# ספר חסד לאברהם — קטע 46

[קריאה בקורא](/reader/kabala-968fe7d214a9/1/46/)

<div lang="he" dir="rtl">

דף י&quot;ד מרוח מזרחי, י&#x27; של וישם, והיו משמע, בעיניך משיר של פגעים, משנה ד&#x27; דפ&quot;ו 
מספר יצירה, מסכתא ד&#x27; מסדר טהרות:
דף ט&quot;ו מרוח מזרחי, ש&#x27; של וישם, לטוטפות של שמע, תביט משיר של פגעים, משנה ה&#x27; דפ&quot;ו 
מספר יצירה, מסכתא ה&#x27; מסדר טהרות:
וכאן מתחיל רוח דרומי:
דף א&#x27; מרוח דרומי, ם&#x27; של וישם, בין משמע, ושלמת משיר של פגעים, משנה ו&#x27; דפ&quot;ו מספר 
יצירה, מסכתא ו&#x27; מסדר טהרות:
דף ב&#x27; מרוח דרומי, ל&#x27; של לך, עיניך משמע, רשעים משיר של פגעים, משנה ז&#x27; דפ&quot;ו מספר 
יצירה, מסכתא ז&#x27; מסדר טהרות:
דף ג&#x27; מרוח דרומי, ך&#x27; של לך, וכתבתם משמע, תראה משיר של פגעים, משנה ח&#x27; דפ&quot;ו מספר 
יצירה, מסכתא ח&#x27; מסדר טהרות:
דף ד&#x27; מרוח דרומי, ש&#x27; של שלום, על משמע, כי משיר של פגעים, משנה ט&#x27; דפ&quot;ו מספר 
יצירה, מסכתא ט&#x27; מסדר טהרות:
דף ה&#x27; מרוח דרומי, ל&#x27; של שלום, מזזות משמע, אתה משיר של פגעים, משנה י&#x27; דפ&quot;ו מספר 
יצירה, מסכתא י&#x27; מסדר טהרות:


דף ו&#x27; מרוח דרומי, ו&#x27; ו&#x27; של שלום, ביתך משמע, ידו&quot;ד משיר של פגעים, משנה י&quot;א דפ&quot;ו 
מספר יצירה, מסכתא י&quot;א מסדר טהרות:
דף ז&#x27; מרוח דרומי, ם&#x27; של שלום, ובשעריך משמע, מחסי משיר של פגעים, משנה י&quot;ב דפ&quot;ו 
מספר יצירה, מסכתא י&quot;ב מסדר טהרות:
בענין שבששים דפין שבסביב המטה היה נחקקות בהן ס&#x27; אותיות שבברכת כהנים כנזכר. וס&#x27; 
תיבות שבפרשה ראשונה שבקריאת שמע בדרך זה, ששה תיבות בפסוק ראשון, וצריך להאריך בד&#x27; 
רבתי שבמלת אחד לכוון להמליכו בכל הששה קצוות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום, 
שנמצא בפסוק ראשון כלולים בו י&quot;ב תיבות, ששה מן הפסוק וששה תיבות של ו&#x27; קצוות הרי 
י&quot;ב תיבות, וששה בפסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הרי י&quot;ח כמנין ח&quot;י, ומ&quot;ב שיש 
ממלת ואהבת עד סוף הפרשה הרי ס&#x27;. ס&#x27; תיבות משיר של פגעים, שיש מן מלת יושב בסתר עד 
מחסי:
ודע שבמטה זו לא נכנסה בה שום אשה, לבד הי&quot;ח נשים שלקח בדין תורה, ולכך היה במטה 


