כאשר יבא לישא אשתו לא ישא בת זוגו, אלא ע"י צרה גדולה וקטטות ומלחמות, כי יש לו מקטרגים ועליו אמרו קשה לזווגן כקריעת ים סוף, ולכן תראה כמה פעמים שנעשה זיווג אחד ברגע בלתי שום קטטה ויוצא לאורה, וזה יורה היותה בת זוגו, ובסוד פעם הראשונה. ויש זיוגים שיש בהם קטטות רבות ומניעות גדולות קודם שיגמור לעשות, ואחר כך נמשך השלום גדול ואין עוד קטטה כלל, וזה יורה על היותו זיווג שני: ודע כי הזכרים הם המתגלגלים לעולם, אבל הנשים אינם מתגלגלות, אבל באים בסוד העיבור עם ניצוצי נשמות חדשות, ולכן נשים מרובות מן האנשים, כי כן הדינים מרובים מן הרחמים, וזו א' מן הד' מאות איבעיות של דואג ואחיתופל, וטעם שאין הנשים מתגלגלות הוא לפי שהאנשים עוסקים בתורה ואין נכנסים בגיהנם, ולכן צריכין אל הגלגול, אבל נשים הם נענשות בגיהנם ואינם צריכין אל הגלגול, אמנם לפעמים מתגלגלת האשה בסבת בעלה כאמור ויצאה אשתו עמו, כנזכר בסבא. ודע כי הזכר מתגלגל בנקבה, ואז א"א להוליד אם לא
שתתעבר בו נשמת נקבה א', ולזה ג"כ א"א שהזכר המגולגל בנקבה יוליד זכרים, כי הלא איש ואשה זכרים ואשה כי תזריע כתיב, ג"כ לפעמים אותה האשה שנתעברה בזה הזכר המגולגל בגוף הנקבה, הנה בעת הריון כשתלד אז תתגלגל אותה הנקבה של עיבור בולד ההוא ותהיה נקבה, ואז אפשר שתתגלגל, ואז כדי שתחזור ללדת אותה [האשה] צריך שתתעבר עמה נשמת נקבה אחרת, או שתמות אותה הבת שילדה ותחזור להתעבר בה וכו'. ודע שמה שאנו אומרים שנשמת הצדיקים ורוחם הם באים ומתעברים בנשמות האדם לסייעם בעוה"ז אינם הם עצמם, כי הם למעלה בצרור החיים אצל הבורא יתברך, אך אותן הרוחין שנשארו מהם כל בחינה שביצירה הם שיורדים למטה ומתעברים באדם לסייעו. וזמש"ל: מעין ה - נהר כא נהר כא - לבאר סוד הגלגול, וסוד הנשמה חדשה ובלתי חדשה: דע כי כל הנשמות שנשרו מאדם הראשון ונפלו בעמקי הקליפות אלו הם ישנות לגמרי, ויקראו גלגול ראשון, וכאשר איזה נשמה מהם תחזור בעולם ותחזור ותמות נקרא אז מגולגל ב'
פעמים, וכן כיוצא בזה עד כמה פעמים, אמנם אותם שנשארו באדם הראשון עצמו הם אשר יצאו מהם קין והבל מעצמות אשר נשאר לחלק אדם, אך שת היה מאותם שנשרו אבריו, ולזה קין והבל להיות שלא נשרו רק נשארו בו באדם, לכן גדלה מעלתם אחר שיתוקנו יותר משאר השרשים, ובפרט בענין זה כי לא יחשבו הם לגלגול אחר רק עדיין זה בכללות אדם הראשון וכאלו לא נשרו ממנו, וכאשר יבא איזה ניצוץ מהם לעולם זה נקרא נשמה חדשה בבחינה א', כי עדין לא נחלקו לניצוצות בפני עצמן, אך אם אחר שבאו פעם א' ומתו כאשר יחזרו לבא יקראו מגולגלים מפעם א'. ודע כי הנשמה חדשה האמיתית זה יוכל לבא בעולם ולהשיג בפעם הראשונה עד נשמה לנשמה דאצילות כפי מעשיו בקלות גדול, ואם חטא בפעם ההיא משם והלאה יקרא מגולגל, רק אינו יכול להשיג הרוח רק עד י"ג שנים ואילך, והנשמה מבן כ' ואילך, וכן הולד עד שקונה נפש ורוח ונשמה דאצילות כפי שניו: אמנם בחינת קין והבל, והיא אשר נקראת נשמה חדשה בצד מה כנ"ל, כאשר יבא ניצוץ ממנו
