# ספר משכני עליון — קטע 2

[קריאה בקורא](/reader/kabala-9a9436cecc70/1/2/)

<div lang="he" dir="rtl">

זה לזה: 
»הבדלי דרגת השראת השכינה בבית ראשון ושני«: 
וכאשר לא הטיבו דרכיהם, היתה הגאולה בחשאי, ולא עצרו כח לעשות כבית ההוא. ואז עשו 
אותו על פי הנביאים שביניהם, קצת דומה אל הראשון, וקצת דומה אל האחרון, שכבר נתחדש 
למעלה; אפס קצהו לקחו וכולו לא לקחו, כי לא היתה השעה הראויה לכך. ונמצא, שבזמן 
שלמה היו שני הבתים - העליון והתחתון מכוונים; על כן מצאה השכינה בו מנוח ושרתה בו. 
אבל השני, שלא היו דומים זה לזה לא שרתה בו שכינה: 
»דרגת השראת השכינה בבית העתיד«: 
אבל לעתיד, לא די שיהיו דומים, אלא שהבית העליון יתפשט ויגיע למטה. והוא משרז&quot;ל, 
שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא יעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע 
למטה; ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, 
לא יתפרדו זה מזה. והכבוד יהיה שורה בו בגילוי גמור, והוא הענין שנאמר עליו, &quot;ונגלה 


כבוד ה&#x27; וראו&quot; וכו&#x27;; ואז תהיה השלוה גמורה בלא הפסק כלל. והנה על פי הסוד הזה כתוב, 
&quot;מקדש ה&#x27; כוננו ידיך&quot;, כי השכינה כפי קבלתה, כן נראו בה תיקוני איברים וקישוטים 
נאים ונכבדים; וכאשר יאיר אור הראשית הזה, ירבה כבוד כתרה ויתנשא מאד. ונמצא שיהיה 
המקדש נבנה בסוד הכתר, ומנין כננ&quot;ו הוא קכ&quot;ו והוא מנין, א&#x27; א&quot;ד אד&quot;נ אדנ&quot;י המאיר 
בכתר הזה. וכל אלה הדברים הם עמוקים מאד, ונשרשים בחכמה יותר ממה שהם נראים הרבה: 
»מדידת הבית בקנה המדה ופתיל פשתים«: 
ותראה שכל המדות זה הבית נמדדו &quot;בקנה המדה&quot;, והוא סוד גדול נמשך מזה הענין שאני 
אומר לך, שהבנין הזה על פי אורות הכתר הוא נבנה. וכל אחד מן המאורות כולם, בהתפשטם 
מן המציאות או בהתפשטם לכאן או לכאן, נמצא בקרבו השיעור והמדה יוצאת מן המקור, והיא 
העמידה אותו בגבולו ולא יעבור. ועל כן בהבנות הבית הזה בכל צורותיו ובכל תורתיו, 
נתחזק השיעור והמדה בכל דבר ממנו, ואז עמדו כל הדברים בסדר נכון ומתוקן הרבה: 


ועתה אפרש לך הענין באר היטב. כי כל החדרים האלה וכל החצירות וכל המקומות, אחד הוא 
הבונה אותם; הוא המאור הט&#x27; הנקרא בפי החכמים &quot;חי העולמים&quot;, כי ממנו תוצאות חיים 
לכל. והמאור הזה הוא הנקרא &quot;קנה&quot;, והוא באמת עתה &quot;קנה המדה&quot;, בהיות המדה נכללת בו 
להגביל את כל הבנינים היוצאים ממנה: 
ותדע, כי &quot;פתיל הפשתים&quot; הוא המדה באמת. וה&quot;פשתים&quot; בגבורה הוא נשרש, וה&quot;פתיל&quot; הם עשר 
מאורות חזקים מאד נמשכים כולם בגבורה, להגביל כל דבר ולהעמיד כל נברא בתחומו בל יצא 
החוצה. והם עשר שמות כזה, יו&quot;ד ק&quot;ק ו&quot;ו ק&quot;ק נודעים אל החכמים, שהם שמות גבורה, 
נותנים מדה ושיעור לכל. ומזה הפתיל נמשכה המדה במאור שזכרתי, ואז נקרא הוא &quot;קנה 
המדה&quot;, על כן כל בניניו במדה יצאו ממנו: 
ותדע כי תר&quot;ך מאורות גדולים ועצומים, נמצאו מתפשטים מן המאור הראשון, הוא הראשית 
הנעלם שזכרתי למעלה. והם נשרשים בשני שמות גדולים, מלאים כוח ועצמה, והם א&quot;ל א&quot;ל. 