י&quot;ח כרים כנזכר, כל כר וכר מאשה אחת, וכל לילה ולילה היו מציעין הכר של אותה אשה 
המיוחדת לאותה לילה למעלה מכולם:
ודע כי סוד טעם היות גובה המטה עד הגג עשר אמות, כנגד י&#x27; ספירות דעשייה, ג&#x27; עליונות 
למעלה וששה באמצע ואחת מהמטה ולמטה. ודע שהמטה היתה למעלה מששה דפין התחתונות, 
ולמטה מששה דפין העליונות, הששה דפין העליונות רומזים לאות ו&#x27; רבתי הרומז לתפארת, 
והששה דפין התחתונות רומזים לאות ו&#x27; זעירא הרומז ליסוד, והמטה הרומזת למלכות מונחת 
בין ת&quot;ת ליסוד, כדי להצילה ולשמרה מסטרא דשמאלא שלא יגעו בו, ולזה כוונו מרדכי 
ואסתר לסדר המגילה בין שני ווי&quot;ן, ו&#x27; של ויהי בימי אחשורוש ובין ו&#x27; של תיבת זרעו:
והעולה בידינו שצריך כל בר ישראל, ליזהר ולהשמר בכל לילה בעת שכבו, להציל נפשו מכל 
מזיקין ורוחין בישין ולהרחיקן מעליו מסביבות מטתו, וישא קל וחומר משלמה המלך כנזכר, 
שהוצרך לתקן ולסדר מטתו בכל הנזכר כדי להנצל מפחד בלילות שלא יבוא לידי קרי, לכך 


צריך האדם לתקן ולסדר מטתו במקום הראוי, ושתהיה חלל שתחת המטה פנוי, ולהרחיק ממנה 
כל מיני טינוף וליכלוך, ולא יניח מראשותיו לא מנעלים ולא מכנסיים אע&quot;ג שיהיו נקיים 
וחדשים, ולא שום ברזל:
וצריך לומר סמוך למטתו ברכת המפיל ופרשה ראשונה של ק&quot;ש, ולכוון בס&#x27; תיבותיה כנ&quot;ל, 
ולדעת האלהי האר&quot;י זלה&quot;ה צריך לומר כל הג&#x27; פרשיות של ק&quot;ש. ואח&quot;כ יאמר פסוקי הנה 
מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו&#x27;, כולם אחוזי חרב וגו&#x27;, עד מפחד בלילות, שלשה 
פעמים, שהם ששים תיבות סוד ששים גבורים. ואח&quot;כ יאמר ג&#x27; פסוקים של ברכת כהנים ויכוין 
בס&#x27; תיבות. ואח&quot;כ יאמר י&quot;י מה רבו צרי וגו&#x27; עד לי&quot;י הישועה, שהם ס&#x27; תיבות. ואח&quot;כ 
יאמר י&quot;י צבאות עמנו וגו&#x27;, י&quot;י צבאות אשרי אדם בוטח בך, י&quot;י הושיעה המלך יעננו 
וגו&#x27;, ג&#x27; פעמים, שיש בהם ס&#x27; תיבות. ואח&quot;כ יאמר שתי פעמים עורה כבודי עורה הנבל 
וכנור אעירה שחר שהם ס&#x27; אותיות. ואח&quot;כ יאמר ג&#x27; פעמים חדשים לבקרים רבה אמונתך, שהם 


ס&#x27; אותיות. ואח&quot;כ יאמר ו&#x27; פעמים בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה ה&#x27; לבדד לבטח 
תושבני, שיש בו ס&#x27; תיבות. ואח&quot;כ יאמר בידך אפקיד רוחי וגו&#x27; ב&#x27; פעמים, שהם ס&#x27; 
אותיות. הרי בין כולם עשרה פעמים ששים, סך הכל שש מאות, לרמוז לשש מאות אלף בני 
ישראל, שהם סוד ששים ריבוא שהשכינה שורה בהם, כדברי רז&quot;ל ביבמות שאין שכינה שורה על 
פחות מששים רבוא. ואח&quot;כ יתודה מעומד. ואח&quot;כ יאמר תפילת אנא בכח וגו&#x27;. ואין אנו 
רשאים לגלות כאן יותר, וכבר הארכנו בזה בספר מעשה חושב בס&quot;ד:
וכתב האלהי האר&quot;י זלה&quot;ה, כדי שתוכל נשמת האדם לעלות למעלה בלילה בסוד פקדון, ולא 
ישלטו בה החיצונים, צריך לזה ששה תנאים, א&#x27; הוא שבאותו יום נתכוון היטב בתפלתו עד 
שגרום זיווג העליון בעת נפילת אפים, וזה סוד מי יעלה בהר י&quot;י, פירוש מי הוא האיש 
אשר יוכל להעלות נשמתו בלילה בהר י&quot;י שהוא ג&quot;ע של מעלה, ואמר נקי כפים ובר לבב אשר 
לא נשא לשוא נפשו, פירוש כי כשעשה באותו נשיאות נפשו שאומר לדוד אליך י&quot;י נפשי אשא, 


