# ספר חסד לאברהם — קטע 7

[קריאה בקורא](/reader/kabala-968fe7d214a9/1/7/)

<div lang="he" dir="rtl">

למעלה, ואינה יכולה לעמוד ערומה רק שתתלבש בעולם התחתון בלבוש הנפש, ובג&quot;ע שלמטה 
בלבוש הרוח, ובג&quot;ע העליון תתלבש בנפש רוחני מיוחד היותר נאה והידוע לה:
אלא זהו הענין כי הנשמה בהיותה בגוף הגוף היא לבושה, ואותו הלבוש תפשיט בכל לילה 
ולילה ונשארת ערומה ותחזור לנרתיקה ונבלעת בשרשה לצורך גבוה, אמנם בצאתה מן העולם 
אילו היתה פשוטה תחזור אל נרתיקה, ואלו תחזור שם לא תצא עוד כי אינה מתחדשת לבקרים 
רק מפני הגוף שהוא מקום אחיזתה שהוא עומד ומצפה אליה בחזרתה, ולכן כשהיא נכנסת אל 
מקורה אינה מתבטלת מהויתה רק נשארת שם לצורך גבוה אל יחוד העליון כדאיתא בזוהר, 
אמנם אחר פטירתה היא נשארת למעלה לעד, שהרי על מה תצא ותחזיר ואין לה אז מלבוש 
בעולם הזה, לפיכך הוצרכה להתלבש לה לבוש מעשה המצות כדי שתהיה נאחזת בלבוש ההוא ולא 
תשאר בשרשה, אלא יהי&#x27; לה קיום בציור הגוף ההוא אשר היתה בו בעה&quot;ז, וזמש&quot;ל:
מעין א - נהר כח


נהר כח - לבאר התלבשות המלאכים בירידתם בעה&quot;ז ואיך שהם נרגשים בעין:
ונאמר כי בענין השדים יש כת מהחוקרים שהכחישו עניינם לגמרי וזו היא הכת הכוזבת, 
אמנם יש עוד כת אחרת המאמינים כי יש מציאת השדים ואומרים שהם מורכבים משני יסודות 
יסוד אש ורוח והרמב&quot;ן ז&quot;ל האריך בפ&#x27; אחרי מות בזה. וכמו שהשדים יתראו לפעמים לעתים 
ידועים ולאנשים ידועים, כמו כן המלאכים אשר עיקרם הנפש הפשוטה בבואם דרך יסוד האש 
והאויר לרדת אל העולם התחתון, יתלבשו בגוף מורכב משני יסודות יסוד האש ויסוד האויר, 
והוא לבוש דק נראה לעין הזך בחפץ שלחם. ובהסתלקם מן העה&quot;ז יתפרדו אז חלק ב&#x27; יסודות 
ההם לשרשם, והנפש הפשוטה הרוחנית תתעלה אל מקומה, והאש הרוחני שבתוך הלבוש ההוא 
הגשמי הוא אש שורף תתצמצם תוך אותו לבוש שיגיע בעל ד&#x27; יסודות אליו, ולא תשרוף מפני 
המסך ההוא שהם ב&#x27; יסודות שבו:
והנה בהפרדו מן הגוף ההוא והלבוש ההוא לא נאמר כי מת המלאך וחזר לעולמו כמו שיוצדק 


לומר גבי האדם, מפני שאין קורבה למלאך עם הלבוש ההוא ולא דבקות בו, רק כקורבת האדם 
אל חלוקו ועוד פחות ממנו, כי יתפשט ממנו בלי צער ואדרבה ההתלבשות בו הוא צער גדול 
אליו:
האמנם לפ&quot;ז ראוי שנאמר שהגוף ההוא לא יהיה בעל ממשות נתפס ביד גשמי להרגיש, וכן 
שמעתי מפי רבינו ומורינו, ואף שאם יפעלו איזה פעולה גשמית הנראית לעין הרואה, זה 
יהיה פועל בלי פגישת גשם בגשם נעלמת יראה לעין הגשמי כאלו יפעלהו הגוף ואינו, 
וכענין זה היו כמה וכמה מעשיות בתלמוד שיורו על פעולת המלאכים בגשמי כמו אבן דר&quot;ח 
בן דוסא ואחרים דוגמתה. ואינו כן הענין בשדים שממש הם פועלים הגשם רק שהוא בזריזות 
ובקלות, והטעם לזה מפני שהם ממש גשמיים, גשם זה יוצא מגשם אחר בכח ההולדה, וע&quot;כ 
מתים השדים כמו האדם, כי בהפרד החיוני מהם שבגופם זה נשאר הגוף ההוא מורכב מב&#x27; 
יסודות כמו שנשאר גוף האדם מורכב מד&#x27; יסודות. אמנם המלאכים הם מורכבים לשעה קלה לבד 