בעה"ז גם היא תוכל להשיג בפעם ההיא הראשונה נפש רוח נשמה ונפש דאצילות ולא יותר, והטעם לפי שנסתלק מאדם הראשון זיהרא עילאה ולא נשאר בו רק נפש דאצילות לבד, ובזה יש יתרון לזאת הנפש של שורש קין על הנשמה החדשה, כי היא יש לה יכולת להשיג כל זה קודם תשלום הי"ג שנים. ודע כי הנשמה החדשה גמורה יכולים לבא לו כל החלקים נפש רוח ונשמה זה אחר זה, [כפי השנים] וכולם יחד בגוף א', ויעשה הנפש משכן אל הרוח, והרוח אל הנשמה, אך מי שבא משורש קין והבל א"א לו לקבל הרוח אחר שתיקן נפשו אם לא בלילה על ידי יבום, כי יוצאת הנפש מן האדם אחר תיקוניה בעת השינה והולכת לה ובבקר נכנס הרוח באדם ומביא עמו נפש הגר כדי להיותה משכן אליו עד שיתקן הרוח ג"כ, ואחר תיקונו באה הנפש ושורה ונקשרת עמו, ואח"כ אי זכה יתיר יוצאים נפשו ורוחו ובאה הנשמה עד שנשלמת ונתקנת, ואח"כ חוזרים שם שלשתם, אך קודם תיקונה א"א להם לבא כלל. והיינו סוד
הצדיקים גמורים שמתים, כי כבר תקנו נפשותם ואינם יודעים להמשיך הרוח ומתים, כי כבר השלימו נפשם והיינו ימותו ולא בחכמה: אמנם בחינה הג' והיא שאר בני אדם שנקראו נשמות ישנות, אין בהם שום יכולת בעולם רק לתקן בחינה א' לבד, פירוש הענין כי אם בא לתקן את הנפש הנה כאשר ישלים נפשו ימות, ויבא אח"כ הרוח שלו בגוף אחר ובהשלימו ימות, וכן בנשמה, ואם לא השלים יתגלגל כמה פעמים עד שישלים הנפש, ואח"כ יבא הרוח בגוף אחר ע"י נפש הגר, וכן הנשמה, ואם הוא מאותם שכבר תיקנו נר"נ וחטאו והובאו עתה בגלגול, ג"כ יהיה לו כדין הנזכר, ואם ביאתו תהיה לתיקון זולתו ובפעם ראשונה השיג הרבה אפילו עד הנשמה דאצילות וכיוצא, הנה עתה כשמתגלגל יכול ליקח כולם בבת אחת, וז"ס אותם הינוקי שהיו מופלאים במעשיהם, והיה הטעם לפי שבאו יחד נפשם ונשמתם. והנה הנשמה החדשה צריכה לקיים כל התרי"ג מצות, אך המגולגל הישן אינו צריך לתקן עתה רק אותה המצוה שהיתה חסרה ממנו לבד, ולכן כל חכם
וחכם מהראשונים היה זהיר במצוה ידועה יותר משאר מצות, זה היה זהיר בציצית וזה בתפילין וכיוצא, כל אחד במה שחסר לו כפי גלגולו, והיינו סוד ארז"ל אביך במאי הוי זהיר טפי וכו': ודע כי בעל הבחינה הג' שהיא הנשמה הישנה, אפשר ע"י כוונתו בעת נפילת אפים שיוציא את רוחו מן עמקי הקליפות, ותבא לעולם הזה בגוף אדם אחר או ע"י בנו בעצמו, אך שורש קין והבל א"א לבא ע"י אחרים רק ע"י עצמו לבד, ולכן א"א לרוח שלא לצאת רק עד תשלום תיקון נפשו. אמנם בעל הבחינה הג' עומד בשיקול גדול ובכף מאזנים, והוא שאם אותו שלקח הרוח שלו תיקן והשלים תחילה את הרוח אז בתחיית המתים הנפש והרוח ילכו אל אותו הגוף השני שבאה בו הרוח, אך אם השלים תחלה זה הגוף של הנפש, שניהם יכנסו בזה הגוף של הנפש. ודע כי אפילו תיקון זה של הרוח שתיקנו אחר הנה הוא עומד בשיקול, והוא כי אם אותו האדם יזכה יוכל להמשיך כל הטוב של הרוח ההוא אליו וישאר האחר כולו רע וכו', וכל זה
