{"bookId": "kabala-9843abd5d529", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר דרך עץ חיים — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9843abd5d529/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9843abd5d529/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "אינם אלא ממה שנשאר האדם בעל כרחו להיות לדעתו של נחש בדבר הזה, שלא יוכל להיות \nתמיד בדרך אחד בעבודת ה' יום ולילה, כי אם יצטרך ללכת אחרי הבלי העולם הזה - על כן \nיבחר להיות בוחר הרע במיעוטו, וימעט בעסק כל מה שיוכל, וישתדל להרבות בתורה \nובעבודתו בכל אשר תשיג ידו: \nודבר זה פירש אליפז אל איוב (איוב ה ו): \"כי לא יצא מעפר און\". הענין, כי הנה כתיב \n(בראשית ב ז): \"וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה\", והיה די לומר \"עפר\" או \"מן \nהאדמה\"? אך הענין הוא - כי רצה המקרא לבאר שני ענינים באדם. הלא תראה, כי הוא נקרא \n\"אדם\" על שם אדמה, ולא \"עפר\" על שם העפר. אך זה הוא לפי קשר הנמצא בין האדמה ובינו, \nוהוא - כי השפע הנשפע מלמעלה יורד מן השמים עד הארץ, ואחר כן מקבל אותו האדם. וסוד \nזה, כי זה למטה בסוד חיבור המאורות העליונים, בסוד \"דוכרא ונוקבא\", ואחר כן יוצא \nהשפע כלול משניהם, כי כן ראוי לפי הסדר העליון. וזה סוד (דברים ח ט): \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "\"ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם\", וכן \"המוציא לחם מן הארץ\", שרומז אל ההשפעה \nהעליונה: \nועל כן נקרא האדם \"עץ השדה\", כמו שפירשו על פסוק (שם כ יט): \"כי האדם עץ השדה\", יען \nבאמת הוא מן הארץ כמו העץ. ונמצא, שהחומר של אדם הוא עפר, והוא דבק באדמה, שהוא \nהמקום שמקבל כחו, ועל כן נקרא על שמה. ושום אחד מאלה הדברים לא היה גורם לאדם לא \nעמל ולא טורח, וגם שהיצר הרע שהיה לאדם הראשון היה ממש כחוט של בוכיא, כמאמרם \nזכרונם לברכה (סוכה נב א) על פסוק (ישעיה ה יח): \"הוי מושכי העון בחבלי השוא\". \nונמצא, שאף על פי שחומרו גס, לא זה היה גורם תוקף היצר הרע שיש בו עתה. והאדמה, \nשהיא מקום קבלת ההשפעה, לא היתה גורמת עמל וטורח לקבל המזון. ולכן אמר \"כי לא יצא \nמעפר און, ומאדמה לא יצמח עמל\", כי אם העמל יצא מפני העון, שאז הגיע בחלקו לטרוח \nבהשתדלות שאינו הולך אל התכלית אשר אליה נברא: \nומה שלא עשתה האדמה לאדם שיצא ממנה, עשתה האשה, כי כשיצא מן האדמה יצא בלא עמל, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וכשנולד מאשה יצא לעמל. ופירש בכאן עיקר גדול, שעיקר העמל הוא אחר שהתחילו האנשים \nלהוליד, והיינו \"קין קינא דמסאבותא\", כמו שפירשו בזוהר, כי אף על פי שגם אדם נטמא \nבחטאו, אבל עיקר זוהמת הנחש יצאה בבני חוה, כי בה הוטל הזוהמא, ונמצא שהלידה כך \nהיתה לעמל. ולכן קין היה עובד אדמה, כי האדמה כבר נאררה בעבור האדם, כמו שנאמר \n(בראשית ג יז): \"ארורה האדמה בעבורך\". כי כאשר היה ראוי אדם להיות לו מנוחה מכל \nהעמל, הנה האדמה המשפעת מוכרח שכך תעלה כחה, ולכן נאררה. וקין שיצא בבחינת עמל, לכן \nהיה עובד את האדמה: \nוהנה בתחילה השדים וכל מדריגות הטומאה היו שקועים בנוקבא דתהומא רבה, ולא היה להם \nלשוטט בעולם כלל. וכיון שהאדם ירד במדריגות, כנגדו עלו השדים ממקומם ומלאו כל \nהעולם, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו א): \"וקיימי עלן ככסלא לאוגיא\", וזה כי \nכבר הוכן האדם להיות ניזוק, חס וחלילה. נמצאת למד, כי האדם לא לתכלית עמל נברא, ולא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "היה לו להשתדל בזה, אלא מפני שסר לדעתו של נחש - גרם לו שלא יוכל לצאת מתחת ידו עד \nעת קץ, וזהו מה שאמר שלמה (קהלת א יג): \"הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות \nבו\", ענין רע ממש מבחינת הרע, והוא להם למה שלא היו חורין ממנו עד זמן התיקון השלם. \nולזאת הכוונה אמרו גם כן במדרש (בראשית רבה יט): \"איכה - איך הוה לך, אתמול היית \nלדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש\", כי לא היה לאדם לעשות אלא מה שהוא לתכליתו של הבורא \nיתברך שמו. וכשחטא, נתן עצמו להיות פועל לפי מה שגורם לו הנחש: \nוהנה על כן ראוי לו לאדם למאוס ודאי בכל ענייני העולם, ולהתאוות רק לפי מה שהוא לפי \nתכלית הבורא יתברך שמו. ומה שהוא מוכרח לעשות מדברי העולם, לא יעשהו באהבה כלל, אלא \nכמו שכפאהו שד. ולכן השלים אליפז (איוב ה ח): \"אולם אני אדרוש אל אל ואל אלהים אשים \nדברתי\" - אניח הבלי שוא של העולם כולו, ולכן אדרוש אל אל ואשים עניני לפי מה שכיון \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בבריאתי הבורא יתברך שמו. אם לזאת הודית איפה שאין לך לבקש ולדרוש אלא מה לעשות לפי \nהתכלית שכיון בך בוראך, עתה אבאר לך היטב את הדרך אשר תלך בה לאחוז בחכמה על דרך \nנכון, שמענה ואתה דע לך: \nהנה זאת אפרש לך ראשונה, מה כל שכר עבודת האדם וצדקתו לפני ה'. הנה הגוף הוא הנושא \nשל כל הענין הזה, כי הגוף בהיותו חשוך, הנה הוא קרוב אל הסיטרא אחרא, ויש לה שייכות \nבו. וכבר רצון המאציל יתברך שמו, הוא שלא לפשוט ולהשרות קדושתו במקום אשר יש שם \nטענה ושייכות לסיטרא אחרא, ועל כן הקדושה לא היה לה לשרות על הגוף, אך הנשמה הנכנסת \nבו יש לה לעשות מעשים על ידו שבכחם יתוקן, והיינו מעשי המצוות, שהם כמו כן כמו חלקי \nהגוף. וכל מצוה שהוא עושה, הרי זו קריאה לקדושה לבוא ולשרות על חלק מן החלקים שבגוף \nהמקבל למצוה ההיא, והרי נפדה החלק ההוא של הגוף ושורה עליו הקדושה: \nותבין בזה, למה נברא האדם מחובר משתי בריות, נשמה וגוף? כי אי אפשר לעשות עבודה כזו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אלא במה שיש שייכות לרע כמו שבארתי בנתיב הקודם לזה, מה שיש מעלה יותר לבני האדם על \nהמלאכים. אך מצד אחר, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ועל כן מי שיש בו הרע אי \nאפשר ליפדות ממנו לעצמו. ועל כן עשה הקדוש ברוך הוא את הגוף שבו הרע, ושם בו הנשמה \nשהיא טהורה, כדי שהיא תתקנהו ותפדהו מן הסיטרא אחרא. וזוהי כוונת מה שאמרו, שצריך \nלאמלכא לקודשא בריך הוא בכל אבר ואבר, כי הקדוש ברוך הוא אינו