ואותו שכאשר נשא נפשו ביום ההוא לא היתה לשוא ועל חינם, רק שהיה בכח ידו לגרום 
זיווג העליון ע&quot;י נפילת אפים שלו, ונמצא שלא היה לשוא נשיאות נפשו, הנה איש כזה 
תעלה נשמתו בלילה בהר י&quot;י ובמקום קדשו, לעשות ע&quot;י נשמתו הייחוד הנעשה אחר חצות לילה 
כנודע. ב&#x27; צריך שיתן ביום ההוא צדקה כתיקונה, שהוא לא ידע למי נותנה וגם המקבלה לא 
ידע ממי נטלה, ושיהיה במקום הגון וראוי לתת לו צדקה, ואין צריך שיעשה כולם רק אפילו 
לא עשה אלא אחד מאלו כתיקונה יספיק לעלות נשמתו בלילה ההוא, אמנם אם עשה איזה עבירה 
גדולה המונעת אותו מלעלות. ג&#x27; צריך שיהיו כנגד עיניו כל החטאים שבאו לידו אותו 
היום, ויהיו נגד עיניו בעת שכיבתו ויתודה עליהם בפיו אחר ק&quot;ש כנודע, ולא ישכח א&#x27; 
מהם. ד&#x27; שיהיו עליו כל היום תפילין בלי שום היסח הדעת מהם עם הכוונה הידועה אצלינו. 
ה&#x27; מאן דזכי לחייבא באותו היום, ומנע לאיזה רשע מאיזה עבירה והחזירו בתשובה מעון 


ההוא, או שמדבר על לבו דברי תשובה. ודע שהאמת הוא שמי שהוא שלם תעלה נשמתו, אך אלו 
המצות יש בהם סגולה להעלות הנשמה בלילה כנזכר. וזמש&quot;ל:
מעין ז - נהר - כז
נהר כז - לבאר ביטול הקליפות ואומות העולם:
הענין כי סדר המציאות מחייב כי צריך רצועה להלקות, וכיון שגדל בן המלך והטיב עצמו, 
ואין צריך לה, ישרפהו באש ויבטלוה, וזה משל אל מציאות החכמה העליונה לסמ&quot;אל הוא כח 
הקליפה הרעה המייסרת בני עולם ומה גם הצדיקים, ואומות העולם הם רשעים שלוחי סמ&quot;אל 
לייסר את ישראל, והם כחותיו המתלבשים בחומר להוכיח בנגעיהם לבני אברהם יצחק ויעקב. 
ומאז דור הפלגה שפגמו הנשמות הוצרכו לטהר, והיינו הבה נרדה ונבלה שם שפתם, ונתן 
הקב&quot;ה שבעים משפחות לשבעים שרים שאין בהם נשמות קדושות כלל אלא להוכיח הנשמות, והם 
מלאכי חבלה לדון כל החיים, ולזה בחר אברהם לחלק משכן הנשמות , וכהתם פשע וחטאת מן 
העולם אין צורך באומות עע&quot;ז כלל, ולזה אומת עשו שכולו רע תתבטל מכל וכל, כאומר ולא 