לא שייך רק בבחינת הנפש והרוח, אך הנשמה לא תצא כלל לעולם עד שיתוקנו הנפש והרוח וימותו האנשים ההם שלקחו נפש ורוח, ואח"כ תצא הנשמה לעולם. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה: מעין ה - נהר כב נהר כב - לבאר סוד שורשי נפש רוח נשמה: דע כי יש נפש בעשייה, ורוח ביצירה, ונשמה בבריאה, ונפש באצילות במלכות, ורוח בזעיר אנפין, ונשמה בבינה, ונשמה לנשמה בחכמה דאצילות, שאין לך שום שורש שאין לו חלק באלו החלקים. ודע כי רוב בני אדם אין להם רק נפש מעשייה, אך יש בהם חלקים רבים כי הלא העשייה עצמה נחלקת לה' פרצופים אריך אנפין, ואבא, ואימא, וז"א, ונוקביה. והנה כי האדם קודם שיהיה לו רוח מן היצירה צריך שיהיה שלם בכל ה' פרצופי העשיה, כי אע"פ שיש מי שנפשו מן מלכות שבעשיה, ויש מי שנפשו מיסוד שבעשייה, וכיוצא בזה, עכ"ז צריך שיתקן כל העשיה בכללותה, כדי שיקבל אח"כ רוח מן היצירה, כי היצירה גדול מן כל העשיה כולה, וכן לקבל הנשמה צריך שיתקן האדם כל חלקי רוחו בכל היצירה, ואח"כ יוכל לקבל
הנשמה מבריאה, ואין מספיק לו במה שיתקן שרשו לבד רק עד שיהיה ראוי אל כל העשיה, ואז ישיג היצירה, וכן בשאר העולמות, אמנם מי שלא תיקן רק מלכות דעשיה הנה אין בו רק נפש מן נפש דעשיה, ומי שתיקן גם את ז"א דעשיה אז יהיה לו נפש ורוח מן העשיה, ואם תיקן גם עד בינה דעשיה אז נאמר שיש לו נר"נ מן העשיה, ומי שהשלים כל העשיה אז נאמר כי יש לו נר"נ ונשמה לנשמה שהם יחידה וחיה כנודע, וכולם מן העשיה, וכל זה קרוי נפש, ואז יזכה אל הרוח מן היצירה, וגם בהם שייכי כל הפרטים הנזכרים ואין להאריך: ודע כי מי ששרשו במלכות דעשייה נפשו לעולם היא במלכות דעשייה, אך היא מזדככת מדריגה אחר מדריגה עד שתתעלה עד הכתר ממש אז יקרא מלכות דעשיה, והטעם הוא שעולה עד הכתר בעשייה, כי העשייה הוא למטה בקליפות וצריך שיעלה מפחד הקליפות למעלה בכל מה שיוכל, אך ביצירה בריאה אצילות אין הדבר כן, רק מי שהשלים מלכות דיצירה ושם היה שורש רוחו,