ולכן אין אותו הגוף המתלבש בו קנוי לו כדי שיורגש בהרגש רק לעין הראות בלבד, והנה 
הדרך הזה מצאתי ישרה בעיני על דרך החקירה:
אמנם לדרך הזוהר ולדרך פנימי ראוי לאחוז דרך אחרת בזה הענין והוא במה שנדקדק במה 
שדרשו רז&quot;ל בפרשת בלק, כי כל הנשמות בהכנסם לג&quot;ע יתלבשו שם באויר הג&quot;ע לבוש כדמות 
היותם בעולם הזה אבל הוא לבוש זך, ורצוני להבין ולהשכיל את זה על אופניו ומשם נקיש 
לעניננו. ונאמר כי כל דבר רוחני ודק לא ימצא כי אם בשרשיו ומקומו ושם לא יצטרך אל 
לבוש כלל, אבל הדברים שהם חוץ למקום הראוי להם בלי ספק שיצטרכו ללבוש ונרתיק שיתלבש 
בו דבר ההוא, ולכן הנשמה להיותה חצובה ממקום קדוש מלמעלה למעלה הנה במקומה אין לה 
לבוש ולא תתבייש מפני שמין במינו אינו חוצץ, ואדרבא שם הלבוש היותה ערומה נקרא, אבל 
בהתפשטות נפש ההוא חוץ מן המקום הטבעי או הדבר הגשמי היותו עולה ממקומה למקום הדקות 
נקרא ערום ויצטרך אל לבוש, וז&quot;ס הפסוק באדם הראשון וידעו כי ערומים הם, כי מקודם 


לכן היה מעין אויר ג&quot;ע ולא הוצרכו אל לבוש, ואחר שנתעבו ונתגשמו נמצאו חוץ ממקורם 
וממקומם ידעו כי ערומים הם, וכן ויבא משה בתוך הענן. והנה הלבוש אין ספק שצריך 
שיהיה מעין המקום המתלבש בו אם הגשמי יעלה אל הרוחני אז יתלבש קצת ברוחני, ואם 
הרוחני ירד אל מקום הגשמי אזי יתגשם קצת ועל כן הנפש מתלבש בעולם הזה בגשמיות, 
ובצאתה מן העולם הזה ותכנס למקום הרוחניות הנה שם מתלבש מאויר העולם ההוא כדי 
ששתתכסה בו, מפני שטבעה הוא יותר דק מן הג&quot;ע והלבוש יהיה דבר מתייחס מעין יחס אויר 
העולם ההוא:
וקרוב אני לומר שיהיה כעין שורש אל ד&#x27; יסודות אלו, דהיינו מצד החסד יסוד המים, ומצד 
הגבורה יסוד האש, ומצד הת&quot;ת יסוד האויר, ומצד המלכות יסוד העפר, והם יסודות רוחניים 
יתרקמו ויתקיימו ויתמזגו ויתלבשו ממנו הצדיקים, ויש לזה קצת גילוי בזוהר, והנה 
האויר שבו יהיה ההתלבשות הנשמות, ר&quot;ל אויר ג&quot;ע הרוחניי העליון הוא דק אור המלכות, 


וזהו ותלבש אסתר מלכות שהוא מלכות ממש וכן פירש שם בזוהר:
והנה בדרך זה ברדת המלאכים בעולם השפל לאיזה סיבה מהסיבות יתלבשו בהכרח שלא יהיו 
ערומים, וצריכין ללבוש ונרתיק והלבוש צריך שיהיה מעין העולם שהם בו שהוא עולם 
הגשמי, אמנם יתלבשו מד&#x27; יסודות דקים שהם הכח המעמיד ד&#x27; יסודות אלו, והכח הזה ישתעבד 
אליהם להיות לבוש ומרכבה אליהם להתגלם ולהתגשם ברגע בהם לצורך הדבר הנרצה בו 
לשליחותם, ולהיות שאינם ממש לבוש חומרי לכן לא יתראו אף בהתלבשם אלא לנרצה לשולחם, 
וכן הוא ג&quot;כ לחוש הנשמע שהוא כעין קול הנשמע לאחד ושאר העומדים שם אינם שומעין דבר, 
מפני שכח המעמיד הד&#x27; יסודות יקח הקול ההוא וימסור אותו באוזן הנרצה לבד, וזהו טעם 
אל הקולות הנעשים מהבל התורה והתפילות אשר יתעלו מענין לענין וממציאות למציאות אחר, 
ולא יובן הקול ההוא להסתכל בו ולא ישמעו כי אם המלאכים הממונים על הדבר ההוא:
 