יהיה שריד לבית וגו&#x27;, ועד&quot;ז יתבטל מן האומות כל רע ולא ישאר בהם אלא החלקים הטובים 
שהוא השפעת הקליפה מצד ג&#x27; ראשונות שבה, שמשם חסידי א&quot;ה שיש להם חלק לעוה&quot;ב, ועל אלו 
נאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, ובהתבטל שאר הקליפות הרעות יתבטלו עמהם 
האומות, אמנם הקליפות שהם שומר לפרי יתקיימו כדי שיגיע מהם תועלת ולא נזק. והנה עתה 
אל הקליפות ב&#x27; בחינות, הא&#x27; בחינת הקליפות שאינה רעה אבל טובה שממנה שומר לפרי, והוא 
סוד יצה&quot;ר המטיב עצמו ונכנס פנימה ולזה לא יתבטל, והב&#x27; קליפה הרעה שהיא המטונפת 
המכשלת הצדיקים המוכיחה המשטנת. ואחר שאין בן המלך צריך לתוכחת מה צורך לרצועה. 
וזמש&quot;ל:
מעין ז - נהר - כח
נהר כח - לבאר כמה מיני קליפות הם, ואימתי זמן ביטולם, וסוד היצר הרע:
הנה יש לדקדק אמרו לעתיד וגר זאב עם כבש ונמר וגו&#x27;, מורה שיהיו לעתיד לבא, קשה אם 
רוח הטומאה בטלה כוחות הטומאה למה. ועוד קשה באמרו כי לעתיד והחזיקו שבעה אנשים מכל 


לשונות הגוים שבעים לשון למה. ועוד קשה כי הנה אומרו בורא שמים חדשים וגו&#x27; ממילא 
נשמע מזה שיהיה אחר ביטול הקליפות, וכתיב כי הנער בן מאה שנים ימות וגו&#x27; נפקא מיניה 
שיהיו אז אחר ביטול הקליפות מיתה חטא וקללה, ואע&quot;פ שארז&quot;ל שהוא לאומות העולם, סוף 
סוף אם שלש אלה נמצאים היכן הוא ביטול הקליפות. עוד קשה כשעמדו ישראל על הר סיני 
שפסקה זוהמתן, דכתיב חרות על הלוחות וגו&#x27;, א&quot;כ למה חטאו בעגל אחר שלא היתה קליפה 
וחטא:
אמנם לפי הנראה לומר אע&quot;פ שזה הדרוש נסתר ונעלם מצד קוצר המשיג ועומק המושג, ונאמר 
שהדברים שהיו בענין החיצונים והקליפות הם רבים ובחינות שונות, א&#x27; היא ביום שני שבו 
נברא גיהנם. ב&#x27; עוד ביום ד&#x27; לקתה הירח ובו נפל אסכרה בתינוקות. ג&#x27; עוד ביום ששי 
בעון אדה&quot;ר. ד&#x27; עוד ביום ששי בין השמשות, כדפירשו רז&quot;ל שנבראו המזיקין:
עוד ראוי שנבאר בענין החיצונים אין בריאתם לריק ולבטלה, כמו שהיא הקליפה לאילן שהיא 