הנה כאשר יתקן יותר ביסוד של יצירה אז יקבל רוח אחר מצד היסוד דיצירה ממש, והרוח האחר נשאר למטה במלכות דיצירה, וכן בעלותו בהוד דיצירה יניח רוח של יסוד ביסוד היצירה, ויקבל רוח אחר של הוד היצירה, וכן עד סיום היצירה, כי אחר שתיקן נפשו בכל העשייה יש לו יכולת לקבל הרוח בכל חלקי היצירה כולה, וכן הענין בבריאה בסוד הנשמה, ואין צורך להעלות רוח הראשון למעלה כי אין שם פחד מהקליפות כנזכר, וסוד הענין כי העשיה אינה רק ספירה א' ולכן יכולה לעלות עד הכתר שבה, אך היצירה היא ו' קצוות והם ו' ספירות ממש: ודע כי לפעמים אפשר להתעלות כ"כ נפש האדם עד שתהיה נפשו מן האצילות, וזה כי הענין הוא כי נפש מן העשייה, ורוח מן היצירה, ונשמה מבריאה, כנזכר, ולפעמים יתעלה לנפש ממלכות דאצילות, ורוח מת"ת, ונשמה מבינה לנשמה מחכמה, ולפעמים נפש רוח ונשמה מעשייה, ולפעמים שלשתם מיצירה, ולפעמים שלשתם מבריאה, ולפעמים נפש מבריאה ורוח או
נשמה מאצילות, וכן כמה פרטים עד אין מספר, ואין להאריך והמשכיל יבין. ודע כי כאשר נאמר כי הנר"ן מאצילות או מבריאה וכו', אין כוונתינו לומר כי אין לו נפש מצד העשייה כלל, כי אפילו השכינה מתלבשת בעשייה, אך הכוונה כי חלק העשייה מזדכך כ"כ עד שאינו נרגש בערך אור נפש היצירה ונקרא הכל נפש היצירה, וכן הענין בכל הפרטים, כי כשנאמר נר"נ מן האצילות הוא בהתלבשות בי"ע רק שאינם עולים בשם והכל נקרא בשם אצילות. ודע כי לפעמים עושה אדם איזה מצוה גדולה ואז יכול להיות כי יזדכך כל כך עד שתשוב נפשו במדריגת הצדיק ההוא, ואז צריך להשלים רוחו ונשמתו עד מאד עד שיהיו ראויים להתלבש בנפש ההיא, ואחר כך יהיה שקול במדריגת הצדיק ההוא, ויעלה למעלה משורש נשמתו וזה בסיוע הצדיק ההוא. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה: מעין ה - נהר כג נהר כג - לבאר סוד נשמת צדיק בן רשע, וגלות שכינה: דע כי כל הנשמות כולם נפלו לתוך עמקי הקליפות על ידי חטאו של אדם הראשון, והנה כשיש
נשמה א' יקרת הערך תוך הקליפות אינם מניחות אותה הנשמה לצאת משם מתחת ידם כי הם ניזונים על ידה, וסוד הענין וגם סוד למה החיצונים מתאוים כ"כ להחטיא את האדם ולגרום חורבן בית המקדש ולהכעיס את י"י ולהגלות את שכינתו. והענין כי החיצונים הם שיורי הזוהמא ממה שנברר מן הקדושה, והם נקראים מותא והם רוצים לחיות, והנה החיים סוד הקדושה, והנה בעוד שהקדושה היא ביניהם יש להם חיות ומזון ושפע, וכשאין ביניהם הקדושה הם מתים, ולכן בראותם כן הם טורחים כדי להחטיא את האדם כדרך הטורח אחר מזונותיו, כי כשהאדם יחטא אז יגרמו אל אותה נשמה שתכנס ברשותם ואז הם חיים על ידה, כי הקדוש ברוך הוא ממקום קדושתו הוא ממשיך מזון לאותן הנשמות העומדות תוך הקליפות ומשם ניזונים הקליפות: והנה כשגברו העונות ונחרב בית המקדש גלתה השכינה בין החיצונים, וסוד הדבר כי הנשמות שביניהם אינם יכולים לצאת משם, ולכן השכינה שהיא אש אוכלה נכנסה שם והיא מלקטת אותם