כי בהראותם את רוב תקפם ואת יקר תפארת גדולתם, נתפשטו כל אחד מהם לש&quot;י עולמות, וב&#x27; 
ש&quot;י הם תר&quot;ך, והם כת&quot;ר, כי הם בכתר הנשגב והנורא. וש&quot;י מהם נשארו במקומם, והש&quot;י 
האחרים נתנו ממנו אל החכמה והבינה. ואז נתחלקו ביניהם קנ&quot;ה לאחד, ועל הסוד הזה אמר 
הכתוב, &quot;קנה חכמה קנה בינה&quot;. והבינה היא הנותנת גבול והמדה, כי ממנה היא יוצאה; 
ובהגיעה אל היסוד אז נקרא הוא על שמה &quot;קנה המדה&quot;. והנך רואה כי כל זה נמשך מהגלות 
אותו הראשית, כי ממנו יצאו אלה השני קנים, והשמאלי הוא למדה, כמו ששמעת. ושיעור 
הקנה הוא שש אמות, והאמה ששה טפחים. על כן תראה, כי כל המאורות נקשרים במאור הזה, 
והוא הנקרא בדרך משל &quot;כל&quot; כי הכל בו. והקצוות הם ששה, וכאשר יתחברו זה בזה עולה 
מספרם ל&quot;ו, כמנין הקנה הזה: 
ועד כאן דברתי כמו בכלל, והיתי מקדים הקדמות גדולות. ועתה אחל לבא בפרטות הבית הזה, 
ואבאר לך כל צורותיו וכל חוקותיו באר היטב בס&quot;ד. ואני אהיה מהלך אחר דרך השפע היוצא 


מן המקור ומתפשט לכל הצדדים.ועל כן אתחיל מן המקום שהוא יוצא ממנו, ואומר לכמה 
רוחות הוא מהלך אחר שיצא משם, או מה הדרך שהוא הוליכה בראשונה ומה באחרונה, והבן 
מאד: 
»קודש הקדשים«: 
המקום הראשון המתפשט מן האבן השתיה הוא מקום האורה העצומה והברכה הרבה. כי בצאתה 
מלפני המלך, שם עמדה בראשונה בכל יופיה והדרה, מי יוכל להגיד כחה ורוב גאונה, ולא 
ניתן זה הכח אלא לישראל לבדם. והמקום הזה נראה בו מסך גדול, המבדיל בין הקודש ובין 
קודש הקדשים. ועתה הבן מאד לדעת סודות המקום הגדול הזה. בהתחבר שני המאורות הגדולים 
אשר ידעת מי הם המאורות האלה, ברוב המנוחה הנעלמה והנפלאה, נתחזקו כאחד ב&#x27; האותיות 
אחרונות שבשם הקדוש הוי&quot;ה ב&quot;ה. והשני אותיות הם ו&quot;ה, ואז נראה שם הבנות היכל גדול 
קדש קדשים. ההיכל הזה נסתר לפני ולפנים ולא נראה החוצה, כי פרוכת עומד לפניו לכסות 
את הפתח להבדיל ולא יראה. ועוד אודיעך מן הפרוכת הזה סודות גדולים. ונמצא זה ההיכל 


עומד למלך לבדו ואין אחר. רק פעם אחת בשנה בבוא הכהן הגדול למטה בבית קדשי הקדשים 
עם הקטרת, ינתן רשות לבוא שם למי שינתן. וזה מגודל אהבת הקב&quot;ה את עמו, שהם חביבים 
לפניו יותר ממלאכי השרת, ודבר זה נתבאר בפסוק, &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל&quot;: 

בתוך ההיכל הזה נתחזק מאור אחד קדוש מאד נקרא שמו יאקדונק&quot;י, יוצא מבין המנוחה 
העצומה. והבן מאוד סודות השם הזה, כי הוא נכלל בין שני יודי&quot;ן, ונרמז בו הסוד, &quot;אני 
ראשון ואני אחרון&quot;, להיות כל המאורות נכללים בו בכלל אחד. על כן אלו השתי יודי&quot;ן 
נתגברו ברוב הודם והדרם, ובנו ההיכל הזה על פי מדותיו לארכו ולרחבו; כי כך הן 
מתפשטות מן הראש אל הסוף ומן הסוף אל הראש. נמצא, עשרים לכאן ועשרים לכאן; ונמצאת 
מדת ההיכל הזה עשרים על עשרים. וכלם הם מ&#x27; אחת סתומה, והיא שיעור מקוה: 
[פ&quot;ד מ&quot;א. אות לו]: 
»כותל המזרחי של קודש הקדשים«: 
בהתפשט המאורות האלה ממקום כבודם, נתחזקה בהם המדה להעמידם בגבולם, ואז מרוב הגבורה 