יפיו ונויו, כדפירשו בזוהר פרשת צו בפסוק ואני אמרתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, 
ומטעם זה ברא הקב&quot;ה אדם הראשון ביצה&quot;ר בתחלת בריאתו כנודע, ואין ספק שהיתה עצה מאתו 
להשכירו על טוב מעללו לתת חלק בנפשו מאותו הקליפה שהיא קליפת האילן, וזה אם לא יחטא 
אדה&quot;ר היה בו החלק ההוא, וזה אמת שאין בו ספק שאל&quot;כ לא היה שכר לפעולתו, וזהו כענין 
הכסף הנקי והטהור שיצטרף ויתלבן ע&quot;י עירוב העופרת, ויתעלה עניינו עוד כי בטוב טבעו 
היותו בוחר בטוב ומואס ברע ההוא ישכרהו עד שיחזרהו אל מקורו יצרפהו, וזהו כמו 
שארז&quot;ל בזוהר משל הזונה, שגם אל הזונה יש שכר ומעלה כשאין בן המלך נפתה אחריה, כי 
כמו שהוא מגביר היצר טוב שהוא הימין מצד הקדושה כן מגביר הימין על השמאל, ואפילו גם 
החיצונים יתענגו על רוב שלום כי יתלבנו ויצטרפו עד יכנסו אל מקורם ויתוקן הרע. 
וקרוב לומר כי זה לבד צורך בריאת האדם להמציא בעולם התחתון הויה דקה קדושה 


ורוחניות, לתקן כח הגבורה החזקה ודיניה אף המתפשטים לחוץ בזולת טעמים אחרים שבאו 
בדרוש הזה, וז&quot;ס יצה&quot;ר הנעשה יצר טוב כדפירשו בזוהר, כמו שהשמאל גבורה נעשה ימין 
בסוד עלותה בימין כן יצה&quot;ר בהיותו נכלל ביצר הטוב נעשה יצר הטוב וימין, ונשכר בגן 
עדן בעידון הנפש, כמקרה השרשים כן ענין הענפים:
ואולם חלק זה אשר באדם הוא אשר נתן הקב&quot;ה באדם בתחלת בריאתו, היה רצוני מאתו מצד 
אחד ומצד שני בלתי רצוני, כי הקליפה הרצונית מאתו להמציא במציאות לענין זה גם 
להשכיר ולעניש כענין הגיהנם, ששכר עבירה עבירה, היא הנבראת ביום ב&#x27; מצד הגבורה לבד 
והוא הנמשלת לזונה שפי&#x27;. אמנם נתן בו חלק ב&#x27; בלתי רצונו יתברך, והוא סוד הקליפה 
הנוספת ע&quot;י מיעוט הירח, שאז ביום ד&#x27; נתחזקה הקליפה יותר ויותר מאד מאד, ולכך חלק 
היצה&quot;ר מאותו צד חזק יותר עד שמטעם זה נתקללה הארץ כדפירשו בתיקונים, דהדרא לאימא 
תתאה מפני שהיא גרמה חוזק יצה&quot;ר באדם בלי רצון קונו כדפירשנו, וזהו עולם שלא 


כרצונו, ובהיות לבנה במילואה והקליפה נטהרת ולא יהיה מארת חסר ותתבטל הקליפה אז הוא 
עלמא דברא כרעותיה. עוד נתוספה הקליפה ונתחזקה ונתחזק יצה&quot;ר באדם בעת חטא אדה&quot;ר, כי 
במשל נתנה בו חלק יוכל שאת מהחומר ועכירות יצה&quot;ר, והוא לקח והגביר על עצמו חלק גדול 
כמה פעמים, וזהו אומרם אדה&quot;ר מושך בערלתו היה, וזה היה ביום הששי בחטא אדה&quot;ר, ומטעם 
זה נתקללו אדם וחוה ונחש. והנה קליפה רביעית שהוא המזיקין שנבראו בששי היא מעין 
קליפה שנבראת ביום שני דהיינו גיהנום, אמנם נתחזקה הרבה במה שקדם אליהם ענין יום 
ד&#x27;, דהיינו המיעוט וחטא אדם ביום ששי:
ועתה נאמר כי כאשר ישראל עמדו על הר סיני שפסקה זוהמתן, אין ראוי שנאמר שפסקה עד 
שהיו כמו מלאכי השרת, אלא חזרו אל מציאות הראשון רצונו יתברך בבריאת אדה&quot;ר ביצה&quot;ר, 
דהיינו תיקון מה שמשך בערלתו, וחלק הב&#x27; שהוא מיעוט הירח היה תלוי עד שיכנסו לארץ 
ושם תהיה הלבנה במילואה כמו שהיתה בזמן שלמה, ואז מתתקן גם מה שנתוסף להם ע&quot;י 