רוצה להתפשט בקדושתו \nעל איברי הגוף, כיון שיש לרע שייכות בהם, עד שימליכוהו עליהם על ידי המצוות, כנאמר \nלמעלה: \nוהנה זה מה שהיה מודיע אליהוא לאיוב באמרו (שם לה ה ז): \"הבט שמים וראה ושור שחקים \nגבהו ממך - אם צדקת מה תתן לו\". כי רצה להודיעו בתחילה, איך שאין המאציל יתברך שמו \nמקבל שום שינוי מעניני התחתונים, ולקח לו למופת השמים, והוא על דרך מה שאמר ישעיה \n(ישעיה נה ט): \"כי גבהו שמים מארץ\". וזה הנה תראה, כי בהתחבר למעלה בגלגלים איזה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כוכב עם כוכב אחר, במבטם יולידו טובה בארץ, ואחרים בהתחברם יולידו רעה, חס וחלילה, \nולא מפני זה יש שום שינוי בשמים בזמן מבט אחד לזמן מבט אחר, אלא השמים עומדים \nבסיבובם ומקומותיהם, ואין להם ענין אחר חוץ מזה. וכך הם בענינם בהוולד מהם הטוב, \nכמו בהוולד מהם הרע, חס וחלילה. ונמצא, שאף על פי שהם עומדים להשפיע לארץ, וכל \nענינם הוא השפעה הזאת, הם אינם משתנים בהשפעתם כלל: \nוכן תדמה בשכלך, איך שאין המאציל יתברך מקבל שום שינוי מהשפיעו, כי אף על פי שודאי \nהוא אינו צריך לבריותיו, היה אפשר לחשוב, שמצד רצונו אם לא מצד הכרח, ברצותו להשקיף \nולהשגיח על בריותיו להעניש ולהשכיר, נמצא זה עשה בו חס וחלילה איזה שינוי - על כן \nהודיעו אליהוא שאינו כן, אלא המאציל יתברך שמו, לא עסק ולא עוסק ולא יעסוק כי אם \nבשלימותו, ושלימותו היא לעשות היותר טוב ולהחזיר כל רע לטוב. ונמצא הוא עוסק \nבשלימותו, עד שהשמים עוסקים בסיבובם, ונמשך ממנו לכל אחד לפי מעשיו, והוא אינו משנה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עסקו משלימותו. וזהו ענין הגובה שיש לשמים על הארץ, שאף על פי שהם משפיעים אליה, הם \nמרוממים מענינה, ואינם משתנים לפי השתנות ההתפעלות שלה. ולכן אמר, \"הבט שמים וראה \nושור שחקים גבהו ממך\": \nוהנה השמים נקראים בשם שמים מצד מה שהם נתונים כסא למלך, וזהו (שם סו א) \"השמים \nכסאי\", (תהלים קטו טז) \"השמים שמים לה'\", וזה פשוט שהוא מרומם מכל עניני האדם. אך \nשחקים נקראים על שם מה שהם משפיעים, וזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (חגיגה יב \nב): \"שחקים - ששוחקים מן לצדיקים\", ואפילו בבחינה זו סוף סוף הם גבוהים מעניני בני \nהאדם ואינם משתנים בשינוייהם. על כן תדע מכל שכן שאין שינוי למאציל יתברך שמו, אלא \n\"אם צדקת מה תתן לו\", כי אם (איוב לה ח): \"לאיש כמוך רשעך\". כי האדם במציאות \nהראשונה הוא להיות קרוב לסיטרא אחרא ויהיה הרע שייך בו, ואם אינו עושה טוב, הוא \nנשאר כפוף תחת הסיטרא אחרא כמות שהוא, והמאציל יתברך שמו בעסקו בשלימותו בדחיית \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הרע, דוחה אותו, ואין הקדושה מתפשטת עליו. \"ולבן אדם צדקתך\" - אם מתקן עצמו, ישרה \nעליו הדמות כמראה אדם, שהוא השראת הקדושה בכל אבר ואבר. ועל פי הדרך הזה נמצאת \nתכלית השלימות, כשיקומו בני האדם בתחיית המתים, שאז תהיה הנשמה בתוך הגוף שתיקנה \nוזיכתה, ואז יהיה עיקר שכרה, והוא שלימות הנצחיות: \nועתה אחל להודיעך