נבנית חומה אחת לפניהם, ואז נגבלו האורות לפנים ולא הרחיבו עוד. וסוד החומה, תדע, 
כי כערך האור לפנים הוא ערך החומה וכחומה הוא האור, אין זה גדול מזה לפי ערכם 
וחשיבותם. ובהיות כל ההיכל בנוי ממאורות ב&#x27; האותיות שזכרתי למעלה, גם החומה מכח שתי 
האותיות ההן יצאה. ונמצא שיעור החומה ב&#x27; אמות, ובה נכללים לפנים כל המאורות היוצאים 
מב&#x27; האותיות האלה, והבן היטב. ובזה נבדל קודש הקדשים מן הקודש, שאפרש לך עתה: 
[פ&quot;ד מ&quot;א. אות לד]: 
»שער קודש הקדשים«: 
בהתגבר אור הו&#x27; הגדול והעצום, כי ממנו יוצאת האורה, ובהתגברו ברוב תקפו בקע בחומה, 
ועשה שם שער אחד למדתו, גבוה שש אמות. ומפני שנתחברה הו&#x27; בבת זוגה, על כן הרחיב 
לפניה השער הזה שבע אמות. ובבואי בשערי הקודש החיצונים מאלה, אפרש לך ענין השערים 
אשר לחומות יותר. כי עד כאן היו הדברים בהעלם גדול, ולא היה רק שער הזה אשר עשתה לה 
הו&#x27; שאמרתי. כי אלמלא לא היה השער הזה פתוח, היה כל העולם מתבטל מחוסר כל, על כן 


נפתח השער הזה ראשונה. ובצאת השפע ממנו, נתפשט לכל צד ועשה לו מסילות ודרכים רבים 
לפי צורך העולמות: 
[פ&quot;ד מ&quot;א. אות לה]: 
»היכל«: 
בצאת האור הגדול מזה השער, נתפשט לצדיו ועשה שם היכל אחר, וההיכל הראשון הוא קודש 
הקדשים, והשני הזה הוא קודש. וזהו המקום שמשם מקבלות הנשמות של ישראל, וכאן נמצא 
המזבח הפנימי שבו נקרב קרבן הנשמות, בהעלותם את מנחתם לפני המלך. ועוד אפרש לך זה 
הענין היטב בבואי לפרש דרכי הקרבן ומנחת המלך בס&quot;ד. ושם אפרש לך מה היא המנחה הזאת, 
או מי מעלה אותה, ומי מקבל אותה ומגיעה אל פני המלך, ומה השכר הניתן למקריבי המנחה, 
אחרי אשר קבל אותה המלך ברצון. ועתה אשלים לפרש ענינו בהיכל הזה: 
בזה ההיכל נמצאו מאורות גדולים ועצומים מאוד, היוצאים משתי האותיות ו&quot;ה שזכרתי לך, 
ומשתי היוד&quot;ין. וכאשר נתחזקו בחיבורם הוי&quot;ו והה&quot;א זה בזה, יצאו מביניהם ששים מאורות 
גדולים ועצומים. ואלה יצאו החוצה בהיכל הזה, תחלקו לשלוש פינות העולם, לדרום ולצפון 


ולמזרח. ונמצאו בכל פנה עשרים מאורות, עשרה ממאורות הוי&quot;ו, ועשרה ממאורות הה&quot;א, 
ואומר לך מי גרם זאת החלוקה, כי הב&#x27; יודי&quot;ן גרמו אותה. כי כאשר נתחברו יחד, הוציאו 
את המאורות על פי עשרה לאחד. עשרים מאורות הצפון ועשרים מאורות הדרום נתחברו כאחד, 
ולא יתפרדו זה מזה להסב את פניהם.ונמצאו ארבעים מאורות מצד אחד, ועשרים מצד אחר; 
ואז עמד ההיכל במידותיו ארבעים על עשרים: 
וצריך שתדע, כי בצאת מאורות הדרום ומאורות הצפון מן השער, שמו פניהם אל המזרח, כי 
משם יצאו עוד. ועל כן נמצאו ארבעים מאורות אלה מתפשטים מן המערב עד המזרח. ואחריהם 
מיד יצאו מאורות המזרח. ובהיותם יוצאים מהלכים עד מקומם, היו הולכים ומתפשטים לכאן 
ולכאן, לחבר מאורות הדרום והצפון יחד, בהיות עליהם המשא הזאת לעשות תמיד. ובדרך הזה 
נתפשטו עד הגיעם אל מקומם. ועל כן נמצאו הארבעים המאורות הולכים מן המערב אל המזרח, 
והעשרים מן הדרום ולצפון. ובהעמיד &quot;קרהמידה&quot; אל המאורות חומה, עמדה חומת הדרום 