המיעוט, אמנם תשאר להם חלק יצה&quot;ר שאינה זוהמא דהיינו סוד הזונה שיש לה שכר 
בפעולתיה, כי זוהמת הנחש אין שכר לפעולותו כלל, אבל היצה&quot;ר יכול למהוי יצר טוב 
והיינו חלק הניתן בו ברצון קונו, ואחר יאריכו ימים זמן מה בארץ ישראל יזכו אל זמן 
התחיה, כי נודע אל יוצר הכל כי באותו הזמן על ידי קיום המצות בארץ זמן מה הגבירו 
יצר טוב על יצה&quot;ר ונתקן הכל, ולזה יהיה ג&#x27; פעמים זמן התחיה אל הקודמין שמתו כגון 
האבות, ושאר מיתי חו&quot;ל, ומיתי א&quot;י. והטעם כי כשיקומו הצדיקים והם הגבירו חלק יצר 
טוב על יצה&quot;ר כבר נתקן ונעשה ימין, וא&quot;כ שוב לא ישובו לכסלה, וחלק הנתוסף בעון הנחש 
והמיעוט כבר נתקן עם המיתה והגאולה כאשר נבאר, אם כן לא ישבו לעפרם:
אמנם חזרו וקלקלו בעגל כעין חטא אדה&quot;ר ממש, שמשך עליו ערלתו ואף הם מושכים עליהם 
ערלתם, ונשאר העולם כשהיה, ועכ&quot;ז היה אפשר להם תיקון שני שפירשנו ע&quot;י הכניסה לארץ, 
ולא זכו וקלקלו לעצמם כדפי&#x27; בזוהר בההוא עובדא דינוקא בפסוק ופגריכם אתם וגו&#x27;:


ובהקדמה זאת נאמר שזמן ביטול הקליפות הם ג&#x27; זמנים, הא&#x27; הוא בבא גאולתינו. הב&#x27; היא 
אחר הגאולה זמן מה יבא זמן התחייה. הג&#x27; אחר זמן התחייה שאז חידוש העולם. והנה הא&#x27; 
בזמן הגאולה בזמן הזה יתוקן מה שנתוסף מצד מיעוט הירח, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, 
וחלק גדול למאד יתבטל מיצה&quot;ר, וישארו האנשים קרובים לעבודת קונם, ועוד יתוסף לנו אז 
שנהיה פנויים מענייני העולם הגשמי לרוב העידון והזהב והכסף והמזון, עד שיתבטל חלק 
גדול מהחמדה והצורך אל הדברים הגשמיים, ועוד כתיב והיו מלכים אמניך הרי שאין צער 
גידול בנים, עוד והיו איכריכם וכורמיכם הרי שאין צער למזון וכיוצא, ותהיה הכנה רבה 
אל העבודה עד הגביר יצר טוב על יצה&quot;ר, ואז הרי נתקנו שתים, כי ימין גובר ואפילו חלק 
מה שנתן בו הבורא. ואולם בבא זמן התחייה שיקומו כבר תיקנו שתיהם ודאי, לכך בלי ספק 
שוב אינם חוזרים מפני שהמיתה בעפר הוא תיקון אל מה שמשך בערלתו והוסיף על יצרו, 