המעין השני עין הקורא:
נהר א - בסוד האמונה:
עם היות כי כל עיקרי ענייני התורה הם צורך האמונה, וכל שלא יאמין אפילו בשום אות 
מאותיות התורה ויכחישה הוא יקרא כופר, וה&quot;ה בתורה שבע&quot;פ וכן בדרשותיה אחר שהוחזקו 
הענינים ההם בתורה שבע&quot;פ המכחיש יקרא כופר, זולתי אם נחלקו רז&quot;ל בענין מן הענינים 
שיוכל לתפוס הלכה כמו פלוני אם לא נפסק ההלכה בתלמוד, וע&quot;כ בעניינים שאינם הלכה אלא 
מדרשים והעניינים התלוים בתורה ונחלקו רז&quot;ל במדרש זה אומר בכה וזה אומר בכה, ויתקרב 
לשכל האדם ענין מאותן עניינים כדעת אחד מאותן החולקים ויתפוש כדעת א&#x27; מהם זהו לא 
יקרא כופר, המשל בזה שנחלקו רז&quot;ל בענין איוב י&quot;א היה וי&quot;א לא היה י&quot;א ישראל היה 
וי&quot;א גוי היה, הרי הבחירה ביד האדם לתפוס כדעת אחד מדעות הללו, בתנאי שלא יעלה 
בדעתו שיש בו כח להכריח הדעות מן הסברא או מדעת הפלוסופים וכיוצא, וזמש&quot;ל:
מעין ב - נהר ב
נהר ב - במציאות העולם ארכו ורחבו:


כפי מה שפירשו רז&quot;ל במעשה בראשית, אורך העולם מהלך ת&quot;ק שנה ורחבו מהלך ת&quot;ק שנה 
ועוביו ת&quot;ק שנה, ידעתי שאם אתה בקי בדברי החוקרים במדת העולם כנודע בספרי התכונה 
יקשה לך מאוד בדבריהם שאמרו מדת העולם הוא ת&quot;ק שנה, מפני שאתה רואה בחוש הראות 
שמוכחש זה בהכחשה גמורה, שהרי ממש הולכי (דרכים) [ימים] הסובבים דרך ים מן המערב 
דרך הדרום עד המזרח והולכין מכנגד הקו משוה היום, וסובבים כל הדרום ורואים הקוטב 
הדרומי ונעלם אז מעיניהם הקוטב הצפוני, ובאים אל המזרח ונעלם מעיניהם אז הקוטב 
הדרומי, וחוזרים אל קוטב הצפוני. וזהו הכחשה גמורה שהרי מהלך מכל זה הוא בג&#x27; או בד&#x27; 
חדשים דרך ים, או דרך יבשה ג&quot;כ אם ירצה האדם במהלך זה בזמן מועט, וא&quot;כ היאך אפשר 
שהעולם יהיה מהלך ת&quot;ק שנה, והטבעיים הכריחו מהחקירה שמהלך העולם כלו הוא כ&quot;ד אלף 
מיל סביב:
ועתה אכריח מדברי רז&quot;ל שדבריהם אמת ואתקן לך כל זה בס&quot;ד, וראשונה צריך שנשכיל כי 