הדרך אשר תלך בה על פי הדברים האלה והתכלית הזאת. שתים הנה \nהעבודות היסודיות הצריכות לאדם ליטהר מטומאת החומר ולהמליך את השכינה, כנאמר למעלה, \nעל אבריו: התמימות, והחיזוק: \nונבאר התמימות בתחילה, כי היא סיבה לחיזוק, ודוד מלך עליו השלום, על זה היה אומר \n(תהלים כו יא): \"ואני בתומי אלך פדני וחנני\". כי כבר שמעת, איך הגוף בטבעו קרוב אל \nהסיטרא אחרא, והרע שייך לו בו, והוא צריך ליפדות ממנו, ואי אפשר לעשות זה כי אם בכח \nהתמימות, וכנגד זה תימשך עליו הקדושה. והוא ענין (זכריה יב י): \"ושפכתי - רוח חן \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ותחנונים\", כי מי שהטומאה רחוקה ממנו, חוט של חסד משוך עליו מצד הקדושה, וחנו מוטל \nעל העליונים ותחתונים וזה ענין נח (בראשית ו ח): \n\"ונח מצא חן בעיני ה'\", כי השאר לא היו מוצאים חן מפני הטומאה שהיתה מחשכת אותם, אך \nהוא היה מוכן לקבל אור הקדושה, ולכן \"פדני וחנני\", כי הקדושה לא תחון אלא למי שהוא \nפדוי: \nוצריך שתדע, כי אף על פי שאחיזת הסיטרא אחרא בגוף, היא מועטת, כי החלק היותר קטן \nהוא השייך לה. והוא מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוכה נב א): \"יצר רע דומה לחוט \nשל בוכיא\", כי גם למעלה אין סיטרא אחרא יונקת כי אם מן המדריגה התחתונה שבכל \nהמדריגות, וסוד זה אות תיו שבאל\"ף בי\"ת, סוף הרגל התחתונה שלה היא המדריגה הזאת \nהאחרונה שממנה יונקים, והוא ענין עיקום הרגל הזאת. והגוף הנכנס מן העשרים ושתים \nאותיות, כידוע מה שנכנס בו מצד אות תי\"ו מצד רגל העקומה הזו, ושם הוא מקום שליטת \nהסיטרא אחרא. וכשאדם נפדה מן הסיטרא אחרא, אז מיישר הרגל העקומה הזו, כי מחזיר הרע \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לטוב ועושה אותו כולו טוב וקדוש: \nוזהו (תהלים כו יב): \"רגלי עמדה במישור\", כי בכח התמימות נעשה תיקון זה סוד התי\"ו \nשל \"תמים\", המעוקם מתיישר, ולכן \"עמדה במישור\" שלא היה כך בתחילה, וזוהי כל העבודה \nהמוטלת על האדם. והנה בעבור זה הרע שבגוף נאמר (מיכה ו ח): \n\"והצנע לכת עם אלהיך\", כי צריך הסתר, ואי אפשר כל כך גילוי ופרסום מפני קנאת היצר \nהרע וקטרוגיו. אבל כשזה נתיישר - \"במקהלים אברך ה'\" (תהלים כו יב): כי לו נאה לברך, \nאחר שכבר נטהר, כי אין הסיטרא אחרא יכולה להתאחז ולקטרג אלא במקום שיש לה בית \nאחיזה: \nוזהו (קהלת ד יז): \"שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים\", כי בתחילה צריך אתה לשמור \nהרגל של התי\"ו ליישר אותה, ואחר כך תלך אל בית האלהים. או כי ידוע שמלכות נקראת \n\"בית\", וכבר אמרנו שאחיזת הסיטרא אחרא מן המדריגה התחתונה שבכל המדריגות שבמלכות. \nנמצאת זאת כוונתו, שמור רגלך כאשר תלך אל \"בית\", כלומר לתקן אותה הרגל שיש לה אחיזה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בבית, זו היא בחינת מלכות. וכשתעשה התיקון הנזכר למעלה בתמימות, אזי התמימות תתן \nחיזוק לקדושה, כי בזמן הזה השכינה בסוד מגדל הפורח באויר\": \nוזה סוד (בראשית א ב): \"ורוח אלהים מרחפת על פני