ניצוצות של קדושה מבין הקליפות, ומעת שנחרב בית המקדש עד עתה היא עושה מעשה זה, ועד שתכלה היא ללקוט כולם עד סיום הרגלים, שהם אותם שנפלו בעמקי הקליפות גם אותם תקח, והנה השכינה צריכה אלינו בסוד תנו עוז לאלהים, וכפי מעשינו יש בה יכולת להוציא, ואלולי היינו שבים בתשובה גמורה היה בה כח להוציא כל הנשמות ברגע אחד, אך חטאתינו מתישים כחו של היוצר כביכול, וכשיכלו כל אותם נשמות ליצא אז תצא משם השכינה וימותו הקליפות כי אין להם עוד שום חיות, ובהיות השכינה בתוכם הם מקבלים שפע, ולכן כל מגמתם להמשיך את השכינה ואת הנשמות בגלות כדי שיחיו: ודע כי החיצונים כשיש נשמה יקרת הערך ביניהם הם ניזונים על ידה ואינם מניחים אותה לצאת משם כלל, וכוונתם היא לטנפה בכל כחם כדי שתשאר תמיד בידם, שהם יראים אולי יהיה שום זכות באיזה אדם להוציאו משם בעת זיווגו, ולכן כשרואים איזה מקום פגום וזיווג פגום עד מאד, הם נותנים אותה הנשמה ומניחין אותה לצאת כדי שתתקלקל יותר ממה שהיתה,
ותחזור לידם יותר פגומה מבראשונה כדי שתעמוד בידם ימים רבים. והנה תרח עובד ע"ז ואשתו ג"כ עע"ז כמוהו ודאי, ואז כראות הקליפה מקום מטונף כזה וזיווג פגום כזה, אז אמרה ודאי לא אמצא מקום פגום יותר מטונף מזה, ואז הניחה את נשמת אברהם לצאת מהם ונכנסה שם, ולפי שנשמת אברהם היתה ביניהם לכן נקרא גר הצדק, כי שרשו היה תוך הקליפה והטומאה: והענין כי סוד אברהם הוא סוד אדם הראשון שעבד ע"ז, ולכן נתגלגל בטיפת תרח שעבד ע"ז לכפר עליו. ודע כי תרח הוא בחינת פסולת של שורש נשמת אברהם, ולכן נתגלגל הדבר להתקן על ידו, וז"ס כמה אנשים גדולים לאין קץ שהיו בני גוים או בני עמי הארץ וכיוצא בזה, ודע כי כמה נפשות קדושות אתעשקו בטיקלא והם גוים, ולזה ישראל היוצאים למלחמה שהיו כולם צדיקים כאשר יראה אשה ויחשוק בה זה יורה כי ודאי אותה אשה היא משורש ישראל שלקחוה ושבו אותה הקליפות, ולכן ולקחת לך לאשה, וז"ש ושבית שביו וגו', כי זה היה
שבוי בידם מההוא טיקלא וכו'. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה: מעין ה - נהר כד נהר כד - בסוד הגלגול ופרטיו: דע כי נפש הרשע אין הקדוש ברוך הוא מגלגלו בגלגול יותר מג' פעמים, שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, ר"ל פעמים ושלש בצורת גבר, אבל בפעם רביעית בבהמה טהורה, והאדם שהולך להביא קרבן הקדוש ברוך הוא על דרך נס מזמין לפניו בהמה שנפש אדם מתגלגל בה, נמצא בזה שהקרבן מועיל לב' דברים, למביא הקרבן, ולנפש שנתגלגלה בבהמה זו, שע"י שחיטת הבהמה מקבלת עונש ומתכפר, ובעליית עשן הקרבן הנפש עולה למעלה וחוזרת לשלימותה, וסוד זה נרמז בפסוק אדם ובהמה תושיע י"י: ודע כי יש ד' עבירות ידועות חמורות שעליהם אמרו ז"ל יהרג ואל יעבור, ואם מת בלא תשובה יתגלגל בבהמה טמאה, והם גלוי עריות, וע"ז, וש"ד, וסימן גע"ש, והד' שהיא קשה מכולם הרכילות ולשון הרע. והענין כי מי שעבר על ג"ע יתגלגל בגמל, כתיב הכא גומל