ולכך עונשו ותיקונו בעפר כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ומכ&quot;ש חלק מה שנתן להם הבורא 
שנתקן במה שהם צדיקים והגבירו ימין על שמאל ויצר הרע נעשה יצר טוב. אמנם החיים שלא 
מתו אם יהיו חיים או ימותו לפחות שעה אחת לתקן מה שמשכו בערלה, זה מקום ספק אצלינו:
ואחר התחייה עדיין ישארו הדברים הטמאים מבעלי חיים, שהם חלק צד הרע הנכנע אל הטוב, 
אבל יכנעו אל הימינים כאמרו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו&#x27; וגר זאב עם כבש 
וגו&#x27;, וכן ע&#x27; אומות שלא יתבטלו אבל יהיו נכנעים כעין איכריכם וכורמיכם, וכן ראוי 
שיעמדו לעתיד ויחוגו חג הסכות בסוד שבעים פרי החג כנודע. ואולם בזמן התחייה עד זמן 
השמיטה חידוש העולם, הוא דבר לא נודע מה יהיה אפילו לצדיקים בג&quot;ע כדפירשו בזוהר 
רות, ובזה נתתי קץ לדרוש הזה בס&quot;ד. וזה מה שרצינו לבאר:
תם ונשלם בעזרת אל עולם:
בריכת אברהם - שוקת א
בריכת אברהם שוקת א:
בה אשד [אשר בה נבאר] נהרי נחלי שבעה עינים הנזכרים לבאר הדרך ישרה שיבור לו האדם 


והתבודדותו ותכליתו והתבוננות דרכיו כי זה כל האדם:
- ונחלקת לשקתות המים:
השקת הא&#x27;:
בריכת אברהם:
בה אשד נהרי נחלי שבעה עינים הנזכרים לבאר הדרך ישרה שיבור לו האדם והתבודדותו 
ותכליתו והתבוננות דרכיו כי זה כל האדם:
- ונחלקת לשקתות המים:
השקת א:
האדם ראוי שידמה לקונו, ואז יהיה בסוד הצורה העליונה בצלם ודמות שאילו ידומה בגוף 
ולא ידומה בפעולות הרי מכזב הצורה, ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים, שהרי עיקר 
הצלם והדמות העליון הם פעולותיו, ומה יועיל לו היותו בצורה העליונה דמות תבנית 
אבריו ובפעולות לא ידמה לקונו, אם כן ראוי שימצאו בו י&quot;ג פעולות כנגד י&quot;ג מדות של 
רחמים של הכתר, ורמוזות בסוד פסוקי מי אל כמוך וגו&#x27;:
הא&#x27; מי אל כמוך הורה על היות הקב&quot;ה מלך נעלב סובל עלבון מה שלא יכילהו רעיון, הרי 
אין דבר נסתר מהשגחתו בלי ספק, ועוד אין רגע שלא יהיה האדם נזון ומתקיים מכח עליון 
השופע עליו, והרי תמצא שמעולם לא חטא אדם נגדו שלא יהיה הוא באותו הרגע ממש שופע 


שפע קיומו ותנועת אבריו, ועם היות שהאדם חוטא בכח ההוא לא מנעו ממנו כלל, אלא סבל 
עלבון כזה שיהיה הקב&quot;ה משפיע בו כח תנועת אבריו, והאדם היה ממש מוציאו אותו כח 
באותו רגע בחטא ועון ומכעיס, והקב&quot;ה סובל, ולא תאמר שהוא מפני שאינו יכול למנוע 
ממנו הטוב ההוא ח&quot;ו, שהרי בכחו ברגע כממריה ליבש ידיו ורגליו כעין שעשה לירבעם, 
ועכ&quot;ז שהכח בידו להחזיר הכח הנשפע ההוא, והיה לו לומר כיון שאתה חוטא נגדי תחטא 
בשלך ולא בשלי תחטא נגדי, ועכ&quot;ז לא מפני זה מנע טובו מן האדם אלא סבל עלבון והשפיע 
הכח, והטיב לאדם טובו, והרי זה עלבון וסבלן מה שלא ישוער, והרי על זה קוראים מלאכי 
השרת להקב&quot;ה מלך עלוב, והיינו אומרו מי אל כמוך, אתה אל חסד המטיב, אל בעל כח 
לינקם, או בעל כח לאסוף את שלו, ועכ&quot;ז אתה סובל ונעלב עדי ישוב בתשובה. הרי זה מדה 


</div>