המים\", שהיא מרחפת על בניה להציל \nאת מי שהוא ראוי להנצל. אבל כשיתוקן הכל, אזי יהיה נקרא \"מגדל עוז\", כמו שכתוב \n(משלי יח י): \"מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב\". כי התיקון כשיהיה בתמימות, אזי \nיתן עוז לשכינה, ותהיה נקראת \"מגדל עוז\", בו ירוץ צדיק, שהוא היסוד שנקרא צדיק, \nונשגב מן הסיטרא אחרא. ונראה לי מאחר דאיתא במאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ו א): \n\"הני ברכי דרבנן דשילהי מינייהו הוא\", אבל כשיתוקן אזי לא תהיה עייפות ושילהות \nלחכמי התורה, כי אז יקויים מקרא שכתוב (עובדיה א כא): \"ועלו מושיעים בהר ציון\" - הם \nהתרין משיחין שתהיה להם עלייה מתוך הקליפות עם כל הבירורים שבררו עם השכינה, \"לשפוט \nאת הר עשו\" - ואז תבוער הסיטרא אחרא מן הארץ, \"והיתה לה' המלוכה\" - אזי ייחוד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וחיבור קודשא בריך הוא ושכינתיה, \"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד\" (זכריה יד ט). \nאמן כן יעשה האל, אמן נצח סלה ועד אמן סלה: \nהנה ממאמרים אלו תבין ותשכיל בשכלך הזך, כי אין תרופה למכתנו כי אם בעסק התורה, כי \nאין לך דבר המחליש כח הסיטרא אחרא כי אם עסק התורה, כמו שהוגד לנו, שבימי המנוח \nהחסיד המקובל הגדול הרב רבי שמשון אסטריפאליר, כשהיתה הגזירה, רחמנא ליצלן, בשנת \nת\"ח, השביע הרב הנזכר למעלה ושאל אותה: על מה ולמה את מקטרגת על עמנו בני ישראל \nיותר מכל האומות? והשיבה לו: יתבטלו מכם שלושה דברים אלו ואחזור מקטרוגי, ואלו הם: \nשבת, ומילה, ותורה. מיד השיב לה הרב הנזכר למעלה, יאבדו הם כהנה וכהנה - ואל תתבטל \nאות אחת מתורתנו הקדושה, חלילה: \nהרי תבין ותדע, שכל הקבלות שנתתי לך עד הנה, הן אמת ולימוד תורתנו הוא ליצר הרע \nולסיטרא אחרא סם המות, ולאחינו בית ישראל הוא סם החיים והנה תראה, שחורבן בית קדשנו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ותפארתנו ושגלינו מארצנו היה בעוון ביטול תורה, כמו שמבואר בתורתנו הקדושה (דברים \nכט כג): \"ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת - ואמרו על אשר עזבו את ברית \nה' אלהי אבותם\", ו\"ברית\" האמור שם - היינו תורה: \nוהנה באמת מצינו, שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, \nולא ויתר על מאסה של תורה, שנאמר (ירמיה ט יב): \"על עזבם את תורתי\". ובפירוש צווה \nהנביא (שם טז יא): \"ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו\", ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, \n\"הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו\"! (ירושלמי חגיגה פ\"א ה\"ו). נמצא, כל הכעס שכעס \nהקדוש ברוך הוא על עמו ישראל הוא בשביל התורה, כי בכל פעולה אין מי שיבין שורש \nהפעולה, איכותה ומהותה, כי אם הפועל בעצמו הוא מבין הפעולה, איכותה, ולאיזה דבר פעל \nהפעולה הזאת. לכן הקדוש ברוך הוא, שהוא פועל כל הפעולות, יודע שעסק התורה הוא ראש \nלכל התיקונים, לכן הזהיר עליה כמה פעמים, וכעס עלינו כל הכעס הזה על אשר עזבו את \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "תורתו: \nוהנה כלל זה הוא בידינו, שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו - כאילו נחרב בימיו \n(ירושלמי יומא פ\"א ה\"א), מאחר שהמה בעלי בחירה והיו יכולים לפעול במעשיהם הטובים \nשייבנה בית המקדש ולא עשו, לכן מעלה עליהם כאילו נחרב בימיהם. כן הדבר הזה מאחר \nשלנו משפט הבחירה למאוס ברע ולבחור בטוב ולעשות תיקונים גדולים על ידי עסק תורתנו \nואין אנו עוסקים, נמצא - אנו הגרמא בנזקין, שהסיטרא אחרא מתגברת, חס וחלילה, בפרט \nלימוד חכמת האמת, הוא לימוד הקבלה, הוא ראש לכל התיקונים, כמו שאמר הרב הקדוש רבי \nשמעון בן יוחאי, זכרונו לברכה, בפה מלא: \nדביה יפקון ישראל מגלותא - בזכות לימוד הקבלה יצאו ישראל מן הגלות: \nוהנה זאת התורה אשר נתאוו בה המלאכים, באמרם (תהלים ח ב): \"תנה הודך על השמים\" - על \nהקבלה אמרו, כי אין לומר על פשט התורה, וכי לא ידעו שאין שייך בהם פשטי התורה כמו \nשהשיב להם משה? ואף על פי כן לא נתן הקדוש ברוך הוא להם אלא לישראל. וכל כך למה? רק \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שיודע הקדוש ברוך הוא, שעסק הלימוד זה, הוא ראש לכל התיקונים, והתיקון אינו יכול \nלהיות על ידי המלאכים, כמו שהארכנו בפרקים הקודמים, מחמת שאינם בעלי בחירה, רק המה \nכמוכרחים, אשר בשביל זה כתיב (זכריה ג ז): \"ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה\", \nונקראים המלאכים \"עומדים\", מאחר שהם עומדים תמיד במדריגה אחת. אבל בני האדם המה \nבעלי בחירה, להם ישתנה התיקון על ידי עסק התורה, ולכן ניתנה התורה לישראל דוקא, שעל \nידה יהיו נתקנים התיקונים האלה: \nועוד נוכל לומר טעם אחר, מאחר שידוע, שאם חטא, אזי אין חבירו יכול לעשות תשובה \nעבורו, אשר בשביל זה אמרו בזוהר, \"מפני שיבה תקום\" - מפני שיבה דידך, ופירשו \nהמפרשים, שלא יאחר זמן התשובה עד הזקנה. כי כיון שבא האדם בעת זקנתו, הוא דומה לאיש \nאחר ואינו אותו האיש שחטא, והתשובה צריכה להיות דוקא על ידי אותו האיש שחטא, לכך \n\"מפני שיבה דידך\", כשאתה בבחרותך, תקום משינת תרדימת הבלי הזמן להתעורר בתשובה, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בכדי שתהיה השבה מעליותא. כן הדבר הזה, כי כיון שתחילת הקלקול היתה על ידי אדם, לכך \nאי אפשר למלאכים שיתקנו הדבר הזה מה שקלקל האדם. וכבר ידעת, שכל הנשמות כולן היו \nכלולות בנשמת אדם הראשון. וכשחטא אדם, פגם את נשמתו ונפגמו כל הנשמות כולן, לכך \nניתן התיקון לישראל דוקא שיתקנו מה שקלקלו: \nועתה, בן אדם, בין תבין את אשר לפניך, והבט נא וראה, שכל התיקונים הגדולים המה תחת \nידיך על ידי עסק התורה וחכמת האמת. והנה החכמה הזאת בקרן זוית היא מונחת, ואין דורש \nואין מבקש. והכתוב מכריז (הושע ג ה): \"ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם\", שלא תהיה \nאצלכם כאבידה שאינה מתבקשת, רק כאבידה המתבקשת, דהיינו שצריכים אנו לבקש תיקונים \nשיתוקנו כל הקלקולים, שעל ידי זה יבוא משיחנו. והנה התיקון הזה תחת ידינו, ומה נעשה \nליום