נפשו איש חסד, וכתיב בעריות חסד הוא. ועל ע"ז יתגלגל בשפן, מאי שפן שפנה אל אלהים אחרים. ועל ש"ד יתגלגל בחזיר, כתיב ברוצח ביער לחטוב עצים, וכתיב יכרסמנה חזיר מיער. ואם הוא מלך או נשיא יתגלגל בכלב. ודוקא באחד מאלו הג' עבירות חמורות שעליהם אמרו רז"ל יהרג ואל יעבור יתגלגל בבהמה טמאה ובסימן א' של טהרה . אבל בשאר כל העבירות אין שום בר ישראל מתגלגל בבהמה טמאה אלא בבהמה טהורה, ואפילו על רכילות ולשון הרע אינו מתגלגל אלא בבהמה טהורה בשינוי הרגלים, בעון לשון הרע ברגל א', ובעון רכילות בג' רגלים, וסוד זה רמוז בפסוק הולך רכיל מגלה סוד, איש רכיל לא נאמר אלא הולך רכיל, וכתיב לא תלך רכיל בעמך, לא תדבר רכיל לא נאמר אלא לא תלך, לרמוז שסופו להתגלגל בבהמה חסירת הרגל או יתירת הרגל: וחוץ מאלו הד' עבירות לא יש עבירה שמתגלגל בבהמה טהורה אלא י"ט מיני עבירות בלבד, וכנגדן יש י"ט מיני שינויין בטריפות שאינם פסולים מטעם מום כי אינם בגלוי, גם אין
החיות תלוי בהם ואפ"ה אינם אסורים כי אם משום שינוי, וטעם איסורן הוא כי י"ט מיני עבירות חמורות זולת הד' הנזכר, וכנגדם יש י"ט שינוים פנימיים אסורים, ובשביל עבירה א' מהם יתגלגל בבהמה טהורה שיש בה טריפות א' מהי"ט , ואלו הן, א' חסרה המרה נמצאו ב' מרות, חסרה הקיבה נמצאו ב' קיבות, חסרה הכרס נמצאו ב', חסרה ההמסס נמצאו ב', חסר בית הכוסות נמצאו ב', חסר א' מן המעיים נמצאו ב', חסר הריאה ממנין האונות, נתחלפו האונות הותירו האונות, נמצאת הריאה בלא חתוך האונות, חסר מקצת הריאה, וחסרון א' מן הרגל או יתיר, והנה בשביל עבירה א' מהי"ט יתגלגל בבהמה טהורה בעלת טריפת א' מהי"ט הנזכר: ודע כי שמנה טריפות יש מחיים, והם דרוסה, נקובה, חסורה, נטולה, קרועה, פסוקה, שבורה, נפולה, וסימנם ד"ן חנ"ף קנ"ש ר"ל שתיקן לחנף קנס. ודע כי נ"א טריפות מהע' תלויין בז' טריפות מהח' הנזכר, חוץ מהחסירה, ובטריפות חסירה נמצאו בה י"ט מיני
טרפיות, ב' מהם שהם א' חסירת רגל ב' יתירת רגל, אלו ב' טריפות מתחברות עם הנ"א טריפות היוצאים מהז' הנשארים, שהם דרוסה, נקובה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, שבורה, ויעלו נ"ג, ואלו הנ"ג מיני טריפות היו פסולות לקרבן אחר ידיעתן, ושאר הי"ז טריפות היוצאין מחסירה לא היו נפסלין לקרבן, כי רצונו יתברך לקרב את הרחוקים, ודוקא בעולה שהיא כולה כליל, אמנם בשלמים ובשחיטת חולין שהם אכילת הדיוט כל א' מהי"ט אסורים באכילה, מטעם איסור אכילת בשר אדם שהוא אכזריות. ע"כ מסכ"י: ודע כי על עון המשמש מטתו לאור הנר יתגלגל בעיזים. והפרנס המתגאה על הצבור יתגלגל בדבורה, כי הדבורה גוותנית גם היא דברנית. גם המדבר דברים שלאכהוגן מתגלגל ג"כ בדבורה. והשופך דמים יתגלגל במים ואין לו מנוחה, ועיקר צערו במקום אשר מקלח המים