והצפון מ&#x27; אמה לאחד. כי בהתחבר המאורות זה בזה, נתחברו חיבור גדול ונכללו אחד באחד; 
וחומת המזרח לא הותירה מעשרים, כי כן מספר מאורותיה. ובהגיעי לפרש דרך השפע 
והליכותיו, תראה ותבין מה היא פעולת החומה ותועלתה, מה תועלת נמצא בהנהגה והשפע 
היוצא ממנה: 
[פ&quot;ג מ&quot;ה. אות לג]: 
»רמז בברכת כהנים למידות ההיכל וקה&quot;ק«: 
ונמצאו כל מאורות ההיכל הזה שישים מאורות, וכנגדם בברכת כהנים שישים אותיות. כי משם 
יוצאת הברכה אל ישראל על ידי הכהנים בהיות עליהם עבודת המקדש והמזבח, כאשר אפרש עוד 
בע&quot;ה. והשישים האלה עם המ&#x27; שבקה&quot;ק הם מאה, ושרשם - העשרים שהם ב&#x27; יודי&quot;ן. וכל הסוד 
הזה נרמז בפסוק אחד, &quot;טוב מלא כף נחת&quot; וגר, כי הוא מדבר על מקום המנוחה והנחת רוח, 
ואמר עליו &quot;מלא כ&quot;ף&quot; כי כ&#x27; הם שני יודי&quot;ן, [שבנו] את קודש הקדשים לפנים. ובהתפשטם 
ברוב תקפם, עשו בפנימי מ&#x27; ובהיכל ס&#x27;, וכולם מאה. והוא &quot;מלא הכף&quot; - כ&quot;ף מלאה, העולה 


מאה בחשבונה. ותראה שברכת הכהנים בשלש נחלקה, מפני חלוקות אלה המאורות שנתפשטו לשלש 
הרוחות. ונמצאו ג&#x27; יודי&quot;ן לוי&quot;ו, וג&#x27; לה&#x27; ועל כן ראשית הברכה ביו&quot;ד והם יוד&quot;י 
הוי&quot;ו, שמשם יוצאת הברכה, כמו שזכרתי. ובהתחברם עם יוד&quot;י הה&quot;א נעשו כ&quot;ף לכל רוח. 
ולכן סוף הברכות - כ&#x27;, כי הכ&quot;ף השלישית הוא ב&quot;אליך&quot; - ד&quot;ישא&quot; ושם הוא סיום ברכה. 
ומשם והלאה שתפשטה עוד ברכה, והיה סופה מ&#x27; של &quot;שלום&quot;, והם המ&#x27; שבקודש הקדשים: 
»ענין החומות והשערים«: 
ועתה אפרש לך ענין השערים הנמצאים בחומות. ואתה הסתכל מאד מאד בדברים, כי הם גדולים 
ונכבדים, ותראה סודות עצומים. דע, כי כל הדברים יש להם שרש למעלה למעלה, והם 
מתפשטים ויורדים ממדריגה למדריגה, עד הגיעם למטה. ושרש לכל נמצא בחכמה העליונה 
העומדת בראש כל המדריגות, ומחלקת משא לכל צבא השמים ושמי השמים. כי משם ולמעלה לא 
נודע ולא נרמז, אלא בהסתר גדול בלבות החכמים, לדעת כי הכל יוצא מאחד יחיד ומיוחד, 