פקודה? אך כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה (אדר\"נ פ\"א מ\"ו): \"והוי דן את כל האדם \nלכף זכות\": \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "והנה יש באחינו בית ישראל כמה כיתות, כיתות מכיתות שונות, כי כת אחת אומרת: \n\"כבוד אלהים הסתר דבר\" (משלי כה ב) - אין לך עסק בנסתרות! כת שניה אומרת: \nיראתי לגשת אל הקודש מפני האש הגדולה, היא הקליפה אשר קדמה לפרי, והיא הולכת סביב \nהקדושה לצוד ציד נפשות עניים אומללים, כאשר ניצודו אנשי רשע ופשע ההולכים אחר טעות \nהצבי, אחר ניאוף וגידוף, וילכו ויעבדו אלהים אחרים, וכופרים באלהי ישראל ותורתו. \nוהגם שיש בהם חכמים מחוכמים בתורה, אף על פי כן כשנכנסו בפרד\"ס נפגעו, שפגעה בהם \nהסיטרא אחרא והטתה את לבבם בהיראות להם השקר כאמת והפכה דברי אלהים חיים. וכל שקר \nשאין אומרים אמת בתחילה, אינו מתקיים, ועל כן הם תולים באילן גדול מאמרי הרב הקדוש \nרבי שמעון בן יוחאי, זכרונו לברכה, ומהפכים הקערה על פיה, ותולים בוקי סריקי באשלי \nרברבי דברי הרב הנזכר למעלה, ובשביל זה אין אנו רוצים לגשת אל החכמה הזאת, מאחר \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שהיא קרובה להפסד גוף ונפש, וכוונתנו לשם שמים: \nוכת שלישית אומרת, מה מאוד חשקה נפשנו ללמוד החכמה הזאת, אך מחמת עומק המושג וקוצר \nדעת המשיג אין אני יכול ללמוד החכמה הזאת. והמה שלוש כיתות ליום הדין לאמר שהדין \nעמהן. ואני אומר, אם לדין יש תשובה, לכל כת וכת תשובה הראויה לה. [הכת הראשונה] \nנתסרה טענתם, כמו שמבואר בהקדמת ספר הזוהר הקדוש פסק הגאון מורנו הרב רבי יצחק \nדלטאש. וגם כן הארכתי בזה הענין בהקדמת חיבורנו ספר \"קנאת ה' צבאות\", משם תראה שאין \nבדבריהם ממש: \nודברי כת השניה נסתרה מתוך חיבורנו ספר \"קנאת ה' צבאות\" הנזכר למעלה, משם תראה דברי \nכת הטועים הכופרים באלהים חיים - המה הבל הבלים שאין בו ממש, ודברי הרב הקדוש רבי \nשמעון בן יוחאי זכרונו לברכה - המה צודקים, וישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים \nיכשלו בם: \nולטענת כת השלישית, הגם שאין זו טענה, בשביל שאינו מבין - לכך לא יהא רוצה להבין? \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "הלא לא עליך לגמור! כתיב (יהושע א ח): \"והגית בו יומם ולילה\" ולא כתיב \"והבנת בו \nיומם ולילה\", אם תבין - תבין, ואם לאו - שכר הלימוד בידך. והא ראיה מספר הזוהר, שאף \nעל פי שאינו מבין, הלשון מסוגל לנשמה. אף על פי כן העליתי תרופה למכתם, וחיברתי אבל \nחיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל\"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים לחכמת \nהאמת. אך כלל זה נקוט בידך, למגמר והדר למסבר! תחילה תראה להבין פירוש המלות, ואחר \nכן תחזור להבין הדברים על אמיתתם. וכשיהיו ה\"קל\"ח פתחי החכמה\" הנזכרים למעלה שגורים \nבפיך ובלבבך, אזי תלך לבטח בכל ספרי חכמי האמת, ותבין כל דבר על בוריו, ותזכה לביאת \nהגואל במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון סלה: ", "en": ""}]}
