדברני. ונודע שכל מי שאוחז קצת השם אינו אוחז כלל מהשם, מפני שהשם לא יפרד ולא יחלק והבא להפריד יסתלק כולו ממנו, ולזה אין שאר הנבראים נאחזים בשם ממש מפני היותם אוחזים חלק מהשם, אמנם האדם כולל כל השם יחד בייחוד ונאחז בו, וזה מעלת האדם על כל בעלי החיים ושאר כל הנבראים: והנה הגוף הזה נבנה מפרטים ועניינים, שאין הגוף יוצא פשוט אלא מורכב, ולכך ברא הקדוש ברוך הוא תחלה ד' יסודות שהם האש, והרוח, והמים, והעפר, והם היו [בדמות] אבנים שמהם נברא כל בנין הגוף או צומח או חי או מדבר כדפי'. ואלו הד' יסודות תחילתם

מסוד הכתר, אמנם אינם שם מתהוות בגילוי מפני שהיסודות האלו הם מתפשטין ממציאות אל מציאות עד בואם אל סוד מים חסד, אש גבורה, רוח ת"ת, עפר מלכות, ונודע שאלו היסודות ראשונים לכל הנמצאים הם בד' מדות אלו [באצילות] ומהם יתפשטו בבריאה, ואחר כך ביצירה, ואחר כך בעשייה, עד העשייה הגשמית הזאת, אמנם למעלה יתחילו מציאותם בהעלם מן הכתר והם אין, ואל החכמה ושם תחלת היישות, ואל הבינה ושם תחילת מציאותם להפרד בהעלם גדול, באו אל מקומם ונתגלו בעצם בסוד יסודות אצולים, אמנם נתפשטו אחר כך ממציאות אל מציאות עד שנתהוו יסודות עפריות אלו הגשמיות הגסים והעבים, ואחר כך התחילו (להתקרב) [להתרכב] אלו באלו בענין שהם נקשרים שם למעלה, שהמציאות העליון