שאין לו שם ולא כינוי, הוא עשנו ולו אנחנו, אין סוף ב&quot;ה. ולחכמה הזאת נמצאו מבואות 
גדולים, ומאלה המבואות יצא לחט מזיווה ורוב הדרה, להאיר לכל התחתונים המתאוים 
להתענג ברוב נועמה. וב&#x27; מבואות נמצאו, שהם גדולים מאד ושקולים ככל האחרים, והם שני 
מאורות גדולים ועצומים, עומדים לכל דבר לפעול על פי החכמה, כל מעשה העולם בכל 
צרכיו. והמאורות האלה נקראו בדרך משל &quot;שני מזלות&quot;, עליון ותחתון, הנוזלים מים 
מתוקים ונעימים להשביע לכל חי רצון. הם הפותחים והסוגרים לכל מעשה ולכל דבר, ואין 
זולתם. ובראות החכמים הסוד הגדול הזה, אמרו, &quot;הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה 
שבהיכל&quot;: 
בהיות החכמה העליונה שמה פניה להתפשט למטה דרך המבוא העליון, ג&#x27; מאורות האירו שם, 
מאורות גדולים ועצומים אשר ליכלתם אין קץ ולהדרם אין תכלה. ושמות נמצאו להם חזקים 
מאד, והם יקו&quot;ק יקו&quot;ק יקו&quot;ק. בצאת המאורות האלה מן החכמה, יצאו והגיעו אל המבוא 


הזה, ולפניהם נפתחו כל שערי הרחמים. ואם השערים האלה נפתחים, לא יהיה שער מן השערים 
התחתונים שלא יפתח, כי כל מעשי התחתונים תלויים בעליונים, ונודע שהכל השתלשלות אחד 
מן הראש ועד הסוף: 
שלש מאורות אלה, בשעה שיצאו ממקום כבודם והגיעו אל המבוא התחתון, מצאו שם שלשה 
אחרים ראויים לערכם מאד, ונקראו שמותם אקי&quot;ק אקי&quot;ק אקי&quot;ק, ושם נתחברו זה בזה חיבור 
גדול, וירדו יחדיו עד למטה. אך הראשונים נמצאו תמיד שולטים ועיקרים, כי הם כזכר, 
והשניים כנקבה. והמאורות האלה יורדים עד שיגיעו אל הקצה התחתון אשר בעולם, ולקצה 
הזה נמצאו כמו כן שלושה שמות מובחרים, והם אדנ&quot;י אדנ&quot;י אדנ&quot;י. ובהגיע המאורות האלה 
אליהם, נתמלאו כלם ברכה ורצון, ונתמלאו באותיותיהם שנים עשר לאחד, כזה אל&quot;ף דל&quot;ת 
נו&quot;ן יו&quot;ד, ואז נפתחו השערים: 
ואפרש לך זה הענין היטב. כי כל חומה שמה אדנ&quot;י, ועל כן כתוב, &quot;הנה אדני נצב על חומת 
אנך&quot;; ושלמה אמר, &quot;אני חומה&quot;, וזה הענין מובן מאד למי שהלך לבו בדרכי החכמה ועמד על 


שרשיה. בהיות המדה הזאת אספקלריא שאינה מאירה, על כן היא מחיצה עומדת בפני האורות, 
ולא יצאו ממנה: 
ושערים נמצאו בחומה הזאת, כי לולא השערים האלה, מאין היה השפע יוצא לתחתונים. 
והשערים האלה נעשים, כאשר נתגבר האור במקום מן המקומות בחומה הזאת, מרוב האור נתמלא 
המקום ההוא רחמים גדולים, ונמצא אותו המקום שער ופתח אל האור לצאת חוצה, והבן. כי 
בהיות השם הזה מתמלא כמו שאמרתי, עולה במספרו תרע&quot;א והוא שע&quot;ר. ועל כן בהגיע שמות 
המבואות שזכרתי בראשונה אל שמות הקצה הזה, נתמלאו [א]לה ברוב אורם, וכל אחד מהם 
נעשה שער אחד. ועל כן נמצאו ג&#x27; שערים לחצירות כמו שתראה וכאן שער אחד היה לבד, אבל 
ב&#x27; פשפשין קטנים נמצאו לו לימין ולשמאל: 
»שער ההיכל ושני פשפשין לצדיו«: 
ועתה אפרש לך זה הענין היטב, כי אלה הג&#x27; שמות בסוד ג&#x27; הקוים הם עומדים. ובמקום 
החיבור והמנוחה הגדולה, שם נתחזק הקו האמצעי מאד; ומפני רוב הדרו ותפארתו, לא נחשבו 