השמים שהם כלל כל הגלגלים כולם תשעה אשר מנו התוכניים, והשבעה רקיעים שמנו חכמים, 
האחד מהם הוא לבד כלל הכוכבים והמזלות והחמה והלבנה וכל מה שהשיגו התוכניים, וכן 
פירשו בפירש עוביו ת&quot;ק שנה, ומן הארץ עד צד מטה מהרקיע ת&quot;ק שנה, ונמצא מהלך הכוכבים 
כולם גדולים וקטנים עוביו ת&quot;ק שנה, נמצא מכלל הנאמר שהם רחוקים ממזרח למערב או 
מצפון לדרום העולם עובי הארץ, ות&quot;ק שנה לכל צד דהינו אלף ות&quot;ק, ועוביו של הרקיע שבו 
חמה ולבנה ככבים ומזלות ת&quot;ק, נמצא מקצה הרקיע הזה עד קצהו השני, אלפים ות&quot;ק שנה, 
מפני שהם משטח הארץ ועד הרקיע ת&quot;ק ועביו ת&quot;ק הם אלף וכן לכל צד וצד, ועובי הארץ ת&quot;ק 
הרי הכל אלפים ות&quot;ק שנה, ונמצא נקודת הארץ אל הרקיע בחומש המדה כאשר תמיד קו עובר 
מגובה הרקיע ועביו של רקיע, ואויר העולם עד עוביו של הארץ, ואויר העולם ועביו של 
רקיע אלפים ות&quot;ק וחמישיתו הארץ כזה:
(ציור) ובזה נפל טעותם בכל מכל כל כי הם חשבו שהשיגו מדת הארץ, ודנו מדת הרקיע 


ושיעור חמה ולבנה לפי אותו המדה, וטעו בזה כי אין הארץ כמו שחשבו שחציו ממש תוך 
המים וחציו חוץ למים ודנו העולם כפי אותו החלק שמדדו כן:
אמנם הארץ אינה חציה חוץ למים אלא היא כמעט כלה כמעט תוך המים, ועדות לזה כי אותם 
ההולכים בדרומו של עולם אינם הולכים על קצה הארץ כלל, שעדיין יש ביניהם לבין דרומו 
של עולם ניסין בתוך הים הרבה מאד עד שאינם מתרחבים לאותו צד, א&quot;כ תראה בדעתך שאין 
מן הארץ חוץ למים אלא חלק מעט וצורתו כזה:
(ציור):
והרי זה החלק לבד חוץ למים. וכן פירשו רז&quot;ל בפירש כי צף ים של אוקינוס שלישי של 
עולם, ר&quot;ל מה שהיה מגולה תחלה מן הארץ נטבע אותו שליש עוד בתוך המים:
ואחר היות זה אני אומר לך עוד בענין אחר שהטעם במדותיהם שהם חשבו היות המים במרכז 
העולם, ואינו, אלא המים מצד א&#x27; והארץ מצד אחד וכמש&quot;ה יקוו המים אל מקום אחד ותראה 
היבשה, הרי כי המים היה מקומה ידוע סביב הארץ מרכז העולם, והארץ מרכז המים, ועברו 


המים מצד אחד ונקוו חוץ להמרכז, וצד המים מטה לארץ נקווין כמש&quot;ה כונס כנד מי הים, 
ונשארה הארץ במרכז האמיתי, והמים חוץ להמרכז ואותו הצד שהם מהלכים ע&quot;ג הארץ ופני 
המים הקרובים לארץ הם המרכז האמיתי, אבל צד המים למטה מן הארץ חוץ מן המרכז יורדים 
עוד חוץ מן המרכז הראוי להיות למים, מפני כי המים להם הוא מרכז בפ&quot;ע ונאספו עוד מים 
על מים ונתגלה הארץ במרכזה הרי המים ממש חוץ למרכז האמיתי אפילו המרכז אשר להם כ&quot;ש 
מרכז הארץ כזה:
הרי שלשתן על מרכז האחד ובמאמר יקוו יצאו המים מצד מרכז לצד מטה ונקוו ונעשו להם 
כניסה ואסיפה והרי הם חוץ מן המרכז, וע&quot;כ אין הארץ נכנסת למים, אלא המים רוצים לכנס 
למקומם לארץ ולזה לא אמר אשר שמתי חול גבול לארץ שהארץ בגבולה עומדת, אלא המים 
רוצים ליכנס אל מקומם לארץ שהם חוץ ממדתם ומקומם כזה:
(ציור):
ואין בני אדם הולכים לצד המים רק סביב לארץ על אותן המים אשר שטוחין על פני הארץ, 


ואפילו מזה נשאר להם רחוק כמה ניסין בתוך הים כנזכר, והם בקשו לזה טענות וטעו בכמה 
עניינים אשר בחוש נראה טעותם:
ועתה בזה נוסיף עוד לבאר סוד נעלם מעיניהם, גילהו רבי אלעזר הגדול בפרקיו ובו תלוי 
עיקר טעותם במדה זו המבואר, ובזה תדע כי הארץ היתה תחלה עגולה כמו תפוח, אמנם הקב&quot;ה 
כדי לתת קצת נחמה אל המים היוצאים מטבעם חוץ למרכז שלהם כדפי&#x27;, עשה עוד ענין אחד 
שעשה צד גבנונית הארץ העליונה שתהיה מין הר, וצד הארץ מצד מטה שתהיה בקעה עמוקה כדי 
שיהיו המים שוקעים תוך בקעה הזאת קצת כדי שיהא נתונים בארץ כמין קערה, וזו צורת 
הארץ על הדמות הזה:
(ציור):
הרי מדה הראשונה היתה עגולה כעין תפוח, ואח&quot;כ כשנקוו המים, עשה אותה בקעה מצד מטה 
וההר מצד מעלה, והדרים דרים בצד ההר, והמים בצד הבקעה, וז&quot;ש המאמר בפרקי ר&quot;א תחלה 
היתה מישור כבקעה והיה המים מכסים על פני כל הארץ, וכשיצא הדיבור מפי הקב&quot;ה (ש)יקוו 


המים עלו מקצת הארץ הרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ, ונתגלגלו המים ונקוו 
לעמקים כמש&quot;ה ולמקוה המים קרא ימים, ר&quot;ל במקום שקוו המים קרא ימים [שבאותו מקום 
שנקוו המים קרא ימים] כי מלת ים הוא לשון עמוק אשר המים נתונים בו כמש&quot;ה כמים לים 
מכסים:
ועתה נאמר בזה שצריך שיהיה הגבונונית הזה אשר לארץ מצד מעלה מרכז קטן מאוד לערך ארץ 
הנבלעת תוך המים, ולזה כשהיו באים למדוד הארץ ע&quot;פ שיעור ההוא ימדדוה קצרה וקטנה לפי 
זה שהחלק ההוא אילו תשוער הארץ כל מציאותה לפי מרכזה המעט ההוא, ידונו בה שיעור כ&quot;ב 
אלף מיל, אמנם שיעור האמיתי אינה זה אלא מרכז הארץ גדול מאד מאד כזה:
תצייר שני עגולים אחד קטנה ואחד גדולה והגדולה נעלמת והקטנה גלויה, וכל המשער מדת 
הגדולה שבתוך המים לפי שיעור גדולה אינו משער שיעור האמתי, ויוצא חוץ מן השורה, 
וזהו שיעור כל הציור יחד המים והארץ המכוסה והארץ הנגלית, ובזה נ&quot;ל שלא נשאר שום 


ספק שיהיה בדברי רז&quot;ל אלא כלם נכוחים למבינים, והכסילים במדותם בחושך יתהלכו ושיערו 
מה שאינו נראה בנראה, אבל רז&quot;ל שיערוהו שיעור אמיתית מכוונת. וח&quot;ו המסתפק בדבריהם 
נענש אלא ראוי לחשוד בהשכל ולא בהקבלה, וגם התוכנים בעצמם העידו שכל דברים אינם כ&quot;א 
על צד השערה, ואם ימצא דרך אחרת היו שבין ותפסין דרך אחרת, הלא תראה סברות המרעיש 
אשר חידש תכונה אחרת ורוב העולם שבו לסברתו רק שלא הספיק להשלים את כל החכמה 
בדבריו, וכן אין כל התוכנים נוחים לפלסופים מהם ובהם בעצמם והמשכיל יבין, וזמש&quot;ל:
מעין ב - נהר ג
נהר ג - לבאר משארז&quot;ל כי העולם מהלך ת&quot;ק שנה:
היינו משטח הארץ עד הרקיע, דהיינו נמי כל העובי ב&#x27; יסודות אויר ואש מהלך ת&quot;ק שנה, 
אמנם מהלך ב&#x27; יסודות ארץ ומים מהלך ת&quot;ק שנה, אלא שאלו הת&quot;ק של אויר ואש הם כפלים 
מת&quot;ק שנה של עפר ומים, מפני שהם ת&quot;ק שנה מכל צד, א&quot;כ לפי זה הדרך תשער שהמים הרבה 
מאד מן הארץ, כי כן הוא הדרך שכל יסוד יתרבה מחבירו וכל מה שיקיף האחד את חבירו 