לפניו שאר הקוים, כלא היו, כי הוא העיקר והם טפלים אליו. ועל כן שער אחד לבד הוא, 
אבל ב&#x27; פשפשין נמצאו לב&#x27; צדיו, מפני שתים האחרים. וכאשר נתפשטו האורות שבפנים להיכל 
לצאת, אף על פי שהם רבים, נכללו בעשרה, בהיות השרש מתחלק כמו כן לעשרה. ואז עמדו ה&#x27; 
לצד אחד, וה&#x27; לצד האחר, ועשו לפתח שתי כתפות; ה&#x27; נמשכים ברחמים לימין, וה&#x27; נמשכים 
בגבורה לשמאל. ורוחב הפתח עשר אמות, לצאת שם העשר מאורות אשר זכרתי: 
[פ&quot;ג מ&quot;ב, מ&quot;ג. אות לב]: 
»אולם ההיכל«: 
ובהתגבר המאורות העליונים, פותחי השער, הראו כחם והדרם מן השער עצמו, ושם נתרחבו 
חוצה לו. ונראה שם בנין רחב מפואר מאד, ונקרא &quot;אולם השער&quot;, כי הוא עצמו העושה את 
השער ויוצא ממנו חוצה. ולמה נקרא אולם? מפני שהמאורות האלה ברוב חיבורם ויחודם, בכל 
אחד&quot; מהם, נראו שלשתם כאחד, ומנינם עולה למנין אולם: 
ובהתגבר הקו האמצעי שזכרתי לך, שם הראה יפיו ויכולתו, ושמותיו נמלאו באותיותיהם - 


יו&quot;ד ק&quot;י וי&quot;ו ק&quot;י, אל&quot;ף ק&quot;י יו&quot;ד ק&quot;י. ונמצאו בין כלם עשרים אותיות, עשרים מאורות 
גדולים ונפלאים, פועלים בכח גדול. בהתחבר השמות, המאורות האלה עשו שם חבור גדול 
נאה, משולבים אחד באחד, אילופ&quot;ד קקי&quot;י יוויד&quot;ו קקי&quot;י. ונמצאו כל המאורות נכללים בין 
השנים העומדים אל קצותיהם, א&#x27; מפה וא&#x27; מפה, והם אל&quot;ף ויו&quot;ד. ובכוח אלה המאורות נעשו 
מדות זה האולם, עשרים בארכו וי&quot;א ברחבו: 
[פ&quot;ג מ&quot;א. אות ל]: 
»בית החליפות«: 
וכן ב&#x27; הפשפשין נתפשטו לצידי האולם, ב&#x27; מקומות מפוארים מפה ומפה, ונקרא להם שם &quot;בית 
החליפות&quot;. וצריך שתדע, כי כאשר יצאו ההויו&quot;ת והאקי&quot;ק מן הפשפשין, מפני עוצם האמצעי 
ורוב אורו, אלה לא נחשבו למאומה; ולא יכלו להראות פעולותיהם, מפני המאור האמצעי 
המתגבר ושולט מאד. על כן לא נתמלאו אותיותיהם, ועמדו בפשוטן; וגם שילוב לא נשלבו 
כראשונים. ובדרך זה בנו ב&#x27; המקומות בארכם וברחבם, בהיות להם שמונה אותיות - שמונה 


מאורות, וב&#x27; אחרים נלוים אליהם מב&#x27; המזלות, שמהם יצאו לחזקם. ונמצאו רוחב המקומות 
השנים - עשר אמות לאחד. ושתים מאורות עומדים לקצותיה, מאור אחד מקצה מזה, ומאור אחד 
מקצה מזה, כראשונים. ונמצאו שתי המאורות - שתי הקצוות, י&#x27; מפה וה&#x27; מפה - יקו&quot;ק 
אקי&quot;ק, ומהם נמצאו אורך המקום מזה ומזה ט&quot;ו אמה. ובבואי לדבר בסדרי המנחה אומר לך 
למה נקרא המקום הזה בזה השם &quot;בית החליפות&quot;: 
[פ&quot;ג מ&quot;א, פ&quot;ה מ&quot;א. אות מא]: 
»עובי חומת ההיכל והאולם«: 
כל המאורות האלה בכל תולדותיהם, כשתדקדק להבין בהם, נמצאו יוצאים מן הו&quot;ה המתחברים 
בראשונה. על כן בהתגבר קו המידה, להעמיד החומות על מכונותם, העמיד חומת ההיכל בסוד 
הוי&quot;ו וחומת האולם בסוד הה&quot;א, כי היא חיצונה מן הראשונה. ונמצאו החומות האלה הם 
בעצמם שש וחמש, והתפשטותם לפי האורות הנסגרים ביניהם: 
[פ&quot;ג מ&quot;א, מ&quot;ב. אות כח, לא]: 
»שער האולם«: 


</div>