גדול מחבירו, יסוד העפר מעט, יסוד האש יותר ויותר אמנם פני חצי העולם שהוא מחציו 
לצד המים לא הלך בהם אדם, מפני שהם רחוקים הרבה מאד מן הישוב ואין ב&quot;א הולכים אלא 
סביב סביב לישוב או על שטח הארץ קרוב מאוד עד מוצאים ניסין תוך הים, ואם לא שיפליגו 
יותר מדאי אז יפגעו בים אוקיינוס כמשרז&quot;ל בעניין זה כי שיעור הארץ לערך המים הוא 
מעט מאד מאד, ועד&quot;ז פי&#x27; רז&quot;ל ואמרו כל העולם עומד על סנפיריו של לויתן, ובזולת 
שהרמז עמוק ונסתר הוא בענין זה, הגשמי כפשוטו ג&quot;כ שהרי לויתן הוא דג בים וכל העולם 
בערכו עומד בסנפיריו, שהוא רבוץ בטיט קרקעית הים וסנפיריו באותו טיט ושאר אבריו בים 
עצמו, ומצד רבוי המים על הארץ הוא כדג קטן בתוך המים, וזו משארז&quot;ל כל העולם עומד על 
סנפיר א&#x27; של לויתן והלויתן שוכן תוך המים התחתונים כדג קטן בתוך הים, והמים 
התחתונים עומדין על מי בראשית כמעין קטן על שפת הים, ומי בראשית עומדים על מימי 


אוקיינוס כמעיין קטן על שפת הים, ומימי אוקינוס עומדים על מי בוכים כמעין קטן על 
שפת הים, כזה:
והנה בזולת שנסתרו עמוק מאד, עם כל זה הפשט במקומו עומד כי יש ממש במציאות המים אלו 
והבחינות האלו, שהם ארץ, לויתן, מים תחתונים, מי בראשית, מי אוקיינוס, מי בוכים, 
כציור הנזכר:
והנה המים הבוכים הם העליונים שהרקיע ממש הפריד בין מים למים אשר אלו העליונים ואלו 
התחתונים, כמש&quot;ה יהי רקיע בתוך המים וגו&#x27;, ותחתיהן מי אוקינוס שהם המים הבולעין כל 
אותן המים הנכנסין לים, אמנם הנראין על שטח המציאות הם מים בוכים שהם הגלגל העליון 
ע&quot;פ המים, ומימי אוקינוס למטה מהן, ועוד מי בראשית למטה מהן, היינו שאלו המים 
הבוכים ומי אוקינוס אינם נקראים מי בראשית מפני שמי בראשית נקראו אותן שהיו קודם על 
פני כל הארץ וכבשן הש&quot;י יחד תוך מי אוקינוס, נמצאו מי אוקיאנוס הם המים הטבעיים שם 
קודם ומי בראשית הם אותם שהיו על פני הארץ וכבשן הקב&quot;ה שם תחת המים הטבעיים שם, והם 


כבושים תחת ים אוקינוס כמו שפי&#x27; בב&quot;ר, ומים התחתונים הם המים הקרובים לארץ ממש 
הנוגעים על שטח הארץ שאלו הם טבע מים אחרים, מפני שהם מתהווים מן הארץ ומתהפכים 
לארץ ממש וטבעם ניכר יותר מכולם עד שהם דבוקים בארץ:
והם ארבעה מיני מימות, האחד הם מים התחתונים המשותפים ביסוד העפר הדבוקים בו ולכן 
הם כמו השמרים היורדים למטה מהכל, ומי בראשית עליהם הם המים שהיו מצד הארץ על ארץ 
וגער בהם הקב&quot;ה וכבשן תחת מי אוקיינוס, וז&quot;ל בב&quot;ר רבי יהודה בשם ר&#x27; לוי ור&#x27; ברכיה 
בשם ר&quot;ש אמר כל העולם כולו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהא, משל לעשר נודות 
נפוחות מונחות בטרקלין נצרך המלך למקומן מהו עושה להם מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן 
בזוית א&#x27;, כך הקב&quot;ה דרך על מימי בראשית וסלקן לים אוקינוס הה&quot;ד הן יעצור במים ויבשו 
וגו&#x27; ודורך על במתי ים עכ&quot;ל. וקושיא שהקשה ר&quot;י הוא כדפירשנו שהארץ לא עלתה למעלה 
ממרכזה והמים לא עלו מן המרכז הניתן להם, ואם כן מים האלו האיך נכנסו באין מקום, 


וז&quot;ש כל העולם כולו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהא, היכן הוא המקום הזה 


</div>
